שבוע באזור הכפר אסו - שמורת ביסטרינסקי

רקע

הגענו לקמצ'טקה יחסית מוקדם לעונה (20 ביוני) ובחרנו להתחיל ב-Bystrinsky Park כי הבנו שזהו מקום יותר נוח לטיול ובשל מזג האוויר הנוח יותר המאפיין את האזור שיחסית מרוחק מהים ומהשפעותיו. אחרי התייעצות במרכז המבקרים שבכפר הבנו שיש כמה מסלולים בני יום- יומיים באזור ומלבדם עוד שני מסלולים ארוכים נוספים: מסלול בן 4-5 ימים הלוך חזור לאגם באזור, ומסלול בן למעלה משבוע להר הגעש היחיד בשמורה.

הגעה

ההגעה לכפר אסו, שנמצא בתוך השמורה מאוד פשוטה יחסית לקמצ'טקה. יש אוטובוס שיוצא מידי יום ב-9:30 מהתחנה המרכזית ביליזובו ומחירו 1520 רובל. את הכרטיס קנינו באותו הבוקר בקופה בתחנה (cassa). את הכרטיס חזרה יש לקנות יום מראש. הנסיעה אורכת כ-8 שעות, רובה בדרך עפר כשמהחלון נשקף יער אינסופי. אנחנו ראינו דב יוצא מהיער דרך חלון האוטובוס בדרך הלוך!

הכפר אסו (ecco)

הכפר, בו מתגוררים כ-2000 איש, שוכן בתוך השמורה והוא יחסית פופולארי בקרב תיירים רוסים ובכלל. באזור גרים בני מיעוט שבטי Even ו-Koryak אודותם ניתן ללמוד במוזיאון קטן שבכפר. באזור כמות גדולה של נביעות חמות וכל החימום בכפר נעשה באמצעות אותם מים אלו. יש פה מספר אפשרויות לינה ברמות מחיר שונות. אנחנו ישנו באלטאי גסטהאוס, שנמצא סמוך לנק' בה יורדים מהאוטובוס. ביקשנו חדר זול וקיבלנו דירה שלמה עם מטבח תמורת 500 רובל לאדם ללילה.
בכפר מרכז מבקרים מושקע ובו כמה מתנדבים דוברי אנגלית (מאוד מועיל) והרבה מפות ומידע. התייעצנו איתם לגבי מסלולים ואף טענו מהם נתיבים לג'י פי אס.
בכפר כמה מכולות שניתן למצוא בהן כמעט הכל. יש קליטה סלולרית ופירורי אינטרנט בעזרת סים מקומי.

יומיים למרגלות Mount Dygeren-Olengende

החלטנו לבחור במסלול קצר לפתוח איתו את טיולנו בקמצ'טקה. היינו רק שניים, ורצינו לעשות את המעשה האחראי ואם אפשר למצוא מישהו מקומי שייענה להגדרה "מדריך" אבל זה לא קרה. וככה יצאנו לדרך שנינו, מצוידים במפה שקיבלנו, ג'י פי אס, אבוקות נגד הדובים ("פלאשפיר") ורשתות לפנים נגד היתושים. המסלול הינו הלוך חזור עד לאוכף ובו מחסה, ממנו אפשר להמשיך לטפס לפסגת ההר. לאורך הדרך יש מעט שלטים ומפות ברוסית שיכולות להיות מועילות ובסך הכל תוואי הדרך השביל ברור.
תחילת המסלול בחציית נהר באמצעות גשר גדול, ואז ממשיכים בהליכה מישורית של כ-8 ק"מ בדרך רחבה. יש פה מספר שבילים אז צריך לשים לב לא להתבלבל. אלו דרכים שבחורף משמשות למירוצי המזחלות בהן הכפר ידוע. כחצי שעה מתחילת ההליכה אנחנו מתוודעים לראשונה לאויב מספר אחת בקמצ'טקה- היתושים. בכפר הם כמעט לא מורגשים אבל ביער הם מלווים אותנו בהתמדה. אנחנו מברכים את רשתות הפנים שקנינו (בשוק הקטן שבכפר, 150 רובל). השביל הרחב מסתיים ופה מתחלים בעלייה לא תלולה בשביל צר עוד כ-9 ק"מ. ככל שאנחנו עולים בגובה אנחנו מבחינים ביותר ויותר עקבות וצואה שאין לטעות בהם- יש כאן דובים. אנחנו שרים וצועקים כדי לעשות רעש וכך להמנע מלהפתיע איזה דב על השביל.
מעט לפני האוכף אנחנו מגיעים למחסה המסומן במפה- יש כאן גגון עץ ומתחתיו המון עצים שמישהו טרח לחטוב ולהעלות לכאן. אנחנו מבעירים מדורה בתקווה שזה יבריח דובים ואולי גם את היתושים. לצערנו הרב היתושים הקמצ'טקים בכלל לא מתרשמים. המשכנו בלי התיקים עוד כקילומטר עד לאוכף עצמו וזכינו לתצפית מרהיבה על הרי הגעש הרחוקים. בלילה תלינו את האוכל בתוך שקית אדומה במתלה המיועד לכך מתחת לסכת העץ המתפרקת ונכנסים לאוהל מרוצים. ממש עם אור אחרון (סביבות 22:00), קורה מה שעדיין לא האמנו שבאמת קורה פה- ואנחנו מבחינים מתוך האוהל בדב שיורד לאזור שלנו במרחק של כ-50 מ'. לשמחתנו הוא ממשיך בשלו במורד הנחל ולא מתעניין בנו. אנחנו מתקשים להירדם אחרי האירוע, אך לבסוף העייפות מיום ההליכה עושה את שלה. בבוקר אנחנו מוצאים את עצמנו מוקפים בסנאי-קרקע חמודים. כמובן שגם ענן היתושים עוד איתנו. בקצב מהיר ההליכה חזרה אורכת פחות מ-4 שעות. אנחנו כבר מתים לחזור לכפר ולברוח מהיתושים שטובחים בנו. אמרו לנו שהאזור הזה הכי גרועה מבחינת יתושים- ובדיעבד לשמחתנו זה באמת נכון ובאזורים אחרים המצב שפוי וטוב בהרבה. וגם אנחנו כבר למדנו להיות מוכנים אליהם.
בגשר המוביל חזרה לכפר אנחנו פוגשים זקן מקומי שמאוד מופתע לגלות שאנחנו שבים עכשיו מהיער לבדנו, ללא מדריך. במשך 20 דקות הוא עושה לנו הצגה די משעשעת של חיקויי דובים ובתי קברות כדי להזהיר אותנו. אנחנו מבינים את המסר ומחליטים שלטיול הבא נשתדל עוד יותר למצוא עוד מישהו מקומי לצאת איתו.

בולקשקי

זהו מסלול מעגלי בן יומיים. הפעם יצאנו עם אחד המתנדבים הגרמנים, אנדריאס, על תקן מדריך. בפועל, לא היה בזה הרבה תועלת חוץ מזה שהיה נחמד לטייל איתו. בעייננו תפקידו העיקרי היה בכך שחשנו שאנחנו יותר זהירים בנושא הדובים- ככל שהולכים בקבוצה גדולה יותר אומרים שעוד פחות הסיכוי שדב יחליט לתקוף. בסוף הסתבר שהאזור שונה לגמרי מהאזור בו טיילנו לפני כן בשמורה. יש פה בעיקר טונדרה ולא ראינו שום סימן לדובים באזור. משום מה גם היו פה הרבה פחות יתושים. אנדריאס בן ה-28 הגיע לפה לשנה להתנדב בשמורה במסגרת תוכנית שממומנת על ידי ממשלת גרמניה. פגשנו אותו לאחר חצי שנה שהעביר בחורף הקשה בכפר המרוחק. נראה שעיקר עבודת המתנדבים היא תחזוקה ועבודה פיזית בשטח השמורה. האמת, לא מעורר קנאה.
יצאנו לדרך בבוקר יום יפה והתחלנו בטיפוס קצר ותלול המתחיל סמוך למלון Paramushir. לאחר כ-40 דק' של טיפוס מגיעים לגגון עץ וזוכים לתצפית ראשונה על האזור. מפה רב הדרך היא ללא שביל של ממש אבל התוואי מסומן בצורה די גרועה על ידי סרט סימון אפור-ירוק (צבעי הסוואה הם בחירה מוזרה לסימוןשבילים לדעתנו). ביום עם ראות טובה ברור מהו הכיוון אליו צריך ללכת ואפשר פשוט להתקדם. לאחר כשעה נוספת של הליכה אנחנו מבחינים בשתי גבעות אדמדמות בצורת חרוט שעל ראש אחת מהן תכננו לישון. סה"כ ההליכה עד לגבעות היא כ-13 ק"מ. בין שתי הגבעות יש בקתה קטנה ועלובה, ממנה טיפסנו על אחת מהן. הרוח החזקה שנשבה למעלה הבריחה את היתושים ומצאנו בקלות מקום נחמד לאוהל ועצים למדורה. מים כדאי למלא בנחל אותו חוצים כקילומטר לפני ההגעה לגבעה. היתה ראות מצוינת והנוף היה מרשים, ואף קיבלנו קשת יפה שתרמה לאווירה. למחרת, לאחר שהבנו מאנדריאס שהדרך היורדת מהצד השני חזרה לכפר היא פחות נחמדה וכוללת בסוף 6 ק"מ על כביש החלטנו לרדת חזרה באותה דרך חביבה בה הגענו ולא לעשות את המסלול המעגלי.

טיפים

• יתושים- הם בשיאם באזור הזה. חומר דוחה יתושים, רשתות לפנים וחולצות ארוכות יעשו את העבודה
• גז- אם רוצים בלוני הברגה עדיף לקנות מראש בפטרו/יליזובו, לא ראינו שמוכרים כאן
• מרכז המבקרים של השמורה מארגן כמה פעמים בעונה טיול קצר לאזור טולבצ'יק. אמור לעלות כ-3000 רובל לאדם ולכלול רק את הנסיעות. אם רוצים להגיע לשם זו אופציה מעניינת (עלות הנסיעה מקוזאריבסק לטולבצ'יק היא 500 דולר לרכב לכיוון)