טיפוס לפסגה הגבוהה באירופה

על מה לא אכתוב

רוסיה.
המדינה הגדולה בעולם,
9 איזורי זמן
17,000,000 קמר.
כמעט 7000 קילומטר מצד אחד לשני בקו אוויר.
גובלת מצד אחד בצפון קוראה במזרח הרחוק, ומהצד השני בסקנדינביה בלב אירופה.

אני לא מתיימר לנסות
לתת רקע רלוונטי על המפלצת הזאת. רק אגיד ששווה לקרוא וללמוד (וגם לטייל...) על רוסיה.

הקווקז

רכס הקווקז הוא רכס הרים באורך של 1200 קילומטר, שמשתרע מהים השחור בצפון מערב, עד לים הכספי בדרום מזרח.
בקווקז כמה מדינות: רוסיה, גיאורגיה, ארמניה ואזרבייג׳ן והוא נחשב אחד מהגבולות הטבעיים שבין אירופה לאסיה.

במשך אלפי שנים הקווקז היה מחסום טבעי להתפשטות תרבויות צפונה או דרומה, וטמן בחובו עוד תרבויות הרריות מבודדות שניצלו את ההרים למסתור והגנה.

הגבוה בהרי הקווקז הוא האלברוס ששוכן קרוב לגבול רוסיה-גיאורגיה (בפרוטו-פרסית משמעות השם הוא ״הגבוה״, בלשון נקבה..)
אלברוס הוא הר געש רדום, שבראשו שתי פסגות, המערבית והגבוהה היא 5642 מטר מעל פני הים, ובזה הוא קוטף את תואר ״הפסגה הגבוהה באירופה״ (הגבוהה באלפים היא המון בלאן, 4800 מטר..)

בתחילת המאה ה19 מדדו מדענים רוסים את גובהו, ובהמשך העפילו עליו לראשונה. מאז טיפסו עליו אלפי מטפסים, בכל עונה ובכל צורה.
עד היום גובה האלברוס קורבנות, בעיקר עקב חוסר מקצועיות של מטפסים שלא מעריכים נכונה את התנאים הקשים שנוצרים על ההר.

היום יש תעשיית טיפוס שלמה סביב ההר, שאתאר אותה בהמשך.

התארגנות ומשלחת

טיפוס לאלברוס הוא טיפוס אלפיני לכל דבר.
ההר מכוסה ״שלג עד״ מהפסגה ועד לגובה של 3800, הטמפרטורה למעלה יכולה לצנוח בחורף ל30 או 40 מעלות מתחת לאפס בזמן היום, והרוחות עלולות להיות חזקות מאוד.
בקיץ המזג נעים יותר. אבל עדיין מתחת לאפס, ובלילה מתקרר מאוד.

בסוף הרשימה צירפתי רשימת ציוד. יש לוודא שהציוד טוב, מקצועי ובמצב תקין, קל מאוד להיכשל בניסיון העפלה (ואף גרוע מזה...) בגלל ציוד לקוי או לא מספיק טוב.

אנחנו נסענו בסוף אפריל 19.
התלבטנו האם לקחת חברה רוסית שתדריך אותו במעלה ההר.
יתרונות:
-הדרכה צמודה מקנה ביטחון עצמי, מדריך (מדריכה במקרה שלנו) מקצועי שלוקח אותך ביד עד למעלה.
-בנוסף הדרכה צמודה משפרת את הסיכוי להעפיל, בתנאי מזג אוויר מורכבים, מדריך שיודע את הדרך בע״פ זאת הצלה.
-כשלוקחים חברה, אז כל הלוגיסטיקה מגיעה איתה בלי התעסקות (איסוף מהשדה, מעבר על הציוד, השכרת חוסרים, בישול ומגורים על ההר, מלון בעיירה למטה).

חסרונות:
-יקר. החבילה שלקחנו אצל חברה רוסית שנקראת pilgrim tours עלתה סדר גודל 2000 דולר לאדם, לא כולל טיסה וביטוחים. לזמן של פחות משבוע זה הרבה כסף..
- גמישות, כשמטפסים לבד מטפסים לבד. עושים מה שרוצים מבחינת ימי התאקלמות, שעות יציאה וכו. אפשר לקחת עוד יום או יומיים בלי בעיות. גם עם משלחת יש גמישות, אבל פחותה.
-פחות מאתגר. מי שרוצה לאתגר את עצמו מקצועית ולא רק פיזית, ימצא עצמו במשלחת הולך מאחורי המדריך, ועומד בלו״ז בלי לקבל הרבה החלטות, או להפעיל שיקול דעת.

עקרונית, למי שיש ניסיון בטיפוס הרים מומלץ לא לקחת משלחת, אם אתם ללא ניסיון- *חובה* משלחת. זה עסק שיכול להיות מסוכן מאוד..

יש גם אפשרות של lite package, איסוף מהשדה, השכרת ציוד, לינה על ההר ובכפר, אבל ללא הדרכה. מתאים למטפסים מנוסים שלא רוצים להתעסק בשטויות.

הטיפוס

טסנו מתל אביב דרך מוסקבה לעיירה שנקראת mineral vodi ניחשתם נכון, ״מים מינרלים״. מהעיירה נסיעה של 3 שעות עם אנה המדריכה שלנו למרגלות ההר. מתחת להר כמה כפרים. אנחנו ישנו בכפר שנקרא צ׳גט.
אנה עשתה לנו מסדר על הציוד ולמחרת בבוקר שכרנו כמה חוסרים בחנות המקומית.
משם מסע בשלושה רכבלים ל״בייס קמפ״ שלנו. גיבוב של מכולות, חביות, חתולי ואופנועי שלג, לא מקום כל כך מטופח, אבל שני מטר שלג שכיסו את כל המחנה שיוו לו אווירה פסטורלית במקצת.
המכולה שישנו בה הייתה מכוסה בשלג מכל עבריה, מה שהקנה לה בידוד מצויין, בפנים תנור חשמלי קטן, שדאג לשמור על המקום חם.
ליד יש מכולת מטבח, שם העברנו הרבה מהזמן.

הטיפוס מחולק לארבעה ימים. כל יום הוא יום הלוך חזור ונועד להתאקלמות.
יום ראשון, מטפסים שעה, עד לבקתת הדיזל. בגובה 4,200 מטר.

יום שני, מהבייס קמפ עד לסלעי פסטוחוב בגובה 4800 מטר. הסלעים הם דרדרת של סלעים שבולטת מהשלג עקב צבעה השחור.

עוברים את בקתת הדיזל וממשיכים ישר למעלה כשמצד ימין מלווה אותכם חומת סלע באורך של כמה קילומטרים. אחרי שעה או שעתיים החומה נגמרת ושעה אחרי זה אתם מגיעים לתחתית הדרדרת. חצי שעה לאחר מכן תגיעו לחלק העליון של הסלעים. מנוחה וירידה למטה.

יום שלישי, יום מנוחה לפני ההעפלה.
ביום הזה תקפידו לנוח, לשתות הרבה, לאכול טוב. אנחנו גם תרגלנו טכניקות של אבטחה עצמית בקרח באותו היום, לקראת משטחי הקרח שבחלקים הגבוהים של ההר.

יום רביעי-דילמה, האם לקחת אופנוע שלג שיקח אותנו עד לסלעים ויקצר לנו 1000 מטר מהטיפוס.
אחרי התייעצות הבנו שההתאקלמות שלנו הייתה לא מיטבית, ושזה מאוד ישפר לנו את הסיכוי להעפיל בצורה טובה.
שילמנו 200 שקל אקסטרה לבן אדם וב3:30 יצאנו על שני אופנועים לסלעים.

ב4:00 בערך התחלנו ללכת. דמדומים מרהיבים במזרח.
מעל הסלעים יש חתול שלג הפוך בצבע כתום זוהר, קבור כולו בשלג, הוא בגובה של 4900 מטר בערך והוא בולט מאוד. החתול הוא נקודת ציון חשובה.
אחרי שממשיכים מעל החתול בערך בגובה של 5100 מטר מגיעים לתחילת הטרוורס. מקטע שנועד לעקוף את הבסיס של הפסגה המזרחית ולהביא אותנו לאוכף שבין שתי הפסגות.
הטיפוס בטרוורס הוא לא תלול, רק 200 מטר אנכיים עד לאוכף. אבל הוא ארוך מאוד והוא הוכיח את עצמו קשה מאוד מנטלית. האוכף כאילו לעולם לא מגיע. צריך להגיע למקטע הזה עם אורך נשימה ואורך רוח.
מלבד זאת הוא יכול להיות מסוכן.
הולכים על משטח קרח. ובניגוד לחלק התלול בסוף העליה, הוא ללא חבלים מקובעים להר.
מי שמחליק שם מחליק שני קילומטר אנכיים על הקרח בלי שום יכולת לעצור. כל צעד חשוב במקטע הזה.
לדעתי זה מקטע שצריך ללכת בו קשורים ועם גרזני קרח. הרוסים לא הסכימו איתי...

אחרי שסוף סוף מגיעים לאוכף, נשארו 300 מטר אנכיים ותלולים מאוד עד לפסגה. בערך שעתיים הליכה בקצב טוב.
המקטע הזה מאובטח בעזרת חבלים שמקובעים להר. מתחברים עם טבעת פשוטה וקאוטייל לחבל וכל פעם כשמגיעים לעמוד דואגים להעביר את הטבעת השניה, ואז לנתק את הראשונה. כדי להיות מחוברים בכל רגע.
אחרי החבלים יש עליה קצרה ותלולה עד למישור של הפסגה, 200 מטר מישוריים, כשבקציהן צ׳ופצ׳יק קטן. זאת הפסגה. אם התמזל מזלכם ויש מזג טוב תראו את הים השחור ואת רוב רכס הקווקז. למעלה קר מאוד (25 מעלות מתחת לאפס והרבה הרבה רוח). קשה לעצור את ההתרגשות. תקפידו לא לעצור הרבה מידי כדי לא להתקרר. כמה תמונות, חטיף, כוס תה מהתרמוס. דמעת התרגשות ולמטה.

הירידה באותה הדרך,
שימו לב. 80 אחוז מתאונות הטיפוס קורות בדרך למטה. אתם עייפים, לא מרוכזים, וחושבים שההצלחה מאחוריכם. אבל ההצלחה האמיתית נמדדת כשהגעתם למטה!

ציוד

ביגוד-
גרביים עבות
געטקס
עוד געטקס עבה
חולצה תרמית דקה
חולצה תרמית עבה
מכנסי פוך/פליז
מעיל פוך דק/פליז
מכנסיי גורטקס/ניילון. נגד רטיבות
מעיל גורטקס
מעיל סופה-פוך עבה
כפפות דקות
כפפות בינוניות לעבודה
כפפות ״מיטנס״ גדולות ליום פסגה
מסכת סקי או בלאקלבה
כובע עבה מצמר או פליז
משקפי שמש טובות או גוגלס
בקיץ, כובעים של שמש.

ציוד טיפוס-
מגפי טיפוס מפלסטיק
קרמפונים
גרזן קרח
מקלות סקי
רתמה
טבעת כפול 2
קאוטייל עם שני קצוות

ציוד כללי
שקש טוב (לא צריך להשתגע, לא ישנים באוהל)
תיק נוח ליום
צ׳ימידן נוח לכל הציוד
תרמוס של ליטר
כלים לשני ליטר מים
חטיפים
קרם הגנה
שפתון
עזרה ראשונה (לשקול לקחת כדורים נגד מחלת גבהים. אנחנו לקחנו)
מכשיר gps
מטען לטלפון
יומן
ספרים לזמן שהיה במחנה
וכל מה שלוקחים בדרך כלל לחו״ל.

טיפים

• לכו לאט בעליה, מי שהולך לאט מגיע מהר
• אל תעשו עצירות ארוכות, הגוף מתקרר מהר. שתו כוס תה תאכלו חטיף וקדימה. הדופק גם ככה לא ירד עד שתרדו למטה...
• אל תזיעו. בעליה תורידו שכבות שיהיה לכם נעים, בעצירות תתלבשו לפני שאתם מתקררים.
• קחו מקסימום ימים משתי סיבות. הראשונה, שיהיה לכם יותר מניסיון העפלה אחד (במידה ויש מזג).
• הסיבה השניה היא שתעשו מקסימום ימי התאקלמות. אנחנו היינו בקלות מוסיפים עוד יומיים נמוכים יותר. התחלנו התאקלמות מגובה 3800 מטר. זה הקשה מאוד.
• תקפידו על שתיה. בגלל הקור לא מרגישים אבל מאבדים נוזלים דרך הנשימה. מי שמיובש יותר קשה לו להתחמם
• לא יהיה לכם תאבון בהר למעלה. תאכלו כמה שאתה מסוגלים ועוד. הגוף מוציא המון אנרגיה, תשתדלו חלק לפחות להחזיר לו.
• תהנו מהנוף (: הוא באמת חלומי. קשה לראות את זה דרך הקור והקושי, אבל מי שרואה, מרוויח