חודשיים בקמצ׳טקה

רקע - טיול עצמאי בקמצ׳טקה

לקמצ'טקה הגענו אחרי טיול ארוך בנפאל, ניו זילנד והפיליפינים. התלבטנו על יעד לקיץ ופגישה מקרית על חוף ים בניו זילנד עם ביולוג ימי נורווגי הובילה אותנו להחליט בספונטניות על קמצ'טקה. זאת הייתה פחות או יותר הפעם הראשונה בחיים ששמענו על קמצ'טקה וחשבנו עליה כמקום אמיתי ולא רק אזור במשחק "ריסק". רוסיה תמיד נראתה לנו מסקרנת והשיחה הקצרה עם הנורווגי הדליקה אותנו. בדיקה קצרה באינטרנט העלתה תמונות וסיפורים חלומיים על טבע שנראה פראי ואדיר והבנו שלשם נועדנו.
טיילנו בזוג, עם ציוד מלא משלנו (אוהל, ציוד בישול וכו'). מה שעניין אותנו בעיקר היה לפגוש ולצלם חיות ולטייל ברגל בטבע. רצינו גם לפגוש וללמוד על התרבות הרוסית שבקושי הכרנו. אה, והחלום היה כמובן לצפות מקרוב בדב דג סלמון.
היה קשה מאוד למצוא מידע באנגלית, עד כדי כך ששבוע לפני שטסנו עדיין לא ידענו בכלל שיש טיסות ישירות לקמצ'טקה- היינו בטוחים שצריך לקחת טיסה לוולדיווסטוק ומשם לקוות להצליח למצוא טיסה עם מסוק או משהו. תכננו במקור לטייל בעוד אזורים ברוסיה על תוואי הרכבת, אבל כשהבנו שאפשר להגיע במחיר הרבה יותר זול ובפחות זמן ישירות לפה, החלטנו שנתחיל ונשקיע את רב הזמן, הכסף והאנרגיה בקמצ'טקה, ואחר כך אם נרצה נוכל להמשיך לאזורים אחרים.
כמעט כל תיייר שמגיע לקמצ'טקה, בוודאי לא רוסי, מטייל במסגרת קבוצה מאורגנת. למעשה, בחודשיים שלמים פגשנו מטיילים בודדים שהגיעו לבד ללא קבוצה. אבל גם הם היו כבר פעמים רבות ברוסיה לפני, וטיילו רק בטיולים מאורגנים שקנו במקום. לא פגשנו אף אחד לא רוסי שטייל טיול "תרמילאי" עצמאי כמונו.
המקומיים תמיד הופתעו מאוד לגלות שהגענו מישראל ושאנחנו מטיילים בלי מדריך וקבוצה. לפני הטיול ובמהלכו ניסינו ללמוד רוסית בסיסית ולמדנו לקרוא (מומלץ מאוד ולא מסובך). כל מילה חדשה שלמדנו עזרה. פעמים רבות היה קשה ומתסכל בלי לדעת רוסית- כמעט אף אחד לא יודע פה אנגלית. אבל, נראה לנו שביותר מקרים העניין דווקא שיחק לטובתנו.
האדישות האופיינית והנטייה לא לחייך בהתחלה יכולות להטעות. חד משמעית, פה פגשנו את האנשים הנחמדים ביותר, שפעם אחר פעם עזרו לנו מכל הלב. כנראה שמשהו בתמימות של מטייל עם תרמיל על הגב שרק רוצה להכיר את המקום המרוחק הזה, יחד עם הניסיון העילג לדבר רוסית והגישה הנלהבת, נגעו בכל מי שפגשנו. התרבות והאנשים האדירים שפגשנו הוסיפו המון לטיול והפכו כמעט כל יום להרפתקה שלא ברור כיצד תגמר. הרגשנו באמת ובתמים שלטיול פה קצב משלו ושהוא מוביל אותנו אל הלא ידוע. שבכל רגע הכל יכול להשתנות (לטובה ולרעה) ולפעמים המצב רוח והאווירה השתנו ברגע ונעו בין התפעלות, התמוגגות, פחד, ייאוש, חום, קור ומה לא.
חשוב להבין שכדי לטייל פה עצמאית צריך הרבה רצון וזה לא יעד פשוט כמו מקומות אחרים. לקח לנו הרבה זמן להבין מה הולך, כמה ולמה. אבל זה בהחלט אפשרי. ההמלצה שלנו היא להגיע בקבוצה של לפחות 3-4 אנשים, רק בשל העובדה שטיול בקבוצה כזו הרבה יותר בטוח בטרקים מבחינת דובים ובכלל.
אחד הגורמים העיקריים שמקשים על טיול עצמאי פה הוא המחירים המוגזמים של כל הקשור בתיירות. הנגישות הבעייתית למקומות רבים, חוסר תחרות או סתם חוסר רצון לשנות את המצב מוביל לכך שעבור רבים מהטיולים המחירים הם מאות אם לא אלפי דולרים לימים בודדים. לפעמים אין מה לעשות ואם רוצים להגיע לשמורות רחוקות וסגורות כמו אגם קוריל, עמק הגייזרים או קומנדר איילנד צריך להגיע במסוק ולשלם הרבה. אבל בנוגע לטרקים לחלוטין יש מסלולים אפשריים לביצוע ללא קבוצה מאורגנת ובעלות נמוכה.
חשוב להבין שהטיול פה הוא שונה ודורש יותר אחריות ומודעות. הדובים מסוכנים, התשתיות והשבילים פחות מסודרים, מזג האוויר מאוד הפכפך ואין פה הרבה אנשים. המלצתנו היא לא לזלזל ולהשקיע: אנחנו טיילנו עם ביטוח הכולל חילוץ, איתור וכו', לחצן מצוקה וג'י פי אס לניווט.
אנחנו יכולים עוד לכתוב מילים רבות על החוויה המטורפת שהייתה לנו כאן, אך נסכם בכך שהיו לנו חודשיים אדירים. הטיול היה לא פשוט, אבל עלה על כל הציפיות והחלומות ואנחנו כבר מחכים לחזור. אנחנו כותבים את כל הסיפורים מתוך זווית הראייה והחוויות שלנו ומקווים שהם ייעזרו לעוד אנשים להנות מהמקום המיוחד הזה.

קצת על קמצ׳טקה

קמצ׳טקה היא חצי אי הנמצא בקצה המזרחי של רוסיה, מרחק של כ-7,200 ק"מ ממוסקבה. בשטחה הגדול (למעלה מפי 20 משטחה של ישראל) מתגוררים כ-400,000 תושבים בלבד.
לעומת הצפיפות האנושית הנמוכה, קמצ'טקה מתגאה בצפיפות הגבוהה ביותר של הרי געש בעולם, עם למעלה מ-300 הרי געש, מתוכם 29 פעילים! גם אוכלוסיית הדובים פה,המונה כ-20,000 פרטים, היא הצפופה בעולם.
מלבד דובים, קמצ'טקה היא ביתם של בעלי חיים רבים הנהנים מהצפיפות הנמוכה של האוכלוסייה האנושית באזור ומההשפעה המוגבלת של הציוויליזציה. בין מיני היונקים שנמצאים בחצי האי נמצאים שועל השלג, זאב, שונר (לינקס), גרגרן (וולברין) ומרמיטה. ישנם מיני עופות שונים, בינהם העיטם הצפוני (Steller's sea eagle), וכן עופות ימיים רבים. לחופיה של קמצ'טקה מגיעים מיני לוויתנים שונים וכן קטלנים (אורקות), כלבי ואריות ים ועוד.  קמצ'טקה ידועה בדגי הסלמון הרבים המגיעים לנהרותיה בעונה, ונחשבת למקום בעל מגוון מיני הסלמון הגדול ביותר. רבים מהתושבים עוסקים בדייג וישנם מפעלים אשר מייצרים את האיקרה (מעדן ביצי דגים) בה קמצ'טקה ידועה.
עד לנפילת ברה"מ ב-1992 הייתה קמצ'טקה אסור צבאי סגור, זרים לא יכלו להגיע ואף אזרחי רוסיה היו נדרשים לפרמיט כדי לבקר בה.
החורף בקמצ'טקה כמובן קר מאוד, אך בשל השפעותיו של הים מזג האוויר בה מתון ונוח יותר מאשר באזור סיביר- מינוס 15 מעלות לעומת מינוס 50 באזורים שונים בסיביר.
הקיץ הוא העונה הטובה לטייל בקמצ'טקה.חודשים יוני עד ספטמבר, כאשר שיא העונה הוא סוף יולי-אוגוסט.
השלג באזורים רבים מפשיר והטמפ' יכולות להגיע בימים שמשיים ליותר מ-25 מעלות. אך גם בקיץ מזג האוויר מאוד הפכפך ויום חם שכזה יכול להפוך במהירות ליום גשום וסוער.   
ההגעה לקמצ'טקה היא דרך האוויר או הים בלבד, אין גישה יבשתית מרוסיה.

איך מגיעים לקמצ׳טקה?

ההגעה לקמצ׳טקה פשוטה וזולה באופן מפתיע מאוד! יש טיסות ישירות ממוסבקה בכל יום של שתי חברות התעופה הגדולות ברוסיה – אירופלוט וטרנסאירו. למזמינים מראש מחיר הכרטיס נע סביב 250-500 דולר לכיוון. בהתחשב בכך שטיסות מישראל למוסקבה עולות בממוצע 150 דולר לכיוון, טיסה של 12.5 שעות סה״כ תעלה לכם 400 דולר לכיון.
העונה העיקרית היא יולי-אוגוסט. אנחנו הזמנו בתחילת יוני כרטיס לאמצע יוני וזה עלה 250$ בלבד.
אפשר לטוס לקמצ׳טקה גם מהערים ולדיוסטוק ונובוסיבירסק, וזה יכול להשתלם למגיעים ממונגוליה או סין.

עלויות

נתחיל עם המספרים שלנו. אנחנו טיילנו בקמצ׳טקה כמעט חודשיים, בהם הוצאנו 2600 דולר כל אחד (ללא טיסות). מעבר לסכום הזה שילמנו 1100 דולר כל אחד על טיול מאורגן של חמישה ימים לאגם נידח בצפון.
באופן כללי, תיירים ממוצעים מגיעים לקמצ׳טקה כחלק מקבוצה שעושה טיול מאורגן בן שבוע עד שלושה. המחירים של הטיולים האלה יקרים מאוד ונעים סביב 2500$-5000$ לאדם! הם כוללים מדריכים צמודים, טיסות במסוק ושאר אטרקציות. ישנן קבוצות שיוצאות לטרקים ספציפיים (נניח שלושה שבועות בהר הגעש טולבצ׳יק) ואז המחיר מעט זול יותר.
האוכל זול יחסית, בעיקר במסעדות המקומיות וארוחה גדולה תעלה סביב ה- 200 רובל לאדם. כניסה לרוב השמורות היא בחינם או כמעט בחינם, למעט הכניסה לארבעת הפארקים הלאומיים אליהם יש להיכנס עם מדריכים ולשלם מאות דולרים.
גם את הסכום הנמוך יחסית שאנחנו הוצאנו אפשר היה לקצץ עם הימנעות מהוצאות לא הכרחיות ואטרצקציות (שייט, טיול יום מודרך, טיול מאורגן של חמישה ימים, כרטיס סים מקומי וכמה מוניות וסובינירים יקרים). אם אתם נאלצים או סתם בוחרים להוציא מעט זה אפשרי – מגיעים לפטרו, תופסים טרמפים לאחת השמורות ופשוט מטיילים.

לינה

באופן כללי, והבנו שהדבר נכון לגבי כל רוסיה, הלינה במלונות יקרה יחסית ולרב המחיר לא תואם את רמת החדר. מחירי המלונות הזולים בעיר הם סביב ה-100 דולר ללילה. יש כמה גסטהאוסים קטנים מחוץ לעיר שמציעים מחירים מעט זולים יותר.
לשמחתנו, ידענו מראש על הגסטהאוס של יבגני וגלינה פטרוביץ'. גלינה ויבגני הם זוג גיאולוגים מבוגרים שחיים בקמצ'טקה כבר שנים רבות ומכירים ותה היטב. הם גרים בכפר קטן מרחק כמה דקות נסיעה מיליזובו. יש להם מעיין dacha  רוסית לאירוח- בקתת עץ, ערוגת ירקות, חממה וגינה מטופחת ואפילו סאונה רוסית  קטנה ("באניה"). האווירה נעימה וכיפית. החדרים בסיסיים, לנו זה מאוד התאים. לאחרונה הם העלו מחירים אבל עדיין הם מציעים את המחיר הכי זול: 900 רובל לליליה לאדם, 500 רובל נוספים אם רוצים ארוחות בוקר וערב. הארוחות מושקעות ולרב כוללות בבוקר דייסה, ריבה ביתית, סופגניות ועוד ובערב דגים (לרב מטוגנים)\, סלט ופירה. תמיד יש תה, קפה ועוגיות ליד האח בחדר האוכל המשותף. כשהיינו גלינה ויבגני בהחלט עבדו קשה ובעונה פקדו אותם די הרבה קבוצות תיירים מאורגנות. כאשר כל החדרים היו תפוסים  או כשהתחשק לנו(סה"כ יש רק 16 מקומות) הם נתנו לנו לשים אוהל בחצר תמורת 200 רובל. גלינה מדברת קצת אנגלית והם היו אלינו ממש נחמדים. זה מקום טוב לפגוש בו מטיילים ומדריכים. מהצומת הסמוכה לכפר הקטן יש תחנה של קו 2 לעבר יליזובו (בערך פעם בשעה) או קווים 106/107 לפטרופבלובסק.
המייל של יבגני וגלינה: dep41@mail.ru

תחבורה

קמצ׳טקה לא התברכה בכבישים רבים. השטח של חצי האי עצום אבל רק חלק קטן מיושב והכבישים מחוץ לפטרו-פבלוסק מסתכמים בכביש אחד שנוסע כ- 200 ק״מ צפונה, חציו ללא אספלט אבל מצבו טוב, בכביש אחד מערבה, גם הוא ללא אספלט ומצבו טוב פחות, ובכביש נוסף דרומה ואורכו בערך 30 ק״מ. זהו, מעבר לזה הכל שבילי עפר ברמות שונות המתאימים לרכבים כמו הקאמאז 6*6 המצוינת או רכבים זחלילים. בחורף התנועה פשוטה יותר לאיזורים הנידחים בעזרת רכבי שלג גדולים.
התחבורה בתוך העיר וממנה אל הכפרים והעיירות הקטנים יותר יחסית יעילה ובעיקר זולה. האוטובוסים מאוד ישנים אבל בנוים כמו טנק (עברנו תאונה אחת כשהאוטובוס שלנו התנגש במהירות גבוהה במשאית דאבל טריילר חונה ועמד בזה דיי יפה). המחירים לנסיעה בעיר נעים בין 18 ל- 50 רובל והנסיעה הארוכה ביותר, לאסו למשל עולה כ- 1520 רובל לאדם. התשלום באוטובוסים העירוניים בסוף הנסיעה ואילו לנסיעות הארוכות יש לקנות כרטיסים מראש בקופה.
מוניות יש בעיר הרבה, אך צריך להזמין אותן טלפונית (44-44-44, 40-50-50, 47-47-47) והן לא זולות.
לאזורים חצי נידחים (טולבצ׳יק, מוטנובסקי וכו׳) אפשר להגיע עם משאיות קמאז דרך סוכנויות טיולים אך לרוב הנסיעות במחירים מופרזים.
לאיזורים הנידחים באמת, ההגעה רק בטיסות וגם הן במחירים שערוריתיים. ככה זה כשבחצי האי שתי חברות מסוקים בלבד והן מחלקות ביניהן את השטח כך שלא תהיה תחרות.
באופן מפתיע, דרך מעולה להתנייד היא בטרמפים (אווטסטופ ברוסית). לאחוז גבוה מאוד מהמקומיים יש ג׳יפים גדולים והם נחמדים בצורה יוצאת דופן. לקחנו לא מעט טרמפים ותמיד ירדנו עם סיפורים מעניינים שהצלחנו לחבר מחצאי המשפטים שהבנו ברוסית. אין כמעט פשע בחצי האי, והנסיעה בטרמפים בטוחה מאוד. החשש היחיד הוא שהמקומיים נוהגים פרוע ומהר גם בדרכים גרועות ויש מעט מאוד חוקי תנועה.

קווי אוטובוס חשובים -
104 – מיליזובו לפטרופבלובסק. יוצא כל כמה דקות ועובר גם בשדה התעופה
110, 111 – מיליזובו ומפטרופבלובסק לטרמלני (בהתאמה)
הקו לאסו יוצא פעם אחת ביום בתשע בבוקר, אפשר לקנות כרטיס באותו יום

ציוד

בגדול, אם עשיתם טרקים עצמאיים בחו״ל את הציוד החשוב יש לכם. קמצ׳טקה לא מאוד קרה בקיץ ואין צורך בציוד מיוחד לקור קיצוני. שקי שינה טובים, אוהל שלוש עונות ופליז עבה בשילוב עם בגדים טרמיים יעשו את העבודה.
הניווט בקמצ׳טקה לא פשוט. השטח מאוד משתנה, לעיתים מכוסה שלג ועם לא מעט ערפל והגבלות ראות אחרות. בעינינו מכשיר ניווט GPS הוא בגדר חובה והוא יוציא אתכם ממצבים לא נעימים. מאוד מקובל לטייל שם עם מכשירים כאלה וכל המדריכים המקומיים נעזרים בהם. זה מאפשר לבקש מהם נתיבים ולצאת לדרך עם עקבות דיגיטליות טריות של מטיילים מהזמן האחרון במכשיר שלכם. אנחנו טיילנו עם מכשיר פשוט שקנינו במוסקבה, Garmin etrex20, שהוכיח את עצמו כמכשיר מושלם למשימה – קל, אמין, עמיד בגשם ובעל סוללות אצבע רגילות שמחזיקות שעות רבות. קנינו אותו במוסקבה במחיר של 980 ש״ח (בישראל עולה 1150 ש״ח) וקיבלנו איתו מפות טופו של כל רוסיה שהיו מאוד נוחות. ביזליזובו מצאנו את המכשיר אפילו מעט זול יותר.
לסוגיית הבישול, אנחנו טיילנו עם גזיה ולא היה קשה להשיג בפטרו מיכלי גז להברגה כמו בארץ. הם לא זולים אבל לנו זה היה מאוד נוח. לחובבי הבנזיניות כנראה שלא תתקלו בבעיות מיוחדות, אבל שמענו שחלק מתחנות הדלק לא מוכרות בנזין בבקבוקים. אם אתם בעניין של כהליה, זה רוסיה אתם תמצאו מה לשרוף.
השלמות של ציוד תוכלו לעשות באחת מחנויות הצייד הרבות הנמצאות גם בפטרו וגם ביליזובו. יש גם חנויות הלבשה (קולומביה למשל) וחנויות ספורט / פנאי שמחזיקות ציוד טיולים מעולה ולא יקר של מותגים מקומיים לא מוכרים.

פטרופבלובסק-קמצ׳טסקי petropavlovsk-kamchatsky

העיר היחידה בקמצ׳טקה, בה מתגוררים רב התושבים. זוהי עיר רוסית טיפוסית שרובה בניינים ישנים לא מרשימים. לפי סיפור שסיפר לנו אחד המקומיים, לפני כמה שנים פוטין ביקר פה והכריז שזוהי העיר המכוערת ביותר ברוסיה, ותהה להיכן הלכו מיליוני הרובלים שהעביר לשלטון המקומי. לאף אחד לא הייתה תשובה, אך הוא מיד הורה להעביר עוד כמה מיליונים וכעת יש כנראה שיפור בתחום המדרכות/ גינון וכו׳.ֿ
בכל מקרה, מבחינתנו העיר עצמה היא לא העניין אלא הטבע המשגע שנמצא בכל פינה. ביום יפה, פסגות הרי הגעש הקרובים נראות מכל פינה בעיר ומפרץ אבצ׳ה יפה ומרשים במיוחד.
אפשר למצוא בעיר כמעט הכל ויש פה קניונים לרב. אבל עדיין אנחנו בקצה העולם ולא הכל הגיע לפה- מקדונלדס ודומיה לא תמצאו פה, האינטרנט איטי וברב המקומות שכתוב קפה, הכוונה היא עדיין למסעדה פשוטה עם מאכלים מקומיים שבסוף הארוחה אתה מפנה את המגש שלך.
מקום מומלץ לביקור כדי לטעום ולקנות את האיקרה הידועה, סרטנים ודגים הוא השוק המקורה הקטן שנמצא בקומה התחתונה בקניון שסמוך לתחנת האוטובוסים המכונה "קא-פה".

יליזובו Elizovo

יליזובו היא עיירה קטנה, הסמוכה לשדה התעופה ונמצאת במרחק כרבע שעה נסיעה מהעיר פטרופבסלובקי-קמצ'טקי. אנחנו ישנו סמוך לעיירה וכמעט את כל הסידורים/קניות שהיינו צריכים לעשות יכולנו לעשות כאן. הברה יותר נוח ופשוט להסתובב בעיירה הקטנה ויוצאים ממנה אוטובוסים/מוניות שירות כמעט לכל היעדים.
שירותי תיירות: בליזיבו נמצאים המשרדים של השמורות וכן מרכז מבקרים. כן כן, מרכז מבקרים אליו ניתן להגיע ולקבל ייעוץ חינם מהלנה, אישה נחמדה שאפילו דוברת אנגלית טובה. המרכז נמצא בקומה השניה של התחנה המרכזית. אחרי הרבה "אי אפשר", "מסוכן" ומחירים הזויים ששמענו עד שהגענו ולהלנה, היה כיף ומועיל לדבר איתה. היא הייתה הראשונה שהייתה עם גישה חיובית, הבינה את סגנון הטיול שאנחנו מחפשים והייתה נלהבת ומחויבת לעזור.
קניות: מול התחנה המרכזית יש סניף גדול של רשת הסופרמרקטים "שמסה", בו עשינו את הקניות. יש פה גם כמה חנויות ציוד למטיילים/דייגים/ציידים בהן ניתן למצוא ביגוד (בעיקר בצבעי הסוואה), ציוד טיולים, בלוני גז ועוד. אה, וגם פרוות ופוחלצים.
אוכל: במרכז העיירה מצאנו שתי מסעדות מקומיות וזולות שאהבנו לאכול בהן. שתיהן בסגנון הנפוץ פה- חדר אוכל נטול יומרות עיצוב או קישוט, בו ניגשים לדלפק, לוקחים מגש ואומרים מהר מה רוצים. כולם אוכלים בשתיקה וכמובן מפנים את הכלים בסיום. התפריט מורכב תמיד מאותם מאכלים כמו פירה, בשר, אורז, כוסמת, בורשט וכמובן קומפוט, לחם רוסי ותה שחור. מסעדה אחת נמצאת בבניין הסמוך לתחנה והיא יותר קטנה. השנייה ברחוב המקביל לתחנה ויש בה אוכל אוזבקי. בגדול זה אומר אותו התפריט עם קצת תוספות וחריף בצד. יש מעט יותר מבחר הכולל עוד מאפים, בלינצ'ס וכו'. מחיר ממוצע לארוחה גדולה 150-250 רובל.

דובים חומים – השליטים האמיתיים של קמצ׳טקה

קמצ׳טקה היא ביתם של כ- 20,000 דובים חומים. תת המין שחי כאן נקרא דובים חומים קמצ׳טקיים והם קטנים בממוצע רק במעט מבני דודם, שיאני גודל הגולגולת, דובי הקודיאק מהאי קודיאק באלסקה. כמות הדובים האדירה הזו הופכת את קמצ׳טקה לאיזור עם אוכלוסיית הדובים הצפופה בעולם והם נמצאים ממש בכל מקום. יש להם כאן מעמד מיוחד והתושבים של חצי האי רוכשים להם כבוד ויראה אמיתיים. חיי הדובים, כך למדנו, הם סוג של גן עדן. הם מבלים את החורף הקר בשינה רצופה (שנת חורף) ובסביבות מאי מתעוררים ומתחילים לאכול. את חצי השנה החמה בה הם פעילים הם מחלקים לארוחה אחת מתמשכת בת כמה מנות. הם מתחילים באכילת כמויות אדירות של עשב ממש כמו פרות. אחר כך, כשדגי הסלמון מגיעים מהאוקיינוס לנחלים הם הולכים בעקבותיהם ומבלים בדייג ואכילת דגים מזינים. אחרי המנה העיקרית הם עוברים לקינוח של אוכמניות מקומיות ונודדים לשטחים פתוחים בהן הן גדלות בכמויות. בין לבין הם מנשנשים איצטרובלים ובוץ כדי לצבור מינרליים נחוצים וכדי להסדיר את העיקול לשנת החורף.
הטיול בקמצ׳טקה לצד הענקים הפראיים הללו הוא לא פשוט והיינו נתונים בקונפליקט מתמיד – רוצים לראות דובים, ומפחדים שהרצון שלנו יתממש. הדובים אומנם נראים מגושמים, איטיים ורגועים אך זוהי חיית טרף אוכלת כל שמסוגלת לרוץ במהירות של סוס, שוחה מהר מאוד, בעלת תפרים קטלניים ולסתות חזקות. נסיון התמודדות עם דוב תוקפני נגמרת ברוב המקרים במוות ונסיון בריחה בתוצאה דומה.
רובם המכריע של הדובים יעדיף להימנע מהתקלות עם בני אדם, אבל תמיד עולה  החשש שהדוב שמולך הוא יוצא הדופן התוקפני, והרי ברוב המקרים תוצאות המפגש תלויות רק בו.
לכן, חשוב מאוד לדעת את הסיכונים ולהכיר בצורה מעולה את כללי הבטיחות. הדובים אומנם מאוד שונים באופיים ולא צפויים במאה אחוז אבל שמירה על כללי הבטיחות מגדילה מאוד את הסיכוי לחזור בחתיכה אחת.
המידע הרוסי לא רב, בטח לא באנגלית ולכן לפני הטיול נעזרנו באתרים של שמורות באלסקה, בהנחה שכללי הבטיחות אמורים להיות דומים. בהמשך אסכם בקצרה נקודות חשובות, ובסוף סיפור הדרך תמצאו קישורים למידע נוסף באנגלית.

הנקודות המסוכנות בפגישה עם דובים הן:
* אמא וגורים – האמא מגוננת מאוד כלפי גוריה ותוקפת מיד כל מי שמהווה כלפיהם סיכון. הבעיה היא, שאירעו מקרים רבים בהם גורים יזמו התקרבות לבני אדם מתוך סקרנות וכשהאמא שמה לב לקרבה המסוכנת היא מחליטה לתקוף.
* בעת שהיה בנחל או אגם – הדובים עלולים לזהות אדם הנמצא בנחל כפולש לטריטוריית הדייג שלהם ועשויים לתקוף.
* הפתעת דוב מקרוב – רוב התקיפות מתרחשות בעת הפתעת דוב מנומנם מקרוב מה שגורם לו להבהל ולתקוף.
* השארת אוכל בתוך האוהל במהלך הלילה – דובים מסתובבים גם בלילה בחיפוש אחר מזון. אם האוהל שלכם מריח מאוכל אתם עלולים לקבל ביקור מאוד לא נעים.

עיקר כללי הזהירות שיש לנקוט:
* בזמן הליכה, תעשו רעש. דיבור בקול רם, פעמון, משרוקית או סירים מרשרשים על התיק עובדים כולם. העיקר שדובים ישמעו אתכם מרחוק ויוכלו לבחור לעזוב את המקום ולהמנע ממפגש.
* בלילה, מומלץ להכניס את האוכל לשקית אטומה ולתלות אותו על עץ גבוה מחמישה מטרים. אם אין עצים בסביבה הרחקת האוכל מהאוהל כמה עשרות מטרים תעשה עבודה דומה.
* הליכה בקבוצות גדולות. אדם אחד הפוגש דוב מסתכן מאוד. ככל שכמות האנשים עולה כך קטן הסיכוי לתקופנות. עובדי השמורה בקמצ׳טקה ממליצים על קבוצות של ארבעה ומעלה.
* אבוקה, ספריי פלפל ונפצים יכולים כולם לעזור לדוב קרוב להחליט לברוח במקום לתקוף. היעילות של האביזרים הללו חלקית ויש הסוברים שחלק מהדובים דווקא יהפכו תוקפנים יותר בהפעלת אמצעים אלה.
* בזיהוי סימנים טריים של דובים, התרחקו מהמקום.
* אין לברוח או להפנות גב לדוב. זה יוביל לרדיפה חסרת סיכוי מבחינתכם.
* טיפוס על עצים יעיל כיוון שדובים כבדים מדי כדי להגיע גבוה.

כמה נקודות נוספות שכדאי להכיר על דובים
* כאשר הם נעמדים על רגלייהם האחוריות אין זה אומר שהם תוקפניים, זו הדרך שלהם לבדוק מה קורה ולהעריך את המצב
* אם דוב אכן תוקף, והוא סמוך אליכם, פלו לאדמה ועשו עצמכם מתים. זה מפחיד לביצוע אבל זה הסיכוי הכי טוב שלכם לצאת מזה
* בכל שנה מתים מתקיפות בקמצ׳טקה 2-3 בני אדם. זה לא נעים אבל המספרים לא גדולים כמו שנדמה מכמות הידיעות והשמועות שמסתובבות

הכניסה הראשונה ליער מלא דובים לבד דומה לשחיה עם כרישים בפעם הראשונה. זה מנוגד להגיון וזה לא נוח להותיר את הסיכוי לשרוד את היום בידי חיית פרא, אבל מתרגלים.
אנחנו פגשנו במהלך הטיול בערך 15 דובים בזמן טרקים בלבד (ועוד עשרות באגם בטיול מאורגן). כולם היו במהלך התרחקות מאיתנו אחרי ששמעו את הרעש שעשינו מוקדם. לא נתקלנו בבעיות מיוחדות במהלך הלילה וישנו הרבה מאוד לילות באוהל באיזורים מלאי דובים.

יתושים

כל הסיפורים נכונים והיתושים בקמצ׳טקה הם שליחי השטן. יש אותם בכמויות, הם עוקצים וחודרים בקלות כמעט כל בד. הם מופעים ביוני ולקראת סוף אוגוסט נעלמים. הם יכולים להיות בכל מקום, ועשן ואפילו חושך לא בהכרח מרשימים אותם.
אבל, יש נקודות אור:
1. באזור מרכז קמצ׳טקה- למשל בשמורות ביסטרינסקי וקלוצ׳בסקוי המצב הוא הכי גרוע, ובכל שאר האזורים, ובטח בתוך אזורים מיושבים, המצב טוב בהרבה.
2. היו ימים בהם כמעט בכלל לא נתקלנו ביתושים (אין לנו הסבר למה)
3. רוח מנצחת אותם
4. בניגוד לסנדפלייז הני זילנדים למשל, כל התכשירים שמוכרים אכן עובדים. כנראה בגלל שמה שמוכרים פה קצת פחות ידידותי לסביבה ולאדם ורב החומרים מכילים deet. גם מה שהבאנו מהארץ עשה עבודה יפה.
5. כשהמצב קשה רשתות לפנים בהחלט עוזרות. גם מבעד לרשת קמצ׳טקה יפה.
6. מתרגלים

מסלול הטיול שלנו - בגדול

טיילנו בקמצ׳טקה כמעט חודשיים בהן ביקרנו ברוב השמורות והאזורי הטיול הנגישים ללא טיסה במסוק. האזור היחיד שלא נסענו אליו הוא הר הגעש טולבצ׳יק ואנחנו לגמרי מתכוונים לחזור כדי לתקן את זה.
לא תכננו מראש את סדר הטיול כי היה קשה להבין מראש מה בדיוק הולך, איפה כדאי להתחיל מבחינת מזג אויר, איפה הפריחה יפה מתי וכו

הנה פירוט של הדברים הגדולים שעשינו לפי שבועות -
שבועות 1+2 - אסו ושמורת ביסטרינסקי
שבועות 3+4 - אגמים כחולים, 6 ימים באיזור מוטנובסקי וגורלי
שבוע 5 - נאליצ׳בו
שבוע 6 - טיול עם רכב שכור למערב, טיול מאורגן לאגם דווחיורטיצ׳נה בצפון
שבוע 7 - יומיים על חוף האוקיינוס, טיפוס על מוטנובסקי וגורלי

בין לבין העברנו לא מעט זמן בפטרופבלוסק ויליזובו. פגשנו המון אנשים טובים, אכלנו אוכל רוסי אמיתי ונהנינו מנוף הרי הגעש הנשקף מכל פינה.

קישורים חיצוניים

• טיפים לטיול בסביבה עם דובים
• ועוד טיפים בעניין דובים
• טרנסאירו - חברת תעופה מומלצת עם טיסות ישירות ממוסקבה לקמצ׳טקה
• אירופלוט - חברת תעופה טובה נוספת המפעילה טיסות בכל יום לקמצ׳טקה
• פרק על קמצ׳טקה מתוך הסדרה ״רוסיה הפראית״ של הנשיונאל גיאוגרפיק