רומניה - שמורת טבע Retrezat

רומניה - יום 1 - i don't understand your romanian - הגעה

אחרי ההצלחה הנפאלית החלטנו לשחזר השנה בגאורגיה. אז אחרי שהחלטנו איכשהו מצאנו עצמנו ברומניה. כנראה בזכות ערמומיות ושורשיו הרומניים של אדבין וחוסר ערנות של אדריאן וגוראן.
היו שתי דרכים להגיע לרומניה: אל על וחברה רומנית TAROM. המחירים היו זהים אז הלכנו על תוצרת הארץ. מסתבר של"חבר" יש הנחה נוספת על אל על אז עוד יותר טוב. לא מבין עדיין למה חברה ישראלית מחייבת אזרח ישראלי עם כרטיס אשראי ישראלי בדולרים...
בכל מקרה, השארנו לאדבין את כל ההכנות המקדימות הקשורות לטרקים ולתנועה בתוך רומניה.
אקדים ואומר: רומניה היא מדינה מאוד לא "tourist friendly" - כל השלטים ברכבת תחתית ברומנית בלבד, אנשים לא דוברים אנגלית כלל גם במרכזים תיירותיים. בקיצור, בלי אדבין צמוד שדובר רומנית קשה מאוד להתקיים שם.

נחתנו בבוקרשט הגשומה ב-10 בבוקר. עוד לפני שיצאנו משדה תעופה שילמתי מס כניסה למדינה - מקל הליכה שהיה מחובר לתיק לא יצא ביחד עם התיק. מכיוון שזה היה מקל נפאלי זול וגם ככה לא כזה השתמשתי בו, השארתי אותו להם כמתנת כניסה והלכנו לאוטובוסים. לקחנו קו 780 לתחנת הרכבת המרכזית. ברומניה לא ניתן לקנות כרטיס אצל נהג אוטובוס אלא בקופות שבתחנות. הבעיה שהקופות לא תמיד פתוחות בעיקר בבקרים ואז נשאר רק לקוות שלא ייכנס איזה כרטיסן ותקבלו קנס.

בתחנת הרכבת הפקדנו את התיקים הגדולים בסכום סמלי של כמה lei והכלנו לכיוון התחתית ע"מ להגיע למרכז העיר ולקנות בלוני גז לטיול. תחנת הרכבת כמו כל תחנה מרכזית מתאפיינת בריח רע ואנשים מוזרים. למשל אישה מבוגרת עם מגפיים וחצאית ממשפחת ה"חריציים" עם בובה ביד...
את הגז מצאנו בחנות ענקית לציוד טיולים HIMALAYA הנמצאת ממש ליד piata unirii. בקושי החזקנו את עצמנו לא לרכוש שם עוד ציוד(המחירים זולים מאוד ביחס לארץ) אבל החלטנו להשאיר את זה לסוף.

קצת לגבי ה lei.
כמעט שווה ערך לשקל. לא מצאנו איפה ניתן להשיג בארץ אז המרנו במקום. במרכז יש exchange בכל פינה. ובנוסף יש מלא סניפים של בנקים(זה נכון לא רק למרכז, אלא לכל עיר. כנ"ל בתי מרקחת).
בשום מקום לא היו מוכנים להמיר המחאות נוסעים!!! עד שלבסוף מצאתי מקום אחד שם לקחו ממני עמלה של 7 דולר על סכום של 400.

המשימה הבאה הייתה לאכול אוכל מקומי. אז נכנסו למסעדה הראשונה שראינו la mama. הזמני פלפלים ממולאים -sarmale ואדבין הזמין פילה חזיר. הפלפלים היו מאוד טעימים. הפילה היה דומה בצורה ובטעם לכבד עוף אבל ממש ממש ענקי(תקלה מספר 1). המשקה המקומי מדובדבנים (25% אלכוהול) דווקא לא אכזב.

בצמתים גדולות יש מעבר תת קרקעי להולכי רגל וזקנים מנגנים שם באקורדיון. ממש כמו פעם. הזכיר לי את הילדות.

אדבין ואדריאן השנה הביאו פנקסים גם, כנראה מסונוורים מההצלחה של גוראן בשנה שעברה. אדבין הפגין פטריוטיות יתרה בכך שהביא פנקס עם לוגו של אגף התקשוב.

ניסינו לנצל את הזמן הנותר עד הרכבת לכיוון ההרים בצורה יעילה ותרבותית אז נסענו לכיוון הפרלמנט. המקום כבר היה סגור למבקרים אבל השומר אמר שבכל מקרה הסיור עולה לפחות 250lei אז ויתרנו.

העייפות מחוסר השינה בלילה שלפני(הופעה של עידן רייכל - מומלץ בחום) עשתה את שלה אז תפסנו שורה של ספסלים בפארק הקרוב וישנו שעה וחצי. back-to back-to back.

חזרנו למרכז העיר. שם הייתה הופעת רחוב של מוזיקה קלאסית. נשארנו שם לשעה בערך. אחרי ההופעה הלכנו לנשנש משהו לפני הנסיעה. אדבין מעודד מההצלחה בשפה הרומנית עד עכשיו ניסה לדלות מידע מהמלצר שאמר לו:
"i don't understand your romanian. do you speak english?"

רומניה - יום 2 - 20 ק"מ בחצי יום (טרק ה- Retezat)

טרק ה- Retezat - היום הראשון
היום השני מתחיל בעצם מהערב של הראשון.
כמה דקות אחרי שהגענו לתחנת הרכבת gara de nord הרכבת שלנו הגיעה לרציף. ה- gara היא לא פחות מענקית וכוללת 14 רציפים!

לרכבת לילה זו הזמנו כרטיסים מראש באינטרנט. גם יותר זול וגם מבטיח מיטות. ב"חדר" יש 6 מיטות ב-3 קומות. טיפסתי למיטה הכי גבוהה ומיד נרדמתי בזמן שאדבין ואדריאן עסקו בשטויות כמו לצחצח שיניים. למרות שהרכבות נורא ישנות מותקנים שם שירותים כימיים אז לא נועלים אותם בתחנות, כמו שהייתי רגיל מהילדות.

אחרי כ-5 שעות נסיעה הגענו לעירה שכוחת אל בה היה לנו שעתיים עד לרכבת הבאה. בזמן הזה חילקנו את הציוד והאוכל בינינו וסידרנו את התיקים לטיול. התיק של אדריאן נראה מפוצץ בעקום בצורה לא סבירה. תקלות סידור חמורות.
אחרי עוד כשעה, ברכבת של פשוטי העם הפעם, הגענו למקום ממנו יש גישה לטרק - ohaba. כלב רחוב(אין תחנת רכבת בלי כלב) קיבל את פנינו.
הכנו ארוחת בוקר זריזה כבר שם בתחנה והתחלנו בהליכה.

ההליכה עד תחילת הטרק עצמו היא על כביש סלול בין כפרים יחסית מודרניים, אז הלכנו עם יד מורמת בתקווה לטרמפ. ההשקעה השתלמה בדמות טרנזיט שעצרה לידנו. הם אמרו שיסיעו אותנו כמה ק"מ עד לכפר הבא אבל אחרי ששמעו שבאנו מישראל הרחוקה ובמיוחד שאחד מהם ביקר שם לא מזמן פרגנו לנו בעוד כמה ק"מ נוספים.

משם המשכנו עוד קצת על הכביש עד שהכביש הפך לדרך עפר. שם תפס אותנו רומני זקן וניסה לשכנע לישון אצלו בעזרת כל מיני פיתויים כמו "על האש" אבל סיכמנו שנדבר איתו בחזור והמשכנו הלאה עד ל cabana pietrele. בקתת אבנים ברומנית. למרות שהכל בנוי מעץ.

זה הזמן לעצור להסביר מה זה cabana ומה זה הטרק Retezat.
אז קבנה זה פשוט בבקתה ששם אנשים שבאו בלי אוהל יכולים להעביר לילה או שתיים תמורת תשלום לא ידוע ולאכול. בקיצור, כמו בנפאל.
Retezat הוא פארק לאומי. ולכן אי אפשר לישון שם איפה שבא לך. ולפי כל הרומנים שפגשנו בדרך, ממש מקפידים על זה. אז או שישנים בקבנה הזאת בכניסה או שישנים באוהל ליד אגם bucura, המקום היחיד שמותר להקים בו אוהלים ומשם עושים טיולי יום.

אז בזמן שאכלנו מרק ירקות ועוף שהזמנו בקבנה, ואורז שגוראן בישל החלטנו להעביר את הלילה באוהל ליד הקבנה כי עד האגם ספק אם נספיק להגיע ולשבור חוקים של המקום על היום הראשון לא רצינו.
תוך כדי אדבין ניסה לשכנע אותנו שבעצם היה לנו גם ככה יום מאוד פרודוקטיבי וטען שההלכנו\נסענו 20 ק"מ. אני מנגד טענתי שהוא שקרן :)

פתחנו אוהל והחלטנו על שנ"צ (השעה הייתה 6 בערב). השנ"צ הסתיים ב-6 בבוקר.

רומניה - יום 3 - הוא לא סוחב תיק (טרק ה- Retezat)

טרק ה- Retezat - היום השני

סוף סוף יום טרק שלם. בלי רכבות, טרמפים, כרכרות סוסים או כל דבר שיכול לזרז את ההתקדמות.
אדריאן לקח את זה צעד אחד קדימה ועיכב את ההתקדמות בעזרת התארגנות איטית במיוחד בבוקר. אחרי כמעט 3 שעות מרגע הצפצוף הראשון של השעון המעורר יצאנו לדרך.
את רוב החצי היום הראשון העברנו ביער עם עצים ענקיים, נחלים קטנים וגשרים צרים במיוחד. השבילים מסומנים היטב, ככה שגם בערפל סופר כבד קשה יהיה ללכת לאיבוד.

בדרך סטינו מהשביל הראשי למסלול צד שהבטיח אגם וקיים ביצה. ביצה עם נוף יפה. החלטנו לעצור לקפה ואדבין התנדב לבשל. כמובן שבידיו הלא מנוסות הכל גלש החוצה :)

אחרי טיפוס ממושך אך מתון יחסית הגענו לאגם גלש(gales) שם פגשנו כמה רומנים מבוגרים על גבול הזקנים שדגו דגים וצילמו תמונות.

עצרנו לצהריים. נוף מדהים. עוצמתי ומרגיע. גוראן הפגין כישורי בישול האורז תוך כדי הסברים לאדבין ואדריאן על איך עושים זאת. לא עבד. המשכתי לבשל עד סוף הטיול.

אחרי האגם הטיפוס ממשיך להיות ממושך, אבל מפסיק להיות מתון. מתחילים להרגיש את הרוחות, ואת הערפל. ערפל כבד. מתחילים להעריך את הסימונים הצפופים.
לקראת סוף היום העלייה נגמרת ומתחילה ירידה. האבנים הפכו להיות גדולות וצהובות, כאילו מטוס עם מרקרים צהובים התרסק מעל האזור.

אחרי שירדנו (עבור חלקינו, הידרדרנו) למטה ראינו את אגם בוקורה (bucura). המקום היחיד שבו אפשר לעשות camping. כמה כלבים קיבלו את פנינו בשמחה. על שפת האגם יש מלא אוהלים ו"ח"-ים מאבנים שעוזרים להגן מהרוח. פתחנו את האוהל והתחלנו לבשל. אדריאן התכרבל עם מעצמו מקור. באוהל ליד היה ילד בן 3 שנראה עמיד הרבה יותר לקור. טיעון הנגד שלו היה: "הוא לא סוחב תיק!!!"

שאלה לקוראים: האם יש טעם לצלם תמונות ב-14 מגה-פיקסל אם לא מתכוונים להדפיס אותן על פוסטר ממש ממש ענקי או שאפשר להסתפק ב- 5 מגה?

רומניה - יום 4 - steep descent (טרק ה- Retezat)

טרק ה- Retezat - היום השלישי
הרוחות באגם היו כל כך חזקים בלילה ובבוקר שאפילו זה שהאוהל היה קשור מכל צידיו לאבנים גדולות לא נתן ביטחון מלא שהוא לא יתעופף לו ברוח.
בשל העובדה הזאת הוחלט להכין ארוחת בוקר בתוך האוהל. מה שכמובן הפך את ההתארגנות של הבוקר מארוכה לארוכה מאוד.

בבוקר חיכה לנו טיפוס להר bucura ממש מעל האגם, וממנו ההר ה- Retezat, ההר הכי גבוה בשמורה. הטיפוס היה קשה בעיקר בנוכחות הרוחות. השבילים הפסיקו להיות שבילים. פשוט מטפסים על ערימה של אבנים כאשר הסימונים על הסלעים נותנים כיוון כללי.

כשטיילתי בארץ אחרי נפאל חשבתי לעצמי שעשיתי טעות. שהייתי צריך לשמור את נפאל לסוף. שהנופים המדהימים של אנפורנה הרסו בשבילי את שאר הטרקים. ששום דבר כבר לא יהיה מרשים כמו שם. אז מסתבר שטעיתי. הנופים כאן בהחלט החזירו לי את האמונה שיש עוד מקומות ששווה לראות :)

אז עלינו להר retezat ועצרנו שם לנשנוש קצר. החלטנו לוותר על ארוחת הצהריים כדי להספיק להגיע עד לזקן בערב, ואז בבוקר הוא יקפיץ אותנו לרכבת של 9 בבוקר.
איתנו על ההר היו כמה רומנים מבוגרים. אחת הנשים ניגשה אלינו והושיטה יד עם קופסה ובה עוגה. אדריאן לא הבין את הכוונה וכמעט חטף לה את כל הקופסה מהיד. היא לא הייתה פראיירית והסבירה לו שרק "one piece".
ממש לפני שעזבנו את המקום אחד הרומנים אמר לנו שמצפה לנו "steep descent. very steep". וכך היה...שיפוע שגובל במצוק עם דרדרת אבנים. שרדנו.

הדרך עברה כמעט בלי ששמנו לב לתוך יער ככל שהתקדמנו בירידה. ביער פגשנו זוג רומנים שנתנו לנו כמה שמות של מסעדות להמשך וחשוב מזה הראו לנו איפה יש פטל אדום ביער ואוכמניות. אז הורדתי את התיק ועשיתי הפסקת אוכל קצרה ישר מהעץ. ממש כמו פעם.

בדרך לזקן עברנו שוב בבקתת ה"אבנים" שם הזמנתי mamaliga שלשם שינוי הייתה מאוד טעימה.
הגענו לזקן, שילמנו לו 6 לאי על הקמפינג וסגרנו שבבוקר הוא מסיע אותנו לרכבת תמורת סכום סמלי יחסית. אם לא זה, היינו נתקעים לעוד יום כי הרכבת האחרונה יוצאת ב-9 בבוקר ואין סיכוי שהיינו מספיקים ברגל.

אצל הזקן בחצר פגשנו את אחד הכלבים שראינו ערב קודם באגם bucura. מסתבר שהוא מכיר את הדרך ועושה אותה מדי פעם.

לפני שהלכנו לישון הזקן אמר לנו שמדי פעם מסתובב איזה "foxy" קטן באזור הבית ופעם הוא גנב לו ככפכף, אז כדאי לנו להכניס את הנעליים לתוך האוהל.
אדריאן טוען ששמע בלילה את foxy מרחרח סביב. אני ואדבין טוענים שזה הנחירות של עצמו מה שהוא שמע...

רומניה - יום 5 - לא כועסים על חייל שנפצע בקרב (טרק ה- Retezat)

טרק ה- Retezat - היום האחרון

התעוררנו מוקדם ולשמחתנו גילינו שה-foxy שהובטח לנו אתמול לא גנב לנו את הנעליים ואפילו לא את הסנדלי שורש.
הזקן שהיה אמור להקפיץ אותנו לרכבת עוד לא נראה באופק, אבל בחור רומני אחר כבר עסק בלתקן טרקטור ענק בידיים ריקות.

הזקן התעורר, אמר לנו לא לדאוג, שלא נאחר והתחיל להעמיס את האוטו בכל טוב. הכל טוב כלל בין היתר מסור חשמלי, גרזן וסולם. בקושי נשאר מקום לתיקים בבגאז' הענק.

התחלנו בנסיעה בדרך שההגדרה שלה שוכנת אי שם בין "כביש משובש" ל"אין כביש" ואחרי כ-5 דקות חטפנו פאנצ'ר, כצפוי. הזקן אמר שזאת הפעם הראשונה שזה קורה לו, הוציא את התיקים שלנו מהאוטו ופתח בדהירה רגלית חזרה הביתה להביא את הרכב השני. הרכב השני התברר להיות dacia logan חדישה, המוכרת בארץ כ- renault logan. תוך כדי שהוא דוהר לכיוונינו הוא כמעט דרס את גוראן.

התיישבנו באוטו והתחלנו בנסיעה. עוד לא החלטתי האם הטיסה שטסנו בנפאל יותר מפחידה מהנסיעה הזאת או לא. 130 בכיבש "אין כביש".
תוך כדי הוא לא הפסיק לחפור לאדבין על זה שצריך לפרסם את הטרק בארץ ולהביא תל אביבים צעירים לישון אצלו בקבאנה שתיבנה בקרוב ובכלל, להקים אימפריה בינלאומית. וכל זה כבר בשנה הבאה.
בסוף הגענו בזמן ל"תחנה". הכלב שפגש אותנו בהלוך ליווה אותנו לדרכינו. ה"תחנה" היא לא באמת תחנה. עצירה במקרה הטוב. הרכבת עוצרת שם בערך ל-13 וחצי שניות בהם אתה אמור להספיק לעלות עליה ואם לא, לחכות להבאה. מחר בבוקר.

בעיירה בשם Deva ירדנו להחליף רכבת והחלטנו בתמימותנו שיש מספיק זמן(הייתה לנו שעה) לארוחת בוקר באיזה בית קפה. אותה התמימות גרמה לנו להזמין את הקינוח הרומני papanasi - סופגנייה ספוגה בגבינה ומעל זה שמנת עם ריבה. הבעיה שלקח להם מלא זמן להכין את המנה, אז אדריאן וגוראן מצאו את עצמם מנסים לגמור שתי סופגניות כל אחד בשתי דקות ופתחנו בדהירה לכיוון הרכבת. לעולם אל תרוצו אחרי שאכלתם פפנאש ועוד עם תיק כבד על הגב. זה גובל בהקאות :)

ברכבת חלקנו תא עם שתי נשים רומניות מבוגרות ואדבין כמובן ניצל את ההזדמנות לתחקר אותן.
הן מצידן שיתפו פעולה. באיזשהו שלב אחת מהן ניסתה לחבר כמה מילים ברוסית כדי להכניס גם את גוראן לשיחה אבל אוצר המילים שלה היה כל כך דל שהיא נאלצה לחזור לדבר עם אדבין.

לבסוף הגענו ליעד הסופי שלנו - sibiu. עיר תיירותית. שם נחתה עלינו מכה לא קלה. אין ברומניה מושג כזה "מכבסות". אחרי שווידאנו את הסוגיה באינטרנט התחלנו לחפש הוסטל עם מכונת כביסה. לא היה קשה, אבל מייבש זה כבר סיפור אחר. בחוץ היה גשם אבל הבחור בהוסטל התחייב שבעליית הגג שלו יש כאלה רוחות שהבגדים יתייבשו בלילה כמו כלום.

עשינו קניות של אוכל לטרק הבא. משום מה בשום סופר לא היה כוסמת, וגם כששאלנו את המוכרים הם לא ידעו על מה אנחנו מדברים.
בשוק אדבין קנה קופסה שלמה של פטל, אדריאן גבינת עיזים. גמרנו את הכל ב-5 דקות.
בסיביו סוף סוף רואים מטיילים. בולטים מאוד בנוף גם ללא התיקים. עדיין לא פגשנו ישראלים וזה טוב.

הבחור בהוסטל המליץ לנו על מסעדה עם אוכל מקומי טוב. טוב עד כדי כך שלא היה שם מקום. אז שלחו אותנו למסעדה אחרת, לא רחוק שהתגלתה כמצוינת גם כן.

בארוחה עשינו חושבים והחלטנו שלא נצא מחר לטרק כדי לתת ליבלות של אדריאן להחלים. אבל מכיוון ש"לא כועסים על חייל שנפצע בקרב", אז אם שואלים אז לקחנו יום מנוחה כי הבגדים לא הספיקו להתייבש והמזג אוויר בטרק הבא היה רע מאוד, ובכלל לא הספקנו לראות את העיר.

טיפים

• כפי שניתן לראות במפה, היינו רק בחלר קטן מאוד של השמורה. ניתן ומומלץ להרחיב את הטיול לאזורים נוספים ולא בהכרח ללכת למסלולים ה"מוכרים" יותר.

קישורים חיצוניים

• בלוג שלי שבו נכתב הסיפור במקור. כולל סיפורים ותמונות נוספים.
• מפות. מלא מפות של רומניה באיכות טובה להדפסה.