טרק של שלושה ימים ברכס ה-bucegi

אני וחבר שלי החלטנו לנצל את השבוע האחרון של אוגוסט לטרק קצר באירופה – הרי הקרפטים ברומניה מציע שפע של אפשרויות, החל מטיול חד יומי ועד טרקים של שבועיים, בדרגות קושי שונות ומחירים נוחים מאוד!

בגלל המלצות שקיבלנו החלטנו לבנות את המסלול שלנו ברכס ה-bucegi (שגם התאים בול לזמן הקצר שהיה לנו ברומניה).

אז כמה טיפים קצרים לפני המסלול עצמו:

התחבורה הציבורית ברומניה מצוינת. אם עיקר הנסיעה היא לטרק בלבד ואין בכוונתכם להשכיר רכב, הרכבת נוחה מאוד, בתדירות יחסית סבירה ולוקחת מבוקרשט לכלל העיירות מהן אפשר להתחיל את הטיול.
בקתות – לאורך הרכס יש מלא בקתות (cabana) בהן אפשר ללון. ברובן הגדול יש גם מסעדות שאפשר לעצור בהן סתם ככה על הדרך. המחירים משתנים בין בקתה לבקתה וסוג החדר שלוקחים, אבל כמובן שכולן במחירים אטרקטיבים מאוד. אין אפשרות נוחה להזמין מקום מראש בבקתות (גם כאלה שנסינו להתקשר לא ידעו לדבר אנגלית) – פתרון טוב שמצאנו זה לבקש מהמלון שישנו בו בלילה הראשון להתקשר לבקתות להזמין לנו מקום. בכל מקרה, אנחנו שהיינו בסוף העונה לא נתקלנו בבקתה שהייתה מלאה לגמרי.
סימונים – ברכס שבו טיילנו היו סימונים יחסית טובים. בכל מקרה חובה להצטייד גם במפה.
ציוד שכדי לקחת:
שק שינה – רוב הבקתות זה דרגשים עם שמיכות סקביאס. מומלץ להביא שק שינה -קודם כל כי זה מרגיש יותר היגייני ונוח, ודבר שני אם מגיעים לבקתה ואין מקום רובן מאפשרות לישון עם שק”ש על הרצפה. 
אוכל – אנחנו לא ראינו לנכון לקחת אוכל לבישול. לקחנו ממש באופן מינימלי במידה ונצטרך אבל לא השתמשנו כל הטיול. בוקר וערב אכלנו במקום שבו ישנו, וצהריים אפשר לעצור בכל הבקתות שיש בדרך (מגישות מרקים נפלאים..).
מפה – חובה בטיול כזה. יש מפות מצוינות של 1:50 או 1:30 שמוכרים בעיירות במדרון ההר. 
בגדים חמים + מעיל גשם – גם בסוף אוגוסט אנחנו חטפנו גשם באחד הימים, ובפסגות הטמפרטורות הגיעו ל-5 מעלות. לפחות בתקופה הזו לא צריך להשתגע עם ביגוד חם – אבל חולצה טרמית אחת + סופטשל ומעיל גשם יעשו את העבודה.
מגבת מתייבשת דקה – גם למקלחות בבקתות שיש וגם אם רוצים לקפוץ לאיזה אגם / נהר על הדרך. 
גזיה – במידה ולוקחים רצוי לקנות את הבלוני גז כבר בבוקרשט. בעיירות מאוד קשה למצוא חנות רלוונטית.
מקלות הליכה – חובה! 

מסלול עצמו:

את המסלול התחלנו מעיירה שנקראת סיניה. יש רכבל מהעיירה שעולה לרכס כל יום מהשעה 0800 עד 1700 (יש באינטרנט את השעות פעילות המדוייקות – כדי להסתכל כי לרומנים יש כל מיני דברים מוזרים כאלה כמו שהרכבל לא עובד בימי שני). לרכבל יש 2 תחנות – אחת בגובה 1400 ושניה בגובה 2000. מכיוון שהגענו ביום הזה יחסית מאוחר – תכננו לעלות ברכבל עד לתחנה השניה, לעשות שם את הלילה באחת הבקתות ואז לצאת בבוקר למסלול. בדרך אמרו לנו שהבקתות בסוף הרכבל בשיפוצים והן סגורות אז החלטנו לעלות עד למדרגה של 1400 שם עשינו את הלילה הראשון במטרה להתחיל את הטרק מוקדם בבוקר. אגב – יש שם על ההר בתחנת 1400 פאב, ומסעדה מקומית לא רעים בכלל! 

בבוקר קמנו ועלינו ברכבל לתחנה השניה להתחיל את הטרק. מהתחנה הלכנו מעט  בדרך לא מסומנת עד cab valea על מנת להתחבר למסלול האדום שממשיך צפונה על הרכס. עם המסלול האדום המשכנו על הרכס, עד נקודה מסוימת בה המסלול לוקח מערבה ויורד אל העמק עד בקתת padina. כל החלק הזה של הטיול היה יפיפה ובעיקר מגוון – מתחילים עם הליכה באזור יחסית פתוח וירוק על הרכס, ממשיך להליכה בתוך היער והגעה בסופו של דבר לעמק מקסים שנחל זורם לאורכו. כשהגענו לעמק היינו קצת עייפים מההליכה (בעיקר מהמשקל הרב על הגב שבדיעבד הצטערנו עליו) אז עצרנו קצת לנוח ולשטוף פנים על גדות הנחל בעמק (מים צלולים, קפואים ודי טעימים). אחרי מנוחה קצרה החלטנו לעצור לצהריים בבקתת padina ואחריה להמשיך דרומה לראות את אגם boloboci. בבקתה לקחנו כמובן מרק מפנק, בירה וממליגה שלא הייתה מוצלחת במיוחד. סה”כ ארוחה מוצלחת שעלתה 30 ליי לראש. אחרי שסיימנו התחלנו ללכת דרומה בעמק לכיוון האגם במטרה לחזור אחר כך את כל הדרך צפונה ולישון בhotel pastera. ההליכה בעמק יפה מאוד – הליכה לאורך הנחל, מוקפים ביערות והרים גבוהים. לצערנו תקף אותנו גשם בשלב מסוים על הדרך אז החלטנו לחתוך צפונה למלון ולא להמשיך עד האגם. התחלנו ללכת בגשם את הדרך חזרה דרך העמק עד hotel pastera. הגענו למלון רטובים, עייפים אך מרוצים סביב השעה 17:00. המלון עצמו מקסים, מפנק ויושב ממש באמצע הדרך (באופן אפילו קצת מפתיע). לינה לזוג + ארוחת בוקר עלה לנו 60 יורו. כמובן שאפשר לישון באחת הבקתות במחיר יותר נמוך יותר דרומה בעמק. אחרי מקלחת והתרעננות במלון עשינו הליכה קצרה באזור (סוף סוף בלי התיקים על הגב) שהיה מקסים ולמצוא את הנקודת התחלה של המסלול שלנו ביום למחרת. 

בבוקר היום השני קמנו לארוחת בוקר מפנקת במלון. מכיוון שהתכנון באותו היום היה טיפוס של 940 מטר מעמק פסטרה עד לפסגת אומו (הפסגה הכי גבוהה ברכס בגובה 2500 מטר) וללון שם בבקתה, החלטנו לנצל את הבוקר לבקר במערה שנמצאת 10 – 15 דק’ הליכה מהמלון. המערה מרשימה מאוד ואכן שווה את הביקור: בכניסה למערה שוכן מנזר Ialomiciora. המערה עצמה באורך של 400 מטר (בערך רבע שעה – 20 דק’ הליכה עד קצה המערה), ובקצה שלה מגלים גם מפל פנימי שזורם בתוך המערה. סה”כ ביקור של 40 דק’. אחרי שסיימנו את הביקור במערה חזרנו למלון, לקחנו את התיקים שלנו והתחלנו את הטיפוס לכיוון בקתת אומו. הטיפוס עצמו מהמלון לפסגה לוקח בין 3-4 שעות (940 מטר עליה) על השביל הכחול. הטיפוס עצמו מקסים ואולי החלק היפה מיותר שחווינו בטיול – הנוף שנשקף לאורך כל הטיפוס על ההר היה מרהיב – מלא ירוק, מפלים קטנים ובעלי חיים. מכיוון שהטיפוס עצמו לא פשוט, ויש דרך נוספת להגיע לפסגת אומו דרך בקתת בבלה (טיפוס יותר סימפתי של 400  מטר), לא ראינו כמעט אנשים לאורך כל הטיפוס – רובם מגיעים מבקתת בבלה. ככל שטיפסנו הטמפרטורות הלכו וירדו והעננות החלה להצטבר. בשלב מסוים (100 מטר אחרונים של הטיפוס) נכנסנו לתוך ענן. ההליכה בשלב הזה לא הייתה נעימה כל כך – הליכה על קצה ההר שאפשר לראות פחות ממטר קדימה. בסופו של דבר אחרי טיפוס ארוך הגענו לבקתה על הפסגה – בקתת אומו. הבקתה עצמה מבודדת, בלי מים וחשמל, חדר משותף ללינה שכולו דרגשים עם שמיכות סקביאס ושירותים מבודדים מחוץ למבנה (אם אפשר לקרוא לזה שירותים) של בול פגיעה. אין בבקתה מן הסתם מקלחת. בבקתה התפנקנו במרק צ’ורבה, תפוחי אדמה ותה חם (5 מעלות בחוץ...). אחרי ארוחה טובה, מתיחות ומקלחת מגבונים הלכנו לישון עייפים מאוד ומרוצים.

בבוקר היום השלישי קמנו לראות מדהימה – כל השמיים היו נקיים מעננות וסוף סוף היה אפשר לראות את הנוף מהפסגה. אחרי תה חם וחביתה בבקתה, לקחנו כמה תמונות והתחלנו את המסלול מבקתת אומו לבקתת בבלה. המסלול מתחיל בסימון הכחול איתו הגענו יום לפני עד שהוא פוגש את המסלול הצהוב שלוקח לכיוון דרום – מזרח. התחברנו למסלול הצהוב ואיתו המשכנו עד לבקתת בבלה. רוב ההליכה בחלק הזה היא על על הרכס עצמו – אזור יחסית פתוח ונוח להליכה. מהבקתה, שם סיימנו את הטרק, לקחנו רכבל שירד חזרה מהרכס לבושתני.