הרי הקרפטים ברומניה

אז למה בכלל רומניה?

בסוף שנת השירות שלי, חברי הטוב לחדר ולקומונה (שמעתה והלאה יקרא בשם יו"ד) הציע שניסע יחד לטייל באירופה. אמרתי לו שאני אשמח ושאצטרף בכיף. אחרי סיעור מוחות הוא שאל אותי: "מה המקום הראשון שקופץ לך בראש?" ולאן אני רוצה לנסוע ואמרתי לו שאני גרוע בהחלטות האלה, ולכן אני אסע לאן שהוא רוצה לנסוע. "מה המקום הראשון שעולה לך בראש?" שאלתי אותו בחזרה. הוא אמר "רומניה" ורומניה זה אומר טרקים בקרפטים, ואני ממש שמחתי על הבחירה הזאת. עוד באותו שבוע הזמנו כרטיסי טיסה והתחלנו לתכנן את המסע בן שמונת הימים שלנו.
אם אתם מחפשים יעד יפיפה ומאתגר לטייל בו, עם לינה ואוכל טובים וזולים ואנשים אדיבים - זה המקום.

היום הראשון - 24.9 יום שבת – תל אביב -> איסטנבול -> בוקרשט -> סיניה (או: פעורים ברומניה)

יצאנו בשישי בערב ולאחר ארוחה ופרידה מהמשפחות וסיבוב קצר בדיוטי פרי שם רכשנו מפצל אוזניות חביב ב-10 יורו. בערך באחת בלילה יצאה הטיסה שלנו לאיסטנבול. שעתיים טיסה לאיסטנבול, שם נמנמנו בשדה התעופה עד הטיסה לבוקרשט.
בסביבות תשע וחצי בבוקר מצאנו את עצמנו בבוקרשט רבתי, ועלינו על קו 780 לכיוון תחנת הרכבת בבוקרשט (8.6 ליי לשנינו). לאחר עוד ארבעים דקות נסיעה, הגענו לתחנת הרכבת. שם התחלנו עם קניות של פסטה, אבקת מרק ורוטב עגבניות – לתבשיל פסטה (שלא יתבשל מעולם). בתחנת הרכבת פנה אלינו בחור חביב שתחילה חשב שאנחנו איטלקים או ספרדים ולאחר שאמרנו לו שאנחנו מישראל, הוא התרגש ואמר שגם הוא יהודי ואפילו עבד כמה חודשים באילת. הבחור זרק כמה מילים בעברית ואז עזר לנו לקנות כרטיסים לרכבת לסיניה (Sinaia) שעלו 40 ליי לאדם, הראה לנו באיזה רציף לחכות ואיפה אפשר לאכול צ'ורבה עד שתגיע הרכבת. כבר הבנו בהתחלה שהוא משתוקק לטיפ ואחרי שנפרדנו ממנו ואמרנו לו תודה, כבר הכנו כמה ליי בודדים בשלוף כשהוא אמר "עכשיו תנו לי 20 ליי ואני אלך לקנות לי פאקט של סיגריות". הנוכל קיבל את הכסף שלו ואנחנו הבטחנו אחד לשני שלא מדברים יותר עם זרים בבוקרשט. בדיעבד הוא עזר לנו, אבל שימו לב שבבוקרשט להרבה אנשים יש עיניים רעבות שמאתרות תיירים כמונו.
הרכבת יצאה ליעדה ב12 וחצי והגיעה שעתיים אחר כך. יצאנו בתחושת הקלה לאוויר השונה והנקי של עמק בראחובה (Brahova) והתחלנו לנסות להבין לאן הולכים עכשיו. שם הבטחנו אחד לשני שמעתה והלאה לא נפרדים ולא ניראה אבודים, גם אם אין לנו מושג לאן הולכים, אחרת אנשים כמו הבחור ההוא ימשיכו לגבות מאתנו טיפים לא סבירים ולרמות אותנו. ידענו שסיניה היא עיירת קייט מאד תיירותית ובכל זאת הימים הראשונים שלנו באזור לא היו מתוכננים לחלוטין, ולכן הלכנו ישירות למוקד מודיעין בעיירה שנתן לנו מפת שבילים בחינם והסביר לנו לאן כדאי ללכת וכמה זמן ייקח לנו. הבחור היה אדיב ואף הציע לנו לא לבשל בשטח אם ברצוננו להישאר בחיים ולא להפוך לחטיפי דובים. זאת העונה הפעילה של הדובים (טפו טפו הם ניחנו בחוש ריח חזק במיוחד) והבישול מפתה אותם לבוא לבדוק מה נמצא על הכיריים ומי בדיוק מבשל.
יצאנו תחילה בעלייה ברכבל לגובה 2000 מטר ל-Cota. כל מי שתשאלו שם ידע לכוון אתכם. העיירה קטנה ואפשר לצעוד לכל מקום ברגל. משם התחלנו בצעידה לCabana Pietra Arsa בה תכננו להעביר את הלילה. הגענו לקבאנה בשעות אחה"צ ולהפתעתנו גילינו שהיא מלאה עד אפס מקום. גם מקום על הרצפה לא נתנו לנו ואמרו לנו שבגלל שזה סופשבוע, הם יכולים לתת לנו חדרים רק במאה ליי לאדם, מחיר שהיה משמיד את התקציב שלנו. פגשנו שם בזוג מטיילים רוסים ורביעיית מטיילים פולנים שנתקעו במצב דומה לשלנו. החלטנו שנישן כולם יחד תחת גג עץ הנמצא סמוך לקבאנה – העניין הוא שלהם היו אוהלים, ולנו כמובן... לא היו. לא לחינם עשינו שנת שירות שכללה הרבה התעסקות עם השטח ולא אמרנו נואש – מצאנו יריעת ניילון וחתיכה גדולה של לבד (ציפוי קיר דמוי שטיח) ששימשו לנו בידוד מרצפת האבן הקרה ומצאנו משטח עץ שסיפק איזשהו בידוד נוסף מהאוויר המקפיא.
וכך ישנו לילה שלם בתוך מחסה מאולתר בגובה 1950 מטר מעל פני הים, כמה מעלות מתחת לאפס.

היום השני – 25.9 יום א' – פיאטרה ארסה -> פסגת הר אומו -> בראשוב (או: מזל של מתחילים ברכס הבוצ'ץ')

קמנו קופאים מקור ב7:00 והתחלנו להתארגן ליציאה לדרך. נפרדנו לשלום מידידנו הסובייטים לשעבר והתחלנו בצעידה על שביל פס צהוב לכיוון פסגת הר Omu, במרחק של שלוש שעות הליכה ממקום הלינה שלנו.
עצרנו לארוחת בוקר פשוטה, טעימה וזולה בCabana Babele, התפעלנו מגושי אבן טבעיים שהיו במקום, ביניהם גוש גדול במיוחד המכונה "הספינקס" (לא באמת התפעלנו) והמשכנו את דרכנו. באיזשהו שלב התחלו לראות מקבצי קרח ושלג דקים סביבנו, דבר שריגש אותנו מאד בתור ישראלים שלא רגילים לראות שלג בספטמבר (או בכלל). המשכנו והגענו לירידה לאוכף גדול, הירידה הייתה תלולה ונאלצנו לרדת בה בזהירות יתרה ולהעזר בידיים. באותו רגע שאני מנסה לרדת בלי להחליק אל מותי, התחיל לרדת עלינו שלג במפתיע, מה שריגש אותנו אפילו יותר אבל התחיל מאט להדאיג. אחרי הירידה מצאנו את העצמנו בשלג של ממש ומיד הוצאנו את כיסויי הגשם לתיקים ואת מעילי הגשם שלנו. התחלנו הולכים בשכבת שלג דקה וטרייה כשמסביבנו ענן שלג שממשיך להוריד את משקעיו. משהגענו שמחים ומרוצים לפסגה, בגובה 2505 מטר, ישבנו לשתות תה פירות יער בבקתה הנמצאת שם. לאחר מכן המשכנו במסלול פס כחול מטה לכיוון העיירה פרדאל (Predeal). בדרך עברנו מסכת עינויים של שלג, ברד, גשם, רוח, בוץ וירידה עצבנית. הגענו לCabana Malaiesti לאחר שלוש שעות הליכה נוספות, בסביבות 16:30. היו לנו שתי אפשרויות: להמשיך בדרך ולעצור לישון בקבאנה דיחאם – כשעתיים-שלוש הליכה נוספות או להישאר לישון בקבאנה שזה עתה הגענו אליה ולהמשיך את המסע למחרת. הבקתה נראת חביבה למדי אך לפתע יצא זוג פולנים מהקבאנה וכששאלנו אותם התברר שהם נוסעים לבראשוב (קיצור דרך משמעותי עבורינו להמשך המסע)! הם הרשו לנו להצטרך אליהם ולאחר ירידה חלקלקה של כשעה וחצי בהמשך השביל הכחול, בקטע מיוער, ושיחות היכרות עם האנשים הטובים שפגשנו, עצרנו להפסקה. הבחור שאל אותנו אם אנחנו שותים אלכוהול ואנחנו אמרנו לו שכן ולהפתעתנו הרבה הוא שלף בקבוק פאלינקה – משקה אלכוהולי חזק המופק משזיפים. כל אחד קיבל צייסר (למעט הבחורה שלא רצתה) ושתינו בקריאת Norok! (לחיים! ברומנית). להפתעתנו הרבה עוד יותר הוא שלף גם בקבוק יין והתחיל מוזג לכל אחד שתי כוסות מלאות. לא יכולנו לסרב ליין האיכותי וכמובן ששתינו גם את זה. לאחר ההפסקה האלכוהולית המהנה המשכנו עוד עשר דקות של הליכה ביער עד שהגענו למכונית שלהם. למזלנו הבחורה נהגה, כי הבחור לא היה כשיר לכך אחרי שלושה צייסרים.
בדרך לבראשוב זוג המלאכים סידר לנו הוסטל קרוב למדרחוב הנהדר של בראשוב ושמו Casa Transilvania (ממליץ בחום לכל השוהים בבראשוב). כשהגענו לשם בשעת ערב הצלחנו להתמקח עם בעלת ההוסטל ולהוריד אותה במחיר מ90 ליי לאדם ל-75 ליי, מחיר סביר ביותר בהתחשב במצב ובתנאים. לזוג אמרנו תודה רבה מאד, והמשכנו לחדר הנקי והנוח שלנו. בערב יצאנו להסתובב מעט בעיר ואכלנו עוף, צ'יפס ואורז במסעדה של ההוסטל. הלכנו לישון עייפים אך מרוצים מהשינוי הדרמטי בתנאי הלינה שלנו מאז הלילה הקודם.

היום השלישי – 26.9 יום ב' – בראשוב -> Voila -> קומפלקס תיירותי סומבטה (או: קצת בראשוב + נסיעות)

קמנו בבוקר לסיבוב בבראשוב. התפעלנו מרחובותיה האירופיים הקלאסים בסמוך לבניין העיריה ונהנינו מהניקיון והסדר שנדמה שהעיר נמצאת בו. הלכנו אחר כך לבקר בבית הכנסת היהודי בבראשוב (עלות כניסה 5 ליי). בית הכנסת בנוי בסגנון אירופאי והופתענו מהויטראז'ים שעליהם היו שמות של ערים במדינת ישראל. במתחם בית הכנסת גם אתר הנצחה ליהודי בראשוב שנספו בשואה.
אחרי סיבוב בקניון הדל בקרבת הרכבת, וחשש מתמיד מידיהם החטטניות של הצוענים שהסתובבו באיזור התחנה, תפסנו רכבת של 14:30 (מחיר 20 ליי לאחד) לכיוון הכפר Voila שלקח לה שעתיים בערך להגיע ליעדה. 72 ק"מ בשעתיים! אבל ככה זה עם רכבת פרברית.
משהגענו לכפר, הלכנו דרומה הליכה של כ-2 ק"מ לכפר סומבטה דה ג'וס (Sumbata de Jos) וממנו תפסנו טרמפים לכיוון סומבטה דה סוס (Sumbata de Sus) [דה ג'וס – תחתית, דה סוס – עילית, כמעט כמו בישראל...] כשפנינו מועדות ליעד הסופי - Staţiunea Climaterică Sâmbăta (לא אנסה אפילו לכתוב את זה בעברית, אבל בתרגום חופשי זה "קומפלקס תיירותי סומבטה") הנמצאת מעט יותר דרומה, ממש ליד מנזר ברונקובנו (Mănăstirea Brâncoveanu). שם הזמנו מבעוד מועד מקום בפנסיון Emma שעליו אני ממליץ בחום לשהות במקום. בעל הבית מולדוב לא הבין מילה באנגלית ואנחנו דיברנו לסירוגין עם הבת שלו אלינה דרך הטלפון שלו כדי להצליח לתקשר. אבל מולדוב התגלה כבחור אדיב ביותר וגם בשלן מצוין (או שזאת אשתו הבשלנית, אינני יודע). עבור תשלום של 20 ליי קיבלנו ארוחת ערב שכללה מרק ריאה טעים להפליא (למרות שהבטן של שותפי לא מסכימה איתי), כדורי סולת ותבשיל בקר. על הלינה שילמנו עוד 55 ליי לאדם וארוחת הבוקר המגוונת עלתה לנו 20 ליי נוספים.

היום הרביעי – 27.9 יום ג' – פנסיון אמה -> Cabana Valea Sâmbetei -> Refugiul Sâmbăta -> Refugiul Viştea Mare (או: רכס הפגאראש)

יצאנו לדרך ב9:15 אחרי ארוחת בוקר עשירה ומזינה. נפרדנו ממולדוב המארח הנהדר. התחלנו את ההליכה במסלול משולש אדום שמתחיל ממש מתוך הקומפלקס. לאחר כחצי שעה הליכה על דרך עפר עצרו לנו וואן של תיירים לטרמפ. אנחנו לא התנגדנו מאחר ויום ארוך עוד היה לפנינו. הם הקפיצו אותנו לסוף דרך העפר, משם התחיל המסלול באמת. תוך כשעה של הליכה ביער, לצד נחלים וסרפדים מכוסחים הגענו לקבאנה סומבטה (Cabana Valea Sâmbetei) שם עשינו הפסקת תה ורכשנו מפה של רכס הפגאראש מבעלי הקבאנה שבדיוק יצאו לחטוב בולי עץ לקראת החורף. לאחר חצי שעה במהלכה התקשרנו להורים להודיע שאולי לא תהיה קליטה בהמשך, תכננו טוב את המשך המסלול.
המשכנו לכיוון קו הרכס ולאחר 40 דקות עצרנו למלא מים בנחל. משם המשכנו עוד שעה של טיפוס מאתגר עד שהגענו לקו הרכס. משם המשכנו מערבה בשביל פס אדום, עלינו עלייה וירדנו ירידה אל Refugiul Sâmbăta – זה מחסה שאפשר לישון בו – אנחנו בחרנו לעשות בו את הפסקת הצהריים שלנו. לאחר מכן המשכנו על קו הרכס – כ3 שעות של טיפוס וירידה לסירוגין – ובאוכף הרביעי הגענו למחסה שלנו ללילה ראפוג'י וישטה (Refugiul Viştea Mare). אחרי התמקמות, אכלנו ארוחת ערב, ובישלנו את המרק שקנינו שהיה מגעיל במיוחד. במחסה אין כלום מלבד בידוד מהקור והרוחות בחוץ ושתי מיטות עץ. הגענו לשם ב17:30 ונותר לנו זמן רב לנוח עד היום שלמחרת.

היום החמישי – 28.9 יום ד' – ראפוג'י וישטה -> פסגת המולדבאנו -> קבאנה פודראגו (או: מגיעים לפסגה)

קמנו ב-9:00 והתחלנו מהנחת תפילין שתכין אותנו לעלייה על ההר הגבוה ברומניה. התחלנו תזוזה ב10:15. בשעה הזאת כבר התפזרו ערפילי הבוקר והטמפרטורות כבר עלו. אל פסגת המולדבאנו הגנו לאחר שעה של טיפוס קשה מהמחסה. יש לעשות את הטיפוס בזהירות. להר יש שתי פסגות ואנחנו השארנו את התיקים והמקלות בפסגה הקרובה יותר לקו הרכס ואז כשהיינו משוחררים מהמשקל הלכנו אל הפסגה השניה והגבוהה ביותר, 2544 מטר גובה! כאמור המולדבאנו הוא ההר הגבוה יותר ברומניה, ולנו היה יום שמשי ובהיר שאיפשר לנו להינות ממלוא הדרו של הנוף. התחבקנו, הצטלמנו וחזרנו לתיקים. לאחר מכן התחלנו בתנועה לכיוון בקתת פודראגו (Cabana Podragu) שם נעביר את הלילה. לאחר הפסגה הלכנו עוד כשלוש-ארבע שעות נטו עד שהגענו אל הקבאנה. חשוב להגיע לקבאנה הזאת מוקדם משום שאנשים רבים מגיעים אליה ומקבלים שם מיטה על בסיס מקום פנוי. התיידדנו שם עם בחור ספרדי שעושה מסע של יותר מחודש בהרי אירופה, עם כמה מבוגרים גרמנים נחמדים ועוד בחור רומני אחד. בעלת הקבאנה מקפידה מאד על הכללים, חשוב היה לנקות את הבוץ מהנעליים לפני שנכנסים לקבאנה. מילאנו מים מהצינור שליד הבקתה ונכנסו פנימה לקבל את המיטה שלנו. תנאי השינה נוחים אם כי אין שם חימום. שתינו יין חם ומתוק (לא התלהבנו), שתינו מרקים והלכנו לישון עם השקיעה. נחמד לציין שלזוג גרמנים שישנו לידנו היה זוג כלבים שנקשרו למיטות לידם. כשנכנסנו לחדר ורק הכלבים היו שם, הם נבחו עלינו, ויו"ד התבדח ואמר שהם כנראה לא כל כך אוהבים יהודים.

היום השישי – 29.9 יום ה' – קבאנה פודראגו -> Balea Lake -> Fagaras (או: חוזרים לציביליזציה)

קמנו בשבע וחצי ואחרי ארוחת בוקר בבקתה יצאנו ב-8:45 לדרך. טיפסנו חזרה במשולש אדום לקו הרכס והמשכנו עם מסלול קו אדום. יש לציין שמהבקתה אפשר ללכת במסלול צלב כחול ולהגיע גם כן לאגם בלאה אבל המסלול ארוך יותר ולכן העדפנו להגיע מוקדם יותר. לאחר חצי שעה-שעה הליכה הגענו לאגם קטן וניצלנו את הנוף להפסקה קצרה. אחר כך המשכנו לטיפוס תלול במיוחד שמומלץ להיעזר בו בידיים. שם הפתיעו אותנו רוחות עזות במיוחד שחדרו מתחת לכל השכבות ואיימו להעיף אותנו מהצוק. ידידי אמר שזאת פעם ראשונה שהוא שמח על המשקל הרב של התיק... לפחות לא נעוף ככה ברוח. לאחר ירידה שכללה גם היא את הרוחות המשתוללות הגענו לאוכף שבו כבר שכחה הרוח. בסך הכל לקח לנו שעתיים לעבור את הקטע הזה. השמש התחילה לצאת ואנחנו המשכנו עוד כחצי שעה אל עבר הקטע המכונה "3 צעדים מהמוות" – מדובר בסך הכל בקטע טכני שדורש העזרות בשלשלאות וכבלים (מסומן בסימן קריאה במפה). מומלץ לדחוף את המקלות לתיקים או לקשור אותם טוב לתיק, אנחנו תחבנו אותם בין חגורת החזה והמותן של התיק לבין הגוף. זה לא קטע קשה או מסוכן, רק צריך להיזהר. לאחר מכן ניצלנו את השמש להפסקת צהריים נינוחה וכיפית, במהלכה התקשרנו להורים להודיע שהכל בסדר. מולנו כבר יכולנו לראות את ה"טראנס פגאראש" – הכביש המפורסם החוצה את רכס הפגאראש. התלבטנו אם להמשיך ישר אליו במסלול הצהוב, אך החלטנו לבסוף להמשיך על המסלול שלנו ולהגיע עד לאגם בלאה (Balea Lake) כי גם לידו עובר הכביש. לאחר עלייה מאתגרת הגענו לאגם יפה. אחריו ראינו אוכף ומהאוכף נשקף הנוף למטה אל אגם בלאה, קבאנה בלאה והדוכנים שסביבו. הרבה אנשים הגיעו לטייל באותו יום באיזור שהיה שמשי ונעים. ירדנו למטה בירידה תלולה יחסית והנה סיימנו את החלק הפיזי בטיול. בסביבות 16:00 בצהריים ישבנו לאכול עוף בגריל באחד הדוכנים ואז תפסנו טרמפים לכיוון צפון. עצר לנו בחור מבוגר ונחמד שהסכים להקפיץ אונו לעיר פגאראש, שם הוא גר. בדרך עצרנו בבריכת דגים, שמשום מה היתה חלק מהטיול של הבחור. מקום יפה בסך הכל. המשכנו בכביש ובדרך דיברנו על רומניה, על ישראל ועל מה שביניהן. הבחור סיפר לנו שבעבר היה בביקור בחיפה ובנצרת. בנוסף הבנו ממנו שכבר אין קהילה יהודית ברומניה. ועוד ועוד...
כשהגענו לפגאראש הוא הראה לנו איפה תחנת הרכבת ותחנת המוניות, דאג לנו להוסטל במחיר טוב ועזר לנו לרכוש כרטיסים לרכבת ליום הבא. נפרדנו לשלום בהערכה רבה, עשינו קצת קניות להמשך, התקלחנו ויצאנו לסיבוב בעיר. מצאנו דוכן שווארמה וקנינו מנה, שהייתה מגעילה במיוחד. אחר כך ישבנו בפאב/מסעדה מגניב שנקרא Colors. המקום עם אווירה מרעננת וצעירה ומחירים טובים. לנו כבר לא היה מקום בקיבה לעוד מנה אז הסתפקנו בבירה. אחר כך חזרנו להוסטל כדי לישון.

היום השביעי – 30.9 יום ו' – פגאראש -> בוקרשט (או: נאחס בבוקרשט)

יצאנו ברכבת של 7:10 לבוקרשט. 4 שעות לרכבת ישירה. משם לקחנו אוטובוס למלון שנמצא כ-5 דקות מכיכר האוניברסיטה. באותו יום חברי קם בתחושה מזעזעת, עם כאבי בטן וחולשה כללית, וזלל כדורי "קלבטן פורטה" כל כמה שעות. על כן יצא לנו החשק משופינג רציני או מכל צורה אחרת של בילוי בעיר. באופן כללי, בוקרשט לא הרשימה אותנו במיוחד – העיר יקרה ואם יורשה לי לציין גם מסריחה ומלאה נוכלים. אותנו תקף שם נאחס ברגע שירדנו מהרכבת. זה התחיל בכך שפגשנו זוג ישראליות חמודות. מסתבר שאחת מהן גרה ברחובות – קרוב מאד לידידי – והוא כבר התלהב והתחיל לפתח איתה שיחה. נראה שהוא ממש מצא חן בעיניה עד ש... היא אמרה שהוא בגיל של אחותה ושהיא גדולה מאיתנו בשלוש שנים ומיד יו"ד התקפל וברחנו משם עם זנב בין הרגליים. אחר כך קנסו אותנו באוטובוס על 50 ליי כי משום מה כרטיס הנסיעה שלנו היה טעון רק על נוסע אחד... אחרי הצהריים הטלפון שלי החליט שנמאס לו להיות בעולם החיים והוא פשוט התפגר בלי שום אזהרה. והנאחס נשאר גם בערב כשחיפשנו ולא מצאנו את בית הכנסת "קורל" (אף אחד שם לא הבין על מה אנחנו מדברים) שהוא בין היחידים הפעילים בעיר לכאורה. אחר כך יצאנו לסיבוב בעיר העתיקה, הרחובות הזכירו מעט את בראשוב האהובה והקצב התוסס של חיי הלילה שם נתן לה נופך אחר. אכלנו לשובע בשתי מסעדות שונות, במחירים גבוהים ביחס לשאר התפריטים ברומנית - אבל–ככה זה כשאתה נשאר עם כמות יפה של ליי בארנק וזה כבר היום האחרון ברומניה.

היום השמיני – 1.10 יום שבת – בוקרשט -> איסטנבול -> תל אביב (או: יום אחרון)

יצאנו עם שחר לשדה התעופה (באוטובוס בקו 783, כי המוניות יקרות מאד) וטסנו בטיסת הקונקשיין לאיסטנבול. שם בילינו במשך לא פחות מ-14 שעות אך למזלנו עוד נותרה בינינו ידידות מה שחושלה במזג האויר הבוגדני של הקרפטים, והיו לנו ספרים טובים לקריאה, לכן הצלחנו לשמור על שפיות ולא קרענו אחד את השני (או כל אחד אחר) לגזרים. לרוע מזלנו יצאה אזהרת יציאה לישראלים משדה התעופה באיסטנבול בדיוק שבוע לפני הטיסה שלנו, דבר שחירבש מעט את התוכניות לטיול באיסטנבול.
נחתנו ב4:00 של יום ראשון לקראת ערב ראש השנה.

טיפים

• 1. עזרה מבפנים – לנו עזר לכל אורך הדרך חבר של המשפחה ברומניה. הבחור שמבין במסלולים באיזור הקרפטים, עידכן אותנו וידע להציע לנו מסלולים מתאימים ודרכים חלופיות. בזכותו נתקלנו במזג אוויר קשה רק במקומות שאפשר לשרוד בהם מזג אוויר כזה.
• 2. כסף – הליי הרומני כמעט שווה בערכו לשקל הישראלי. באופן כללי רומניה היא ארץ זולה (מלבד בוקרשט שם המחירים כמו בארץ). אנחנו הסתדרנו מעולה עם 1000 ליי לאדם.
• 3. ציוד – קודם כל תיק טוב. חשוב שיהי תיק עם רצועות למותן ולחזה, עם מערכת גב טובה ומספיק נפח (70-80 ליטר יספיק). אוהל ומזרני שטח לא לקחנו בכלל משום שתכננו לישון כל לילה במקום מסודר (מה שהתברר אחר כך כטעות שמצאנו לה פתרון). לקחנו שק"שים ואני מציע לא להתפשר ולקחת גם מזש"ים (מזרני שטח) – זה חשוב לשינה בהרים. אפשר להסתדר בלי אוהל אבל קחו בחשבון שמזג האוויר עלול להפתיע! לכן חייבים להיות מחושבים. חשוב לקחת מספיק בגדים (אבל לא יותר מידי), פקל קפה לקחנו להנאתנו. לקחנו גם ערכת עזרה ראשונה מנופחת – תלמדו מאיתנו – לא צריך יותר מערכה בסיסית. לקחנו גם פקל שפצורים (שאקלים, גומיות, איזו, חוטי קשירה וכו') – אפשר להגיד שהיה מיותר. פנס חשוב ללילות בהרים. מקלות הליכה הקלו עלינו מאד! אנחנו בכושר טוב יחסית אבל עם משקל של 15 קילו על הגב ועליות וירידות בלתי פוסקות – החשיבות של הורדת לחץ מהגב ומהברכיים היא עצומה. כיסויי גשם לתיק הוא דבר חשוב גם כן! לרוב הם לא שוקלים כמעט והדבר האחרון שתרצו הוא תחתונים רטובים לכל השבוע. אגב, אנחנו אירגנו את כל הדברים שלנו בשקיות בתוך התיק. כך הייתה לנו גישה נוחה יותר לכל דבר וגם השקיות שמרו על הביגוד למקרה שהתיק היה נרטב.
• 4. מזון – אנחנו עשינו קניות לפני כל עלייה להרים. הסתפקנו בלחם, טונה, גבינה וריבה בכמות המתאימה. היינו מחושבים וקנינו כמות מדויקת שתשביע אבל לא תכביד עלינו. לא בישלנו ולכן גם לא לקחנו סיר.
• 5. מים – לא נשאנו עלינו יותר מ-4 ליטר מים לאדם. בהרים מזיעים הרבה פחות ויש מקומות שאפשר למלא בהם כמו אגמים ונחלים. אני מציע לקחת טבליות טיהור – זה לא שוקל כלום ולא תופס מקום ושווה להחזיק בהם אם לא בטוחים בתקינות מקור המים.
• 6. לבוש – אנחנו התלבשנו בשיטת הבצל – טרמית, פליז ומעיל למקומות הקרים ביותר הספיקו. תוך כדי הליכה הגוף מתחמם ולעיתים גם מצאנו את עצמנו עם שתי שכבות בלבד. בלילות כמובן זה כבר סיפור אחר וחשוב שיהיו גרביים טובים וגטקעס. עוד שכבות ללילות הקרים לא יזיקו. כפפות, חמצוואר (או צעיף טוב) וכובע צמר חשובים מאד. בגדול מספיק סט אחד של בגדים חמים, חולצה אפשר להחליף כל יום או יומיים. כמות התחתונים והגרביים יכולה לנוע בין שני זוגות לכל הטיול ועד לזוג לכל יום – תלוי באיכות הגרביים והתחתונים. אל תשכחו שכל מה שתקחו יכביד עליכם בהרים! חשוב לקחת גם מעיל גשם כי מזג האוויר בהרים עלול להיות הפכפך.
• 7. תחבורה – עם תחבורה ציבורית אפשר להגיע כמעט לכל מקום והמחירים נוחים. בתוך העיר התניידנו באוטובוס ומחוצה לה השתמשנו ברכבת. ברומניה גם נהוג לתפוס טרמפים ויש כאלו שיסכימו להסיע אתכם גם מרחק רב – זה נתון חשוב! טרמפים חסכו לנו הרבה כסף וזמן ועל הדרך הכרנו אנשים מקסימים.
• 8. שקיעה וזריחה – שימו לב לשעות הללו. אצלנו זרחה השמש ב7:00 ושקעה ב19:00. לא מומלץ לטייל בשעות החשכה כי קר, חשוך ויש דובים.
• 9. סימון שבילים – השבילים מסומנים על ידי קומבינציה של צורות וצבעים. הסימונים במפות מאד ברורים ולרוב גם בשטח קל מאד לזהות את המשך השביל. יש שלטים או סימונים על הדרך עצמה. בצמתים חשובות יש שלטים עם זמני הגעה לכל מיני מקומות – דבר שעזר לנו להעריך את זמן הטיול בזמן אמת.
• 10. אפליקציית מפות והצלה - כדאי להוריד את האפליקציות Munti Nostri ו- Salvamont. שתיהן אפליקציות רומניות למטיילים. האחת אפשר להוריד אליה מפות כולל סימון שבילים והשנייה של חברת ההצלה של הרומנים למקרה שנקלעתם למצב חירום