טראק לפסגת המולדוביאנו ברומניה + שמורת קוזיה

טיול בן שבוע: יומיים וחצי טיול בהרי הפגארש לפסגת המולדוביאנו (במגמת ירידה), מסלול נוח ויפהפה. שבת בסיביו. יום טיול נוסף בשמורת קוזיה.

תאריך הטיול	August 2019
משך הטיול	5 ימים
עונה מומלצת	בעיניי התקופה הטובה ביותר היא סוף אוגוסט וממש תחילת ספטמבר - זו העונה שבה עשינו. באוגוסט עצמה המסלולים מלאים והבקתות עמוסות.

תוכן עניינים

הכנות ורקע כללי לטיול

סיפור דרך - טיול בקרפטים אל פסגת המולדוביאנו.

תכנון המסלול התבסס על סיפור הדרך של חן, רק בכיוון ההפוך. לטעמי - המסלול הזה מומלץ ומתאים הרבה יותר לרוב המטיילים שמחפשים את הנוף ולאו דווקא את העלייה המתישה. בדרך פגשנו בכל יום לפחות 2 קבוצות מטיילים ישראלים שהתבססו על סיפור הדרך הזה (סחטיין לחן!), ואף קבוצה לא חשבה לעשות את המסלול בכיוון ההפוך, וחבל. תהיו יצירתיים ופתוחים, סיפור דרך זה לא ספר חוקים. עם זאת, אני מרוצה מהמסלול שלנו ולא הייתי מעוניין להאריך אותו או לשנות חלק ממנו.

קצת רקע: רומניה היא באמת הזדמנות לטיול יפהפה וזול. לכו על זה.
כל הטיול עלה לנו 1100 לאדם (אני ועוד חבר) ולא התקמצנו בכלל, אפילו שכרנו רכב ליומיים. היציאה לטיול קרתה כמעט במקרה, כשראיתי שיש טיסה לסיביו ב60 שקל בסוף אוגוסט, ומשם התגלגל.

נחתנו והמראנו בסיביו - שלישי עד שלישי. אפשרויות אחרות הן לנחות בקלוז' (ואז אפשר לטייל גם בשמורת אפוסן שמאוד מומלצת - לא ביקרנו בה) או בבוקרשט. אבל לטיול שלנו, משתלם מאוד לנחות בסיביו. בסה"כ שעה נסיעה עד לתחילת הטרק. ממה ששמעתי מאחרים שבזבזו יום שלם על נסיעות - זה בהחלט משנה משמעותית את האווירה.

רכב: לא שכרנו רכב והסתדרנו יפה מאוד בטרמפים. לפעמים יותר ולפעמים פחות, אבל ממש אפשר להתבסס על זה כמו בארץ, רק עם גישור פערי שפה. גוגל טרנסלייט זה הטיפ הכי גדול שאפשר לתת. הם קוראים על המסך ומבינים בדיוק מה אתם רוצים, בלי להשתגע.

אנחנו דתיים אז הבאנו לא מעט מהארץ, כולל אוכל לכל השבת, וקנינו רק אוכל בסיסי שם. בפועל גם דברים כמו פסטה אורז וכו היינו יכולים לקנות שם.
טיפ מיוחד לדתיים לגבי שבת - אנחנו בישלנו ארוחת שבת שלמה בבית והקפאנו אותה. הקופסא שרדה את הטיסה קפואה (בבידוק לא עשו שום בעיה, הכל נשלח בתור כבודה) ודאגנו מראש למצוא לינה ללילה הראשון במקום עם מקפיא, וסידרנו שנוכל לאסוף את האוכל בסיום הטראק. כך עשינו וחזרנו בשישי לעיירה לאסוף את האוכל - הכל היה מעולה ולא הסתבכנו עם שבת. אכלנו טוב יותר מאשר בבית חב"ד, והרבה יותר בזול. במקרה שלנו זה הסתדר בול, כי העיירה הייתה ממש קרובה לנקודת הסיום.

מפות: תורידו את האפליקציה locus maps, ותעשו צילום מסך למסלולים המתוכננים שלכם, זה מעולה. וכשיש קליטה אפשר גם להשתמש באפליקציה כgps. לא קנינו מפה ולא היה לנו צורך בכלל. חבל על ההסתבכות.

יום הנחיתה (שלישי)

משדה התעופה בסיביו הלכנו הליכה קצרה אל תחנת הדלק הקרובה במטרה לתפוס משם טרמפים. בחור רומני מתוק שיודע בערך מילה באנגלית האיר לנו פנים וממש ניסה לעזור. הוא רץ פנימה לתחנת דלק בשביל לכתוב לנו שלט 'בראשוב' לטרמפים. לא היינו צריכים לבראשוב, אבל בראשוב היא העיר הגדולה ביותר מכיוון מזרח, ככה שזה היה שלט שימושי לשלב ראשון של הדרך.
הודינו לו והמשכנו הלאה במטרה לתפוס טרמפים מהמשך הדרך. פתאום הוא עוצר לנו בהמשך ואומר שיקדם אותנו קצת לכיוון, עלינו אתו עד לצומת הבאה.
רשמנו על השלט "אבריג" ותפסנו עוד טרמפ עד לעיירה אבריג, עם עוד בחור חברותי שהפעם דיבר אנגלית מעולה.
באבריג רשמנו על השלט את היעד הסופי "סירצ'ישוארה" ולא עצרו לנו כ"כ, עד שהגיע אלינו עובד מהעיירה שאשתו באה לאסוף אותו חזרה לשם, והציע לנו להצטרף. מילה באנגלית הוא לא ידע, אבל השלט עשה את העבודה.
הגענו לעיירה, שהיא ההתחלה הרשמית של הטרנספארגשן היפהפה. עשינו קצת קניות והלכנו ברגל לאפיק הנהר המקומי. על רגל אחת - יפהפה במקור ובעל פוטנציאל אדיר, אבל לצערי כמויות גדולות של זבל הורסות את הנוף. גם בישראל אין דברים כאלה. לא היה כיף שם כ"כ וחזרנו לצימר שלנו (שהיה אגב זול להחריד).

יום ראשון לטיול (יום רביעי)

קמנו בבוקר מוקדם, התארגנו ותפסנו טרמפים לכיוון אגם בלאה. תוך 3 דקות תפסנו טרמפ עד לאגם, יחסית יש הרבה תנועה על הציר ככה שטרמפים זו לא בעיה גדולה.
העלייה בכביש מדהימה, והאגם עצמו יפהפה (תמונות למטה). האגם הוא נקודה נגישה ותיירותית מאוד, ונמצאים שם גם הרבה מבוגרים שלא ימשיכו איתכם הלאה, אל דאגה. ישבנו קצת ליד האגם ואגרנו כוח לעלייה הקשה ביותר בכל הטיול. אמנם העלייה לפסגת המולדוביאנו ארוכה יותר, אך מעט פחות תלולה, ועשינו אותה עם הרבה פחות ציוד על הגב.

מהאגם יוצאים כמה מסלולים, ויש לשים לב ולוודא שאתם בדרך הנכונה, אבל אין מקום רב לבלבול משום שזו העלייה הרצינית היחידה. סימון הדרך בקטע הזה הוא באמצעות מעוינים ולא קווים כמו בישראל. העלייה תלולה אמנם (הפרש גבהים 300 מטר), אבל נגמרת יחסית מהר, שאר העליות פחות רציניות באותו יום.

מיד אחרי העלייה עצרנו למנוחה, גם פה יש לשים לב שאתם ממשיכים לכיוון הנכון אל האגם השני. די מהר מגיעים אליו, והוא בתולי הרבה יותר מאשר אגם בלאה - כמעט ואין אנשים, ויופי שאין כדוגמתו. רועה צאן רעה עדר של 200 כבשים ממש לידנו.

ממשיכים הלאה בתוואי הדרך. אין הרבה להרחיב - הדרך יפהפייה, ודי מהר תכבשו שטחים חדשים, הוואדי יתפרש לעיניכם, ואע"פ שהוא נשאר די אותו הדבר - נחמד מאוד להקיף את הרכס סביב העמק ולגלות נקודות תצפית חדשות על השטח.

בהמשך צפויה ירידה גדולה ולאחריה עלייה, שם פגשנו קבוצת ישראלים גדולה שהגיעה מהכיוון ההפוך. הם תרמו לנו בלון גז, כי גילינו שיצאנו מטומטמים וזה הדבר היחיד ששכחנו לקנות כשנחתנו (וזה חשוב! הכרחי לעצור בסיביו לשם כך. אל תבנו על למצוא בלון באחת המכולות בעיירות).

בהמשך הדרך ישנו מקטע שצריך לעבור עם ברזלים - לא מורכב או מפחיד מדי. עוד קצת מישור במעבר יחסית צר, ועוד כמה ירידות ועליות ותצפיות על אגמים קטנים יותר - עד הירידה האחרונה אל אגם שממנו עולים את העלייה האחרונה - די מתונה.
ממש בסוף העלייה יש פנייה שמאלה אל בקתת פודרגאו. מדובר בדרך סלעית בהתחלה ויותר נוחה בהמשך, מאוד יפה - כבשים מסביב, פלגי מים וצמחי ביצות יפים. ירוק ירוק.
אחרי 20 דקות + מגיעים לבקתת פודרגאו.

הבקתה:
אנחנו נפלנו על יום על הפנים - מסתבר שקבוצה של 25 אנשים רומנים עשתה טיול מאורגן, ותפסה את כל המיטות. בגלל שהגענו יחסית מאוחר נשארו לנו רק מזרוני שטח על רצפת חדר האוכל. אבל שמתי שני מזרונים עבים והיה בסדר גמור.
הבאסה היא שעד שעת כיבוי האורות - אין לך מרחב פרטי של מיטה. לא נורא.
פגשנו שתי ישראליות לארוחת ערב משותפת - למרות שהיה מעט קשה להקשיב ברעש של הקבוצה. היה נחמד מאוד..
מדובר בעסק של ממש, עם כמה אנשי צוות. בעלת הבקתה היא אישה קשוחה ולא סימפטית במיוחד, אז אל תצפו לבקש טובות.
ממש ליד הבקתה ישנו אגם יפהפה ופסטורלי - אגם פודרגאו. נהניתי לשבת שם לקצת שקט, רק צריך לתפוס פינה נקייה מגללי כבשים ורחוקה מכלבי רועים.

התמונות מסודרות משום מה הפוך - זוהי הבקתה אליה הגענו בסוף היום - פודרגאו. מימין האגם הסמוך

יום שני לטיול (יום חמישי)

יום של מסלול לפסגה וחזור.
בבוקר עשינו טריק חכם - הזמנו מראש מיטות ללילה הבא, וככה יכולנו להשאיר חצי מהציוד על המיטה, מכוסה בשמיכה. היה מדובר בעיקר באוכל ככה שלא חששנו מגניבות. גם ככה אף אחד לא מסתובב שם במהלך היום.
התכנון המקורי היה לבוא אחה"צ, לאסוף את הדברים ולבטל את ההזמנה ולהשאיר איזה טיפ על שמירת חפצים - אבל בסוף בעלת הבקתה הייתה מתוחכמת מאיתנו. חכו עוד רגע.

עשינו את כל המסלול - יום יפהפה שבנוי ממסלול הלוך ושוב. עם חצי מהמשקל זה היה ממש נחת. הבאסה היחידה היא שעננים האפילו עלינו כמעט כל היום וכיסו את הנוף. היה לנו מזל נאחס ודווקא כשהעפלנו לפסגת המולדוביאנו - העננות התגברה והתקשינו לראות את הנוף (היפהפה יש לומר). כמובן שהעננות חלפה כשירדנו וחזרנו לנוף המוכר. אבל היה גם הרבה יופי בערפל.
המסלול עצמו בנוי מכמה עליות וירידות לא קשות מדי, ואין הרבה מה להרחיב.
כשסיימנו את המסלול עד בקתת פודרגאו, תכננו לאסוף את הדברים שלנו בזריזות ולהמשיך הלאה לבקתת טורנירי, אבל אז תפסה אותנו בעלת הבית, שהבינה כנראה שהלילה עומד להיות לילה חלש לעסק, ואמרה לנו שבקתת טורנירי תהיה כנראה סגורה הלילה, משום שבעל הבקתה אמור להגיע לכאן אליה לישיבת עסקים.

זה היה נשמע לנו מוזר - למה שבעל בקתה יעזוב את העסק באוגוסט, ועוד לפגישת לילה - כשכל היום היה לו פנוי לישיבה כזאת?
אבל מכוח הספק הקטן - לא רצינו לקחת סיכון והחלטנו להתבסס על מה שהיא אומרת ולהישאר ללילה נוסף בפודרגאו, שאותו כבר לקחנו ממש בנחת. היינו צריכים את זה..

יום שלישי ואחרון - ירידה לויקטוריה (יום שישי)

קמנו בבוקר מוקדם, אחרי הכל זה יום שישי. ארגנו את הדברים, התפללנו ויצאנו לדרך, נפרדים מהבקתה הקסומה.
בעיניי, היום השלישי לטיול הוא היפה ביותר מצד הנוף. נכון, זה נוף שונה לגמרי ולא ניתן להשוואה, אבל הירוק הזה כבש אותי לגמרי. אופי הנוף משתנה בהדרגה מן הנוף ההררי לנוף המיוער. לאט לאט הצמחייה מתרבה, עצים מופיעים והנחל מתרחב. לאורך הדרך זרם איתנו נחל שופע, שלל צמחי לחות בצדי הדרך, יער סבוך, פרחים פטריות ועוד.
עד מהרה מגיעים לבקתת טורנירי שהיא אותנטית וביתית הרבה יותר מאשר פודרגאו. יש שם שקט, פחות ממוסחר והנוף מטריף.
כשהגענו ראינו שדלת חדר השינה פתוחה וישן ב"ה אדם - כך שבוודאות יכולנו לישון שם בלילה האחרון. אבל מצד שני - בעל הבקתה באמת הפקיר את השטח ולא נראה באזור, ככה שלעולם לא נדע עד כמה שיקרה עלינו ועשתה עלינו קופה בעלת הבקתה.

הליכה של עוד שעתיים במורד הנחל ובמעבה היער (לפעמים חוצים את הנחל ולפעמים מתרחקים ממנו לגמרי), נעימה ונוחה. יחסית מעט עליות בדרך.
סיימנו את המסלול והגענו לכביש הגישה לתחילת המסלול בכיוון ההפוך.
מיניבוס של קבוצה מאורגנת בדיוק הוריד את כל הנוסעים שלו - ואנחנו תפסנו טרמפ חזור. לאורך הכביש יש מספרים של נהגי מוניות - ככה שמי שלא בא לו ללכת עוד שעה וחצי על כביש לא מעניין יותר מדי, בהחלט יכול לפתור את הסיפור, ואני מאמין שזה לא יעלה המון כי המחירים זולים יחסית.

בזה מסתכם המסלול שלנו. משם כבר לקחנו מונית אחת עד לעיירה לאסוף את האוכל שהשארנו, ועוד טרמפ עם בחור טוב שפגשנו כבר בטראק - הוא עשה את הכיוון ההפוך ובדיוק סיים בבלאה.

ימים ראשון ושני - טיול בקוזיה

לאחר שבת בסיביו שעליה לא ארחיב (בסה"כ עיר נחמדה מאוד עם אזור עתיק חמוד ונעים ומדרחוב שמזכיר את רחוב יפו, אבל לא הרבה מעבר. יש שם בית כנסת עתיק ששווה לבקר בו. מרגש לראות את שמות היהודים על כסאות בית הכנסת ולהבין מה היה פה רק בשנות השישים - וכעת לא נותר לו זכר), שכרנו רכב וירדנו ליומיים בשמורת 'קוזיה'.

גם פה יש מסלולים לא רעים, אבל אני לא הרגשתי כ"כ טוב אז ויתרנו. במקום זה - ביום ראשון טיילנו בין הדוכנים היפים בעיירה Calimanesti (אם אני זוכר נכון), קנינו מזכרות, ביקרנו בחצר הכנסייה המקומית (מבלי להיכנס) וטיילנו ליד נהר האולט. אפילו קנינו סרדינים מדייג מקומי.

יש שתי אפשרויות להגיע למנזר קוזיה. בהתחלה ניסינו להגיע ממזרח בשביל עפר. אבל בגלל בעיות עם הביטוח ויתרנו על הרעיון באמצע ושינינו כיוון לגישה למנזר ממערב - זו התבררה כבחירה מעולה. רוב המכוניות מגיעות משם. החנינו את המכונית בתחילת כביש העפר, התחלנו לעלות ברגל במעבה היער שהוא יפה בפני עצמו. לאחר ארוחת צהריים בבקתת עץ נחמדה תפסנו טרמפ עם זוג רומני נוצרי שעלה לכנסייה, ממש לא בקטע תיירותי. ניסו לשכנע אותנו לקרוא את הברית החדשה. לא הלך להם.

המתחם של הכנסייה למעלה פשוט יפהפה - לא נכנסו אמנם למבנה, שמשתלב היטב בנוף, אבל כל העצים הצפופים בצבעים שונים פשוט תופסים את העיניים - אין שילובי צבעים כאלו בישראל. צהוב ירוק, אדום וכתום בעיקר.
טיילנו קצת ברגל באזור, עד שמיצינו וחזרנו למטה - יש אפשרות לצאת משם לטראק רגלי ועוד כל מיני אפשרויות על השלטים באזור (אפשר גם לראות את המסלולים באפליקציית המפה locus).
את הדרך למטה ירדנו רגלית, כ40 דקות, ובזה למעשה מסתיים הטיול שלנו. מעבר לקניות בדקטלון של סיביו לא עשינו עוד דבר משמעותי.
תהנו!