באופניים אל הרי הצוקס והבוצ'גי, משלחת מחקר לרומניה
איך רוקנו את חביות הבירה בבראשוב, אכלנו ממליגה מבחירה וניצלנו משיני הכלבים. רכיבת AL MOUNTAIN בהרים של מרכז רומניה.
| תאריך הטיול | June 2012 |
|---|---|
| משך הטיול | 8 ימים |
| עונה מומלצת | אביב, קיץ סתיו. מומלץ לבדוק את מזג האויר בהרים קרוב למועד ההגעה |
משלחת מחקר
משלחת מחקר
אח רומניה רומניה
מה יש בה שגורם לי להגיע אליה שוב ושוב עם האופניים ,כבר בפעם השלישית, באופן כל כך לא אופיני?
אולי הממליגה? נו נו..
אולי הצ'ורבה? אני מעדיף גולש
אז אולי החתיכות בבראשוב? גם בתל אביב לא חסר להן כלום
ואולי אלו הסינגלים הארוכים ביערות האשוחים והרכיבה על השלג בקרפטים?
צריך לבדוק!
בבוקר חם ולח עת בציר הענבים (נשארו רק חמישה דונם) יצאנו לבחון את הסוגייה,
שלושה רוכבים מהערבה ועוד שלושה רוכבים מבני אצולת העמק - אינטלקטואלים אמיתיים, שאולי יצליחו כך קיויונו (תקוות שוא) - להעשיר את עולמנו הרוחני הדל.
האופרציה פשוטה מאוד: טיסה קצרצרה – פחות משלוש שעות ובשדה התעופה כבר מחכה לנו הג'יפ רתום לעגלה ונעם מנסה ברומנית עילגת לשחד פקח חנייה רומני שסינדל זה עתה את הג'יפ...
נעם
נעם מנהל כשנה וחצי את מלון וילה ויטליס היפה ששוכן בפרדיאל בלב הרי הבוצ'גי
יש לו היסטוריה בעיתית של יחסים אפלטוניים אך עכורים עם שוטרים ופקחי חנייה רומניים ואין לו בת זוג...
אנחנו דנים איתו בבעיה בכובד ראש לא אופיני – ישובים סביב שולחן קטן בלובי של הוילה
"נעם תעשה לנו נחת", "בחור בגילך כבר...", "מה רע באזמרלדה, הבת של השכן?"
וכו' וכו' - אך הבחור קשה עורף.
בכל הקשור ללוגיסטיקה הוא מגלה דוקא פתיחות וגמישות רבה, הוא מוכן להביא אותנו מכל מקום לכל מקום ובכל שעה וכרוכב אופניים הוא גם מכיר מקרוב את רומניה על כל נתיבותיה.
זה האיש שלנו ברומניה!
פורפורציות
אל הרי הבוצ'גי שמעל עירות הנופש בושטני וסינאיה טיפסנו כבר בעבר – למודי ניסיון אנחנו נמנעים מהדאבלים הארוכים שמשעממים אותנו ובוחרים ברכבל שמעלה אותנו לגובה אלפיים מטר
אינטלקטואלים כבר אמרנו?
הגליק הגדול בבוצ'גי בראשית יוני הן השלוגיות ששאריות לא קטנות מהן נחבאות עדיין בערוצים העמוקים, הרכיבה אפשרית כמעט רק במורד, שיפועי צד צופנים בחובם החלקות מפתיעות וארוכות
והעלייה מתחתית השלוגית בחזרה אל הסינגל קשה.
ובכל זאת זה כיף גדול וגם מיוחד. ונראה טוב בתמונות.
למרות שהגובה רק אלפיים מטרים אנחנו מאוכזבים לגלות שאנחנו מתנשמים כמו סוסים זקנים – אולי זה הגיל?? קיבינימאט
הנופים לעומת זאת נפלאים: קרעי עננים משיטים בין פסגות הדולומיט האפורות, השמש יוקדת כמו תמיד בהרים והצבעים עזים
בירידות אפשר לברוח מן הסינגלים אל פרי רייד פראי על מרבדי הדשא האלפיני הנמוך (בן אפר מכחיל – קרוב לודאי) שנראה מפתה ושטוח אך לאמיתו של דבר הוא קצת דבשתי וריסקי כפי שתיכף נגלה.
בין הערביים בסופה של ירידה מאתגרת, דווקא על מרבד הדשא הארוך שבתחתיתה, אנחנו מבחינים שחובב – צלם הבית – מתבושש להגיע.
אנחנו מוצאים אותו המום וחבול במרכזו של כר דשא פסטורלי פניו השרוטות והמצלמה השבורה מספרים לנו את מה שחובב לא זוכר... החלקה על מדרון מן הסוג הזכור לעיל גרמה לזעזוע מוח ומחיקה חלקית של הימים האחרונים מן ה"הארד דיסק" של הילד. וגם שיפצה לו קצת את החיוך.
ביקור בבית החולים בבראשוב ושינה ארוכה מחזירים אותו לאיתנו אך מזכירים לנו, שעם כל הכבוד לאטרף ותחושת החופש, הסכנה אורבת לפעמים דוקא ב"ערב קיץ חם וטוב שבא לא למורא..."
וגם מה חשוב בחיים...
ברנשים וחתיכות
קצת יותר מיושבים וזהירים אנחנו מעבירים עוד יום נהדר בנופים אלפיניים וגולשים בדרך הרועים העתיקה מהרי הבוצ'גי לעיר בראן, עשרים קילומטרים של פאן טהור ביערות שהולך ומתגבר יחד עם תפילת שלא ייגמר לעולם שכל אחד מזמזם לעצמו בקסדה.
אבל לכל דבר טוב יש סוף וגם האקסטזה הזו נגמרת.
אנחנו מכלים את זעמנו בפאפאנוש, קינוח רומני שזכה לתגובות חריגות של דחייה ואהדה מצד חברי המשלחת.
כל הסינגלים מובילים לבראשוב כמאמר הפתגם (בשינוי קל)
העיר השמחה הזו נמצאת למרגלותיה של פויאנה בראשוב – בראשוב עילית, אם תרצו - עירת סקי תירותית ומפונפנת שהיא ככל הנראה בירת סצינת האופניים באיזור.
הסינגלים המהירים היורדים מראש הרכבל של פויאנה אל בראשוב כשבע מאות מטר איבוד גובה יוצאים מתוך היער האירופאי האפל אל המדרחוב התוסס של העיר העתיקה. יפה.
בבראשוב כולם מסתכלים על חתיכות
גם אנחנו מגלים ענין בתופעה – אינטלקטואלי כמובן.
פרידמן שמגלה ענין מיוחד בנושא מהגג תובנות:
"דוקא הבחורות" מתפיט החוקר, "קודחות בעיניהן את הבחורות האחרות וככל שהן יפות יותר כך המבטים רוויים בקנאה ובקורת"
בירורים שערכנו בבית עם ההנהלה שללו את האבחנות הללו מכל וכל "קנאה בין בחורות? אין מצב". עוד נושא שנצטרך כנראה לחזור ולחקור.
צוקס
מוזר, לקסמו המכשף של רכס הצוקס עליו סיפר לנו נעם בשיחת טלפון, התודענו כבר מהתבוננות בGOOGLE EARTH . בלי תמונות. אין לזה ממש הסבר.
הרכס המבודד שוכן ממזרח לרכסים המפורסמים של הקרפטים: פגרש בוצ'גי ופיאטרה מארה ומתנשא רק לגובה 1950 מטרים אבל הגיאומורפולוגיה שלו מיוחדת ודרמטית:
שפיצים (צוקסים קראנו להם) מחודדים של דולומיט שמתפרצים מתוך נופי חמוקיים מיוערים
ויש בו גם אוירה מיוחדת של בדידות ושקט.
הסינגלים שמובילים אל בקתת הצוקס מטפסים על שלוחות סכין מתונות ומשקיפים לשלוש מאות שישים מעלות. עדרים של כבשים לבנות רועים מצידי הסינגל ומוסיפים לתחושת הריחוף.
בקרב כלבי הרועים בצוקס פשטה השמועה שרוכבי אופניים מישראל הם דליקטס - אין דרך אחרת להסביר את החיבה המופגנת שהם מגלים כלפינו... פעמיים נחלצנו מגילויי האהדה של החיות המפחידות רק בסיועם של הרועים שהגיעו ברגע האחרון.
"בקתת ההרים" צוקס ששופצה לאחרונה בקפידה רבה היא מבצר אבן מפנק מדופן עץ ופרוות והצוות יעיל וידידותי, במיוחד דיאנה הטבחית המוכשרת שחיוכה המקסים חושף שתי שיניים שחורות ומוסיף לה לוית חן רומנית אותנטית. והיא יודעת להכין ממליגה אכילה!
העליות בצוקס הן מן הסוג המעצבן: כמעט לא רכיבות - כלומר רכיבות. וגם ארוכות.
לסופן מגיעים בשרירים תפוסים ואגו נפוח...
אבל הקסם המאלחש של ההר והבקתה הופך אותנו למפויסים ועצלים. אחר הצהריים אני קולט את הגיבורים כולם מתיחדים עם ספר וכוס בירה משל היו מלומדים סיניים עתיקים.
אחרי שכנועים ואיומים אני מצליח להוציא את חבורת האינטלקטואלים השיכורים לפרי רייד הזוי,
השעה שבע וחצי בערב (ברומניה מחשיך רק בעשר) וההרפתקה מסתימת בחיבוקי שיכורים עם עצי אשוח ידידותיים, ללא נזק.
על גדלים וגלגלים
כדרכם של גברים אנחנו עוסקים בהשואות גודל...
חברי קהילת הרוכבים דשו בראשית עשור בסוגיית יתרונות וחסרונות הגלגל הגדול, ברצינות ששמורה רק לסוגיית הגרעין האיראני.
בהיעדרן של מדרגות וגינות סלעים ברומניה אובד היתרון היחסי של הגמלים הגדולים מהערבה.
אופני 29 מצוידים במזלג 120 סטנדרטי כמו אלו איתם הגענו חסרים גם קשיחות צידית ומזלג קדמי סולידי שיש לאינטלקטואלים מהצפון שרכובים על גבי יטי 575 עם מזלג 150 בירידות הטכניות.
ואף על פי כן אני מעדיף את אופני ה29 הסטנדרטיים שלי (GT), בזכות הגלגול העדיף בירידות והיכולת לתקל באלגנטיות אמבטיות חבויות על כרי הדשא.
דיון ומסקנות
ישנן יפות יותר ממנה אך אין יפה כמוה כתב אלתרמן
אם התכוון המשורר המנוח לארצנו הקטנטונת כנראה שלא חזר מרומניה הירוקה באמצע יוני,
האויר בנתבג לח ועומד, נימוסיהם של האזיאטים צולעים והחבר'ה מאל על איבדו את האופניים בבוקרשט (אחרי שלא התבישו לגבות 70 דולר עבור טיסה ONE WAY)
לפחות הגענו לפנות בוקר ולא נתקלנו חזיתית בצהוב ובמאובק של הערבה בראשית הקיץ
אנחנו במשבר!
פסיכולוגית הבית ממליצה על טיפול בהצפה ואכן אחרי כמה ימים של רכיבה מפרקת צמיגים וג'נטים בגבעות השחורות של נחל חצבה (ברומניה לא היה לנו אפילו פנצ'ר...) נראית רומניה כמו זכרון יפה ורחוק.
משהו שצריך פעם לבדוק.
אנחנו אוהבים דוקא גם את האבנים החדות, את הזריחה מעל הרי אדום, את החום ואת האבק בנאקבים ומאמינים בזה באמת.
אין לנו ברירה.
געגוע
נעם אבנון ש"עטף אותנו" ותפר לנו את הטיול, בידע רב בנכונות ובחריצות נהרג במהלך טיול קניונינג ב28.9.2015 כשניסה לחלץ תייר שנלכד במערבולת מים קטלנית. הטיול הזה מוקדש לזכרו של האיש הטוב והמיוחד הזה.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם