נדודים בטרודוס

הכנות לטיול ומעט רקע מקדים

כחלק משנת השירות יש לנו חופש של שבוע לעשות מה שאנחנו רוצים, בארץ או בחו"ל.
אחרי הרבה התלבטויות והתחבטויות בחרנו בקפריסין בתור היעד שלנו לטיול - גם קרוב, גם נוח לטיול בזמן פסח וגם טיסה זולה יותר מאשר ליוון, בולגריה או כל מקום אחר...
הטיול תוכנן ל12-18.4
לטיול הגענו לא מאוד מאורגנים - ציוד שלא מתאים בהכרח לעונה או למזג האוויר בהרים, בלי תכנון כלשהו או תוכנית ספציפית ובלי בדיקה מוקדמת של התשתיות בקפריסין (איפה אפשר לישון, תחבורה ציבורית או אפילו מסלולי הליכה).
מאוד נהננו בטיול וחלק מהקסם והכיף היו טמונים גם בזה שלא תכננו הרבה והיינו מאוד מאוד ספונטניים וגמישים. מה שעזר לנו באווירה הזורמת והקלילה בטיול היה כנראה גם האווירה של אנשי האי: מרוב הבחינות קפריסין כאילו נשארה מאחור 30 שנים- האוטובוסים הציבוריים, המסעדות, בתי המלון, והעובדה שגם בערים הגדולות אין בניינים גבוהים כמו אצלנו. הכל מתנהל על מי מנוחות ובסבלנות, מה שבא לידי ביטוי כשמדברים אנשים. הרבה אנשים שפגשנו בטיול היו מוכנים להשקיע בנו מזמנם למרות שהיו להם עיסוקים אחרים, ואם קפריסאי מסכים לעשות לך טובה הוא יעשה אותה עד הסוף ומכל הלב!

ב12.4 נפגשנו כולנו בנתב"ג אחרי ליל הסדר לקראת הטיסה שתוכננה ל19:10, מפה לשם המטוס התעכב והמראנו ב22:30. אחרי 30 דקות טיסה כבר מתחילים לראות את קו החוף של קפריסין בלילה. אחרי 10 דקות נוספות ואנחנו כבר על הקרקע. אספנו את המזוודות ויצאנו מהטרמינל כדי לקחת מונית ללרנקה. המונית עלתה 20 אירו, בדיעבד הבנו ששווה לבדוק לפני מה המחירים כי בעיר אחר כך ראינו מונית לשדה התעופה ב12 אירו, חוץ מטרמפים שתמיד כדאי לנסות.
תוך עשר דקות הגענו לOnisillios Hotel בלרנקה. התייעצנו קצת עם הבחור בדלפק על דברים לעשות בלרנקה ומידע כללי והלכנו לישון.
בבוקר שלמחרת הלכנו דרך מרכז לרנקה אל ה-Tourist Information, גברת מאוד נחמדה עזרה לנו שם והסבירה לנו על התחבורה הציבורית, אטרקציות בעיר ובכלל בקפריסין וענתה לנו על שאלות.
ככלל, קפריסין לא בנויה מאוד ל"טרקים" או לטיולי מוצ'ילות אלא יותר למסלולי יום קצרים. לפי מה שראינו, הקפריסאים לא מכירים את צורת הטיול הזו ואין יותר מדי תשתיות לטיולים כאלו (שבילי הליכה ארוכים, מקומות לישון בהם באופן חוקי, מים ודברים כאלו...).
באותו היום תכננו להגיע כבר באוטובוסים להרים אבל הבנו ממנה שהאוטובוס היחיד שמגיע לTrodos Square כבר יצא ב9:30 מלימסול.
החלטנו שלמחרת נעלה להרים ובינתיים נתקדם ללימסול. הגענו ללימסול בצהריים ויצאנו להסתובב בעיר, אחרי יציאה למסעדה הלכנו לחוף הים וישנו שם בשקי שינה. אנחנו לא יודעים אם זה חוקי או לא, אבל לנו לא עשו עם זה בעיות.
באותו היום גם הצטיידנו באוכל להרים, גזייה, סיר וכל מה שהיינו צריכים להשלים לקראת הטיול.
*חשוב לציין שסוג הגזיות בקפריסין מותאם למיכלים לניקוב בלבד...

היום הראשון בהרים - הקפת האולימפוס

התעוררנו לאט לאט על חוף הים עם השמש שהתחילה לצלות אותנו בשקי השינה. קולות של אנשים בים ואנשים על הטיילת העירו אותנו באווירה מאוד רגועה ונחמדה. הגענו לתחנת האוטובוס בOld Hospital וחיכינו לקו של 9:30. אחרי איחור קפריסאי קל הקו הגיע ועלינו עליו לכיוון ההרים!
לאוטובוסים הציבוריים בקפריסין יש את הקסם שלהם- למשל ביום למחרת ראינו אוטובוס מהעיירה שבה ישנו חזרה ללימסול, שהיה בכלל מיניוואן רעוע... הנהגים שמים מוזיקה קפריסאית נעימה שמלווה יפה את נופים של האי.
הגענו לTrodos Square ב11:00 בערך. הנסיעה מאוד יפה והעלייה האיטית להרים בונה המון המון ציפייה לקראת הירידה מהאוטובוס. ירדנו באיזור התיירותי המרכזי של הטרודוס, התרגלנו לקור, התפעלנו מהערפל המגניב ושיחקנו קצת בשאריות שלג שנשארו ממערכת שהייתה שבוע קודם לכן.
החלטנו ללכת אל מסלול Artemis המקיף את פסגת הטרודוס ושומר על גובה של 1850-1900 מטרים, ממש מתחת לפסגה (1950 מ'). הלכנו לתחילת המסלול על הכביש בהתרגשות לקראת הטיול, הנופים השונים, האנשים והאווירה הנחמדה שהייתה לנו יחד. בתחילת המסלול חנו כמה רכבים שכולם היו של משפחות וזוגות מישראל, הרגשנו ממש בבית.
המסלול יפהפה! התחלנו אותו בצהריים והלכנו עם מעילים. הערפל הכבד שהיה בהתחלה בא והלך לאורך היום. מדי פעם ראינו את הפסגות וההרים מסביב ומדי פעם ראינו רק עשרה מטרים קדימה. השביל עובר בתוך יער של אורנים ענקיים שהתעוותו בגלל השלג בחורף. כשאין ערפל אז הנוף מאוד יפה ואפשר לראות את כל ההרים וחוף הים שמצפון. הלכנו בין ערמות שלג חלק מהזמן וחלק מהזמן השביל היה בוצי ורטוב משלג שנמס.
השביל עובר גם בתוך אתר הסקי היחיד בקפריסין, ועם יריעת ניילון שהבאנו למקרה גשם החלקנו על שאריות שלג באחד המסלולים.
את המסלול סיימנו באותו המקום בו התחלנו. תפסנו טרמפ עם שני רכבים של ישראלים לעיירה מדרום להר שנקראת Pano Platres (אחת הנשים שגרה בה סיפרה שמדובר בעיירת נופש לחיילים בריטים מזמן הקולוניות, וגם כיום יש בה בעיקר בתי קיט). בדרך חלקנו הלך ל-Caledonia Waterfalls שקרובים מאוד לעיירה (חצי שעה בהליכה). המסלול של המפלים נחשב מהמומלצים לתיירים, באורך של כ-3 קילומטרים בירידה תלולה אל העיירה. סך הכל יפה אך למי שמחפש הרפתקה או נוף בתולי את זה לא ימצא שם.
באותו הערב ניסינו את המאכל המסורתי קלפטיקו (כתף עגל עם תפוחי אדמה) והלכנו לישון בבית בשיפוצים אחרי שדיברנו עם בעל הבית.

היום השני בהרים - מהאולימפוס לקקופטריה

התעוררנו בנחת ותפסנו טרמפים חזרה אל הTrodos Square, אחרי מילוי מים קצר התחלנו ללכת על הכביש לכיוון Kakopetria. אחרי כמה מאות מטרים התפצל מהכביש שביל שנכנס לתוך אפיק רחב מאוד של נחל. המסלול לאורך כל היום היה בצמוד לנחל, שהתפתל וזרם לכל אורכו. השביל חוצה את הנחל מדי כמה זמן וצריך להיזהר שלא להרטיב את הנעליים...
עצרנו לאורך הנחל כדי להתרענן במים הקפואים - בחוץ מזג האוויר היה מצוין וטיילנו עם חולצה ארוכה דקה. השביל נגמר ליד מנזר הסמוך לקקופטריה (Agios Nicolaos).
משם תפסנו טרמפ נוסף לתוך קקופטריה עצמה. שמענו על הכפר שהוא מאוד יפה ותיירותי, אבל מההסתכלות הקצרה שלנו עליו הוא לא היה כזה מלהיב בגלל שהיה מאוד תיירותי, אבל שווה לבדוק.
במקרה הגענו עם הטרמפ לעיירה סמוכה בשם גלטה (Galata). הלכנו לראות זוג כנסיות קטנות ששייכות לאונסק"ו, בשדות שמצפון לכפר, במורד הנחל. שתי כנסיות עתיקות עם ציורי קיר מרהיבים מלפני כמה מאות שנים. בכניסה לכנסיה הגדולה יושב מישהו שמסביר על האתר, שווה ביקור!
חזרנו למרכז Galata דרך תעלת המים שהובילה מים לשדות ולכנסיות. בדרך ראינו גשר ואקוודוקט מרשים.
באותו הערב הכפר חגג את הEaster אז הצטרפנו לטקס בכנסייה. הטקס החל בשעה 24:00 עם מדורה ענקית; האיש שפגשנו קודם בכנסיות שמצפון לכפר סיפר לנו שהילדים בכל שנה מתחילים לאסוף עצים ומכניסים אותם לבתים כדי שיתייבשו, ולפעמים גונבים עצים בין הכנסיות בכפר. המדורה נועדה להעלות על המוקד את יהודה איש קריות שהסגיר את ישו, ובחלק מהשנים מכינים אפילו בובה ששורפים. לאחר מכן התכנס כל הכפר בפתח הכנסייה עם נרות לשמוע את דרשת הכומר. התפילה המשיכה והמשיכה עד שבשעה 02:30 חולקו יין ולחם הקודש.
הלכנו לישון באותו הערב מתחת לגשר של הכביש, מאתיים מטרים בערך מהכנסייה.

מעט לפני שהלכנו לטקס בכנסייה הסתובבנו בכפר והוזמנו ע"י משפחה חביבה לחגוג את החג עם אלכוהול ובשר על האש. זו הזדמנות טובה לחדד שוב שהקפריסאים הם אנשים מאוד חמים שברגע בו הם הציעו עזרה הם יהיו מאוד מחויבים ונכונים לעזור :)

היום השלישי - הולכים לבקתה על ההר

התעוררנו כהרגלנו לאט לאט והתיישבנו לקפה של בוקר במסעדה שליד הגשר. אחרי שעה וחצי של WiFi וארוחת בוקר יצאנו בהליכה לכיוון קקופטריה במטרה לתפוס טרמפ לאתר הקמפינג Platania שעל הכביש בדרך חזרה לאולימפוס. בדרך פגשנו קבוצת תיירים מנורווגיה שהמליצו על נהג מונית עם מונית בעלת שבעה מקומות. החלטנו לחסוך את הטרחה ולנסוע במונית עד לתחילת המסלול. המונית עלתה 10 אירו והנהג היה אדיב מאוד.
ירדנו באתר הקמפינג והתחלנו ללכת על מסלול הE4 לכיוון הבקתה בה תכננו לישון באותו הלילה.

- הE4 לפי הבנתי הוא שביל שחוצה את כל המדינה וממשיך דרך כל אגן הים התיכון עד ג'יברלטר. זה מה ששמעתי... לא יודע מה נכון או לא נכון לגבי זה... בחלק שעליו הלכנו השביל לא היה מסומן טוב וכל כמה קילומטרים מאבדים את השביל, פותחים תמונת לווין בטלפון, מתאפסים וחוזרים לשביל...

אחרי כמה קילומטרים של הליכה החל לרדת גשם ואיבדנו את השביל. בנסיון לחפש מחסה מהגשם עלינו והגענו במקרה לבסיס אפסנאות של הצבא הקפריסאי. הגדר הייתה פרוצה ונכנסנו לתפוס מחסה ליד מחסן נשק עם גגון קטן. אחרי כמה דקות של התייבשות התחלנו לראות תזוזה בבוטקה ממולנו. ניגשנו לחייל המנומנם והסברנו לו את המצב מבחינתנו, והוא הסביר לנו בנימוס שאנחנו באמצע בסיס צבאי ושאנחנו צריכים לצאת. בזמן שדיבר הגיע ג'יפ עם קצין וחייל צמוד. כל השלושה דיברו עוד קצת ובסוף הקפיצו אותנו עד לשער של הבסיס וחסך לנו חצי שעה של הליכה משמימה על כביש...
ברגע שיצאנו מהבסיס השמיים התבהרו ונהיה מאוד מאוד יפה. הלכנו עוד חצי שעה על שביל ג'יפים עד לכביש שממנו מתחיל השביל אל הבקתה!
עלינו על השביל לMadari Fire Lookout. מהכביש נותרו לנו עוד שלושה- ארבעה קילומטרים עד לסוף היום. השביל הלך בתוך חורש יפה שהיה עוד יותר רענן אחרי הגשם. השביל הלך על רכס גבוה שבלט מעל כל הסביבה, עשוי פסגות מחודדות שנוצרו מדייקים (לאורך המסלול היו שלטים שהסבירו על העצים והצמחים וגם על הגיאולוגיה של האזור, מה שהיה שימושי ונחמד). בדרך כשהקפנו פסגות ועלינו עליהם ראינו נוף משוגע. אחרי ההליכה הנהדרת על הרכס הגענו לפסגה המערבית. על הפסגה בלטה בקתה עם נוף מרהיב של 360 על כל הסביבה. הכנו תה וחיכינו לשקיעה. ישבנו במשך שעה (מחצי שעה לפני השקיעה ועד חצי שעה אחרי השקיעה) וצפינו בשמש שוקעת אט אט במזרח-מאחורי רכס האקמס (כנראה ;)), ובשמיים מתקדרים ומתמלאים בצבעים שונים כששמיכה של עננים מכסה את הבקעות מסביב.
נכנסו ברגע שהחשיך לבקתה, בישלנו אוכל, שמענו שירים והלכנו לישון. לבד, על ההר, עם אורות של עשרות ישובים למרגלותינו.

-יש בקפריסין קטע מוזר, שמצד אחד הטיולים והשבילים אצלם לא מתוחזקים ולא הרבה יודעים עליהם, ומצד שני יש הרבה שלטים לאורך המסלולים וספסלים שאפשר לשבת עליהם ולהנות מהנוף... :)

היום הרביעי - מסיימים את הטיול בהרים

באותו בוקר חרגנו ממנהגנו וקמנו לפני הזריחה כדי לראות את הזריחה האחרונה שלנו בהרים.
ירדנו עם השביל לChandria ושם משפחה נחמדה אירחה אותנו לארוחת בוקר. המשכנו לביקור בכנסייה של הכפר (וצפינו במיסה של החג באווירה קהילתית משהו), ותפסנו טרמפ לעיירה הסמוכה Kyperounta. נכנסנו לכנסיה הענקית שם והסתובבנו בה. בהתחלה המקום היה סגור אך לאחר שהתקשרנו למספר שהיה רשום על הדלת הגיע האדם שמתחזק את המקום כנראה ופתח לנו את הכנסיה. מדובר בכנסיה היקרה ביותר בקפריסין- 3 מיליון אירו הושקעו בבנייתה! מבחוץ היא עצומה ומאוד מרשימה, ניתן לראות ממרחקים ממש. מבפנים היא פשוטה ואפילו אפשר לומר אופיינית לקפריסין (ממה שאנחנו ראינו לפחות)- פשוטה, בלי הרבה קישוטים וציורים, פרקטי ונעימה מאוד. במרכז הכפר עלינו בצהריים על אוטובוס לניקוסיה וירדנו מההרים שמחים אחרי חוויה אדירה יחד!

שאר הטיול

באותו היום הגענו לניקוסיה, וקפצנו לביקור בצד הטורקי, משם רצנו לתחנה המרכזית שם לקחנו אוטובוס לאיה נאפה. חרגנו מהרגלנו וישנו במלון שהזמנו תוך כדי הנסיעה בBooking.com. למחרת בילינו את היום בים ובעיר, לקחנו אוטובוס ללרנקה ושם ישנו עד ארבע בבוקר, מונית לשדה התעופה וביי ביי קפריסין!

טיפים

• תחבורה ציבורית - אין כל כך דרך לבדוק מהארץ. אין רשת אוטובוסים מאוד מפותחת (אבל יכול להיות שפשוט לא השתמשנו בה בחוכמה). יצא לנו הרבה פעמים פשוט לשאול מקומיים על קווים כי אחרת לא הייתה דרך לדעת... מאוד נוח להתקשר ישירות לחברת האוטובוסים ולשאול אותם על שעות ותחנות, המוקדנים אדיבים ויודעים אנגלית מצוין! דבר נוסף, התחבורה הציבורית בקפריסין די זולה, קווים מאוד ארוכים עולים 5 אירו, ויצא לנו לנסוע נסיעה של שעה וחצי ב1.5 אירו (6 שקלים!) בגלל שהתחבורה הציבורית לא נוחה כמו בארץ יוצא מדי פעם להשתמש במוניות, אנחנו נעזרנו הרבה בטרמפים. בהרים זה מאוד נוח, כולם נוסעים שם בין כפר אחד למשנהו, עומדים על הכביש ביציאה מהכפר לכיוון שאליו רוצים להגיע ואחרי כמה דקות יעצרו קפריסאים נחמדים ויציעו לכם להצטרף לנסיעה.
• מפות - מפות ניתן לקבל בחינם בTourist Information בכל רחבי המדינה. זו מפה בקנה מידה של 1:60,000 וקווי הגובה מופיעים בהפרשים של 100 מ'. על המפה מסומנים שבילי ההליכה המוסדרים, כבישים, יישובים ועוד כמה שבילים צדדיים. זו לא מפה שאפשר לנווט בעזרתה, ובעיקר שלא לפי טופוגרפיה. אפשר להבין איפה נמצאים באופן כללי בעזרת צורת השביל וטופוגרפיה כללית. צריך להיות מוכנים לכך שהמפה שם לא מאוד מפורטת ולא דומה בשום צורה למפות אליהן אנו רגילים בארץ.
• התחלנו את הטיול רק עם מסגרת זמנים כללית של כל שבעת הימים, אבל בלי שום תכנון ממשי. מצאנו לנכון לתכנן בכל ערב את היום שלמחרת. מתי קמים בבוקר, לאן הולכים, איפה מתכננים לישון, איפה קונים אוכל וכל שאר הדברים. מאוד מאוד שמחנו על העצמאות והספונטניות שהתאפשרו לנו משיטת הטיול הזו. הסתובבנו עם תיקים גדולים כשכל הציוד עלינו והיינו יכולים להחליט על המקום איפה נישן בלי תלות בגורמים אחרים.

קישורים חיצוניים

• מפה של מזרח הטרודוס
• מפה של מערב הטרודוס