שלושה שבועות בקניה - ירח דבש
ירח דבש באוירה תרמילאית בקניה. ניירובי, טרק הר קניה, סאפרי מסאי מרה, נאיוושה, שמורת נאקורו ודיאני ביץ'.
| תאריך הטיול | September 2022 |
|---|---|
| משך הטיול | 3 שבועות |
הגעה מהארץ וניירובי
24.9 - עלינו על טיסה מנתבג לטורקיש, ואחרי 4 שעות קונקשיין בשדה התעופה העצום באיסטנבול עלינו על טיסה של כ6 וחצי שעות עד לניירובי.
אחרי בידוק (שכלל כמובן בדיקה של הe-visa שלנו ובדיקה מחופפת של חיסוני הקורונה שלנו), הוצאנו סים בשדה ולקחנו מונית למקום הלינה שלנו edaala comfort - cottage rooms, שנמצא בפרברי העיר. הגענו ב-5 בבוקר, והנהג שלנו ג'ייסון היה שירותי ואדיב ועזר מאוד למצוא את המלון שקצת קשה למציאה בעיקר בלילה ;) אנחנו ממש ממליצים עליו מ/אל השדה ולסיורי יום בניירובי.
ג'ייסון - 0723479069
הודענו מראש למלון שנבוא בשעה כזו, חשוב לדעת שאין לובי / קבלה, אלא ביתנים מקסימים ממש בחצר בית פרטי. קיבלו אותנו מאוד יפה באדיבות ואחרי מקלחת הלכנו לישון כמה שעות.
25.9 - זה היה היום היחידי שלנו בניירובי. מצד אחד רצינו לנצל אותו כראוי ומצד שני לא קבענו שום דבר מראש כי לא ידענו מה יהיה מצב הצבירה שלנו אחרי לילה ללא שינה. בסוף החלטנו ללכת לקניון hub karen כדי לקנות מקלות הליכה לטיול שלנו. הסתובבנו קצת וישבנו במסעדה הודיץ במתחם שמשקיפה על האגם. האוכל היה פשוט מצוין, אותנטי לחלוטין (גם ברמת החריפות) והחזיר אותנו לטעמים של הודו, אליהם התגעגענו מאוד.
אחר כך יצאנו והסתובבנו קצת ברחובות ששם היה masai market, שלא היה דומה לשום שוק שהיינו בו. (בגדול אנשים פורסים את הציוד שלהם על מחצלות על האדמה), ויש הרבה אוכל רחוב שבו לא נגענו.
אחר כך לקחנו אובר למרכז הג'ירפות, והאכלנו ג'ירפות ישירות מהיד. היה ממש נחמד וחוויתי אבל לא בטוח בכלל ששווה את מחיר כרטיס הכניסה - 1500 שילינג לאדם.
לאחר מכן החלטנו ללכת ברגל למתחם הלינה שלנו, מה שלקח את השעה +, אבל נתן לנו הזמנות להכיר קצת את השכונה מהרגליים.
הגענו בערב, הזמנו פיצה, והלכנו לישון להתכונן לטרק של מחר.
טרק - הר קניה
סגרנו את הטרק עם פטריק מסבבה.
הצוות היה מקסים ברמות, אוכל טעים ונופים מהממים.
אבל ההתנהלות מול פטריק הייתה קשה מאוד. שילמנו על טרק על בסיס לינה בבקתות ובמסלול ספציפי ורק כהתחלנו הבנו שלוקחים אותנו במסלול שונה ועם לינה באוהל. לא ישנו מרוב קור בשתי הלילות שישנים באוהל ולא נערכנו לשינה באוהל לא נפשית ולא פיזית מבחינת ציוד. גם שאר ההתהלות איתו הייתה קשה וזה הרגיש לאורך כל הדרך שהוא פועל לפי שיטת המצליח. אנחנו מאוד לא ממליצים לעשות איתו את הטרק, אלא ללכת עם שלל החברות האחרות בשוק.
26.9 - אספו אותנו מהמלון ב-09:45, עצרנו להוציא כסף ועלינו לכיוון הר קניה. הדרך ארוכה ממש, 7-9 שעות. אבל הנופים בחוץ מהממים ומרתקים - הכל קורה בצידי הכביש הראשי - חנויות, שווקים, בתי ספר,בתי מגורים ועוד. הגענו בערב למחנה Banda שנמצא כבר בתוך שמורת הר קניה, יש שם חדרים זוגיים סבבה שאפשא להדליק בתוכם אח ומקלחת רותחת (צריך לבקש שידליקו את מתחת למיכל המים שבחוץ). המצעים היו נראים לנו חצי קלאץ אז ישנו בשקי שינה על המיטה.
הצוות שטייל איתנו היה - סמי המדריך, ג'וזף - השף, גלן - פורטר וא.צוות, דון - פורטר.
27.9 - היום הראשון הרשמי של הטרק! אכלנו ארוחת בוקר, קיבלנו הסבר קצר על האיזור מגלן התחלנו במסלול. המסלול ביום הראשון היה בתוך סבך שיחים עד שמגיעים למפל (נדב אפילו נכנס אליו!), הליכה בשביל עד מקום ארוחת הצהריים, ואז הליכה עד מקום הלינה - מחנה אליס (כאמור לינה באוהל). כשהגענו עשינו טיול למקום קצת יותר גבוה כדי להקל על ההסתגלות לגובה. שיחקנו קלפים עם הצוות, אכלנו ארוחת ערב ליד המדורה, ולינה עד הבוקר.
28.9 - ממחנה אליס הלכנו עד למחנה מינטוס. בדרך שהרגישה ארוכה יותר מיום האתמול. אולי בגלל המחסור בשינה, אולי בגלל עייפות השרירים ואולי בגלל הגובה. הדרך הייתה יפיפיה - מלאה בצמחי רוביריה על אדמה סלעית. אחרי שעות ארוכות הגענו למחנה מינטוס, זה מחנה שבו הצוות ישנים בבקתה קטנה שבה הם גם מכינים אוכל ואנחנו באוהל (המקום עצמו מג'ויף וקצת נראה מזבלה). ביקשנו לאכול לארוחת הערב רק מרק כי היה כבר קפוא ורצינו רק להכנס לאוהל ולנסות לישון קצת לפני העליה לפסגה. ביקשנו מג'וזף מים רותחים בתוך 2 בקבוקי פלסטיק שאותם כיסינו בגרביים, כך שהם הפכו להיות בקבוק חם קטלני לישון איתו בלילה.
29.9 - היום התחיל מוקדם כשהתעוררנו ב-02:00, נדב לא הרגיש טוב וכאב לו הראש, והחליט לא לקחת סיכון למחלת גבהים ולעלות עם כאב ראש. שנינו הלכו לבקתה של הצוות לשתות תה ואני התחלתי בעליה לפסגה עם סמי וגלן. לבשתי כל מה שיכולתי ללבוש - 2 טייצים תרמיים, מכנס טיולים, מכנס נגד גשם ורוח, 2 חולצות תרמיות, פליז, מעיל , מעיל גשם, כפפות, באף, חמצאוור, כובע. בנוסף לזה שמתי בין החולצה התרמית החיצונית לפליז בקבוק חם (מה שלדעתי הציל אותי). ועדיין אחרי כל זה - קר ברמות! גם כלא מפסיקים ללכת. העלייה לפסגה היא עלייה של כ-700 מטר, מה שהופך את ההסתגלות לגובה ממש קשה וכל צעד מרגיש משימה. בעזרתם וברגישותם של סמי וגלן (אחרי שיותר מפעם אחת כבר פזלתי למטה ורציתי לחזור) הצלחתי לעלות לפסגה בליווי זריחה מרשימה בעלייה ונוף מרהיב מנקודת הפיק (4,985 מטר). לקראת הפיק הסלעים מכוסים שכבה של קרח. אחרי קצת צילומים חזרנו למטה כי בפסגה כי קפוא שם. הירידה הרבה יותר פשוטה - כבר השמש מאירה ומחחמת, לא צריך להחזיק פנס, מרגישים בהיי ואפשר לנשום סופסוף. אני ממליצה בחום להביא מקלות הליכה או לפחות מקל אחד (זה מה שני הבאתי) לירידה.
חזרנו לקאמפ מינטוס, אכלנו ארוחת בוקר והתחלנו בירידה עד לנקודת ארוחת הצהריים של היום הראשון. הלכנו מדרך שונה מההלוך, הנוף היה מהמם וההליכה הייתה כיפית (אם כי כואבת בברכיים מהירידה). אכלנו צהריים זריזה ועלינו על ג'יפ שלקח אותנו לעיירה צ'גוריה. שילמנו טיפ לאנשי צוות שהיו איתנו (לסמי וגלן שטיילו איתנו צמוד כל שלושת הימים 6,000 שילינג לאחד, לז'וזף ודון 4,000 שילינג לאחד). החדר שקיבלנו היה מעפן מאוד אבל לפחות לא היה קר והיה מזרון. אכלנו במלון ארוחת ערב, התקלחנו ונטרקנו למשך 12 שעות עד הבוקר.
30.9 - קמנו לארוחת בוקר חביבה בהוסטל והיינו מוכנים בשעה 09:00. גלן הודיע שבסוף אין לנו רעב פרטי לניירובי ושאנחנו נוסעים שלושתינו במאטוטו. ניחא. חיכינו שהמטאטו יצא ב-10:45, בכל זאת מדובר בזמני קניה. ואחרי נסיעה ארוכה ורציפה מצאנו את עצמנו במרכז ניירובי לראשונה - מליוני אנשים, חנויות, דוכנים, אוטובוסים, אופנועים וריקשות. הכל ביחד ואחד על השני. הזמנו אובר בעזרתו של גלן (ששמר שלא יחטפו לנו את הטלפון) וחזרנו למקום המהמם שלנו בפאתי העיר בשכונת Karen. בדרך געוונו סרעב אז הזמנו פיצה ענקית אותה חלקנו ביחד עם גלן. את הערב העברנו בנחת בקוטג', יחד עם עוד זוג ישראלים שפגשנו בתחילת הטרק והמלצנו להם על המקום. פטפטנו הרבה, שלחנו את הבגדים מהטרק לכביסה, עשינו ארוחת שישי צנועה והלכנו לישון.
ספארי מסאי מארה
גם את הספארי עשינו עם פטריק פשוט כי כבר שילמנו מקדמה ולא רצינו לאבד את הכסף, וגם משום שבסוף הצלחנו לקבל החזר מסוים על ההבטחות שלא קוימו בטרק.
1.10 - קמנו בבוקר, אכלנו את ארוחת הבוקר המצוינת שווסנט מהקוטג' הכין לנו, ובאו לאסוף אותנו לתחנת האיסוף לספארי. בתחנת האיסוף פגשנו את אדוראד המדריך והנהג שלהו לספארי, ואת חברי הג'יפ שלנו - שלושה הודים שעובדים כרגע בניירובי לצורך פרויקט של החברה שלהם, בחורה קנייתית ומאוד אינטלינגטית ממומבסה, בן הזוג שלה הגרמני והחנון - ד"ר למדעי המחשב, ואנחנו.
אחרי נסיעה של כמה שעות שכללה עצירות במלכודות תיירים הגענו לקאמפ שלנו בספארי. ישנו באוהלים משודרגים עם מיטה, כילה ושירותים-מקלחת צמודים. אחרי ארוחת צהריים ומנוחה קצרה התחלנו במשחק-הנהיגה הראשון שלנו ונכנסנו לסאפרי.
הייתה חוויה מדהימה - התרגשנו מכל זברה, אנטילופה ו-wild beast שראינו. אפילו ראינו בערב הראשון צ'יטה ואריה. היה מדהים. אחרי שעתיים חזרנו לקאמפ להתארגנות ולארוחת ערב. ישבנו קצת במדורה, התקלחנו והלכנו לישון. כשקמתי באמצע הלילה הכל היה חשוך כאילו לא פקחתי עיניים - החשמל בקאמפ עובד רק כמה שעות ביום. הייתי צריכה להאיר קצת עם הפלאפון כדי להרגע כי לפקוח עיניים ולא לראות אף לא טיפת אור זו תחושה מוזרה.
2.10 - התעוררנו בחושך והתארגנו לקראת יום שלם של ספארי. התסתובבנו עם הג'יפ במשך 10 שעות, 07-17, היה חוויתי מאוד לראות שלל חיות במיקומן הטבעי שלהן. חזרנו לנוח ולהתקלח בקאפ, ואחרי ארוחת ערב ההודים שאיתנו בג'יפ ושני הודים נוספים שיחקו איתנו 'טאבו'.
3.10 - התחלנו את היום בכפר של בני שבט המסאי, הם הציגו לנו ריקוד מיוחד שכלל קפיצות ושירה, ואז ערכו לנו סיור בתוך הכפר ובתוך בתי הכפר. הם חיים בעוני מחפיר, בלכלוך ובזוהמה, אך הם נראים מאושרים. אחרי זה התחלנו את המסע שלנו לעבר הציביליזציה בג'יפ. אכלנו צהריים ובא רכב לאסוף אותנו לנאייבשה. הנהג היה דניאל, מקומי חמוד ברמות שנעזרנו בו אחר כך כשרצינו מונית.
דניאל - +254713255723
הגענו למלון שלנו בנאיוושה, aloepark art hotel, מלון שממוקם בקצה העיירה, עם גינה מהממת ומלא אומנות מקומית בכל פינה בבית! התאהבנו במקום ובצוות המהמם שם. באותו ערב נשארנו לנוח במלון ופגשנו ליד המדורה בחצר המלון בחור מוזיקאי גרמני בשם ולנטין (או ולה).
נאיוושה ונאקורו
4.10 - נסענו לשמורת hells gate עם ולה, שמורה שאתה יכול לשכור אופניים ולטייל בה. יש שם רק חיות צמחוניות - זברה, ג'ירפה, גזל, פומבה וכו', ככה שזה לא מסוכן. כל השמורה היוותה את ההשראה ליצירת הסרט מלך האריות.
נסענו לשם באמצעות מטאטו - סוג של מיניבוס שהמונים נדחסים אליו. חיכינו בתחנה המרכזית של נאיוושה עד שהוא היה מלא ומוכן ליציאה, ובדרך בכל פעם שמישהו עמד בצד הדרך (במקומות לא מוגדרים כמובן), הוא עצר ודחס עוד אנשים.
בסוף הגענו לשמורה, שכרנו אופניים ורכבנו. לצד הדרך ראינו חיות בלי חוצץ של הג'יפ, מה שהיה מהמם.
הגענו לחלק בשמורה שהוא סגור וצריך לשלם אקסטרה לכניסה לשמורה ולמדריך (מה שמאוד טיפוסי בקניה לפי הרגשתנו). בדיוק כשהתלבטנו התחיל לרדת מבול והתחבאנו כולנו תחת גגון בכניסה לחדר התשלומים. אחרי חצי שעה נרגע והחלטנו לקחת את המדריך ולהמשיך רגלית לחלק הסגור של השמורה. היינו קבוצה - נדב, אני, ולה, זוג שהבחורה במקור מפולין והבחור מהולנד אבל גדל בקניה. ראינו את ההשראה לצוק התקווה ממלך האריות ואת המקום שסקאר זרק את מופאסה. כשנכנסו לנקיק התחיל שוב לרדת גשם. היה מאוד אתגרי, רטוב ומחליק, אבל בסופו של דבר הייתה חוויה מטורפת.
חזרנו לכביש הראשי ועצרנו מטאטו. עצר לנו מטאטו מפוצץ באנשים. שאלנו את הסדרן אם לחכות לאחד הבא והוא אמר שלא - כולם נכנסים. הוא הושיב כל אחד מאיתנו במושב אחר ואותי ליד הנהג ממש על האמברקס - ככה שישבנו 4 אנשים מקדימה בשני מושבים. חוויה הזויה אבל גם הכי מקומית.
לפני שעלינו למחון עצרנו בסופר להצטייד קצת למחר בנשנושים ואז הלכנו למלון ברגל, להזמין אוכל אחרי צום לא מכוון של כמעט 12 שעות - כי לא אכלנו מהבוקר.
5.10 - קבענו עם ישראלים שפגשנו ביום לפני בשמורה ללכת לטייל בהר געש הרדום longlot. אחרי ארוחת בוקר מוקדמת דניאל הנהג אסף אותי, את נדב ואת ולה מהמלון, והמשכנו לאסוף שני ישראלים מהמלונות ליד האגם - את נועה שמטיילת עם אמיר בן זוגה אבל הוא צם, ואת אביאל שמטייל לבד. המשכנו לשמורה, שילמנו דמי כניסה וטיפסנו לראש הר הגעש. אחרי הטיפוס מקיפים את הר הגעש ואז יורדים אותו. היה נוף מהמם מכל נקודה למעלה והיה ממש כיף להזיז את הרגליים בטיול כי קצת התנוונו מהר קניה. לקח לנו 5 וחצי שעות לטייל כולל הפסקת עוגיות בפסגה. ירדנו את ההר ובדיוק כשירדנו התחיל הגשם (איזה תזמון). איזה ג'יפ לקח אותנו בבגז' לכביש הראשי, ומשם לקחנו מטאטו חזרה לעייריה. אכלנו צהריים מאוחרים (ב17 וחצי), קצת נחנו, ואז בערב נועה ואמיר באו למלון שלנו לאכול ארוחת ערב.
6.10 - נסענו לשמורת נאקורו עם נהג-מדריך בשם פטריק, +254 700 583634. בחור מקסים ואנחנו ממליצים עליו בחום. הוא לקח אותנו מהמלון לשמורת נאקורו וראינו פלמינגואים וקרנפים, וכמוהן חיות נוספות שראינו גם במסאי מרה. אחרי חצי יום יצאנו מהשמורה, הזמנו את פטריק לארוחת צהריים מאוחרת והמשכנו לנאיוושה. היה קר מאוד ורצינו לסיים את היום מוקדם עם מרק עדשים.
7.10 - רצינו מאוד לעשות יום רגוע יחסית בערייה. הזמנו את ארוחת הבוקר מאוחר יחסית (08:30), קראנו ספר בחצר הקסומה של המלון, ואז הלכנו לבקר את בית הספר היסודי מילימני, אחרי שתיאמנו איתם מראש. קיבלו אותנו בבית הספר בברכה, עשו לנו סיור במקום, ונכנסנו לכמה מהכיתות. בשתיין מהכיתות התלמידים לבשו סינרים וחבשו כובעי בישול והשתתפו בשיעור בישול - אפיית עוגה. התלמידים ממש התרגשו שהגענו. בהפסקה שיחקנו עם התלמידים במשחק שלהם ולימדנו אותם לשחק בשלוש מקלות. הם ממש התלהבו ולא הפסיקו לרצות לתת לנו כיפים, להחזיק לנו את הידיים, לגעת לי בשיער ולנדב בזקן. אחרי ההפסקה נכנסו לשתי כיתות - כיתה ג+א, לימדנו אותם על ישראל, לימדנו אותם כמה מילים בעברית, את המפה, על האוכל המקומי שלנו ועוד. היה מקסים, ועל אף שיש 80-90 תלמידים בכיתה, היה שיתוף פעולה מופתי ושקט מוחלט בזמן שדיברנו. בסוף חילקנו קצת ממתקים, עשינו סיכון עם שניים מהמורים והיה מעולה.
לאחר הביקור בבית הספר, ביקרנו במספרת גברים ונדב ישב במשך שעה שיגלחו לו את הזקן. המשכנו לשוק המקומי, הסתובבנו קצת, ולאחר מכן הלכנו למסעדה מקומית לאכול צהריים. ניסינו מאכל מקומי צמחוני - matoke, בננות מיוחדות מבושלות ברוטב עגבניות. אכלנו את המנה יחד עם ירוקים מבושלים. היתה מנה מיוחדת בטירוף וטעימה! הבננה המבושלת מזכירה קצת במרקם ובטעם בטטה.
לאחר הארוחה לקחנו מטאטו לכיוון האגם כדי לשבת ב-fisherman camp. הזמנו בירה וצ'אי, והתמזל מזלנו וההיפופוטמים החליטו לצאת בשעה 17:30 מהאגם ולא בשעות החשכה כמו שהבנו שהם יוצאים בדרך כלל. אחרי צפייה בהיפופוטמים והקופים לקנו מטאטו חזרה לעירייה.
כשהגענו למלון 'שברנו דיסטאנס' עם צוות המלון, ישבנו סביב למדורה והם שיתפו אותנו בחיי היומיום שלהם בקניה. העובדה שהמדינה הזו מושחתת בכל רבדיה התחדדה אצלנו. שוטר יכול לעצור אותך בכביש ולבקש רישיון נהיגה, ואם לא תשחד אותו (אפילו בסכום של שקל וחצי-שלושה שקלים), הוא ימצא מה לא בסדר ברכב שלך ויגרום למעצר שלך + לשלם הרבה יותר. אותו דבר קבלת רישיון - הטסטר יכשיל אותך פעם אחר פעם עד שתביא לו שוחד; אתה יכול לוותר על טסט לרכב כל עוד תשלם לטסטר (מה שמסביר את כמות הרכבים המזהמים על הכביש); אתה לא יכול להתקבל לעבודה או להעביר קורות חיים בלי לשחד מישהו.
נראה כאילו אין אכיפת חוקים במדינה הזו, והדרך היחידה לשרוד את חיי היומיום הלא פשוטים מלכתחילה היא פשוט באמצעות שוחד.
דיאני ביץ'
9.10 - יום ראשון בדיאני ביץ'. מבינים שזו לא עיירת חוף קלאסית של המזרח, אלא משהו הרבה יותר עולם שלישי סטייל. הסתובבנו הרבה ברגל על החוף, שתינו קוקוס, אכלנו אינג'ירה לצהריים וסושי לערב.
10.10 - הסתובבנו על החוף לכיוון דרום כמה קילומטרים טובים. מידי פעם עצרנו ונכנסו לתוך המים. בצהריים אכלנו עם נועה ואמיר בדיאני בקפקרס, נשארנו שם עד הערב לקריוקי ועשינו קצת פאדיחות ושמח.
11.10 - הלכנו עם נועה ואמיר לאי ווסני. בהתחלה אספה אותנו ועוד זוג קנייתים מונית, עצרנו לארוחת בוקר של צ'טפטי חביתה והמשכנו דרומה לעיירה שימוני. בשימוני הפלגנו בסירת מנוע קטנה כשעה וחצי, הפלגה קופצנית מאוד, לעד לאי האחרון של קניה. אי נסתר ומהמם עם מים כחולים כחולים. שנירקלנו קצת וקצת היינו על החוף. אחרי כשעה המשכנו להפליג לאי ווסיני לארוחת צהריים. תאחר מכן הפלגנו חזרה לשימוני ומשם נסיעה בחזרה. הגענו ב-5 וחצי בערך. הסתובבנו ברחוב הראשי, קנינו ציור מהמם לבית, ואכלנו סינמון רול טבעוני לארוחת ערב.
12-14.10 - גן עדן מטורף בריזורט baobab.ריזורט עצום ומפנק על הים, 5 בריכות, 3 חדרי אוכל, מדשאות רחבות, קופים, יופי והכי חשוב - הכל כלול. שלושה ימים של שחייה, קריאה, אוכל, אלכוהול, נשנושים, פינג פונג, ריקודים, מופעים וכו. פשוט חלום ודרך נהדרת לחתום את הירח דבש. מומלץ ממש להזמין מהאתר הרשמי שלהם ולא מהבוקינג (זה יוצא בערך חצי מחיר). לנו יצא כ-550 ש"ח ללילה.
15.10 - אחרי ארוחת בוקר מפנקת מתחילים את המסע שלנו חזרה הביתה. מטאטו לתחנת רכבת של מומבסה, רכבת 5 שעות במחלקה ראשונה (אבל עם שלישיית אחים ילדים שאוכלים את הראש), ואז לינה לכמה שעות במלון ליד שדה התעופה Kozi Suites Nairobi Airport, מלון נקי מאוד ונוח ב-25$ ללילה. אחרי כמה שעות נסענו לשדה התעופה בניירובי עם מונית והמשכנו את המסע חזרה הביתה > טיסה ב-04:00 מניירובי לטורקיה, ומשם לישראל הגענו ב-16.10 בערב.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם