קניה היפה

טיול תרמילאים של שבועיים בקניה.

תאריך הטיול	March 2020
משך הטיול	15 ימים

תוכן עניינים

רקע ומידע כללי

אחרי כמעט חודשיים באתיופיה חציתי את הגבול לקניה, תרמילאי לבד. הטיול היה קצר יותר ממה שתכננתי, ואולצתי לחזור באמצע בשל מגיפת הקורונה. על כל פנים, אפרט על החלק של הטיול שכן התממש.

ויזה-
ניתן להוציא ללא בעיה במעבר הגבול בין אתיופיה לקניה (על המעבר ניתן לקרוא בסיפור הדרך- אתיופיה אהובתי). ויזת איסט אפריקה עולה כ 100 דולר, ותקפה לשלושה חודשים למדינות קניה, אוגנדה ורואנדה. ניתן לצאת ולהכנס בין המדינות האלה ללא הגבלה, אך במידה ויצאתם למדינה אשר לא כלולה בויזה, לא ניתן להכנס שוב. ניתן גם להוציא ויזה לקניה בלבד בעלות של 50 דולר.

מטבע-
המטבע המקומי הוא שילינג קנייתי, מכונה גם בוב בפי המקומיים. דולר אחד שווה בערך 100 בוב. בקניה לא קיים שוק שחור לדולרים והאמת שהתקשיתי למצוא מקום להחליף בו כספים. ברוב הבנקים דורשים שתהייה בעל חשבון בנק כדי להמיר כסף. לבסוף מצאתי את בנק KCB שממיר כסף גם בלי חשבון.

תקציב-
כמו בשאר מדינות אפריקה, התקציב תלוי מאוד בדרך הטיול ובבחירת האטרקציות. הכניסה לשמורות נעה בין 20 דולר לשמורות היותר פשוטות ומרוחקות ועולה ל80 דולר לשמורות היקרות. באופן כללי קניה הייתה יקרה מאתיופיה, כאשר חדר זול עלה לי בין 4 ל 5 דולר, וארוחה במסעדה מקומית בערך 1-2 דולר. ההבדלים בין האזורים היותר מרוחקים לערים הגדולות ניכר בעלויות

תחב"צ-
בתוך העיר ניתן לסוע עם בודה בודה (אופנוע), כאשר הוא יכול להרכיב 2 נוסעים, אין קסדות. אפשר גם לקחת טוקטוק, אך הם פחות נפוצים ויותר יקרים.
מחוץ לערים התחבורה יחסית מסודרת, כאשר יש מגוון של חברות שמוציאות נסיעות ברמות שונות. הפשוטים זה המטאטואים (מטאטו= מיניבוס), ויש גם אוטובוסים גדולים, שאלה יקרים יותר. לרוב המחירים שהנהגים אמרו לי היו המחירים האמיתיים, ולא הייתי צריך להתמקח, אבל שווה לשאול איזה מקומי לפני שמגיעים לתחנה כמה אמור לעלות. שימו לב שפחות נהוג לקשור את התיקים על הגג, לכן צריך למצוא להם מקום בבגאז' הקטן, כי אם לא ידרשו ממכם לשלם על עוד מושב לתיק (לא להסכים!).

המסלול שעשיתי:
מויאלה- מרסבית'- אגם טורקנה- מרלל- נקורו- אגם נאיוושה- ניירובי ולארץ

מרסבית- אגם טורקנה- מרלל

אז כאמור חציתי את הגבול מאתיופיה בעיירה מויאלה. משם לקחתי אוטובוס של ארבע שעות למרסבית (marsabit). יש ממויאלה אוטובוס ישיר גם לניירובי, שאותו לוקחים לרוב, אך אני רציתי לטייל באזור של טורקנה. במרסבית אין הרבה מה לחפש, אפשר להשאר שם יום- יומיים להתרגל לקניה וקצת לטייל מסביב. יש צמוד פארק לאומי, כניסה עולה 22 דולר, אני לא סיירתי בו.

לויאנגלני- (loiyangalani) ממרסבית לקחתי אוטובוס של עשר שעות (עולה 1000 בוב, יוצא ב13:00, לא בכל יום. לפי הבדיקה שלי יש רק חברה אחת שמוציאה אותו, לשאול). הדרך היא דרך עפר, בחלקה יחסית ישרה ובחלקה ממש סלעית וקשוחה, בתוך מדבר ענק ומדהים, ובסוף מגיעים לעיירה לצד אגם טורקנה. העיירה עצמה היא שורה של חנויות עם כמה מקומות לינה ומסעדות, ומסביב לה יש המון "שכונות", מקבצים של בתים מקומיים עשויים קש. המקומיים שייכים לשבטים שונים, הבולטים בהם הם הטורקנה והסמבורו, והרבה מהם עדיין מסתובבים בלבושים מסורתיים. הנשים מקושטות בחישוקים של חרוזים סביב הצוואר, בעגילים מרובים, צמידים וכתרים. הגברים לבושים במספר בתלבושות (תלוי במעמד ובשבט), שכוללות חצאיות, כובעי נוצה, ותלבושות של לוחמים. הדבר שגרם לי הנאה בטיול באזור הזה (עד מרלל בעצם, זה הכל אזור שבטי), הוא שהוא עוד לא מתוייר מאוד, ולכן המפגש הוא יחסית אמיתי. נכון, לפעמים הם יבקשו ממכם לצלם אותם תמורת כסף, אבל הם עדיין סקרנים באותה מידה כלפי תיירים, והרבה ילדים וגם מבוגרים ניגשים ומתעניינים. אני נהנתי סתם להסתובב בין הבתים שלהם ולראות איך הם חיים. יש גם מדריכים שמציעים סיור בהרים באזור או טיול לשבטים יותר רחוקים. האגם הענק שוכן בערך עשרים דקות- חצי שעה הליכה מהעיירה. אפשר ללכת לצידו או לשבת לידו, אין צל ליד האגם לכן עדיף ללכת בבוקר או אחהצ לקראת השקיעה. האגם מתגאה באוכלוסיית התנינים הגדולה בעולם! אה כן, וחם שם. ממש ממש. אילת בקיץ, רק בלי יכולת לקרר את עצמכם, המים במקלחת גם חמים תמיד, ויש כמה מלונות עם בריכות שחייה (300-500 בוב), אבל גם הבריכות היו די חמות. עם כל זה- לא הייתי מוותר על ההגעה לאזור המיוחד הזה. יש אפשרות לחזור מלויאנגלני באוטובוס למרסבית, גם לא יוצא כל יום אז צריך לברר. אני רציתי להגיע בדרך מעט יותר מאתגרת למרלל. אחרי יום שלם בהמתנה לטרמפ שלא עבר בו אף אחד (באמת- אף אחד לא יצא מהעיירה, אין שם הרבה רכבים בכלל ואין אוטובוסים חוץ מחזרה למרסבית), כבר ויתרי והתחלתי את דרכי חזרה לגסטהאוס לישון לילה נוסף,
ואמצאתי מישהו שנוסע לסאות' אור (south horr), אז עליתי איתו ב500 בוב, כשכמעט נתקע לנו הרכב פעמיים. הגענו בערך כעבור 3 שעות נסיעה, וכבר היה חצות. הנהג הוריד אותי באיזה מקום לישון שם. למחרת בבוקר ניסיתי לברר על אוטובוס, מסתבר שלא יהיה היום (אולי מחר, אולי מחרתיים), אבל התמזל מזלי והצלחתי למצוא מונית (רכב פרטי שמסיע כמה אנשים) לברגוי (baragoi), שמשם היה אמור להיות אוטובוס למרלל. נסענו לשם איזה שעתיים, וכשהגענו התברר שהאוטובוס היחיד שיש ביום כבר עזב, ונצטרך לחכות למחר, כיוון שגם שם אין תנועת מכוניות. ניצלתי את היום לטיול באזור, גם שם האוכלוסייה מאוד שבטית, בעיקר משבט הסמבורו. מסביב מקסים יש ואדיות יבשות שיצרו נקיקים במדבר. אפשר לנוח בצל השבטית או לראות את המקומיים חופרים בארות ומוציאים מי תהום, מגניב לאללה. אחר כך הסתבר לי שהאזור הזה ספציפית, סביבי ברגוי, די מסוכן, ושיש מלחמות שבטית באזור מסביב (העיירה בטוחה!) אז אולי עדיף לא להסתובב לבד. קניתי כרטיס לאוטובוס עוד באותו יום, ולמחרת בבוקר עליתי עליו. בדרך הוא עצר בנקודת נוף להפסקה, מול עמק רחב ידיים. לא רחוק מאוד ממרלל, ממליץ למי שלא עושה את הדרך הזו ונמצא במרלל להגיע אליה, נקורה במפס מי. הגענו למרלל, זו כבר עיירה מעט יותר מפותחת, יש בה כבישים, כמה מסעדות ומקום לישון. אפשר להסתובב ברגל בתוכה ובאזור, ואפשר לעשות סיורים לשבטים מסביב ולנקודות נוף.

מי שרוצה לעשות את המסלול הזה- ללא ספק מסלול ארוך ודי קשה. דרכי עפר לא קלות לעבירה, אין הרבה תנועת רכבים ואוטובוסים, וחם מאוד. אבל היה לי חוויה מדהימה וייחודית, לא ראיתי תייר נוסף עד מרלל וזה היה מסע מוצלח לחלוטין. אמליץ למי שמתאפשר לעשות את המסע הפוך- להגיע למרלל, ומשם להמשיך בדרך לכיוון אגם טורקנה- לויאנגלני, ומשם להמשיך למרסבית או לחצות את האגם עם סירה ולהמשיך לכיוון אוגנדה. בדרך הזו החוויה תלך ותתעצם עם הזמן, ככל שתמשיכו האזורים יהיו נידחים יותר ויותר קשים להגיע, ובהתאם שבטיים יותר ופחות מתויירים.

נקורו- נאיוושה

נקורו- (nakuru)- ממרלל לקחתי מטאטו לנהרורו (nyhururu) ומשם לנקורו. סכ"ה בערך 4-5 שעות. נקורו היא עיר ששוכנת לצד אגם גדול. היה כיף להגיע למקום עם קצת ציוויליזציה אחרי הטיול במדבר. מרכז העיר הוא אזור מגניב לאללה, שוק אחד גדול. יש שם אינספור סמטאות מלאות חנויות ודוכנים, עיר סואנת מאוד. בשוק המרכזי לא נהנתי, יש שם ריח רע ומוכרים בעיקר ירקות, אבל אפשר להסתובב שעות ברחובות סביב המרכז וללכת לאיבוד שם. לצד העיר יש אגם, שהוא חלק משמורת טבע נקורו. ניתן להכניס טיול באגם כחלק מטיול ספארי. אני לא נכנסתי לשמורה, אבל מספיק להגיע לאזור הכניסה כדי להתחיל לראות את החיות, אני נתקלתי בחבורה גדולה של צביים ממש קרוב, והשקפתי על כמה זברות ותאואים. יש גבעה גדולה מרחק הליכה מהכניסה, אך כמה ימים לפני שביקרתי שם שתי בחורות ישראליות נשדדו, ממליץ לא לעלות עליה.
טיול יום נחמד מנקורו הוא לתצפית על המכתש (menengai crater). הדרך לנקודת התפצית היא לא קשה מאוד, וכוללת עלייה. לי לקח בערך שעתיים וחצי להגיע לנקודת התצפית ממרכז העיר נקורו. ניתן גם לקחת בודה או טוקטוק עד לשם למי שלא חובב הליכות. רוב הדרך אין נוף, אבל יש כמה נקודות יפות של תצפית על האגם והליכה עצמה היא בשביל רחב ונעים, לצד בתים ושדות מקומיים ולעיתים בתוך היער. בעקרון עלות כניסה היא 600 בוב אבל אני הלכתי בשבילים קצת עקיפים ובכך לא עברתי בנקודת הכניסה (מסומן במפס מי, אפשר פשוט לבחור שביל חלופי). אחרי הפסקת בוקר בנקודת התצפית (אין שם מסעדה, רק כמה חנויות מזכרות, אז עדיף לאכול בכפר שנמצא כחצי דעה הליכה לפני), המשכתי לכיוון המערות. ההליכה קצת מסובכת, כי זה לא מסומן במפס מי, אבל בעקרון צריך לחזור אחורה קצת, ובפנייה השנייה ימינה (לא לאזור הבקתות), לפנות ומשם להמשיך רק ישר. זה הליכה של בערך שעתיים על שביל עפר רחב בין עצי היער. מגיעים עד לצד השני של המכתש (הדרומי) שם יש שלט גדול שמעיד על המערות, ניתן לקבל הכוונה ממקומיים- כולם מכירים. באזור המערות מקבלים נקודות נוף יפות גם על המכתש מצד אחד וגם על האגם והעיר נקורו מצד שני. המערות הם קבוצה של כמה מערות בגדלים שונים שאנשים מתפללים שם, חוויה מגניבה להגיע.

נאיושה - (naivasha)- נסיעה של בערך שעה מנקורו נמצא אגם גדול נוסף- נאיושה. לא נשארתי בעיר עצמה, אלא נסעתי במאטאטו נוסף בערך חצי שעה עד לאזור Watalii, מוכר יותר באזור של הפישרמן קמפ. במרכז העיירה יש כמה אופציות ללינה בחדרים זולים (4-7) דולר, ואם יש לכם אוהל אפשר גם לישון באתרי קמפינג שנמצאים ממש על האגם, יש שם גם חדרים אבל בתקציב גבוהה יותר. אפשר ללכת לאזור הkamere beach שם יש חוף לצד האגם אם כמה מסעדות, אפשר לטייל בו, לראות את המקומיים באים לעשות כביסה ואת הילדים מתרחצים (עד שמגיע היפו- קיבוקו בסווהילי- ומבריח אותם) וסתם להרגע על החוף. יש מקומות שמשכירים אופניים, באיזור 500-600 בוב ליום. טיול נחמד הוא להשכיר אופניים ולסוע לכיוון אגם אולודיאן (lake olodien). בדרך אליו, וגם אחריו, יש המון חיות בצידי הדרך. אני ראיתי עשרות ג'ירפות, זברות, חזירי יבלות וצביים מכמה זנים. פשוט נוסעים על הכביש והחיות מסתובבות ממש קרוב אליו. אפשר להגיע אל האגם הקטן, הוא יפה ממש וריק מאנשים. יש שם המון ציפורים ופגשתי גם משפחה של היפופוטמים (בתוך המים, רואים את האפים שלהם ואת העיניים).
ליד האגם יש את השמורה הלס גייט (hell's gate), אפשר להכנס אליה ולרכב גם בתוכה על אופניים, לפי מה ששמעתי ממטיילים אחרים יש שם פחות חיות מבחוץ, אבל השמורה ממש יפה. אחד השיאים שלה הוא הנקיק gorge, שמספרים שעליו בוססה הסצינה הזכורה ממלך האריות, שבה מופסה נרצח. אחרי יום שלם של רכיבה על אופניים התחשק לי ללכת ברגל ולא לרכב עוד, אז לא ביקרתי בשמורה, ובמקום סתם טיילתי באזור. השבילים של מפס מי לא תואמים את המציאות، לכן עדיף פשוט להתחיל ללכת ולחפש דרכים. טיפסתי קצת על ההרים מסביב כדי להגיע לנקודות נוף על האגם. שימו לב שבגלל שהאדמה שם רכה מאוד יש המון נקיקים עמוקים וגדולים. מצד אחד הם קשים למעבר במידה ורוצים לחצות אותם, אבל מצד שני לטייל בתוכם זה כיף אדיר.
אחרי הביקור בנאיוושה, בשל מגיפת הקורונה חזרתי לארץ מוקדם מהצפוי, ולא הספקתי להשלים את הטיול בקניה, לצערי.