Juan De Fuca Trail חואן דה פוקה

הגעה, הכנות, הסברים

אורך הטרק הוא סה"כ 47 ק"מ אליהם יש להוסיף עוד כ3 ק"מ הגעה/יציאה מPort Renfrew ומאוד נוח להגעה מוויקטוריה.
הגעה לוויקטוריה (קצת מורכב אז תחזיקו ראש):
מישראל יש טיסות ישירות עד לטורונטו או מונטריאול. משם ניתן לקחת טיסה לונקובר (בתדירות גבוהה) ויש גם טיסות ישירות לויקטוריה (בתדירות נמוכה יותר).
למגיעים לונקובר (כמוני) יש לקחת מעבורת מונקובר לויקטוריה.
ניתן כמובן לטוס לקנדה דרך אחת המדינות באירופה ולא באופן ישיר.
אני לדוגמא טסתי ישירות בהלוך עם אייר קנדה, ובחזור חזרתי דרך אוסטריה איירליינס.
סה"כ כ21-20 שעות טיסה לכל צד עם קונקשיינים קצרים מאוד (ומלחיצים מאוד).
אני ממליץ בחום *לא* לקחת קונקשיין קצר מידי כשמגיעים לקנדה כי עוברים גם מכס, ששואל בלי סוף שאלות, וגם בדיקות ביטחוניות. הייתי קרוב מאוד-מאוד להפסיד את הקונקשיין שלי (ברמה של דקה איחור, הלכה הטיסה)
בחזור הדברים כבר הרבה יותר מהירים.
תחילת הטרק:
ניתן להתחיל את הטרק ממזרח או ממערב כאשר נקודת המוצא ממזרח היא החניון של חוף China beach ונקודת המוצא ממערב היא העיירה Port Renfrew.
הגעה לטרק:
ניתן להגיע ברכב פרטי או דרך אוטובוס West Coast Trail Express (מצורף קישור בסוף). לנוסעים באוטובוס מדובר בנסיעה קשה ומטלטלת וגם לא זולה, הלוך חזור כ110$ קנדי! בנוסף, האוטובוס מגיע/יוצא פעם אחת ביום מה שדי מגביל מבחינת לוח זמנים אבל כשאין ברירה אז אין ברירה...
בע"ח בדגש על דובים:
צריך לקחת בחשבון שנמצאים באזורי מחיה של דובים (בעיקר שחורים) ולכן, יש להבין את המשמעויות לפני ההגעה לטרק. בנוסף, ניתן לפגוש פומות (אותי באופן אישי מפחידים יותר מדובים), זאבים, צבאים, כלבי ים, אריות ים, לוויתנים ועוד...
לגבי דובים בקצרה ממש - רוב האנשים קונים ספריי דובים ויש גם צופרים, פעמונים וכו' שמרחיקים אותם.
קמפינג:
ישנם 6 אתרי קמפינג לאורך הטרק שרק בהם ניתן ללון - 2 בתוך היער ו4 על החופים.
בכל אחד מאתרי הקמפינג יש מבני מתכת לאחסון המזון (למנוע ביקורי דובים באמצע הלילה). עקרונית אם המבנים מלאים יש לתלות את האוכל על העצים, לא נתקלתי בצורך כזה.
עלויות:
מעבר לעלות האוטובוס (היקרה), יש לשלם 10$ קנדי עבור כל לילה שנמצאים במסלול. בתחילת המסלול יש מעטפה ובו מכניסים את הכסף ביחד עם מילוי פרטיכם ומילוי איש קשר למקרה של אסון. כלומר, עניין של אמינות בגדול. בכל אופן ניתן כבר להבין שלא מדובר בטרק יקר כלל.
מועדים מומלצים:
עקרונית הטרק פתוח לכל אורך השנה! יחד עם זאת, ההמלצה היא לבצעו מתחילת מאי עד סוף ספטמבר, כאשר החודשים הטובים ביותר הם יולי-אוגוסט.
אין צורך בפרמיט או רישום מראש, פשוט מגיעים, משלמים ויוצאים לדרך.
גאות:
לכל אורך רצועת החוף בחבל ארץ זה יש להתייחס בכובד ראש לענייני הגאות והשפל!
בכל יום יש שיאי גאות ושפל ולעיתים מס' פעמים ביום!
יש להוריד טבלה של גאות ושפל מראש ולהסתובב אתה (מצורף קישור מתאים, נא לשים לב שאזור הזמן הוא PDT ואתם על תחנת Tofino).
מרבית הטרק הוא ביער וישנם 6 אזורים שבהם יש אפשרות לרדת לחופים, אבל אך ורק אם הגאות לטובתכם. בכל מקרה אחר יש לבצע עקיפות ביער. ניתן לראות זאת במפה המצורפת מטה.
רמת קושי:
הטרק עובר בעיקר ביערות גשם ובחלק קטן שלו ישנה הליכה על החופים (וגם זה תלוי ברמת הגאות). השביל מתוחזק ברמה סבירה אבל עדיין חלקו מלא בבוץ כל השנה, מה שמקשה את ההליכה. בנוסף, ישנם מקטעים (אדגיש אותם בסיפור עצמו) שיש לא מעט עליות וירידות שמקשות ומאיטות את ההליכה. יחד עם זאת, לאנשים שרגילים בטיפוסים באלפים או בהימלאיה, לא מדובר בטיפוסים של שעות רבות שאחריהם יש ירידות ארוכות אלא לפרקי זמן קצרים (גם על זה אחזור במקטעים הרלוונטיים בסיפור).
בחלק ניכר מהאתרים הטרק מוגדר "כאתגרי", אני לא הייתי מגדיר אותו ככה, בהנחה שאתם נמצאים בשיא העונה עם מזג אוויר טוב.
כמה ימים מומלץ לטייל אותו?
רוב האנשים הולכים אותו בין 3-5 ימים, מרביתם 4 ימים, 3 לילות.
האם משנה מאיפה מתחילים את הטרק?
אין שום עניין מהותי לכיוון התחלת הטרק, השיקולים העיקריים הם - זמן התחלה של היום הראשון; זמן סיום של היום האחרון מול שעות האוטובוס (שכאמור מגיע רק פעם ביום); סיום בעיירה ואולי אפשרות ללון בה ביום אחרון (Port Renfrew).
קליטה סלולרית:
ניתן לתפוס קליטה בעיקר בחופים, לרוב דרך אנטנות של ארה"ב ולכן, כשאתם עושים חבילת חו"ל בארץ, יש להכניס בחבילה גם את קנדה וגם את ארה"ב, גם אם אין לכם כל כוונה להכנס לארה"ב.
מזג אוויר:
האביב בקנדה מתחיל בחודש מאי וחודשי הקיץ מועטי הגשמים הם בין יולי-לאוגוסט.
יש לזכור שמדובר באזור גשום מאוד ויש סיכוי יותר מסביר שגשמים ירדו גם בחודשי הקיץ.
האביב בשנת 2022 היה מאוד גשום (ירד גשם כמעט בלי הפסקה במהלך חודש מאי), כך שחלק מהשביל היה עדיין מלא בבוץ.

יום ראשון מBotanical Beach לSombrio Beach

6:30.
מחכה בתחנה המרכזית בוויקטוריה לאוטובוס שיוצא עוד כ15 דקות וייקח אותי לPort Renfrew, שם אתחיל את הטרק.
אני כבר מכיר את הפרוצדורה - בדיוק שבוע לפני כן חיכיתי באותה שעה ובאותו מקום לאוטובוס שייקח אותי לWest Coast Trail, אבל זה כבר שייך לטרק אחר שיסופר בזמן אחר (מצורף קישור לסיפור הדרך בסוף).
התרמיל כבר על האוטובוס ויוצאים בזמן.
חלק גדול מהדרך רעועה ביותר והאוטובוס הוא בסגנון "טלטלית" צבאית. נסיעה לא נעימה במיוחד עם אופציה לבחילות. מומלץ לתפוס את המושבים הקדמיים באוטובוס.
לאחר כשעתיים וחצי, ב9:15, הגעתי לעיירה המנומנמת היושבת על הלשון Port San Juan, הנשפכת לאוקיינוס השקט.
מזג האוויר היה מצויין! התחזית כמה ימים לפני כן הראתה שיש סיכוי טוב לממטרים ביום ראשון ואף גשמים למחרת, מה שדי ביאס אותי, אבל התחזית באזור משתנה בתכיפות מאוד גבוהה, כך שיש להתעדכן כל העת.
מהעיירה הולכים כ3 ק"מ על כביש צידי עד לכניסה לתחילת הטרק.
מעט מכוניות על כביש זה ותוך כדי תנועה ניסיתי לתפוס טרמפים, ללא הצלחה יתרה.
בשעה 10 הגעתי לשער הכניסה לשמורה, שם גם ניתן למצוא חניה מרווחת המשמשת בעיקר את האנשים שעושים טיולי יום קצרים וחוזרים לביתם.
בכניסה לשמורה יש להפקיד בתוך מעטפה, הנמצאת בתיבה, 10$ קנדי על כל יום לינה, וכן לרשום במעטפה את פרטי איש הקשר למקרה אסון.
מהכניסה לשמורה עד לBotanical Beach (שנמצא ממש קרוב) הדרך מתוחזקת ברמה גבוהה מאוד.
כשהגעתי לחוף, היו לא מעט אנשים, ולאחר מנוחה קצרצרה המשכתי הלאה. עתה נכנסתי לתוך היערות היפיפיים שכבר פגשתי בשבוע הקודם. מידי פעם היער נפתח וזוכים גם להצצה של לאוקיינוס.
ההליכה סה"כ לא מורכבת מידי ויש מס' גשרים לחציה.
בטרק הזה יש 2 קמפסייטים בתוך היער ושניהם סמוכים לנקודת ההתחלה שלי היום - Payzant לאחר 7 ק"מ מהכניסה לשמורה, וLittle Kuitshe, כ10 ק"מ מהכניסה. בדרך אליהם, פגשתי בתיירת השבדית ששוחחתי עמה באוטובוס בסוף שבוע שעבר, עת חזרתי מהWest Coast Trail. היא התחילה בצד השני של טרק חואן דה פוקה, כך שידעתי שאתקל בה כשאני אתחיל, 3 ימים לאחר מכן.
דבר הראשון שהיא שאלה אותי "ראית עכשיו דב"? וכשתהיתי על כך, הסבירה לי ש10 מטר מהמקום שאני נמצא, יש קקי של דב ממש-ממש טרי, מה שאילץ אותי להיות בדריכות למשך הדקות הקרובות.
בכלל, בתור מטייל בודד בBear Country, הייתי במצב דריכות די גבוה, בעיקר בשבילים הסבוכים והצפופים שמצאתי את עצמי מידי פעם הולך בתוכם.
למעשה, הדריכות היא לא רק לדובים אלא לא פחות מכך, לפומות, שעוקבות אחריך הרבה לפני שאתה בכלל יודע שהם בסביבה (אם בכלל).
2 הקמפסייטים שבתוך היער נראים סה"כ די קטנים כך שלדעתי יש להגיע לשם מספיק זמן לפני, בכדי לתפוס מקום נורמלי.
כשעברתי את Little Kuitshe, התחלתי לראות קצת יותר מטיילים, שרובם מתכננים לעצור באחד מ2 הקמפינגים שבדרך.
למען האמת הייתי משוכנע שאראה די הרבה מטיילים על השביל, בכל זאת, אין צורך בהרשמה מראש, עלות הכניסה די נמוכה, ואני נמצא בשיא העונה, אבל נתקלתי בתנועה דלילה מאוד של מטיילים.
סביב 16:00 כבר הייתי קרוב לחוף סומבריו ופה יש אפשרות לרדת להליכה על החוף, כל עוד הגאות נמוכה מגובה של 2.6 מטר.
במפה שצילמתי מבעוד מועד ידעתי שאני בשיא הגאות (בשעה שהייתי בה) והיא באזור ה3 מטר ומעכשיו, מתחיל השפל.
ירדתי לחוף ונפגשתי בזוג גרמנים שהתלבטו כמוני אם להמשיך על החוף או להמשיך ביער.
עד כה הלכתי 18 ק"מ ביער וגם לי וגם להם התחשק ללכת קצת על החוף. מרחוק ראינו מדף סלע שעד אליו ניתן להגיע ללא בעיות, ממנו והלאה לא ניתן היה לראות.
החלטנו ללכת על זה.
הגענו למדף הסלע והגאות הייתה גאותית משהו. לא באמת היה ניתן להמשיך ללא הירטבות.
הצלחנו בעזרה משותפת לטפס על מדף הסלע ולהישאר יבשים ושם פשוט..... חיכינו. חיכינו לזמן שהשפל יהיה מספיק בכדי שנוכל לרדת.
אחרי 20 דקות של ציפייה ראינו שלא השתנה משהו יוצא דופן והחלטנו לרדת. הם יחפים, אני עם סנדלים.
גובה המים היה עד מקסימום השוק כך שלא היה נורא בכלל ויפה מאוד.
החלק הקשה היה מאחורינו ומשם והלאה ניתן היה להמשיך בגאות של 3 מטר, שכבר היינו אחריה.
עקפתי אותם והגעתי לחוף סומבריו.
מדובר בחוף מרכזי והוא מ-פ-ו-צ-ץ אנשים! הרבה מאוד משפחות ואנשים שבאים לגלוש או סתם לנפוש.
מאוד נוח להגיע לחוף זה מכיוון שיש חניה די קרובה אליו, ובנוסף, הגעתי בLong Weekened שלהם (בקנדה פעם בחודש יש סופ"ש ארוך, עוד יום חופש, נחמד לא?).
הבעיה העיקרית בזה שהוא מלא כ"כ באנשים (מעבר לאנשים ;) שאין מספיק מקומות אחסון לאוכל באזור.
חובה לאחסן את האוכל ובכלל כל דבר שיש בו קצת ריח - דאודורנט, משחות שיניים ועוד, במכלי מתכת ייעודיים. אתם לא רוצים שדוב יבקר אצלכם באוהל באמצע הלילה...
אם אין מקום במכלים, יש לתלות אותם גבוה על העצים אבל זה אומר להביא חבל מראש.
בשל כך, תכננתי לאכול יחסית מוקדם, בכדי שאוכל להכניס את האוכל כמה שיותר מהר במקום.
החוף עצמו מלא בחלוקי נחל ויש מעט מאוד חוף-חוף עם חול ים באזור.
צריכים להקים את האוהל כמה שיותר גבוה מעל קו הגאות.

הקמתי את האוהל, התארגנתי, וסביב 20:30 הלכתי לישון.

סה"כ קילומטראז להיום:
22 ק"מ (כולל ההליכה על הכביש בתחילת היום).

יום שני מSombrio Beach לChina Beach

היום מתוכנן לי יום די ארוך שאמור להיות גם הכי קשה בטרק.
מSombrio עד לChin Beach לפי המפה המסלול מוגדר כ"קשה", ומצ'ין ביץ' עד לBear Beach המסלול מוגדר כקשה ביותר בכל הטרק.
את היום שאני מתכוון לעשות היום ממליצים לחלק ל2 מקטעים, ואני מקווה לעשות אותו ביום אחד, בשביל שאוכל מחר להתארגן בנחת לטיסה. אשאר עם ראש פתוח ומקווה לצלוח זאת.

כשיצאתי ב6:45, לא נראה שמשהו בסביבה נמצא באיזשהו כיוון של התעוררות.
היום התחיל בערפל כבד שהלך והתבהר ככל שהשמש עלתה מעלה-מעלה מעל גובה העצים.
בכלל, שמתי לב שערפילי הבוקר מאוד נפוצים באזור.
הליכה קצרה על החוף בתחילת הדרך ומשם חוזרים בחזרה ליער עד לצ'ין ביץ', הנמצא כ8 ק"מ ממני.
די בהתחלה נגלה למול עיני מפל מרשים מאוד וההליכה ביער תופסת צבעים עזים יותר מאתמול.
לאחר עוד כ2 ק"מ נכנסים ליער עבות, חשוך ושקט - שרתי ושרקתי בלי סוף, שהדובים לא יפספסו שאני כאן ויופתעו/יפתיעו אותי. ההליכה ביער היתה מהממת! בשלב מסויים חוזרים ליער הירוק והיפה.
ככל שהתקדמתי במסלול התחלתי להבין למה המסלול עד לBear Beach מוגדר כקשה/קשה מאוד - מדובר על מסלול די גלי בתוואי ההליכה שלו - עליות וירידות תכופות. הרבה מאוד גשרים שחוצים נחלונים בחלק התחתון של הגל, ומשם עליות נוספות.
יחד עם זאת, לאנשים שביקרו באלפים/הימלאיה וכו, לדעתי לא יראו קושי יוצא דופן בעליות וירידות אלו. בסופו של דבר מדובר בעליות וירידות קצרות, שלא כמו בהרים - עליות ארוכות של כמה שעות ולאחר מכן ירידות ארוכות, כך שלא הייתי ממהר להגדיר את המסלול הזה כקשה בשל סיבה זו.
דבר נוסף שמקשה הוא הבוץ הרב שקיים בחלקים מהמסלול, מה שבהחלט מאט את הקצב. נראה שישנם אזורים שיש בוץ כל השנה, הוא פשוט לא מספיק להתייבש עד לחורף הבא וחוזר חלילה. בנוסף, הלחות הגבוהה מאוד בתוך היער לא תורמת, ומזיעים בצורה די רצינית. למען האמת, הזעתי בטירוףףף היום! נטפתי כמו רפאל נדאל אחרי 5 שעות משחק נגד פדרר, היה משוגע.
בשעה 12:30 הגעתי לBear Beach, כשסה"כ גמעתי כבר כ20 ק"מ, והחלק הקשה של ההליכה מאחוריי.
היום הגאות היתה לטובתי והייתי יכול לרדת לחופים גם בChin Beach וגם בBear Beach ללא חשש וללא תקריות גאות מיוחדות, כפי שהיה אתמול.
בסוף רצועת החוף, לפני העליה בחזרה ליער, לקחתי הפסקה לארוחת צהרים הגונה, הייתי רעב ומיוזע.
פה גם תמצאו את הסולמות היחידים במסלול כולו! אחרי שבוע של עשרות סולמות בWest Coast Trail, הייתי משוכנע שגם פה מצפה לי משהו דומה, אבל הסתבר לי שלא כך הם פני הדברים.
המסלול כעת בהחלט הרבה יותר קליל מ20 הק"מ הקודמים, טיפה ירידות ועליות בתוך היער אבל לא משהו רציני.
לMystic Beach הגעת באזור 15:30 והוא היה מפוצץ לגמרי, שוב, Long Weekend, זוכרים? מפה יש עליה קלילה של 2 ק"מ עד לחניית הרכבים/China Beach.

לא הזמנתי מראש מקום לאוטובוס היחיד שעובר פעם ביום בחזרה לויקטוריה, וגם לא היתה קליטה לעשות זאת, ובנוסף, יש עוד כשעתיים וחצי עד שהוא יגיע!
החלטתי להתחיל לעצור טרמפים.
הייתי כאמור סוג של רפאל נדאל אחרי 5 שעות משחק (רק בלי הכישרון והכסף...) אז נאלצתי להחליף חולצה בכדי להראות נורמלי באיזשהי צורה.
לאחר כחצי שעה של יד באוויר עצרה לי משפחה נחמדה שלקחה אותי כמעט עד ויקטוריה. משם אוטובוס קצר של 10 דקות והגעתי בשעה טובה לעיר.

סה"כ קילומטראז להיום - 28 ק"מ.

סיכומון

1) טרק נחמד מאוד שיכול להוות לדעתי קדימון לדבר האמיתי - הWest Coast Trail.
2) בהמשך אני מתכוון לערוך השוואה מסודרת בין 2 הטרקים כך שאקדיש לזה סיפור נפרד.
3) מצורף סרטון קצר של חוויותי, תהנו!!!

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך לWest Coast Trail
• אוטובוס לחואן דה פוקה
• גאות ושפל
• מעבורת מונקובר לויקטוריה והפוך
• בית חב"ד מקסים בויקטוריה