טרק קרקול (אגם אלא - קול) בארבעה ימים
ביולי 2023 יצאנו ארבעה חברים לטרק של ארבעה ימים מג'טי אוגוז לאלטין ארשן
| תאריך הטיול | July 2023 |
|---|---|
| משך הטיול | 4 ימים |
| עונה מומלצת | יולי - אוגוסט |
תוכן עניינים
התארגנות ורקע כללי
שפה - השפה הרשמית של קירגיזסטן היא קירגזית, והשפה השנייה היא רוסית. אף אחד כמעט לא יודע אנגלית. אנחנו עשינו את הטרק ארבעה חברים ביחד עם שלושה פורטרים (שסחבו בעיקר את האוהלים, השקי שינה וקצת מהאוכל) שרק אחד מהם ידע אנגלית. אפשר גם לבצע את הטרק עצמאית. אם אתם בוחרים באופציה הזו, חייבים להביא ציוד טוב ומחמם ללילה. הלילות קרים מאוד.
מזג אוויר - מזג האוויר בטרק הפכפך מאוד. אנחנו עשינו את הטרק בארבעה ימים למרות מזג האוויר הלא פשוט, אבל יש אנשים שמאריכים לחמישה או שישה ימים. כמובן גם יכול להיות מזג אוויר בהיר, ולכן חשוב לבדוק לפני היציאה לטרק את מזג האוויר (למרות שלפעמים גם בדיקה לא תדע לחזות טוב).
סימונים - הטרק בחלקו מסומן בצורה ברורה, ובחלק ממנו המסלול מבלבל. רצוי להוריד מפות אופליין או לקנות מפות של האיזור בעיר הבירה או בקרקול.
מטיילים בשביל - מלבד היום האחרון לא ראינו הרבה אנשים בטרק, אבל ייתכן ויש תקופות עמוסות יותר. רק ביום האחרון ובמחנות בלילה ראינו הרבה אנשים.
קושי - בטרק יש עליות קשות, ומזג אוויר גם יכול לסבך את הטרק. עם זאת, הנופים מדהימים ומגוונים. אנחנו נהנינו מאוד למרות שהיה מזג אוויר לא פשוט, הנופים היו שווים את זה.
ציוד
מעבר לציוד הרגיל הנדרש לטרק, רצוי להביא:
1. כדורים לטיהור מים. יש הרבה נחלים שאפשר למלא מהם מים, אבל הרבה פעמים הנחלים לא נקיים. לפעמים יש גם נביעות, אבל בכל מקרה רצוי להביא כדורים לטיהור מים.
2. כדורי גובה. אמנם הטרק לא גבוה כל כך אבל ייתכן ותצטרכו את זה.
3. רצוי להוריד מפות אופליין של האיזור לפני (אנחנו היינו עם פורטרים שעזרו לנו לנווט. לפעמים גם הם לא ידעו את הדרך והיינו צריכים להסתדר לבד). אפשר גם לקנות מפות נוחות של האיזור בעיר הבירה בישקק או בקרקול.
4. אוהל ושקש מחממים. אל תזלזלו בזה ותביאו ציוד מעפן, הלילות קרים מאוד.
5. מעיל גשם ומכנסי גשם - חובה.
יום ראשון: ג'טי אוגוז - תחתית טלטי פאס
דרגת קושי: קל
גבהים: עלייה מ2300 ל2800 (בערך)
לאחר לילה בעיר קרקול התארגנו לטרק ונסענו חצי שעה בסוג של ג'יפ רוסי ישן עד שהגענו לעמק ג'טי-אוגוז שנקרא כך עקב שבעת השוורים בהר שמעליו. המשכנו עם הג'יפ אל תוך העמק ועברנו בצורה לא ברורה גשרים שנראים כאילו הם עומדים ליפול ושם התחלנו את הטרק. הטרק מתחיל באיזור גובה 2300 (רצוי להביא כדורי גובה).
ההליכה ביום הראשון היא קצרה יחסית. הלכנו בעמק ג'טי אוגוז ליד הנהר, במסלול יחסית מסומן והגענו בסביבות 2 וחצי ליד העלייה לפאס טלטי שנעשה מחר, אז פתחנו אוהלים ליד הנהר - ושם ישנו בלילה (גובה 2800 מטר). הפורטרים הכינו ארוחת ערב (מרק עם נקניקיות שהבאנו). המזג אוויר ביום זה היה בהיר ונעים, ולקראת הערב השמים התקדרו ולבסוף הגיע גשם שהכניס את כולם לאוהלים.
יום שני: תחתית טלטי פאס - קרקול בייס קאמפ
דרגת קושי: קשה
גבהים:עלייה מ2800 ל3800, ואז ירידה ל2500.
התחלנו את היום מאוחר בעקבות גשם חזק שהתחיל על הבוקר. אחרי שהיה נראה שהגשם לא מפסיק, הוחלט להתחיל את ההליכה למרות הגשם. יצאנו מהמחנה שגובהו כ2800 מטר ישר לעליה לפאס של ג'טי-אוגוז (טלטי פאס) שגובהו כ3800 מטר. למרות שמזג האוויר התבהר, העלייה היתה קשה. היתרון הוא שהעלייה מסומנת וברורה וקשה להתבלבל בדרך. לאחר כמה שעות טיפוס הגענו לפאס, והנוף היה מדהים. היה נוף של שלג וקרחונים יחד עם הרים ירוקים וסלעיים. עשינו עצירה בפאס לתמונות ואוכל, אך בגלל שראינו שענני גשם מתקרבים, ירדנו מהר מן הפאס והמשכנו. התחלנו את הירידה מהפס על קרחון. שניים מאיתנו התיישבו וגלשו על הקרחון למטה והשניים האחרים הלכו על הסלעים שמשמאל כי הקרחון היה מחליק. אחר כך התחיל לרדת גשם, מה שהאט את קצב ההליכה שלנו ולכן לא הספקנו לאכול ארוחת צהריים. הגשם נמשך כ3 שעות שבהן ירדנו לכיון עמק קרקול. הפורטרים הלכו מהר מאיתנו, וכשסיימנו את הירידה הארוכה ביער והגענו למטה הסתבכנו עם השביל ולא מצאנו את המחנה. לאחר חיפושים רבים שכללו טעות בזיהוי המחנה והליכה בכיוון הלא נכון, מצאנו את המחנה ("קרקול בייס קאמפ") בערך בשעה תשע בלילה שכבר היה יחסית חשוך. שני פורטרים מתוך השלושה הגיעו הרבה לפנינו למחנה. המחנה יחסית גדול, ויש שם כמות גדולה של אוהלים. בגלל הגשם הפורטרים עדיין לא הקימו את האוהלים לשינה, ולכן נכנסנו לאוהל ראשי שלא מיועד לשינה כשהיינו סחוטים מגשם. אחרי שאכלנו ונרגענו הקמנו את האוהלים. עד השעה עשר וחצי הפורטר השלישי לא הגיע, ושאר הפורטרים חשבו לקרוא לחילוץ כי חשבו שהוא נתקע ביער. בשעה עשר וחצי כשהיה חושך הוא פתאום הגיע מחויך עם ריח של ירוק. באותו זמן נודע לנו שיש סאונה במחנה ואנחנו כמובן לא יכולנו לסרב. בשביל להיכנס לסאונה צריך לשלם תשלום סמלי, בכל מקרה - זה היה שווה את זה.
יום שלישי: קרקול בייס קאמפ - אגם אלא קול
דרגת קושי: קשה
גבהים: עלייה מ2500 ל3500.
קמנו באנרגיות מחודשות עם מזג אוויר יפה. התחלנו את היום בהליכה קלילה לאורך העמק עד שהגענו לגשר חבלים לכיון העליה לאגם אלא-קול. העלייה ארוכה ולא פשוטה, והיא מתחילה בהליכה ארוכה ביער. התחלנו את העליה עם מעט גשם. חלפנו על פני מחנה יורטים קטן ולאחר מכן מצאנו בקטנה קטנה ונטושה מעץ שהחלטנו לחכות בה לאחד מהפורטרים שהיה מאחורינו. אחרי כשעה וחצי של עצירה בזמן של מזג אוויר לא פשוט (גשם חזק וברד), פגשנו את הפורטר והחלטנו להמשיך ללכת על אף שהיה מזג אוויר בעייתי. העליה הייתה ארוכה וממושכת ואפילו התחיל לרדת שלג בדרך. המאמץ היה שווה ובסוף העלייה הגענו למראה המרהיב של אגם אלא-קול שאולי היה החלק הכי יפה בטרק. המסלול ביום זה היה יחסית מסומן ואפשר היה למצוא את הדרך בקלות.
הצלחנו להישאר יחסית יבשים כי זזנו מעט בגשם (מצאנו מחסה) וגם כי שלג פחות מרטיב מגשם, ולמרות זאת בלילה ליד האגם היה קר מאוד. נהנינו מהנוף היפה בזמן שהפורטרים הכינו ארוחת ערב, ואחר כך החשיך והלכנו לישון טיפה מעל האגם בגובה 3500 בערך.
יום רביעי: אגם אלא קול - אלטין ארשן
דרגת קושי: בינוני
גבהים: עלייה מ3500 ל3900, ואז ירידה ל2500
קמנו אחרי לילה קפוא ללא שינה לבוקר שמשי וניסינו להתארגן כמה שיותר מהר כדי להתחיל את המסלול במזג אוויר שמשי. למעשה מה שנשאר לטרק זה העליה לפס של אלא-קול וירידה לאלטין-ארשן למחנה שבו נהיה בלילה. העליה הייתה מסומנת באופן ברור מאוד. במהלך העלייה התחיל לרדת טיפה שלג עד שהגענו לפס עצמו לגובה של כ 4000 מטר והשמיים נהיו בהירים לחלוטין. לקחנו כמה תמונות מהמקום עם הנוף המדהים והתכוננו לקראת הירידה למטה. ישנם מספר דרכים לרדת מהפס, וכולן תלולות. החלטנו לרדת בדרך שנראתה לנו הבטוחה ביותר - דרך שביל טיפה יותר ארוך שקצת יותר בטוח. גם הדרך הזאת היתה הליכה באבנים מידרדרות ותלולה מאוד, ולכן ירדנו אותה בקצב איטי. עברנו את החלק המסוכן של הפס והתחלנו ללכת בקצב מהיר. תוך כדי הירידה העצבנית פגשנו כמה תיירים חמודים אפילו אחד שנראה בשנות ה70 לחייו, כדאי לציין שזה היה היום היחיד שממש הלכנו לצד תיירים אחרים במסלול ולא לבד. בסוף הירידה התחיל לרדת שלג משמעותי שהלך והצטבר על הקרקע. השלג אמנם לא מרטיב כמו גשם, אבל בגלל הכמות הגדולה העדפנו לעצור ולחכות שייפסק. ראינו מחנה יורטים לצד הדרך וביקשנו להכנס פנימה להתחמם. אחרי עצירה של כמה דקות הבנו שהשלג לא יפסיק בקרוב. כדאי לציין שתיירים לידינו החליטו לשכור באותו איזור סוס שיוכלו לרכב עליו עד אלטין - ארשן, אך אנחנו העדפנו ללכת. הלכנו ארבעתנו תוך כדי שירד שלג כבד, מה שהיה אחד מרגעי השיא של הטרק. ההליכה היתה במורד העמק לצד נהר 'ארשן'. לאט לאט עם הירידה השלג פסק והשמיים התבהרו, נותרנו רק אנחנו והבוץ. בשלב מסויים במסלול צריך לעבור את הנהר לצידו השני (לצד הימני). מומלץ לעבור כמה שיותר מוקדם, אנחנו נזכרנו במעבר הזה מאוחר שכבר הנהר גבוה. אחרי הליכה בתוך יערות ירוקים יפים הגענו לאלטין-ארשאן. זה מחנה תיירותי, עם הרבה מקומות שינה, ואפילו מעיינות חמים בתשלום. אכלנו הרבה והלכנו לישון. הלכנו לישון ביורט של תיירים שהיה קצת פחות איכותי ומבודד מהיורטים האמיתיים ששהינו בהם בטרקים אחרים בקריגיזסטן, אך עדיין היה לילה נוח.
החזרה לקרקול: למחרת בבוקר קמנו ב5 וחצי בבוקר לארוחת בוקר מהירה וישר יצאנו ברכב לכיון העיר קרקול. נסענו באותו גיפ רוסי משנות ה70 שלקח אותנו ביום ראשון לתחילת המסע, הפעם דרך כביש משובש מאוד.
טיפים
1. לא להתמהמה בחציית נחלים. הרבה פעמים לא רצינו להירטב וחיפשנו נקודה יבשה לחציית הנחל, לא מצאנו, והיינו צריכים לחצות את הנהר בנקודה יותר גבוהה. אפשר לחפש מקום טוב יותר לחציית נחל, אבל לא כדאי להתעקש על זה
2. לא להתבאס על מזג אוויר. ייתכן והמזג אוויר לא יהיה טוב, אבל בסופו של דבר זה יכול להוסיף לטיול אם יש לך את הציוד המתאים.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם