הגעה אל אתר ציורי הסלע סיימאלו טאש מכיוון קאזארמן

הגעה אל האתר

סיימאלו טאש הוא אחד מאתרי הפטרוגליפים (חריטות סלע) הגדולים בעולם, עם כ-10,000 חריטות שנעשו על ידי עמים שונים על פני יותר מ-4000 שנים. מאיזושהי סיבה הנקודה הקטנה והאקראית הזו עמוק בהרים של מרכז אסיה הייתה קדושה להרבה אנשים, והיא ממשיכה להיות כזאת לכמה מהקירגיזים של היום.

היה חשוב לי לכתוב את ההסבר הקצר הזה כדי לתת למטיילים ביטחון לצאת אל האתר הזה לבד מבלי לקחת מדריך, עניין שיכול לפגוע במוטיבציה. לונלי פלנט וגם המקומיים מפחידים שאפשר בקלות לפספס את הנקודה המדויקת של הציורים, אך מהניסיון שלי האתר קל מאוד לאיתור. הסיפור הזה הוא השלמה לסיפור של דניאל דותן, שהסביר איך להגיע לאתר מהצד השני של הרכס. מהעיירה קאזארמן אפשר לצאת אל האתר ולחזור בתוך פחות מיום אחד, במסלול ברור ולא קשה, והוא הוסיף לי גוון נוסף לסיפור של מרכז אסיה, מלבד ההרים האין-סופיים והיורטים.

אל העיירה קאזארמן (Kazarman) הגעתי מנארין. סוכנות הטיולים הנהדרת Kubat tours בעיר נמצאת בקשר עם נהגים שמסיעים אנשים לג'לאל עבאד, והם יכולים לקבוע עם מישהו מראש שיבוא לאסוף אתכם מהרחוב הראשי באחד הבקרים. המחיר היה 1500 סום עד לקאזארמן, והוא כלל את הזכות להיות נוכחים פיזית בתוך הרכב. מושב שלם הוא נדל"ן יקר מדי. האיש שמפעיל את הסוכנות אמר שלא נעים לו להתמקח עם אותם נהגים. המחיר לא כזה נורא בשביל ארבע שעות של נסיעה (פלוס שעה-שעתיים באמצע כדי לאפשר למנוע להתקרר), וזה חסך לי עיקוף של יומיים מבישקק או לנסות ולתפוס טרמפים. הנסיעה יפה ושווה בהחלט את הזמן.

בקאזארמן פועל גסטהאוס אחד שפועל בשיתוף עם ה-CBT (זה ה"סניף" המקומי). תבקשו מ-Kubat tours להסביר לנהג לקחת אתכם אליו. הגסטהאוס עמוס בתיירים וככזה הוא גם מעולה כדי להכיר אנשים חדשים. השירותים והמקלחות לא היו מזמינים במיוחד, אך הם בדיוק היו במהלך שיפוץ שכלל בנייה של תאי מקלחות מודרניים. מפעילה את הגסטהאוס אישה מעט חמורת סבר אך יעילה ביותר, והיא עזרה לי המון. בקאזארמן יש מסעדה אחת או שתיים ברחוב הראשי במרחק הליכה קצרה מהגסטהאוס. הן נסגרות יחסית מוקדם (אולי כבר בשמונה וחצי?). יש בגסטהאוס וואיפאי.

ביום שהגעתי לקאזארמן ביקשתי מהמפעילה של הגסטהאוס מידע לגבי תחבורה לאתר ציורי הסלע, והיא חיברה אותי באותו הערב עם נהג מונית שנוהג לקחת לשם תיירים, שבמקרה הגיע לביקור. הוא ביקש 1000 סום ליום שלם (נסיעה הלוך-חזור + המתנה שלו), ועוד 300 סום תשלום על כניסה לאתר. הנהג טען שהוא עובד של המרכז שמנהל את האתר ושאלה הנהלים, אך אני לא יודע כמה התשלום על הכניסה היה נחוץ אם הייתי מגיע לשם בדרך אחרת.

יצאנו למחרת בשעה 8 אחרי ארוחת בוקר, ולאחר כשעה של נסיעה הגענו לחניה לנקודה ממנה מתחילה ההליכה אל האתר. בנקודה מתגוררת משפחה, ועומד שלט צנוע הנושא את שם האתר ותמונות של ציורי סלע שאפשר לראות בו. מהנקודה יש להתקדם מערבה אל תוך הערוץ, לחצות גשר תלוי ולהמשיך עם השביל מערבה על הגדה הנגדית. לאחר כ-800 מטרים מגיעים אל פיצול הנחלים הראשון שממנו נפתח עמק צר וארוך דרומה, שאל תוכו ממשיכים לאחר שחוצים את הנחל שזורם ממנו (הצלחתי לרוץ על כמה גזעי עצים נפולים מבלי ליפול, אך כנראה שבטוח יותר לחלוץ נעליים). אחרי חציית הנחל מתחילה ההליכה הארוכה דרומה אל מעלה העמק. היא נמשכת על פני 5 קילומטרים, וכוללת עלייה בגובה של 1200 מטרים (עד ל-3200). השביל ברור מאוד, ואפשר לראות את רובו כבר מלמטה מתפתל מעלה על הדופן המערבית. המסלול הוא לא מהמעניינים ביותר שיש לקירגיזסטן להציע, אך חלק ממנו הולך בצמוד אל הנחל השוצף וכולל הליכה קצרה על קרח שהצטבר לצידו.

לאחר ארבעה קילומטרים נכנסים אל חלקו האלפיני של העמק, שבו הוא נפתח ומתמתן ומתכסה בצמחי שום נמוכים. השביל חוצה בשלב מסוים את הנחל, ומטפס במעלה ה"בטן" הנמוכה והרחבה שבולטת במרכז העמק. כאן איבדתי את השביל והמשכתי ללכת בצמוד אל החלק המזרחי (השמאלי) של הבטן, קרוב יחסית אל המדרון. כבר בשלב הזה התחלתי לאתר חריטות סלע על הסלעים הספורים שחלפתי על פניהם, והמשכתי לטפס בקו ישר למעלה.
מכאן הדרך אל האתר קצרה ביותר. ניתן לזהות אותו בקלות כבר אחרי העלייה המשמעותית האחרונה אל תוך ראש העמק. מדובר בערימות הסלעים הכסופות-שחורות ששוכנות למרגלות המדרון המזרחי. זוהי מורנה (ערימת סלעים שנדחפה על ידי קרחון) והיא נראית כאילו שפכו אותה משאיות. המוקד המרכזי של החריטות נמצא מעבר לשטח מישורי קטן ועירום, שנראה מושלם בשביל אוהל.

מכאן מתחיל הכיף האמיתי, ואפשר בקלות להעביר שעות בין הסלעים בחיפוש אחר חריטות שעוד לא ראיתם. המגוון הוא אדיר, ועד לרגע האחרון שלי שם המשכתי לגלות דברים חדשים. בסמוך לחלקו העליון של האתר שוכן אגם קטנטן, ונשקף ממנו נוף יפה על הרכס שמצפון. במורנה הבולטת נמצא ריכוז הפטרוגליפים הנגיש והפשוט ביותר לאיתור, אך הם צריכים להיות פרוסים על פני כל העמק. אני נעצרתי בסוף המורנה הכסופה בסמוך לאגם, אך מעט מעלה משם לכיוון האוכף נמצאת מורנה נוספת מכוסה בדרדרת טרייה. אותה לא חקרתי כלל.

העלייה אל האתר נמשכה בשבילי 4 שעות אך עשיתי עצירות רבות ואפשר גם בפחות. את הירידה השלמתי בשעתיים. אפשר למלא מים מערוץ צידי אחד באמצע הדרך, ובנחלים בראש העמק בחלקו האלפיני. הייתי נמנע מהמים בנחל המרכזי של העמק, הרבה פרות וסוסים רועים בתוכו והמים מלאים בחלקיקים.

כשחזרתי אל הגסטהאוס בערב ביקשתי מהמפעילה שלו שתעזור לי למצוא רכב שיקח אותי הלאה אל ג'לאל-עבאד. היא נמצאת בקשר עם הנהגים האזוריים שעורכים את הנסיעות האלה, וסידרה לי נסיעה למחרת בבוקר שעלתה 1000 סום. מלונלי פלנט וממקורות נוספים קיבלתי את הרושם שהכביש שמחבר בין נארין לג'לאל-עבאד הוא בעייתי לתחבורה ציבורית ושאפשר להיתקע בו בקלות, אך בסופו של דבר הדברים לא יכלו להיות חלקים יותר, ולא "בזבזתי" על המקטע הזה אפילו רגע אחד.