12 יום באזור אלמטי

הקדמה ונושאים כלליים

אני וחברה שלי נסענו בתחילת הקיץ לאלמטי דרך מוסקבה. חברה שלי דוברת רוסית ונמצאת בקשרי ידידות עם בחורה תושבת אלמטי (מי ידע שיכול לצאת משהו טוב מתואר שני מחקרי!) שחיה שם עם בעלה ובנה הקטן. שמענו ממנה על כל הטבע שפרוס ממש במרחק יריקה מהעיר, גיגלנו קצת וראינו שיש המון מה לראות, עם דגש על יותר טבע ונופים וקצת פחות אורבניות. עוד עניין שקרץ לנו עם קזחסטן הוא שמדובר ביעד לא ממש מתוייר, לא ע"י ישראלים (בניגוד לקירגיזסטן למשל) ולא ע"י שאר העולם. שנינו מטיילים בכושר ממוצע לחלוטין שאוהבים לעשות טרקים בדרגת קושי קלה או בינונית, בלי יותר מדי אתגרים של טיפוס סלעים או הליכה בקרח עם ציוד מיוחד. כמו כן אנחנו לא חובבים גדולים של השכרת רכבים אז אנחנו מסתמכים הרבה יחסית על תחבורה ציבורית. אין המון מידע באינטרנט על קזחסטן אז ליקטנו את מה שיכולנו ולגבי שאר הדברים חשבנו להיעזר בידידתנו המקומית. סימנו לנו כמה יעדים שנתפסו פחות או יותר כמאסט מבחינתנו: טרקים של כמה ימים באזור Medeo ו-Shymbulak, כמה ימים בעיר אלמטי עצמה, טיול ל-charyn canyon והגעה לכפר Saty, ממנו יוצאים לאגמי קולסאי (Kolsai) ולאגם קאינדי (Kaindy). בסופו של דבר הספקנו לעשות את כל מה שרצינו חוץ מקניון צ'ארין ועל כך יסופר בהמשך.

הטיול היה בסה"כ חוויה מיוחדת שכן בהרבה מקומות הטבע היה יחסית בתולי ולא הומה ומעניין להיות במקום שמכיל בתוכו סממנים סיניים, רוסיים, מערביים ואפילו טורקים בולטים. עם זאת קזחסטן היא לא בדיוק מופת לאירוח מטיילים מערביים, בעיקר בגלל חוסר הנגישות לחלק מהאטרקציות, חוסר הידע באנגלית והשחיתות היחסית שקיימת בחלק ממוסדות המדינה, אבל נראה לי שזה משתפר עם הזמן ועלינו באופן אישי זה לא השפיע בצורה משמעותית. אם תגבילו את עצמכם ל-tours ולאזור של הטרקים במדאו ובשימבולאק (ויש די הרבה מה לעשות שם) תצליחו להסתדר היטב ולהנות גם בלי לדעת רוסית.

תזמון ומשך הטיול - נחתנו באלמטי בבוקר ה-25 ליוני והמראנו משם בבוקר של ה-7 ביולי, סה"כ 12 ימים שהספיקו לנו לכמה טרקים יומיים באזור של אלמטי ושימבולאק, שהייה בעיר עצמה ולגיחה של כמה ימים לאזור של סאטי. אפשר קצת לקצר או להאריך אבל אין ספק שזה זמן מספיק כדי לקבל מנה הגונה מדרום קזחסטן. באנו די בתחילת העונה (מומלץ לטייל בין יוני לספטמבר) כך שמזג האוויר היה יחסית נוח והכל היה ירוק. לא הרגיש כאילו יש הרבה מטיילים בתקופה הזאת - לא בעיר ולא בשבילים, לא מפתיע בהתחשב בזה שתיירות היא לא הצד החזק של קזחסטן.

אטרקציות ומקומות לבקר בהם - הדבר המגניב באלמטי הוא שהטבע נורא קרוב לעיר ואפשר לעשות המון טיולים יומיים מבלי לנסוע יותר מדי. טרקים יומיים שיוצאים ממדאו הם בהחלט יפים אבל אם רוצים עוד קצת גובה ונופים מעט יותר קיצוניים מומלץ להגיע גם לשימבולאק שהוא בעצם אתר סקי שניתן להגיע אליו ממדאו ברכב, אוטובוס (נסיעה של 20 דקות בערך) או רכבל. האתר כמובן לא זמין לסקי בעונת הקיץ אבל הוא נקודת התחלה מצוינת לכמה טרקים ממש יפים. ממזרח לאלמטי, במרחק של שעה-שעתיים נסיעה (די בטוח שיש מוניות שירות מסודרות שמגיעות לשם) ישנם עוד כל מיני יעדים ששווים בביקור: טאלגאר (Talgar), שמדרום לה יש הרבה הרים וטבע יחסית נגיש (לא היינו), אסיק (Esik) שממנה אפשר להגיע בנסיעה קצרה עם מונית לאגם איסיק (Issyk) - אגם מאוד ציורי ויפה וטורגן (Turgen, שגם בה לצערנו לא היינו) שדרומית לה יש אזור קמפינג מסודר וממנו אפשר להגיע לפנינות של ממש, כמו Assy Plateau.
ישנם עוד שני מקומות מיוחדים שמצריכים השקעה כדי לראות: קניון צ'ארין והכפר סאטי, המשמש כנקודת יציאה לאגמי קולסאי וקאינדי. להגיע אליהם זה כמה שעות נסיעה לכיוון כשהכניסה לכביש הלא סלול שמוביל ממש לקניון צ'ארין היא על הדרך לסאטי. ניסינו לשלב את צ'ארין בדרך לסאטי או בחזור אבל זה לא צלח לצערנו. בכל מקרה, סאטי הוא כפר מאוד מיוחד שמספק אווירה ותנאים שונים לגמרי מהעיר אז שווה לבקר בו ולו רק בשביל הגיוון. גם האגמים באזור הבטיחו וקיימו ובסה"כ מומלץ להגיע לשם.

עלות וכסף - קזחסטן מדינה יחסית זולה. ישנו בעיקר בחדרים פרטיים בהוסטלים בעלות של 5,000-10,000 טנגה ללילה (50-100 שקל), מזון ומסעדות גם זולים ביחס לארץ וארוחה זוגית במסעדה נחשבת עולה כ-80-100 שקל. הבגדים שם לא כ"כ זולים - יש שם הרבה חנויות בינלאומיות עם מחירים דומים לאלה שבארץ. העלות הכוללת של הטיול ללא הטיסות יצאה לנו ביחד 370,000 טנגה (~900 יורו). יש הרבה צ'יינג'ים באזור מרכז העיר אבל אנחנו החלפנו בבנקים (יותר אמין והשער היה כמעט זהה). לא יצא לנו להשתמש הרבה באשראי אבל בהחלט אפשר לשלם בכרטיס ברוב המוחלט של המקומות בעיר.

התניידות - בתוך אלמטי יש תחבורה ציבורית לא רעה בכלל - יש אוטובוסים בתדירות סבירה (תשלום לנהג במקום) וגם מטרו עם מספר מצומצם של תחנות. גם המוניות נוחות מאוד כי הן זולות בתנאי שמזמינים אותן מהאפליקציה של Yandex, חברת תוכנה רוסית ענקית, גוגל הרוסית בקיצור. למדאו יש אוטובוס (קו 12) לאורך רוב שעות היום והרכבל/אוטובוס משם לשימבולק גם כן זמין עד שעות הערב המוקדמות. עם זאת הגעה לאטרקציות מרכזיות רחוקות יותר (מדרום לעיר או מזרחה לה) בעייתית יותר. ישנן כמה אופציות: לשכור אוטו, למצוא tour (בכל הוסטל שמכבד את עצמו יש קשרים לחברות שעושות tours) או להתקמבן איכשהו על מונית שירות. לאגם אלמטי הגדול, אולי האטרקציה הכי מפורסמת של אלמטי אין שום תחבורה ציבורית ונראה שחלק נכבד מהכלכלה המקומית נסמך על הסעות הלוך חזור לאגם. למקומות במזרח לעומת זאת כמו אסיק וטאלגאר יש אפשרות להגיע במוניות שירות שיוצאות במתכונת פיראטית משהו בחלקו הדרומי של רחוב esenova, ליד תחנת האוטובוסים Shaykhat. מאזור זה יוצאים אוטובוסים/מוניות לנסיעות בינעירוניות קרובות (נסיעה של 5 שעות היא לצורך העניין קרובה). להרבה מהנסיעות הבינעירוניות אין לוח זמנים מסודר, מה שהופך את החוויה הכללית למתסכלת ביותר. לשכור אוטו נשמע אם כך כמו הבחירה הנכונה אבל נמנענו מזה, בין השאר כי נודע לנו ממקומיים שקיימת שחיתות משטרתית ותיירים ברכב שכור הם מטרה קלה למעצרי שווא שמתבטלים באופן קסום ע"י מתן שוחד. נציין רק כי זאת תופעה מוכרת ברוב מדינות מרכז אסיה ומדינות מתפתחות אחרות, הקזחים לא המציאו את זה.

לינה - רוב הטיול ישנו בשני הוסטלים והרמה שלהם הייתה טובה בהחלט ביחס לציפיות הלא מאוד גבוהות שלנו (Sky השופע יחסית והיקר יותר ו-Esentai הזול והחמים יותר). חדר זוגי בהוסטל סביר עולה 5,000-10,000 טנגה. מיטה ב-Dorms עולה לאדם אחד בערך שליש או רבע מזה. בנוסף ישנו גם באתר הסקי של שימבולאק, שם המחיר היה 25,000 טנגה ללילה אם אני זוכר נכון והרמה הייתה בהתאם. בכפרים מרוחקים כמו סאטי אין באמת הוסטלים או מלונות וישנים שם אצל משפחות, כאשר הדיל יכול לכלול גם אוכל (כדאי מאוד, כי יש שם ממש מעט מכולות עם אוכל). לנו זה עלה 5,000 טנגה לאדם ללילה. צריך להבין שבכפרים כמו סאטי אין ממש מים זורמים, יש שירותי בול פגיעה בחצר ואינטרנט שלא ממש עובד. לא שזה בהכרח רע, רק תדעו למה אתם נכנסים והיו מוכנים להתכלב בהנאה.

מזג האוויר - החדשות הרעות הן שירד עלינו גשם כמעט בכל יום, ולא רק בהרים. החדשות הטובות הן שלרוב זה היה טפטוף שלא באמת השפיע על התכניות (כל עוד באים עם מעיל גשם טוב כמובן). בהרים מזג האוויר בעייתי ולא צפוי וכמובן ככל שעולים בגובה כך הוא נהיה פחות יציב. ככלל, בשעות הבוקר יש מזג אוויר יחסית בהיר ובשעות הצהריים הוא בד"כ מקבל תפנית לרעה. מומלץ להסתנכרן עם תחזיות מזג אוויר לפני שמטרקים וגם כדאי לקחת בחשבון אם ירד גשם כבד בלילה שלפני הטרק שהפך את הדרך למחליקה ובוצית, בטח אם מטפסים לפסגות הרים.

אוכלוסיה - נותני השירות המקומיים היו קורקטיים ואדיבים. הרבה פעמים נשאלנו מאיפה אנחנו ואף פעם לא קרה שעיקמו את האף. ברור שמי שאנחנו נותנים לו כסף ככל הנראה יתייחס אלינו בכבוד אבל עדיין, לא נתקלנו בבעיות מיוחדות ביומיום. לעומת זאת המשטרה המקומית עלולה להיות בעייתית ולחפש תיירים וגם אזרחים על כל מיני קטנות, להמציא קנסות וברגע שמשלמים להם מוותרים על הדו"ח וממשיכים בשלהם. לנו זה קרה בדיוק ביציאה משדה התעופה כשזוגתי הדליקה סיגריה במקום שכביכול אסור לעשן בו ושוטר שארב לנו לקח אותנו לבוטקה קטן ודרש שנביא לו כסף (סה"כ 75 שקל) ובתמורה הוא יעלים את התלונה שהוא עמד לכתוב לנו. ההיטפלות הזאת שלהם לקטנות מעצבנת מאוד גם את המקומיים אבל נראה שאין הרבה ברירה. גרם לנו להעריך קצת את ישראל :)

שפה - בעיר האנשים ככלל מדברים רוסית. בהוסטלים מודרניים, במוזיאונים או במקומות רשמיים כנראה שתיתקלו בדוברי אנגלית רצוצה משהו, אבל כזאת שאפשר להסתדר איתה. במסעדות זה קצת יותר בעייתי - רק במקומות היותר יוקרתיים יהיה תפריט באנגלית ומלצרים שיודעים לתקשר קצת. כשיוצאים מהעיר זה כבר מחמיר בהרבה - קזחית, השפה הרשמית השנייה במדינה היא השולטת, בטח ובטח בכפרים של אזור הדרום שבגדול מזוהה יותר עם קזחסטן המסורתית ופחות עם קזחסטן הרוסית, שהבסיס שלה הוא אסטנה. בכפרים כמו סאטי קשה מאוד לתקשר ברוסית, כמובן שאין מה לדבר על אנגלית.

אינטרנט - קנינו סים כבר בשדה התעופה של חברת beeline (אם זכור לי נכון זה קומה אחת מעל קומת הנחיתות), משהו בסדר גודל של 100 דקות מקומיות ו-8 ג'יגה דאטה וכל זה ב-30 שקל. עבד לנו אחלה חוץ מחלק מהמקומות בהרים ובסאטי (אין אינטרנט אבל יש שיחות). מעבר לזה היה wifi חינם בהוסטלים שהיינו בהם, בחלק מוצלח פחות ובחלק יותר.

מפות לטיולים - הסימונים בשבילים השונים נעו בין סבירים לכמעט בלתי קיימים (נרחיב קצת יותר בסיפור דרך עצמו). לא יצא לנו לקנות מפות אבל מה שכן עשינו היה להוריד מסלולים מ-Wikiloc ואז לפתוח אותם באפליקציות מפות כמו Google earth או Maps.Me. ב-Google earth לא ראיתי אופציה להורדת מפות שיהיו זמינות offline וב-Maps.Me כן יש. שירתו אותנו נאמנה.

ציוד הכרחי - כמובן שזה מאוד תלוי אם מתכננים טרקים של יותר מיום. אם מספיק לכם טרקים יומיים אז אין מה להביא שק"ש ואוהל. מומלץ מאוד להביא ציוד שמתאים לגשם, בעיקר נעליים, מעיל ומכנס. אנחנו באנו עם נעליים יחסית עמידות לגשם (לא לגמרי), מכנסיים פשוטים ודקים שמתייבשים מהר ומעיל מתפרק, כשרוב הזמן היינו עם החלק הניילוני והעמיד בגשם שלו. זה פחות או יותר הספיק לנו כדי להתמודד בהצלחה עם הגשם. בגבהים הטמפרטורה לפעמים צונחת אז כדאי גם לביא כובע צמר וכפפות. מחברינו המקומיים הבנו שיש קרציות בהרים אז קנינו שם בבית מרקחת ספריי דוחה חרקים.

יום 1: מתמקמים ואגם אלמטי הגדול

נחתנו באלמטי בשעת בוקר מוקדמת ולפני שתפסנו מונית להוסטל Sky הסתבכנו קצת עם המשטרה המקומית (כפי שציינתי למעלה). מונית משדה התעופה למרכז העיר אלמטי אמורה שלא לעלות יותר מ-3,000 טנגה (נאמר לנו ע"י חברתנו המקומית, אנחנו שילמנו 3,000 אבל אולי אפשר גם קצת להוריד אותם אם יש לכם רצון וכוח). התרשמנו לטובה מההוסטל ומהגג הנהדר שלו שמשקיף על רכס ההרים העצום מדרום לעיר. עשינו קצת סידורים: קנינו פירות בירקנייה קטנה, נשנשנו אוכל רחוב והמרנו כסף בסניף בנק קרוב. חברינו המקומיים אספו אותנו ונסענו לאגם אלמטי הגדול לתצפית (בגלל שנכנסים לשמורה, צריך לשלם סכום קטן על הרכב) ולאחר מכן לפיקניק באזור. לנו היה מזל עם הטרמפ הזה אבל אגם אלמטי הגדול זאת אטרקציה מרכזית שכל נהג מונית בערך יציע לכם אבל תעריף הנסיעה לא זול, סדר גודל של 20,000 טנגה אם זכור לי נכון (הלוך חזור) כשהנסיעה ממרכז העיר לשם היא בסביבות החצי שעה. אפשר גם לחפש tour באינטרנט או דרך ההוסטל וזה כנראה יוזיל לכם את העלות. האגם עצמו יפה מאוד ומהווה אחלה סיפתח לנופים שתראו בהמשך הטיול. אין בו יותר מדי facilities, זוכר רק דוכן שמכר משקאות חמים וכמה ספסלים. חזרנו קצת באותה הדרך שבאנו ופרשנו לגבעה סמוכה ועשינו מנגל קטן לתוך הלילה. התחיל להיות קר, הגשם התחיל לטפטף וזה היה הסימן שלנו לחזור להוסטל ולהתכונן ליום הבא.

יום 2: עוד קצת אלמטי

חברינו המקומיים רצו לקחת אותנו לטרק יומי לפסגת Pioneer אבל בגלל שירד גשם רוב הלילה הם העדיפו שנצא בצהריים, כדי שהאדמה תספיק טיפה להתייבש. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד ומעט לפני שהם אספו אותנו בצהריים התחיל לרדת גשם… הם החליטו שניסע בכל זאת. הגענו לאזור שליד השביל שעולה לפסגה ולאור מזג האוויר העדפנו לטפס על גבעה נמוכה סמוכה ולהתרשם קצת מהנוף. אפילו זה היה קשוח ומחליק אבל צלחנו את זה. חזרנו בחזרה רטובים לאוטו וכשיצאנו מהשמורה השמיים פתאום התבהרו אבל היינו שבורים ורטובים מכדי לחזור להרים… זה בסדר, יהיו לנו מספיק בהמשך. בערב נסענו במונית לדירה של החברים, אכלנו מאכלים מקומיים מעשה ידיה של אמה של ידידתנו, קזחית אסלית והיה פשוט מעולה. חזרנו להוסטל והתכוננו ליציאה בבוקר לכיוון היעד הבא - שימבולאק.

יום 3: מתאקלמים בשימבולאק

קמנו מוקדם יחסית ועשינו קניות בסופר לכל מיני מצרכים שיהיו לנו בשימבולאק, אתר סקי שמבחינת אוכל יש בו רק מסעדות. השארנו את המוצ'ילות בהוסטל ולקחנו איתנו רק את התיקים הקטנים ואת קניות האוכל שעשינו. תפסנו קו 12 שמגיע למדאו יחסית מהר מהתחנה הראשונה שלו על רחוב Dostyk, דרומית קצת לחיתוך שלו עם Kurmangazy. הנסיעה ארכה כשעה. ירדנו במדאו בתחנה שקרובה לרכבל שעולה לשימבולאק (לשימבולאק אפשר להגיע ברכבל או בשאטל ייעוד שיוצא פעם בשעה או במונית כמובן). לקח לנו זמן להבין קצת מי נגד מי כשהגענו לאתר, איפה אוכלים, איפה ישנים, איפה יש tourist info… אז כדי להגיע למלון המרכזי שם (Shymbulak Ski Resort Hotel) צריך ללכת מהרכבל שמאלה כשהלובי נמצא במפלס התחתון. המקום היה די ריק פרט לנבחרת הג'ודו הקזחית שעשתה שם מחנה אימונים והציגה על הדרך גם יכולות פינג פונג לא רעות בכלל… החדר היה ממש אחלה וענה על כל הצרכים שלנו.

הלכנו לאכול משהו, נתנו טבילה בבריכה החיצונית שהייתה קצת מחוממת ותחקרנו את הבחורה האדיבה ב-tourist info (אנגלית טובה, הידד!) לגבי המסלולים שאפשר לעשות באזור, אחרי שעשינו לפני מחקר משל עצמנו. נסגרנו על מסלול יומי אחד לאגם Manshuk ועוד מסלול יומי מ-Talgar Pass לכיוון פסגת Furmanov. אגב, לגבי אוכל - לא התרשמנו יותר מדי מהמסעדות באתר סקי אבל כן נציין לטובה את המסעדה של המלון עצמו הייתה נהדרת.

יום 4: אגם מנשוק

זה מסלול קצת נחבא אל הכלים שלא נתקלנו ביותר מדי רפרנסים אליו אבל התברר כמוצלח ביותר. השתדלנו לקום מוקדם ואכלנו ארוחת בוקר טובה במלון. מזג האוויר חייך אלינו ויצאנו לדרך ב-9:20. בחלק הראשון של ההליכה הולכים במעלה כביש שמהר מאוד מתחלף לדרך עפר די נוחה ונכנסים עוד יותר לתוך האזור ההרים, אין הרבה איפה להסתבך פה. לאחר שעתיים וחצי הגענו למדרון שעליו צריך לטפס כדי להגיע לאגם. את העלייה הזאת שמאלה קל יחסית לפספס, ניתן להבחין בה לפי הבור עם שרידי כלי רכב ישן (ג'יפ או טנק מסוג כלשהו) שמצוי משמאל לכביש או שתורידו מסלול מ-wikiloc. העלייה עד לאגם לא פשוטה (לקחה לנו בערך שעתיים עם עצירות) אבל הנוף ממנה מתגמל ביותר. בסוף העלייה מגיעים לסלע גדול והשביל מסתעף לשניים: אם מקיפים את הסלע מימין מגיעים תוך 5-10 דקות ממש לשפת האגם. אם הולכים משמאל לסלע ממשיכים בעצם את העלייה ועולים על גבעה שממנה יש תצפית יפה אל האגם (אפשר גם להמשיך בשביל הזה הלאה ולטפס על הקרחון ליד האגם ולפסגות יותר גבוהות אבל לנו לפחות זה היה מאתגר מדי).

עלינו לתצפית ואז חזרנו על עקבותינו והלכנו בשביל שמוביל לשפת האגם. נחנו, אכלנו, ראינו את ההשתקפות היפה על מי האגם וכשמיצינו חזרנו אחורה וירדנו את מה שעלינו. אמנם הירידה לקחה רק שעה וקצת אבל היא הייתה החלק הכי מאתגר של היום כי התוואי הוא בעיקרו דרדרת ובשילוב עם השיפוע יוצר תנאים לא אופטימליים בלשון המעטה. משסיימנו את הירידה המשכנו עם עוד שעתיים הליכה בדרך העפר לכיוון ה-Resort. בשלב הזה מזג האוויר קיבל תפנית רעה והתחיל גשם אבל בגלל שזה היה במקטע ההליכה האחרון לא התרגשנו ממנו כ"כ. הגענו למלון בסביבות שש.

יום 5: פסגת שימבולאק

אחרי יום עתיר הצלחות קמנו אופטימיים וחשבנו לעלות עם הרכבל לחלק הכי גבוה שלו (Talgar pass) ומשם לעשות מעין מסלול פסגות לכיוון צפון-מזרח, שעובר בפסגת שימבולאק ועוד כמה עד לפסגת פורמאנוב וחזרה. הכנו את עצמנו ליום קשה וארוך. אחת הבעיה הייתה שכדי להגיע לנקודת ההתחלה במעלה הרכבל צריך לתפוס שני מקטעים של רכבל המכונים Combo1 ו-Combo2. המקטע של Combo2 נפתח רק ב-10:30 אז יצא שהגענו לנקודת המוצא שלנו של המסלול ב-10:40. מזג האוויר היה מעונן אז ידענו מלכתחילה לא לבנות יותר מדי על היום הזה… יצאנו מהרכבל שמאלה לכיוון פסגת שימבולאק המכונה צ'ימבולאצ'קה. רובה של העלייה היא דרדרת בשיפוע לא הכי סימפטי ושמסיימים עם החלק הזה מופיעים יותר ויותר בולדרים. הגענו לפסגה לאחר קצת פחות משעתיים והיה ממנה נוף פנורמי מדהים על כל האזור. אני מוכרח לציין שהשביל לא ממש ברור ככל שעולים (שלא לדבר על סימון) וצריך ממש להיזהר בחלק של הבולדרים, כי אפשר לטפס על אחד ואז לגלות בעצם שהוא מוביל לתהום עמוקה עמוקה… למזלנו היה עימנו איש קזחי מבוגר בשם ולדימיר שעזר לנו קצת להתמצא בשטח וראה שאנחנו לא עושים שטויות.

אחרי שהגענו לפסגה, מזג האוויר נהיה יותר ויותר אפור ומעורפל, ולדימיר שלנו החליט שמספיק לו והחליט לחזור על עקבותיו. אמרנו לו שאנחנו נמשיך קצת ושאם לא נחזור איכשהו עד הערב אז שיזכור שאנחנו שם בשטח. ניסינו להמשיך עוד שעה בערך לכיוון הפסגות הבאות אבל התוואי היה בעייתי כל כך ולא ברור, ויחד עם הגשם שהתחיל החלטנו לרדת דוך במורד ההר שהיינו בו ולא לחזור בדיוק על עקבותינו, בין השאר כי פחדנו שעד שנגיע לחלק של הירידה הגשם יהפוך למבול ואז הירידה תהיה ממש מסוכנת. אז מסתבר שגם הירידה המאולתרת שעשינו הייתה מאוד בעייתית והגשם הפך לברד רציני עם ראות בעייתית וכל ההר הפך ללבן בן רגע. די נלחצנו וניסינו למצוא את הדרך הכי מהירה ללמטה תוך שאנו מנסים לברוח מהסערה. לאחר שעתיים די מורטות עצבים וכשאנחנו ספוגי מים הגענו למישור שלמרגלות הרכס. הלכנו עוד 40 דקות בשביל די נוח לכיוון רכבל ה-Combo2 וחזרנו למלון סחוטים, אך שמחים שנזכה לראות את המחר בקזחסטן (הרכבל העליון ביותר פעיל עד 16:30 אם אני לא טועה). לקחנו את המוצ'ילות מהמלון וחזרנו במונית להוסטל (משהו כמו 3,000 טנגה). פינקנו את עצמנו בארוחה של אלופים במסעדה האוזבקית Tubeteika שהייתה מעולה.

יום 6: מסתובבים בעיר

החלטנו לעשות פאוזה קטנה מההרים ולהסתובב קצת באלמטי. לצערנו בהוסטל Sky לא היה מקום לימים הבאים אז נאלצנו להחליף - הלכנו בסוף על הוסטל Esentai, שהוא קצת פחות מתוחכם אבל התאים לנו מאוד. תפסנו אוטובוס ל-Green Bazar: שוק שבעיקרו מקורה ומכיל סחורות מכל סוג בערך. לא היה בו משהו יוצא דופן אבל תמיד נחמד להסתובב בשוק של מדינה זרה. קנינו שם קצת פירות, אגוזים ואוכל רחוב והמשכנו ל-Central Park, לאכול ולשתות משהו ברגוע. הלכנו גם לאזור של קתדרלת זנקוב (Zenkov), ראינו אנדרטה או שתיים. הסתובבנו עוד קצת בעיר ובגלל שהמוזיאונים היו כבר קרובים לשעת סגירה הלכנו לגן הבוטני, שהיה פתוח עד מאוחר יותר. העברנו שם עוד שעתיים חביבות. חזרנו די רצוצים להוסטל החדש, נחנו טיפה ויצאנו לאכול במקום שנקרא Mauri Pub, פאב ניו-זילנדי בקזחסטן, מה יותר טבעי מזה? היה שם אוכל נהדר ולא רק זה אלא שתפסתי שם את המשחק הכי טוב של המונדיאל (shout out לצרפת-ארגנטינה!).

יום 7: מפל Butakovka

חוזרים לשבילים! החברים המקומיים האדיבים שלנו החליטו לפנק אותנו בבוקר ולקחת אותנו לטיולון למפל לא רחוק מהעיר. כדי להגיע למפל היינו צריכים לחצות כמה נהרות די גועשים ולא ממש היינו מוכנים לזה. הפעלנו את Plan B ועלינו על גבעה סמוכה לחזות במפל מעט מרחוק אבל לא היה שביל מסודר שלקח אותנו למעלה והיה המון בוץ אז באמצע הדרך ויתרנו ואמרנו לחבר'ה שכנראה זה לא הבוקר שלנו… הכנו קפה בגזייה ליד הנהר ולאחר מכן הם לקחו אותנו בחזרה לפאתי העיר, משם תפסנו את קו 12 מציל החיים ל-Medeo בדרכנו לעשות את שביל ה-Butakovka. בחרנו בו כי עוד לא יצא לנו לראות מפלים בטיול וגם כי היה כבר צהריים וחיפשנו מסלול יחסית לייט. התחלנו את המסלול ממדאו, בהתחלה הולכים על כביש ואז התוואי הופך ליותר מיוער אבל אל דאגה, יש סימון לא רע (אבל עדיין מומלץ מאוד להוריד מסלול הליכה לסמארטפון). לאחר כשעתיים של הליכה יש קטע של השביל שעולה על גבעה מיוערת מימין וחותך בעצם לכיוון רמה שבה קזחים רבים (וצאן רב) מתאספים לרגל הספורט הלאומי: הכנת שישליק! (או כפי שהם אומרים "שאשליק"). מהרמה יש מין שביל משפחות של שעה פחות או יותר שמוביל למפל.

אפשר להגיע לשביל הזה גם ברכב, אם אני לא טועה בכביש שמגיע מהעיירה Butakovka. בכל מקרה, אנחנו פספסנו את השביל הזה שחותך לרמה ויצא לנו להתברבר איזה חצי שעה אבל זה לא היה נורא (חוץ מזה שהתחיל קצת גשם בדיוק בשלב הזה. נראה שתמיד מתחיל גשם רק בשלבים שאנחנו מסתבכים בשביל). לבסוף הגענו למפל אחרי 3:15 שעות, כולל עצירות. שווה לציין גם כי יש חלק ממש בסוף שכולל עלייה למפל והליכה בתוואי לא ממש כייפי ודי מחליק. הצעירים הקזחים עשו את זה כמובן בריצה קלה ונעלי ספורט אבל אני ממליץ לכולם לעשות את זה עם נעליים גבוהות וטובות. לאחר כ-40 דקות פסטורליות במפל חזרנו באותה הדרך, הפעם לא פספסנו את החיתוך דרך הגבעה המיוערת.. הדרך חזרה לקחה לנו 2:40 שעות. חזרנו למרכז העיר בקו 12, אכלנו משהו וקנינו מצרכים למחר.

יום 8: קוק ז'אלאו (Kok-Zhaylyau)

אז לא ממש היינו בטוחים מה זה בדיוק קוק ז'אלאו, רק ידענו שזה אזור מערבי למדאו (עד כה יצא לנו להיות בעיקר בצד המזרחי) ושממנו יש כל מיני שבילים מעניינים. הבעיה בדיעבד היא שלוקח לא מעט זמן להגיע אליו, אז אם רוצים להגיע אליו ומשם לעשות את הדרך למפל קטן באזור, להגיע למצוק של שלושת האחים (tri brata) או אפילו להמשיך ולהגיע לפסגת Kumbel צריך לתכנן זמנים היטב ולצאת מוקדם. אנחנו יצאנו מהעיר בעצלתיים, לקח לנו קצת זמן למצוא את נקודת המוצא הנכונה למסלול וכך יצא שהתחלנו אפקטיבית ללכת רק ב-12:40. לאור זאת לא ציפינו להספיק להגיע ממש ל-Kumbel אבל רצינו להגיע לפחות למורדות שלו.

לאחר הליכה של שעתיים וחצי בשביל יחסית מסומן הגענו לקוק ז'אלאו הזה שהוא בעצם נקודת מפגש די גבוהה של כל מיני שבילים שבאים מכל הכיוונים עם תצפית פנורמית מגניבה לחלק של ההרים הנמוכים והירוקים של הרכס האימתני. מזג האוויר התחיל להתחרבש, הבנו כבר של-Kumbel כבר לא נגיע אז נחנו קצת ותפסנו שיחה עם זוג מבוגר נחמד מאוד שהגיע לקוק ז'אלאו באותו זמן שאנחנו הגענו, רק מכיוון מערב (מ-Kokshoky ליתר דיוק). אכלנו ביחד אגוזים ופירות, שתינו משהו חם והם הציעו לנו לבוא איתם לרכב ה-4*4 שלהם שנמצא בחניון עפר מערבית לקוק ז'אלאו. כמובן שקפצנו על המציאה (מעבר לחזרה עם אוטו, זה גיוון לנו את המסלול) והגענו בהליכה לאוטו כעבור שעה ורבע. הגענו לעיר ואכלנו ארוחת ערב טובה מאוד במסעדה ברחוב Zhambyl 144 (נקראה "הטרסה" או משהו כזה), שהייתה ממש קרובה להוסטל שלנו.

יום 9: מגיעים ל-Saty ואגם Kaindy

שברנו קצת את הראש איך להגיע לסאטי ולטייל באגמים שם. החברה המקומית שלנו גם רצתה לבקר באזור והציעה שנתפוס מונית משותפת לשם הלוך חזור, ושנשהה שם בסה"כ 2-3 ימים. אם בוחרים באופציה הזאת ולא ב-tour צריך לעשות שני דברים עיקריים: לסגור מראש הסעה ולהבין היטב מאיפה היא יוצאת ולסגור מקום לינה בסאטי (בעיקר בשביל השקט הנפשי, כשאנחנו הגענו לא היו הרבה מטיילים בסאטי והיו כמה וכמה אופציות לינה). שאלנו את העובדת בהוסטל Esentai איך מגיעים לסאטי ומסתבר שיש לה שם קרובת משפחה/מכרה עם home-stay, סגרנו דרכה ובסה"כ יצא לנו 5,000 טנגה לאדם ללילה בחדר זוגי, כולל שתי ארוחות ביום. דרך המארחת בסאטי קיבלנו מספר של נהג מונית משותפת שנוסעת מאלמטי לסאטי וחברה שלנו סגרה איתו על 2,500 טנגה לאדם לכיוון כאשר הסיכום היה שבדרך חזרה מסאטי נעצור לכמה שעות בקניון צ'ארין, שהוא פחות או יותר על הדרך (לפחות שביל העפר הרחב שמוביל אליו). החברה בסוף לא הייתה יכולה להצטרף אלינו בגלל מקרה חירום ונתנה לנו את המספר של הנהג שנוסע לשם + סימון ערטילאי במפה של מיקומו המוערך. תפסנו על הבוקר מונית למקום המשוער ולא מצאנו את המונית. ניסינו לתפוס את הנהג בטלפון (לא מדבר אנגלית כמובן) ולאחר דקות ארוכות מצאנו את הואן המיוחל, שהיה בחלקו הדרומי של רחוב Esenova, ליד תחנת האוטובוסים Shaykhat.

יש אגדה אורבנית על אוטובוס שיוצא ל-Saty כל בוקר, לא ידוע לנו מאיפה, מתי בדיוק ומה מספר שלו. שאלנו את המקומיים לגביו ואף אחד לא ידע על מה אנחנו מדברים או איך אפשר לאמת את זה. אולי כולם חלק מקרטל מוניות השירות ומנסים להסתיר את קיומו של האוטובוס הזה, לא ברור בכלל… אז הסתבר שהמונית הזאת אינה מונית קטנה כמו שחשבנו אלא מין מונית שירות למקומיים והתחלנו לחשוב על ההשלכות העתידיות של זה על הנסיעה חזור והעצירה שכביכול אמורה להיות בצ'ארין. הנסיעה ארכה משהו כמו 4 שעות, רובה בדרכים סבירות (רק ממש ליד סאטי יש דרכי עפר לא נוחות אבל כשעברנו שם עבדו בדיוק על סלילה של הדרכים האלה. חלק מכספי הדו"חות הולך לדברים טובים) ועם עצירה אחת בכפר Bayseit (אומר עליו פרט אחד בלבד: לכו לשירותים שם רק אם אתם ממש אבל ממש מוכרחים).

הדרך לסאטי מאוד יפה ופתאום נחשפים לנוף המדברי המהמם של קזחסטן. נתנו לנהג את שם המשפחה של המארחים שלנו והוא לקח אותנו אליהם. הם קיבלו אותנו בארוחה מקומית טעימה והשתכנו במבנה ממש ליד הבית שלהם שמיועד לתיירים עם חדרי דורמיטוריום, סלון, מטבח וחדר זוגי אחד. סאטי הוא לגמרי כפר באווירה של פעם - דרכי עפר, פרות מסתובבות בין הבתים, לכל בית נראה שיש משק משלו, רובם המוחלט מדבר רק קזחית (היכונו להרבה פנטומימה), שירותים בתאים בחוץ, אין ברזים עם מים זורמים (משתמשים בדליים) ויש קליטה סלולרית דור 2, מה שאומר שהאינטרנט בטלפון לא תפקד בכלל. מבין כל הדברים זה היה לנו הכי בעייתי כי לא היה לנו הרבה חומר שהכנו מראש על המקום והאטרקציות שבו, רק דברים שזכרנו בערך. קחו בחשבון שאין שם ממש סופר, אלא רק 2-3 מכולות עם היצע די מצומצם כך שמאוד כדאי לסגור על לינה עם ארוחות ולהביא אולי פירות יבשים וחטיפי אנרגיה וכאלה לזמנים של בין לבין. שלא תבינו לא נכון - אהבנו את האווירה בסאטי, את הקצב האיטי שלה, תחושת הניתוק, האוויר הנקי והשמיים זרועי הכוכבים. ואפילו את התרנגול בחצר שהעיר אותנו בכל בוקר.

היות ולא היה זמן לטייל באמת החלטנו לנסוע לאגם קאינדי, שהיציאה אליו היא ליד בית הקברות שנמצא בכניסה לכפר (בצידו המזרחי). אם ממש רוצים אפשר לעשות את זה ברגל אבל זה סיפור של כמה שעות לכל כיוון ועד כמה שאני זוכר אין הרבה צל לאורך המסלול. הפלא ופלא ולמארח שלנו יש ג'יפ והוא הציע לקחת אותנו הלוך חזור (50 דקות נסיעה לכיוון) תמורת 8,000 טנגה. היינו די סחוטים ולא התמקחנו על המחיר, אולי היה אפשר קצת להוריד אותו בדיעבד. הדרך עצמה מאוד לא נוחה לנסיעה ובאיזשהו שלב מגיעים לכניסה לשמורה, שם צריך להירשם ולשלם (משהו כמו 800 טנגה לאדם, שימו לב שיש לכם את הסכום בדיוק כי הם תמיד אומרים שאין להם עודף ובאופן כללי הם לא אנשים חביבים. כנ"ל גם בכניסה לשמורה של אגמי קולסאי). המשכנו במסע והגענו לחנייה, שלידה יש אגם. לא היינו בטוחים אם זה ה-אגם, הוא היה נחמד בסה"כ אבל זכרנו מהתמונות שאגם קאינדי נראה אחרת. בינתיים, הנהג נעלם לאיפשהו ולא היה עם מי לדבר. תייר אחד שראה אותנו מסתובבים יותר מדי זמן ליד האגם ועם פנים אובדות עצות זרק לנו שיש שביל משמאל שמוביל לאגם קאינדי עצמו. הודנו לבחור מקרב לב והלכנו נבוכים במורד השביל, משהו כמו רבע שעה הליכה. הגענו לאגם והוא באמת היה משהו מיוחד. חזרנו כעבור זמן קצר לחנייה, הרכב היה שם אבל לא היה שום סימן לנהג חיפשנו אותו באזור איזה רבע שעה עד שהוא פתאום צץ מעמקי יורט שהיה שם כאילו לא קרה כלום והסיע אותנו בחזרה. עשינו סיבוב בכפר ומצאנו בין השאר מכולת עם מבחר לא רע (בקצה המערבי של הכפר, בדרך הראשית שמובילה לקולסאי, צירפתי תמונה) המארחת שלנו הכינה ארוחת ערב טובה וישנו טוב טוב לפני המנה העיקרית של סאטי: אגמי קולסאי.

יום 10: אגמי קולסאי

יצאנו ב-8:15 אחרי ארוחת הבוקר עם הנהג שלנו והגענו תוך 40 דקות בערך לחנייה שנמצאת ממש ליד האגם הראשון. גם כאן זאת דרך עפר אבל הרבה יותר סבירה מזאת שמובילה לקאינדי. סגרנו עם הנהג שיחזור לקחת אותנו ב-18. הפעם התמקחנו קצת והנסיעה עבור שנינו הלוך חזור עלתה 6,000 טנגה. היה יום בהיר וההשתקפות שנתגלתה מהאגם הייתה פשוט מדהימה. באגם (הראשון) יש כל מיני facilities - מקומות לינה קרובים, מסעדה ותנועה של אנשים.

ירדנו מהחנייה למרגלות האגם והלכנו בשביל שמקיף אותו מצד ימין. השביל היה די ברור, מסומן מדי פעם והתוואי היה יערי ונוח אבל קצת בוצי. לאחר שלוש וחצי שעות הליכה (רובה די קלה, בסוף יש עלייה קצת מאתגרת) הגענו לאגם השני ונדרשנו לחצות את הנחל בגשר של קרשים כדי להגיע לצד הרחב שלו, שבו אפשר להיזרק קצת ולאכול משהו. ישר אחרי שחצינו את הגשר המאולתר ניגש אלינו שוטר גבולות קזחי וביקש לראות את הדרכונים שלנו. סבר הפנים החמורות שלו עשה קצת פלאשבק לזמנים הטובים שלנו בשדה התעופה אבל בסוף לא נרשמו תקלות והמשכנו לכיוון הספסלים ואפילו עשינו פק"ל קפה זריז בלי שאף אחד יראה (לא בטוח כמה מותר להדליק שם אש). בשלב הזה מזג האוויר הפך למעונן לגמרי עם גשם מפעם לפעם ככה שלא יצא לנו להתרשם ממש מהאגם השני.

חזרנו על עקבותינו ולאחר כשלוש שעות הגענו בחזרה לאגם הראשון. הייתה לנו שעה לשרוף עד המאסף אז הלכנו בשביל קצר משמאל לאגם שנועד יותר למשפחות וסיפק עוד נקודת תצפית יפה בהחלט. בינתיים הנהג הגיע אבל חיכה עם הנסיעה בטענה שאחותו אמורה לסיים את השביל עוד כמה דקות ושהוא צריך לקחת גם אותה (זה עם הקצת רוסית שעוד הצלחנו להבין ממנו). היה לנו ברור שהוא משקר כי הוא פשוט ניסה לחכות למלא את הרכב ושאל כל אחד שסיים את השביל אם הוא צריך הסעה. נתנו לו להנות מהספק עשר דקות בערך עד שכבר יצאתי משלוותי וצעקתי לו שיוצאים עכשיו. הוא חזר לאוטו ולקח אותנו בחזרה אל הכפר. שילמנו עוד טיפה אקסטרה והתנסנו בבאנייה (מרחצאות רוסיים) של המארחים שלנו - סה"כ היה חביב ובעיקר משעשע :)

יום 11: בחזרה לאלמטי

פתחנו את היום אופטימיים אחרי שוידאנו עם המארחים שלנו שהנהג יודע שביקשנו לעצור בצ'ארין. יצאנו לדרך על הבוקר, עברנו עם הנהג בכפר והוא העמיס עוד אנשים שנראה שהקשר ביניהם לטיול בצ'ארין מקרי בהחלט ואז הבנו סופית שאין סיכוי שהוא מתכוון לעצור ולחכות לנו שנסיים לטייל שם. השביל שמוביל לקניון (שביל עפר שאפשר לעשות עם 4*4 אבל ברגל לוקח 2-3 שעות לדעתי) נמצא ממש על הדרך לאלמטי. כל הדרך לנקודת המוצא לצ'ארין התלבטנו מאוד אם לרדת ולהסתמך על טרמפים כי תחבורה ציבורית משם לאלמטי אין באמת. בסוף החלטנו שלא לרדת שם, בגלל שהיה גם חם מאוד באותו יום ולא היו לנו הרבה מים. הגענו קצת מאוכזבים לאלמטי, נחנו קצת בהוסטל והלכנו לאכול צהריים. משם הלכנו למוזיאון אלמטי, שניכר שהוא חדש והושקעו בו הרבה מאמצים אבל הוא לא היה יותר מדי מרגש, אבל כן היה נחמד קצת לקרוא על ההיסטוריה העשירה של המקום.

כשהיינו בקולסאי נתקלנו במדריך תיירים צעיר מאלמטי שהייתה לו אנגלית טובה ושאלנו אותו איפה יש מדרחוב או אמנות רחוב ואיפה יש חיי לילה באלמטי. הוא המליץ להגיע ל-Arbat, מין מדרחוב שנמצא ליד קניון Tsum וברחובות שנחתכים יש גם כל מיני דברים מעניינים. לגבי חיי לילה, הוא המליץ על הפאבים של רחוב Dostyk. בכל מקרה הגענו בשעות אחה"צ המאוחרות לארבאט והייתה שם אווירה נחמדה מאוד, עם מופעי רחוב, הרבה גלידה בכל מקום ואמנות למכירה. המשכנו משם לרחוב Panfilov, שם כבר היו הרבה דוכנים למכירת תכשיטים, קרמיקות וחרסינות, צעצועים וכל מיני כאלה (יום לאחר מכן חזרנו לשם וקנינו שתי קעריות ממש יפות). ישבנו לארוחת ערב באחד הפאבים ברחוב ואז המשכנו להוסטל בנסיעה במטרו הלא ממש יעיל של אלמטי (אין לו הרבה תחנות והתדירות לא מדהימה), אבל מי אנחנו הלבנטיניים שנתהה על קנקנו של מטרו במדינה זרה.

יום 12: אגם Issyk ואקורד סיום בעיר

חברינו הנדיבים רצו לעשות איתנו עוד פעילות אחת אחרונה לקראת סוף הטיול והוחלט בסוף ללכת לאגם איסיק, יעד קזחי די פופולרי עם גישה נוחה. נסענו איתם בג'יפ וכעבור שעתיים כמעט הגענו לעיירה Esik, ממנה יש כביש (שהופך בסוף לדרך עפר רחבה) שמוביל דרומה לאגם, נסיעה של 20-30 דקות לכיוון. נאמר לנו שיש מוניות שירות מאלמטי ל-Esik ומשם כדי להגיע לאגם אפשר לתפוס מונית ספיישל או טרמפ. האגם מאוד יפה (מים קרים!) ויש לא מעט מקומיים שמקימים שם אוהלים ועושים שאשליק צפוף צפוף על האש. קצת כמו בכנרת אצלנו רק יותר קטן ופחות הומה (ויותר טורקיז). עשינו פיקניק צנוע למרגלות האגם, עשינו חצי הקפה שלו ולאחר שעתיים שלוש התחלנו בנסיעה לאלמטי, כשבדרך עצרנו לאכול בשרים במסעדה לצד הדרך. באלמטי עשינו סיבוב אחרון במרכז העיר לקנייה של מזכרות בעיקר. בלילה, בדרך להוסטל נכנסנו לסופרמרקט האהוב עלינו Small והעמסנו מלא שוקולדים וחטיפים קזחיים. הספקנו לישון קצת בהוסטל, קמנו לפנות בוקר ותפסנו מונית לשדה התעופה (סביב ה-2,000 טנגה דרך האפליקציה של Yandex).

סיכום קצר

סה"כ נהנו מאוד - קזחסטן ארץ עצומה, יפהפייה ויחסית נטולת תיירים. בהחלט ניכר שהיא מהווה מפגש בין תרבויות רבות ויש בה אוכל מצוין מכל הסוגים. יש הרבה מה לראות במרחק נסיעה מאלמטי וככלל אצבע, ככל שנשארים יחסית קרוב לעיר ככה קל יותר להסתדר מבחינת תנאים נוחים יותר וקשיי שפה. מי שנוסע ולא יודע רוסית ורוצה לבקר במקומות מרוחקים יותר כמו סאטי (מאוד מומלץ למי שמחפש כמה ימים באווירה כפרית) שישקול בחיוב לקחת tour - ממה שאנחנו ראינו הבדלי המחירים לא מאוד משמעותיים, בטח אם מדובר במטייל אחד או שניים.

קישורים חיצוניים

• אטרקציות ומסלולים #1
• אטרקציות ומסלולים #2
• אוטובוסים מהעיר להרים
• מסלולי אטובוסים בעיר