שביל ה- GR-20 בקורסיקה

רקע

האי קורסיקה עבר לא מעט "ידיים" מאז יושב לראשונה: מהמאה ה-13 הוא היה חלק מהרפובליקה של גנואה למשך כ-500 שנים, כשבאמצע המאה ה-18 הוא נהנה מעצמאות לתקופה קצרה של 15 שנים. העצמאות הגיעה לסיומה כאשר צרפת כבשה את האי, והוא חלק מצרפת מאז (למעט תקופה קצרה במהלך מלחמת העולם השנייה כשהצבא הגרמני כבש את האי והחזיק בו). האי נהנה מאוטונומיה מסוימת שהוענקה לו מהשלטון הצרפתי, ועד היום ישנו מיעוט לאומני שדורש עצמאות מלאה. במשאל עם שנערך בנושא לפני כמה שנים כ-42% הצביעו בעד עצמאות.
בשל העבר האיטלקי, השפה המקומית דומה יותר לאיטלקית מצרפתית, אבל רוב תושבי האי כיום מדברים צרפתית כשפה ראשונה וקורסיקאית רק כשפה שנייה.
שני שליש מהאי מורכב מרכס הרים, כשהפסגה הגבוהה ביותר מתנשאת קצת מעל 2,700 מטרים. השביל שימש בעבר את לגיון הזרים הצרפתי כמסלול אימונים, וזה בשל העליות והירידות המרובות שלו.
גודל האי הוא כ-8,600 ק"מ רבועים (כשליש ממדינת ישראל), וחיים בו 320,000 תושבים. חלק גדול מהתושבים חיים בו רק בתקופת האביב והקיץ כשהתיירים מגיעים אליו בהמוניהם. בשאר הזמן הם מתפרנסים בצרפת היבשתית.
"עיר הבירה" של האי הינה אז'קסיו (Ajaccio) ושם כל המשרדים הממשלתיים ממוקמים. העיר השנייה בגודלה הינה בסטיה (Bastia), והיא העיר היותר תעשייתית באי. לשתי ערים אלו ישנה תנועת מעבורות ומטוסים מצרפת ומאיטליה.
הטרק עובר בחלק גדול שלהאי, והגיוון הנופי גדול ומרשים וכולל הרים, יערות, אגמים ובעלי חיים.

מידע כללי

הגעה לאי -
אפשר להגיע לאי בטיסה לאחד מארבעת שדות התעופה, או בהפלגה מצרפת \ איטליה. בזמן חופשת הקיץ (יולי אוגוסט) ישנן הפלגות למספר רב של יעדים, אבל מחוץ לתקופה זו ההפלגות מגיעות רק לנמלים הגדולים.
מומלץ לכל מי שמתכוון להתחיל את המסלול בצפון להגיע לעיר קלבי (Calvi), שתחילת המסלול נמצא בכפר קטן ליד העיר. ישנן טיסות מצרפת (ניס) שמגיעות ישירות לעיר זו.

אופי ההליכה -
זה בהחלט לא מסלול קל, וישנם אלו שטוענים שזה המסלול הקשה ביותר באירופה. התוואי הררי, וכולל הרבה עליות וירידות ומעט מאוד מישור. בחלק מן המקומות יש צורך להעזר בידיים (Scrambling). חייבים להגיע מוכנים פיזית ולא פחות מזה גם מנטלית, ולהיות מוכנים לזה שמאחורי כל פסגה ישנה פסגה נוספת (ונוספת). בממוצע הולכים 6-7 שעות בכל קטע של השביל, כאשר ישנם כמה יוצאי דופן.

לינה -
בסוף כל אחד מ-15 הקטעים ישנה בקתה או מלון שניתן להקים או לשכור אוהל, או לשכור מיטה בחדר משותף (לרוב מיטת קומותיים). אם שוכרים אוהל מקבלים אוהל מוקם, עם מזרון מתנפח בפנים. צריך רק להביא שק"ש. בחודשי הקיץ הלילות קרירים, אבל שק"ש שמחמם עד +3 מעלות הספיק לי בהחלט. אפשר תמיד לבקש שמיכה, ולרוב גם לקבל. מכיון שמטיילים בשמורת טבע, חל איסור לישון מחוץ לבקתות. במקרה של מזג אוויר סוער יבקשו מכם לקפל אוהלים ולישון בתוך הבקתה. יצא לי פעם אחת לישון על רצפת חדר האוכל (על מזרון כמובן).
במהלך כל הטרק ישנן שלוש אפשרויות לינה -
1) Refuge - בקתת הרים עם חדרי לינה משותפים ולרוב מקלחת אחת או שתיים. תמיד יש מקום לבשל אוכל עצמאית, וגם אופציה לקנות ארוחות ומוצרים.
2) Bergerie - גרסה מקומית ל-B&B. לרוב נותן תנאים יותר מפנקים מהבקתה, אבל המחיר כמובן גבוה יותר. אין הרבה כאלו לאורך המסלול.
3) Gite d'etap - אכסנייה מקומית שלרוב ממוקמת רק באזורים שיש אליהם גישה עם רכב. ישנן 3-4 אכסניות לאורך המסלול.
ישנו אתר שמאפשר הזמנת חדרים בכל אחת מהבקתות לאורך הדרך, וע"פ חוקי הפארק הלאומי חובה להזמין מקום מבעוד מועד. אני לא הזמנתי חדר \ אוהל באף מקום, ותמיד מצאתי מקום לישון בו. ייתכן שאם יוצאים לטרק בשיא העונה, תתקשו למצוא מיטה או אוהל לשכור, אבל מקום להקים אוהל תמיד יהיה.

אוכל ושתייה -
קורסיקה הייתה תחת שלטון איטלקי במשך כמה מאות שנים, ולאחר מכן צרפתי. השילוב הזה מתבטא באופן אידאלי על הצלחת, ואוכל זוכה למקום של כבוד באי. במהלך הטרק האוכל יותר עממי ומותאם לטרקיסטים - הרבה פסטה, מרקים עם ירקות שורש ונזיד עדשים עם נקניק. בכל בקתה לאורך הדרך יש כיריים ולרוב גם סירים ומחבתות, כך שאפשר לבשל במקום לקנות ארוחות. לא ניתן לסמוך ב-100% שיהיה גז בישול בבקתה, וגם יש לקחת בחשבון שלעיתים קרובות יש תור לשימוש בכיריים.
מי שכן רוצה לקבל ארוחה מוכנה צריך להרשם מראש, ובשעה היעודה פתק עם השם שלכם יחכה על השולחן. אפשר כמובן לקנות שתייה בכל בקתה, אבל המגוון משתנה. אל תדאגו, יין ובירה טובים יש בכל מקום. ניתן גם להזמין מראש ארוחת בוקר, אבל היא לרוב די מאכזבת ומסתכמת בכמה קרקרים, גבינה פשוטה, מיץ ותה \ קפה. כל זה יחכה לכם בחדר אוכל על מגש עם השם שלכם.
כמעט בכל בקתה ישנה חנות קטנה שמציעה חטיפים, מוצרי יסוד, לחם, שתייה ופירות יבשים. השונות בין הבקתות מבחינת המגוון המוצע בחנות וטיב האוכל שמבושל די גדול, פירוט בפרקים הבאים.
ברוב המקטעים לא עוברים ליד מקום שמגיש ארוחת צהריים, לכן מומלץ לקחת משהו בתיק לשם כך.
מי שתייה יש בכל בקתה, אין בעיה לשתות אותם גם בלי טיהור. כדאי לקחת לפחות 3 ליטרים בכל יום, ולרוב עוברים ליד מקום מים באמצע היום אם צריך למלא את הבקבוק.

חשמל -
גם כאן השונות די גבוהה מבחינת ההיצע, וכדאי לצאת מנקודת ההנחה שרק פעם בשלושה ארבעה ימים יהיה ניתן להטעין מכשירים חשמליים.

עלויות -
כל העלויות שאני מציג כאן מעודכנות לשנת 2013. טיסה מהארץ לניס עלתה לי $500, וטיסת המשך לקלבי עלתה $280 נוספים (טיסה של פחות משעה). מעבורת עלתה באזור ה-100 אירו, אבל היא לא הגיעה לקלבי.
יום ממוצע בטרק עלה באזור 45 אירו, וזה כלל לינה באוהל שכור (12 אירו), ארוחת ערב (16-20 אירו), פיינט בירה בפחית וארוחת בוקר שלרוב השתדלתי שתהיה ממוצרים שקניתי ולא ארוחת בוקר קנויה בבקתה. כמובן שאפשר למצמם הוצאות אם סוחבים אוהל, וקונים מצרכים כדי לבשל ארוחה לבד.

ציוד -
אני השתדלתי לטייל עם כמה שפחות ציוד על הגב, ולכן לא לקחתי איתי אוהל, מזרון או ציוד בישול. כן כדאי לקחת ציוד לגשם שעלול להופיע בכל רגע, גם בקיץ. לרוב זה יקרה רק אחרי הצהריים, אבל לא לוותר על מעיל טוב. בספטמבר שאני טיילתי כמעט תמיד השמש זרחה במהלך היום ולבשתי חולצה קצרה. בערבים קריר מחוץ לבקתה, וחייבים להיות מצוידים במעיל חם, כובע גרב, חם צוואר וכו'. ברוב הבקתות יש כיור שמיועד לכביסה, אבל לא תמיד יש סבון. בכל כמה ימים מגיעים לבקתה שמצוידת במוצרי טואלטיקה, לכן יש להצטייד בהתאם. מי שמורגל ללכת בעזרת מקלות הליכה ימצא שהם שימושיים כאן, פרט למקומות מועטים שיש להעזר בידיים.

סימון שבילים -
לכל אורך המסלול ישנו רק סימון אחד ואחיד: פסים אדום לבן. הסימון מצוין ומתוחזק היטב, וקשה מאוד ללכת לאיבוד. ישנם כמה ספרים ומפות מומלצים, קישורים אפשר למצוא להלן.

נק' ההתחלה -
את ההליכה מתחילים בכפר קטן בשם Calenzana, שנמצא במרחק נסיעה קצרה (כ-20 דקות) משדה התעופה של קלבי. העלות של המונית הייתה 30 אירו, והתחלקתי במחיר עם זוג שפגשתי במטוס. בכפר ישנם כמה מלונות קטנים וחנויות שאפשר לקנות צידה לימים הראשונים של הטרק. אני ישנתי באכסנייה בשם Gite d'etap, שחדר משותף עם מקלחת צמודה עלה 15 אירו. אפשר כמובן ללכת מדרום לצפון, יש יתרונות לכאן ולכאן. רוב המטיילים (כ-2/3) הולכים מצפון לדרום.

שפה -
השפה המקומית דומה מאוד לאיטלקית, ורוב המקומיים דוברים אותה ברמה גבוהה. השפה היותר מדוברת הינה צרפתית, ושווה ללמוד מראש כמה ביטויים ומילים בצרפתית שיעזרו בעת הזמנת חדרים, אוכל וציוד. רוב בעלי הבקתות מדברים אנגלית בסיסית ביותר, אבל חלקם מסרבים להדות בזה.

היום הראשון: מ-Calenzana ל-Refuge d'Ortu di u Piobbu

היום הראשון מתחיל בעלייה ארוכה שעולה לרכס ההרים. סה"כ עולים ביום זה כמעט 1,300 מטרים, בעלייה די נוחה שמזגזגת במעלה ההרים. לי זה לקח 5.5 שעות כדי לעבור את 10 הק"מ ולהגיע לבקתה הראשונה. הבקתה מנוהלת ע"י אישה מאוד נחמדה ואוהדת ישראל, שלארוחת ערב בישלה את המאכל הלאומי הקורסיקאי: נזיד עדשים ונקניק חזיר. הנזיד יחד עם המרק למנה ראשונה היה מצוין!
בבקתה אין היצע גדול מבחינת מוצרים, ומוכרים שם בעיקר חטיפים ושתייה. יש מקלחות חדשות וטובות שמזכירות מקלחות חוף (לוחצים על כפתור ויוצאים מים במשך כמה שניות), והמים מחוממים ע"י פנל סולרי. מסיבה זו כדאי להתקלח מוקדם, כך שאם המים פושרים תצאו מהמקלחת לשמש.

היום השני: מ-Refuge d'Ortu di u Piobbu ל-Refuge de Carrozzu

זה יום לא קל, שמתחיל בעלייה תלולה על צלע הר שמצריכה לעיתים שימוש בידיים. הנוף ההררי ושל מפרץ קלבי שווים את העלייה, ובמקטע זה מתחילים לראות את היופי והגיוון שהטרק הזה מציע. לאחר הליכה מישורית קצרה בסוף העלייה, מגיעים לתחילת הירידה לעבר הבקתה. ה-8 ק"מ של המקטע הזה לקחו לי כ-6 שעות, שבסופו הגעתי לבקתה שיושבת על צלע הר. הנוף שנשקף מהמרפסת יפהפה, והבירה כמובן הוסיפה להנאה. האוכל שהוגש לארוחת הערב היה בסיסי וטוב (מרק ירקות ופסטה), והמקלחות היו בסדר גמור. החנות מציעה מגוון מוגבל מאוד, ויש שלט גדול שמציין שהם לא מוכרים לחם (שמוגש בארוחת הערב).

היום השלישי: מ- Refuge de Carrozzu ל-Refuge d'Asco Stagnu

יום יפה מאוד, שמתחיל בחציית נהר קטן (באמצעות גשר תלוי) ואז טיפוס יפה וארוך לעבר פסגה עם נוף יפה מאוד. מגיעים לפסגה של 2,010 מטרים כעבור כשעתיים וחצי, ואז ישנה הליכה של כשעה וחצי על רכס ההרים. לאחר מכן מגיעים לתחילת הירידה לעבר הבקתה, כאשר הירידה אורכת כשעה. סה"כ הלכתי כחמש שעות ביום הזה כדי לעבור כ-6 ק"מ, שבסופו מגיעים לאתר סקי (שלא פעיל בתקופה זו של השנה).
באתר ישנן שתי אופציות ללינה: אכסנייה שמציעה חדרים משותפים (4 אנשים בחדר), או B&B שמציעה חדרים פרטיים. האכסנייה לא מוכרת ארוחות מבושלות, אבל ישנה חנות קטנה עם מגוון טוב. במקום יש מטבח מצויד שמאפשר בישול נוח, או מסעדה ב-B&B שמציעה תפריט צרפתי מומלץ מאוד!
המקלחות חמות גם בבקתה וגם ב-B&B, ושווה להתענג עליהן. ישנה גישה לרכבים לאתר הסקי, ואפשר להתחיל את המסלול כאן למי שרוצה לדלג על היומיים הראשונים הקשים.
מי שמעוניין להעפיל לפסגה הגבוהה ביותר של האי יוכל לעשות זאת מכאן, אבל זה יעלה ביום אחד לפחות (הלוך וחזור). הפסגה נקראת Monte Cinto, ומתנשאת לגובה של מעל 2,700 מטרים.

היום הרביעי: מ- Refuge d'Asco Stagnu ל- Refuge de Tighjettu

אחד הימים היפים והמאתגרים של הטרק, כאשר ביום זה עוברים ב-Cirque de la Solitude. זוהי ירידה תלולה ויפה ביותר שמצריכה שימוש בשרשראות שקבועות בסלע. את היום פותחים (כרגיל) בעלייה מהאכסנייה לעבר פסגה עם נוף לעמק עם פריחה יפה. כאמור הירידה לעמק מצריכה שימוש בשרשראות וסולמות. זו ירידה די קצרה, אבל מצריכה ריכוז וקצת נסיון בירידה מסוג זה. בשום פנים ואופן לא כדאי לרדת את הקטע הזה כאשר יורד גשם והשרשראות מחליקות והסלעים לא מספקים את החיכוך הנדרש. לאחר הירידה ישנה עוד עלייה, הפעם בעזרת סולמות, לעבר פסגה נוספת בגובה של 2,218 מטרים. מהפסגה הזו ישנה הליכה נעימה אך די ארוכה לעבר הבקתה. סה"כ ה-8 ק"מ של היום היו הזה לקחו כ-6 שעות, שבסופם מגיעים לבקתה קטנה עם בעלים חביב מאוד. המיטות כאן מאוד צפופות, ומומלץ לישון באוהל. המקלחת הייתה די ישנה ומים פושרים מאוד. ארוחת הערב הייתה טובה, ובחנות יש מגוון רחב של מוצרים.
אפשרות נוספת ללינה היא ב-B&B בשם Bergeries de Ballone שנמצא במרחק של כחצי שעה מהבקתה, בהמשך השביל. כאמור זה עולה יותר, אבל גם מקבלים ארוחת ערב הרבה יותר טובה, ומקלחת חמה.

היום החמישי: מ- Refuge de Tighjettu ל- Castellu di Vergio

יום ארוך יחסית, שמתחיל בירידה נוחה לעבר ה-B&B שהזכרתי ביום הקודם. גם אם לא ישנתם שם, אפשר לקנות כאן גבינה מקומית טובה שתוכל להוות ארוחת בוקר ליום-יומיים הבאים. לאחר ה-B&B מתחילים לטפס לעבר בקתה בשם Refuge de Ciottulu di i Mori, אליה מגיעים כעבור כ-4.5 שעות. ישנה אפשרות לישון כאן, אבל לא הייתי ממליץ על כך משתי סיבות: 1) הבעלים של הבקתה מאוד לא סימפטי ו-2) חבל לסיים את היום מוקדם כל כך.
כן כדאי לעצור כאן לארוחת צהריים, הם מוכרי סנדוויצ'ים שיספיקו לכם עד הערב. אני המשכתי מכאן לעבר האכסנייה בשם Castellu di Vergio, אליה הגעתי כעבור שלוש שעות (סה"כ 7.5 שעות למסלול של 13 ק"מ).
לאחר הבקתה הראשונה של הצהריים, ישנה ירידה יפה לעבר נהר גועש, שלידו ישנו בית קפה קטן שאפשר לעצור בו לכוס קפה. המרחק ממנו לאכסנייה הינו כשעה מישורית שעוברת ברובה בחורשה יפה. לקראת סוף היום תשמעו קולות של אופנועים ואוטובוסים, שכן האכסנייה נמצאת על כביש אספלט. כאן ניתן לשיון באכסנייה, במלון או להקים אוהל בחצר של האכסנייה. תשימו לב - כאן אין אפשרות לשכור אוהל, ולכן כדאי להזמין מקום מראש באחת האופציות שהזכרתי. זה המקום היחיד שבו התקשתי למצוא אופציה ללינה, ורק ביטול של הזמנה איפשרה לי לישון באחד החדרים המשותפים.
המקלחות של האכסנייה טובות ונקיות, בחנות יש מגוון גדול מאוד ויש אפילו פירות וירקות טריים! אפשר לאכול במסעדה של המלון, ארוחת הערב שם טובה מאוד.
כשאני הייתי שם, היה שלט שנכתב עליו שיש להזהר מהשועל שמסתובב שם בלילות (רק מי שישן באוהל). לכן כדאי לתלות את האוכל מחוץ לאוהל על אחד העצים בסביבה.

היום השישי: מ- Castellu di Vergio ל- Refuge de Manganu

יום לא קשה ויחד עם זאת יפה ביותר, כאשר האגם שעוברים לידו (Lac de Nino) באמצע הדרך מהווה את פסגת היום. להגיע לאגם לקח לי קצת פחות מארבע שעות, ומשם לבקתה כשעה נוספת. מומלץ מאוד לקנות קצת אוכל בחנות של האכסנייה של היום הקודם בשביל ארוחת צהריים נעימה על הדשא של האגם. אני ביליתי כאן יותר משעה, וזה היה בהחלט מהנה ביותר. יש סוסי פוני ליד האגם, דייגים ותיירים שבאים לטיול יום קצר. סה"כ עוברים ביום זה 14 ק"מ, שלקחו לי כחמש שעות הליכה.
מתחילים את היום בהליכה מישורית בחורשה נעימה, ולאחר מכן ישנן כמה עליות וירידה מתונה לעבר האגם. לאחר האגם יש הליכה בעמק ירוק ויפה, שבדרך עוברים ליד B&B בשם Bergerries de Vaccaghja. אפשר לישון כאן, או להמשיך לצד השני של העמק ולהגיע לבקתה. הבקתה נעימה ויפה, והמרפסת שלה פונה לעמק ומעניקה נוף מרגיע ומוריק. מתחת למרפסת ישנו מפל קטן ובריכה טבעית, ואם מזג האוויר מאפשר, כדאי לטבול בה. היא הרבה יותר נעימה מהמקלחת במקום. האוכל שהוגש כאן היה סביר, והחנות הציעה מגוון מצומצם.

היום השביעי: מ- Refuge de Manganu ל- Refuge de Pietra Piana

זה לא יום קל, באשר היום נפתח עם עלייה תלולה לעבר רכס הרים יפה, ולאחר מכן ההליכה על הרכס מצריכה שימוש בחבלים ויתדות שקבועים בסלע. ההתקדמות איטית, ולקח לי קצת יותר מ-6 שעות על מנת לסיים את 10 ק"מ של המקטע הזה. לאחר שהולכים כשעה על הרכס, מגיעים לנק' תצפית שממנה ניתן לראות שני אגמים יפים ומרשימים בעמק הרסטוניקה: Lac de Melo ו- Lac de Capitellu. ישנם מסלולים מקו הרכס שיורדים אל שני האגמים, כאשר ירידה אל האגם העליון (Capitellu) ובחזרה לקו הרכס הוסיפו כשעה וחצי ליום זה (לא כלול ב-6 שעות של המקטע). לא ברור אם זה היה שווה את המאמץ, האגם של אתמול היה יותר מרשים ומהנה. ממשיכים על קו הרכס עוד כשעה, ואז מגיעים לירידה די ארוכה שמובילה לבקתה.
הבקתה די קטנה, והינה הבקתה הכי גבוהה של כל הטרק (1,842 מטרים). הלינה במיטות צפופה ביותר, והבקתה לא מכילה יותר מ-28 אנשים מקסימום. לעומת זאת יש די והותר מקום להקמת אוהלים, וזו האופציה המומלצת לדעתי. ביום שאני הגעתי היו רוחות חזקות, ולכן מסוק ההספקה לא יכול היה לנחות כאן עם אוכל. מסיבה זו לא ניתן היה להזמין ארוחת ערב, אבל בעלת הבית הרגיעה אותנו ואמרה שיש די והותר יין ובירה! היו כמה קופסאות ספגטי ופחיות טונה למכירה, אז זו הייתה ארוחת הערב שלי לאותו היום, והיה לא רע בכלל...
למקלחות לא נכנסתי, אבל השירותים היו בסיסיים ביותר כך שקשה לי להאמין שהמקלחת הייתה ברמה גבוהה. הלילה היה די קר, וכאן נאלצתי לישון עם ביגוד חם.

היום השמיני: מ- Refuge de Pietra Piana ל- Refuge de l'Onda

יום קל יחסית, שמתחיל בירידה מתונה לעבר נחל יפה ביותר שילווה את רוב היום הזה. סה"כ הולכים כ-10 ק"מ ביום הזה, שלקחו לי כ-6 שעות כולל כמה הפסקות ארוכות בדרך. לאחר שמגיעים לנחל, הולכים ביער יפה ומוצל במישור ועלייה מתונה. כדאי מאוד לעצור ליד הנחל בנקודה שמוצאת חן בעיניכם, ולטבול את הרגליים. אין מה למהר ביום זה, הבקתה שמגיעים אליה מציעה הרבה מאוד אוהלים להשכרה ומיטות. כשעה וחצי לאחר סיום הירידה מגיעים ל-B&B בשם Bergerie de Tolla. אפשר לקנות כאן ארוחת צהריים טובה, ולנוח קצת בגן היפה. לאחר ההפסקה ממשיכים בתוך חורשה בעלייה מתונה שהולכת ומתפתלת לכיוון הבקתה. הבקתה עצמה מנוהלת ע"י זוג חביב ומציעה אוכל טוב מאוד, מגוון לא רע של מוצרים ומקלחת חמה (שעולה 2 אירו)! המים מחוממים ע"י גז, ושווה להתענג עליה.
יש גרסה אחרת של המקטע הזה, שכולל הליכה על קו הרכס וחוסך כשעת הליכה. הגרסה הזו חשופה לרוחות, ולכן יש להתייעץ עם מפעילי הבקתה לפני שבוחרים בה.

היום התשיעי: מ- Refuge de l'Onda ל- Vizzavona

היום האחרון של החלק הצפוני מתחיל בעלייה תובענית, שבמהלכה מעפילים למספר פסגות יפות עם נוף מרשים ביותר. מהפסגה הכבוהה ביותר (2,389) מתחילים לרדת לכיוון הכפר Vizazavona. הירידה יפה מאוד ומהנה, ועוברת ליד מפלים יפים, נחלים זורמים וסלעים מרשימים מאוד. לוקח לא מעט זמן על מנת להגיע לכפר, זה מקטע די ארוך ולעבור את ה-10 ק"מ שלו לקח לי כמעט 7 שעות.
כשעה לפני הכפר מגיעים למפל יפה בשם Cascades des Anglais, וזה אתר תיירותי פופולרי באזור שמושך אליו לא מעט תיירים. לא רחוק מהמפל יש כמה מסעדות, ואפשר לאכול בהן ארוחת צהריים. השביל עובר ממש בסמוך אליהן.
לאחר המפל ממשיכים לכיוון הכפר, כשרוב הדרך נוחה ובירידה מתונה. הכפר עצמו קטן, אבל יש בו היצע לא רע של מלונות, בתי קפה וחנויות. אני שכרתי אוהל בחצר האחורית של תחנת הרכבת, ויש שם גם מקלחת חמה לא רעה. לארוחת הערב הרחקתי כמה ק"מ בודדים ממרכז הכפר למסעדה מצוינת שנמצאת במלון בשם Hotel Monte d'Oro. המסעדה מנוהלת ע"י Marie Josephine (מאריג'ו בקיצור), אישה מקומית מאוד נחמדה ואוהדת ישראל שאפילו ביקרה כאן פעם או פעמיים. שווה לשוחח איתה אם רוצים לשמוע קצת על ההיסטוריה של האי מפי תושבת המקום. אפשר כמובן לישון במלון שלה, שהיה במקורו המגורים של הפועלים שבנו את מסילת הרכבת והגשר שהיא עוברת עליו. הגשר תוכנן ע"י לא אחר מגוסטב אייפל. הארוחה עצמה הייתה מצוינת, כפי שהצרפתים \ איטלקים יודעים. הסטייק היה מבושל בדיוק כפי שצריך, וכל הארוחה הייתה חוויה מהנה מאוד! בהחלט מומלץ מאוד... על מנת להגיע למלון יוצאים מהכפר אל הכביש הסלול ולוקחים ימינה. לוקח כחצי שעה של הליכה, אבל אפשר לתפוס טרמפ. כדאי לקחת פנס להליכה בחזרה לכפר, מחשיך שם מוקדם.
ארוחת בוקר אפשר לאכול בבית הקפה של הכפר, והחנות הצמודה אליו מציעה מגוון גדול של מוצרים (ואפילו פירות וירקות טריים).

היום העשירי: מ- Vizzavona ל- Bergeries de Capannelle

היום הראשון של החלק הדרומי די ארוך (כ-15 ק"מ), אבל לא קשה ויפה ביותר. לקח לי פחות מחמש שעות כדי להגיע לבקתה, ולכן אפשר לקחת את הזמן ולאכול ארוחת בוקר ב-Vizzavona. רוב היום הזה מוקדש לעלייה מתונה, אבל יש גם כמה ירידות בדרך. יש עלייה קצרה אבל תלולה ביותר קצת לפני שמגיעים לבקתה, אבל בסוף העלייה יש נק' תצפית מוצלת ויפה שאפשר לאכול בה ארוחה קלה.
הבקתה עצמה נמצאת למרגלות אתר סקי, ולכן מציעה מגורים ברמה קצת יותר גבוהה מהממוצע. בנוסף יש שם מסעדה טובה עם בר מוצלח, ואפילו מכונת אספרסו. ניתן להגיע לבקתה עם רכב, יש כביש שמגיע אליה. החנות בבקתה מציעה מגוון לא רע, אבל לא כמו של Vizzavona.

היום האחד עשרה: מ- Bergeries de Capannelle ל- Refuge de Prati

היום השני של החלק הדרומי מתחלק לשני חלקים: הראשון קל ומתאפיין בהליכה מתונה ביער יפה ומוצל, והשני שרובו עלייה באזור פתוח. בין שני החלקים ישנו B&B (ב-Col de Verde) שמומלץ לאכול בו ארוחת צהריים. יש שם סנדוויצ'ים מעולים, צ'יפס טרי ומצוין ושתייה חמה. הסטייקים נראים גם טובים מאוד, אבל לא טעמתי אותם. לקח לי באזור ה-3.5 שעות כדי להגיע אליו.
בזמן שאכלתי את ארוחת הצהריים, התחיל לרדת גשם בפעם הראשונה בטרק. הגשם לא הראה סימנים של התעייפות, ולאחר כשעה וחצי לא הייתה ברירה אלא לצאת החוצה וללכת בגשם עד לבקתה. בשל הגשם הורדתי את הראש ופשוט הלכתי מהר בלי לעצור בדרך. עד לבקתה לקח לי פחות משעה וחצי. כל המקטע הינו באורך של כ-16 ק"מ.
בלילה היה צפי למזג אוויר סוער וגשום, ולא ניתן היה לישון באוהלים. הצטופפנו כולנו בפנים, ואני ישנתי על מזרון מתנפח בחדר האוכל. האוכל היה סביר עם מנות נדיבות, והבעלים של הבקתה היו לבביים. החנות הציעה מגוון די מוגבל של מוצרים.

היום השנים עשר: מ- Refuge de Prati ל- Refuge d'Usciolu

יום באורך ממוצע (11 ק"מ), שלקח לי קצת יותר מחמש שעות להשלים אותם. ביום זה ישנן הרבה עליות וירידות, אבל בשלב זה של הטרק הן כבר לא היוו אתגר גדול. בנוסף הנוף היפהפה נותן אנרגיה ומוטיבציה לעלות ולרדת. בסה"כ ביום הזה יורדים יותר מאשר עולים, אבל אין הבדל גדול בגובה בין נק' ההתחלה והסיום.
הבקתה בסוף המקטע חביבה מאוד ונשקף ממנה נוף יפה. ישנם מספר חדרים, כשבכל אחד יש כמה מיטות קומותיים. החנות מציעה מגוון גדול, והארוחה זולה אבל די קטנה. כדאי לקנות כמה מוצרים שישלימו את ארוחת הערב, ויספיקו לארוחת בוקר וצהריים למחרת.

היום השלושה עשר: מ- Refuge d'Usciolu ל- Refuge d'Asinao

זהו אחד הימים הארוכים של הטרק, ולקח לי כמעט תשע שעות להגיע לבקתה בסוף המקטע (כולל הפסקת צהריים ארוכה באמצע). אורך המסלול הוא כ-14.5 ק"מ. היום נפתח עם עלייה של יותר משעה וחצי עד שמגיעים לפס ברכס יפה מאוד. ישנן רוחות חזקות לאורך הרכס, וכדאי להתייעץ עם הבעלים של הבקתה לפני שיוצאים לדרך. לאחר הפס ישנה ירידה נוחה והדרגתית שבמהלכה עוברים ליד בריכות טבעיות ונחלים. בסוף הירידה מגיעים ל-B&B בשם Bergeries de Bassetta, וכדאי לעצור כאן לארוחת צהריים. המרק היה טוב מאוד. לאחר ההפסקה ישנה עלייה מתונה, שלאחר שמגיעים לבקתה נוספת (שהייתה בהקמה בזמן שאני הייתי שם) הופכת להיות תלולה יותר.
בסוף העלייה מגיעים לרכס נוסף, ולאחריו ישנה ירידה ארוכה שבמהלכה מקפצים בין בולדרים ולכן לוקח זמן על מנת לסיים אותה. בסוף הירידה מגיעים לבקתה עם מרפסת מזמינה, אוכל מצוין וחנות קטנה עם מגוון מצומצם. ישנו חדר לינה אחד עם מיטות בשלוש קומות, שמאוד צפוף ורועש. מומלץ לישון באוהל בחוץ. המקלחות קצת ישנות אבל בסדר גמור, וכך גם השירותים.

היום הארבעה עשר: מ- Refuge d'Asinao ל- Refuge de Paliri

יום יחסית ארוך אבל לא קשה במיוחד, שעובר בעיירה קטנה (בשם Quenza) עם הרבה מסעדות וחנויות קטנות. סה"כ המסלול הינו באורך 13 ק"מ, ולקח לי כשבע שעות לעבור אותם (כולל הפסקה ארוכה בעיירה). סה"כ יורדים ביום זה יותר משעולים, לקראת סיום הטרק. מתחילים את היום בירידה מתונה באזור מיוער ומוצל ברובו. ההליכה נעימה מאוד, ולקראת סופה ישנה עלייה מתונה שלקראת סופה תשמעו רעש של מנועי אופנועים. בעיירה כאמור יש מסעדות תיירים רבות, וגם הרבה מכולות שרובן מוכרות Panini טוב.
המשך השביל מתחיל במישור מיוער, ולאחר כמה דקות מתחיל לטפס עלייה קצרה ודי תלולה. בסוף העלייה ישנו נוף יפהפה, ואז מתחילים בירידה מתונה שבסופה מגיעים לבקתה הקטנה בסוף המקטע. הבקתה קטנה וחביבה, עם הרבה מקומות להקמת אוהל. האוכל היה טוב, והחנות מציעה מגוון מצומצם של מוצרים. כדאי לקנות בעיירה כמה מצרכים לארוחת הבוקר והצהריים למחרת. המקלחת מרוחקות מאוד מהבקתה, ולוקח יותר מחמש דקות על מנת להגיע אליה. השירותים קרובים, אבל יחזירו אתכם לימי הטירונות (בול פגיעה). בבוקר אין צורך למהר, היום האחרון לא ארוך והאוטובוס מנק' הסיום אל העיר הקרובה יוצא באזור 15:00 כך שאפשר להתענג על הבוקר האחרון של המקטע.

היום החמישה עשר: מ- Refuge de Paliri ל- Conca

היום האחרון של הטרק!
רוב היום במגמת ירידה כמובן, עד שמגיעים לעיירה בסוף הטרק בגובה 252 מטרים. היום מתחיל במישור שמוביל למצוקים יפהפהיים, ןסלעים ענקיים שהיוו הפתעה נעימה. אל האזור מגיעים לאחר כשעה וחצי, ושווה להסתובב כאן קצת. זה החלק הכי יפה של היום הזה.
לאחר מכן ממשיכים במישור חשוף ויפה, שבסופו ירידה באזור מיוער. הירידה מסתיימת כשמגיעים לנחל, ששווה לעצור לידו לארוחת צהריים קלה. לאחר ההפסקה עולים לאזור מישורי וחשוף שמוביל לרכס האחרון של המקטע. לאחר עלייה קצקצרה מגיעים למעבר הרים שממנו נשקפת העיירה שמהווה את סוף הטרק: Conca. הירידה המתונה והקלה לוקחת קצת פחות משעה, ובסוף מגיעים לעיירה. ממשיכים עם הכביש הראשי שלה עד למסעדת ה-GR-20, שם חוגגים עם בירה קרה וסנדוויץ חם. סה"כ הולכים ביום זה כ-13 ק"מ, שלקחו לי קצת פחות מחמש שעות.
מהמסעדה יש מיניבוס שמגיע לעיר Porto-Vecchio, נסיעה קצרה של כחצי שעה.

מה אפשר לעשות לאחר הטרק?

מקונקה אפשר לתפוס אוטובוס לעיר הקרובה (Porto-Vecchio), ושם יש חוף נחמד, מסעדות, מלונות קטנים וכל הפינוקים שעיירת קיט צרפתית יכולה להציע. אני הייתי בה יומיים, והיא לא השאירה רושם חיובי במיוחד. לכן עליתי על אוטובוס לקח אותי לנק' הדרומית ביותר בקורסיקה: Bonifacio. זו עיירה קטנה ויקרה מאוד, וצרפתים עשירים נוהגים להגיע לכאן עם היאכטה הפרטית שלהם לנופש בקיץ. העיר העתיקה (citadel) יפה מאוד, ושווה להקדיש לה אחר צהריים לפחות. מהעיר העתיקה אפשר לראות את האי האיטלקי סרדיניה, וישנן מעבורות רבות שישמחו לקחת אתכם אליו. מלון פשוט ליד המרינה עלה 100 אירו (Hotel du Roy D'Aragon), והמסעדות לאורך המרינה נחמדות אך יקרות.
התחנה הבאה הייתה אז'קסיו (עיר הבירה של האי), אליה הגעתי גם עם אוטובוס. יש בעיר מוזיאון נחמד שמוקדש לתושב המפורסם ביותר של קורסיקה: נפוליאון בונפרטה. המוזיאון נמצא בבית הישן (והמשוחזר) שלו, ואם יש לכם כמה שעות פנויות שווה לעבור בו. חוץ מזה אין בעיר אטרקציות מיוחדות, ואני המשכתי צפונה מבלי לישון בה לילה אחד. הגעתי לעיירה בשם פורטו (Porto), וזו מצאה חן בעייני הכי הרבה מכל העיירות באי. נשארתי בה שלושה לילות, וביקרתי בכמה מוקדי עניין בסביבה: שמורת טבע ימית בשם Scandola, עיירה יפה וציורית בשם Ota, ושמורה יפה בשם Calanche de Piana עם סלעים בתצורות יפות. בכל המפרץ של פורטו אפשר לצלול, לשנרקל, לדוג או סתם לשבת על החוף היפה ולשתות בירה קרה. אחרי הטרק האורך חייבים לנוח קצת, לא? אני ישנתי במלון קטן בשם Colombo, שהיה נחמד מאוד עם חדרים גדולים ונקיים מאוד, ארוחת בוקר טובה מאוד ושקט. החסרון העיקרי היה המרחק מהחוף: כ-20 דקות לכל כיוון.
לאחר מכן חזרתי לקלבי, שממנה טסתי בחזרה ארצה דרך מארסיי.

טיפים

• ישנה טענה שהחלק הצפוני של הטרק יפה יותר, אך קשה יותר. אני לא חושב שיש בזה מן האמת: לדעתי החלק הדרומי היה לא פחות יפה, וברמת קושי טיפה יותר קלה.
• כל יומיים שלושה אפשר להכנס ולצאת מהטרק, אז אם התעייפתם או בא לכם לדלג על מקטע או שניים ניתן לעשות זאת בקלות.
• תשתדלו להפחית במשקל תיק כמה שאפשר, כל 100 גרם מורגשים היטב בעליות והירידות המרובים של הטרק. אני יצאתי עם תיק בינוני (33 ליטרים), וזה הספיק לי לכל הציוד הדרוש ולא הכביד עליי יותר מדי. לא חייבים לסחוב אוהל, מזרון וציוד בישול. בנוסף מזג האוויר (בתחילת ספטמבר) היה נעים, ולא הזדקקתי ליותר ממעיל פליז וכובע גרב בלילות הקרירים.
• תמיד כדאי להתייעץ עם הבעלים של הבקתות לפני שיוצאים לדרך בבוקר. מזג האוויר יכול להיות הפכפך, וגם בתור טייל מנוסה היו כמה מקטעים שלא הייתי רוצה להתקע בהם כשגשום ומחליק (במיוחד בירידות או כשצריךלהשתמש בשרשראות או יתדות מברזל) או כשהרוחות החזקות של האי נושבות.
• הבקתות לאורך הדרך פתוחות כל השנה, אבל לא מאוישות מחוץ לעונה שמתחילה ביוני ומסתיימת באזור אמצע אוקטובר. לכן אם אתם מתכוונים לטטיל מחוץ לעונה, חייבים לסחוב אוכל, אוהל וכל הציוד הנדרש.

קישורים חיצוניים

• אתר מצוין עם פורום פעיל שנותן מידע רלוונטי ואמין
• המלון והמסעדה של Marie Josephine ב-Vizzavona
• ספר טוב עם מפה לטרק
• המלון בפורטו
• אלבום התמונות שלי