סובב מון בלאן מקוצר - Tour du Mont Blanc

היום הראשון - מ-les Contamines ל- Refuge du Col de la Croix du Bonhomme

אנחנו התחלנו את הטיול שלנו בכפר les Contamines - Montjoie בצרפת, שנמצא כשעה נסיעה משדה התעופה של ז'נבה. הגענו יום לפני כן בטיסה מתל אביב לז'נבה, ונסענו בהסעה לכפר. ישנן הרבה חברות שמציעות שירותי הסעה מז'נבה לתחילת מסלולים באלפים, וישנה גם תחבורה ציבורית דרך שאמוני.
ישנו במלון בכפר, ובבוקר יצאנו ממנו בהליכה רגלית על שביל סובב מון בלאן - ה-TMB, שעובר ברחוב הראשי של הכפר, לאורך הנהר. השביל מסומן בשלטים קטנים עליהם כתוב TMB, או בסימון שבילים של שני פסים - כתום ואדום. לפעמים הסימון משתנה - אין עקביות רבה, אבל בגדול הצבעים כתום ואדום שולטים, יחד עם האותיות TMB. באף נקודה בדרך לא איבדנו את הסימון - ויחד עם המפות ועם ספר סיפורי הדרך - הניווט קל מאוד.
הולכים במקביל לנהר, יוצאים מהכפר ועוברים דרך אזור של אתרי קמפינג וספורט, עד שמגיעים לכנסיית נוטרה דם דה לה גורג' אחרי כשעה של הליכה. הכנסייה קטנה ויפה, וכשאנחנו היינו שם הוצגה מחוץ לה תערוכה יפה של צילומים אלפיניים.
מכאן השביל מתחיל לטפס בדרך ג'יפים תלולה (מתחילה כדרך רומית מרוצפת). השביל עובר דרך היער, מגיע לנקודה יפה בה צופים מלמעלה על קניון קטן וצר בו המים זורמים במהירות, וממשיך לטפס עד בקתת Refuge de la Balme. כאן ה-TMB עוזב את דרך הג'יפים, ומתחיל בטיפוס הרציני והארוך של היום (כ-600 מטר תלולים עד הפאס), שפחות או יותר לא נפסק עד הבקתה בה ישנו בערב. קצת אחרי הבקתה יורדים לעמק של נחל, ממנו מתחיל קטע הטיפוס הרצוף הארוך. בעמק ישנו פיצול לאגם Lac Jovet - אנחנו עלינו אליו וירדנו חזרה. הנוף יפה - אך צריך לקחת בחשבון שמדובר בתוספת של כ-400 מטר גובה טיפוס, ואחר כך כמובן ירידה.
לאחר קטע הטיפוס הארוך והרצוף מגיעים לאנדרטה ורוג'ום גדול לזכר מטיילת אנגליה שמתה כאן בסערה, והשביל ממשיך לטפס עד הפאס המרשים - Col du Bonhomme. מכאן ההליכה היא במגמת עלייה מתונה קצת יותר, בגובה בנוף אלפיני מרשים מאוד, עד הפאס הבא - Col de la Croix du Bonhomme - ממנו נשקפת הבקתה ממש מעט מתחתיו.
אנו סיימנו את היום בבקתה הגדולה (Refuge de la Croix du Bonhomme) - בה חדר אוכל גדול ונחמד, חדרים רבים ומקלחות קרות למי שרוצה. מכיוון שאין גישה לבקתה ברכב, האוכל בסיסי יחסית לשאר הטיול, וכלל דייסת תירס ובשר.
היום הראשון הוא ארוך ותלול יחסית לשאר הימים - בסך הכל עולים 1,300 מטר, בתוספת של 400 מטר נוספים לאגם.

היום השני - מ-Col de la Croix du Bonhomme ל-Refuge des Mottets

היום השני רגוע בהרבה וקצר - היום הקליל ביותר בטרק. ירדנו ירידה תלולה ויפה מאוד (למרות הערפל), שעברה בכמה נחלונים זורמים, דרך כמה בקתות ומבנים חקלאיים, עד עמק. מגיעים לעמק בכפר les Chapieux - שאין בו הרבה מעבר לאתר קרוואנים, מחלבה אורגנית קטנה, ובקתת אירוח עם מסעדה.
מכאן ההליכה היא בשביל סלול לאורך הנהר עד la Ville des Glaciers - קבוצת מבנים חקלאיים שנראים נטושים, ושירותים ציבוריים נקיים (המים בכיורים לא לשתיה). לאורך הדרך משקיפים על הנהר ועל סדרת אגמים שנראו מאוד מפתים בצהריים שהתחממו, אבל התלילות של הירידה אליהם מנעה מאיתנו לנסות להגיע.
ב- Ville de Glaciers חוצים את הנהר ועוזבים את הדרך הסלולה, ולאחר קילומטרים ספורים מגיעים לבקתה בה ישנו בלילה - Refuge des Mottets. זוהי בקתת אירוח גדולה, שמורכבת מכמה מבנים ששימשו בעבר כמחלבה. יש כאן מקלחות עם מים פושרים, ובערב האוכל לא רע - כמו בכל מקום שמן, מלא בגבינה ובשר. בסך הכל בקתה נחמדה מאוד. מאחר שהגענו מוקדם (צהריים), אחרי שהתארגנו יצאנו לסיבוב קטן וטיפסנו על ההרים צפונה מהבקתה, וחזרנו.

ישנה אפשרות חלופית ליום - קצת מעל הבקתה בה ישנו בסוף היום הראשון יוצא שביל שיורד ישירות ל-la Ville des Glaciers. השביל אמור להיות קשה יותר מבחינה טכנית להליכה, אבל הנוף אמור להיות מצוין - וביום טוב אפילו רואים את המון בלאן... אנחנו לא הלכנו בו בגלל הערפל הכבד שהיה בבוקר, אבל זו אפשרות ביום יפה.

היום השלישי - מ-Refuge de Mottets לקורמייר

מהבקתה בה ישנו עלינו בשביל, בעלייה מכובדת אבל לא נוראית, לפס ולגבול בין צרפת לאיטליה - Col de la Seigne. הנוף מהפס יפה, ומכאן השביל מתחיל לרדת, וממשיך במגמת ירידה במהלך היום.
מעט אחרי הפס, מגיעים לתחנת מידע שהאיטלקים הקימו במיקום קצת מוזר. יש כאן תערוכה על האלפים והשבילים בהם, ונציג שיענה לכם על השאלות (למרות שאם הצלחתם להגיע לכאן, כנראה שמצאתם את התשובות).
המשכנו לרדת, עברנו ליד בקתת Rifugio Elisabetta, עם התריסים הירוקים. השביל ממשיך לרדת לאט, שומר על הגובה מעל העמק Val Veni, כך שהנוף פתוח.
לקראת סוף היום עברנו ליד אגמון קטן, שלידו ישבו המון משפחות מטיילים צרפתיות, איטלקיות ואירופיות בכלל - אבל אף אחד לא נכנס למים. החלטנו לנסות את המים (הקרים, אבל לא נורא), וסחפנו איתנו גם כמה אירופאים. שווה כניסה.
לקראת סוף היום עברנו בבקתה Maison Vielle הגדולה והתיירותית (לכאן אנשים כבר מגיעים ברכבל, כך שרואים הרבה יותר אנשים מאשר ביומיים האחרונים, שגם בהם לא היינו בודדים), וקיצרנו את הירידה התלולה ל-Courmayeur ברכבל.
קורמייר היא עיירת סקי תיירותית וקיצ'ית נורא, והאווירה בה שונה מאוד מהיומיים האחרונים שהעברנו בבקתות. ישנו במלון על הכביש הראשי (יחד עם אוטובוס שלם של ישראלים בטיול מאורגן).

היום הרביעי - מקורמייר ל-Champex

ביום הזה דילגנו על שני מקטעים נמוכים - בין קורמייר ל-Arnuva, ובין la Fouly ל-Champex. קיצרנו אותם בעזרת אוטובוסים, והלכנו את הקטע הגבוה, בו נמצא מעבר הגבול בין איטליה לשוויץ.

בבוקר לקחנו אוטובוס לכיוון Val Ferret, וירדנו בתחנה האחרונה שלו, אחרי Arnuva. למזלנו המלון שלנו היה ליד הכביש הראשי, קרוב ל-Tourist Infrormation, שם התחנה הראשונה של האוטובוס - כי האוטובוס התברר כעמוס מאוד, ולמי שחיכה בתחנה השלישית כבר לא היה מקום. מכיוון שהוא יוצא בערך פעם בשעה - מומלץ מאוד להגיע לתחנה הראשונה שלו, אחרת לא תצליחו לעלות. אחרי נסיעה מפותלת, הגענו ל-Arnuva - לא יותר מנקודה בה האוטובוס יכול להסתובב חזרה, וכמה פחי מחזור.

מכאן ההליכה נוחה, בעלייה מתונה עד בקתת Refuge Elena הגדולה יחסית, בה אפשר למלא מים. מכאן מתחילה עלייה תלולה לפס - Grand Col Ferret, עליו עובר גבול איטליה-שוויץ. מכאן התחלנו לרדת, כשבבקתת La Peule עזבנו את ה-TMB, שיורד על דרך ג'יפים לנחל, והולך לאורכו, דרך הכפר Ferret השוויצירי, ועד לעיירה הקטנה la Fouly. אנחנו פנינו שמאלה מעט לפני הבקתה, והלכנו על שביל שהולך מקביל לנהר אבל בגובה, והרווחנו עוד קצת נוף ושביל הולכי רגל, עד שירדנו אחרי Ferret, והמשכנו עוד קצת עד la Fouly.

ממרכז העיירה הקטנה והתיירותית לקחנו את האוטובוס לכיוון Orsieres. בתחנת Orsieres, אותו אוטובוס שישבנו עליו החליף את מספר הקו, ועלה לעיירת הנופש הקטנה Champex Lac, בה ישנו בלילה, בבית מלון קטן לחוף האגם. העיירה ברובה מורכבת מבתי נופש ובתי מלון, והייתה די סגורה ונטושה בערב. אבל האגם הקטן שהיא יושבת לחופו יפה, ומכאן המשכנו רגלית ביום למחרת.

היום החמישי מ-Champex ל-Trient

ביום הזה התפצלנו- מי שהתעייף ולא רוצה ללכת לקח אוטובוסים מ-Champex ל- Trient, והעביר את היום בכפרים ובעיירות שבדרך- במידת הצורך זה אפשרי ביותר.
מי שרצה ללכת המשיך בהליכה, וביום הזה בחרנו להתפצל מהמסלול המסורתי של ה-TMB, וללכת בשביל מקביל מאתגר יותר, דרך Fenetre d'Arpette - חלון ארפט.
יצאנו בבוקר מהמלון, הלכנו לאורך אגם Champex מערבה, ובפיתול של הכביש השביל שלנו עוזב את ה-TMB, ומתחיל לעלות ביער. לאחר עלייה לא ארוכה לאורך תעלת השקייה, הגענו לעמק ארפט. כאן השביל הוא דרך עפר שעולה במתינות בעמק, עוברת בקתת מטיילים, ומתחילה לעלות באופן תלול יותר ויותר לאורך כמה קילומטרים. כבר אחרי בקתת המטיילים רואים את הפס הצר - חלון ארפט - אבל הוא הרבה יותר רחוק ממה שהוא נראה...
העלייה הולכת ונעשית תלולה ומלאה בבולדרים ככל שמתקדמים, עד החלק האחרון שלה - מעלה ארוך ותלול. זו הייתה העלייה הכי קשה מכל הימים שעשינו - ונהנינו ממנה ומהנוף למעלה בהתאם.
מהחלון רואים את קרחון טריינט (Galcier du Trient), ולאורך הירידה אל תוך העמק צופים עליו. הירידה מתחילה תלולה, ומאתגרת את הברכיים, אבל מתמתנת ברגע שמגיעים לנחל. מכאן ההליכה בקו גובה לאורך תעלת השקייה. עוברים בקתת מטיילים (Chaelt du Glaciers), וממשיכים ללכת, עד שנמצאים מעל לכפר Trient. כאן מצטרפים חזרה ל-TMB, ויורדים אל הכפר.
אנחנו ישנו בגסט האוס בכפר הקטן (מאוד).

היום השישי - מ-Trient ל-שאמוני

את היום האחרון שלנו הפכנו ליום קצר - יצאנו מהמלון בבוקר והלכנו דרומה, יצאנו מ-Trient, והמשכנו דרך הכפר הצמוד אליו מדרום la Peuty, עד לקצה שלו. מכאן הדרך מתחילה לעלות דרך היער לפס האחרון של הטרק - וגבול שוויץ-צרפת. מכאן קיצרנו, וירדנו ישירות מהבקתה דרום מערבה, לכיוון בקתת de Charmillon, לא על ה-TMB. משם ירדנו ברכבל ל-le Tour, ממנה לקחנו רכבת לשאמוני (חינם לתיירים!).

כאן הסתיים הטרק שלנו - שישה ימים על סובב מון בלאן. משאמוני נסענו בהסעה חזרה לנמל תעופה ג'נבה - אפשר גם בתחבורה ציבורית.

טיפים

• המסלול עמוס בעונת התיירות, והבקתות מלאות. מומלץ מאוד להזמין מקומות מראש.
• יש המון חברות שמציעות שירותי תכנון לטיול באזור, הסעת ציוד והזמנת מקומות בבקתות - אנחנו נעזרנו בחברה אירית One Foot Abroad.
• השתמשנו במדריך המצויין של Cicerone ל-Tour du Mont Blanc - נותן את כל האפשרויות, סיפורי דרך מצויינים - אפשר לתכנן איתו כל שילוב של ימים על השביל
• השתמשנו במפות 1:50,000 של Rando Edition, - שם המפה Pays du Mont-Blanc.
• הארגון וההתמצאות לתייר קלים מאוד במסלול הזה. הרמה הפיזית מכובדת - אבל לא קשה נורא. ברוב המקרים אפשר לקצר, לעשות ימי מנוחה, או לדלג.