סובב מון בלאן בקיץ 2023

תכנון הטרק

טור סובב מון בלאן הוא אחד מהמפורסמים ביותר בעולם, והטרק הכי עמוס באירופה.אפשר ללכת אותו כטרק בין בקתות, או כ-wild camping. בכל קיץ הולכים את הטרק הזה כ-12,000 איש. מדהים.
את הטרק שלנו התחלתי לתכנן שנה לפני כי רציתי להיות בטוחה שאצליח למצוא מקום לכל הבקתות שאני רוצה בלי לשבור את הראש אחכ על שינויים בתוואי כי אין לינה. תכננתי את הימים לפי הבקתות שבחרתי מראש, ובהתאם ליכולתה של ילדת הבת מצוה שבעצם חגגה 11.
לTMB יש מערכת אינטרנטית להזמנת הבקתות. חלקן (רובן) של העמותה (ציבוריות) ומיעוטן פרטיות.
בכל שנה עונת הטור מסתיימת בסוף ספטמבר. באוקטובר נערכת ישיבה של כל הבקתות ובדכ בתחילת - אמצע אוקטובר מתחילה מערכת ההזמנות להפתח לשנה הבאה.
מכיון שרציתי בקתות ספיציפיות, שלחתי מיילים לכולן וקיבלתמ תאריכים מדוייקים של פתיחת ההזמנות.
למעשה, ברגע שסיימתי לבנות את המסלול יכולתי להזמין טיסות.
גם כאן יש כמה אופציות-
הכי נוח להגיע מז׳נבה. יש טיסות ישירות, ושאטלים, אוטובוסים, ורכבת לשאמוני, ממנה רוב האנשים מתחילים.
אופציה נוספת היא לטוס למילאנו, ולהתחיל את הטור מקורמאיור.
אפשר גם להתחיל משאמפה-לק בשוויץ.
בעצם, זה טרק מעגלי ואפשר להתחיל בכל מקום אליו מגיעה תחבורה.
אני הזמנתי טיסות לז׳נבה עם איזיג׳ט ואני לא ממליצה כי השעות שלהן לא נוחות. בדיעבד הייתי טסה אחרת.
בסופו של דבר-המסלול נבנה, הבקתות הוזמנו, טיסות הוזמנו והך גם שאטלים מ ואל שאמוני, נשאר רק לספור ימים.

ציוד

הציוד לטרק תוכנן בקפידה ונשקל שוב ושוב ושוב.
לצאת לטרק ארוך עם ילדה בת 11 מחייב שליטה מדוייקת וקפדנית במשקל מכיון שאסור לה לסחוב מעל לאחוז מסויים ממשקל גופה. והיא קטנטונת המתוקה שלי.
את רשימת הציוד שלי שכללתי במשך שנתיים של טרקים בשביל ישראל ועם קצת עזרה מחברה שעשתה את הטור שנתיים לפני.
הכי קריטי היה משקל התיק. בדבקות סירבתי לעבור משקל של 10 קילו לי ו-4 קילו לרותם.
התרמיל שלי -30 ליטר נבחר בכוונה כדי שלא אוכל להעמיס. עד כה טיילתי עם תרמיל של 47 ליטר. רק התרמיל שקל 1.7 קילו. קיצצתי.
בסופו של דבר עמדתי ביעד.

לגבי סלולר - אז מזה כמה חופשות שאני מתנהלת עם esim של איירלו. לקחתי חבילה ב 13$ של 3 ג'יגה לכל מערב אירופה - וזה אומר שהיא כוללת את 3 הארצות בטרק.
עם קוד הנחה אפשר להוזיל 3 דולר בשימוש ראשון.

הכנה פיזית

TMB הוא כ-170 קמ פלוס מינוס, תלוי בוריאנטים, עם 10,000 מטר עליה וירידה.
כל יום יש סדר גודל של 1000 מטר עליה וירידה.
אין ככ בארץ עליות בסדר גודל הזה ולכן ההכנה ממש חשובה.
אנחנו טיפסנו את החרמון -1400 מטר, עם כל הציוד על הגב, את הר ישי בנגב, את נחל יגור (אתגרי)
ועשינו אימוני הכנה של סקווטים בעיקר.
בסוף, מה שלמדתי, זה שאין עליה שאי אפשר לעלות, יש עלייה שניסיתי לעלות מהר מדי.
אז אכן היו ימים שהיה לי קשה, (דוקא לא בימים הידועים לשמצה כביכול).
אבל גיליתי שאם עמדתי דקה שתיים לנשום, בסוף כל עליה הסתיימה בפאס יפהפה.
האימונים שלנו כללו סקווטים מ10x3
ועד 50X3.
סקווטים קדמיים, צידיים ולאנג׳ים.
התחלתי חודשיים לפני הטור, ואי אפשר להגיד שמאוד הקפדתי.
ראיתי תכנית טיפוס מדרגות של מישהו, אבל אני לא הצלחתי לתרגל אותה. אין לי מדרגות בקרבתי.
שבוע 1 - 50 קומות
שבוע 2 - 80 קומות 2 מדרגות ביחד
שבוע 3 - 80 קומות עם התרמילים
שבוע 4 - 100 קומות, 2 מדרגות יחד, כם התרמילים.
3 פעמים בשבוע.

טיסה והגעה לשאמוני

טסנו בטיסת איזיג'ט לז'נבה. הטיסה יוצאת ב - 1 מטרמינל 1 שזה קצת מבאס כי יש הרבה זמו להעביר ומשעמם.
נחתנו בז'נבה ומכיון שטסנו רק עם כבודת יד לא נאלצנו לחכות למזוודות. הזמנתי שאטל לשאמוני ב 18:00 וחיכינו לו כחצי שעה. השאטל הוריד אותנו בפתח המלון.
ממליצה מאוד cham express
יצאנו לאכול ארוחת ערב, השלמת קניות של קרם הגנה, ואולר והלכנו לישון מוקדם.

יום 1- לז -אוש - מיאג׳ דרך הוריאנט של קול דה טריקו

ישנו במלון שאלט הוטל לה פריור. ממש ביציאה מהמלון עובר האוטובוס ללז אוש.
חשוב לדעת שמהמלונות בשאמוני אפשר לקבל כרטיס נסיעה בחינם באוטובוס. מראש תכננו לעלות ברכבל בלוויו כדי לחסוך חלק מהעלייה של היום הראשון.
התחלנו את היום בקצת קניות לאפרוחה שלי. היא מפונקת באוכל.
אז באגט, אבוקדו, עגבניות שרי ומיץ תפוזים.
לקחנו את האוטובוס לפלאס דה מאירי בלז אוש כדי להצטלם בשלט ההתחלה של הטור. השלט נמצא ממש מול לשכת התיירות של לז אוש.
משם הליכה קלה של 700 מ׳ לרכבל בלוויו.
32€ לשתינו לכיוון.
ביציאה מבלוויו אפשר לבחור להצטרף למסלול העיקרי או בוריאנט של קול דה טריקו. בחרנו בוריאנט מכיון שתכננו מראש את הלילה ברפיוג׳ דה מיאג׳ שנמצאת בוריאנט.(פרטית)
מהרכבל כ-2 קמ עד לגשר ביונסיי. הזרימה מדהימה ויש תצפית משגעת על קרחון ביונסיי.
הטרייל אל הגשר עובר בחלקו באיזורי ויה פראטה - איזור שמצריך היעזרות בכבלי מתכת.
העלייה לקול מייגעת אבל התעודדנו באוכמניות. מגיעות לקול, 2120מ׳ רוח מטורפת וקור כלבים, ובלי הפסקה אנחנו מייד מתחילות בירידה לרפיוג׳ דה מיאג׳.
הירידה הזו היתה טבילת האש שלנו בטור. ירידה תלולה, דרדרת של אבנים, עומס מטורף על הברכיים. הירידה לקחה מעל שעה, 500 מטר ירידה בגובה.
רפיוג׳ דה מיאג׳ חמוד. יש לנו חדר לבד. המקלחת מרעננת ומיד גם כביסה של הבגדים שיתייבשו עד מחר.
ארוחת הערב מוגשת על המרפסת והיא מצויינת. סלט ירוק, אומלט תפוחי אדמה מפנק, מגש גבינות ופאי אוכמניות לקינוח.
מחיר 95€ ללילה לשתינו. מזומן בלבד.
Value for money - שווה לגמרי.
ציון - 7
מרחק - 9.93 ק"מ
עליה 1383
ירידה 831

יום 2 - מיאג׳ לנאן בורן

השכמה ב6:30.
ארוחת בוקר דלה - לחם, חמאה, ריבה, קפה. והופ אנחנו הראשונות בחוץ.
ממיאג׳ אנחנו מטפסות למונט טרוק. אויר נעים והעליה עוזרת לנו להתחמם. בסוף העלייה מחכים שיחי אוכמניות במליונים ורותם בעננים. הפסקת אוכמניות קלה ואנחנו ממשיכות. בפסגת מונט טרוק יש שולחן התמצאות נהדר. ליד השולחן עומדת בחורה ואנחנו מתחילות לדבר. גם היא בדרך ללה קונטמינה. שמה ססיל והיא מבלגיה. ואני נזכרת שלפני 10 חודשים בערך התכתבתי בפייסבוק עם בחורה בלגית בשם ססיל. אני פותחת את המסנג'ר ומגלה שזו אכן היא. מה הסיכוי למצוא מקבוצה של עשרות אלפי הייקרים בטור הכי מפורסם בעולם דוקא את זו שהתכתבתי איתה?
אנחנו ממשיכות ללכת ביחד. ממונט טרוק אנחנו יורדות ללה קונטמינה להפסקת קפה ומאפה. וקניות ליום הבא. באגט, אבוקדו, עגבניות, מיץ.
ביציאה מלה קונטמינה רותם מגלה פארק חבלים ואנחנו עוצרות להפסקה ארוכה בדיוק לפני התחלת העלייה לנאן בוראן.
מהפארק שנמצא ליד כנסיית נוטר דאם דה לה ג׳ורג׳, לוקח לנו עוד כשעה וחצי עד נאן בוראן.ססיל יוצאת לפנינו כי היא ישנה אחרי לה באלם ויש לה עוד דרך ארוכה. אנחנו מקוות להפגש למחרת בעלייה לבונהום.
נאן בוראן יפהפיה מול ההרים וברקע קול זרימת הנחל.
אנחנו מקבלות את החדר ראשונות מקלחת נהדרת וכביסה.
אני שותה קיר נהדר ורותם תה.
ארוחת הערב מעולה - יש מרק דלעת נהדר, קיש טבעוני, סלט. גראטן תפוחי אדמה.
נאן בוראן - 123€ לשתינו
Value for money - שווה.
ציון - 8
מרחק - 13.67 ק"מ
עליה - 838
ירידה - 930

יום 3 - נאן בוראן דרך קול דו בונהום וקול דה פור ללה מוטה

בבוקר היום השלישי, ארוחת בוקר ב6:30. יום ארוך וקשה לפנינו - העלייה האימתנית והידועה לשמצה לבונהום.
ארוחת הבוקר לא טובה יותר ממיאג׳. גרנולה, מיץ תפוזים, לחם וחמאה, וקרואסון. קפה ותה. הם צריכים לבוא לארץ ללמוד איך צריכה להיות ארוחת בוקר…
הזמנו packed lunch לרותמי והיא מקבלת כריך עם חמאה וגבינה (מסריחה שאיו סיכוי שתאכל), ביצה, תפוח, טוויקס, וצ׳יפס. לשמחתי יש לנו עוד מהירקות מאתמול ושקית טונה מעושנת שהיא אוהבת.
יוצאות מנאן בוראן ב-7:00 ומיד ממשיכות את העלייה שהתחלנו אתמול.
העלייה לפנינו היא של 3 שעות רצופות, (למעשה היא 4.5, אבל שעה ממנה הלכנו כבר אתמול בעליה לנאן בוראן). מייד עם היציאה מנאן בוראן ספיידרמן מזהה תותי בר ובשמחה רבה עטה על השלל. ככל שאנחנו מתקדמות השמים מתקדרים ומהר מאוד אנחנו שולפות את מעילי הגשם מהתיקים ומתלבשות היטב. הזרזוף המרענן הזה ילווה אותנו בשעתיים הקרובות והוא הופך את כל היום הזה לכייפי הרבה יותר מכיון שפחות חם והרבה יותר נעים לטייל ככה. ממשיכות בטיפוס ל"לה-באלם" ופוגשות שוב ושוב בדרדסים הכחולים - אוכמניות במליונים. טעים. מעל לה באלם עוצרות להפסקת חטיף ומכאן נותנו "פוש" ותוך כשעתיים אנחנו בקול דו בונהום 2329 מ. עוצרות להפסקת צהריים מוקדמת וכמה צילומי "בוק" של עמידות ידיים.
אני בודקת את המפה ומגלה שמכאן בעצם צריך להמשיך ולטפס לקול דה לה קרואה דו בונהום במרחק של עוד כשעה הליכה על צלע ההר. השביל מתפתל על צלע ההר ומשקיף לנופים יפהפיים של האלפים, פסגות משוננות, עמקים ואגמים.
בקול דה לה קרואה דו בונהום אנחנו עוצרות לתמונה קצרה ומיד ממשיכות עם הוריאנט לקול דה פור - המעבר שיקח אותנו לואלה דה גליישר ואל לה מוטה - הבקתה בה נישן הלילה.
העליה לקול דה פור מזמנת לנו שלג בפעם הראשונה בטרק ורותמי בעננים מהשמחה. היא משחקת בשלג עד שלא מרגישה את כפות הידיים. ההליכה מעט מסוכנת כי השלג למעשה קרחי, ודורש הליכה מאוד זהירה. עליה איטית של עוד 300 מ' וסה"כ 2665 מ' בקול דה פור.
מכאן מתחילה ירידה תלולה של 900 מ' לכיוון ואלה דה גליישר. ירידה מאוד תלולה. הנוף מסביב עוצר נשימה - צוקים, מפלים, קרחונים.
מעט אחרי תחילת הירידה אנחנו פוגשות בסוסה עמוסה לעייפה בציוד, נגררת ע"י המוביל שלה בעליה כשלמעשה היא נושאת את כל הציוד של הקבוצה. מזעזע בעיני ושוב עדות לאכזריות האדם ולניצול הציני של חיות.
בסיום חלקה הראשון של הירידה אנחנו פוגשות באייבקס הראשון שלנו בטרק שעומד ומדגמן לנו בסבלנות. הוא מגונן על עדר של מספר נקבות ועופרים שממהרים לחמוק בין הצוקים והקרחון.
חלקה השני של הירידה מעט פחות תלול אבל יותר מאתגר. האדמה רטובה ובוצית ועל כן מחליקה, ואנחנו אף שוקעות עד הקרסוליים בתוך ביצה. לאחר עוד כ - שעה אנחנו מגיעות לואלה דה גליישר ומכאן יש הליכה של כ - 45 דק' ללה מוטה. מגיעות רצוצות ועייפות בשעה 17:00 ומגלות שססיל ישנה איתנו באותו החדר. יש ממש מעט זמן למקלחת וכביסה לפני ארוחת הערב. החדרים קטנטנים ודחוקים, אבל המים במקלחת מצויינים. בהמשך יש סתימה בביוב וכל השירותים מוצפים ועולים. על הריח... לא נדבר. זוועה.
ארוחת הערב מחרידה - יש מרק שעועית סביר וזהו. האורז לבן ודביק בלתי אכיל ואיתו מוגש תבשיל שומני של נקניקיות שאף אחד מסביב לשולחן לא יכול לאכול. רותם אוכלת קצת מרק ולחם. באמצע הארוחה ניגש בחור ומנגן בתיבת נגינה. מקסים. חלק מהאנשים קמים לרקוד. bella ciao. אנחנו פורשות לישון.
לה מוטה - גרוע. לא מומלץ
value for money - תוותרו. 120 יורו לשתינו.
ציון - 3
מרחק - 15 ק"מ
עליה - 1364 מ'
ירידה - 959 מ'

יום 4 - אורבואר צרפת, צ׳או איטליה - לה מוטה דרך קול דה לה סיין לקבנה דו קומבל

הבוקר מתחיל גרוע. השעון לא מצלצל ואנחנו מאחרות לקום.
אנחנו מגיעות מאוחר לארוחת הבוקר הדי דוחה יש לציין. לחם יבש, ריבה, חמאה, קפה ומוזלי. רותם מכרסמת קצת לחם ושותה תה. היא לא מסוגלת לאכול את האוכל הזה.
אני הולכת לארגן את התיקים ופעמיים מתנתק לי הצינור של השלוקר ומרטיב לי את כל התרמיל ואת הדברים. בנוסף, הכביסה לא התייבשה בכלל, והנעליים שלנו עדין רטובות מהכביסה אתמול ומבאס לנעול נעליים רטובות. אני מצליחה לחבר את השלוקר עם פלסטר ועוטפת בשקית. אקנה חדש בקורמיור בעוד יומיים. בשביל למנוע נזילות, אני סוגרת את התרופות והבגדים היבשים בשקים היבשים ותולה לרותם את הכביסה על התיק. אטבי כביסה זה פרייסלס.
ב 8:00 אנחנו יוצאות לדרך ולדעתי אנחנו האחרונות שיוצאות מהבקתה. ססיל יוצאת איתנו כי גם היא מתעכבת ביציאה. ואנחנו הולכות ביחד.
היום שלנו מתחיל בעלייה קשה וממושכת לקול דה לה סיין ולגבול צרפת-איטליה. העלייה קשה מאוד וממושכת אבל הנופים לגמרי מפצים - מולנו קרחון אגיי דו גליישר - מחט הקרחונים, מתחתנו ואלה דו גליישר והנחל שזורם בו ויורד ישירות מהקרחון. טבע פראי במיטבו.
לאחר שעתיים וחצי של טיפוס, מגיעות לקול דה לה סיין ופה פעם ראשונה - המבט הראשון אל הקיסר - המון בלאן בכבודו מתנשא מעלינו. רותמי מפציצה בסדרה של עמידות ידיים שלא מביישות את נדיה קומנצ'י, וכובשת את לבבות כל מי שנמצא מסביב. 2516 מ'. קול דה לה סיין קפוא ויש רוח מטורפת, ואנחנו מחליטות לדחות קצת את ארוחת הבוקר שלנו. מהקול יש תצפית מדהימה לצרפת ולוואלה דה גליישר לצד אחד ולאיטליה ולואל ווני מצד שני. ססיל מחליטה לצאת לפנינו ולהתקדם כדי לחפש מקום לקמפינג. היא לא ישנה בבקתות יותר.
מהקול אנחנו יורדות כ -20 דקות ובתחתית הירידה עוצרות לארוחת בוקר. בגלל שהאוכל היה ככ גרוע בלה מוטה לא לקחנו לאנצ' בג, ויש לנו חטיפי אנרגיה, טונה מעושנת, פטרוזיליה, חסה, תפוחים ופירות יבשים. מספיק לבינתיים.
לאחר הפסקה ומנוחה של חצי שעה אנחנו מוכנות להמשיך. הדרך עכשיו נוחה ותוך 40 דק, אנחנו ברפוג׳יו אליזבטה. צריך להיות גאון כדי למקם בקתה אלפינית כמו שאליזבטה ממוקמת - צופה על גבעה מול מפל ענקי שיורד ישירות מהמון בלאן, על משטחי סלע אדומים. מראה מרהיב. מחליטות לוותר על הפסקת קפה ומאפה וממשיכות לקומבל.
בדרך לקומבל לאחר 3 ימים של ניתוק מוחלט, חוזרת הקליטה הסלולרית ואנחנו מצליחות לדבר עם הבית, וה לכשעצמו ממלא באנרגיית על.
ב-14:00 מגיעות לקומבל. הכניסה לחדרים היא ב - 16:00 אז בינתיים אנחנו יושבות לאכול. הצוות בקומבל מהמם, והם מתאמצים, ולמרות הלחץ הגדול של הסועדים ( הבקתה מהווה מוקד לטיולי יום מקורמיור) מכינים לרותמי מנה של פסטה בולונז על אף שאיננה בתפריט. אני מקבלת פולנטה רטטוי טבעונית וטעימה להפליא. מקנחות עם קרואסון שוקולד (האפרוחה) ופאי אוכמניות ( אני). בטיול מסביב לבקתה אני מגלה עציץ של אדלוויס שמאוד משמח אותי.
ב-16:00 נכנסות לחדר יפהפה, ענק, מואר ומבריק. עם שירותים ומקלחת פרטיים. רותם טסה למקלחת ומודיעה בשמחה שיש מים שורפים והיא לא יוצאת מהמים לעולם. אני מתקלחת ועושה כביסה, והופה מגיעים עוד 2 שותפים לחדר - ישראלים גם הם.
ארוחת ערב מוגשת ב 18:30 והיא נהדרת - רותמי מקבלת פסטה פירה ואומלט, ואני מקבלת אורז ורטטוי. המזון מחולק בשפע עם עוד ועוד תוספות. סלט ירוק קריספי וטעים.
מסיימות את הארוחה וצונחות למיטה. החדר שלנו פונה לנוף וזה כיף ממש.
קומבל - מעולה. יקרה.
value for money - פינוק שלגמרי שווה להשקיע בו. 180 יורו לשתינו.
ציון - 10.
מרחק - 11.9 ק"מ
עליה - 735 מ'
ירידה - 628 מ'

יום 5 - קומבל לקורמאיור

קמות למחרת בבוקר לארוחת בוקר טובה- ביצים, דגני בוקר, קפה, תה, קרואסונים, לחם טרי, חמאה וריבה. פירות. שפע.
לאחר ארוחת הבוקר אנחנו מטפסות לאגם לאגו דל מיאג' שנמצא מעל הבקתה. מיותר. האגם כמעט יבש ופשוט חבל על הזמן.
יוצאות מקומבל לעלייה קשוחה של 3 שעות וכמעט 500 מ' ברצף. בדרך, בכל פינה עם נוף, רותמי עוצרת לבוק מון בלאן של עמידות ידיים וגשרים. היא בעננים.
במהלך העלייה פוגשים זוג בנים חמודים, ישראלים בטיול לפני גיוס. מכאן ואילך הם יהיו בני הלוויה שלנו, לסירוגין. כיף לרותם סופסוף לדבר עברית וללכת עם חברים.
משיא הגובה והתצפית למון בלאן, מתחילה הליכה יפה על צלע ההר במשך כשעה עד שאנחנו מגיעות למאסון וויי - הרכבל היורד לקורמיור, ומכיון שמראש החלטנו שאיפה שאפשר לשמור על הברכיים נשמור עליהן - אנחנו לוקחות את הרכבל יחד עם הבנים. קורמיור יפהפיה, קטנה, עוטפת ונעימה. ולמרות שאנחנו לא מצליחות למצוא מקום בספא, אנחנו יוצאות קצת לטייל במדרחוב הראשי בעיר לפני ארוחת הצהריים.
המלון שלנו - Hotel croux - מדהים. ממוקם היטב ליד תחנת האוטובוס, ליד הפיצה הכי טובה וגם ליד המדרחוב. החדר מפנק והייייי יש ווייפיי לרותמי.
אני יוצאת לחפש אופטומטריסט שיתקן לי את המשקפי שמש שהתפרקו, ורותם שולחת הודעות מורעבות.
אנחנו יורדות לארוחת צהריים עם חברים. מסעדת ה - tunnel pizza המומלצת סגורה ואנחנו הולכים לאחת אחרת נהדרת לא פחות. פיצה טבעונית נהדרת ב14 EUR. לגמרי שווה.
חוזרות לחדר - כביסה, אמבטיה ומנוחה.
יורדות לעוד סיבוב גלידה וחוזרות לישון. בארץ עובר החוק לביטול עילת הסבירות ועל אף שאנחנו רחוקות ומנותקות, משהו צובט בלב.
הוטל קרוקס - מעולה.
value for money - שווה - 148 יורו לשתינו.
ציון -10
מרחק - 8.6 ק"מ
עליה - 514 מ'
ירידה - 543 מ' (אבל רובה ברכבל)

יום 6 - קורמיור לבונאטי

בלילה התחילה סופת אימים שנמשכה כל היום. הגשם לא הפסיק לרדת ומכיון שהמקטע המתוכנן להיום כלל טיפוס קשה של 750 מ' גובה דרך בקתת ברטונה, קיבלתי החלטה לוותר על המקטע ובעצם להגיע עם האוטובוס לתחנה הקרובה לבונטי ומשם לעלות ישירות לבקתה. וגם אחרי כל זה לא היה קל.
קמנו בבוקר לבוקר גשום וסוער. ארוחת בוקר פנטסטית חיכתה לנו במלון - ביצים, חביתות ,פנקייקים, מיצים טריים, ירקות, גבינות, עוגות וכל מה שרק אפשר לחלום. רותם חגגה בעננים. קיבלה גם אומלט, וגם פנקייק וגם קרואסון וגם קאפקייק.
יצאנו בצער רב מהמלון לקראת 11:00 וקפצנו לקרפו להצטיידות. מתחנה מרכזית תפסנו את האוטובוס הירוק לואל פרה ולאחר חצי שעה, בשיא סופת הגשם הוא הוריד אותנו בתחנה שלמרגלות הרכס עליו יושבת בונטי.
מתעטפות היטב במעילי גשם וכפפות ומתחילות לטפס. ברד כבד מתחיל באמצע העליה וחוץ מזה שלא רואים כלום קדימה, זה גם כואב. מתחבאות קצת מתחת לעלווה וכשנרגע קצת ממשיכות. טיפוס של כשעה וחצי, ובמהלכו העננים מתפזרים והרכסים מתגלים במלוא הדרם. הנוף מרהיב ולגמרי שווה כל גוש ברד שחטפנו. קרחון ענקי גולש בהר מולנו.
מגיעות לבונטי ב -13:00 ספוגות עד לשד עצמותינו והגברת בקבלה מאפשרת לנו להכנס לחדרים למרות שהכניסה בד"כ ב- 16:00.
צ'יק צ'ק מקלחת וכביסה. הדורמיטורי ענק. איתנו בדורם 18 אנשים שלאט לאט מתחילים להגיע ומתחיל להיות מחניק. חדר הכביסה מצחין ואפשר להריח אותו מתחילת המסדרון. המקלחות על אסימונים והן בסדר. לא יותר.
מתחממות עם מרק עדשים, ומשחקות ג'נגה, שש בש, דמקה, ספידי. מעבירות את הזמן. קליטה, אין חלילה.
אחרי פרוסת פאי אוכמניות וקפה רותם בורחת למיטה. אני עולה אליה ופוגשת את הבנים שהגיעו בהליכה מקורמיור אחרי שהתברברו קשות בשביל.
ב 18:30 יורדות לארוחת ערב. האוכל לא עומד בציפיות של מה ששמענו. לא לזניה ולא נעליים. סלט שומר וגזר נחמד. פסטה רוזה לרותם ומרק גזר לי. לעיקרית קציצה דמויית ווג'י בורגר. סבילה. לא מדהימה. לקינוח טירמיסו.
בונטי - סביר מינוס.
value for money - תנסו את שאלט וואל פרה נראה לי עדיף. 130 יורו לשתינו.
ציון - 7 מינוס
בונטי היתה אכזבת הטרק. שמעתי וקראתי עליה ככ הרבה וממש ציפיתי לחויה אלפינית - בפועל - אכסניית נוער ולא מהטובות.

יום 7 - אריוודרצ׳י איטליה בון ז׳ור שוויץ - מבונטי דרך גרנד קול פרה ללה פולי

בבוקר - שוב ארוחת בוקר דלה ביותר - דגנים, לחם, ריבה וקפה. קשוח לי כי לא ישנתי. אנשים נחרו כמו מנסרות בלילה. אני מותשת.
ב 7:10 אנחנו בדרך החוצה. עטופות היטב כי עדין קריר. היום יום קשה לפנינו - טיפוס קשה לגרנד קול פרה (שבדיעבד לי היה היום הכי קשה בכל הטור והיום היחיד שהייתי על סף שבירה).
היום מתחיל בהליכה על צלע ההר ואז ירידה לארנובה. מארנובה מתחיל טיפוס לבקתת אלנה - 300 מטר קשוחים ותלולים. וכאן בפעם הראשונה אני נחשפת לעומס של הטרק - נחילי אנשים מטפסים - עולים ויורדים - שבילים שבילים של אנשים מטפסים במעלה ההר בניגוד מוחלט לכיוון זרימת המים.ככל שמטפסים מתגלה ונפרש ואל פרה האיטלקי ובסופו תצפית יפה אל ואל ווני. הנוף ממכר ואפשר לשבת ולהסתכל עליו לנצח, אבל... חייבים להמשיך.
העלייה הופכת קשה בטירוף. כל צעד גובה מחיר. רותם קצת נשברת, כואב לה הגב, והיא מעבירה אלי את התרמיל שלה.אני עכשיו סוחבת סדר גודל של 16 ק"ג וקשה לי ממש. העליה הכי תלולה עד כה.
אבל לאט לאט וצעד צעד ובסוף אנחנו מגיעות לגרנד קול פרה והמעבר לשוויץ.
2537 מ' וקר מאוד כרגיל. קפוא. היום זו פעם ראשונה שאנחנו רואות טרייל ראנרס - אולטרא מרתוניסטים שרצים את המסלולים בעליה משל היו אייבקסים. רצים בעלייה, מגיעים לקול, נוגעים ברוג'ום, מסתובבים וחוזרים למטה בריצה. מפה ועד סוף הטור יש יותר ויותר טרייל ראנרס, זה אחד מענפי הספורט הנפוצים פה באיזור. יש כדורים נגד זה. בטוח.
בירידה מהקול אנחנו בשוויץ ומיד פוגשות מרמיטה. מדגמנת יפה וצורחת עם כל ריאותיה. מתחילות ירידה קשה ללה פולי. בדרך עוצרות לעוד ארוחת צהרים של באגט, אבוקדו, חסה עגבניות וכו'.
ושוב פוגשות שתי קבוצות עם ציוד על סוסים. זה ככ מבאס אותי העניין הזה.
ירידה ארוכה ותלולה מביאה אותנו ללה פיול (ג'יפ ממש) ומשם ממשיכות על הכביש ללה פולי. עוד כ -2-3 ק"מ להוטל קול דה פנטרה שם נישן הלילה.
בצ'ק אין מקבלות חדר פרטי עם מקלחת ושירותים בקומה העליונה עם נוף לנחל ולעמק. בנוהל - מקלחת וכביסה וקצת לנוח עם קפה ושוקו.
לארוחת ערב אנחנו מקבלות ווג'י בורגר שווה וטעים עם תפוחי אדמה מתובלים וגלידת משמש מדהימה לקינוח.
פורשות לישון. אנחנו מפורקות אחרי היום הזה.
הוטל קול דה פנטרה - מצויין.
value for money - יקר - 208 CHF שהם - 218 יורו לשתינו
ציון - 8 בגלל המחיר.
מרחק - 17.35 ק"מ
עלייה - 1028 מ'
ירידה - 1291 מ'

יום 8 - לה פולי לשאמפה לק

היום הופך להיות הכי מיוחד בטור שלנו, שכן, היום פוגשים חברים שהגיעו עם הילדים מהארץ ונלך ביחד את המקטע.
בבוקר - ארוחת בוקר בסיסית - דגנים, יוגורט, לחם, חמאה, וריבה. ארוחה מאוד דלה ליום ככ קשה שלפנינו.
אנחנו לוקחות את האוטובוס ללה פולי כי הרפיוג' הבא שלנו ממוקם אחרי שאמפה לק ואני רוצה לחסוך לנו את הקילומטראז' המיותר ועוד בהליכה מנהלתית.
בלה פולי אני נכנסת לסופר לקניות - בנוהל, באגט ירקות וכו, וגם מפנקת את רותם בגומי לעידוד.
בלה פולי פוגשים את שירי ואורן והשמחה גדולה.
אנחנו הולכים ביחד מקטע יפהפה, הילדים עוצרים להתגלגל בדשא ומלקטים תותי בר, פטל ואוכמניות . והופה, מוצאים את השנטרל הראשונה שלנו בטור. אנחנו אוספות את הפטריות לארוחת הערב.
לאחר הפסקת צהרים ממושכת באחו ירוק, מתחילים בטיפוס ממושך לשאמפה - לק. הטיפוס לוקח כשעתיים ובסיומו אנחנו נפרדים. שירי ואורן חוזרים ללה פולי באוטובוס ואנחנו ממשיכות לרפיוג' הבא - ריליי ד'ארפט.
יש לנו עוד כשעה וחצי הליכה והשעה 15:00.
שאמפה לק מדהימה עם אגם גדול וצלול, מלא ברווזים ומלא עציצים של אדלוויס שתמיד משמחים אותי.
יוצאות משאמפה-לק ומתחילות לטפס לכיוון רליי ד'ארפט. השביל לא משולט טוב ואני מצליחה להתברבר פעמיים מה שעולה לנו ב-40 דק' וקילומטר וחצי שתפרנו.
אנחנו מגיעות לרפיוג' ב17:30 ממש על הקשקש. ואנחנו מפורקות. הרפיוג' מזעזע אפילו יותר גרוע מלה מוטה. חדר משותף ל-6. צפוף. קור אימים. המיטות די מגעילות המקלחת קרה מאוד. רותם מוותרת על המקלחת שלה ואנחנו הולכות לאכול. בחדר האוכל בלגן נוראי. מלצרית אחת מושיבה אותנו לשולחן ואחרת מקימה אותנו ממנו אחרי שהתחלנו לאכול. אבל בעצם אין מקום ואנחנו עומדות 15דק' ומחכות לשולחן.
לבסוף נמצא שולחן אבל האוכל על הפנים. אורז עם דאל עדשים. לא טעים. לקינוח לפתן מקופסת שימורים. הכי דוחה שיש.
אנחנו פורשות לישון והלילה אני ממש מתעקשת עם רותם שתישן בתור הליינר שלה.
ולמרות הכל - כ העייפות, המרחק, הכאבים, ההתשה, אני לא ישנה כמעט בכלל בלילה.
רליי ד'ארפט - הכי גרוע שהיה
value for money - תחסכו לעצמכם את החוויה. 131 CHF או 136 יורו לשתינו.
ציון - 0 - לגמרי תישנו במקום אחר.

מרחק - 19.67 ק"מ
עליה - 880 מ'
ירידה - 837 מ'

יום 9 - שאמפה לק לטרייאן

בבוקר הבא - קור אימים.
ארוחת הבוקר לא יותר טובה מארוחת הערב. דלה - לחם יבש, חמאה, ריבה, קפה, גרנולה. מחליטות סופית לא ללכת את הוריאנט. זה וריאנט קשה, ואנחנו עייפות.
חוזרות לשאמפה לק כדי לחבור לשביל הראשי. שוב מתברברות. השביל לא משולט וזה סיוט.
כן זוכות לתותי בר, פטל ואוכמניות שמשמחים מאוד את רותמי בבוקר.
תוך כדי ההליכה מלקטות עוד ועוד גביעוניות ואני מקווה שיסכימו להכין לנו אומלט במלון.
היום אמור להיות קליל ולמעשה מתגלה כקשוח - הטיפוס לאלפ בובין נראה קל.... אז נראה. טיפוס של כ -800 מ' - לא מבוטל בכלל.
באלפ בובין אנחנו רעבות ועייפות אז עוצרות לארוחת צהרים הם לא מסכימים לבשל את הגביעוניות שלנו אבל כן מגישים אומלט גביעוניות משלהם שרותם מאוד שמחה לאכול. אני שמחה עם פאי משמשים צרוב שהוא פשוט נפלא.
ארוחת צהרים מאוד יקרה (53 CHF) אבל יאללה.... הרווחנו אותה ביושר עם העליה הזו.
ממשיכות לקול דה לה פורקלז ולוקח לנו עוד כשעתיים עד המלון.
בטרייאן, בהוטל קול דה לה פורקלז מסתבר שהזמנתי חדר דורמיטורי עם עוד 11 איש. ואללה גדול עלי ואני מבקשת חדר פרטי ולמזלנו יש אחד אחרון. אני חייבת לישון כי אני מפורקת.
במלון המנהלת מקסימה ומסכימה להכין לרותם אומלט מהגביעוניות שליקטנו. מה שיסתבר בתור האומלט הכי יקר ביקום.
מקלחת, כביסה ומנוחה.
ארוחת הערב מצויינת עם מרק דלעת מצויין, ווג'י בורגר בלחמניה ורטטוי טבעוני ועוף ברוטב עם מלא צ'יפס לרותם ולקינוח סלט פירות וגלידת משמש.
פורשות לישון גמורות מעייפות.
הוטל קול דה פורקלז - מעולה
value for money - יקר - 237 CHF שהם 247 יורו לשתינו כולל ארוחת הבוקר המוגדלת
ציון - 8 בגלל המחיר. יש לציין שהצוות הכי נחמד שפגשנו אחרי קומבל.

מרחק - 16.24 ק"מ
עליה - 875 מ'
ירידה - 978 מ'

יום 10 - אורבואר שוויץ ובון ז׳ור צרפת - טרייאן לטרה-לה- שאם דרך קול דה באלם

בארוחת הבוקר כמובטח, אנחנו מקבלות 2 אומלטים עם השנטרל שליקטנו אתמול. האומלטים מצויינים ומשדרגים את הארוחה שלנו פלאות. רותם משתלטת על הארוחה הטבעונית שלי ומשאירה לי לחטוא עם הקרואסון שלה. היא אוכלת חצי אומלט ואת היתר מעבירה לליאון, אחד הבחורים הישראלים שפגשנו בבונטי. מכאן למעשה ועד סוף הטרק אנחנו יוצרים "חבורה" ישראלית שהולכת יחד.
בחניה מול המלון אני קונה באגטים לארוחת צהרים, תירס, ועוגיות מילקה. זו תהיה ארוחת הצהרים שלנו היום. אזלו כל הפרודוקטים מהארץ. הכל ככ יקר בשוויץ וזה מבאס.
אנחנו לוקחות את הוריאנט שהולך על הרכס וצופה לפנטרה ד'ארפט - וריאנט לה- גראנד.
מהוטל קול דה פורקלז אנחנו יוצאות בשביל יערי יפהפה מעל העמק לכיוון שאלה דו גלסייה, עם תצפית יפה לקרחון טרייאן. ליד השאלה יורדות בשביל וגשר עץ יפהפה לחצות את נחל טרייאן - גשר על פני מים סוערים, ומתחילות לטפס על צלע ההר במקביל לוריאנט שעולה לפנטרה ד'ארפט, הטיפוס ארוך מאוד, אבל פחות תלול מהשביל המרכזי, לפי מה שראיתי במפה. הטיפוס יביא אותנו לקול דה באלם ולמעבר הגבול משוויץ בחזרה לצרפת. העלייה יפהפיה ואנחנו ממש לבד רוב הזמן. בשלב מסויים אנחנו ככ לבד ללא סימני טרקרים אחרים בשביל שאני שואלת את עצמי אם אולי הוריאנט סגור ופספסתי משהו, אבל אני רואה עקבות טריות על השביל וסימני מקלות. הגשם מזרזף עלינו לעיתים והאויר צונן ונעים.אני מנטרת שני טרקרים על הוריאנט לפנטרה ד'ארפט ועוקבת אחריהם עם העיניים, עד שהם הופכים לנק' צהובות קטנטנות ובסוף נעלמים. לאחר שעה וחצי של טיפוס קבוצה גדולה מתקרב. אלינו. אני שונאת שנושפים לי בעורף ונותנת להם לעבור. כ - 30 פולנים. הם עוברים ואנחנו ממשיכות בקצב שלנו. לאחר כמה דק אני מזהה על אחד העצים תרנגולת יער עצומה - אולי 5 קילו chicken of the woods שנחשבת לאחת הפטריות הטעימות ביותר ומזכירה טעם של עוף. נדירה מאוד בישראל. רותמי רוצה לקחת אותה, אבל העץ תלוי באויר בצורה מסוכנת וגם, מה נעשה עם 5 ק"ג תרנגולת יער?
אנחנו מטפסות לאורך המצוק לכיוון לה גראנד וממש מתחת לבקתה יש מעלה אבן יפהפה תלוי על ההר מלווה בויה פראטה. הנוף עוצר נשימה. רותם מבסוטית ועפה על העניין. בסוף המעלה אנחנו מגיעות לבקתה שבאמת יושבת במקום מבודד לגמרי עם 2 דרכי הגעה - טיפוס רגלי או הגעה במסוק.
אנחנו עוצרות להפסקה. עוגיות ופרי.
מכאן הדרך ממשיכה לאורך צלע ההר מעל עמק טרייאן. המקטע טכני ויש מספר איזורי בולדרים מאתגרים שרותם נהנית מהם במיוחד לדלג מעליהם. לוקח לנו עוד כשעתיים להגיע לקול דה באלם עם עוד עלייה של כ -200 מ. סה"כ יוצא יום דיי קשוח. בקול דה באלם, 2191 מ' כרגיל רוח מטורללת ואי אפשר לשבת לארוחת צהריים. הקבוצה הפולנית מאכלסת את הספסלים שליד הרפיוג' ואנחנו מחליטות לרדת לכיוון טרה לה שאם.
מראש החלטנו לקחת רכבלים בירידות כדי להקל על הברכיים. מגיעות לרכבל הראשון - רכבל כסאות. רותמי בעננים. קר למות. יורדות לאמצע הדרך ותוך כדי רואות את רוכבי האופניים שעולים ברכבל ויורדים ברכיבה מופרעת בפארק.
ממרחק אני מזהה מסוק נוחת ומנחשת שהוא מגיע לפנות פצוע. במתחם הגונדולה, אכן רואות רכב מפנה רוכבת אופניים שנפצעה אל המסוק שממריא מיד.
לאחר הפסקת צהריים של באגט ותירס, לוקחות את הגונדולה ללה - טור ואוטוטו אנחנו מסיימות, 2 ק"מ עד אוברג' לה - בוארן.
חייבת להגיד שזה הרפיוג' הכי מוזר שהיינו בו. מיטות בכל מקום. כוכים על כוכים עם מיטות. חלק 3 קומות סטייל אניית מעפילים. רותמי ואני זוכות לארון של הארי פוטר - כוך זוגי בתוך ארון. רותם מבסוטית ומצלמת שוב ושוב. גם ההגיינה לא בשיאה ודי מטונף. ליינרים חובה.
התור למקלחת עמוס מאוד ובזמן שאנחנו ממתינות מגיעים יתר חברי ה"כנופיה" הישראלית.
מיד אחרי המקלחת נוהל כביסה ויורדות לארוחת הערב.
ארוחת הערב גרועה - סלט שהוא עלים, אורז ודאל לא טעים. אבל רותם עושה החלפות עם הבנים וזוכה למנת פסטה עגבניות וסלט.
ססיל מפתיעה ומגיעה להפרד מאיתנו ויושבת איתנו לארוחת ערב. זה נחמד ממש.
ססיל מזמינה מגש גבינות ויין, אני מנשנשת באגט וסלט, רותם אוכלת פסטה והבנים שואבים את כל מה שנשאר על השולחן. לקינוח - רסק תפוחים. יש קצת תפוח בתוך הסוכר. הבנים שואבים גם את זה.
מותשות אנחנו נפרדות מכולם ועולות לארון לישון.
אוברג' לה בוארן - מוזר ונחמד
value for money - שווה - 100 EUR כולל ארוחת הבוקר
ציון - 7

מרחק - 15.3 ק"מ
עליה - 1051 מ'
ירידה - 1180 מ

יום 11 ואחרון - מטרה-לה-שאם דרך לק בלאן לשאמוני

מתעוררת ב 5:30 ומתחילה חרש לארגן את הציוד. המקום הזה הוא בליל של מיטות ואי אפשר להדליק אור.
ב 6:00 מעירה את האפרוחה. היא לא מרגישה טוב ומתקשה לקום. ארוחת בוקר מאוד דלה והיא מנקרת קצת בקורנלפקס. יש לפנינו יום קשוח מאוד - עלייה של מינימום 900 מ' ואז ירידה לשאמוני ואז..... זהו.
לא מאמינה שכבר נגמר.
אני נותנת לרותם נורופן ומתארגנת לצאת. מחליטה לפצל את הבגדים לשני השקים חסיני המים, החלטה שתתגלה כסופר חכמה. אוספת את הארוחות הארוזות שלנו ויוצאות לדרך ב 7:20.
הבוקר מתחיל בחופן פטל אדום והיא כבר מרגישה יותר טוב.
בעליה אנחנו פוגשות שוב את הבנים ומכאן כיף לרותם שמפטפטת בעברית ויש לה את מי לשגע עם "ארץ עיר". לאט לאט מתחמם והשמש עולה. המון בלאן עטוף בערפל ולא נראה לעין. מרחוק מופיע קול דה באלם. כמה זוגות צרפתיים עם חבלי טיפוס עוברים אותנו. הם מטפסים על המצוק המטורף שמעלינו. אותו מצוק שתיכף נצטרך לטפס בסדרה של סולמות.
באיזור הראשון של הסולמות מתנשא ספייק של סלע ואני רואה 4 מטפסים שקושרים עליו חבלים ומטפסים טיפוס חופשי ואני מצליחה לצלם את מה שלדעתי תהיה "התמונה" של היום - ההגעה שלהם לפסגת העמוד.
רצף ארוך של סולמות משאיר אותנו חסרות נשימה ואת הבנים מתים מפחד.
לקראת צומת האגם הלבן - לאק בלאן, השמים מתקדרים ואנחנו מתעטפים במעילי גשם. מפה עוד 45 דק' לרפיוג' לאק בלאן.
גשם זלעפות ניתך ועד מהרה אנחנו ספוגים, ולמרות כיסויי הגשם, גם התרמילים חוטפים חזק. מזל שארזתי את הבגדים בשקים היבשים.
רותם קופאת ומבקשת כפפות ועוד שכבה. אני מוסיפה לה גם את היוניקלו שלי. העלייה מכפילה את עצמה בגלל הגשם והופכת להיות קשה קשה.
טיפוס של 200 מ' גובה שנראה שלוקח לנו נצח.
מגיעים לבקתת לאק בלאן, וחולמים על חמימות ויובש. הבקתה מפוצצת ואנחנו מחכים לשולחן.
מזמינה לרותם מרק, פשטידה וקרפ. אני אוכלת מרק קרפ וקפה. הבנים אוכלים את הארוחה הארוזה ושוקו.
תוך כדי מגיעים שאר הכנופייה ואנחנו מתנחלים להפסקה ארוכה.
לאחר הפסקה של שעה וייבוש קל, אני יוצאת להביא מהתיק לרותם בגדים יבשים וחמים - חולצה תרמית, באפ, כפפות, ומכנסי סערה.
אני יוצאת לגיחה קצרה לצלם את האגם הלבן שהוא באמת יפהפה. לא לבן, אך יפהפה.
מתארגנים להמשך הדרך. לפנינו ירידה של 600 מ' ללה פלג'ר משם נתפוס גונדולה לשאמוני.
בדרך למטה קופץ אלינו אייבקס חמוד ורותם זוכה לבוק שלם איתו.
לאחר שעה וחצי של ירידה מגיעים ללה פלג'ר. נפרדים מהבנים הצעירים שממשיכים את המקטע האחרון שאנחנו מוותרות עליו כי כבר היינו באיזור בעבר.
לה פלג'ר לשאמוני 32EUR
בשאמוני קופצות לאסוף את בקבוקי המים שלנו מהמלון והולכות לארוחה מפנקת של רקלט עם הבנים.
ב20:00 תופסות את ההסעה לנמל תעופה בג'נבה.
מלון איביס סטיילס ג'נבה - מצויין 500 ש"ח ללילה דרך בוקינג. הליכה של 10 דק' מהטרמינל.
למחרת משכימות ב3:30 כדי להיות בשדה ב - 4:00.
תופסות טיסת איזיג'ט ב 7:00 הביתה.
תם ונשלם TMB 2023.

טיפים

• כרטיס חינם לאוטובוס משאמוני ללז אוש
• שאלט הוטל לה פריור - מלון נהדר שגם נותן בקבוקי מים מקסימים למזכרת לאורחים
• esim - לגלישה סלולרית - איירלו. לוודא שמתאים ולהתקין בארץ כי דורש אינטרנט להתקנה.
• val ferret green bus - מקורמיור לארנובה - אפשר להגיע לבונטי ולכיוון אלנה ולהמשיך לכיוון גרנד קול פרה והמעבר לשוויץ.

קבצים מצורפים

• קובץ מצורף 1

קישורים חיצוניים

• רפיוג׳ מיאג׳
• מערכת הזמנות לבקתות
• מלון קרו בקורמיור
• בקתת בונטי
• Airalo