החלק הצפוני של ה-GR20

הקדמה

סוף יוני האחרון (2014), יצאנו - שני חבר'ה - "לכבוש" כמה שנספיק בשישה ימים מחלקו הצפוני של ה-GR20 הקורסיקאי. נטשנו את שלב הבתים של המונדיאל מאחורינו, וגם את האישה/ארוסה, בידיעה שלא יהיה שבוע קל. בסופו של דבר - היה שווה.
אז מה יהיה בסיפור דרך שלפניכם? הרבה על "הבגדול", פחות על "הבקטן". אקדים ואומר שיש מס' ספרים בכמה שפות המחלקים את השביל למקטעים שונים (מקטע = יום הליכה) בשני הכיוונים (מצפון לדרום ולהפך), ובהם ניתן למצוא תיאור מסלול, זמני הליכה, פרופיל אנכי של ההליכה וכיו"ב. אנחנו תכננו את ימי ההליכה לפי הספר של Paddy Dillon (הוצאת Cicerone).

בגדול: קורסיקה, אי צרפתי לא גדול מדי, עם קצת יותר מ-300,000 תושבים, שבחלקו הגדול (בייחוד הצפוני) הוא פשוט התרוממות של גושי גרניט עצומים שמייצרים הרים תלולים. ה-GR20 הוא שביל "ידוע לשמצה" ברמת קושיו, שכן הוא פשוט חוצה את קורסיקה מצפון האי (Calenzana) עד דרומו (Conca) תוך-כדי טיפוס וירידה של אותם גושי הסלע. נשמע טוב...
בדומה להרבה משבילי ההליכה באירופה, ימי ההליכה נחלקים בהתאם ל-Refuge שעוברים בדרך. כל Refuge שכזה הוא מבנה גדול עם חדר אוכל וחדרים ללינה משותפת (שורה של מזרנים), מקלחת/שירותים (אל תצפו ליותר משירותי "בול פגיעה" ומקלחת קרירה משהו) ושטח נרחב בחוץ לטובת האוהלים.

בכל Refuge שכזה ניתן לקנות ארוחת ערב חמה (אכילה משותפת בשעה מסוימת), ארוחת בוקר (לרוב משאירים לך בבוקר קצת לחם, תה/קפה/שוקו, ריבה ומיץ תפוזים) ומעט מצרכים - מפחיות בירה וקולה, דרך שוקולד ועד שקיות צ'יפס, פירות יבשים ואוכל שאפשר לבשל בעצמך. לעיתים השביל עובר בקצה אזור "מיושב" (למשל באתר סקי או על כביש ראשי), ולכן ישנו היצע מצרכים גדול יותר כמו גם אפשרות לישון במלון. עם זאת, לפחות בקטעים שאנו עשינו, רוב ה-Refugeים ממוקמים באמצע שומקום ומקבלים את אספקתם באמצעות מסוק או חמורים, ולכן ההיצע של המצרכים הוא לא גדול והמחירים גבוהים. המחיר של שירותים שנותן כל Refuge, להבנתי, הוא פונקציה של נגישות. מחירים סטנדרטיים: לישון באוהל שהבאת אתך עולה €7 לאדם, ארוחת ערב ב-€20, ארוחת בוקר ב-€8 ופחית בירה של 1/2 ל' תעלה €5. כשמשכירים אוהל במקום, או רחמנא ליצלן ישנים בתוך ה-Refuge, מוסיפים עוד כמה יורו.

טיפים

עונה: טיול בסוף יוני - יחסית בתחילת העונה - מאפשר להיתקל בהרבה שלג (יחסית) בדרך וליהנות מזרימה חזקה בנחלים. אני בטוח שטיול בסוף העונה יראה אחרת. קחו זאת בחשבון.
הגעה לאי: ההגעה לאי היא סיפור. בגדול יש 2 אופציות - מעבורת או טיסה. תחילת הטרק קרוב לעיר Calvi, שם יש שדה תעופה קטן ונמל. סוף החלק הצפוני של הטרק נמצא ממש באמצע האי, ולכן לא משנה אם חוזרים מ-Bastia או מ-Ajaccio, אבל לא מ-Calvi! ניס (צרפת) היא הכי קרובה לקורסיקה, ולכן מעבורת מומלץ לקחת משם. נמלי אויר וים קרובים אחרים הם מרסיי בצרפת וליבורנו באיטליה. החברות הטסות לקורסיקה הן בעיקר אייר-פראנס ואייר-קורסיקה. אנחנו טסנו באופן הבא:
Tel-Aviv>Nice>Calvi---Bastia>Nice>Tel Aviv. היה מעט יקר אבל מאוד יעיל.
משדה התעופה לקחנו מונית ישירות לנק' תחילת הטרק ב-Calenzana (מחוץ לעונה - משמע יולי-אוגוסט - אין אוטובוסים בין Calvi ל-Calenzana ולכן התחבורה ע"ב מוניות. עלה כמעט €40 ל-3 אנשים לנסיעה של רבע שעה...). מה יש ב-Calenzana? לא הרבה, אבל מספיק. יש 2-3 מלונות, סופרמרקט נורמלי וכמה מסעדות. אנחנו ישנו במעין אכסניה (חדרים לארבעה, כבר בסוף יוני היא הייתה מלאה), ולא מעט מהאנשים שהיו במקום ישנו באוהלים.

תחבורה בתוך האי: יש רכבות ואוטובוסים, ואפשר למצוא באינטרנט את לוחות הזמנים. נציין רק שציר הרכבת שחשוב להכיר נע בין Ajaccio בחוף המערבי, דרך Vizzavona באמצע הטרק, ל-Bastia בחוף הצפון מזרחי.
זמנים: בגדול - שימו לב! לפחות לפי מה שאנחנו ראינו, רוב מקטעי/ימי ההליכה שמופיעים בספרים (גם הקשים ביניהם) אינם ארוכים מדי. המשמעות היא, במידה ולא תאחדו קטעים, שהימים נגמרים מוקדם יחסית (בגדול, 4-7 שעות הליכה ביום עם מעט הפסקות בדרך). מאחר שבצרפת ביוני עדיין היה אור גם ב-21:00, היה הרבה זמן לקרוא בערב...
תזמוני קצב הליכה - בספר שהיה איתנו (Paddy Dillon / GR20 - Corsica: The High-level route), תזמוני ההליכה שלו היו טובים. לעיתים הגענו מהר יותר, לעיתים זמן ההליכה נטו (ללא הפסקות) היה די זהה.

טקטיקת ציוד #1: חשוב-חשוב-חשוב, שכן הטיפוסים ברוב הימים אגרסיביים וגם הירידות לא תמיד "חברותיות". הדילמה היא בין משקל תיק לבין גמישות והוצאה כספית (הכנת אוכל עצמאית והבאת אוהל לעומת הסתמכות על שירותי Refuge). האירופאי הממוצע הולך עם תיק של... 12 ק"ג! ולא מעט מהפעמים הוא גם סוחב עליו אוהל... אנחנו, כזוג ישראלים שרגילים ללכת במדבר עם הרבה מאוד מים, בחרנו בטקטיקת להביא אוהל מהבית ולקנות אוכל במקום, וסחבנו 16-17 ק"ג על הגב (מתוכם 2 ליטר מים). השורה התחתונה - תסחבו מעט!
כסף / מחירים / הוצאות / השקעה - לא זול. אם נשים בצד את מחירי הטיסה/מעבורת (לנו, בגלל אילוצי הזמנים, זה עלה די הרבה), בהנחה שאתם ישנים באוהל ולא מבשלים בעצמכם, כל יום עולה באזור ה-€40 לראש. תוסיפו עוד לילה במלון בעיר (לפני/אחרי, במידה ותרצו) ועוד ארוחה/שתיים בחוץ, ותקבלו את מחיר הנסיעה.

טקטיקת ציוד #2: (או - מה חובה ומה פחות) - מומלץ להביא מקלות הליכה, מגבת ושמפו (כל ערב יש מקלחת אופציונלית! שמפו גם טוב לכביסה), קרם הגנה, סנדלים/כפכפים, מעיל קל נגד רוח וגשם וכיסוי גשם לתיק (חשוב!), ספר/משהו להעסיק את עצמכם אתו בשעות הרבות בין סיום ההליכה לשינה, נייר טואלט ו... כל שאר הדברים הרגילים. על מה אפשר לוותר (או - מה למדנו על בשרנו)? תביאו מינימום בגדים. לא צריך גם פליז וגם Soft-Shell (לא כ"כ קר), חולצות-מכנסיים-תחתונים-גרביים אפשר לכבס ביד, כובעי צמר וכפפות גם הם לא נדרשים בקיץ. אנחנו לקחנו גם בנזיניה (מה, לא נעשה קפה?!) שהתבררה כמגנט חברתי (ערבי קפה/תה עם חבר'ה מהטרק), אך היא בגדר מותרות ומשקל עודף כשלא מבשלים בעצמכם.

קראתם את הסעיף הקודם? יופי. דעו שזה בגדר המלצה בלבד...
מים - בספר שלקחנו ציינו מקומות למילוי מים וגם איפה עדיף לא לשתות. בשטח, קיימות גישות שונות לגבי מים - מכאלו שמכלירים כמעט הכל ועד מילוי מים מכל הבא ליד. בשורה התחתונה, לקחת 2 ליטר ולמלא איפה שאפשר עשה ת'עבודה. חשוב להבין שזו גישה נכונה ליוני ואולי ליולי, אבל מאוגוסט כמות המים בשביל יורדת משמעותית...

קושי: הטרק קשה, אבל עדיין מוגדר כטרק הליכה, ומבוצע ע"י אנשים בכל הגילאים. אנסה להמחיש את הקושי:
אם טיול של יומיים שלושה עם 15 קילו על הגב במדבר יהודה והיה לכם כיף וטוב - תסתדרו.
אם טיול ביהודיה עם ג'אנספורט היה לכם קריעת תחת - לא בטוח שתסתדרו.
כמו שכבר אמרנו - ימי ההליכה המובנים אינם ארוכים, ואם יש לכם נסיון סביר בטיולים ולא תגזימו עם המשקל, אין שום סיבה שלא יהיה בסדר.

תקשורת: בקורסיקה מדברים צרפתית, וצרפתית בלבד. לגבי קליטה - יש קליטה להודעות SMS (ואולי גלישה) תמצאו מנקודות גבוהות בכל יום לאורך הטרק, וממקומות שקרובים לישובים. WiFi אין (נכון ל-2014).

ימי עבודה

יום 1 - מ-Calenzana ל-Refuge d'Ortu di u Piobbu: מתחילים ב-1200 מ' טיפוס מצטבר - אחלה פתיחה לטיול... עלייה ארוכה אבל לא נוראית, נוף ים-תיכוני יחסית, רואים את הים לפרקים לאורך הטיפוס. כבר מההתחלה אתה נחשף למטיילים האירופאים - בכל הגילאים (15-70) ובכל התצורות (מטיול ביה"ס ועד טיול משפחתי של 3 דורות).

יום 2 - Refuge d'Ortu di u Piobbu ל- Refuge de Carrozzu: מתחילות "התפירות", משמע טיפוס לאוכף (עונה לשם Bocca Avartoli, 1898 מ') וירידה ממנו. מה שזכור לי בעיקר מהיום הזה הוא הירידה ל-Refuge, שגם הייתה ארוכה מהצפוי וגם הייתה לא נוחה להליכה. המלצת המערכת: לאחר ההתמקמות ב-Refuge de Carrozzu, להמשיך עוד רבע שעה בהמשך השביל לכיוון הגשר התלוי - תמצאו שם מפל יפה ובריכות לשחות.

יום 3 - מ-Refuge de Carrozzu אל Haut Asco: יום שלם אני מנסה לשכנע את חברי לטיול שבסוף היום נגיע ל"עיירת הסקי" Haut Asco. לא עיירה ולא נעליים... אמנם חוץ מ-Refuge יש מלון עם מסעדה (ואפשרות לקנות מגוון מצרכים), ואופציה לישון בחדרים משותפים (6 מיטות, חדר פתוח) ואפילו יש מים חמים במקלחת, אבל בזה מסתכם הדבר. Wi-Fi מעולם לא הייתה מילה גסה יותר. מה היה בדרך לשם? עלייה ארוכה לאורך נחל עם הרבה מפלים "מקומיים", אגם קטן מתחת לאוכף (פק"ל קפה, כבר אמרנו?) ומפגש ראשון עם שלג (ממש לקראת האוכף - Bocca Muvrella, 1980 מ'). עם תחילת הירידה תפס אותנו גשם ← מזל שיש מעילי גשם וכיסוי לתיק.

יום 4 - מ-Haut Asco ל- Refuge de Ciottulu di i Mori: כאן דחסנו יום וחצי של הליכה ליום אחד. גולת הכותרת של ההליכה היא ה-Cirque de Solitude - ירידה ועלייה תלולות של 200 מ' כ"א, עם הרבה העזרות בידיים, כבלי מתכת וסולמות - נראה שאם זה היה מעט תלול יותר זה כבר היה הופך לטיפוס ספורטיבי. הרבה אתרים וספרים נוטים להפריז בקושי ובסכנה של החלק הזה. אנחנו ביצענו אותו במזג אויר טוב וכשהוא לא מושלג. בתנאים כאלה מדובר בהליכה מאתגרת שדורשת שימוש בידיים - לא מסוכן ולא מפחיד. עד ל-Cirque יש עלייה סבירה (טיפוס "עדין" בהתחלה שנגמר, לפחות בסוף יוני, בהליכה בשלג). בירידה מה-Cirque עצרנו לצהריים ב-Refuge de Tighjettu, ממנו התחלנו לטפס שוב (זה למעשה תחילת הקטע הבא). חייב לציין שהייתה עלייה קשה וארוכה. היום נגמר אחרי טיפוס מצטבר של 1,800 (!) מ' ובהגעה מאוחרת ל-Refuge di Mori (לא נשאר מקום בארוחת ערב). מזל שהפרות השאירו לנו טיפה דשא כדי להקים את האוהל.

יום 5 - מ- Refuge de Ciottulu di i Mori ל- Refuge de Manganu: גם כאן, דחסנו יום וחצי לתוך יום. אחרי ירידה נוחה לכיוון Castel Di Vergio (מלון שיושב על כביש), המאפיינים העיקריים של המשך ההליכה היו: א. הליכה נוחה (ז"א עליות וירידות לא תלולות) ב. הליכה בתוך ענן. במשך שעתיים-שלוש הלכנו בענן, עם רוחות די חזקות וראות רעה (לפעמים רואים רק 10-15 מ' קדימה). למזלנו, כשהגענו לאגם Lac de Nino השמיים התבהרו.. משם ההליכה הייתה מישורית יחסית, עם נוף יפה מאוד (עמק ירוק, מים, סוסים ושאר הדברים שיש בגלויות), עד הגעה ל-Refuge. המלצה שלנו - לא לוותר על הרפוחיו הזה!

יום 6 - מ- Refuge de Manganu לכיוון האגמים ומשם עזיבת השביל ל-Corte: לא לפספס! בנק' שבה עזבנו את המסלול (אחרי שעתיים וחצי, בערך, של טיפוס, ועוד חצי שעה של ירידה) ישנם שני אגמים יפהפיים - Lac de Melo ו-Lac de Capitello. למי שממשיך על ה-GR20 מזדמן רק להשקיף עליהם מלמעלה. שימו לב - בירידה מהאוכף יש קטע קצר אבל יחסית מוסכן כשיש שלג (הולכים על קצה שלוגית תלולה) - ערנותכם. עזבנו את ה-GR20 לכיוון Corte בשביל מסומן, שבפועל היה מכוסה שלג עד לאגמים עצמם. ההליכה בשלג העמוק הייתה נחמדה מאוד. מהאגמים ירדנו בשביל דרך שמורת Restonica, לאורך נחל יפה - סה"כ קטע הליכה נחמד. מהכניסה לשמורה תפסנו טרמפ עד ל-Corte. השמועות אומרות שאמור להיות שם גם שירות הסעות (Navette בצרפתית), אבל כנראה שביוני הוא עדיין לא פועל...

בשארית הזמן עד הטיסה הסתובבנו קצת ב-Corte (אחרי שעולים לתצפית שמתחת למצודה, אפשר להסתובב הלוך-חזור ברחוב הראשי), העברנו עוד יום ב-Bastia (ממליצים לאכול ב-La Taverne, ליד המרינה) ומשם לארץ.

אם אצטרך לסכם (כן, אני יודע שאני לא צריך), אכתוב שהייתה פשוט חוויה. מתי עוד יצא לי להכין קפה שחור לשני אירים בני 50+, זוג שוודי צעיר ושני אחים צרפתים שחיים בארה"ב (פרנקו-אמריקאים להגדרתם)? לא רחוק מהארץ יש מקום עם מגוון צורות נוף, הליכה לא קלה אך יחד עם זאת הרבה זמן לנוח בסוף כל יום, ועל הדרך, לא מעט אנשים נחמדים. כן ירבו!

(נכתב בעיקר ע"י ג"ג, שותפי לטיול)

קבצים מצורפים

• נתיב השביל ב-Google Earth

קישורים חיצוניים

• האתר הכי חשוב לגבי הטרק
• מעבורות
• חברת התעופה הקורסיקאית
• עוד אתר חביב
• לו"ז רכבות ואוטובוסים