GR54: הגירסה המקוצרת

הקדמה

מסלול ה-GR54 המלא הוא מעגלי ואורך כ-11 ימים. מידע מפורט ושימושי על המסלול המלא ניתן למצוא בקישור המצורף. מטרת סיפור הדרך כאן הוא לתת מידע עדכני וספציפי לגבי המסלול המקוצר.
הגעתי ל-GR54 במקרה. היה לי כנס בליון וחיפשתי מקום קרוב לטייל בו. כך הגעתי לפארק הלאומי אקרין, ולמסלול המקוצר, שמאד התאים לי כי לא יכולתי לקחת חופשה ארוכה. בשלב שבו גיליתי כי מדובר באחד המסלולים המפרכים באירופה, כבר הייתי נעול על המסלול ולא רציתי לוותר.
המסלול אכן מפרך אבל הגעתי מוכן אחרי חודשיים של אימון המדרגות (בקישור המצורף).
הלינה לאורך המסלול היא הבקתות ולכן לא הייתי צריך לקחת אוהל, או לבשל. רשימת הציוד התבססה על סיפור הדרך המלא וגם כללה טלפון לוויני. הבאתי מהארץ כקילו מזון שכלל קבנוסים, שקדים, קשיו, חלווה וחטיפי בריאות. זה הספיק כמעט לכל הטרק(ארוחות צהריים) , ביום השלישי קניתי צידה נוספת בכפר לה שאפל. בניגוד למה שקראתי על TMB, הבקתות לא הציעו אפשרות של קנית ארוחת צהרים ( למעט בקתת סופלה). נשאתי 2 ליטר מים, ובנוסף היתה לי ערכת טיהור (מסנן miniwell L630 מעלי אקספרס), שבה השתמשתי פעם אחת. בסהכ התרמיל שלי (40 ליטר) שקל כ-11 קג.
הסימון של השביל מצוין (פסים אדום לבן) ובדכ הניווט ברור. אני משתמש בטלפון בתוכנת ViewRanger עם מפת שבילים טופוגרפית של צרפת שהורדתי. השביל של המסלול מצוין במפה.
בד"כ טעינה קצרה של הטלפון בבוקר (סוללות שהבאתי מהארץ) הספיקה לכל היום, לניווט, צילומים וקצת מוסיקה וווטסאפ כשהתאפשר ( שיאומי רדמי 6).
טסתי למרסיי ( אפשר, ואולי עדיף לטוס לליון), והכוונה היתה להגיע לכפר בשם וולואז Vallouise.
למרבה הצער איחורים בטיסות וברכבות גרמו לכך שהגעתי לתחנת הרכבת בכפר הסמוך (Largentier-la-Bessee ) בשעת ערב מאוחרת. התוכנית למצוא מונית נגנזה. למזלי היה מלון פנוי ליד תחנת הרכבת וביליתי בו את הלילה (Hotel la Gare , ארבעים יורו). בלילה גליתי שיש שביל מסומן מהכפר, ווריאנט שנקרא GR54A ולמחרת פשוט התחלתי את המסלול מהמלון.

יום ראשון

בזבזתי זמן יקר בבוקר במציאת היציאה מהעיירה, בסופו של דבר הלכתי עם הכביש. השינוי בנקודת ההתחלה הוסיף לי כשעה הליכה, ליום שהוא בכל מקרה מפרך. אני ממליץ לקחת מונית מהמלון עד לסיום הכביש ולחסוך זמן והליכה מיותרת. הולכים בשביל לאורך נהר Fournel באיזור מיוער. בשלב מסוים השביל חוצה את הנהר לצד הצפוני, ומתחיל לטפס על המצוק מצפון לנהר. השביל מוביל לפאס דה לה קוואלה (2735 מ ') ואז יורד בתלילות לביקתת פרה דה לה שמוט ללינת הלילה הראשונה- Refuge du
מטר Pré de la Chaumette ( 1790 . זה היה יום ארוך ומייגע והגעתי חצי שעה לפני ארוחת הערב (7 בערב, בכל הבקתות).

יום שני

היום 2 נחשב ליום הקשה ביותר של הטרק, עם שלושה (!) פסים לעלות. מזג אוויר חורפי הפך את היום ליותר גרוע. וכדי להחמיר את המצב, אחרי 45 דק' הליכה גיליתי שהלכתי בכיוון הלא נכון! עד שהגעתי חזרה לעלייה דרך Vallon de la Pierre לפאס הראשון Col de la Vallette (2668) כבר הייתי תשוש. מהפאס השביל צונח בצורה תלולה, ואז חוצה עמק רחב לקול דה גויראן (2597 מ ').
בירידה לעמק היתה חוויה מיוחדת שבה חגו עשרות נשרים מעלי. בשלב מסוים התחלתי לדאוג, והייתי צריך לשנן שנשרים הם אוכלי נבלות ולא טורפים 😁. כשהתקרבתי התברר שהיו שתי התגדדויות של עשרות נשרים על גומיות של טלאים. הרעש וההמולה של הנשרים היה עצום.
אחרי הפסקה קצרה, המשכתי.
הירידה כאן קלה יותר מה -2 הפסים הקודמים ואז הדרך מטפסת לקול דה וואלונפיר (2607 מ '). הפסגה הייחודית של לה סיראק (3441 מ ') חולשת על חלק גדול מהדרך.
בירידה מהפס מגיעים לביקתת וואלונפייר השוכנת ליד אגם קטן. התוכנית המקורית לאכול ארוחת צהריים בנוף פסטורלי נאלצה להשתנות, כבר היה מאוחר ומזג האוויר נהיה גרוע. את הבירה שעליה לא וויתרתי, שתיתי בגשם סוחף. היה פיתוי עצום להשאר בבקתה ללילה, אך החלטתי להמשיך ליעד המקורי, בקתת דו קלוט, קזבייר בלנק (du clot, Xavier Blank). השלט אמר שעתיים הליכה, אבל נראה לי שהשלטים נכתבו עי אתלטים צרפתים. הגעתי לבקתה ממש לפני ארוחת הערב, אחרי הליכה בגשם סוחף. הבגדים היו ספוגי מים, ואת הטלפון העברתי מהכיס אל התיק, כי חששתי לחייו.
הבקתה נמצאת תחילת העמק Vallée du Valgaudemar
שאחריו : Refuge du Clot (1400

יום שלישי

יום 3 מתחיל בהליכת עמק קלה דרך הכפר לה שאפל-אן-ואלאודמר
(בכפר מספר גיטים, בר / מסעדה וחנות מכולת) לוויל-לובייר. השמש שוב זורחת והכל נראה יותר שמח. הנעליים אמנם עדיין רטובות מהגשם של אתמול, אבל שקיות השופרסל ששמתי בתרמיל משמשות אותי עכשיו לשמור על גרביים יבשות ( תזכורת לעצמי, תמיד להביא שקיות ספייר). למעשה, זה היה היה היום הכי מוצלח בטרק שלי. בלה שאפל עצרתי לקנות צידה ( נקניק, בוטנים, בננות וארטיק!) וגם כדי להתכתב עם הבית, אחרי יומיים ללא אינטרנט. מהכפר וויל לובייר מתחיל
הטיפוס ל- Refuge des Souffles 1975 מ '), שברובו עובר דרך חורש. הגעתי מוקדם יחסית , בשעה חמש והתענגתי על בירה. בביקתת לה סופלה התמזל מזלי והגיעה שלישית נגנים שניגנו מוסיקה עממית וסחפו את הקהל לריקודים. כמה נשים משכו אותי לרקוד איתן למרות מחאותי. צרפתיה מבוגרת אמרה לי במבטא צרפתי: "מיסייה, בצרפת כאשר בחורה מזמינה אותך לרקוד, אתה חייב להסכים". בביקתה גם טענתי את הטלפון בפעם הראשונה ( תשלום 1 יורו).

יום רביעי

היום הזה התחיל בכיף בהליכה מעל קו גובה בשביל שעולה במתינות לפס הבא. אבל מהר מאד התברר לי שמשהו בתוכנית היה שגוי. לפי התוכנית הייתי אמור לחצות שני פסים גבוהים באותו יום ומטיילים שפגשתי אמרו לי שאני מאד אמיץ. בירידה מהפס יכולתי לראות את לה-דסרט-אן-ואלופורי (1255 מ '), השוכן בעמק שמתחתיו, אם כי ייקח כמעט שעתיים להגיע אל הכפר מהפאס. ב- Le Désert יש בר / מסעדה ו -3 ג'יטים. כשהגעתי לכפר, בשעה 4 בערך, ידעתי שאין מצב שאוכל להמשיך 4 שעות נוספות, והחלטתי להשיג מונית לוואלסונז' Valsenestre. אשה ברחוב לקחה אותי לבית בכפר, שבו אשה זקנה התקשרה לבת שלה שהגיעה והסיעה אותי לגיט שלי gite le beranger. בגיט יש מים חמים ללא הגבלה וזאת היתה המקלחת הראשונה שלי מתחילת הטרק. שקעים חשמליים לטעינה ואוכל משודרג. גן עדן.
בעקבות ההתנסות הזאת, אני חושב שהמסלול המקוצר צריך להיות 7 ימים, עם לינה נוספת בכפר הקודם, לה דסר.

לאחר 3 ימים גדולים ההליכה הופכת קלה יותר והימים קצרים. המסלול נכנס לחלק המערבי של הטרק. הנוף הופך להיות מעט רך יותר והפסים מעט פחות חריפים. מלה דסר המסלול מטפס לקול דה קוט בל (2290 מ ') ואחכ יורד דרך היער לכפר Valsenestre .

יום חמישי

יום 5 הוא יום קצר יותר ומתחיל בחזרה למסלול היום הקודם (במידה והגעתם ברגל מלה דסר).
המסלול נמשך כחצי שעה לפני העלייה דרך נוף מיוער ואחר כך סלעי. ולבסוף העליה מאד תלולה ומזכירה ספירלה אנכית. זאת הפעם הראשונה בטרק שפחד הגבהים שלי התחיל להתפרץ. ממש לא מומלץ לעשות את העליה הזאת במזג אויר גשום או רוחות חזקות. העליה מגיעה לפאס דה לה מוזל (2625 מ '). מכאן המסלול יורד לעמק דשא אל לאק דה לה מוזל שלידו שוכנת הבקתה Refuge de la Muzelle (2130.

יום שישי

היום האחרון מתחיל בטיפוס של 90 דקות לקול דו וואלון (2531 מ ') שאחריו הוא יורד עד סוף הטרק. בדרך עוברים את אחד מרגעי השיא של כל GR54, לאק (אגם) לאוביטל הציורי (1540 מ '). מכאן, עוד 90 דקות השביל מוביל לכפר לה דנצ'רה (989 מ ') . מאד קיוויתי לתפוס אוטובוס מהכפר לנקודת הסיום, העיירה לה-בורג ד'אוסיאן, אך התברר שהאוטובוס מגיע רק 3 פעמים ביום. בשלב הזה, הטלפון שלי שבק ושלושת הסוללות שלי היו ריקות! זאת היתה הפעם הראשונה שהוצאתי את מפת הנייר. בחניון בכפר שאלתי משפחה לכיוון לבורג, והם הציעו לי טרמפ! הם סטו מדרכם כ-10 קמ, רק כדי לקחת אותי לבורג. זה היה סיום מאושר לטרק. בלה בורג התאכסנתי בדירת אירוח Studio au piedvdes Miontagnes .

קבצים מצורפים

• קובץ GPX של המסלול

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך מפורט ומידע שימושי על ה-GR54 המלא
• אימון מדרגות לטרק אלפיני ( אמנון לנגי)