קארטרה אוסטרל בטרמפים - Carretera Austral

פתיחה

הקראטרה אוסטל, כביש מס' 7, שאורכו בערך 1200 ק"מ, וחוצה את כל דרום צ'ילה.
הוא עובר בנופים מדהימים של יערות טרופים, הרים, לגונות, מפלים, כפרים ועוד מלא סוגים.
את הקארטרה אפשר לעשות מצפון לדרום או מדרום לצפון איך שרוצים.
אפשר לנסוע בקארטרה במספר דרכים:
1. לשכור/לקנות רכב ולנסוע לכל אורך הקארטרה (יקר, הדרך ברובה מאוד משובשת ונסיעה בה דורשת מיומנות, אם שוכרים כמעט לרוב הרכב חוזר עם שריטות ופגיעות ואז הקנס מאוד גבוה)
2. קבוצה מאורגנת שיוצאת בואן ועוברת בכל האטרקציות (גם יחסית יקר, כמו טיול מאורגן, הבאים מדרום מתארגנים באל צ'אלטן בארגנטינה הבאים מצפון מתארגנים באל בולסון בארגנטינה)
3. טרמפים - הדרך בה אני עשיתי ועליה תקראו פה, בעיני הדרך המומלצת ביותר, והזולה ביותר, כל יום הוא חוויה, פוגשים אנשים מקומיים עם סיפורים הזויים, חווים את פטגוניה הצ'יליאנית דרך האנשים והטרמפים, חוסר ידיעה לגבי ההמשך הכל תלוי בטרמפ הבא. בדרך כלל לוקח הכי הרבה זמן. עם כל החששות והפחדים מגלים בסוף שבאמת אין ממה וממי לפחד!

כל אחד חווה את המסלול בצורה שונה כי הכל באמת תלוי בטמרפים, פה כתוב איך אנחנו חווינו אבל קחו בחשבון שאתם וכל אחד אחר כנראה עשה זאת בדרך שונה.

הגעה וקצת לוגיסטיקה

אנחנו עשינו את הקראטרה מדרום לצפון.
מאל צ'אלטן בארגנטינה, נסענו באוטובוס, 12 שעות נסיעה, 550 פסו ארגנטינאי, ללוס אנטיגוס (עיירת גבול בין ארגנטינה לצ'ילה)
הגענו בערב מאוחר, והלכנו לישון בהוסטל los archentinos או משהו כזה, עיירה די נטושה, קטנה מאוד, אנשים נחמדים ומסתבר שהיא ידועה בגידולי הדובדבנים (יש שם אחלה דודבנים!).
ישנו שם שתי לילות (חיכינו לחברים שהגיעו מאוחר יותר), בבוקר הלכנו לטרמינל ושלחנו את כל הציוד המיותר לאל בולסון, החברת שליחה הכי ממולצת נקראת פטגוניה רוטה 40 (patgonia ruta 40) נמצאת בחלון 6 הכי שמאלית. 50 פסו תיק קטן 100 פסו תיק גדול ל-10 ימים אחרי זה כל יום מוסיפים תשלום.
אחרי ששלחנו, עלינו למיניבוס שחוצה את הגבול לצ'ילה צ'יקו, שעה נסיעה כולל המעבר גבול, 40 פסו. (המיניבוס ממש קטן ואין הרבה מקומות אז תדאגו להיות ראשונים).
הגענו לצ'ילה צ'יקו, והתמקמנו בהוסטל של חורחה, 6,000 צ'יליאן לילה.
בגלל שהגענו בערב השנה החדשה, הבנו מהחברה שכמעט אין טרמפים כבר כמה ימים אז החלטנו לנסוע במעבורת ל Ibanes ומשם נתחיל את הטרמפים... מעבורת 2,000 צ'יליאן, יצאה רק ב 16:00.
בנתיים בצ'ילה צ'יקו עלינו לתצפית של 200 מדרגות מאוד יפה ונחמדה.

הטרמפ הראשון

הגענו ל Ibanes ב 18:00 ירדנו מהמעבורת והמירוץ לטרמפ התחיל.. היינו 3 בנות מה שמאוד עבד לטובתנו, התחלנו ללכת בתוך העיירה תוך כדי הבנה שכבר מאוחר ואם לא נצליח תוך שעה נפרוש וננסה מחר בבוקר. עצר לנו ג'יפ עם זוג צ'יליאני צעיר ונחמד, חוויארה ומרטין, ולקחו אותנו לצומת בין סרו קסטיג'ו לקויאיקה (הם המשיכו עד קויאיקה אבל החלטנו לרדת שם).
בצומת יש שלט עם חץ לחווה של סילביה שהמליצו לנו עליה מאוד והחלטנו ללכת אליה. הלכנו 2 ק"מ על הכביש ובסוף מצאנו את הכניסה.
הגענו לחווה ב 19:15.

החווה של סילביה - טיול סוסים

חוות סוסים שנמצאת באמצע שום מקום, אנשים כל כך מקסימים, חמים, אוהבים ודואגים.
החווה בבעלות אלבניו סילביה וילדהם, בישלנו ארוחת ערב, והלכנו לישון בקאמפינג בחוץ.
לילה אחד בקאמפינג+טיול סוסים של 3 שעות+אסדו בסוף הטיול 24,000 צ'יליאן. יש כל מיני אופציות, שינה בתוך הבית, טיול רק של שעה או שעתיים, בלי אסדו.. המחירים משתנים.
הדליקו לנו מדורה ליד האוהל והלכנו לישון, בלילה היה קפוא ורוח משוגעת, חשבנו שהאוהל שלנו הולך להתפרק.
קמנו ב 8:00 לטיול סוסים, טיול כיפי מדהים ביופיו, מתצפתים על הר הסרו קסטיג'ו הר גבוה מאוד מושלג וענק, לגונות משוגעות.
פק"ל קפה באחת הפסגות, ודהירות של הסוסים.
חזרנו וחיכתה לנו ארוחה מדהימה של בשרים, סלטים, לחמניות, תפו"א שתיה וכו'.
סיימנו ב 13:00 ואלבניו לקח אותנו לצומת (מה שיום לפני זה הלכנו), למזלנו החברה שהיו איתנו בטיול המשיכו דרומה לריו טרנקילו כך שהיינו לבד בטרמפים (נדיר!)

הטרמפ השני

עמדנו בצומת 3 שעות, ואחרי שהבנו שעוברת מכונית בשעה וגם היא לא עוצרת, עבר אוטובוס לקויאקה, אחרי התלבטות החלטנו לעלות עליו (יכולנו להמשיך לחכות לטרמפים...) עלה לנו 4000 צ'יליאן.
הגענו לקויאקה, בירת הקארטרה, עיר יחסית גדולה, אחלה מקום לחדש את המלאי ולהוציא כסף. יש בה שוק נחמד וחנויות וחוץ מזה כלום.
ישנו בהוספדח של יולנדה (רח' Ignacio Serrano מול גן ילדים), הוספדח מומלץ, יחסית יקר 8,000 בלי א. בוקר 10,000 עם א. בוקר. אבל אישה מקסימה שאוהבת ישראלים מאוד, וארוחת הבוקר שלה מטורפת, ביצה לפי בקשתך, ריבות שהיא מכינה, אבוקדו, ממרחים, לחמניות טעימות תה, קפה, שוקו ותפוזים... בלילה קר מאוד בחדרים אבל יש שמיכות עבות.

הטרמפ השלישי, הרביעי, והחמישי

קמנו מוקדם והתחלנו ללכת לכיוון קצה קויאקה תוך ניסיון תפיסת טרמפים, אחרי שעה וחצי וכמה ניסיונות עצר לנו ואן עם בחור ושתי בחורות, שעובדים ביחד בקויאקה ונסעו לחופשה או משהו בסגנון הם לקחו אותנו ל Villa Manihuales, כפר נידח על הכביש שיש בו בערך 4 בתים, ירדנו והתחלנו שוב פעם לתפוס טרמפים.
אחרי שעתיים עצר לנו בחור עם טנדר, מנואלו, שעובד באזור (משהו כמו החברה להגנת הטבע שיש בארץ), כל הדרך דיברנו על כמה שהישראלים עושים שם רע, והוא סיפר לנו הרבה סיפורים על הישראלים, דיברנו גם על הצבא הישראלי ועל זה שבנות עושות צבא (כן, זה מגניב אותם ממש). הוא עצר לנו במקום נידח באמצע הדרך ליד Lago las torres (הוא פשוט פנה באיזה צומת ולא ממשיך על הקראטרה ובמקום להוריד אותנו בצומת הוא עצר לנו במקום שאם לא נצליח לתפוס טרמפ אפשר לישון בו), ירדנו מהאוטו וקלטנו שאנחנו ליד לגונה מדהימה עם נוף מדהים.
המשכנו לתפוס טרמפים ואחרי שלוש שעות עצרה לנו משאית, עם הנהג בונסון, איש חמוד אבל קצת מלחיץ במראהו, הוא לקח אותנו עד לפויאיפי, דרך שלקחה נצח כי הוא נסע על 20 קמ"ש, עברנו בדרך ביער המכושף וממש התלבטנו אם לרדת אבל בגלל שהיה כבר מאוחר החלטנו להמשיך לפויאיפי, לישון שם, ומחר בבוקר לחזור חזרה ליער המכושף ולהמשיך בטרמפים צפונה.

הטרמפ השישי

הגענו לפויאפי, כפר קטנטן, על שפת הלגונה, ישנו בהוספדח של אבלין 6,000 צ'יליאן ללילה, בישלנו ארוחת שישי עם חברים שפגשנו בדרך והלכנו לישון.
קמנו מוקדם בבוקר כדי לתפוס טרמפ חזרה ליער המכושף, והיינו שלישיות בתור של הטרמפים, התחלנו ללכת דרומה, כדי להתרחק מהחברה וכל אוטו שעבר ניסינו גם לעצור אותו, אחרי שעתיים וחצי עצר לנו בחור, סזר (שלא עצר לחברה האחרים, מה שקצת החשיד כי אנחנו היחידות שהיינו רק בנות) ואחרי החלטה שאנחנו יותר חזקות ממנו ושיש לנו תרסיס פלפל עלינו לרכב.
סזר התגלה כאחלה גבר, הוא הלך להביא את הילד שלו מקויאקה, הראה לנו תמונות שלו, סיפר לנו על העבודה שלו ועל המשפחה. אחרי שעתיים נסיעה וכשהתחלנו לזהות שאנחנו מתקרבים ביקשנו שיסע קצת לאט כדי שלא נפספס את המקום.. הוא נסע לאט, ראינו את השלט של היער. נפרדנו לשלום מזסר ונכנסנו ליער.

היער המכושף

נמצא 10 דקות נסיעה (בערך) צפונה מהצומת של Puerto Cisnes ושעתיים וחצי נסיעה (בערך) דרומה מפויאיפי. קל מאוד לפספס את הכניסה, שמסומנת בשלט קטן בצד שמאל (למגיעים מדרום).
רוב האנשים לא מכירים את המקום ולכן אתם צריכים להגיד להם מתי לעצור, תהיו ערנים אחרת תפספסו!
נכנסנו ליער, לפני אחד הגשרים החבאנו את המוצ'ילות בתוך אחד השיחים והתחלנו ללכת, עוברים כמה גשרים נחמדים ואחרי כמה דקות מתחילה העליה, בהתחלה היא לא מאוד קשה אבל חלקה מאוד ולקראת הסוף היא נהיית יותר קשה, אחרי 45 דקות בערך של עליה מגיעים לסלע גדול, השביל נראה כאילו הוא משמאלו אבל הוא לא, עולים על הסלע וחוצים אותו ימינה (יש תמונה). אחרי הסלע יש עוד בערך 10 דקות ומגיעים לנחל. אם העליה לוקחת יותר משעה כנראה התבלבלתם בסלע.
מגיעים לנחל ועוברים אותו, כל אחד בדרך שלו (זה די פרוייקט לחצות את הנחל אז קחו את הזמן ובזהירות!), אחרי שחוצים את הנחל רואים שלט עם חץ ומאחוריו יש שביל שמתחיל לעלות למעלה, עליה של רבע שעה בערך ומגיעים ללגונה.
לנו היה גשם מטורף כל המסלול במיוחד בלגונה אבל פשוט שווה כל שניה, היער עצמו מלא צמחיה, ירוק ופראי, הנחל גועש ומלא מים והלגונה היא השיא, לגונה בין היפות שראיתי כל הטיול. מסלול מדהים, לא קשה במיוחד, עם נוף מטורף.
חוזרים חזרה באותה הדרך, חציית הנחל תהיה כנראה שונה בחזור פשוט שימו לב שאתם מגיעים לפתח שמסומן בנייר צהוב על העצים (מול החץ מצידו השני של הנחל), יורדים למטה לוקחים את התיקים וממשיכים לטרמפ הבא צפונה.

טיפים:
* להחביא את התיקים לפני העליה, לכסות בכיסוי גשם של האוהל, ולנעול, מומלץ ביותר, מיותר לעלות הכל עם המוצ'ילות, לעשות סימן ולזכור איפה החבאתם.
* יש כאלו שמעדיפים אפילו להשאיר את התיק בפויאיפי, אבל אז מגביל אתכם בטרמפים אחרי היער.
* לא לקחת עליכם את כל הבגדים החמים להשאיר חלק בתיק שמחביאים, רוב הסיכויים שירד עליכם גשם (לא משנה מתי תהיו שם) ואז הכל נרטב, ולא כזה קר בלגונה, הכי חשוב קחו מעיל גשם איתכם.
* שמענו על הרבה שפיספסו את האבן והתברברו ביער הרבה זמן מה שהפך את המסלול מקל לקשה ומשעה לשלוש שעות.. תהיו ערנים כי זה באמת מבלבל.
* תיזהרו שאתם חוצים את הנחל אפשר בקלות להחליק שם!
* לא לוותר על הלגונה בסוף באמת שהיא שווה את כל המאמץ!

הטרמפ השביעי

יצאנו מהיער ספוגות במים, וגילינו שאנחנו לא היחידות.. היו עוד 2 חברה שחיכו (במקרה גם מהשכבה שלנו בביה"ס.. עולם קטן) ואחרי כמה זמן הגיעו עוד 4 (שגם אותם אנחנו מכירות).. ירד גשם מטורף והתכסנו כל ה - 9 בכיסוי אוהל שלנו, מנשנשים עוגיות ומצצים מידי פעם לראות אם בא טרמפ.
הגיעה משאית שלקחה את שני חברה שהיו ראשונים ואחרי שלוש שעות הגיע רכב עם איש חמוד שעצר לנו והעלה אותנו ספוגות במים לאוטו שלו.
ויקטור, גבר בשנות ה 60 לחייו, לקח אותנו 6 שעות עד ל villa sta. lusia, טרמפ אדיר, בדרך עברנו ליד הכניסה של הקרחון התלוי, וצילמנו אותו, ויקטור סיפר לנו שהוא עובד כבר מלא שנים בכביש, בתיקונים, ושהוא לוקח מלא פעמים טרמפיסטים ישראלים, יש לו מחברת עם שמות ואימליים, עשינו עצירה של קפה ב la junta והוא עצר לנו בדרך להצטלם בנופים המשוגעים. כל הדרך דיברנו והוא באמת אחלה בן אדם!
הגענו ל villa sta. lusia כפר נידח שכולו הוספדחים ומורכב מאנשים שעובדים בכביש, יש עונות בשנה שלא עובדים בכביש ואז אין נפש חיה בכפר, כל מי שעובד בהוספדחים במכולות זה חברה שגרים בכפרים ליד.
אחרי חיפוש נרחב של איפה לישון, בחרנו בהוספדח של נדיה 8,000 צ'יליאן לילה, יש עוד אחד ב 4,000 צ'יליאן לילה של מריה אבל בסוף החלטנו בשל נדיה. אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון.

הטרמפ השמיני והתשיעי ופוטלפו

קמנו מוקדם, החלטנו מראש שלא נמשיך לצ'איטן בקארטרה ושנחתוך לפוטלפו ומשם לגבול עם ארגנטינה ולאל בולסון.
הלכנו לתפוס טרמפים, אחרי שעתיים עלינו על משאית מלאה בחרא עד ל Puerto Ramirez, שם פגשנו עוד חברה וחיכינו 5 שעות לטרמפ הבא, עלינו על משאית עם בחור צעיר ונחמד, קרלו, שלקח אותנו עד לפוטלפו, הגענו לפוטלפו, עיירה מקסימה שנמצאת על נהר נחמד, אכלנו בבית קפה מקומי, sur andes שיש בו סנדוויץ מושלם והבחורה שמילצרה לנו לקחה אותנו לאתר קאמפינג שבבעלותה los coihues עולה 4,000 צ'יליאן לאחד, בנינו אוהל על שפת הנהר, התקלחנו ונהננו מהשלווה והשקט.
קמנו בבוקר והלכנו רבע שעה עד לאוטובוס שיצא ב 9:00 ועלה 2,500 צ'יליאן עד לגבול.
חצינו את הגבול ועלינו על אוטובוס לאסקל שעלה 44 פסו ארגנטינאי ועוד אוטובוס מאסקל לאל בולסון 62 פסו ארגנטינאי.
הגענו לאל בולסון ב 18:30 לקחנו את התיקים ששלחנו, הכל הגיע בשלמותו.
הרבה חברה ממשיכים לתפוס טרמפים מפוטלפו עד לאסקל ואפילו עד לאל בולסון..

על האטרקציות שלא עשיתי

אפרט קצת על האטרקציות שיש בדרך ושלא עשיתי, הפירוט הוא כללי ולפי סיפורים ששמעתי בדרך מחברים שעשו.
1. מערות השיש בריו טרנקילו - מגיעים בטרמפ מצ'ילה צ'יקו צפונה, או מסרו קסטיג'ו דרומה, בגלל שקשה למצוא טרמפ מצ'ילה צ'יקו אופציה טובה היא לקחת מעבורת (כמו שאנחנו עשינו) ולהדרים לריו טרנקילו. שיט בסירה לתוך מערות השיש, אומרים שזה יפה מאוד אבל לא כמו בתמונות.
2. טרק הסרו קסטיג'ו, לא יודעת עליו הרבה, חשוב להצטייד בבגדים חמים ולברר עליו לפני היציאה, מזג אוויר ומסלול.
3. הקרחון התלוי, נמצא בין היער המכושף לפויאיפי, מחברה שעשו גם את היער המכושף וגם אותו, המליצו יותר על היער המכושף, אומרים שזה נורא דומה שבאחד יש לגונה בסוף ובשני קרחון, את הקרחון עצמו אפשר לראות מהדרך (יש תמונה בפרק הטרמפ השביעי)
4. מעיינות חמים בלה חונטה, נמצא מערבית ללה חונטה, קשה יחסית להגיע בטרמפים, אומרים שזה נחמד מאוד.
5. ראפטינג בנהר הפוטלפו, יש כל מיני חברות שמוציאות לראפטינג ולבאדי ראפטינג בפוטלפו, אומרים שזה מהנה ושאפשר לסמוך עליהם.
6. צ'אייטן - עיירה שנחרבה מהתפרצות של הר געש ב 2009, העיירה כולה מכוסה בלבן ויש כמה משפחות שעדיין גרות שם, לא שמעתי על הרבה שנסעו לשם אבל בהחלט אופציה.

טיפים

• לקום תמיד כמה שיותר מוקדם כדי להיות הראשונים בטרמפים. לא להגזים כי אז גם אין מכוניות, 7:00 זה מעולה.
• להצטייד במפה של הקראטרה (מפה מקומית הכי טוב) כמה שיותר מפורטת שכוללת את כל הכפרים הנידחים בדרך, אפשר להשיג כזאת בכל אינפורמיישן בכל עיירה, כשעוצרים את הטרמפ אפשר לבקש שיראה על המפה לאן הוא מגיע וכך לראות אם מתאים לכם.
• בטרמפים - לא חייבים לעלות על כל אוטו שעוצר, אנחנו סירבנו לכמה רכבים שלא נראו לנו (נהגים, מצב האוטו וכו) בכל זאת זאת דרך משובשת והיו כבר תאונות, להגיד תודה ולהמשיך לרכב הבא.
• היינו שלוש בנות, בהתחלה מאוד חששנו, אבל לאט לאט הבנו שאין ממה, רכב שהיו בו 3 גברים אמרנו תודה ולא עלינו, בחרנו את הטרמפים שלנו, נכון אם היה איתנו גבר ללא ספק היה לנו יותר אופציות של טרמפים אבל גם הסתדרנו בלי!
• תשתדלו לא להירדם בנסיעה, הנופים פשוט מטורפים! נכון זאת נסיעה מתישה לפעמים של 6 שעות ויותר.. במיוחד אם עליתם על משאית שנוסעת 20 קמ"ש.. אבל באמת שאין על הנופים שרואים בדרך, לא ראיתי נופים כאלו כל הטיול!
• מומלץ להביא אוהל ושקי שינה (טובים, אין לדעת אם יגיע טרמפ או לא ותמיד טוב לדעת שיש בתוך מה לישון, נותן גמישות אם הטרמפים ולרדת בצמתים שאין בהם כפרים עם הוספדחה, בנוסף בהרבה מקומות קאמפינג זה יותר זול ויותר נחמד).
• להביא כלי בישול וגזיה (מאותם סיבות של האוהל ושק"שים, לא בכל הוספדחה יש עם מה לבשל)
• להביא בגדים חמים (קר מאוד מאוד בקארטרה.. במיוחד בלילות).
• שיהיה תמיד אוכל בתיק לבשל, יש איפה לקנות בדרך בכל כפר יש לפחות מכולת אחת אבל לא תמיד עוצרים בכפרים.
• להביא קלפים וספרים! יש שעות ארוכות לפעמים עד שמגיע טרמפ וצריך להעביר אותם איכשהו!