טרק בין כפרים בעמק הקדוש

הכנות

אנחנו זוג בשנות השלושים בטיול ארוך שהתחיל בטרק הזה. הגענו מהארץ ונחתנו ישר בקוסקו. חיפשנו טרק הכנה לפני האזנגטה, בעיקר בשביל להתרגל לגובה. אנחנו מטיילים יחסית מנוסים עם כושר בינוני-טוב וציוד איכותי. קוסקו נמצאת בגובה של 3400 והעמק הקדוש בגובה 3000 בערך. הטרק מגיע עד לגובה של 4800 אבל הלינה סביב גובה 4000. לנו זה מאוד התאים לפני שעולים לגבהים של האזנגטה. בסוף גם הטרק עצמו היה מהמם, עם חוויות אנושיות מיוחדות מאוד.

העיירה שממנה הגיוני לצאת לטרק היא Urubamba ושם גם אפשר לעשות קניות בכל מני סופרים קטנים, בקוסקו יש סופרים יותר גדולים ונוחים. גז לגזייה קנינו בקוסקו.

הטרק הזה מורכב ממספר מקטעים שראינו שאנשים הלכו בכל מני אפליקציות אבל לא מצאנו אף אחד שעשה את המסלול הספציפי הזה. לאורך כל ימי הטרק לא פגשנו אף תייר אבל כן פגשנו מקומיים פה ושם. בגלל שהמקומיים משתמשים בדרכים האלה אז הן במצב טוב ורוב הדרך מרוגמת. כל המסלול מסומן היטב באפליקציות ניווט כמו mapsme או Locus Map. לא הייתה לנו מפה פיזית. הצלחנו להטעין את הטלפון בלילה השני אבל אל תבנו על זה.

הטרק הוא עצמאי (לא חושב שיש חברות שמוציאות אותו) והכל על הגב. הלינה היא בכפרים(או בקרבת כפרים) אבל אין בכפרים האלה אכסניות וקשה להשיג מזון. תביאו אוהל, שק"ש לטמפרטורות נמוכות (קצת מתחת לאפס בלילה ביוני) ומזרון לטמפרטורות האלה. בקוסקו יש חנויות עם מותגים מערביים, אבל במחירים יקרים מאוד. עדיף להביא מהארץ.

רוב הזמן הולכים ליד מים, ואין מקטע מאוד ארוך בלי גישה למים זורמים אבל חייבים לטהר כי יש הרבה חיות משק בשטח. אנחנו השתמשנו בכדורי כלור, אבל פילטר כנראה יספיק. שימו לב לישון עם הפילטר בתוך השקש, כי אם הוא קופא אז הוא מפסיק לסנן.

כדאי להסתגל קצת לגובה בקוסקו/העמק הקדוש לפני שיוצאים לטרק. יש הרבה טיולי יום בעמק הקדוש, אנחנו עשינו את Catarata poc poc (מוצלח) וניסינו לעלות לlaguna Juchuycocha (פחות מוצלח). עוד טיול יום מוצלח לטעמי עשינו מיד אחרי הטרק ואתאר אותו בהמשך.

יום ראשון - Huaran to Cancha Cancha

אנחנו התפנקנו בלילה לפני הטרק במלון בשם ÄMAK Valle Sagrado שהיה מעולה, אבל אין צורך ולחלוטין אפשר להתחיל מאורבמבה ולקחת קולקטיבו לHuaran (הוגים את זה Waran). בתחזית היה אמור להיות גשם בבוקר, אז התחלנו מאוחר, ובסוף הגשם היה טיפטוף בלבד. זה יום יחסית קצר.

Huaran זאת מושבת היפים אמריקאים בעמק הקדוש (קצת כמו פיסאק לישראלים אולי). אכלנו ארוחת בוקר בviva cafe במחיר לא מוצדק וכלב שהשתין לי על התיק. שאלנו את הבעלים האמריקאי של המסעדה על אופציה לקחת מונית לתחילת השביל, ואחרי הרבה זמן הוא אמר שכרגע אין מונית. אז התחלנו לעלות ברגל לכיוון Cancha Cancha.

ההליכה בכביש נוחה ומשעממת, היו כלבים שנבחו קצת. באמצע הדרך הבעלים של המסעדה הגיע עם ג'יפ נוצץ מאחורינו, אבל הסביר שהוא לא יכול לקחת אותנו כי שקר כלשהו והמשיך קדימה. האזור הוא של שדות חקלאיים, ויש כמה קיצורי דרך בשבילי הליכה, שמאפשרים להמנע מסיבובים ארוכים עם הכביש.

אחרי 4.5 ק"מ מגיעים לסוף הכביש ותחילת השביל. השביל הוא מעולה, ורואים שהמקומיים משתמשים בו כל הזמן. יש קצת שלטים על מרחקים, שלא בהכרח תואמים את המרחקים בmaps me. הולכים ליד הנחל או תעלות מים ויש המון קקטוסים, פרחים ומפלים קטנים.

בערך בגובה 3700 מגיעים לפיסת דשא שאפשר להקים בה אוהל, במקום לישון בCancha Cancha שזה 3900.

למרות שזה יום ממש קצר סיימנו אותו גמורים, כנראה בגלל הגובה שלא היינו רגילים אליו. הגענו לכפר שזה יותר כמו כמה בתים פזורים בשטח, שאלתי מישהו איפה אפשר להקים אוהל והוא הכווין אותי ליד הנהר. יש בשטח המון פרות ואלפקות ונוף יפיפה להרים מושלגים.

אחרי שכבר פתחנו אוהל, והתחלנו להכין ארוחת ערב התחלתי להרגיש לא טוב, והיו לי תסמיני גובה. לרגע אפילו חשבנו לרדת לפיסת דשא ב3700, אבל בסוף לקחתי כדור נגד מחלת גבהים(חשוב, תביאו!) ולאט לאט באוהל זה נרגע. קרן לעומת זאת הרגישה טוב כל הזמן למרות שלאורך כל הטיול היא לא לקחה כדורים נגד מחלת גבהים. מרוב לחץ לא סגרנו את התיק שהשארנו במרפסת של האוהל, ובלילה כלב גנב לנו חלק מהאוכל.

יום שני - Cancha Cancha to Quishuarani

התעוררנו מוקדם והיה קפוא ממש, בבוקר ראינו את שאריות האוכל שהכלב גנב, ואספנו את כל השקיות שהיו זרוקות בשטח. לקחתי עוד כדור גובה והתחלנו ללכת במחשבה שאם התסמינים יחמירו נחזור חזרה.

חצינו את הנחל על גשר עץ מאולתר, והלכנו קצת בגדה הימנית שלו, עד שלפני העלייה חצינו את הנחל שוב והתחלנו לעלות בגדה השמאלית. השביל לא הכי ברור כל הזמן, אבל מדי פעם יש רוג'ום שמאשש את זה שאנחנו במקום הנכון. היה קר ויפה. בדרך ראינו פעם ראשונה ויסקאשה.

בערך בגובה 4150 הגענו למישור עם קצת בתים, שם עשינו ארוחת בוקר והתחממנו בשמש שסופסוף יצאה. משם השביל מתחיל לעלות בגדה הימנית ובעלייה ראינו עוד אלפקות. חוצים נחל זורם וממשיכים לעלות, בשלב מסויים רואים לגונה משמאל ומתגלים עוד ועוד הרים מושלגים. השביל באזור הזה פחות ברור, אבל הסימון באפליקציה מדויק.

המשכנו למעלה עד הפס בגובה 4600, שימו לב שהשביל 20-30 מטר מתחת לפאס אבל שווה לעלות למעלה כי הנוף נהדר. משם עלינו עוד כמה עשרות מטרים לצד שמאל (לא יורדים לצד השני של הפאס) ומשם יש הליכה בקו גובה, פחות או יותר, עד התחלת ירידה די תלולה שמסתיימת באגם יפה.

אחרי האגם מגיעים לכביש עפר שאיתו יורדים עד Quishuarani, בדרך עברנו מפל יפה עם כמה נקודות תצפית. בכפר עצמו אין הוסטל אבל הפנו אותנו למרכז קהילתי ששם נתנו לנו לישון באוהל שלנו על הדשא תמורת 10 סול. הייתה שם קבוצת נשים שסרגו בצורה המסורתית וזה היה מעניין לראות. היה שם תאורה ושקע חשמל שעבד. ראינו בכפר סוג של חנות, שהייתה סגורה, לא נכנסנו ולא יודעים מה אפשר לקנות שם.

יום שלישי - Quishuarani to Cuncani

זה יום קצר ונחמד, מתחילים בעלייה לכיוון מערב, אם תשאלו בכפר על הדרך לCuncani הם ידעו להצביע לכם על הכיוון, העלייה לא ארוכה ולא קשה מדי. בפאס הנוף ממש יפה, וניתן (בקושי רב) לראות את המחסה שנמצא בפאס של יום אחרי. הירידה נחמדה, לא ארוכה מדי ועם נוף ללגונות יפות. השביל מסומן באופן סביר והמפה לא מדייקת לחלוטין באזור הזה.

כשהגענו לכפר היינו חייבים למצוא חנות לקנות אוכל, בגלל שהכלב אכל לנו חלק גדול מהלחם בלילה הראשון. רוב המבוגרים באזורים האלה מדברים רק ק'צואה ולכן עדיף לשאול ילדים/מתבגרים או מורים (כמובן רק בספרדית). הכפר מחולק לשני חלקים - חלק עליון וחלק תחתון בהפרש גובה של 100 מטר. הגענו לחלק העליון ולא היו שם אנשים כמעט, אז ירדנו לחלק התחתון.

כששאלנו אנשים על חנות הצביעו לנו על איזה מבנה כלשהו, שלא היה שם אף אחד, רק אחרי איזה שעה הגיע מורה שעזר לנו ודיבר עם כמה ילדות שיפתחו את ה"חנות" שתכלס זה היה חדר קטן וצפוף עם מעט מוצרים בסיסיים מאוד זרוקים על הרצפה. חלק מהדברים סרבו למכור לנו, אבל הצלחנו למצוא קצת קרקרים ופסטה והמורה הביא לנו לחם ואבוקדו.

חזרנו לחלק העליון של הכפר, כי היום למחרת מתחיל בעלייה ארוכה, ורצינו לקצר אותה. התלבטנו האם להתחיל לעלות ולחפש מקום לישון בדרך, אבל לא ידענו אם יהיה מקום כזה. בדיעבד יש, והייתי עולה לישון בגובה 4200 (זה גם טוב להתרגלות לגובה בשביל האזנגטה). בזמן שאנחנו מנסים לחפש ולהבין איפה נוכל להקים אוהל הגיע ילד חמוד בשם מרקו, שידע טיפה ספרדית והחליט להביא אותנו לאמא שלו.

האמא לא ידעה כמובן ספרדית, אבל אח של מרקו עזר לנו לתקשר וסיכמנו על 20 סול ללהקים את האוהל בחצר שלהם. החוויה הייתה מיוחדת וקצת מוזרה, לאמא לקח זמן להרגיש בנוח שאנחנו נמצאים שם. רוב הזמן היא מיינה ערמה ענקית של יוקה והסתכלה אלינו במבט חשדני. רק אחרי שנתנו לה כסף, וחלקנו איתה ועם מרקו עוגיות היא יותר נתנה בנו אמון.

מרקו מצד שני נצמד אלינו כל אותו ערב, ראה איך אנחנו מכינים תה, פותחים את האוהל, שחקתי כדורגל עם הילדים (קשה לנשום בגובה 3900) ואפילו ארוחת ערב הוא אכל איתנו. מבחינתי זאת הייתה חוויה ממש מיוחדת, לראות את החיים של המשפחה הזאת באופן בלתי אמצעי ולא תיירותי בכלל.

יום רביעי - Cuncani to Urubamba

זה היום הכי ארוך, אז התחלנו אותו מוקדם. השביל יוצא מהכביש בין 2 בתים בגדה הימנית של הנחל ומטפס בתלילות רבה. אחרי זמן קצר יש פיצול, אנחנו לקחנו את השביל העליון, וסביב גובה 4200 יש בית קטן, וכמה פלגי מים. בהמשך מגיעים לעתיקות או חווה שננטשה ופיצול נוסף, שהפעם לקחנו דווקא את האופציה התחתונה. בסוף השבילים גם ככה מתאחדים. המשכנו לעלות עד לגונה שם עשינו הפסקה וארוחה.

הלכנו לצד הלגונה ואז מתחילים לעלות, שימו לב מהשלב הזה כמות המים יותר מוגבלת, יש פלג מים קטן שממלא את הלגונה, ממליץ למלא ממנו כי בהמשך הדרך הוא נעלם. בדרך למעלה עוברים עוד כמה לגונות, אבל בלי פלגי מים ביניהן (מים עומדים). הנופים יפים, אם כי ההרים המושלגים די רחוקים.

הפאס עצמו מרשים, בגובה 4780, עם הרבה רוגומים. נראה שאפשר לעלות מערבה לנקודת תצפית יותר גבוהה שממנה אולי אפשר לראות יותר טוב. לא עשינו את זה. יש סככה שבתוכה יש פסל של איזה קדוש, שאם אני לא טועה הוא לא ישו, אבל זה נראה דומה. עצרנו לצלם תמונות ומנוחה קצרה ואז והמשכנו בגלל שהרוח הייתה חזקה.

בצד השני היה קצת שלג ואזורים עם קרח שקפא והיה ממש יפה, התחלת הירידה היא סלעית ואחר כך עוברים לחלק מיוער ואז אזור של פלגי מים. הירידה עצמה לא ארוכה, אבל משום מה רצנו אותה במקום לקחת את הזמן כי רצינו לאכול צהריים במפל שמסומן במפה. בדיעבד זה היה ממש חבל כי זה אזור מהמם עם מצוקים אדירים ופלגי מים צלולים. חבל לרוץ אותו. יש לא מעט נקודות שאפשר לעצור ואפילו לישון בהן לפני המפל אם רוצים להאריך ביום. המפל עצמו די מעפן.

אחרי המפל בדרך למטה יש עתיקות נחמדות, ולא הרבה אחרי מגיעים לכביש, בו המשכנו לרדת עוד 2 ק"מ עד שהגיעה ריקשה ונסענו איתה לאורובמבה ב10 סול.

בגדול זה סוף הטרק, אבל החלטנו לעשות עוד סוג של טיול יום שמתחיל קרוב לchinchero אז סגרנו מלון שנראה חמוד (להתפנק אחרי הטרק) ולקחנו לשם אוטובוס רק בשביל לגלות שהמלון סגור ואף אחד לא עונה לנו. מצאנו מלון שבור על הרחוב הראשי שלא היה נעים לשהות בו. אז ממליץ לא לישון בchinchero.

טיול יום בונוס - Tauca to Lamay

חבר שגר קרוב לLamay גילה לנו על הטיול הזה, ולמרות שעשינו אותו עם ציוד הוא לגמרי טיול יום. לקחנו ריקשה מchinchero לTauca (אאל"ט עלה 30 סול), בדיעבד עדיף מונית כי זאת דרך לא הכי נוחה. משם התחלנו ללכת בעמק צפונה/צפון מזרח לכיוון פאס נמוך בדרך לPuca Marca. הדרך בחלקה הראשון היא כביש עפר באזור של שדות חקלאיים ורק לקראת הפאס הופכת לשביל הליכה.

הפאס בגובה 4380 ועם נוף להרים של האזנגטה (לא פאס מרשים במיוחד). ואחריו צריך ללכת מזרחה ולא צפונה. באזור הזה השביל בכלל לא ברור עד כדי לא קיים והולכים בשבילי עיזים בשדה. זה לא נורא, פשוט צריך לדעת לקרוא מפה ולהבין איפה נמצאים. קצת לפני פוקה מארקה השביל הלא קיים מגיע לנחל אכזב ועמוק שצריך לעבור ואז פונים שמאלה בשביל נוח בהרבה לפוקה מארקה.

הכפר, כמה בתים בודדים, דומה לכפרים אחרים באזור וניזון ממעיין ככה שאפשר למצוא שם נחל למלא ממנו מים. ישר לאחר הכפר יורדים לתוך קניון יפיפיה עם שביל מסודר ברמה טובה (גשרי עץ וסולמות) וצמחיה ממש יפה. זה קטע קצר ומאוד מגניב. אחריו שומרים פחות יותר על קו גובה בצד שמאל של הנחל בדרך צפונה ואז צפון מערבה עד ל Huchuy Qosqo שזה אומר קוסקו הקטנה בקצ'ואה.

מדובר על עיר אינקה עתיקה, בדומה למאצ'ו פיצ'ו, אבל בכלל לא מתויירת וגם לא משוחזרת (רוב מה שרואים במאצ'ו פיצ'ו זה שיחזורים, ולא עתיקות מקוריות). עוברים בsun gate בדרך ואז מגיעים לכניסה שם צריך לשלם 5 סול לבן אדם. אפשר ללכת בין הבתים העתיקים, ולהסתכל על הטרסות שהם בנו. הבתים בנויים מלבנים של אדובה (adobe) שהמקומיים עדיין משתמשים גם היום. לכן אין המון הבדל, לעין לא מקצועית, בין כפר שננטש לפני 30 שנה לעתיקות בנות מאות שנים. הכל שבור במידה דומה.

בכל מקרה החוויה הייתה מגניבה ממש, ושמחתי להיות שם כי החלטנו לא ללכת למאצ'ו פיצ'ו אז זה היה סוג של אלטרנטיבה פחות תיירותית. אחרי סיבוב באתר התחלנו את הדרך למטה, כמעט 800 מטר ירידה בשביל מצויין אבל שובר ברכיים. בסוף מגיעים לכפר קטן שממנו אפשר ללכת לLamay ומשם לקחת קולקטיבו חזרה לאורבמבה.

טיפים

• הטיול מיועד לבעלי ניסיון בטיולים עצמאית - לא למי שמחפש הכל מאורגן. אין המון מידע באינטרנט על האזור הזה. השבילים ברורים, אבל צריך לדעת לנווט. אין דוברי אנגלית, בקושי ספרדית הם מדברים שם.
• קר בלילות - תביאו ציוד קמפינג טוב.
• אם הגעתם מהארץ/מגובה נמוך תעשו כמה טיולי יום לפני היציאה - לא כיף לקבל מחלת גבהים באזורים האלה