(חצי) סובב אלפאמיו

רקע ובחירת המסלול

בחרנו לעשות את החלק הצפוני של העוקף - מhulyacan לjancapampa (כפר קטן לא רחוק מpomabamba), מאחר ו-6 ימים נשמעו לנו מספיק, ושמענו שהחצי הזה אמור להיות יותר יפה.

אפשר לצאת לטרק באופן מאורגן דרך סוכנות שתדאג למדריך, חמורים לסחיבת הציוד ואפשר גם שלבישול ולהשכרת ציוד.

אנחנו החלטנו לצאת עצמאית כדי לחסוך בעלויות ובשביל החוויה העצמאית.
מאחר וכן רצינו לשכור חמור לפחות לתחילת הדרך (בה כל האוכל עוד עלינו), התייעצנו מבעוד מועד עם סוכנות בוואראז. שם נאמר לנו שהסיכויים גבוהים יותר למצוא חמור בהוליאקן, וכך החלטנו באיזה כיוון נעשה את המסלול.

בסופו של דבר בחרנו לקחת חמור ליומיים. היום השלישי הוא בעיקר הלוך חזור לתצפית בלי המוצילות, ומשם כבר נסחוב לבד.

"יום 0" - הגעה לHulyacan והתארגנות על חמור

התחלנו את היום בנסיעה מוקדמת מוואראז לhulyacan, במטרה לנסות להתחיל ללכת באותו יום.
קולקטיבו מוואראז לקאראז (10 סול) ומשם מונית (טרמפ בתשלום) לhulyacan שעלתה 50 סול לשנינו.

מצאנו את עצמנו בכפר קטן ומבודד בהרים. כ30 בתים בנוים לבנים אדומות, והרחובות ריקים מאדם - האנשים עובדים בחוות.

אז העברנו יום מוזר ברחוב הכפר. שני גרינגוס ישנים ואוכלים טחינה, לא הפריעו יותר מידי שלוות הכפר.
לקראת הערב התחלנו בבירורים על החמור. מסתבר שאף אחד בכפר לא יודע אף מילה באנגלית. אבל לבסוף עם המילים הבודדות שידענו בספרדית וקצת גוגל טרנסלייט הצלחנו לסגור בורו (חמור) אחד ואריירו (איש שאחראי על החמור) שילכו איתנו ביומיים הראשונים, בעלות של 300 סול סך הכל (לקח 100 ליום, כולל היום שלוקח לו לחזור).

יום 1 - hullyacan לlaguna cullicocha

אחרי שבילינו לילה בסוג של דיר בחצר של רומלו, האריירו, יצאנו למסע כל החבורה - רואי ואני, רומלו, חמור וסוס.
יש לנו 1500 מטר גובה לטפס. טיפוס איטי לגובה של 4600.
מתחילים בחלק מתון ארוך בו עולים את רוב הגובה. נהיה קצת יותר תלול ומגיעים לwishcash camp בגובה 4300 - לאחר כ5 שעות הליכה.
משם מגיעים למקטע מתון אחרון - הליכה יפה מעל נחל מצוקי ובתוכו כמה לגונות.
יום ראשון מאוד קשה. בנוסף לכל הטיפוס, זכינו לשעתיים אחרונות של הליכה בגשם שוטף. שמחים על ההחלטה לקחת חמור.

יום 2 - מהלגונה לאיפשהו בוואדי (קצת לפני הפיצול עם השביל לתצפית)

היום מתחיל בboenos dias של רומלו, אחרי שפספסנו את השעון מעורר. אוכלים ויוצאים לדרך.

היום צפוי להיות יחסית קל - עוברים שני פסים קטנים, וירידה של כ800 מטר גובה לוואדי בו נישן.
מתחילים בעליה של כ200 מטר לפס הראשון שמעל הלגונה. מזג האוויר ערפילי משהו. אך בהמשך מתבהר ומקבלים כמה הצצות ללגונות מתחתנו וההרים שסביבן - ביניהם הsanta cruz grande הענק והמרשים.

מהפס הראשון יורדים 300 מטר, במטרה לעלות אותם מחדש לפס השני. העליה אליו תלולה אך קצרה. ממנו נפתח לנו נוף יפהפה צפונה - אל הוואדי אליו נרד, ורכס הרים מושלג מאחוריו.

ירידה די נוחה של כ800 מטר אל הוואדי. משמאלנו (מערבה) כפר קטן של כמה בתים, שדות ופרות, שלא בדיוק ברור מה הוא עושה שם.
אנחנו ממשיכים ימינה (מזרחה במעלה הוואדי).
ההליכה יפה מאוד. ואדי רחב, מלא במים, פרות, סוסים, ועופות דורסים. מוקף בהרים מושלגים טיפולים שנשפכים מהם.

חנינו כ-2 ק"מ לפני הפיצול, ורומלו נעלם יחד עם הסוס והחמור - "mucho lejo"

יום 3 - הלוך חזור לתצפית

קמנו מוקדם כשהתכנון הוא להגיע לפיצול, להקים אוהל וללכת הלוך חזור לתצפית (שליד לגונה 42), ובתקווה לחזור לאוהל לפני הגשם של אחה"צ.

אחרי עיכוב קל שנבע מכך שאיבדנו אחד את השני בוואדי, יצאנו מהקמפ שבפיצול לכיוון התצפית רק ב10 (הקמפ מסומן בעמוד אדום ואפשר לראות שאריות של מדורות).

העליה מתחילה לאורך הנחל שמתעקל דרומה ונצבע בירוק עז מכל השיחים שגדלים בו. משם אנחנו לוקחים שביל תלול שעולה אל השלוחה מעל לגונת jankaruish - הלגונה בצבע תכלת מדהים! מעליה קרחון שנשפך אליה במפל.
אנחנו הולכים במעין סכין הליכה קצרה מעל הלגונה, ומשם פונים ימינה למקטע תלול של עליה המסתיים בעמק ביצתי קטן (בו מסומן במפה הbase camp של האלפמיו). חציית העמק ללא שביל ברור ודי רטובה - צריך לחצות כמה נחלים קטנים.

לאחר מכן חוזרים לעלות, באופן יחסית מתון. הליכה של כשעה בהתחלה בשביל נוח, שבשלב מסוים נהיה צר ופחות נוח וברור - אך מסומן ברוגומים לאורך כל הדרך.
בשלב הזה העננות נפתחת ואנחנו זוכים לשמש לקראת המקטע האחרון של העליה - טיפוס תלול מאוד אל השלוחה הצרה שמעל לגונה 42. גם כאן הדרך מרוגמת, ונמשכת עוד אחרי התצפית על הלגונה, עד לגובה 5000 מטר.
הלגונה תכולה צלולה עם חוף בקצהה, ואנחנו מוקפים לגמרי בשלג - מרגיש ממש קרוב לגובה ההרים! את האלפמיו לא רואים - כנראה בגלל ערפל בגובה.

מתחיל ברד ואנחנו חוזרים למטה.
בסוף הירידה זוכים ל2 הפתעות: האלפמיו נגלה אלינו מבין העננים בהוד פרמדיותו - ואו! והשתמש יוצאת ומעניקה לנו שעה אחרונה חמימה במחנה.

יום 4 - היום הירוק

קמנו חדורי מטרה לעלות את פס Caracara המאיים ב5:30.
לא נשברה רוחנו אפילו אחרי שנאלצנו להקים את האוהל מחדש כי התחיל גשם.
ב9 היינו ארוזים לגמרי. האוהל מקופל בשנית, מוכנים לצאת לדרך. וכמובן - עוד גשם.
הקמנו את האוהל מחדש והחלטנו להעביר בו את היום, שהיה סגרירי מאוד - נע בין גשם לטפטוף.
בתוך מטר רבוע של ירוק (הצבע של האוהל) העברנו את היום עם ספרים (תודה לאתגר קרת), קרקרים ודיבורים.

יום 5 - פס Caracara ול-Hulica

5:30 שעון מעורר. קול תיפוף גשם על האוהל. חוזרים לישון.
כשעה מאוחר יותר קמים מחדש. מעיזים להוציא את הראש מהאוהל, רואים שהשמים די אפורים.
לאחר קיפול והתלבטות עמוקה אם לשוב על עקבותנו לhulyacan -מחליטים להמשיך בטרק! ולהתחיל בעליה המאיימת לעבר הפס.

מחפשים כמה דקות מעבר של הנחל ומוצאים גשר, קצת במעלה הנחל מהקמפ (הקמפ מסומן בעמוד אדום ושאריות מדורות).
התחלת הטיפוס לא ממש ברורה, ויש כמה נקבים שעולים - כולם קצת משמאל (מערב) לגשר.
אחרי כרבע שעה עליה באחד הנאקבים שבחרנו השביל הופך לקצת יותר ברור (יחסית בצד השמאלי של המדרון).
הליכה די תלולה והנוף מאחורינו מדהים. הוואדי בו גרנו יומיים נפרש מתחתנו. אחרי עוד קצת עליה רואים גם את הלגונה התכלת הסמוכה לקמפ.

אחרי חצי מהגובה בערך השביל מתמתן ועובר ליד לגונה - מכאן אפשר לראות את הפס - נסתר ונגלה לסירוגין בערפל.
עולים את החלק התלול השני והאחרון. לקראת סופו שתי לגונות קטנות שקופות סמוכות.

ואנחנו בפס. ואו!
מלפנינו נפתח נוף חדש של עמק קטן וירוק, אליו נרד ממש בקרוב. משמאלו הר בצבע כתום ועוד משמאל ומאחוריו הר לבן מושלג - כמה צבעוני!

ירידה לא ארוכה אל העמק. השביל די ברור. חלקו בסמוך לנחל קטן זורם.
העמק מאוד רטוב - ביצתי, והשביל הולך על חלק מוגבה ויבש יחסית באמצע העמק, למשך קילומטר שניים, ואז תופס את הגדה השמאלית.

באמצע ההליכה הזאת פחות או יותר, הופתענו להיתקל בלהקה של כ20 סוסי "בר" יפהפהיים שאכלו עשב ממש לידנו כשאנחנו אוכלים קרקרים.
מספיקים להנות מחברתם כרבע שעה, ומתחיל ברד שמאלץ אותנו להמשיך ללכת.

עוד כ-2 קילומטר והשביל חוצה את העמק (והנחל) לצידו המזרחי ועולים עליה קצרה ל"פס הקטן". העליה מלווה ברוח חזקה שמתיזה עלינו טיפות ערפל בעוצמה.

על אף העליה הקצרה, זוכים לעוד פס ממש יפה. מתחתנו הוואדי בו נישן הלילה, ומאחוריו רכס מרשים ביותר - מושלג בחלקו.
ירידה די תלולה בשביל לא לגמרי ברור אותו אנחנו מאבדים מתישהו, אבל אין בעיה לרדת פריסטייל לעמק. במהלך הירידה נגלים ההרים מימיננו במעלה הוואדי. בניהם האלפמיו שהפעם נראה בבירור (אם כי מהזווית הפחות אטרקטיבית).

נשארה עוד כשעה אחרונה של ירידה על דרך ג'יפים במקביל לנחל, ואנחנו בHuilca.
אחרי שהוספנו יום לטיול ומלאי האוכל גבולי, אנחנו מתרגשים לראות שה"כפר" מיושב - כמה בתים בודדים בקצוות שונים של העמק. מגיעים לשני בתים שמאויישים על ידי שני אנשים בלבד: אב (חסוס) ובן שעושים לנו את הערב עם בירה אורז וטונה.
מלבדם כל העמק מלא מלא בבעלי חיים: פרות, עיזים, חזירים ואלפקות

יום 6 - Huilca לjancapampa

מקיצים מוקדם ואוכלים ארוחת בוקר. השמים הכי בהירים שראינו בטרק - אין ענן אחד!
נפרדים מחסוס ובנו וחוצים את העמק לכיוון מזרח, אל הוואדי שעולה דרום-מזרחה לכיוון הפס של היום.

העליה נוחה. מתחילה בקטע די תלול בסמוך לנחל, וממשיכה לקטע מתון במעין עמק-ביצה בו חוצים נחלים קטנים.
מסיימים את העליה במקטע אחרון תלול שאורך כחצי שעה - שעה טיפוס. העליה לא קלה, אל השביל ממשיך להיות ברור ונוח.

הפס לא נשאר חייב לשני קודמיו, ועל אף הרוח המטורפת שאוחזת בו, אנחנו נשארים ובולעים את הנוף.
מאחורינו הואדי בו עלינו. מעליו הרים מושלגים. מלפנינו עמק חדש, שאיכשהו מצליח להיות יותר ירוק מכל אלה בהם עברנו עד עכשיו. מזכיר לנו את נורווגיה (למרות ששנינו לא היינו שם). כמה גיוון יש בטרק הזה!
צמוד אלינו הר מושלג יפהפה, וממש מעלינו חג עוף דורס ענק! (לא קונדור. לא ידענו להגדיר).

יורדים. הירידה לא תלולה ודי נוחה. בסופה מגיעים ללגונה האחרונה לטרק, שיושבת למרגלות מצוק מרשים ממנו נשפך מפל אל הלגונה. יחד עם סוסי הבר שמסתובבים בעמק, אנחנו מוקסמים לגמרי.

בסופו של דבר מחליטים לא להשאר לישון בלגונה, כי דווקא כשהגענו השמים נהיו מעוננים - כבר לא מפתיע בטרק הזה. מעריכים (ודי מדייקים) שמכאן ייקח לנו עוד כ3 שעות לסיום הטרק בכפר jancapampa.

היציאה מהלגונה לא על שביל - מבינים מהמפה שצריכים לחצות שלוחה ולעבור וואדי אחד דרומה. שם חוזרים לשביל ברור.
מכאן הדרך עוברת בתוך חורש די עבות ועוקף מצוקים תלולים, לכן חשוב להיצמד לשביל.
הואדי הקטן בו אנחנו יורדים מתמזג עם הוואדי הגדול (זה של הלגונה) ואנחנו ממשיכים בו דרומה עד שהוא נשפך בתלילות לעמק בו נמצא הכפר שלנו.

מסתבר שלקראת סיום איבדנו את השביל הראשי, וזה המשני שאנחנו הולכים בו הולך ונעלם, עד שלא קיים. בלחץ שלפני החשכה מנסים לאתר את השביל יותר בקרבת הנחל.
כשלא מוצאים נשברים פותחים את הwikiloc (מפה עם gps), שם אנחנו רואים שהשביל עושה את הירידה התלולה ממזרח לנחל, כשאנחנו בכלל על הגדה השניה.
מוצאים מקום לחצות את הנחל, מטפסים קצת למעלה ומוצאים את השביל :)
לסיכום הברבור, נראה שהירידה הזאת (כבר מהלגונה עד לjancapampa) היא מקום חשוב לוודא שאתם על השביל, כי אחרת ההליכה סבוכה ומסוכנת.

מגיעים בדיוק עם רדת החשכה לקמפ של משפחה פרואנית בחופשה, ומוזמנים לבירה (יום שני ברציפות!) ולארוחת ערב. נהנים מהנוף המטורף שנשקף מהכפר - התמונות מדברות בעד עצמן.

חזרה לhuaraz

המשפחה החביבה מציעה לנו גם טרמפ לpomabamba למחרת בצהריים (מי שלא מתמזל מזלו - נאמר לנו שאמור להיות קולקטיבו מהכפר).
מpomabamba אוטובוס של כ7 שעות (30 סול) לhuaraz. דרך תלולה, על שפת מצוקים לפרקים, ודרך עפר בחלקים אחרים. לא ממליץ לנסוע בלילה כמו שאנחנו עשינו.

טיפים

• מזג אוויר מאוד לא צפוי - להתארגן על ציוד מתאים חלביות גמישים להוספת יום