The Bears Trail -Karhunkierros- 82 km

היום שלפני - Ruka

הטרק מתחיל בHautajarvi במרכז מבקרים, ולכן כדי להתחיל אותו מוקדם בבוקר שלמחרת, ישנתי בRuka.
Ruka היא עיירת סקי פיצית, אבל עם כל מה שצריך . אפשר ללכת לסופר ולהצטייד בכל מה שחסר לכם לטרק , אפשר לקנות מפה טופוגרפית באינפורמיישן , ואפשר לשתות אחלה בירה ולאכול אחלה המבורגר.
בשביל להגיע מRuka לנק ההתחלה של הטרק ,המרוחקת כ45 דק' נסיעה, אפשר לקחת מונית או לקחת אוטובוס שעובר פעם ביום בסביבות 14:00. אני רציתי להתחיל את הטרק מוקדם בבוקר ולכן בחרתי במונית. קצת יקר ; 77 יורו לבנאדם, אבל אם תגיעו כמה אנשים, לכל אחד זה יעלה פחות (לדוגמא שני אנשים זה 54 כ"א).

בנקודת ההתחלה בHautajarvi , המרכז מבקרים נפתח ב10:00, ואם עדיין יש משהו שחסר לכם - תוכלו להשלים שם.

היום הראשון : Hautajarvi To Taivalköngäs - 19 km

רמת קושי : קלה . מדיי פעם יש עליות קטנות ומדרגות אבל באמת לא נורא.

התחלתי ב8:30 בבוקר , וירד מבול . מבול שליווה אותי לאורך רוב הטרק.
הטרק מתחיל מHautajarvi visitor center , ונכנס ישר ליער .
אם הכפות רגליים שלכם עוד לא רטובות בטירוף , אחרי בערך 5 קילומטר יש נקודת עצירה יפה ליד גם river Savina .
אני הייתי ספוגה עד הייסוד (לא משנה עד כמה הנעליים שלכם אטומות, המבול והשלוליות יינצחו), ופחדתי לקפוא מקור , ולכן העדפתי לעשות את המסלול היום בלי עצירות של יותר משנייה שתיים לתמונה.
אחרי 15 קילומטר מגיעה הבקתה הראשונה :Savilampi . זו בקתה ל10 אנשים עם 3 חדרים שכוללת אח, כיריים על גז (כולל הגז) , ובמות לשינה שעליהן פורשים מזרונים ושקי שינה .
אפשר להחליט לסיים את היום הראשון כאן, אפשר להחליט רק לעצור פה לצהריים ולבשל, ואפשר להמשיך , כמוני, עוד 4 קילומטר לא קשים מדיי לTaivalköngäs .

Taivalköngäs היא בקתה ל15 אנשים , חדר אחד עם שתי קומות. יש בו אח , כיריים על גז, ואספקת מים אינסופית מהאגם שליד. הגעתי ב14:00 , הבקתה הייתה מלאה במטיילים שעצרו לצהריים, והאח כבר היה דולק. ניצלתי אותו לייבוש הציוד . הבנתי פתאום שהגשם ניצח גם את כיסוי הגשם של התיק , ושאצטרך לניילן למחר כל מה שחשוב, מנייר טואלט ועד לשק שינה.
עד הערב כבר הכל התייבש, ונשארנו רק 4 אנשים שישנים בבקתה. אני , עוד פיני בן 50 בערך שגם טייל לבד , ואמא ובת גרמניות שנמצאות כבר לקראת סוף הטרק , כי הן התחילו מרוקה.

עלה לי הרעיון להמשיך עוד כדי לקצר ממחר , כי בכל זאת היהדיי מוקדם, אבל אחרי שהתייבשתי וראיתי שהגשם לא מתכנן לנוח בקרוב, העדפתי להצמד לתכנון המקורי .

היום השני : Tavalköngäs To Jussinkampaa-25 km

רמת קושי: קלה. אבל מעייף .

אז אחרי א.בוקר וקפה ,התחלתי את היום השני שלי ב9:00.
היום לדעתי , זה היום עם הנוף הכי יפה בטרק. אבל אולי לעובדה שזה היום היחיד שבו המזג אוויר היה מעולה, והשמיים היו בהירים , יש חלק גדול באמירה הזו.
אחרי בערך 9 קילומטר מגיעים לOulanka Visitors Centre . זו אחלה נקודת עצירה לא.צהריים מוקדמת, קפה , או פחית קולה קפואה. מכאן מתחילים גם מסלולי יום , ותפגשו בדרך דיי הרבה אנשים .
אז אחרי שעה הפסקה, המשכתי הלאה .
הנוף היה פשוט מהמם, ופגשתי באיילים שבאו לשתות איתי תה קמומיל בעצירה ספונטנית, בסנאים, בציפורים, בבני אדם ובכלבים.
אחרי 8 קילומטר מגיעים לעוד ביקתה Ansakampaa , שמיועדת ל20 אנשים . אפשר להישאר לישון בה, לעצור לנוח , או להמשיך כמוני ולדלג עליה. היה לי זמן לעצור שם לצהריים, אבל ניצלתי את המזג האוויר היפה לעצירה "בטבע" , תחת כיפת השמיים, והמשכתי עוד 7 קילומטר ליעד הסופי להיום ; Jussinkampaa.
ההליכה היום הייתה באמת קלה , אבל שנים שלא הלכתי ככ הרבה קילומטרים ביום , ובקילומטר האחרון כבר הייתי גמורה מעייפות, והרגליים כאילו הלכו מעצמן לפי קצב מקלות ההליכה.
הגעתי לבקתה ב16:40 והייתי לבד. הבקתה ענקית , מיועדת ל20 אנשים, עם ספסלים בחוץ שפונים לאגם . אחרי קפה שחור של סוף יום, ניסיתי להדליק את האח, ופתאום הגיעו מהשמיים 3 בנות פיניות , אמא בת וחברה של האמא, עם חומר בעירה ובשנייה היה לנו אש. ובנוהל הרגיל, מתחילים לייבש ציוד. אמנם לא ירד גשם, אבל הנעליים והגרביים רטובים כמו אחרי מקלחת בגלל השלוליות. בהתחלה אתם תנסו לברוח מהן, אבל מתישהו תבינו שאין באמת טעם , ולא תבררו כל צעד.
לאט לאט הגיעו עוד אנשים ובסוף היינו בערך 10 שנשארו לישון.
זה היה לילה מלא בנחירות של אדם אחד, שהשאיר את כולנו ערים לילה שלם.

היום השלישי : Jussinkampaa To Siilastupa - 16 km

רמת קושי: בינוני (שם מגדירים אותו קשה , אבל אם יש לכם מקלות הליכה -בינוני )

אז היום התחיל אחרי קפה וא.בוקר ב9:15. אחרי 5 ק"מ הליכה הגשם שוב בא לבקר, עד הערב. שוב הכל רטוב, אבל התרגלתי.
אם אין לכם מקלות הליכה יהיה לכם קצת קשה לנווט את הצעד הבא , כי יש הרבה סלעים, גזעים שבורים ובוץ מחליק. אז כדאי ללכת לאט.
גם כאן היו לא מעט מטיילים, הרבה צעירים מגיעים לעשות טרק של 4 קילומטר ולילה בטבע, משפחות עם ילדים שבאו לכמה שעות , וגם כאלה שעושים את הגרסה הקצרה של הטרק , בערך 50 ק"מ.
היו עליות לא פשוטות אבל לא כל הזמן .
הגעתי לבקתה ב13:30 כי גם היום השתדלתי לעצור כמה שפחות מהסיבה שהכפות רגליים ספוגות. היה מוקדם לאללה, אבל הרגשתי שהגוף שלי (יותר נכון הכפות רגליים) קצת בוגד בי וכדאי לנצל את היום למנוחה לקראת היומיים הבאים . קראתי שה10 קילומטר האחרונים מאוד קשים ורציתי לנסות להתקדם כמה שיותר למחרת , כדי לסיים את היום האחרון בכיף ולא עם הלשון בחוץ.

הבקתה דיי קטנה, מיועדת ל10 אנשים, ודיי פופולרית, אז יש סיכוי טוב שתצטרכו את האוהל.
הגיעו אליה מלא אנשים לעצירת מנוחה, ואת הלילה סיימנו עם בקתה מלאה עד אפס מקום, ועוד שניים שנאלצו לבנות אוהל מחוצה לה.
הייתה בחורה איטלקייה , חבורת צעירים פיניים שבאו ללילה , זוג מבוגר שעושה את הגרסה המקוצרת, זוג בנות שעושות את המסלול שלי, ואני.
החברה' הצעירים קפצו לטבילת לילה בעירום, אז אם בא לכם מקלחת קרח- זה הרגע.

תאכלס , ה9 ק"מ הבאים קלים לאללה, ומגיעים ל2 בקתות, 4 אנשים כ"א. אז אם בא לכם לשלב , זה לגמריי אפשרי .

Siilastupa To Ruka - 22 km

רמת קושי : מתחיל קל, ממשיך בינוני, נגמר קשה.

אז כשקמתי בבוקר לא תכננתי לסיים את הטרק באותו היום . בגלל שהבקתות האחרונות לפני הסוף הן במרחק של או 16 או 4 קמ מרוקה , תכננתי שכבר אשן באוהל איפושהו בדרך. אבל הגשם שוב הגיע , ושוב הייתי רטובה, והתחלתי לחשוב על פיתרון אחר.
החלטתי להגיע לבקתה הבאה לראות.
אז התחלתי ללכת ב7:30 , במסלול מאוד קל בערך 9 ק"מ , והגעתי לבקתה הראשונה : Porontimajoki. כאמור זה 2 מבנים שמאכלסים 4 אנשים כ"א. הגעתי בערך ב9:15 והיו שם עוד כאלה שרק התעוררו, כאלה שבדיוק יצאו לדרך ועוד זוג בנות שישנו 5 ק"מ לפני. כולם כולל כולם תכננו לסיים את הטרק היום וללכת לרוקה. אז אמרתי לעצמי, שאם הם יכולים , גם אני , וקיבלתי החלטה ללכת עד הסוף.
נחתי שם עם תה קמומיל ופירות יבשים, שמחה ומרוצה שהיום שלי יסתיים עם בירה קפואה.

בסביבות 10:00 יצאתי שוב לדרך ,כשלפניי ואחריי אנשים שהולכים עד הסוף. אז הייתי רגועה, יש לי זמן . אחרי בערך 7 קמ דיי קלים, מתחילים לטפס. אבל עדיין , לא משהו קשה מדיי.
הייתי בקצב סבבה, אז נחתי המון , כי שמרתי כוח ל7 עליות וירידות של 8 ק"מ האחרונים שאמורים (והיו) מאוד קשים.

הגעתי לחלק התלול. האנשים שהגיעו מרוקה ובדיוק אחריו נראו גמורים, ואנשים שיוצאים לריצות בוקר בחלק מהמסלול אמרו לי שהולך להיות קשה. קיוויתי שהם "בכיינים" אבל טעיתי. היה קשה. השתדלתי לשמור על החיוך, ועל ספירת הקילומטרים לאחור לקראת הבירה.
כל קילומטר יש שלט של כמה עברת וכמה נשאר, והפעם כשאני ביום האחרון, השלטים האלה נותנים תקווה אמיתית.

המזג אוויר היה מבאס והיה ערפל ולכן פספסתי את הנוף המטורף שהיה אמור להיות בפסגות. אבל תאכלס? נהניתי מהאתגר גם בלעדיו.

אחרי טיפוסים וירידות שכבר הפסקתי לספור, הגיע השלט של הקילומטר האחרון, וכבר ראיתי את רוקה מלמעלה. חשבתי שמההר ההוא רק ארד ואז אקיף את העיר עד לנקודת הסיום (המלון שלי). אבל לא. גם בקילומטר האחרון סידרו לנו לטפס את הר הסקי של רוקה , טיפוס לא קל בכלל, קינוח מפוצץ , אבל כשמרגישים את הסוף , לא מרגישים את הכאב.

ב16:00 סיימתי. נפגשתי עם חברה שחיכתה לי, מקלחת מהירה ויאללה ;המבורגר. היו שם "חברים" מהדרך שהגיעו לפניי, כאלה שאחריי, אבל כולם כולל כולם היו עם כוס בירה ביד.

טיפים

• לא לשכוח : 1.מקלות הליכה. 2. לשים הכל בשקיות ניילון - הכיסוי גשם של התיק לא עומד במבול של כמה שעות. 3. מפה טופוגרפית- תאכלס? לא חייב. השביל מאוד ברור והמפות החינמיות לגמריי מספיקות. אני קניתי אבל לא היה בה צורך. 4. ביגוד נגד גשם - גם אם לא יורד באותו יום, רוב הסיכויים שהכל בוץ, והמכנס גשם שומר על המכנס הפנימי שלכם יבש. 5. גז - אני סחבתי 2 בלוני גז בינוניים אבל לא היה צורך כי בכל בקתה בדרך היה בלון גז ענק לכולם. אני תמיד מעדיפה לעשות עצירות לקפה ב"חוץ" ואם יש לחץ על הכיריים , לא צריכה לחכות, אז אוהבת לסחוב בעצמי בכל מקרה, אבל לא חייב. 6. מים - בכל בקתה יש מקור מים שאפשר לשתות ממנו , ככה שלא צריך לסחוב יותר מדיי. 2 ליטר ביום הספיקו לי . ובמקסימום יש מלא מים בדרך (רק תסמנו לכם איפה לפני). 7. טבליות לטיהור מים. המים לפעמים קצת צהובים. לא עשה לי בעיות בבטן, אבל יש כאלה שהעדיפו לטהר את המים לפני . 8. אוהל - גם כי זה כיף שיש מזג אוויר טוב, וגם כי הבקתות יכולות להיות מלאות עד אפס מקום.

קישורים חיצוניים

• האתר של הפארק בפינלנד