פורטוגל - ליסבון, מדיירה והאיים האזוריים

הקדמה

על האי מדיירה שמעתי רבות בטיול שלי לדרום אפריקה מזוג מהגרים פורטגליים שהתארחתי אצלם, ומאז נתקע לי בראש שאני חייב להגיע לשם יום אחד. 
לא מזמן כשהיינו בארגנטינה פגשתי בחורה מפורטוגל, היא מאוד התעניינה להגיע לישראל ואני כמובן סיפרתי שאני רוצה לראות את מדיירה. בתגובה היא אמרה שאם כבר אני מגיע לאיים של פורטוגל, אז האיים האזוריים צריכים להיות הבחירה הראשונה שלי. אחרי שקראתי רבות על שני המקומות, היה קשה מאוד להחליט אם לוותר על אחד לטובת האחר. אז למה לא שניהם?

מדיירה הוא אי לא גדול ששייך לפורטוגל, אם כי גיאוגרפית הוא יותר קרוב למרוקו. האי מאוד הררי ומציע מסלולי הליכה יפים בתוך יערות ומפלים. לעומתו האיים האזוריים הם קבוצה של תשעה איים געשיים דרום מערבית לפורטוגל. סאו מיגל הוא הגדול מבין האיים האזוריים, ולפחות מקריאה מקדימה ברשת, הוא נחשב גם היפה בינהם ומציע מגוון של נופים ירוקים, אגמים ומעיינות חמים. האיים האזוריים האחרים כל אחד לכשעצמו מציע אטרקציות שונות, אך נראה שמבחינת נוף הם די דומים.
האי מדיירה נמצא שעתיים טיסה מזרחה מהאזוריים ולא שייך לשרשרת האיים. גם לו יש מספר איים קטנים שכנים אך רובם לא מיושבים. כדי למצות את כל האיים נדרש טיול של בין שבועיים לשלושה שבועות. לחלקם צריך להגיע עם טיסה ואלו שקרובים יותר מחוברים גם במעבורות או מטוסי פייפר. אפשר גם להעלות למעבורות עם הרכב וכך לטייל מאי לאי בלי לשכור ולהחזיר את הרכב בכל יעד.
הנסיעות המרובות מאריכות את זמן הטיול, וכמובן שבכל אי אטרקציות משלו שמצריכות לפחות יומיים או יותר כדי למצות אותן. לכן התלבטתי מאוד אם לנסות להכניס עוד מהאיים האזוריים לטיול, או להתמקד רק בסאו מיגל. משך הזמן של שבוע וחצי מספיק לטעימה קטנה לכל היותר. לכן העדפתי לא לפספס את מדיירה ולהימנע מלחץ עם עוד טיסות והפלגות בין האיים. את הזמן שבין הטיסות הלוך וחזור השקענו בשיטוט בליסבון.  

בסך הכל היו לנו תשעה ימים, משישי עד שבת. כשלושה ימים בכל אזור.
סגרנו טיסה ישירה עם TAP לליסבון ואת הטיסות הפנימיות עם חברת SATA.
המסלול שלנו היה -
תל-אביב - ליסבון.
ליסבון - מדיירה (Funchal).
מדיירה - סאו מיגל באיים האזוריים (Ponta Delgada).
סאו מיגל - ליסבון.
ומליסבון חזרה לתל-אביב.

הכסף הוא כמובן אירו ואפשר להשתמש באשראי או מזומן, אך כדאי שיהיה לפחות קצת כסף מזומן לתשלומים מזדמנים, חניות, קפה וכדומה. חבילת גלישה ושיחות עשיתי מהארץ.
מבחינתי בטיול עם רכב חשוב שיהיו שיחות יוצאות בשביל לדבר עם סוכנות הרכב ולכל מקרה חירום.

את הרכב סגרנו בהזמנה מראש בכל אי, כל פעם עם החברה הכי משתלמת שמצאנו. חשוב לוודא שאיסוף והחזרת הרכב נעשים בשדה. למשל באזוריים סגרנו עם חברה בשם Drive on Holidays שדרשה איסוף עם שאטל לסוכנות וזה לא היה מאוד נוח. לא ממליץ לסגור איתם על אף המחיר התחרותי.
כמובן ביטוח רכב מלא כולל שמשות, צמיגים וכל מה שרק אפשר. בטיול כזה זה קריטי ושמחנו מאוד שהיה לנו, במיוחד מנסיון העבר.
את ההזמנה והביטוח עשיתי דרך rentalcars.com. בסוכנות יציעו לעשות ביטוח דרכם, אבל אם עשיתם כבר ביטוח תשימו לב לא לעשות כפל ביטוחים ולהוציא סתם כסף.

יום 1 - טיסה ויום בליסבון

ביום שישי המראנו בחמש לפנות בבוקר בטיסה ישירה לליסבון שנחתה בשעה תשע, כשש שעות טיסה.
למרות שלא שלחנו מזוודות וטסנו רק עם תיקי גב וטרולי, עד שיצאנו מהשדה ועם רכבת תחתית שלקחה בסביבות 50 דקות נסיעה, הגענו לעיר רק בסביבות 11:00. הלכנו ברגל למלון שלנו B in B Lisbon Downtown Suites. זהו מלון דירות ללא קבלה שהיה יחסית במרכז העיר ויחסית לא יקר. מכיוון שניתן היה להשאיר את המזוודות רק החל מ-12:00, מצאנו בית קפה חביב וישבנו בו לקפה ונשנושי בוקר עד שצוות הניקיון החביבים של המלון הגיע ולקח מאיתנו את המזוודות.

משם התחלנו להסתובב בעיר רגלית ולחקור אותה, בעיקר סביב רובע Baixa de Lisboa ו-Alfama.
העיר מלאה גבעות, עליות וירידות. מאוד הזכירה לי את סאן פרנסיסקו עם הקרוניות, הרחובות התלולים ואפילו גשר המיתרים האדום האייק​וני שגרסה שלו קיימת גם כאן.
ויתרנו על כניסה לטירה Castelo de S. Jorge (15 יורו) ובמקום זה רק עלינו למגדל הסמוך Torre da Igreja do Castelo de São Jorge (5 יורו) לתצפית חביבה אך ממש לא עצירת חובה. מקבלים גם כוס שתיה לבחירה כגון מיץ או יין. לאורך רחובות העיר עברנו דרך כמה נקודות תצפית הרבה יותר מוצלחות. הכי פשוט זה לעקוב אחרי מסלול הקרוניות, הן עוברות במקומות הראשיים. כמה תצפיות זכורות לטובה היו Miradouro do Recolhimento, Miradouro de Santa Luzia והתצפית הקרובה ל-Santa Justa Lift.

לאחר 10 קילומטר הליכה בשמש הפורטוגלית החמה, חזרנו למנוחה במלון ולהתארגנות לארוחת ערב.
מצאנו מסעדה איטלקית מצוינת בשם Fabbrica di Pasta Fresca ועשינו הזמנה על המקום. מכיוון שהיה לנו קצת זמן להרוג עד שנקבל שולחן, בינתיים נכנסו למוזיאון הפתוח Carmo Convent שנמצא בחורבות של הקתדרלה.
הכניסה עלתה 5 יורו. לא יכול לומר שהיה מאוד מרשים, אבל בהחלט העביר לנו חצי שעה נחוצה.
במלון קיבלנו יין מכיוון שחגגנו יום הולדת לזוגתי והם היו ממש חמודים ופינקו אותנו, אז לקחנו אותו למסעדה ושילמנו סכום פעוט של 5 יורו דמי חליצה. ארוחת הערב הייתה מוצלחת והמסעדה מומלצת מאוד.
יצאנו ממנה בסביבות שמונה וחצי והמשכנו לטייל לאורך Praça do Comércio והחוף הסמוך, כשהשמש כבר שקעה ולאט לאט החשיך. בסביבות תשע וחצי חזרנו למלון והתארגנו לשינה נחוצה.
בארבע וחצי שוב השקמה לטיסה הבאה.

יום 2 - הגעה למדיירה ומסלול למפל ולגונה

המסלולים במדיירה מאוד מסודרים ומחולקים למספרים. ישנם 23 מסלולים, כל מסלול נקרא PR, והם מחולקים בגדול לשני סוגים - levada ו- veredas.
levada זה סוג של תעלת מים/ אקוודוקט שייחודי לאי, וזה פשוט אומר שהמסלול הולך לאורך התעלה. אפשר לצפות למסלול עם מים, בתוך יער ובגדול מוקף ירוק.
veredas הם מסלולי דרך שעוברים לרוב בהרים, על חופים וכדומה, אך גם ביערות.
אין ממש מה להתעכב על מה זה מה, בגדול אפשר לקרוא על כל מסלול באינטרנט בקלות, עם הסבר על מה רואים, היסטוריה, תמונות, דרגת קושי וכו. שמתי קישור לאתר מאוד אינפורמטיבי שנעזרתי בו רבות.
את המסלולים לטיול בחרתי אחרי קריאה מעמיקה כדי להתאים אותם גם לפרק הזמן המצומצם שלנו על האי וגם כי הם באמת נחשבים למיטב. יש כאמור מעל עשרים מסלולים ולכן אפשר בקלות לבלות באי שבוע-שבועיים רק בהליכות וגילוי כל הפנינים הנסתרות שיש למקום היפה הזה להציע.

בין המסלולים ששקלתי להכניס לטיול ולא התאפשרו -
PR19 - Vereda Real do Paul do Mar - טיול רגלי לאורך מצוק עם נוף לים.
PR18 - Levada do Rei - טיול קליל שעובר מתחת למפלים (נרטבים קצת) ועל אף שניסינו, לא הספקנו להגיע אליו מפאת קוצר הזמן.
או PR10 - Levada do Furado שנראתה כמו מסלול נחמד ויפה.
במבט לאחור על המסלולים שכן הגענו אליהם, למעט אחד שפפסנו בגלל כביש סגור (על כך בהמשך), אני חושב שהמסלולים שבחרנו בהם היו בדיוק מה שצריך על מנת לקבל טעימה ממדיירה בזמן קצר.
כמובן שחוץ מטיולים רגליים אפשר לקחת ממדיירה שיט לוויתנים, צלילה, או גלישת רוח או גלים.

התעוררנו בארבע וחצי בבוקר ובחמש אסף אותנו UBER שהזמנו לשדה בעלות של 20 יורו.
כשהגענו לשדה והוצאנו את הבורדינג פס בעמדה העצמית, נחרדנו לגלות שבת הזוג שלי קיבלה מושב סטנד ביי ואין לה מקום בטיסה. אך לאחר כמה בירורים הבנו שרק מספר המושב לא הוסדר אבל שנינו רשומים לטיסה ואפשר לנשום לרווחה.
הזמנו את הטיסה הראשונה לבוקר שיצאה בשעה 7:15 (בכמה דקות עיכוב) ונחתה בתשע ועשרה. למרות שהבאנו רק טרולי, מפאת חוסר מקום נאלצנו לשים את הטרולי בתא המטען ולכן גם לחכות לפריקת המזוודות ואיסופן. במקום הרכב שהזמנתי הציעו לנו "שדרוג" לפיאט 500 עם גג נפתח, וחשבנו שזה יהיה מגניב אבל זה רכב קטן מאוד וחלש מאוד לאי שכולו עליות וירידות כמו מדיירה. לא יכול להמליץ עליו בכלל.
עם ההמתנה לאיסוף הרכב שהזמנתי מראש והיציאה מהשדה, יצאנו לדרך רק בעשר וחצי. משם שעה עד לתחילת המסלול שנקרא PR6 - Levada of the 25 fountains.
בגוגל/ ווייז Levada do Alecrim - estacionamento מביא לחנייה.

כשהגענו לחניון של PR6 הוא היה מפוצץ והיינו צריכים להמתין עד שיתפנה מקום, כך שיצאנו לדרך רק בשעה 12:00. כשעה עיכוב מהלוז המתוכנן.
הירידה לשביל נעשית בהליכה על כביש אספלט ולוקחת כחצי שעה עד שמגיעים לפונדק בתחתית. שם למטה הסתבר לנו שיש שאטל בתשלום שאפשר לקחת ולחסוך את המקטע הזה, ובדיעבד זה כנראה שווה את הכסף. אך אנחנו כבר עשינו את החלק הזה ברגל.

עוקבים כל הזמן על השילוט ל-PR6 וירדנו ברגל למפל גדול עוד כשעה הליכה. כשהגענו אליו הוא היה די מלא באנשים. המפל מאוד מרשים, הצלחנו לצלם קצת וניסינו להינות ממנו, אבל היה מאוד עמוס ומהר מאוד החלטנו לחזור למעלה. הדרך העולה לקחה בערך אותו הזמן והגענו חזרה לפיצול עם השלט PR6.1 בסביבות 14:45. הפיצול מוביל למפל בשם Risco, עשר דקות בסך הכל וסיבוב נחמד.
היינו די לבד, בקרבה למפל מקבלים רסס נעים. עשר דקות של צילומים ומשם חזרנו לפונדק שעברנו דרכו בהתחלה לארוחת צהריים מאוחרת בשלוש וחצי.

הפונדק היה ממש מקסים, הרבה מאפים מתוקים, קישים וסנדוויצ'ים לצד בירות ומשקאות נוספים.
חלקנו סלט יווני ושני קישים שונים והיה מאוד טעים. ציפורים קטנות באו לחפש פירורים ואחת מהן הייתה בטוחה מספיק בעצמה כדי לאכול מכף היד שלי.

אחרי ארוחת הצהריים עלינו לכיוון PR6.3 שעולה ללגונה ממנה מתחיל המפל שאותו ראינו מוקדם יותר.
השעה הייתה ארבע ועשרה כשהתחלנו את העליה. השביל די יפה והיינו כמעט לבד, עולה ויורד ועולה במשך כשלושת רבעי שעה עד הלגונה. היו שם רק עוד שני זוגות מלבדנו. לא עמדתי בפיתוי וקפצתי פנימה ללגונה הקרירה עם תחתוני הבוקסר. המים היו צלולים ומאוד מרעננים. התייבשנו במהרה בשמש ובסך הכל העברנו שם 45 דקות ממש בכיף וברוגע.

הדרך חזרה הייתה בדיוק כלעומת שבאנו וגם לקחה אותו פרק זמן, ומשם עוד כחצי שעה לעלות ברגל על שביל האספלט ולקנא באלו שלקחו את השאטל ולא התעצלו לחכות לו, אלא התעצלו לעלות ברגל. הרגליים שלנו כבר היו גמורות בשלב הזה.

היינו ברכב בשבע. כיף שמחשיך מאוחר ואפשר למשוך את היום. משם נסענו למלון, כשעה ועשרים עם הפקקים של הערב. את המלון Dom Pedro Madeira לא לקחנו בעיר הבירה פונצ'ל (Funchal) אלא בעיר אחרת בשם מאצ׳יקו (Machico). חשבנו שיהיה נחמד להיות קצת מרוחקים מהאזור התיירותי והיא גם מאוד קרובה לשדה התעופה. עם בוא הערב התחילה רוח ממש חזקה שהרגשנו תוך כדי הנסיעה.
קיבלנו את החדר, פקיד הקבלה התפלא שהגענו בשעה כזו כי מסתבר שסגרו את השדה בשל הרוחות העזות וביטלו את יתר הטיסות הערב. איזה מזל שהגענו בבוקר ללא בעיה (אם כי לקראת הנחיתה המטוס קצת זגזג).

התקלחנו ויצאנו לאכול במסעדה מקומית חביבה ליד המלון, לא משהו יוצא דופן. מפה לשם השעה היתה עשר וכשהגענו אליה היינו כבר שפוכים. אכלנו בקטנה וחתכנו לישון. מחר שוב השכמה די מוקדמת.

יום 3 - טיפוס לתצפית הכי גבוה במדיירה

התכנית להיום הייתה לעשות את המסלול שנקרא PR 1 - Vereda do Areeiro. זו נחשבת לתצפית הכי יפה באי וללא ספק הייתה ההיילייט של מדיירה. מדובר בהליכה לא קלה, המון עליות וירידות, אבל הנופים הופכים את זה למשתלם.
המסלול מתחיל בתצפית Pico do Areeiro (1818 m) ובשיא מגיעים ל-Pico Ruivo (1862 m).
מדובר במסלול שאינו מעגלי, הליכה הלוך וחזור באותה הדרך בערך 3.5 שעות בכל כיוון.
צריך להצטייד באוכל ומים לכל היום.

מפאת אורך המסלול והנסיעה אליו התחלנו את היום בשבע. בחדר האוכל הכנו סנדביצ'י להמשך היום, לקחנו פירות ומילאנו מים. הנסיעה לחניון לקחה כשלושת רבעי שעה והגענו אליו ב9:30.
בנקודת התצפית יש קפיטריה וחניון אספלט, אבל הוא רק לבאי התצפית ומוגבל בזמן. למי שעושה את המסלול יש חניון עפר גדול בקרבת התצפית ולוקח כ-15-20 דקות ללכת בין החניונים.
בגוגל Parque de Pico do Areeiro.
קראתי שיש אפשרות לעשות את הדרך בכיוון אחד אם ממשיכים ב-PR 1.2 Vereda do Pico Ruivo.
זה מצריך השארת רכב ב-Achada do Teixeira או איסוף בתיאום מראש , או טרמפים, או תחב"ץ לחזור לרכב בנקודת ההתחלה הראשונה וכדומה. אפשר לקרוא על זה עוד בחיפוש ברשת. אנחנו עשינו את הדרך הרגילה הלוך וחזור.

מהחניון עלינו לתצפית לכמה תמונות ומצאנו את השלט ל-PR1, ממנו יצאנו לדרך בשעה עשר בדיוק.
הדרך תלולה ומלאה עליות וירידות, אבל הנופים מאוד מתגמלים, היינו מעל העננים עם הצוקים המשוננים ולאורך הדרך יש פריחה יפה והמון בעלי חיים, דבורים, פרפרים, חומטים וחוגלות.
בסביבות 11:30 הגענו לנקודת עצירה מישורית ראשונה (אין הרבה כאלו בדרך) עם נוף נחמד וישבנו לנשנש אננס קר, שקנינו בסופר אתמול ושמרנו במקפיא בחדר בלילה.
ב-12:00 המשכנו במסלול, בדרך עוברים במנהרות חצובות בסלע, היה לנו פנס ראש אבל אפשר בזהירות גם עם הפנס של הטלפון. המנהרות חשוכות לגמרי ובחלקן יש שלוליות בוציות ושמחנו על נעלי הטיולים הסגורות ועמידות למים.
עוד שעה הליכה בעלייה תלולה הובילה לנקודת תצפית נוספת, ומשם כשעה עד אל הבקתה קצת לפני נקודת שיא הגובה.

לקראת שתיים הגענו סוף סוף אל הבקתה Casa de Abrigo do Pico Ruivo אשר למרגלות התצפית וישבנו לאכול צהריים. אחרי האוכל עלינו לתצפית Pico Ruivo כרבע שעה, כשהגענו אליה היה 14:45 והעברנו בה 45 דקות במנוחה וצילומים של הנוף הפנורמי המדהים.
בשלוש וחצי התחלנו את הדרך חזרה. העליות הפכו לירידות והברכיים הרגישו אותן היטב.
בסך הכל לקח לנו כשלוש שעות לחזור חזרה, קצת פחות מהתזמון הרשמי.

לקראת סוף הדרך היינו כבר די גמורים מהמסלול, והעליה האחרונה דרשה עצירה קטנה לפני הפינאלי, כך שבפועל הגענו בחזרה לקפיטריה בשש ארבעים וחמש.
נחנו לשתות את השלוק האחרון של המים ולחסל שני אפרסקים כתומים ועסיסיים שלא ראיתי מעולם בארץ, שהזכירו לי את הטעם של לפתן אפרסקים מקופסת שימורים (כנראה שזה באמת אחד השימושים שלהם).
אחרי עוד רבע שעה של מנוחה לאזור כוחות, ירדנו אל הרכב. הדרך לחניון העפר שלקחה עשרים דקות בהלוך, לקחה כמעט חצי שעה בחזור מכיוון שבקושי היינו מסוגלים ללכת.

משם נסענו לבירת האי - העיר Funchal, לחפש משהו מנחם ופחחמתי לאכול, ומצאנו מסעדה איטלקית מצויינת בשם La Pasta שהייתה מפוצצת ונאלצנו להמתין קצת לשולחן. היא גם הייתה פחות או יותר המקום היחיד שהיה פתוח כי זה היה יום ראשון. לא ניתן לחנות ברחוב וחייבים לחנות בחניון מסודר. מצאנו חניון ציבורי 8 דקות הליכה ממנה.
אכלנו פיצה וקנלוני מעולים ומשם יצאנו להסתובב קצת בעיר כשהשמש כבר די שקעה. סיימנו את היום עם גלידה לפיצוי הנפש, ופגשנו משפחה של ישראלים שאמרו שאנחנו הישראלים הראשונים שהם ראו כאן אחרי שבוע על האי.

יום 4 - הליכה ביער אל מפל גדול ונקודת תצפית נוספת

היום היה יום שאפתני, וגם תזכורת שלא תמיד תכניות הולכות חלק בטיולים.
התכנון היה להתחיל ב-PR9 - Levada do Caldeirão Verde וכך היה.
קמנו מעט מאוחר בסביבות שמונה, אחרי המסע של אתמול הגוף היה תשוש ויצאנו לדררך ב-9:30.
בשעה 10:00 כבר היינו בחנייה. מדובר במסלול הליכה יפה ויחסית מישורי ביער לאורך הלוודה, מוצל, קליל, ובסופו מפל גדול. בעקרון יש כאן מסלול נוסף, ארוך ומאתגר יותר שנקרא Caldeirão do Inferno, החלק הזה היה סגור בתקופה שביקרנו וידענו זאת מראש.
תחילת השביל סמוך לבקתה שנראית כאילו יצאה מהאגדות. יש כאן מוזיאון קטן וקפיטריה.

הכל היה ירוק וטחוב. יש שלוש כניסות למנהרות חשוכות שמצריכות פנס (גם פנס של טלפון יכול לעבוד, אבל אין כמו פנס ראש במקרים האלו). חלקן מלאות שלוליות בוציות ובחלקו התקרה נמוכה וצריך להתכופף. בשלב מסוים השביל נהיה צר וצריך לאפשר אחד לשני לעבור לאלו שבאים ממול.
למפל הגענו לאחר כשעתיים של הליכה. הוא היה מאוד מרשים, קריר וערפילי. קצת מזכיר את המפל הראשון אבל מאוד מרשים בפני עצמו וגבוה יותר. היינו במפל חצי שעה, נשנשו קצת פירות והצטלמנו למזכרת.

בחזור הלכנו בקצב מהיר ולקח לנו רק שעה וחצי, כך שבשתיים וחצי כבר היינו חזרה בבקתה. תוך כדי הליכה העמק התכסה בענן סמיך שישב נמוך וכשהתקרבנו בחזרה לבקתה התחיל לטפטף קלות. הגשם התחזק אבל לא ממש לגשם אלא למעיין ערפל אפור ורטוב שנע ברוח.
התכסינו במעילי הגשם והתיישבנו סמוך לבקתה להסתרר. הזמנו קפה שהיה מצוין, לצד שני קיש תרד טעימים שנאפו במקום. ואכלנו גם את הכריכים שהכנו במלון בבוקר.
כך העברנו שעה של הפסקה ובסביבות שלוש וחצי הבנו שעל המסלול הבא שתכננו נאלץ לוותר מפאת חוסר הזמן.

המסלול השני שרצינו לעשות הוא PR 18 - Levada do Rei, שנחשב למעיין עצירת חובה במדיירה.
מדובר במסלול של שעתיים שעובר דרך תעלת מים עם מפלים שנשפכים עליה ממש ומסתיים גם הוא במפלון, בגדול די דומה אך שונה, וחשבנו שנוכל לשלב אותו מכיוון שהוא רק 25 דקות נסיעה משם והומלץ בהרבה סיפורי דרך. איכשהו בתכנון היינו בטוחים שנסיים כאן הרבה יותר מוקדם.
עם הנסיעה הלוך וחזור והמסלול עצמו, כנראה שצריך להשאיר לפחות 3-4 שעות כדי להכניס גם את הטיול הזה באותו היום.

לפני היציאה מהחניון צריך לשלם במבנה הגדול, זה עלה לנו 3.5 יורו.
משם נסענו ישירות לחלק האחרון של היום לתצפית PR11 - Vereda dos Balcõe, נקודת תצפית יחסית קרובה לכביש שגם היא נחשבת לעצירת חובה בטיול למדיירה. על המפה הדרך לתצפית הייתה כארבעים דקות דרומה. המסלול לתצפית הוא בסך הכל שעה וחצי הלוך וחזור, לא כולל שהיה בתצפית עצמה, והנוף משקיף אל עבר המצוקים שהלכנו עליהם אתמול.

נסענו בדרך יפה מאוד בין הבתים שפזורים באי, כשמסביב מלא הרים מוריקים, כך עד בערך מחצית מהדרך.
להפתעתנו באחת הפניות הכביש היה חסום ומגודר עם שלט של אין כניסה.
גם ווייז וגם המפות של גוגל הראו שהדרך פתוחה וזו גם הייתה הדרך היחידה להגיע לתצפית. לא רק שלא ניתן היה להמשיך בכביש לתצפית, זו גם הדרך היחידה שמובילה מכאן דרומה עד פונצ'ל וממנה תככנו לחזור בסוף היום. עצרנו רכב מקומי שחלף ושאלנו אם יודעים מה פשר החסימה, אבל הם לא דיברו אנגלית ורק סימנו לנו עם הידיים שסגור.

נאלצנו להסתובב כלעומת שבאנו. לצערנו אל התצפית כבר לא נספיק להגיע.
הדרך הנוספת לפונצ'ל עוקפת את כל האי ממזרח ומהנקודה שהגענו אליה הוסיפה לנו עוד 45 דקות נסיעה רק עד העיר. משם עוד משך זמן דומה אם רוצים להמשיך עד התצפית עצמה, ואף אחד לא מבטיח שמקטע הכביש לא סגור גם מהצד השני.
בלית ברירה ויתרנו על התצפית ונסענו ישירות לעיר בכביש העוקף.

בעיר הסתובבנו בין הרחובות העתיקים והסמטאות. הזדמנות טובה לחקור אותה, מה שלא הספקנו לעשות יום קודם. חנינו באותו חניון מאתמול והלכנו למודיעין התיירים רק להבין מה הסיפור עם התצפית. הם אמרו לנו שהם לא מכירים חסימות. אבל שעם מזג האוויר הערפילי והשעה המאוחרת בכל מקרה עדיף לדחות אותה למחרת, והרי מחר אנחנו כבר טסים כך שזה לא משנה.

הלכנו לאורך הרחוב הראשי. חולפים על פני הקתדרלה וממשיכים אל שוק האיכרים. היו שם כמה ירקניות עם פירות אקזוטיים מאוד מיוחדים שלא יצא לנו לטעום בעבר, כמו פרי צמח המונסטרה או כמה סוגי פסיפלורות מעניינות. מדובר ביבוא ולא גידול מקומי והמחירים תיירותיים בהתאם.
משם הלכנו דרך אזור המסעדות Zona Velha וחלפנו על פני המצודה Forte de São Tiago, עד שהגענו לתצפית יפה על הים. היה לידה בר וקנינו אפרול שפריץ ומכיוון שלא היה מקום לשבת, לקחנו את הכוסות לאחד הספסלים מחוץ לבר (באישורם) ממש על התצפית. כך יצא שהייתה לנו פינה שקטה רק לשנינו עם נוף מהמם.

האלכוהול עלה מהר מאוד והרגשנו שצריכים שוב פחמימות ושלא סיימנו עם המסעדה מאתמול. בסיבות שבע וחצי הלכנו בחזרה אליה והפעם הזמנו שתי מנות פסטה שהיו באמת ממש טובות. יצא שאנחנו בפורטוגל ובינתיים רק אוכלים אוכל איטלקי. רוב המסעדות ברחוב הראשי מציעות דגים, פירות ים, או מנות בשר מקומיות ואנחנו פחות התחברנו ורצינו משהו מוכר ומנחם.
היינו במסעדה עד כמעט עשר והבנו שכבר מאוחר ועוד צריך לארוז לקראת הטיסה מחר, ולכן מיד אחרי עשינו את דרכנו בחזרה למלון.

יום 5 - טיסה לסאו מיגל, מטעי תה ומעיינות חמים

היום אנחנו נפרדים ממדיירה. היה קצר אבל הרגשנו שקיבלנו בשלושה ימים האחרונים טעימה טובה ממה שלאי יש להציע למטיילים. מכאן טסנו לסאו מיגל שהוא כאמור האי הגדול מבין תשעת האיים האזוריים.
מצאנו מקום לישון יחסית במרכז האי וחילקנו את הימים לצד המערבי ולצד המזרחי.
סאו מיגל מרגיש מאוד שונה ממדיירה, הוא הרבה יותר שטוח ומכוסה שדות ירוקים. לאורך האי פזורים הרבה מעיינות חמים ואגמים שחלקם נקוו בלוע של הרי געש כבויים, וכשנוסעים לאורכו ממש אפשר לחוש איך כל האי נוצר מהתפרצות געשית קדומה.

קמנו בשבע לארגן את התיקים וירדנו לארוחת בוקר. מצאנו תחנת דלק מטר מהמלון למלא חזרה את המיכל ונסענו להחזיר את הרכב. לא היה בחניון אף אחד שיבדוק שהכל תקין ורק שמנו את המפתח בתא ההחזרה.
משם ישר לבידוק כי כבר היה לנו בורדינג פס. הבידוק היה מאוד קשוח יחסית לטיסה פנימית קצרה. דרשו מאיתנו לשפוך את המים וזרקו לנו ספריי שיזוף של 200 מ"ל מכיוון שמותר להעלות רק מיכלים של 100 מ"ל. הטיסה שלנו יצאה בעשר וחצי, זו הייתה הטיסה הראשונה שהייתה פנויה, אחרת היינו מנסים להקדים קצת. היא גם יצאה בחצי שעה איחור ובסך הכל נמשכה כשעה ארבעים וחמש. למעשה מכיוון שעוברים אזור זמן נחתנו בשעה 11:30.

כמו שציינתי בהקדמה, חשוב לבחור היטב את חברת השכרת הרכב ולא להתפשר. לקח לנו המון זמן לאסוף את הרכב שהזמנו. את הרכב הזמנו דרך אתר car rentals שהציע חברה שנראתה מאוד אטרקטיבית, רק פרט קטן שלא צוין, היא הייתה מחוץ לשדה וצריך להתקשר אליהם להזמין שאטל שאוסף ומחזיר מהשדה (מזל שהיו לי שיחות יוצאות). זה ממש בזבוז זמן ולא שווה את החסכון של כמה שקלים כשיש לחץ של טיסות ולהספיק להגיע למקומות שתכננו. בנוסף, בגלל שעת הטיסה חזרה היינו צריכים להחזיר את הרכב מוקדם יותר משעת ההחזרה שבחרנו באתר, וקנסו אותנו 33 יורו על החזרה מוקדמת(!). 
כאילו שזה לא מספיק, גם אמרו לנו שעל כל שריטה הכי קטנה צריך לגשת למשטרה לקבל דו"ח תאונה ולהעביר להם. לא מספיק שיש ביטוח. אין דו"ח - אין החזר. ולסיכום גם קיבלנו שוב פיאט 500 במקום הרכב שהזמנו.

אחרי שבלענו את הצפרדע, נסענו (בזהירות יתרה) לחניון ב-Ponta Delgada, הבירה של האי סאו מיגל.
הסתובבנו ברחובות הקטנים, עצרנו לצהריים בקטנה של קיש וקפה בבר מסעדה מקסים בשם Louvre Michaelense שהיו מצויינים. המשכנו להסתובב בעיר עד רבע לשלוש, אז התחלנו להתקדם לכיוון צפון אל עבר שדות התה של סאו מיגל. שדות התה הפעילים האחרונים באירפה, כך הסתבר.

נסענו תחילה למטע קטן בשם Porto Formoso עם נוף יפה לים. הכניסה חופשית, במקום יש חנות תה קטנה. מטעי התה כאילו נשפכים לעבר האוקיינוס ושווה להיכנס למתחם רק כדי לראות את הנופים.
משם המשכנו למפעל התה הגדול Gorreana Tea Factory, היחיד באירופה שעדיין פעיל. המקום היה מפוצץ באנשים, ולא מעט בגלל שאפשר לשתות כאן תה בחינם וללא הגבלה, ויש גם מאפים טריים לרכישה.
גם כאן הסתובבנו קצת בין המטעים, וגם עשינו סיור בתוך מפעל התה עצמו ורכשנו תה הביתה.

בסביבות חמש וחצי נסענו לבית הארחה בשם Vila Laura שהזמנו מראש דרך בוקינג, עמנואל בעל המקום קיבל אותנו בחום. אחרי שקיבלנו את החדר, הוא כינס אותנו בסלון ומיד פתח מפה והחל לסמן את כל האטרקציות שאנחנו יכולים לעשות ביומיים הבאים. בגדול זה עלה בקנה אחד עם התכנית שלי, רק שהוא דחק בנו לעשות עוד הערב את המעיין החם Fumarolas Lagoa das Furnas. המעיין שנמצא בגן הבוטני פתוח עד 11 בלילה. המקום היה חצי שעה מהמלון וחצי דרך ממטע התה, כך שבדיעבד היה נכון יותר לשים את התיקים קודם בחדר, לקבל את ההסבר ואז להמשיך לתה, אבל זו כאמור חכמה בדיעבד.

נסענו למעיין והחנייה הייתה מלאה עד אפס מקום, אחרי סיבוב קצר חנינו בהמשך הרחוב. מגבילים את הזמן במעיין לשעה וחצי - והם מאוד קפדנים לגבי זה. מקבלים צמיד זוהר שמראה על שעת הכניסה ויש עובדים שמסתובבים ודואגים להוציא מהמים את אלו שתם זמנם. בחוץ השתרך תור ארוך של אנשים ונאלצנו להמתין כעשרים דקות. בשבע ארבעים נכנסו לקום. מזל שמחשיך פה רק אחרי תשע. היינו בפנים בערך שעה ורבע. המקום ממש נחמד, מדובר בנביעה תרמית טבעית שנשפכת לחמש בריכות שונות בעומקים משתנים, בחלקן יש מפלים. הכל מוקף בצמחיית ג'ונגל ירוקה עבותה. עלה לנו 8 יורו לאדם פלוס 2 יורו לשנינו עבור לוקר.

אחרי מקלחת יצאנו משם בסביבות תשע ועשרה ונסענו לבר-מסעדה הכי קרוב שהיה עדיין פתוח בשעה הזו - TukáTulá Beach Bar, היחיד שהיה כתוב שהוא פתוח עד חצות, משום שנראה שכמעט כולם נסגרים עד עשר. כשהגענו בעשרה לעשר לבר בישרו לנו שהמטבח כבר סגור ורק מגישים משקאות. התבאסנו ממש מכיוון שגם לא בדיוק אכלנו צהריים (רצינו להשאיר מקום לארוחה טובה). נהנינו מדרינק נחמד והיו לנו ברכב נשנושים שקנינו לנסיעה כך שעשינו איתם ארוחת ג'אנק לתפארת.

יום 6 - אגם שבע הערים ועוד מעיינות חמים

כהרגלנו קמנו בסביבות שבע לארוחת בוקר שהוגשה בשבע וחצי. ארוחה פשוטה מאוד, כמה סוגי נקניק, גבינה צהובה ויוגורט בטעמים. ביקשנו מעמנואל אם אפשר לקבל חביתה או משהו שנוכל לאכול שהוא לא גבינה ונקניק והוא השיב בחיוב והכין על המקום עבורנו. לפחות היה לחם טרי וחם.
קיבלנו עוד הסברים על המסלול המומלץ להיום ויצאנו לדרך לכיוון אגם שבע הערים - Sete Cidades.

לאורך הדרך יש כמה נקודות תצפית והגענו לחניון לצד האגם בסביבות תשע וחצי. החניון היה יחסית ריק ותחילת השביל הייתה מאחורי השער שממולו. אפשר גם לרדת לאגם, וממשיכים שמאלה עם השביל ועולים אל תצפית אינפרנו, או בשמה המלא Miradouro da Grota do Inferno, אולי התצפית שהכי מזוהה עם האי.

המשכנו עוד קצת בשביל שמקיף את האגם לקבל עוד זווית על הנוף. אני לא ממליץ להקיף את כל האגם אלא לחזור בשביל הראשי. אנחנו הקפנו את האגם ומכיוון שזה לא שביל רשמי, בסופו הוא סתם יוצא אל הכביש הראשי, כך שצריך ללכת כמה דקות על הכביש על מנת לחזור לחניון וזה לא בדיוק בטיחותי, ולא שיש שם נוף מיוחד. סה"כ שהינו שם שעה והמשכנו הלאה. כשחזרנו לחניון הוא היה מפוצץ ואנשים כבר חנו לאורך הכביש. אוטובוסים פרקו נחילי מטיילים וברחנו משם בזמן.

נסענו אל החוף התרמי Ponta da Ferraria, מקום מיוחד שבו מי האוקיינוס נפגשים עם נביעה חמה טבעית, ובשעות הגאות אפשר לטבול באוקיינוס הקר ולהינות ממים חמימים. בדרך עצרנו בעוד כמה נקודות תצפית אקראיות והגענו לחוף ב-12:00. היו לא מעט אנשים אבל לא היה צפוף. בסך הכל חווייה נחמדה וייחודית.

אחרי שעה המשכנו הלאה לחפש איפה לאכול צהריים ונסענו לעיר למסעדה שעמנואל המליץ עליה מאוד - O Américo de Barbosa. שכנראה היא גם היחידה שנחשבת טובה באזור כי הייתה רשימת המתנה של שעה! אז נרשמנו והלכנו לשתות קפה בבר סמוך. חזרנו למסעדה ובשתיים וחצי התיישבנו לאכול, ומפה לשם עד שהגישו את האוכל ועד שסיימנו כבר היה רבע לארבע. זו הייתה אחת הארוחות הזולות בטיול. קפה 1 יורו, המבורגר 6 יורו ובירה ב-3 יורו בלבד.

משם נסענו דרך החלק הצפוני של האי, עוצרים מדי פעם בתצפית שהופיעה אקראית במפה ונראתה לנו מעניינת. ככה עשינו את הדרך חזרה לכיוון אגם Lagoa do Fogo. באגם אין כמעט חניה ולכן אסור להגיע אליו עם רכב פרטי בין תשע בבוקר לשבע בערב. יש שאטל שיוצא ממגרש חניה קרוב, ללא עלות, והוא יוצא כל שעה. כשהתקרבנו לאגם השעה הייתה כמעט שש, צריך לזכור שמחשיך ממש מאוחר כך שהיה אור יום מלא כמו בשיא הצהריים. בצומת המתינה משטרה ששמרה על הדרך והם הציעו לנו לחכות לשש וחצי ואז יתנו לנו להיכנס עם הרכב, מאחר ובדיוק פספסנו את השאטל של חמש וחצי. בינתיים הם המליצו להעביר את הזמן במפל בקרבת מקום בשם Salto do Cabrito וזה מה שעשינו.
ניצלנו את הזמן במפל לנוח קצת מהנסיעה הארוכה ולהתרענן עם פירות שהבאנו.

קצת לפני שש וחצי התחלנו לעלות עם הרכב לכיוון התצפית, ראינו את המשטרה יורדת ברכב מולנו והבנו שהם פשוט מסיימים בשש וחצי ולכן זה לא באמת סגור עד שבע כמו שקראנו. תוך כדי שאנחנו נוסעים לכיון האגם, רכב שמאחורינו התחיל לצפצף ולהבהב באגרסיביות. חשבנו שהם מנסים לעקוף אבל הם נצמדו אלינו. אחרי כמה דקות עצרנו ומהרכב יצאה נהגת שהאשימה אותנו בכך שאבן עפה מהגלגל האחורי שלנו וסדקה לה את השמשה. לא הבנו אם היא רצינית או שהיא מנסה לעקוץ אותנו, היא ביקשה פרטים וסירבנו לתת, אמרנו לה שהיא מוזמנת להתקשר לסוכנות השכרה ובמילא אם היא לא שמרה מרחק ואבן עפה מהדרך זו לא אשמתנו.
נתנו לה את פרטי הסוכנות, ואולי מזל שזו כזו סוכנות גרועה שהם לא ענו במספר חירום לתאונות. קיווינו שהיא תוותר, אך היא לא וויתרה והזמינה לנו משטרה שהגיעה תוך עשר דקות. 

גם השוטרים אמרו שזו לא באמת תאונה והם לא יכולים להתערב. הם רק לקחו פרטים ורשמו דו"ח להעביר לחברת הביטוח, ואמרו לנו שאין לנו מה לדאוג כי אנחנו מבוטחים (עברנו יחד על הפוליסה). הבאסה שכל הסיפור הזה לקח לנו לא מעט זמן ובינתיים השמיים החלו להאפיל מעננים אפורים וכבדים. כשכל הסיפור הזה נגמר השעה הייתה כבר שבע ארבעים ובזבזנו שעה יקרה, נסענו בכל זאת לתצפית כל עוד היה אור וקיווינו לטוב. למרות שהצלחנו לראות את האגם, הראות הייתה כבר די קשה ומעורפלת. החלטנו שננסה לחזור לכאן מחר, זה לא מאוד רחוק מהמלון שלנו.

השעה הייתה כבר שמונה וזה היה זמן טוב לנסוע לאכול ארוחת ערב. נסענו בחזרה אל בר המסעדה מאתמול, שם צפינו בשקיעה עם אלכוהול טוב ואכלנו ארוחה שאומנם הייתה טעימה אך במחיר מאוד תיירותי. הכי יקר ששילמנו עד כה בטיול, כמעט 60 יורו לשנינו. לא רק בהשוואה לארוחת הצהריים הזולה, זה היה כמעט כפול ממה ששילמנו עד כה לארוחות במסעדה בכל מקום שהיינו בו. בסביבות עשר הרגשנו את העייפות מתחילה ליפול עלינו וחזרנו למלון להתארגן לשינה. הכל נסגר פה די מוקדם ומחר מחכה לנו עוד יום עתיר פעילויות.

יום 7 - אגמים, גייזרים ואפילו עוד מעיינות חמים

התעוררנו בסביבות שבע וחצי אחרי לילה גשום.
מתוסכלים עוד מהאירוע עם המשטרה יום קודם, דאגנו כל הזמן להציץ במצלמת הרשת של אגם פוגו כי רצינו לעבור שם שוב לפני שממשיכים הלאה. אבל כשראינו שהכל עריפלי ואין ראות טובה, לקחנו את הבוקר בנחת, אכלנו ארוחת בוקר, התייעצנו עם עמנואל על המסלול המומלץ להיום ויצאנו לדרך בסביבות 9:40.

בתחילה נסענו אל אגם קטן בשם Lagoa do Congro אליו הגענו בעשר. הדרך הייתה יפה, מלאה ארנבונים וקצת משובשת. גוגל קצת מתבלבל אבל בהמשך השביל יש חניה מסודרת. ירדנו לשני הצדדים של האגם, השמאלי הרבה יותר מוצלח, הימני די בזבוז זמן. ובכל מקרה זו ממש לא עצירה חובה ובדיעבד אפשר היה לנתב את הזמן הזה למשהו אחר. אולי מפל Salto do Rosal יכל להיות אלטרנטיבה מוצלחת.

המשכנו בדרך לכיוון תצפית Miradouro do Pico do Ferro אליה הגענו ב-11:45. תצפית מדהימה אל אגם Furnas. לאחר רבע שעה המשכנו הלאה. מזג האוויר התחיל להקדיר ולטפטף קלות. מיהרנו לרכב ונסענו לגן הבוטני Parque Terra Nostra, שגם שם, איך לא, יש מעיינות חמים (אבל לא נכנסנו). לפני הכניסה לפארק עצרנו לקפה ופינוק להחזיר אנרגיה, במיוחד מאחר שגם לא שתינו קפה בבוקר, ורק בשעה אחת בצהריים נכנסו לפארק עצמו. מכיוון שבערב תכננו להיות במעיינות חמים אחרים, ויתרנו על הכניסה למים. כדאי לדעת שהמים החומים עשירים בברזל ולכן גם מכתימים כל בגד ותכשיט בצבע חום. עשינו בפארק סיבוב של שעה, באמת מקום נחמד ופסטורלי. לעיתים מרגיש די חוזר על עצמו מבחינת הצמחיה, יותר פארק שקט ונעים ולא באמת גן בוטני. ממנו הלכנו ברגל אל ה-Caldeiras - אתר של בריכות גיאותרמיות וגייזרים קטנים, בערך רבע שעה הליכה (העדפנו לא לחפש שוב חניה ובמקום זה לראות קצת את העיירה).

הבטן מעט הציקה, חיפשנו משהו קטן לסגור פינה ובמקום שוב לשבת לצהריים במסעדה, וגם מכיוון שאתמול שילמנו די ביוקר על האוכל, אז נכנסו לסופרמרקט שכונתי וקנינו לחם בולו מקומי וטרי עם גבינה טובה ועשינו לעצמנו ארוחת פיקניק. הלחם רך ומתקתק ומזכיר קצת מרקם של ג'בטה. 
לאחר הליכה קצרה מגיעים למתחם פתוח שבו יש כמה קלחות מים רותחים המבעבעים מהאדמה. עשינו סיבוב קצר בין הקלדרות המדיפות ניחוחות גופרית, אפשר לראות שקים לבנים זרוקים בתוך הקלחת המבעבעת, אלו הם שקי תירס שמתבשלים להם במים במשך כשעתיים. באזור אחר יש נביעה טבעית של מים מינרלים מוגזים (אשכרה הסודה של הטבע) ולאחר לגימה הגונה, הלכנו לקנות לנו תירס מתוק שבושל במי הקלחת. משם חזרנו לרכב.

השעה הייתה בערך שלוש ורבע. הייתה לנו הזמנה שעשינו מבעוד מועד לשעה שש וחצי למעיינות החמים Caldera Velha, שזו הייתה השעה הכי מאוחרת שהתאפשרה. אז החלטנו להעביר את הזמן בנסיעה דרך נקודות התצפית בצד המזרחי של האי. עברנו כמה נקודות, חלקן מרשימות יותר וחלק פחות.
אפשר לעצור במגדלור או להיכנס לפארק Parque Natural da Ribeira dos Caldeirões. אנחנו רק עצרנו בכניסה אליו לראות את המפל.

הסיבוב והעצירות בנקודות התצפית השונות לקחו את הזמן והגענו למעיינות בדיוק בשש וחצי. חנינו בחניון ציבורי שממנו יש מדרגות שמובילות לשער. קיבלנו צמידים שמסמנים את שעת הכניסה שלנו ונכנסנו. במקום יש 4 בריכות חמות ומפל עם מים קרירים אך נסבלים. החלפנו בגדים ונכנסו למפל הקר תחילה ואז עברנו דרך ארבעת הבריכות החמות. לא נותנים יותר מדי זמן שהיה במתחם, בדיוק שעה מרגע שעת ההזמנה. עשר דקות לפני כבר באו לתזכר אותנו ובול בשבע וחצי באו לגרש אותנו. התארגנו וברבע לשמונה יצאנו ונסענו לנסות את מזלנו בתצפית על אגם פוגו, לפצות על אתמול. הסתכלנו באתר עם מצלמת הרשת והאגם היה נראה בהיר.

על אף שהשמיים היו מעוננים, זה היה הרבה פחות מאתמול, השמש שהחלה לשקוע צבעה את העמק בצהוב בוהק וקיבלנו תצפית ממש יפה. משם עלינו עם הרכב לנקודה נוספת גבוהה יותר, אבל העננים כבר החלו לכסות אותה. כך או כך, זה היה פיצוי מדהים על הפספוס של אתמול ושמחנו שחזרנו לתצפית פעם הוספת. נשארנו בתצפית עד שמונה ועשרים, שהראות כבר הייתה פחות טובה והתחיל להיות מאוד קר.

אולי בדיעבד, מכיוון שכן הצלחנו להגיע לכאן היום וזה היה יחסית קרוב ל-Caldera Velha, במקום להגיע אל Lagoa do Fogo אתמול, היה אפשר להמשיך 30 דקות נסיעה דרומה אל תצפית אחרת - Miradouro da Nossa Senhora da Paz. מדובר בכנסייה על גבעה בעיירה בשם Vila Franca do Campo. מעבר לזה שזו נראית עיירה נחמדה ומזמינה, ושהתצפית הומלצה לנו עלי ידי עמנואל, אני בטוח שאפשר היה גם למצוא כאן ארוחה במחיר פחות תיירותי ממה ששילמנו אתמול ולהינות מאוכל מקומי טוב. ממול לעיירה ישנו אי קטן שנקרא Islote de Vila Franca. אפשר גם לשוט לשם ולשחות בסביבבתו, אבל לבעלי הרחפנים, ממבט על הוא פשוט נראה מיוחד במינו, לפחות מהתמונות שראינו, ושווה לנסות להכניס את האזור ללו"ז אם יש יותר זמן. בכל אופן, הלקח מהתצפית הוא שלפני שעולים אליה כדאי לבדוק במצלמות האינטרנט שיש ראות טובה, ולבחור את התזמון בהתאם.

נסענו למסעדת בשרים מומלצת בשם Restaurante Associação Agrícola de São Miguel אליה הגענו בשמונה ארבעים. איך שנכנסו ישר הושיבו אותנו. יצא לנו ממש טוב כי לא הרבה אחרי כבר לא הכניסו סועדים נוספים מכיוון שסוגרים את המטבח מוקדם. הזמנו סטייקים ויין והכל היה באמת מצוין.
הכל היה מצוין עד שבשעה תשע הגיע סמס מחברת התעופה, שהודיע לנו שהטיסה שלנו מחר נדחתה, משמונה וחצי בבוקר לשבע ועשרה בערב - דחייה של תשע שעות.

יום 8 - בחזרה לליסבון

התכנון המקורי ליום הזה היה להגיע לאזור של Belém היכן שנמצאים מנזר Jerónimos Monastery והמצודה העתיקה Belém Tower, שהיו נראים יפים ומעיינים לביקור מהתמונות והמידע שקראנו עליהם. במקור עוד הייתי אופטימי וחשבתי שנוכל להגיע בצהריים לאזור Sintra ולבקר בטירה הצבעונית National Palace of Pena. כאמור הטיסה שלנו בוטלה, ולכן נגיע לכאן אולי רק בפעם אחרת.
בכל זאת רשמתי את תיאור היום שהיה לנו, מכיוון שזה יכול לקרות לכל אחד, אז לפחות לתת תחושה איך נראת סיטואציה כזו בה הדברים לא הולכים בדיוק חלק.

אחרי לילה יחסית מועט שינה, קמנו בחמש וחצי ליציאה לשדה. את הטיסה הזמנו לשעה 8:25, אם איני טועה זו הייתה הטיסה הראשונה לאותו יום, אך כאמור היא בוטלה. למרות שהטיסה עברה לשעה שבע בערב, את הרכב צריך להחזיר בשש וחצי בבוקר ואין כל כך מה לעשות עם זה. ניסינו להתקשר ערב לפני לסוכנות הרכב, אך הם לא ענו לנו, ומהאתר לא ניתן להיכנס להזמנה קיימת ולעדכן אותה, כך שלא הייתה ברירה אלא לנסוע לסוכנות עצמה.

נסענו לכיוון השדה לתדלק, בחוץ עוד היה חשוך לגמרי וירד גשם חזק. ככל שהתקדמנו הגשם רק התגבר והפך לסוער ממש. בטיול נסענו כמעט 450 קילומטר והדלק עלה לנו 50 יורו למיכל מלא. טווח לא רע. בסוכנות קיבלו את הרכב ללא בעיה, עדכנו אותם גם לגבי האירוע עם המשטרה ואמרו שזו ממש לא בעיה. לא היה ניתן לעשות הזמנה חדשה או להאריך את הקיימת, כי למעשה הם לא היו פתוחים, רק היה מי שקיבל את הרכב. ובכל מקרה העדפנו קודם להבין מול חברת התעופה מה סטטוס הטיסה והאם אפשר למצוא טיסה חלופית מוקדמת יותר. הם לקחו אותנו בשאטל לשדה. רק שהם מורידים, כמו שהם מעלים, בקצה קצהו של מגרש החניה, ובמשך כמה דקות טובות היינו צריכים לרוץ בגשם לבניין הטרמינל. 

הכי חשוב היה לנו לברר האם יש טיסה אחרת שנוכל לעלות אליה, ולא להיתקע כאן ולהפסיד את היום שתכננו בליסבון. הלכנו מיד לדוכן של Sata לברר לגבי הביטול, נאמר לנו שיש תקלה במטוס ולכן הוא קורקע. כל הנוסעים שובצו על הטיסות הבאות לפי פניות וקדימות. הטיסה הבאה הייתה ב-10:45 והייתה מלאה.
התעקשנו שימצאו פתרון ולא יתקעו אותנו עד שבע בערב, ואיכשהו מצאו לנו מקומות בטיסה של שתיים וחצי.

הבורדניג היה מתוכנן לשעה אחת וחצי וכעת היה רק שבע וחצי בבוקר, ויש לנו 6 שעות להרוג.
קיבלנו שוברים לארוחת בוקר (7 יורו) וצהריים (15 יורו) ועשינו צ'ק אין למזוודה כדי שלא ניסחב איתה.
היה יכול להיות נחמד לנסוע לפונטה דלגדה ולשבת שם לקפה, להסתובב קצת בעיר לפחות. אם עדיין היה לנו רכב היינו קופצים ל-Vila Franca do Campo שרחוקה מכאן רק 30 דקות נסיעה. בטח לא לשבת בשדה התעופה כל הזמן הזה. אבל מזג האוויר הסוער בחוץ רק הלך והחריף ולא היה נראה שיכולנו להסתובב בחוץ כך או כך גם אם היינו רוצים.

בינתיים מחוץ לדוכן של Sata השתרך תור של עשרות אנשים, שמענו בחצי אוזן שמישהו שובץ לטיסה של עשר בלילה. איזה סיוט. מזל שהיינו כאן כל כך מוקדם בשביל להחזיר את הרכב, לפחות הצלנו כמה שעות טובות מהיום וננחת בליסבון כשעוד יש אור ולא נפסיד את היום לחלוטין. השתמשנו בשוברים לרכוש אוכל, מסתבר ש-22 יורו בשדה תעופה זה לא מספיק להרבה והיינו צריכים להשלים מכיסנו בשביל קפה וסנדביץ. והאוכל כמובן כמו שאפשר לדמיין, אוכל וקפה של שדה תעופה קטן על אי בודד.

הטיסה של שתיים יצאה בפועל רק בשתיים וחצי, ועד שנחתנו, אספנו את המזוודה ולקחנו רכבת תחתית למלון, כבר היה שבע וחצי. לחקור את החלקים של העיר שלא היינו בהם, קצת פחות יתאפשר היום. 
הגענו מיוזעים ומטונפים וכל מה שרצינו זה להתקלח ולחפש מקום לאכול בו ארוחת ערב.
לצערי הפסדנו את היום הזה בליסבון.

אחרי המקלחת כבר היה שמונה ויצאנו לשיטוט רגלי באור אחרון דרך סמטאות העיר העתיקה. את ארוחת הערב עשינו במסעדת Tantura הישראלית של איתמר ואלעד, זוג ישראלים שעברו לליסבון ופתחו מסעדה ישראלית עם טויויסטים מקומיים. היו אוכל ושירות מצויינים, ודווקא התאים לנו משהו מוכר מהבית לסגור ככה את הערב האחרון של הטיול.

יום 9 - ליסבון וטיסה לארץ

הטיסה לישראל הייתה בשלוש אחר הצהריים. עשינו צ'ק אווט מהמלון והשארנו שם את התיקים.
רצינו להסתובב בחלקים שלא היינו בהם עדיין. חשבנו לפתוח את הבוקר בארוחה בבית קפה Dear Breakfast, בחוץ השתרך תור ארוך ונאמר לנו לצפות ל-45 דקות המתנה. זה לא היה בא בחשבון והמשכנו ללכת ברגל לבית קפה אחר בשם Fauna & Flora. אכלנו ארוחה מעולה עם קפה טוב מבלי לעמוד באף תור.
חלופה נוספת היא הקונדטוריה Manteigaria ששמעתי עליה המון המלצות, אבל אנחנו חיפשנו אוכל של ממש ולא מאפים.

משם המשכנו להסתובב ברגל. הלכנו דרך תצפית Miradouro de Santa Catarina, עברנו ברחוב הצר עם העליה החדה של Bica Funicular וסיימנו בתצפית הגבוהה בסמוך ל-Santa Justa Lift.
האזור הזה של העיר יפה מאוד, צבעוני ומרגיש מלא היסטוריה.

לקראת הצהריים חזרנו למלון, לקחנו את החפצים ונסענו ברכבת התחתית לשדה התעופה ומשם בחזרה לארץ.

קישורים חיצוניים

• רשימה נוחה של כל המסלולים האפשריים במדיירה
• כל המידע שצריך על המסלולים במדיירה