איים אזורים עם ילדים קטנים

טיול של 15 יום באיים האזורים עם 3 בנים קטנטנים ושני הורים אמיצים.

תאריך הטיול	June 2024
משך הטיול	15 ימים
עונה מומלצת	בין אפריל לספטמבר כאשר יורד פחות גשם. עדיף יוני או ספטמבר שהמזג אוויר מספיק חם לכניסה למים אבל לא מאוד עמוס עם תיירים.

תוכן עניינים

קצת עלינו

אנחנו משפחת צרפתי: שחר, לאה ושלושת הבנים - איתן בן 5, אביב בן 3, ואריאל הקטנצ'יק בן 5 חודשים. עוד לפני שנולד בננו הבכור, הבטחנו אחד לשני שהילדים לא יעצרו אותנו מלגלות את העולם. ב5.5 שנים שעברו
מאז הצטרפו עוד 2 שובבים נוספים אבל ההבטחה הזו מתקיימת! הספקנו לטייל ביוון, דרום אפריקה, ארה"ב (3 פעמים), ואיטליה, ועל הדרך צברנו לא מעט ניסיון בטיולים עם ילדים.
עם לידתו של הקטנצ'יק, היה ברור שנרצה לסיים את חופשת הלידה בהרפתקה נוספת. חיפשנו מקום פחות מוכר, עם שפע של טבע ואופציות לטיולים. ששמענו על האיים האזוריים זה היה ברור שזה יהיה היעד הבא.

תכנון טיול

למי שאוהב תכנון טיולים, תכנון טיול לאיים אזוריים מאוד קל וכיף! האיים מאוד קטנים ויש כל כך הרבה מה לעשות שקשה "לטעות". כל פינה שם טבולה בטבע משגע ואפשר פשוט להסתובב ממקום למקום בלי תכנון וממש להנות. הכי חשוב שם זה גמישות בגלל המזג אוויר שיכול להשתנות ברגע. לפני הטיול קראתי קצת על המקום ועל הטיולים השונים שיש שם, אבל בעיקר נכנסתי לגוגל מפות ופשוט חיפשתי מקומות. בכל מקום שאהבתי סימנתי. עם 3 ילדים קטנים אופי הטיול שלנו הוא קצת אחר- לרוב אנחנו עושים איזה טיול קצר ואז פשוט מתמקמים באיזה פינה בטבע ונשארים שם שעות. פחות חיפשנו אטרקציות או טיולים אתגרים. בכל יום בחרנו אזור אחר לפי מזג האוויר וזרמנו בין הנקודות שסימנתי בהתאם למצב רוח שלנו והמזג האוויר.
היה לנו 14 יום לטייל אז החלטנו להתמקד בעיקר בסאו מיגל ורק לבקר בעוד אי אחד. בחרנו בפלורס כי ברגע שראיתי תמונה של המקום לא יכולתי לחשוב על משהו אחר. התכנון הראשון היה לטייל 5 ימים בצד המזרחי של סאו מיגל, אז 4 ימים בפלורס, ואחר כך עוד 5 ימים בצד המערבי של סאי מיגל, אבל בגלל אילוצי לינה וטיסות זה לא התאפשר. בסוף היינו 9 ימים ראשונים בסאו מיגל- שחילקנו לשתי מקומות לינה בשביל לקצר נסיעות ואז 4 ימים בפלורס ואז ביום האחרון שוב בסאו מיגל.
***חשוב! לא להזמין טיסה חזרה מפלורס קרוב מידי לטיסות אחרות כי יש הרבה ביטולים עקב מזג האוויר***

טיסות

בזמן מלחמה לא היו יותר מידי אופציות של טיסות ולא רציני להסתכן בביטולים לכן טסנו עם אלעל דרך צרפת. טיסה של 5 שעות לפריז ועוד 4 שעות לסאו מיגל. היו לנו 4 שעות קונקשין בהלוך ו2.5 בחזור- מה שאמור להספיק, רק ששום דבר לא הלך חלק. השדה בפריז מאוד גדול ודורש הרבה זמן לעבור בין טרמינלים. יש שם תורים ארוכים והרבה בלגן ומעט מאוד אנשים שמדברים אנגלית או שרוצים לעזור. בהלוך איבדו את הכסא בטיחות שלנו ובחזור היה לנו איחור בטיסה וכמעט פספסנו את הקונקשיין- וגם איבדו לנו את העגלה וכל המזוודות. המלצה שלי- אם אפשר עדיף לטוס דרך מקום אחר, במיוחד עם ילדים.

לטיפים כלליים לטיסה מוצלחת עם ילדים תסתכלו בפרק בסוף!

לינה

בחופשות אנחנו לרוב ישנים בדירות ולא במלונות. עם ילדים זה מאוד נח שיש מטבח משלנו וקצת יותר מרחב. זה בדרך כלל יותר זול וגם הזדמנות נפלאה לפגוש מקומיים. כדאי להתחיל לחפש מקומות לינה כמה שיותר מוקדם בשביל לתפוס את המקומות הכי שווים. בימינו יש הרבה פעמים אופציה של ביטול חינם, אז אני תמיד מזמינה מראש כמה אופציות שונות. אחרי שסוגרים טיסות מבטלים מה שלא צריך.

סאו מיגל-
לא חסר מקומות לינה ואם מזמינים מראש אפשר למצוא הכל, ממלונות פאר ועד להוסטלים הכי פשוטים. אנחנו ישנו ב3 מקומות שונים:

1) Maria's Haven בSanto Antonia-
דירת נופש בצד הצפון-מערבי של האי, ממוקמת בעייריה קטנה (ולא מעיינת במיוחד). אני חייבת לציין שמריה הייתה אישה ממש מקסימה והתאמצה לעזור לנו בכל דבר. היא דאגה לנו לציוד תינוקות, עצים למדורה, ואפילו הביאה לנו סלקל של הנכד שלה כאשר שלנו לא הגיע. היא סיפרה לנו על החיים באי ואיך הוא השתנה לאורך השנים. הדירה הייתה בסדר גמור אבל לא מדהים. היתרונות של המקום היו שהיה בו הרבה מרחב, גינה גדולה וגישה לבריכה (שבסוף לא השתמשנו).

2) Worlds Nests Furnas Pods Village-
מלון דירות קטנטן בקצה של העיר פורנס. מקום מקסים ושקט שהפתיע אותנו ממש לטובה ושאני ממליצה עליו בחום. יש במקום כמה בקתות בודדות עם חדר שינה, סלון ומטבחון קטן. חדרים בסטנדרט גבוה וגם ארוחת בוקר מפנקת. מסביב לבקתות יש דשא ונחל קטן ואשפר לקחת אופניים בחינם.

3) Sea Roots בMosteiros-
דירה ממש חמודה ומיוחדת בחוף המערבי. היו לנו בסוף הטיול יומיים בין החזרה מפלורס לטיסה הביתה ולכן החלטנו לקחת דירת חוף שלא מצריך אוטו. זה מתחם של זוג מניו זילנד שעברו לסאו מיגל ובנו את המקום מאפס. הדירה צבוענית ומלאה בעבודת נגרות של הבעל ומאחורה יש גינת ירק ענקית עם מלא שרקנים וטרמפולינה לילדים. מעבר לכביש נמצאת הים וכמה בריכות טבעיות ואפשר לשבת במרפסת בערב ולהסתכל על השקיעה מעל הים ולהקשיב לגלים.

פלורס-
פלורס אי קטן וממש אין הרבה אופציות לינה ולכן חשוב מאוד לסגור מראש מקום! אנחנו ישנו בAldeia Da Cuada. זה כפר שננטש בשנות ה60 ומאז שיפצו אותו והפכו אותו למלון דירות, תוך כדי שמירה על אותנטיות הכפר. מאוד התלהבתי מהרעיון ומהתמונות היפות של המקום, אבל זה היה אחד האכזבות הגדולות של הטיול. מבחוץ הכפר והבתים באמת יפים אבל בפנים סיפור אחר לגמרי. אני לא יודעת אם כל הבתים ככה, אבל אנחנו קיבלנו בית ברמה מאוד נמוכה, לא מתוחזק ומלא בעובש. לא אכנס לכל הפרטים אבל ממליצה בחום לישון בעיירה Faja Grande ולקפוץ לכפר רק לביקור.

רכב וכיסאות בטיחות

אני מאוד ממליצה למי שרוצה להנות מהאי להשכיר רכב, במיוחד עם ילדים קטנים. זה הדרך הכי טוב לגלות את האיים וזה מאפשר את הגמישות לטייל באופי והקצב שמתאימים לכם. הנהיגה והכבישים טובים מאוד, לפחות בכבישים הראשיים. בכפרים לפעמים יש רחובות צרים ודרכים תלולות אבל לא משהו שאי אפשר להתמודד איתם. ראיתי בביקורות של תצפיות וחופים מסוימים שהיה רשום שהדרכים לא טובות אבל בפועל לא נתקלנו בבעייה. מה שכן, רוב הרכבים להשכרה עם הילוכים, אז אם אתם צריכים רכב אוטומט כדאי לבדוק רכבים הרבה מראש.

כסאות בטיחות-
זה תמיד שאלה אם כדאי להביא מהבית או להשכיר במקום. עם 3 ילדים שצריכים כסא היה לנו ברור שלא נסחוב את כולם איתנו. החלטנו לקחת רק את הכיסא של התינוק ולהשכיר עבור 2 הגדולים כסאות מהחברה. חשוב מאוד להזמין את הכסאות מראש! בשתי האיים הכסאות של הגדולים היו בסדר גמור- קצת מיושנות אבל במצב סביר. למזלנו הרע, כסא התינוק שלנו לא הגיע (לא עבר קונקשיין) ונאלצנו לקחת כסא תינוק מחברת ההשכרה. פה המצב של הכסאות היה על הפנים. היה להם רק כסא אחד המלאי שמתאים לתינוק קטן והוא היה פג תוקף ב2014 ומלא בחלודה, אפילו לא גבו מאיתנו כסף עליו מרוב שהיה מרושל. הנסיעה לדירה מהשדה הייתה רק 20 דקות ולא היה לנו ממש ברירה אז לקחנו אותו ונסענו ופשוט קיווינו לטוב. למזלנו שהגענו, סיפרנו לבעלת הדירה ולאחר שעה היא דפקה לנו בדלת עם סלקל כמעט חדש ביד. ערב למחרת הביאו לנו את הכסא והכל הסתדר.

סאו מיגל- יש המון חברות השכרה ואם מזמינים מראש אין בעייה לקבל כל סוג רכב שתרצו. אנחנו שכרנו מWonder Island Rent a Car כי הם היו זולים משמועתית מהאחרים והם היו בסדר גמור (חוץ מהכסא תינוק). אנחנו רצינו רכב יחסית גדול כי יש לנו הרבה ציוד. השכרנו Dacia Jogger- רכב 7 מקומות "קטן". בפועל קיפלנו את הכסאות האחוריות והשתמשנו רק בבגאז' הגדול. זה היה אוטו מאוד נח לטייל איתו באי ולא הרגשנו שהוא גדול מידי.

פלורס- יש רק 2 חברות השכרה באי ומלאי הרכבים מוגבל מאוד. חשוב מאוד להזמין רכב מראש אחרת לא תצליחו להשיג. בנוסף יש רק 6 מוניות באי והם מאוד עסוקים. בגלל שאין תחרות, החברות שם דיי מגעילות ועושות מה שבא להם. אנחנו הזמנו Station wagon עם בגאז' גדול אבל שהגענו נתנו לנו רכב פיצי וניסו לשכנע אותנו שזה מאותו קבוצה שהזמנו. רק אחרי שחזרתי בעצבים לדלפק האחראי שם "נזכר" שהרכב שלנו עוד לא מוכן ושיוכלו להביא לנו אותו רק בערב. היו שם בחניון כמה רכבים גדולים יותר של 7 מקומות אבל לא הסכימו לשדרג אותנו. לפחות הסכימו לשלם לנו מונית עד המלון כי לא הצלחנו להיכנס כולנו לאוטו. למונית חיכינו מעל שעה וזה היה סיפור מאוד מעייף ומלא בעצבים. בערב הביאו לנו את הרכב, שהיה דיי ישן אבל לפחות מה שהזמנו.
***טיפ קטן וחשוב! שנוחתים בפלורס כל הנוסעים במטוס הולכים לדלפק ההשכרה שנמצא ממש ליד היציאה ונהיה תור ארוך מאוד (אנשים חיכו שם שעה לפחות). שתגיעו כדאי שמישהו ירוץ קדימה ישר שיורדים בשביל לתפוס מקום בתור.

מזג אוויר

המיקום באמצע הים האטלנטי מעניק לאזוריים טמפרטורות מתונות אך ניתנות לשינויים מהירים ודרמטיים. אומרים שביום אחד אפשר לחוות את כל 4 העונות. למרות שזה אי קטן מזג האוויר גם יכול להשתנות מאוד מאזור לאזור. באזורים הגבוהים יכול להיות ימים שלמים של ערפל כאשר בחופים לרוב המזג אוויר שמשי ובהיר.
לנו היה הרבה מזל, ולא ממש חווינו יום גשום. בהתחלה ניסיתי להעזר בגוגל לתחזיות אבל זה לא היה מדיוק ולמדנו שצריך פשוט לתגמש עם מזג האוויר. שהיה ערפל או גשם במקום אחד, פשוט נסענו למקום אחר וככה הגשם לא הפריע לנו. מה שכן, את התצפיות של Sete Cidades וLagoa do fogo חשוב להגיע עם שמיים בהירים, אחרת לא רואים כלום. מומלץ להסתכל באפליקציה של המצלמות (spot azores) אבל גם לקחת בחשבון שזה יכול להשתנות מאוד מהר.
מבחינת לבוש- ביוני הטמפרטורות היו מאוד נעימות. לא חם אבל מאוד לח. לבשנו בגדים קצרים אבל תמיד היה בתיק סווטשרט וגם מעיל גשם. בבקרים ובחלק מהתצפיות לבשנו סווטשרטים, את המעילי גשם כמעט ולא השתnשנו. המים עדיין היו קצת קרים לשחייה אבל זה לא עצר את הילדים.

אוכל

אם יש תחום אחד שצריך להשתפר באיים, זה האוכל. זה לא שאי אפשר למצוא אוכל טוב, למי שזה חשוב אני בטוחה שזה אפשרי, אבל לאנשים כמונו שמחפשים אוכל מהר ופשוט אל תצפו להרבה.
תמיד שטסים עם ילדים אנחנו לוקחים דירה או מלון עם מטבח ומכינים הרבה ארוחות בעצמנו. בסאו מיגל יש מרכולות בכל כפר וגם סופרים גדולים בPonta Delgada וRibiera Grande. את הקניות שלנו בסאו מיגל עשינו בRibiera Grande והיה כמעט כל מה שרצינו. הדבר היחיד שלא מצאנו זה חלב טרי, דבר שדיי מצחיק כי יש שם בכל פינה פרות חלב, אבל משום מה מוכרים שם רק חלב עמיד. גם הפירות וירקות לא מדהימות יחסית למה שיש בארץ. קנינו שם גם שמפו, סבון וחיטולים וראיתי שיש את כל מוצרי התינוקות והפארמה.
בדרך כלל אכלנו ארוחת בוקר וערב בדירה וארוחת צהריים במסעדות. חיפשנו תמיד מסעדות על הדרך, שנמצאים ליד איזה חוף או דשא. לרוב הצלחנו למצוא מקומות כאלו, אבל מגוון ואיכות האוכל לא היה משהו. ברוב המקומות האופציות היו המבורגר, ציפס ומאכלי ים. אנחנו לא ממש אוהבים מאכלי ים אז יצא לנו לאכול לא מעט המבורגרים, ולרוב הם לא היו טעימות במיוחד. לא הלכנו למסעדות יוקרה אבל הבנתי שאם רוצים צריך להזמין מקום מראש. הימים שם ארוכים ועמוסים והילדים היו רעבים כל הזמן. תמיד גם הכנתי כריכים לדרך, שלא ניתקע עם ילדים רעבים ועצבנים וגם המון המון נשנושים.
באי פלורס מצב האוכל אפילו פחות טוב. אין סופר גדול ובמרכולות המבחר מאוד מאוד מצומצם. יש אספקה פעם בשבוע ומוצרים בסיסיים כמו לחם, ירקות וביצים נגמרים מהר. יש כמה מסעדות באיי אבל כדאי לבדוק עם מישהו מקומי לגבי השעות כי לפעמים סוגרים באמצע היום. שהיינו שם אכלנו הרבה פסטה וקורנפלקס. אפילו כריכים לא יכולתי להכין כי לא היה לחם, אבל הסתדרנו עם עוגיות ותפוחים (שמשום מה היו בשפע).

יום 1: אזור Sete Cidades

התחזית הראה יום בהיר והחלטנו לנסות את מזלנו בתצפיות המפורסמות של סאו מיגל ולבלות יום רגוע באגם. יצאנו לדרך בבוקר המוקדם ולאחר 10 דקות נסיעה נתקענו בפקק גדול, של פרות. לאחר המתנה של 10 דקות והרבה צחוקים המשכנו לתצפית של Miradouro da Groto do Inferno אבל שהגענו היה ערפל. המשכנו לתצפית השנייה- Miradouro da Vista do Rei. שם אפשר לחנות קרוב לתצפית, אז עצרנו למרות הערפל. הספקנו לראות את האגמים ל5 דקות עד שהגיע ערפל כבד שהסתיר אותם לגמרי.
משם המשכנו לאגם של Sete Cidades לאתר קמפינג שנמצא קצת אחרי העיירה. עד שהגענו כבר התבהר וגילינו שם מקום מושלם לילדים: מדשאות גדולות של דשא, ברווזים חברותיים, נופים יפים, מנהרה עם תעלת מים, ומלא מלא טבע- והכי כיף היינו כמעט לבד שם. בילינו שם כ3 שעות עד שהגיע הזמן לארוחת צהריים. נסענו לעיירה ואכלנו במסעדה דיי גרועה, אבל עם יתרון אחד עצום שהיא על האגם ועם מלא מקום לילדים להתרוצץ. אחר כך השכרנו קייק ובעלי יצא לסיבוב באגם עם הילדים הגדולים בזמן שאני נחתי על הדשא עם התינוק.
משם נסענו חזרה לMiradouro da Groto do Inferno. אם השער סגור חונים ליד האגם Lagoa do Canario והולכים ברגל. בדרך סיפרתי לילדים את האגדה על איך האגמים קיבלו את הצבעיים שלהם. בקצרה- נסיכה עם עיניים כחולות התאהבה ברועה צאן עם עיניים ירוקות. שהמלך גילה הוא הפריד ביניהם ומרוב בכי נוצרו 2 אגמים בצבע העניים שלהם. הם התחברו מאוד לסיפור וזה הוסיף מאוד לחוויה שלהם שם. לאחר הליכה קלילה (אך קצת משעממת) של חצי שעה הגענו לתצפית. כבר נעלמו העננים וזכינו בתצפית מרהיבה- צילמנו בערך 500 תמונות עד שהילדים כבר השתגעו מאיתנו וחזרנו למלון.
כדאי להנות מהתצפיות האלו מאוד מומלץ לנסות להגיע ביום בלי עננים ולבדוק באתר spotazores.com. המזג אוויר יכול להשתנות מאוד מהר, אז אם יש ערפל תנסו לבדוק אחרי כמה שעות ויש סיכוי טוב שתצליחו. גם כדאי לשים לב שמאוד עמוס שם באמצע היום (מגיעים אוטובוסים של תיירים) על מנת להנות משקט ולקבל תמונה נקייה כדאי להגיע בבוקר מוקדם או בערב. אנחנו היינו שם ב- 5 בערב בתחילת יוני והיו לפחות עוד 10 אנשים איתנו בתצפית.

יום 2: שדות תה וחוף Moinhos

לפי התחזית היה אמור להיות בוקר בהיר ואחר כך סערה שמתחילה בסביבות 12. החלטנו לעשות טיול בוקר בשדות התה ואז לזרום עם היום לפי מזג האוויר.
יצאנו שוב מוקדם לGorreana Tea Factory. שם יש 2 מסלולי הליכה שיוצאים מהמפעל- אחד מעגלי של 3 קילומטר ואחד הלוך חזור של קילומטר 1. בחרנו במסלול של 3 קילומטר ויצאנו לדרך. זה מסלול שמתחיל ומסתיים בשדות תה שמול המפעל ובאמצע עולים דרך היער על כביש עפר לתצפית. הנוף מלמעלה מאוד יפה אבל העלייה קצת משעממת והיה קשה קצת עם הילדים. החזרה יותר יפה ומעניינת, קצת תלול לקטנים אבל שלי הסתדרו. ההמלצה שלי זה לוותר על המסלול ופשוט להסתובב בשדות התה הקרובות למפעל (עוברים את הכביש). לקראת סוף הטיול ראינו ענן גדול ואפור בדרך אז מיהרנו חזרה למפעל. שהגענו היה כבר מפוצץ באנשים ובאוטובוסים של תיירים. יש שם סיור עצמאי חמוד מאוד שמסבירים איך מכינים את התה ורואים איך כל המכונות עובדות. בסוף אפשר לטעום 2 סוגים של תה. הבן 5 שלי היה מרותק לגמרי מזה והיינו צריכים ממש לגרור אותו משם בכח.
משם המשכנו לעוד מפעל תה- Porto Formoso Tea Factory שנמצא 5 דקות נסיעה משם. זה מקום הרבה יותר קטן ושקט. רואים סרט של 5 דקות שמסביר על המקום ואז אפשר לטעום עוד תה. כדאי לבקש גם
את עוגיות התה שהיו לי מאוד טעימות. יש שם גינה גדולה ומאוד מושקעת ונופים ממש יפים. המפעל עצמו לא היה כל כך מעניין אבל זה מקום קסום ושקט ושווה ביקור. הילדים מאד נהנו להתרוצץ בגינה ואנחנו נהנהנו מקצת מנוחה.
המשכנו משם לעיירת Moinhos שנמצאת קרוב. התכנון היה לאכול ארוחת צהריים במסעדה פשוטה שליד הים ולנסות להרוויח עוד קצת שמש לפני הסערה. הגענו למסעדה חמודה שיושבת ומשקיפה על חוף ים קסום ומושלם לילדים. בזמן שחיכינו לאוכל הילדים שיחקו בחול. הגלים היו חזקים אבל יש נהר שנשפך לים שעובר ליד המסעדה והילדים טבלו שם ונהנו מלקפוץ בין האבנים. אחרי ארוחה סבירה (לא מדהים אבל בסדר) עדיין לא הגיע הסערה אז נשארנו בחוף. כל הזמן היו עננים אפורים שנראו שעוד שנייה מגיעים אבל איכשהו זה לא קרא, ולבסוף נשארנו שם כמה שעות. הילדים מאוד מאוד נהנו ולא רצו ללכת. בעירייה יש גם מפל שאפשר להגיע עליו עם קצת הליכה אבל לא הספקנו.
בדרך חזרה לדירה עצרנו בסופר בRibiera Grande. זה סופר גדול עם כל מה שצריך. סופר בחו"ל זה גם חוויה והסתובבנו שם כמעט שעה. הילדים ממש התלהבו מהדוכן של המאכלי ים ואנחנו קנינו אוכל, חיטולים וקצת צעצועי ים.

יום 3: אזור Lagoa do Fogo

הפעם התחזית אמרה שיהיה בוקר קר וגשום אז החלטנו ללכת לבריכות החמות Caldeira Velha. מומלץ להזמין כרטיסים מראש באתר. אנחנו הזמנו ערב לפני והיה הרבה מקום פנוי. שמזמינים בוחרים חלון של 1.5 שעות, אנחנו בחרנו את החלון הראשון ב9 בבוקר . בהזמנה יש גם אפשרות להשכיר תא אבל אין צורך- כולם מניחים את התיקים על הספסלים ליד הבריכות. הגענו קצת אחרי 9 וקיבלנו צמידים צבעוניים ונכנסנו בלי תור. בפנים היו כבר לא מעט אנשים. מומלץ להגיע לבושים מראש בבגדי ים כי תאי ההחלפה עמוסים. היה רוח מאוד חזקה ורצנו מהר מהר לבריכות. אני נכנסתי ראשונה עם 2 הגדולים ובעלי הסתובב עם התינוק במתחם. המקום ממש יפה והבריכות מפנקות. יש 3 או 4 בריכות חמות ועוד בריכה "קרה" עם מפל 5 דקות הליכה מהבריכות החמות. המים יחסית רדודים, אבל שמתי לקטן שלי מצופים ליתר ביטחון. הילדים ממש נהנו לשחות בבריכות וגם להסתכל על הנביאה של המים החמים המבעבעים מהאדמה. יש גם מלא מלא צפרדעים. אחרי 40 דקות התחלפתי עם בעלי והלכנו יחד לבריכה עם המפל. הילדים נכנסו לשם עם בעלי אבל המים היו להם קרים והם רצו לחזור לבריכות החמות. אחרי שעה וחצי יצאנו- ויתרנו על מקלחת והחלפנו בגדים באוטו כי לא היה לנו כח לחכות בתור לתאי ההחלפה.
שסיימנו החלטנו לנסוע לתצפית של Lagoa do Fogo. נוסעים לחניון גדול והתצפית ממש על הכביש. ( חשוב לשים לב שבעונת התיירות אי אפשר להגיע לשם עם רכב פרטי). 2 הקטנים נרדמו באוטו בדרך אז שהגענו יצאתי עם הבן הגדול לתצפית. התמזל מזלנו והשמיים התבהרו כמה דקות אחרי שהגענו. יש שביל שיורד מהתצפית לחוף של האגם. הבן שלי ממש רצה לטייל קצת אז אמרתי לו שאפשר לרדת קצת בשביל- הלכנו כ15 דקות בירידה עד שהגענו לבערך חצי דרך. שם עצרנו לנשנוש ואז חזרנו למעלה. ראינו בדרך הרבה אנשים שחזרו מהחוף למטה ונראו ממש גמורים מההליכה. שחזרנו למעלה כבר פגשנו שם את בעלי עם 2 הקטנים שהתעוררו. צילמנו כמה תמונות והחלטנו להמשיך לתצפית השנייה Miradouro do Pico da Barrosa- תצפית נחמדה שאפשר לראות ממנה את שני צדדי האי וגם כמובן את האגם. היו שם רוחות מאוד חזקות שהגענו והפעם אני נשארתי עם הקטנים באוטו בזמן שבעלי עלה עם הגדול על איזה גבעה שם. הבן הגדול שלי היה מבסוט מהרוחות העזות וחזר מאושר.
משם נסענו למפל Salto do Cabrito. לא המפל הכי מטורף שראינו באי אבל הוא על הדרך ומאוד נגיש לעצירה קצרה. שמגעים רואים חניון גדול- לא לחנות שם! אפשר להמשיך בירידה כמעט עד המפל עצמו וככה לחסוך חצי שעה של הליכה על כביש. הכביש מפוטל ותלול אבל הוא טוב ויש שפע של חנייה למטה. במפל היו הרבה אנשים, חלק גדול מהם היו איתנו בבריכות בבוקר, אבל המקום גדול וכיפי. הילדים נהנו מאוד לשחק שם בין האבנים. אני והגדול שלי גם העזנו לקפוץ למים שהיו קפואים כמו קרח אבל מרעננים. בעלי הלך עם הגדול למסלול קצר ונחמד שעולה מעל המפלים ובסוף מגיע לגשר גבוה מעל הנחל. מומלץ לילדים מעל גיל 5 בגלל הגבהים. בסוף בילינו במפל בערך שעתיים ואז חזרנו הביתה.

*חשוב לציין שבכל האזור לא מצאנו מסעדה או פוד טרק (חוץ מבחוץ לבריכות החמות, אחד שמכר חטיפים ושתייה בלבד). אנחנו תמיד מטיילים עם כריכים ומלא נשנושים אז היינו בסדר אבל חשוב לקחת בחשבון.

*באותו אזור יש מסלול הליכה שמאוד רציתי לעשות הנקרא Janela do Inferno. זה מסלול של 7 קילומטר שאמור להיות מתאים לילדים ואפשר בקלות לשלב ליום של הבריכות חמות. בסוף הרגשנו שזה קצת קשוח לבן ה3 וויתרנו.

יום 4: שייט לוויטנים וPonta Delgada

התלבטתי מאוד אם בכלל לקחת את הילדים לשייט לוויתנים. מצד אחד ידעתי שהילדים שלי מתים על הים וחיות, אבל 4 שעות על סירה יכול היות מאוד קשוח. בסוף החלטתי שנלך על זה, וישר הזמנתי מאמזון כל מוצר אפשרי שיכול להקל על מחלת ים. בדקתי את המזג אוויר מראש והזמנו מקום ליום עם הכי מעט רוחות. יצאנו על סירה גדולה של חברת Moby dick, חברה משפחתית שהתרשמתי מהם לטובה. (אשפר גם לצאת עם סירות קטנות לחוויה יותר אקסטרים אבל זה לא מתאים לילדים קטנים.) לפני שיצאנו כולנו לקחנו כדורים נגד מחלת ים. בשעה הראשונה היה ממש כיף. הילדים היו מאושרים וראינו הרבה דולפינים שקפצו ושחקו עם הסירה. אחר כך יצאנו לחפש לויטנים, והצרות התחילו. על מנת למצוא את הלוויטנים צריך להמתין הרבה, ובזמן הזה הסירה פשוט עומדת ומתנדנדת בגלים. למרות שלא היה רוח, היה לנו מזל לא טוב והים היה "choppy". בערך שעה וחצי אחרי שיצאנו, שני הילדים הגדולים התחילו להרגיש לא טוב וגם לי התחיל בחילה בקטנה. ניסינו לעזור להם, אבל שום דבר לא ממש הצליח, ואחרי חצי שעה שניהם הקיאו וישר נרדמו חזק. בזמן שישנו שעתיים על ספסלי הסירה, ראינו 2 לוויטנים מרשימים וגם מחזה של הקאות בלתי פוסקות של בערך 75% אחוז מהנוסעים. בזכות התרופות כנראה שאני ובעלי היינו בין הבודדים שלא הקיאו, אבל הרגשנו בחילות חזקות ואני הרגשתי בעיקר רגשות אשמה שהבאתי את זה על הילדים. בשעה האחרונה של הנסיעה כולם היו כבר מעולפים או פשוט ישבו בשקט והתרכזו בלא להקיא. הילדים להבדיל, התעוררו קצת לפני שהגענו- רעננים, שמחים ובלי שום זכר לבחילה. סיפרתי להם סיפורי הקאה וחשבו שזה הדבר הכי מצחיק ונהדר בעולם. ירדו בסוף מהסירה מאושרים והגדול אפילו ביקש לצאת שוב.
לאחר שהתאוששנו מהשייט היינו כבר ממש רעבים אז אכלנו במסעדה ממש ליד. האוכל היה בינוני מינוס אבל זה היה נח ומהר. אחר כך הסתובבנו קצת במרינה והסתכלנו על דגלי הספינות שמצויירים על הרצפה, מנהג של ימאים שעוצרים באיים האזורים כאשר חוצים את הים האטלנטי. חיפשנו דגל ישראל אבל לא מצאנו. משם המשכנו ברגל למרכז העיר של Ponta Delgada. הסתובבנו טיפה במרכז העיר ונכנסנו להסתכל על הכנסייה. זאת הזדמנות טובה לעצור בחנות מזכורות, שיש שם בשפע.
משם נסענו ל Plantação de Ananás dos Açores, מטע אננס קטן וחביב בפונטה דלגדה. יש שם סיור עצמי בין החממות ובית קפה עם מאכלי אננס. הסתובבנו שם שעה וקינחנו בגלידה אננס לילדים ובירת אננס לנו. לא מקום חובה אבל עצירה נחמדה אם נמצאים באזור.
הילדים ממש רצו ללכת לים אז נסענו לחוף Santa Barbara שנמצא בRibiera Grande. תכננו לאכול שם ארוחת ערב באיזה מסעדה על הים אבל שהגענו היה רק ישיבה בפנים וזה לא התאים לילדים קטנים. בחיפוש גוגל מהר מצאנו במרחק של 2 דקות משם פוד טראק של מקומיים בשם Vamos ao Vadim .שם פגשנו אישה פורטוגזית שמחה וחייכינית וכל משפחתה המורחבת. הילדים אכלו שם נקניקיות ואנחנו קיבלנו 2 כריכי עוף ענקיים וטעימים ביותר וכל זה ב16 יורו. זה המקום היחיד באי שאשכרה נהננו מהאוכל. אחרי האוכל חזרנו לחוף והסתובבנו קצת בין האבנים בכניסה עד שפתאום נפתחו השמיים והגיע מבול. למזלנו היינו ממש ליד האוטו, רצנו אליו וחזרנו הביתה לערב רגוע.

יום 5: חוף Santa Barbara וRibeira dos Caldeiroes

בבוקר עשינו צ'ק אוט מהדירה שלנו לטובת מעבר לעיר פורנס. הילדים מאוד רצו ללכת שוב לים, אז אחרי שסיימנו לארוז את הכול יצאנו חזרה לחוף שהיינו בו יום קודם- חוף Santa Barbara. זה חוף מאוד גדול שנמצא בעיר Ribiera Grande. ליד החנייה יש אזור עם סלעים וצמחייה מאוד יפה, שאפשר להסתובב בו ולטפס על האבנים. יש שם אבני לבה מאוד מרשימים והמון סרטנים. אחרי שעה המשכנו לחלק שני של החוף, סטריפ ארוך של חול שחור. זה חוף של גולשים והים יכול להיות קצת סוער אבל זה גם חוף מאוד נח לילדים עם הרבה מרחב, חול ממש, מצילים, ומקלחות ושירותים. רק אזורים עם צל אין, אז כדאי להביא שמשיה. מי שרוצה גם יכול לעשות שיעורי גלישה. בילינו שם כמה שעות ביום ים קלאסי. אחרי שסיימנו, התקלחנו זריז ואכלנו צהריים של כריכים על הטיילת תוך כדי שציפינו בגולשים.
משם המשכנו לפארק בשם Ribeira dos Caldeiroes. זה פארק מאוד נחמד ומסודר עם כמה שבילים, נחל ומפלים. רוב הפארק הוא עם גינון ופחות טבע פראי אבל הוא עדיין מאוד יפה ומרשים. יש גם חנות מזכורות ובית קפה. אנחנו התחלנו במפל הגדול שליד החנייה. משם המשכנו בשביל קטן שיוצא מהפארק הרשמי אבל שנראה שהרבה הולכים עליו. 10 דקות הליכה קלילה והופתענו לגלות מפל קסום מוקף בירוק בלב ג'ונגל. אחרי עצירת נשנוש חזרנו לפארק הרשמי. עברנו לצד שני של הפארק והמשכנו להסתובב עוד שעה וגם אכלנו גלידה. זה אחלה מקום לעצירה קצרה ומעולה לאנשים שלא מיטבי לכת.
אחר כך נסענו לעיר פורנס למלון החדש שלנו World's Nest Furnas Pods Village. מלון קטנציק וממש מקסים ששוכן בקצה של העיר וטבול בטבע. בזמן שאני פירקתי את הציוד, בעלי יצא עם הילדים לטיול קטן בשטח המלון. שם גילו יער ירוק, נחל, וכמובן עוד מפלון קטן. סיימנו את היום במלון עם ארוחת ערב וסרט.

יום 6: טיול Salto do Prego, חוף המזרחי וNordeste

קמנו בבוקר ונסענו לכפר Faial da Terra. משם יוצא מסלול הליכה מעגלי של 5 קילומטר ברמת קושי בינונית. החלק הראשון של הטיול הוא עלייה דרך היער למפל Salto do Prego. בדרך מטפסים ליד נחל עם מפלונים קטנים ופוגשים להקה של תרנגולים חברותיים. השביל היה קצת בוצי ולקח לנו 1.5 שעות בהליכה בקצב של ילד בן 3 ועם כמה עצירות. המפל עצמו גדול ומרשים. ניתן לשחות במים אבל אנחנו לא נכנסנו כי היה קריר. אכלנו צהריים במפל ואז התחלנו לחזור. החזרה מתחילה בעוד עלייה ואז מגיעים לכפר שנטשו אותו בשם Sanguinho. יש שם בר קטן עם בירות ולימונדה. לאחרונה התחילו לשפץ את הבתים הנטושים ולהפוך אותם לדירות נופש. זה כפר ממש קסום, עם המון צמחייה ונוף לים. בזמן שהילדים שיחקו בדשא ורדפו אחרי ברוזים, ישבנו ושתינו בירה. מהכפר ירדנו עד האוטו בשביל אבנים מפוטל ותלול מאוד. זה מסלול מאוד נחמד ומתאים לילדים שיודעים ללכת החל מגיל 4-5 או עם מנשא לקטנים. הבן 3 שלי הצליח אותו בלי יותר מידי קושי אבל הוא מאוד אוהב ללכת ורגיל לטיולים ארוכים. ניתן גם להאריך את הטיול בכמה קילומטרים ולהגיע לעוד מפל.
אחרי הטיול החלטנו לנסוע לאורך החוף המזרחי עד העיר Nordeste. בניגוד לאזור של Ribiera Grande, ששם פחות התלהבנו מהעיירות, באזור המזרחי של האי הכפרים פסטורלים ויפייפיים. מאוד נהננו מלנסוע שם ופשוט לתפלא ממה שיש מחוץ לחלון. תכננו לנסוע לאורך החוף ולעצור בכמה תצפיות אבל הילדים נרדמו באוטו אז עצרנו רק בתצפית של Miradouro da Ponta do Sossego. מקום מאוד מרשים עם נוף משגע לים וגינה מטופחת. קצת פחות מתאים לעצירה ארוכה עם ילדים כי אסור לשחק על הדשא, אבל זה שווה עצירה קצרה.
שהילדים התעוררו נסענו לReserva Florestal de Recreio da Cancela do Cinzeiro, פארק עם מגרשים וגן משחקים גדול. מקום חביב ומאוד נקי שמתאים בעיקר למי שמחפש מקום לילדים קטנים להוציא אנרגיות. יש גם מסלולי הליכה במקום אבל לא בדקנו אותם.
משם נסענו לעיר Nordeste בשביל ארוחת ערב. הגענו ב6:30 בערב עם ילדים מאוד רעבים וגילינו שרוב במסעדות בעיר סגורות לגמרי או סגרו כבר את המטבח. הסתובבנו שם קצת אבודים: הסופר היה סגור, מצאנו חנות פיצה פתוחה אבל עם המתנה של מעל שעה ובינתיים הילדים כבר התחילו להתבכיין. בסוף מצאנו מאפייה קטנה שלמרות שסגרו את המטבח נשאר להם מרק עוף וכריכים. ניסינו להבין אם זה תמיד ככה שם או שנפלנו על יום מיוחד, אבל לא הבינו מה אנחנו רוצים. אחרי שאכלנו, הסתובבנו קצת במרכז העיר ואז חזרנו למלון.

יום 7: Furnas

אחרי ארוחת בוקר מפנקת במלון, יצאנו לבריכות החמות Poca da Dona Beija שנמצאים בעיר Furnas. הזמנו מקום מראש באתר (חייבים) מ8:30 עד 10 והגענו לשם כבר לבושים בבגדי ים ומוכנים להיכנס למים. שהגענו קיבלנו צמיד צבעוני וישר נכנסנו. אפשר להשכיר שם תאים אבל בחרנו להשאיר את החפצים שלנו ליד הבריכות, יש אפילו סלים בחינם שאפשר לקחת. המקום מעוצב מאוד יפה- עם נחל כתום שזורם באמצע והמון צמחייה וגינון, אבל מרגיש פחות "טבעי". אישית העדפתי את האווירה של הג'ונגל בCaldeira Velha. יש מספר בריכות חמות בעומקים שונים ועם כמה מזרקות ומפלים קטנים. המקום נקי ומסודר והכל מתנהל כמו שצריך. הילדים מאוד נהנו שם, התרוצצו מבריכה לבריכה, "ציירו" עם הבוץ הכתום, נכנסו מתחת למפלים, ואפילו השתעשו מריח הביצים. השעה וחצי עברה מהר אבל זה הספיק לנו בול. יש שם מקלחות בתשלום אבל אנחנו חזרנו למלון להתקלח ולאכול צהריים.
אחר הצהריים נסענו לאגם פורנס. ליד החנייה יש את הגייזרים ששם מכינים "קוזידו", מאכל מסורתי שדומה לפויקה, רק מבושל בתוך האדמה בבורות מים רותחים של הגייזרים. בין 12-13 מגיעים עובדים מכל המסעדות ואפשר לראות איך מוצאים את הסירים מהבורות. זה נחמד מאוד והילדים התלהבו. אם רוצים לטעום את המנה צריך להזמין מראש מאחת המסעדות בפורנס, אבל השמועות אומרות שזה לא כזה טעים והסתפקנו מרק להסתכל. פגשנו שם אישה בשם מריה שאפשר גם להזמין דרכה ולעשות פיקניק בטבע (Maria Pic-Nic). לא אכלנו את האוכל שלה, אבל היא פתחה לילדים את הסיר והיה לזה ריח מדהים. דברנו איתה קצת והיא אישה ממש נחמדה וגם אוהבת ישראל.
באגם עצמו אפשר להשכיר סירות או קייקים. יש חורשת עצים שבדיוק צילמו שם צנה מהסדרה "Turn of the Tide" בנטפליקס (סדרה מבוססת סיפור אמיתי על סירת הברחת סמים שהתרסקה ליד עיירה מקומית). הסתכלנו קצת על הצילומים עד שנמאס לילדים (בעלי ממש התלהב מזה). יש גם פארק טבע קטן שעולה 10 יורו לבנאדם והרגיש לי מוגזם כאשר יש כל כך הרבה טבע מדהים בחינם. יש גם מסלול הליכה של 8 קילומטר שעוקף את האגם. אם הולכים על השביל הזה, אחרי כ15 דקות מגיעים לפארק חבלים גדול וחדש בשם Azores TreeTop Park. אני ממש ממליצה עליו לילדים גדולים (מעל 5). זהו עסק משפחתי שהוקם כפרויקט אהבה על ידי זוג נחמד וזה מורגש היטב במקום. בכניסה קיבלה אותנו בחיוך האישה, שישר התחברה לבן הגדול שלי. בעלה הוגו מסתובב במקום ומדבר עם כולם בהלתהבות. הוא אפילו החזיק לי את התינוק לכמה דקות בזמן שהתארגנתי. המדריכים שם שני הבנים הגדולים וגם הם מסתובבים ועוזרים לכולם בחיוך. המקום יפה ונעים לשבת בו גם בלי לטפס. במקום 5 מסלולים ברמות קושי שונות. הבן הגדול שלי היה מספיק גבוהה לעשות את שני המסלולים הקלים יותר ועשה אותם בערך 50 פעם בהתלהבות (אין מגבלה- אפשר להישאר עד שנמאס). בזמן הזה, הבן 3 נהנה מלהסתובב בשבילים במקום, לעודד את אח שלו, ולקפוץ על טרמפולינה ששמו שם לקטנים.
שסיימנו שם, חזרנו לאזור החורשה שליד החנייה שכבר היה בלי צוות צילום. אכלנו שם גלידה ואז שיחקנו מחבואים בין העצים. אחרי זה חזרנו למלון לקצת מנוחה וארוחת ערב.

יום 8: Furnas וPovoacao

ביום האחרון שלנו בפורנס תכננו ללכת לTerra Nostra (גן בוטני ובריכות חמות) אבל בבוקר הילדים ממש רצו ללכת לים וגם לנו התחשק להסתובב קצת בערים בחוץ לפורנס. התחלנו את היום בעצירה קצרה במרכז העיר של פורנס,איפה שיש מספר גייזרים. גייזרים אלו יותר גדולים ומרשימים מאלו שליד האגם ויותר "אינטראקטיבים". אפשר להגיע דיי קרוב אליהם ולהרגיש את האדים שיוצאים. מעבר לכביש יש נחל קטן עם מים רותחים ממש (תזהרו!) ובוץ צבועני. מפוזרים בין הפארק ברזי מים עם מים בטמפרטורות שונות- מ16 עד 97 מעלות. הילדים שיחקו הרבה בברזים ונהנו מ"להעיז" לגעת במים החמים. שהגענו בדיוק הכניסו שקית מלאה בתירס לתוך אחד הגייזרים, אבל זה לא היה מוכן שהלכנו אז לא טעמנו. בבוקר מודקם (סביבות 8), היינו כמעט לבד אבל לקראת 10 התחילו כבר להגיע טונות של אנשים.
משם נסענו לתצפית Miradouro do Pico dos Bodes. תצפית נחמדה מאוד, כנראה קצת פחות מוכרת כי היינו שם לבד. יש שם מגדל תצפית והמון מקום לשחק ולרוץ. הילדים ממש נהנו למרות שאין שם כלום.
משם נסענו לעיר Povoacao לאכול צהריים ולסיים את היום בים. הלכנו לסנאק בר שנמצא ליד החוף והתגלה כמקום סופר נח וכיף עם ילדים. ישבנו ברחבה גדולה שנמצא לידו גן משחקים ומגרש של מיני גולף. יש שם גם מרינה קטנה, כיכר עם כניסייה וליד החוף יש בריכה ציבורית מאוד יפה (ועם מים מאוד קרים) וכמובן החוף עצמו. בזמן שאכלנו הילדים שיחקו בגן משחקים ואנחנו אכלנו בנחת ואפילו הספקנו לשתות קוקטייל (ממליצה בחום על הסנגריה). אחר כך הלכנו לבריכה שהיה קצת קרה מידי ואז הילדים הגדולים ירדו עם בעלי לים בזמן שאני הסתובבתי עם ההתינוק. החוף עצמו קטן וקצת מבולגן אבל ראינו שהתחילו לסדר ולנקות אותו לקראת עונת הקיץ. אם הולכים 5 דקות לאורך החוף יש גם מפל חמוד. בילינו שם כמה שעות טובות ומאוד נהנהו מהאווירה במקום. בצהריים הגיעו לשם קבוצה של נוער מקומיים בגילאים שונים, כנראה שנגמר יום הלימודים. הם הסתובבו שם בנעימות ושיחקו כדורגל חופים, שחו בבריכה, תפסו סרטנים וקפצו מהמזח של הנמל. בזמן שהסתובבתי שם התבוננתי בהם וכל כך נהנתי לראות איך הם נהנים מחיי ילדות "פשוטה" ויפה, בעיקר שמתי לב שלא ראיתי אפילו מסך אחד. היה יום רגוע וקסום והרגשנו שמצאנו סוג של "hidden gem" שעדיין לא התגלה על ידי התיירים.

יום 9: טיסה לפלורס וAldeia da Cuada

בבוקר קמנו ואכלנו ארוחת בוקר ברוגע. אחרי הארוחה יצאנו ישר לשדה התעופה כדאי להספיק להגיע בנחת ובלי לחץ. הנסיעה לשדה מFurnas לקח בערך שעה ועבר בקלות. נסענו לאורך החוף הדרומי וזכינו לראות עוד כמה נופים יפים ואת האי Vila Franca do campo מרחוק. בשדה הכל עבר חלק והיה טיסה זריזה וכיפית. בדרך טסים מעל שאר האיים, ואם אין עננים אפשר לראות את ההר געש של פיקו. השדה בפלורס הוא מאוד קטן וחשוב מאוד כאשר נוחתים להגיע בין הראשונים לדלפק השכרת הרכב, אחרת תחכו מלא זמן בתור. לנו הייתה חוויה מאוד לא טובה שם. ניסו להביא לנו רכב קטן, למרות שהזמנו סטיישן. העובדים שם ניסו בכח לשכנע אותנו שזה רכב מאותו קטגוריה ורק שחזרתי למנהל בעצבים הוא "נזכר" שהרכב שלנו לא מוכן. בסוף בלית ברירה, ועם הבטחה לקבל את הרכב הנכון בערב, בעלי לקח את שני הקטנים ברכב הקטן ואני נשארתי עם הגדול וכל המזוודות בשדה. הזמינו לנו מונית אבל בסוף חיכינו שם מעל שעה עד שהמונית הגיע (יש רק 6 נהגי מוניות באי והם מאוד עמוסים). הנסיעה למלון הייתה בין המפחידיות בחיי. כמעט כל הדרך היה גשם וערפל כבד והנהג מונית נסע כמו משוגע תוך כדאי שהוא מספר לנו סיפורים בקלילות. בסוף הגענו למלון בשלום והלכנו לחדר. המלון גם היה מכוסה בערפל וירד גשם אז נשארנו שם. החדר עצמו לא היה להיט, בלשון המעטה. היה מאוד מיושן ולא מתוחזק והקירות היו מלאות בעובש. החדרים היו מאוד חנוקים, לחים וללא מזגנים. לפתוח חלון לא היה אופציה כי הם היו ללא רשתות וברגע שניסינו לפתוח כל החדר התמלא בברחשים. הביאו לנו מכשיר להורדת לחות שעזר קצת, אבל היה צריך לרוקן אותו ממים כל כמה שעות שהיה מעצבן. אחרי יום מאתגר כולם כבר היו עייפים ועצבנים אז שמנו לילדים סרט וניסינו להירגע קצת. בסביבות 7 בערב קיבלנו את הרכב שהזמנו. לא ההתחלה הכי טובה לפלורס אבל אמרנו שנאגור כוחות ומחר יהיה יום חדש!

יום 10: Alagoa Bay וFaja Grande

קמנו בבוקר ליום ערפילי וגשום והחלטנו לנסוע לצד השני של האי לחוף הנקרא Alagoa, בתקווה ששם יהיה יותר נעים. לשמחתינו, איך שהתקרבנו לאזור החוף נעלמו כל העננים. החניון של החוף מאוד קטן ומשם יוצאים לשביל קצר שמוביל לאתר קמפינג עם שירותים ומקלחות (היה ריק שהגענו) ואז שביל תלול שיורד לחוף עצמו. אנחנו המשכנו לסוף החוף לאזור עם סלעים גדולים והצלחנו למצוא פינה קטנה עם צל. זה אחד החופים היפים שהייתי בו בחיים. חוף עם אבנים שחורות עגולות וגדולות, מוקף בצוק ירוק, וסלעים ענקיים שיוצאים מהמים. אין שם חול בכלל, אבל הילדים מאוד נהנהו לטפס על האבנים, לרדוף אחרי סרטנים ולבנות רוג'ום גדול. פגשנו שם בפעם הראשונה את המדוזה המפורסמת של פורטוגל, הPortuguese Man of War. לא נכנסנו בכלל למים בגלל המדוזות, אבל היה אפשרי בדיעבד (בהמשך הטיול למדנו להכיר אותם היטב). היינו שם 3-4 שעות ובזמן הזה ראינו רק עוד זוג שבאו, הצטלמו כמה דקות והלכו.
אחרי החוף נהיינו רעבים מאוד והחלטנו לנסוע לעיר הצפונית של האיי Ponta Delgada. שם מצאנו מסעדה אחת עם האוכל הסנדרטי (המבורגר, ציפס, מאכלי ים). אחר כך המשכנו עם הכביש עד הסוף והגענו לאתר קמפינג שיש בו גן משחקים קטן ונוף יפה לים. הילדים נהנו מאוד לרוץ שם ולפרוק אנרגיות.
בחזרה החלטנו לחתוך דרך הכביש שעולה באמצע האי לאזור האגמים. ברגע שהתרחקנו מהחוף והתחלנו לעלות, חזר הערפל. למרות הערפל, זה אחד האזוריים בעיניי הכי יפים ומיוחדים שראיתי בטיול. אזור עם צמחייה ירוקה ומשונה שהרגיש כאילו הגענו לאיזה כוכב אחר. עצרנו שם ליד אחד האגמים (לא זוכרת איזה) ומצאנו שביל הליכה. התחלנו ללכת, היו רוחות חזקות וקצת ערפל אבל לא היה קר. השביל עובר ליד אגם שחור וביחד עם הערפל והירוק העמוק הרגיש כאילו אנחנו נפלנו לתוך איזה אגדה מיסתורית ועתיקה. היה משו באווירה והשוני של המקום שממש הותיר עליי חותם. אחר כך המשכנו לתצפית Miradouro Lagoa Negra e Lagoa Comprida- תצפית על שני אגמים אבל היה המון ערפל ולא ראינו וטוב.
המשכנו משם לעיירה Faja Grande, למסעדה על החוף בשם Barraca Qabana. המסעדה נמצאת ליד אתר קמפינג ומעבר לכביש יש בריכות טבעיות. הסתובבנו קצת בבריכות הטבעיות וחיפשנו סרטנים ומדוזות, שהיו שם בשפע. למרות המזודות אנשים שם נכנסו למים והבנו שזה בסדר לשחות. בדרך כלל רואים אותם טוב במים (הם צפים למעלה). כבר היה מאוחר ולא נכנסנו לשחות, אבל נהנהנו להסתובב בין הבריכות. חזרנו לאכול ארוחת ערב במסעדה ומאוד נהנו מהוייב במקום, אווירת חוף עם מוזיקה כיפית ומטיילים צעירים. אחרי האוכל, הבנים ביקשו להסתובב עוד קצת בחוף אז חזרנו לעוד סיבוב ואז חזרנו למלון.

יום 11: מפלים, מפלים ועוד מפלים

בבוקר קמנו מוקדם ליום בהיר ושמשי. התארגנו מהר ונסענו למקום הכי מפורסם באי- Cascata da Ribeira do Ferreiro. מחניון יש הליכה של בערך חצי שעה עד המפלים, לנו לקח קצת יותר עם הילדים. ההליכה היא דרך יער מקסים, רטוב, וירוק. ההליכה לא קשה, אבל השביל קצת מחליק אז צריך להיזהר. בסוף מגיעים למראה מרהיב של עשרות מפלים שנופלים יחד לתוך אגם קטן. כל המקום שקוע בירוק וזה בהחלט אחד המקומות הכי יפים שראיתי בחיי. הגענו לשם מוקדם והיינו לבד כמעט שעה עד שהתחילו להגיע אנשים. עשינו פיקניק קטן והילדים קצת שיחקו. אני יכולתי להישאר שם שעות, אבל לילדים התחיל קצת להשתעמם (אסור להיכנס לאגם והמקום היה מאוד בוצי שהגענו אז לא יוכלו לתרוצץ). בבוקר המפלים ואגם נמצאים רובם בצל, רצינו לחזור לראות אותם בשמש אבל לא הספקנו.
משם נסענו חזרה לתצפית על האגמים Miradouro Lagoa Negra e Lagoa Comprida, שנמצא מספר דקות נסיעה משם. ביום בהיר יכולנו לראות את הצבעי האגמים בבירור . מקום נחמד לעצירה קצרה אבל לא יותר מזה.
אחר כך, נסענו למפל Cascata do Poço do Bacalhau שנמצא בFaja Grande. שמגיעים לשם חונים לצד הכביש והולכים כ10 דקות בשביל מסודר ליד נחל עד המפל. המפל עצמו יפה, מאוד גבוה אבל עם זרימה חלשה יחסית. היתרון הכי גדול שם שזה המפל היחיד שניתן לשחות בו בפלורס. הוא מאוד נגיש ולכן גם יחסית עמוס באנשים. אם רוצים לשחות, כדאי להגיע אחר הצהריים כאשר המים נמצאים בשמש. אנחנו נכנסנו למים, שהיו מאוד מאוד קרים אבל כיפים. אחר כך, הילדים התחממו על הסלעים ושיחקו בנחל.
שסיימנו שם, הלכנו לאכול ארוחת צהריים מאוחרת במסעדה Papadiamandis בFaja Grande. לא התלהבנו יותר מידי מהמסעדה, אבל היא הייתה ליד הים והילדים היו מבסוטים. אחרי שסיימנו לאכול הלכנו לים. יש שם מזח גדול מבטון שיורד לתוך המים, אזור עם אבני לבה וחול ואפילו לוח קפיצה למים. גם שם היו קצת מדוזות, אבל כל פעם שמישהו ראה אחד דאגו להוציא אותו עם רשת. הבנים ממש נהנו שם- שיחקו בחול וקפצו בתוך הגלים ושוב לא רצו ללכת.
את היום סיימנו באירוע מיוחד- מסיבת חנוכת בית! ביום הראשון בפלורס פגשנו במקרה איש ישראלי שגר כמה שנים בפלורס ובדיוק קנה בית בFaja Grande, והזמין אותנו למסיבה. בשבילינו זה היה הזדמנות להכיר את החיים באי יותר מקרוב וגם קצת להתרענן מהטיולים. במסיבה פגשנו המון אנשים טובים, תזמורת, אוכל טוב, הרבה אלכוהול ואווירה שמח וכיפית. הילדים שמחו ממש לפגוש ילדים ישראליים אחרים והיה ערב מקסים.

יום 12: Santa Cruz

בבוקר קמנו מאוחר והחלטנו שמתאים לנו יום רגוע יותר. אחרי ארוחת בוקר הסתובבנו בין הבתים ב"כפר" שלנו והלכנו לבקר את החיות השונות שגרות שם. המקום מהמם וכיף לטייל שם בין הבתים ולדמיין איך היו החיים שם לפני 200 שנה.
אחר כך, נסענו לבריכות הטבעיות בSanta Cruz. שם חונים ויורדים במדרגות למזח מבטון עם גישה לכמה בריכות ים טבעיות, חלקן רדודות וחלקן עמוקות. היו הרבה מדוזות חומות ולכן הילדים נכנסו רק קצת למים. בניגוד לMan of War, מדוזות אלו לא מסוכנות (רק כואבות) אבל קשה לראות אותם במים והילדים חששו לשחות. בכל גל שהגיע, בא זרם עם עוד מדוזות והמצילים עסקו כל הזמן בלדוג אותם החוצה. מסטבר שלתפוס מדוזות זה עסק הרבה יותר כיף משחייה, ובסוף נשארנו שם הרבה זמן ו"עזרנו" למצילים. אפילו הצלחנו לתפוס קצת בעצמנו. בסוף אני נכנסתי לשחות קצת באחת הבריכות הצדדיות, איפה שהיו פחות גלים. המים שם היו מאוד צלולים והיה אפשר לצלול ולסתכל על הדגים (והמדוזות) השונים. לא נשארתי הרבה זמן כי המים היו קפואים. שסיימנו, אכלנו המבורגר ונקניקיות במסעדה שנמצאת למעלה. ליד המסעדה יש מלתחות, אזור פיקניק וגן משחקים קטן.
משם נסענו לעירייה Fazenda das Lajes, לבית של משפחה ישראלית שפגשנו יום לפני במסיבה ועם ילדים באותם גליאים כמו שלנו. מעבר לביקור מאוד נחמד, זה היה גם הזדמנות לנסוע בצד הדרומי של האי ונהנו מהנוף והאווירה השונה. בחזרה חיפשנו כפר נטוש שהיה מסומן בגוגל. בסוף לא מצאנו את הכניסה והחלטנו לוותר מאחר שהילדים היו חסרי סבלנות. במקום זה, המשכנו חזרה למלון ובילינו את שאר היום בבריכה.

יום 13: חזרה לסאו מיגל

בבוקר קמנו, אכלנו, ונפרדנו מהמלון ונסענו לשדה תעופה הקטן של פלורס. היה לנו קצת זמן לפני הטיסה אז נסענו חזרה לבריכות הטבעיות (במרחק 5 דקות מהשדה) לראות אם אפשר לטפוס עוד מדוזות. שהגענו היו רוחות חזקות וגשם אז וויתרנו ופשוט הסתובבנו קצת באזור. אחר כך נסענו לשדה תעופה. בשדה הכל תיקתק דיי מהר- מלאנו דלק, החזרנו את הרכב ועשינו צ'ק אין ללא בעייה. באזור המתנה למטוס יש בית קפה קטן עם טוסטים שהפתיעו אותנו בכמה שהיו טובים. משם, טיסה קצרה, ותוך שעה היינו כבר חזרה בסאו מיגל.
ליומיים האחרונים של הטיול לקחנו דירה ממש מול החוף ולכן לא השכרנו רכב. מחוץ לשדה יש תור של מוניות ותוך 5 דקות כבר היינו בדרך לדירה. אחרי נסיעה רגועה של 45 דקות הגענו לדירה שלנו בעירייה Mosteiros. שהגענו יצאנו לסיבוב קצר לחקור את האזור ומצאנו בריכות טבעיות מקסימות מעבר לכביש. היה יום קצת קר ומעונן והילדים היו כבר עייפים אז לא נכנסנו. במקום זה, חזרנו לדירה והילדים עשו בריכת קצף. לארוחת הערב אכלנו במסעדה על החוף במרחק כמה דקות מהדירה.

יום 14: Mosteiros

ביום האחרון שלנו בטיול קמנו למזג אוויר שמשי ונעים. מושלים ליום כיף בים! בזמן שהתארגנו, הילדים יצאו לשחק בחצר האחורית של הדירה- חצר ענקית עם גינת ירק, תרנגולות, שרקנים וטרמפולינה גדולה.
בהתחלה, הלכנו לבריכות הטבעיות שנמצאים במרחק הליכה של 5 דקות מהדירה. שהגענו, הייתה גאות גבוה והיו הרבה גלים שהתנפצו לתוך הבריכות והחלטנו לא להיכנס. במקום זה, הלכנו לחוף שנמצא ליד. חוף קטן עם חול שחור, מצילים ומקלחות ומים מאוד רגועים ונוחים לשחייה. הילדים חפרו בחול, טיפסו על האבנים, חיפשו סרטנים ושיחקו במים הרדודים. בהתחלה לא נתתי להם ממש לשחות כי היו כמה מדוזות חומות במים. אחר כך, הגיעה לשם קבוצה של ילדי בית ספר עם המורה שלהם. הם נכנסו חופשי ולבסוף גם אני הסכמתי. הרבה מהילדים קיבלו צריבות קטנות מהמדוזות, אבל זה לא ממש הפריעה להם. בסוף גם הגדול שלי נעקץ בקטנה בברך, אירוע ששימח אותו מאוד. אחר כך, הוא סיפר בגאווה על העקיצה לכל מי שהיה מוכן להקשיב.
חזרנו לדירה לאכול ארוחת צהריים קלילה ואחר כך יצאנו לעוד סיבוב. התכנון היה ללכת לחוף המרכזי של Moisteiros הנמצא כ20 דקות הליכה מהדירה. התחלנו ללכת בליווי של פינקי, הכלב של בעלי הדירה. היה חם מאוד בחוץ. אחרי 10 דקות, עברנו ליד אזור פיקניק קטן עם חוף והחלטנו לעצור שם במקום. זה היה מקום די נטוש אבל יפה ממש, עם מים רגועים מאוד, ברווזים וחול שחור יפה. אין שם שירותים או מצילים. עצרנו שם לאיזה שעה והילדים שיחקו עם פינקי בחוף, רדפו אחרי ברווזים וקברו אחד את השני בחול.
אחר כך, חזרנו לבריכות הטבעיות. הייתה כבר גאות נמוכה והבריכות היו הרבה יותר רגועות. מול הכניסה יש שתי בריכות, הבריכה המרכזית ועוד בריכה קטנה. הבריכה המרכזית היא גדולה ועמוקה. נכנסים דרך סולם או קפיצה מהאבנים. המים צלולים ורגועים ואפשר לעשות שם שנורקלים ולראות דגים וסרטנים. זאת הבריכה הכי רגועה ובגאות נמוכה נכנסים לשם רק גלים בודדים. לידה, יש עוד בריכה קטנה שיותר בריכת שיכשוך. משם נכנסים גם הרבה יותר גלים חזקים. בעלי הלך לקצה של הבריכה ונתן לגלים להתנפץ עליו ולהעיף אותו חזרה לבריכה. מה שמאוד הצחיק את הילדים ועשה לי מיני התקף לב. באזור של הבריכות יש הרבה משטחי לבה והמקום עמוס באנשים שיושבים ומשתזפים בשמש, אין צל בכלל. אם ממשיכים קצת שמאלה מגיעים לבריכה שלישית שיותר אנטימית ומבודדת. זאת בריכה פחות עמוקה עם כניסה הדרגתית, ועם מפלון קטן שזורם כאשר מגיע גל. באזור הכניסה, יש הרבה אצות שהופכות את הבריכה לקצת פחות נוחה ויש שם פחות מקום לשבת מסביב. אנחנו היינו בעיקר בבריכה במרכזית. שחינו במים הקרירים והילדים קפצו מהאבנים. אם הולכים ימינה מהכניסה, מגיעים לרצועת חוף של חלוקי נחל עצומים ושחורים. מקום שקט ומבודד שהילדים נהנו לטייל בו.
שסיימנו חזרנו לדירה למקלחות והלכנו לארוחת ערב שוב במסעדת חוף ליד. הטיסה שלנו חזרה לארץ הייתה למחרת בבוקר, אז לקחנו רגע בו כל אחד ספר על מה הוא הכי נהנה בטיול, ואמרנו תודה ולהתראות לאיים. אחרי שחזרנו לדירה והילדים נרדמו, ישבנו אני ובעלי עם כוס יין המרפסת והסתכלנו על השקיעה המדהימה. סוף מושלם לטיול מדהים.
תודה לאיים האזוריים ולהתראות שוב!

יום 15: חוזרים הביתה!

אצלנו תמיד החזרה הביתה היא הדרך הקלה בטיול. גם שיש השקמות מוקדמות וטיסות ארוכות, זה כבר באווירה אחרת ובלי לחץ ואיכשהו הכל קורה בלי יותר מידי בעיות. חוץ מהפעם! רק לכתוב כל מה שעברנו יכול לקחת שעתיים אז לא אכנס יותר מידי לפרטים. בקצרה, היה לנו קונקשיין בצרפת של 2.5 שעות שהתקצר ל1.5 שעות בגלל איחור בהמראה בסאו מיגל, ואז התקצר ל50 דקות כי איבדו לנו את עגלת התינוק. איכשהו הצלחנו בזמן הקצר הזה לעבור טרמינל, בידוק ביטחוני, קילומטר של ריצה, ומעבר גבולות. כל זה עם שלוש ילדים קטנים וטירוף בעיניים (ואפס עזרה מהעובדים הצרפתים האדישים). גילינו בעצמנו כוחות ורוח קרב שלא ידעתי שקיימים בכלל, במיוחד בבן ה5 שלנו שרץ כל הדרך עם טרולי ביד תוך כדי שהוא צועק לאנשים "Excuse Me!" ומעיף אותם מהדרך שלנו. בסוף הגענו למטוס באיחור של 2 דקות, עם דופק 250 ומטפטפים זיעה, ונתנו לנו לעלות. כמובן שהודיעו לנו באמצע הטיסה שכל המזוודות שלנו נשארו בצרפת, כולל הכיסא תינוק שבלעדיו אין לנו איך לחזור הביתה. ניסינו לשבור את הראש לנסות להבין את מי אפשר להקפיץ לבוא לאסוף אותנו (אנחנו גרים 1.5 שעות מהשדה) והיינו די אבודי עצות. בזמן שבעלי חיכה לעגלה ליד המטוס, הלכתי קדימה לדלפק כבודה אבודה. תוך כדי שהם ניסו למצוא כיסא תינוק, פתאום קיבלתי הודעה מבעלי עם תמונה של הכיסא בטיחות ביד! לא ברור איך זה הגיע בכלל- איך זה הספיק לעלות למטוס ולמה זה בכלל הגיע לדלת ולא לאיסוף כבודה, אבל קרה לנו נס קטן והכל הסתדר! חזרנו סוף סוף הביתה, גמורים מעייפות אבל מלאים בחוויות ותחושת ניצחון, וכמובן הרבה הרבה טעם לעוד!

טיפים לטיסה עם ילדים

טיפים לטיסות עם ילדים:

1) הכי חשוב- הרבה סבלנות! אי אפשר בימינו לטוס בלי לחכות שעות בתור אחרי תור. עם ילדים זה תמיד גם לוקח פי 2 בזמן ואף פעם לא הולך חלק. צריך לנשום עמוק ולזכור שזה עובר ולהעביר את הזמן במשחקים ובכיף כמה שאפשר. לא לשכוח גם לתת לילדים קצת לתרוצץ והוציא אנרגיות. הילדים שלי מאוד אוהבים "לעזור"- אם זה לסחוב את הטרולים, לדחוף את העגלה או לעזור לשים דברים בבדיקה הביטחונית.

2) להיות מוכן לכל תרחיש! אנחנו תמיד טסים עם לפחות טרולי אחד מלא בציוד "חירום". כמה סטים של בגדים ספייר, חיטולים, מגבונים, פורמולה, תרופות והמון אוכל! לרוב לא פותחים את התיק אבל ככה אני רגועה בידיעה שגם אם צץ איזה מחלה או אם ניתקע שעות בשדה אנחנו נהיה בסדר.

3) סדר וארגון- בפעם הראשונה שטסנו הסתבכנו עם כל התיקים, אפילו שהיינו רק עם תינוק אחד. כל פעם שרצינו משהו היינו צריכים להתחיל לחפש ואיכשהו התפזרנו לגמרי. היום עם 3 ילדים והרבה יותר פריטים אנחנו מצליחים להתנהל הרבה יותר ביעילות וקלילות כי למדנו לארגן את התיקים בצורה הרבה יותר פרקטית ונגישה. לכל משפחה תהיה השיטה שעובדת הכי טוב עבורם, וכדאי לקחת כמה דקות ולתכנן איפה אורזים כל דבר ולוודא ששני בני הזוג יודעים איפה הכל נמצא. אצלנו יש טרולי אחד חירום, טרולי אחד שפותחים רק בהתחלה של הטיסה עם כריות, שמיכה, ואוזניות. במהלך הטיסה אנחנו לא נוגעים בהם. בנוסף יש תיק אוכל, תיק בידור (צעצועים, יצירה וטבלטים), ותיק החתלה, שנמצאים כל הזמן בשלוף.

4) זמני טיסה- בחירה נכונה של השעה יכול להיות ההבדל בין טיסה שעובר בקלילות ואפילו הנאה לבין סיוט של ממש. אם זה טיסה ארוכה כדאי לרוב לקחת טיסת לילה, אם זה טיסות קצרות או עם קונקשיין אז עדיף בשעות היום. עם קונקשין חשוב שיהיה מספיק זמן בין הטיסות ולקחת בחשבון שיקח הרבה יותר זמן עם ילדים. זה מפתה להזמין את הטיסות הכי זולות, אבל כדאי מאוד לשקול לשלם קצת יותר כסף בשביל שעות נוחות או טיסה ללא עצירת ביניים.

5) מושבים- תמיד משתדלים לשבת שורה אחרי שורה ומחלקים את הילדים ל2 קבוצות. האמצעי עם הורה אחד והגדול ותינוק עם הורה שני. אם זה שורה של 3 אפשר לבחור להשאיר כסא ריק באמצע בתקווה שלא יקחו אותו ומקסימום אם כן מחליפים (זה עובד לנו בערך 20% מהזמן). תמיד כדאי לבקש מהדיילות לנסות לארגן מושב ריק שיהיה לילדים עוד מקום. שמתי לב שבאלעל מאוד מתחשבים במשפחות עם תינוקות, בחברות האמריקיות ואירופאים פחות.

6) אוכל! תמיד אנחנו מביאים תיק גב אחד שמוקדש כולו לאוכל- כריכים, פירות יבשות והמון נשנושים שונים. אני תמיד מחלקת את זה לשקיות קטנות וכל פעם שאחד הילדים מתחיל לקטר, שולפים איזה שקית של בייגלה, ציפס, ביסלי, קרקר...ו50 אחוז מהזמן זה פותר את הבעייה. את הממתקים היותר "שווים" (סוכריות, שוקולדים...) אני משאירה לרגעים הקשים. חשוב גם בקבוקי מים לילדים.

7) טאבלטים ואוזניות. אין מה לעשות, זה פשוט עושה את העבודה. הבן 5 שלי יכול לשבת מבסוט 8 שעות רצוף בשקט אם יש לו מסך. הבן 3 פחות, אבל זה עדיין יכול להעסיק אותו די יפה. לזכור להוריד סדרות וסרטים מראש (לnetflix יש אופציה להורדה)

8) יצירה- יש כל מיני יצירות פשוטות שהילדים אוהבים ומעבירים את הזמן מצוין בטיסה. המצטיינים אצלנו הם דפי גירוד, מדבקות, שרשרות אכילות, מחברת waterwow ומשהו שנקרא wikkistix. יש גם כל מיני ערכות במקס סטוק ב5 שקל שהם מעולות.

9) צעצועים- אני ממש לא מביאה הרבה- קצת משחקי קלפים לגדול, ובעיקר צעצועים סנסורים- ספינרים, פופיט, כדורים, משחקי מים...הכי מוצלח אצלנו זה גומיות סנסוריות של bunmo. אני משתדלת שיהיו צעצועים חדשים- אפשר לקנות כל מיני שטיות במקס סטוק או להזמין מראש ערכות סנסוריות מאמזון.

10) כריות רגליים למושב- כריות שמתנפחות ויושבים באזור הרגליים והופכים את המושב למיטה. כל טיסה מחדש אנחנו מתווכחים אם לקחת אותם. זה מאוד מאוד נח שרוצים לישון אבל הם גם תופסים הרבה מקום וזה קצת מעצבן לנפח ולקפל אותם חזרה. אם זה טיסה ארוכה זה חובה כי זה מאפשר לילדים לישון טוב, לטיסה קצרה לא חובה. הפעם לקחנו 1 בלבד בשביל התינוק והיה מאוד נח כי יכולנו להניח אותו בלי פחד שיפול לרצפה.

תגובות

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם

אנונימי ( להתחברות )

התגובה כוללת אזהרת בטיחות? עם אזהרת בטיחות?