טרק ה-West Highland Way כולל דילוגים וקיצורים פה ושם

מבוא

תמי אשתי ציינה הקיץ יום-הולדת 50. תמי אוהבת ללכת, ואני אוהב להיות עם תמי. במסגרת אירועי היובל תמי טסה לאנגליה ובמשך 5 ימים הלכה מקטעים מתוך ה-SWCP (Soth West Coats Path). לאחר מכן נפגשנו בגלזגו והלכנו יחד את מסלול ה-WHW.
במסגרת ההכנות לטרק, התבססנו על סיפור הדרך של אפיק (Afik L): "West Highland Way - שביל הרמה הסקוטית המערבית" שהיה לנו לעזר רב, וכן על האתר הרשמי של WHW (קישורים בסוף). היות וחודשי יולי-אוגוסט הם עונת שיא, חשוב מאוד להזמין מראש מקומות לינה – אנחנו הזמנו כחודש וחצי לפני הטרק, וכבר אז חלק מהמקומות היו מלאים ולא היו יותר מדי אפשרויות בחירה. אני באופן אישי לא כל-כך חובב לינה בשטח ובהוסטלים למיניהם ולכן ישנו בבתי מלון. לשמחתנו אין לנו מגבלות תקציב.
היות ואנו שומרי שבת, ורצינו לסיים את המסלול בתוך שבוע, החלטנו מראש שנדלג יום אחד, והזמנו מקומות לינה בהתאם. בשאר הימים תכננו ללכת את כל היום, אבל בחלק מהימים בפועל עשינו דילוגים באמצעות תחבורה ציבורית לקצר את המסלול.
להעברת המזוודה ממקום למקום השתמשנו בשירות המצוין של חברת Baggage Freedom (בהמלצת אפיק), לאחר שבדקתי את כל החברות שנותנות שירות דומה המוזכרות באתר הרשמי של ה-WHW. המחירים דומים (ברובם כ-70 פאונד לתיק). Baggage Freedom מציעים מספר חבילות של העברת תיקים, אני הזמנתי את שירות ה-Medium שכולל עד 7 העברות (בפועל ביצענו 6 העברות) בעלות של 65 פאונד. הממשק של Baggage Freedom מאוד נח, ניתן לבחור לכל יום את מקום הלינה מתוך רשימה (ואם מקום הלינה לא נמצא ברשימה ניתן להוסיפו). השירות עבד חלק וללא תקלות, בכל יום הופתעתי מחדש לטובה מכך שהמזוודה כבר מחכה לנו.
מה לא תמצאו בסיפור הדרך הזה?
- פירוט מלא של המסלול: אפיק עשה עבודה די טובה, קראו את סיפור הדרך שלו
- תמונות: כנ"ל (למעט תמונות בודדות כי הפלטפורמה מחייבת...)
- פירוט עלויות: לא ניסינו לחסוך. העדפנו נוחות על פני עלות

לינה וחלוקה לימים

הצורך להזמין מקומות לינה מראש הוא לדעתי חיסרון בטרק הזה, היות וצריך לקבע מראש כמה הולכים מכל יום ואין כל-כך גמישות תוך כדי הטרק. בניגוד לטרקים אחרים, כדוגמת הקמינו דה סנטייגו, ששם אפשר ללכת כמה שרוצים, להגיע לאיזה כפר ולהזמין מקום לינה במקום.
את המסלול התחלנו ביום רביעי וסיימנו ביום שלישי.
התכנון היה להגיע לגלזגו ביום שלישי בערב (אני מהארץ עם קונקשן בלונדון ותמי מצטרפת אלי בלונדון), לקחת רכבת משדה התעופה לתחנת הרכבת בגלזגו, וללון באזור תחנת הרכבת. הזמנו חדר במלון Motel One Glasgow שנמצא ממש בתחנת הרכבת. ומשם בבוקר לקחת רכבת לתחילת המסלול ב-Milngavie.
בעת הזמנת מקומות הלינה תכננו לחלק את המסלול כדלהלן (קישורים למקומות הלינה בסוף, בחלק של הקישורים).
יום 1: מ-Milngavie עד Drymen, 19 ק"מ. מלון Buchanan Arms Hotel & Leisure Club
יום 2: מ-Drymen ל-Rowardennan, 24 ק"מ. מלון Rowardennan Hotel
יום 3: מ-Rowardennan ל-Inverarnan, 22 ק"מ. היות וזה יום שישי, חיפשנו מקום ללון בו 2 לילות כולל שבת, ותיכננו לקחת אוטובוס מ-Inverarnan ל-Crianlarich והזמנו חדר ל-2 לילות ב-Glenbruar House
יום 5: החלטנו מראש לדלג את היום הרביעי בטרק ולקצר גם קצת את ההליכה של היום החמישי, כך שתכננו לקחת אוטובוס מ-Crianlarich ל-Bridge of Orchy וללכת עד Kingshouse Hotel, כ-20 ק"מ. הלינה ב-Kingshouse Hotel יקרה (יחסית למלונות האחרים בהם לנו), כך שהיתה התלבטות קלה, אך היות והאלטרנטיבה באזור היתה לינה במיקרו-לוגד'ים של Glencoe Mountain Resort, או ב-Bunkhouse של Kingshouse, ההתלבטות נמוגה ופרגנתי לעצמנו פינוק במלון.
יום 6: מ-Kingshouse Hotel ל-Kinlochleven, כ-15 ק"מ. לא היו חדרים פנויים במלונות, הזמנו "פּוֹד" דרך Airbnb (עם ציפיות נמוכות אחרי לילה במלון Kingshouse המפנק).
יום 7: מ-Kinlochleven ל-Fort William, כ-24 ק"מ (לכאורה, בפועל יותר). משם תכננו לקחת אוטובוס ל-Inverness, הזמנו דירת Airtbnb ב-Inverness ל-2 לילות.

ציוד וביגוד

אני די חששתי מגשם והמידג'ס המדוברים. לכן דאגתי להצטייד במעיל גשם (חובה), מכנסיים אטומים לגשם (בפועל לא פתחתי), וכיסוי רשת לראש מחשש לאותם ברחשים – בפועל לא השתמשתי ברשת (דווקא ביום שכן הייתי צריך את הרשת, לאחר הטרק עצמו, הרשת לא היתה איתי).
תרסיס נגד המידג'ס – הבאנו מהארץ תרסיס רגיל נגד יתושים שהיה לנו בבית, וזה התגלה כמספיק טוב בפעמים הבודדות שנתקלנו בברחשים.
נעלי הליכה – חשוב שיהיו אטומים למים (אני לא חובב של נעלי הרים, תמיד לוחצות לי על כף הרגל וכואבות לי כפות הרגליים די מהר, קניתי נעלי הרים חדשות של Garsport כ-4 שבועות לפני תחילת הטרק, והלכתי איתם כמעט כל יום כדי להתרגל, מה שכנראה עזר, היות והנעליים היו מוצלחות וכאבו לי הרגליים הרבה פחות מבדרך כלל).
מקלות הליכה – לדעתי חובה! עוזר ממש, גם אם אתם לא השתמשתם בעבר.
אחד מאיתנו הלך עם שלוקר והשני עם תיק גב קטן עם עוד 2 בקבוקי מים קטנים וצ'ופרים לדרך, בו שמנו גם את ביגוד הגשם.
כסף – לקחנו איתנו ליתר ביטחון, בפועל במהלך הטרק לא השתמשנו בכלל במזומן, הכל בכרטיס אשראי.

היום הראשון: מ-Milngavie ל-Drymen

טיסות לא היו הצד החזק של הטיול הזה, כולל מה שיכול היה להשתבש – השתבש. הטיסה שלי מנתב"ג ללונדון התעכבה, פספסתי את טיסת הקונקשן לגלזגו (הייתי אמור לפגוש את תמי בטיסה זו), הועברתי לטיסה לגלזגו ב-7:15 בבוקר, ונאלצתי ללון ביום שלישי בלילה באזור שדה התעופה הית'רו (בפועל לא הצלחתי להירדם והייתי ער כל הלילה), מה שגרם לכך שהתחלנו את היום מאוחר מהמתכונן.
התכנון המקורי היה להתחיל ללכת קצת אחרי 8:00, היות ואפשר למסור את המזוודה לרכב של Baggage Freedom בין השעה 8:00 ל-9:00 בתחנת הרכבת Milngavie. בפועל נחתתי בגלזגו רק ב-8:40, והמזוודה כמובן שלא הגיעה... (הייתי איתם בקשר בוואטסאפ לפני שידעתי שהמזוודה נשארה בלונדון, והם הביעו נכונות לעכב את הנהג עד שאגיע). לקחתי אובר משדה התעופה גלזגו ל-Milngavie, והגעתי בסביבות 9:40. תמי קצת התעכבה בהגעה מגלזגו (רכבת שבוטלה), אני בינתיים הלכתי לראות היכן המסלול מתחיל, לא רחוק מתחנת הרכבת, באמצע המדרחוב. תמי הגיעה ב-10:30 (איחוד מרגש אחרי 9 ימים שלא נפגשנו). התיישבנו והתלבטנו מה לעשות, כי בכל זאת כמעט 11:00 וקצת מאוחר להתחיל מסלול של 19 ק"מ. הסכמנו שצריך לקצר את ההליכה של היום, תמי העדיפה שניקח אוטובוס לאמצע המסלול, ואני העדפתי להתחיל רגיל, ואז כשיימאס לנו, ניקח אוטובוס למלון בדרימן (דרך אגב, מבטאים את Drymen: דרִימן, ולא דריימן). זיהינו את אזור המזקקה (Glengoyne) והמסעדה (The Beech Tree), כפוטנציאל לסיום ההליכה באותו יום.
התחלנו בדרך לפי השילוט הברור, יחסית בהתחלה היה פיצול מבלבל, היות והשילוט הראה שאפשר להמשיך בכל אחד מהכיוונים (ישר או שמאלה), המשכנו לפי ההיגיון ישר.
כשהגענו לפניה למזקקה, התלבטנו האם ללכת לסיור במזקקה, השעה היתה כבר אחרי 14:00, ראינו באתר של המזקקה שיש שיפוצי אחזקה באותה תקופה (ונראה שבכל זאת יש סיורים), ובנוסף המסעדה הסמוכה נסגרת בימי רביעי ב-15:00, כך שהחלטנו לוותר על המזקקה, המשכנו למסעדה, וחשבנו שבזה סיימנו את ההליכה להיום. המסעדה מאוד נחמדה, עם אפשרויות טבעוניות וצמחוניות (מסיבות כשרות אני מעדיף לאכול מנות טבעוניות ותמי מנות צמחיות). כשסיימנו לאכול בדקתי אפשרויות הגעה למלון בדרימן: בדקתי במוביט, וגם שאלתי את צוות המסעדה והבנתי שאין תחבורה ציבורית מהאזור לדרימן. ניסיתי להזמין אובר, אבל לאחר דקות רבות של חיפוש לא נמצא נהג באזור. Gett לא עבד באזור. ניסיתי גם יישומון Glasgow Taxis, גם לא איתר נהגים, ואפילו התקשרו אלי בטלפון מהחברה של היישומון ואמרו שזה לא פעיל באזור הזה, כי יוצא מאוד יקר להגיע לשם, ולכן מבטלים את הבקשה שלי. בלית ברירה, תמי ניסתה לעצור טרמפים – גם לא עבד, אף אחד לא עצר, ומי שיצא ברכב מהחנייה של המסעדה נסע לכיוון השני. במקביל יצרתי קשר עם המלון לבדוק אם יש שירות מוניות באזור, נתנו לי מספר טלפון, אבל לא הצלחתי למצוא מונית שתגיע לאסוף אותנו. בלית ברירה הבנו שנאלץ ללכת ברגל את 7 הק"מ עד לדרימן, מה שהיה די קשוח, במיוחד עבורי, יום ראשון להליכה (אחרי לילה שלא ישנתי), הרגליים שלי כאבו. ו-3 ק"מ האחרונים לדרימן היו על כביש אספלט שומם, מה שעוד יותר הכאיב בכפות הרגליים. בסופו של דבר הגענו לדרימן, כשאני כבר ממש מדדה את הצעדים האחרונים למלון Buchanan Arms Hotel בסביבות 17:30. שם כבר חיכתה לנו המזוודה שהגיעה בטיסת מאוחרת יותר מלונדון והועברה למלון.
התאוששנו ונחנו בחדר, אכלנו ארוחת ערב במסעדת המלון, ושתינו וויסקי בבר כמנהג המקום (ביום הראשון התלהבתי, הזמנתי דאבל-שוט לכל אחד מאיתנו... בימים הבאים הצטנעתי, הסתפקנו וחלקנו סינגל-שוט אחד).

היום השני: מ-Drymen ל-Rowardennan

בעקבות ההליכה הקשה וכאבי הרגליים בסוף היום הראשון, החלטנו שנלך היום חצי מסלול. אכלנו ארוחת בוקר בבית קפה חביב בשם Skoosh לא רחוק מהמלון (תעריף החדר שהזמנו לא כלל ארוחת בוקר), וחיכינו בתחנת אוטובוס ממש ממול המלון לקו 309 ל-Balmaha. האוטובוס שהיה אמור להגיע ב-8:41 הגיע לאחר כ-5 דקות. התשלום באוטובוס מאוד נח, באמצעות כרטיס אשראי אצל הנהג. נסיעה של כ-10 דקות ומגיעים ל-Balmaha. משם התחלנו בשעה 9:00 ללכת את היום השני כ-12 ק"מ במקום 24 ק"מ, למעשה דילגנו על תצפית Conic Hill והירידה ממנה, וישר הלכנו לאורך לוך לומונד.
הפסקת צהרים עשינו במתחם Sallochy Campsite, מתחם מסודר לקמפינג שכולל שולחנות פיקניק מול האגם.
כפי שמוזכר בסיפור הדרך של אפיק: "כ-3 ק"מ לפני היעד מחכה טיפוס לצורך ירידה לשלוחת Ross Wood. הטיפוס תלול ביחס לקודמיו ויוציא מכם כמה קללות, אבל אפשר להתנחם בכך שהוא האחרון" – אז לא, זה ממש לא הטיפוס האחרון. אמנם העליות לאחר מכן פחות תלולות, אבל ספרתי לפחות עוד 3 או 4 עליות לאחר מכן, אז אל תצפו להליכה מישורית אחרי השלוחה.
הגענו למלון Rowardennan בשעה מוקדמת יחסית (בסביבות 13:30), כאשר צ'ק אין לחדרים רשמית רק מ-15:00. בינתיים אכלנו ארוחת צהרים בבר-מסעדה של המלון ובשעה 14:30 יכולנו כבר לקבל את החדר. החדר שהזמנו היה למעשה בקתה שלא נמצאת במבנה המרכזי של המלון, אלא במתחם בקתות סמוך. היות והשביל לבקתה לא סלול, ההליכה עם המזוודה הכבדה לא ממש נח. ארוחת ערב אכלנו גם במסעדת המלון.

היום השלישי: מ-Rowardennan ל- Crianlarich

התכנון המקורי היה ללכת עד ל-Inverarnan, כ-22 ק"מ, ומשם אוטובוס ל-Crianlarich. אך גם ביום זה, בעקבות ההבנה שזה יום די מאתגר (וככל הנראה הכי קשה בטרק), החלטנו ללכת רק חצי מסלול, כ-11 ק"מ מ-Rowardennan עד למלון Inversnaid, משם מעבורת בשעה 14:15 ל-Tarbet (שייט של חצי שעה), ואז אוטובוס ל-Crianlarich בשעה 16:08.
במהלך ההליכה ירד גשם, אבל לא מציק. זרזוף קל ברוב הזמן, ורוב ההליכה היא בשטח מיוער, כך שהעצים גם בולמים את הגשם. מעיל גשם פשוט בהחלט מספיק.
בפועל הגענו למלון Inversnaid לקראת 12:15, וגילנו שיש מעבורת ל-Tarbet ב-12:15! מיהרנו לרציף וחיכינו למעבורת (הגיעה בכמה דקות איחור). גם פה התשלום בכרטיס אשראי על המעבורת. ניתן לרכוש על המעבורת שתיה, חטיפים ומזכרות.
ב-Tarbet, נכנסו למלון Tarbet Hotel, ישבנו בבר-לובי ושתינו שתייה חמה וחריפה. לאחר כחצי שעה יצאנו לתחנת האוטובוס הצמודה למלון וחיכינו לאוטובוס (קו 975) של שעה 13:38 שהגיע באיחור של כמה דקות. האוטובוס היה די מלא (נראה שהיתה בו קבוצה של מועדון גיל הזהב המקומי), כך שכל אחד מאיתנו ישב בנפרד. הנסיעה ל-Crianlarich ארכה כחצי שעה, והגענו בסביבות 14:15. האוטובוס עוצר ממש מול המלון. מלון Glenbruar House הינו למעשה שלוחה של מלון Best Western The Crianlarich Hotel שנמצא מעבר לכביש (סמוך לתחנת האוטובוס). לצורך הצ'ק אין יש ללכת לקבלה של המלון הגדול. בנינו מאוד על שירותי כביסה שאמורים להיות במלון, אך נאמר לנו בקבלה שאין להם שירותי כביסה במלון או בעיירה בכלל, ושירותי הכביסה הקרובים הם רק בעיירה Tyndrum (שנמצאת על המשך מסלול ה-WHW), זה היה די מאכזב. קיבלנו חדר די מרווח, עם פינת ישיבה נוחה (חשוב מאוד, בהתחשב בעובדה שנשארנו במקום יומיים בגלל שבת). הלכנו למכולת המקומית לקנות דברים לשבת (וטבליות ניקוי לכביסה), וכיבסנו את הבגדים בכיור בחדר. היות ושבת נכנסת מאוד מאוחר, הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדה The Rod & Reel (הכל קרוב ובמרחק הליכה בעיירה הקטנה).

היום הרביעי: שבת ב-Crianlarich

כאמור, בשבת לא המשכנו בטרק, אלא נשארנו בעיירה. ארוחת בוקר במלון, טיילנו בעיירה ומחוצה לה: לאורך נהר Fillan הסמוך ועלינו בשביל לתצפית על ההרים מסביב.

היום החמישי: מ-Crianlarich ל-Kingshouse Hotel

לאחר ארוחת בוקר במלון, לקחנו אוטובוס (קו 916) של שעה 8:18 מהתחנה הצמודה למלון ל-Bridge of Orchy, נסיעה של כ-20 דקות. משם התחלנו הליכה של כ-20 ק"מ לעמק גלנכו. ההליכה מתחילה בעלייה של כחצי שעה אל ראש השלוחה – משם יש נוף מדהים (כפי שהבת שלי הגיבה לסרטון ששלחנו בוואטסאפ המשפחתי: "וואו!!! נראה כמו שומר מסך של ווינדוס"; הסרטון מופיע פה למטה).
התכוננו נפשית לברחשים (מידג'ס) שאמורים לתקוף באזור הזה, אבל כנראה היה להם קר מדי, וכמעט לא פגשנו בהם. לאחר הירידה מהתצפית הגענו למלון Inveroran, אך היות ויחסית היה עוד מוקדם, לא הרגשנו צורך להתעכב שם ולעשות הפסקה. ביום זה פגשנו והלכנו במקביל ליחסית הרבה מטיילים נוספים (שהלכו בזוגות, בקבוצה או בבודדים), את רובם פגשנו גם בימים הבאים.
ליד הפיצול המוביל למתחם Glencoe Mountain Resort, עשינו עצירה להפסקת צהרים, ולאחר מכן המשכנו את 2 הק"מ הנוספים והגענו למלון Kingshouse המפנק בסביבות 14:30. תמי התיישבה בבר לשתות בירה, בעוד אני העדפתי ללכת ישר לחדר לנוח (הרגליים כאבו). ירדנו לאכול ארוחת ערב במסעדת המלון בסביבות 18:00, אך הסתבר שצריך להזמין שולחן מראש, והשולחן הבא הפנוי היה רק ב-20:00... (הם באמת שלחו לי מיילים מאז ביצוע ההזמנה עם אפשרות להזמין שולחן לארוחת ערב. מאיפה אני יודע מראש באיזו שעה נרצה לאכול ארוחת ערב??). הנוף מהמסעדה מדהים, חלונות ענקיים שמשקיפים לעמק ולהר הסמוך, בעוד משפחות ברווזים מדדות בסמוך לחלון).

היום השישי: מ-Kingshouse Hotel ל-Kinlochleven

השארנו בלילה חלון פתוח קמעא לאוורור, ובבוקר היו מלא מלא ברחשים על החלון, שלמזלנו לא נכנסו לחדר.
לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לדרך, הליכה של 15 ק"מ (ללא דילוגים הפעם). לאחר כשעה הליכה מגיעים ל-Devil’s Staircase – שכשמם – לא הם. אמנם עליה של כ-40 דקות, תלולה, אבל יש עליות קשות ממנה במהלך הטרק. אין שם באמת מדרגות, בניגוד לעליות אחרות בטרק שבהן כן יש מדרגות מאבנים (השם נובע כנראה מהזיג-זג בפיתולי העלייה). כמו שתמי אשתי אמרה, עלייה עם יח"צ טוב (יש אפילו שלט בתחילת העלייה עם הסבר על העלייה).
הירידה בהתחלה די מתונה, כל עוד הולכים בשטח הפתוח, במהלכה נגלית לעין העיירה Kinlochleven אליה מועדות רגלינו. בסמוך לגשרון שחוצה ערוץ נחל רחב, עצרנו להפסקה קלה. בהמשך מגיעים לסכר העליון, ומתחילים לרדת בדרך רחבה וכבושה בשטח מיוער, ירידה ארוכה, תלולה ומסויטת. במהלך הדרך עצרנו בצד הדרך להפסקת צהרים, והרגשנו את נוכחותם של הברחשים, סיימנו לאכול והמשכנו בירידה שלא נגמרת.
בשלב מסוים, העיירה "נעלמה", ירדנו וירדנו, ויש הרגשה שמשהו לא תקין, איך ירדנו והלכנו כל כך הרבה ולא רואים אפילו את העיירה שראינו מלמעלה? כבר התלוצצנו שהעבירו אותה מקום...
בסביבות 13:30 הגענו לפאתי העיירה וניווטתי באמצעות גוגל ל-"פּוֹד" ששכרנו דרך Airbnb, שנמצא בחצר אחורית של בית פרטי. המזוודה כבר חיכתה לנו בפוד, והופתענו ממש לטובה. מדובר במבנה עץ עגול וקטן, מתוכנן ומעוצב בצורה מאוד יעילה: פינת ישיבה עם טלוויזיה מעל, מטבחון שיש בו כל מה שצריך, חדר שירותים ומקלחת, ומיטה זוגית, ואפילו דק קטן בחוץ שאפשר לשבת בו (היות והיה גשום לא ישבנו שם, וכשלא גשום יש כנראה ברחשים). בעלת הבית גם דאגה שיהיה מצויד היטב עם מצרכים לארוחת בוקר וכל מיני צ'ופרים נוספים, לא היה חסר כלום! לאחר התארגנות קצרה, יצאנו להסתובב בעיירה וחיפשנו מקום לשבת ולשתות. הזמנו שתייה וישבנו במרפסת (Balcony Bar) של Highland Gateway Inn, ממש מעל נהר Leven, נוף מהמם. חזרנו ל-פוד לנוח. ומאוחר יותר יצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדת The Tailrace Inn.

היום השביעי: מ-Kinlochleven ל-Fort William

אכלנו ארוחת בוקר בפוד מהמוצרים שבעלת הבית השאירה לנו, ויצאנו לדרך בסביבות 8:00 (כשאנחנו משאירים את המזוודה בפנים לאיסוף בהמשך הבוקר).
הטיפוס בתחילת המסלול קשה יותר, לדעתנו, מ-"מדרגות השטן" של היום הקודם. הברחשים ליוו אותנו לאורך העלייה, כשלקראת סיומה כבר חשבתי לשים על הראש את הרשת, אבל עד אז גם הברחשים כבר נעלמו. עשינו עצירה קלה ליד מבנה האבן האייקוני של הטרק.
במחצית הדרך (לאחר כ-12 ק"מ) הליכה יש שלט עם הסבר לפיצול: המשך עלייה בשביל לכיוון ימין, או ירידה שמאלה בדרך ציבורית, שקצרה יותר לפורט וויליאם. לא היינו מודעים לפיצול הזה, אז קצת הופתענו. בפועל, כולם (כולל אותנו) ממשיכים בשביל ימינה. יש לא מעט עליות וירידות במהלך הדרך. כשמגיעים להר המיוער (בהתחלה רואים אותו מצד שמאל, מעבר לדרך הציבורית, ולא ברור איך אמורים להגיע אליו, אבל בהמשך איכשהו השביל מגיע אליו), מתגלה העיר Fort William, ומשם מתחילה ירידה ארוכה בשביל רחב ומתפתל לכיוון העמק. מגיעים לכביש, ומשם מתחיל חלק מבאס, הליכה של חצי שעה לאורך הכביש (כ-2.5 ק"מ), עד שמגיעים לכניסה לעיר ולנקודת הסיום "המקורית" של השביל. מתישהו מישהו החליט להגדיר את הנקודה "הרשמית" של סיום השביל בסוף המדרחוב (High Street), הליכה של עוד 20 דקות (כ-1.5 ק"מ נוספים). כך שבפועל מסיימים את המסלול בהליכה של 4 ק"מ על מדרכה. קצת מבאס בתור סיום. למרות שלאורך כל היום פגשנו הרבה אנשים לאורך השביל (ואת רובם פגשנו כמה פעמים), ב-4 ק"מ האחרונים לאורך הכביש לא פגשנו בכלל צועדים נוספים.
הגענו לנקודת הסיום הרשמית בשעה 16:00, הצטלמנו כנדרש, וחזרנו את כל המדרחוב חזרה כדי לאסוף את המזוודה שחיכתה לנו בבוטקה של Baggage Freedom צמוד לחנות Ellis Brigham בסמוך לתחנת הרכבת. משם הלכנו כ-4 דקות (בשלב הזה כל דקת הליכה משמעותית) לתחנת אוטובוס ועלינו על אוטובוס (קו 919) לאינברנס בשעה 16:35.

היומיים אחרי השביל

ההחלטה להמשיך באוטובוס לאינברנס נבעה מכך שנשארו לנו יומיים עד הטיסה חזרה מגלזגו ביום חמישי בערב ורצינו לנצל יומיים אלה לטיולים עם רכב. בפורט וויליאם לא ניתן לשכור רכב להשכרה חד-כיוונית ליומיים (בדקתי מראש עם כל חברות ההשכרה המקומיות בפורט וויליאם), ומאינברנס ניתן לשכור רכב ולהחזיר לגלזגו לאחר יומיים.
הנסיעה לאינברנס היתה אמורה לקחת כשעתיים, אך בגלל תאונה בדרך במקום לנסוע מערבית ללוך נס בכביש A82 נסענו בכבישים צרים מזרחים ללוך נס, כך שהנסיעה התארכה בכחצי שעה.
הגענו לאינברנס, לאחר קצת קניות סופר, וארוחת ערב במסעדה הודית סמוך לתחנה המרכזית, לקחנו מונית (לא היה כל כך פשוט, לקח הרבה זמן עד שעצרה לנו מונית, וגם היישומון למוניות באינברנס – SafeKab – לא עבד כמו שצריך בטלפון שלי), והגענו לדירת ה-Airbnb ששכרנו ל-2 לילות.
למחרת, יום רביעי, נסעתי במונית (שהזמנתי איכשהו דרך היישומון) מהדירה לשדה התעופה של אינברנס, נסיעה של כרבע שעה, שדה תעופה שומם לגמרי, ומשם אספתי רכב השכרה שהזמנתי מראש ליומיים. חזרתי לדירה, ויצאנו לנסיעה ארוכה (שעתיים וחצי) לאי סקאיי (Isle of Skye), עם עצירה ראשונה ב-Portree, הסתובבנו שם קצת, מקום מאוד תיירותי, לא משהו מיוחד, ישבנו בבית קפה, והמשכנו בנסיעה של כרבע שעה ל-Old Man of Storr, אתר מפורסם ומצולם באי סקאיי, עמודי סלע גדולים על ההר. עליה די רצינית (קרוב לשעה), למזלנו היתה ראות די טובה. הירידה קלה יותר. משם חזרנו לאינברנס, נסיעה של כ-3 שעות, במהלכן עצרנו לארוחת צהרים מאוחרת במסעדה Carron , שיש בה גם אוסף נכבד של בקבוקי וויסקי וקנינו 2 בקבוקים.
ביום חמישי עזבנו את אינברנס בסביבות 10:00, ביקשנו מ-ChatGPT להציע תוכנית ליום, כך שנגיע לשדה התעופה גלזגו בסביבות 18:00. ChatGPT הציע לנו להתחיל בביקור בטירה Urquhart Castle (שנמצאת בצד המערבי של לוך נס), רק שלא טרח לציין שצריך להזמין כרטיסים מראש. כשהגענו לחניון הסמוך לטירה נאמר לנו שיש כרטיסים פנויים רק ב-14:00. משם נסענו קרוב לשעה למפלי Foyers (בדיוק בצד השני של האגם), די בזבוז זמן על נסיעות (אם היינו יודעים מראש היינו נוסעים מאינברנס למפלים דרך הצד המזרחי של האגם). שם ישבנו קודם לשתות בבית הקפה ליד החניה, וירדנו בשביל לצפות במפלים. משהו כמו 20 דקות סה"כ הלוך-חזור. משם נסענו חזרה לדרום האגם לוך נס לעיירה פורט אוגוסטוס, מקום תיירותי מאוד, אכלנו ארוחת צהרים במסעדה סמוך ל-Caledonian Canal. והספקנו לצפות במעבר אוניות ב-Locks (מעבר של האוניות במעלה התעלה באמצעות סכרים וחוק כלים שלובים).
משם התחלנו בנסיעה לשדה התעופה, כ-3.5 שעות (שבמהלכן הסתבר לנו שהטיסה מגלזגו ללונדון בוטלה בהתראה קצרה ועברנו מסע תלאות עד הגעה חזרה הביתה לפני שבת אבל זה כבר נושא לסיפור אחר...).

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של הטרק - WHW
• סיפור הדרך המצוין של אפיק עליו התבססנו
• Baggage Freedom – שירות העברת מזוודות ממקום למקום
• Motel One Glasgow – מלון בתחנת הרכבת בגלזגו
• Buchanan Arms Hotel & Leisure Club – המלון בדרימן
• Rowardennan Hotel
• Glenbruar House – המלון בקריאנלריך
• Kingshouse Hotel
• ה-"פוד" בקינלוכלבן
• הדירה באינברנס