west highland way ב 7 ימים

הכנות ודברים כלליים

ביליתי לפני הטרק יומיים בגלאזגו שזו עיר ממש מגניבה ועשיתי שם את כל הקניות והציוד הדרוש.
בגלל שהטיול הזה היה חלק מטיול גדול יותר הייתי צריך להתאפס על הציוד הדרוש, השארתי את כל הציוד הלא רלוונטי שלי בתיק בשמירת חפצים בגלאזגו (ממליץ על radical storage, השתמשתי בהם הרבה באירופה והם ממש טובים) ועשיתי השלמת קניות של ציוד שטח (מקלות, אוהל, פלציב ומכנסיים חסינות למים) בmountain warehouse שזו רשת יחסית זולה וטובה וקניתי אוכל לטיול באיזה סופר.

בערב שלפני הטרק לקחתי אוטובוס לMilngaive שזו גם נקודת ההתחלה של הטרק. ישנתי בדירה מגניבה ששכרתי דרך בוקינג (West Highland Way Rooms) ואכלתי ארוחה נורמלית במסעדה סינית ליד.

יום 1 - Milngaive to Drymen

יצאתי לדרך בעשר כי לא היה לחוץ לי לצאת מוקדם, מדובר ביום בארוך סביר (19 ק"מ) בתוואי שטח די גבעי על דרכי עפר (ולפעמים גם כביש) בלי יותר מדי עליות וירידות מיוחדות. ההליכה היא בעיקר בין שדות וליד כפרים, שזה הרבה ירוק אבל לא משהו מיוחד. אם אתם קצרים בזמן לטרק אפשר לדלג על היום הזה ולקפוץ ישר לDrymen כי מבחינת נוף זה היה היום הכי חלש.
לאורך הדרך יש כמה "חנויות אמון" שזה פשוט שולחנות או קופסאות עם ציוד/אוכל שאפשר לקחת ולהשאיר כסף בהתאם, קניתי בראוניז באחת מהן סתם בשביל החוויה והוא היה די מוצלח. יש גם טיפה חנויות בהתחלה של היום השני אבל משם זה כמעט לחלוטין נעלם.
לינה - Drymen Camping (10 פאונד) שהוא בערך קילומטר וחצי לפני העיירה עצמה, ניתן גם לשכור שם סוגשל קראוונים או לישון בעיירה עצמה במלונות/בתי הארחה שיש שם. העיירה היא המקום האחרון עם סופרמרקט נורמלי עד הסיום של היום הרביעי, אם התכנון הוא לקנות רק מעט אוכל בכל פעם.
וכן, לקרוא למקום בסקוטלנד Drymen זו אירוניה גדולה.

יום 2 - Drymen to Rowardennan

קצת אחרי שעוברים את Drymen מתחיל היער ובתוכו העלייה להר. העלייה לא מאוד משופעת (בכל זאת "הר" של 367 מטר סך הכל) אבל כן ארוכה. העלייה לא מגיעה לפסגת ההר אלא עוברת ממש ליד, ממליץ לסטות מהשביל בשביל לטפס לפסגה כי הנוף מלמעלה ממש יפה. אחרי זה יורדים את כל מה שעלינו, והולכים לאורך האגם לכיוון Rowardennan. בגלל שהאיזור מוגדר כשמורת טבע, אופציות הלינה היחידות הן או המלון בRowardennan עצמה או אחד מאתרי הקמפינג שלפני. אני בחרתי ב Sallochy Campsite (8 פאונד) שהוא ההכי קרוב לRowardennan מבין השלושה אבל עדיין 4 קילומטר לפני סיום המקטע, שצריך להשלים למחרת. סך הכל הליכה של כ20 ק"מ.

יום 3 - Rowardennan to Inverarnan

היום הכי קשה שהיה לי בטרק הזה.
ההשלמה של ה4 קילומטר שנשארו מהיום הקודם היא די מהירה ונוחה, החיסרון היחיד שלהם זה שהם גורמות ליום להיות די ארוך - כ28 קילומטר. המקטע של היום הולך לאורך האגם עד הקצה שלו. חצי מהדרך, ההתחלה והסיום, הוא מישורי ונוח להליכה על דרכי עפר/ דרכים סלולות והחצי השני, שהוא בעיקר אמצע המסלול, הוא הליכה על צד האגם במקטע שהוא צוקי ומלא בעליות קטנות תלולות וירידות קטנות תלולות (הפרשי גובה של אולי 20 מטר) ששוברות את הרגליים. כשמוסיפים לזה שכל היום היה עם גשם רסס כזה שלא באמת מרטיב אותך אבל הופך את הכל לחלקלק, בכלל נהיה חוויה מאתגרת.
לינה - Beinglas Farm (7 פאונד), יש במקום פאב ימי ביינמי מצויין עם ההמבורגר הכי טוב שאכלתי בחיים שלי (אם מתחשבים בזה שהייתי גמור מאוד ויכולתי לאכול כל דבר).

יום 4 - Inverarnan to Tyndrum

יום ממש נחמד, נפתח בהליכה לאורך נהר ומשם עובר ליער עם טיפה עליות, ומסיים בהליכה טיפה יותר כפרית עם בתי קברות וגן לאומי קטן שמוקדש לקרב גדול שהיה שם פעם. בערך 20 ק"מ.
Tyndrum זו עיירה נורמלית (שזה אומר שיש שם יותר מעשרה בתים) עם מסעדות וסופרים למי שרוצה לעשות קניות השלמה או ארוחה חמה אמיתית, באופן מעניין - יש שם שתי תחנות רכבת בשביל מסילות שונות במרחק של 200 מטר אחת מהשנייה.
לינה - Pine Trees Campsite (12 פאונד), נמצא ממש בכניסה לעיירה. בעיקרון זה אתר של בקתות וקראוונים, ככה שהתשתיות שם יותר טובות מהממוצע ואפילו יש שם וויפי.

יום 5 - Tyndrum to Kingshouse

איחוד של שני מקטעים קצרים, שביחד הם בערך 30 ק"מ.
בגלל שרוב האנשים שהיו איתי עשו את הטרק בשמונה ימים, רוב המטיילים שהיו איתי לאורך הדרך התחלפו כי דילגתי יום קדימה.
המקטע הראשון (Tyndrum to Inveroran) הוא ברובו הגדול מישורי והולך לאורך פסי רכבת ולכן גם רץ ממש מהר. יש בית הארחה בסוף שלו אבל אין שם כמעט קליטה, לכן רוב האנשים מעדיפים לעצור כמה קילומטרים לפני בBridge Of Orchy שם יש כמה בתי הארחה ודירות להשכרה. אחרי Bridge Of Orchy יש גבעה קטנה שאחריה נגמר המקטע הראשון.
המקטע השני (Inveroran to Kingshouse) הוא ברובו עלייה מאוד ארוכה אך מתונה עם נוף מדהים והרגשה של לבד - יש קטע של כמה קילומטרים שלא משנה לאן מסתכלים לא רואים שום נפש חיה או מעשה ידי אדם, אלא רק נוף פראי וירוק, הרגשה נהדרת שרק הועצמה בגלל שהייתי שם לגמרי לבד כתוצאה מאיחוד המקטעים (התחלתי את הקטע באיזור שתיים בצהריים). העלייה לא קשה אבל בגלל האורך היא די מעייפת.
לא הגעתי לסוף המקטע, אלא עצרתי לישון בGlencoe Mountain Resort (8 פאונד) שזה בערך 2 קילומטר לפני סוף המסלול, ככה שהלכתי סך הכל באיזור ה28 ק"מ. המקום הוא אתר סקי בחורף ויש שם מסעדה.
זה גם היום היחיד שבאמת ירד גשם באופן רצוף, עד שבאיזור אחת בצהריים הוא פשוט נעלם.

יום 6 - Kingshouse to Kinlochleven

מתחיל בהליכה מישורית לאורך כביש עד שמגיעים ל"מדרגות השטן" - עלייה עם שם מפוצץ שבתכלס היא כמו שביל הנחש של מצדה, רק פחות תלול ופחות גבוה. בראש העלייה מגיעים לנקודה הכי גבוהה של הטרק - בערך 540 מטר מעל לפני הים. כן, זה הכל.
משם יש ירידה ארוכה לאורך ההר עד שמגיעים לKinlochleven. סך הכל, כולל 2 קילומטר שנשארו מהיום לפני, ההליכה היא באיזור ה16 ק"מ.
בKinlochleven יש כמה מסעדות וקיר טיפוס קרח שפעיל כל השנה (לא עשיתי, אבל הלכתי לראות).
לינה - MacDonald Hotel & Campsite (9 פאונד), יש במקום גם פאב ומסעדה.

יום 7 - Kinlochleven to Fort William

יום לא קל עם מתווה די הררי ואורך של 24 ק"מ.
אחרי עלילה יחסית תלולה בהתחלה הולכים לאורך ההר עם עליות וירידות עד שיורדים ליד Fort William. ארבעת הקילומטרים האחרונים די מבאסים כי הם הליכה על מדרכה אל תוך ואז דרך העיר (המסלול ממש עובר לאורך כל שדרת החנויות הראשית של העיר). בכניסה לעיר יש שלט שמצהיר ששם היה הסוף המקורי של הטרק אבל הזיזו אותו, באמת שאני לא מבין למה. בסוף הטרק יש פסל של איש שיושב על ספסל שהוא הבחור הראשון שעשה את הטרק וכולם מצטלמים איתו, לי אישית לא היה כוח.
לינה - Fort William היא עיר קטנה עם המון בתי הארחה ומלונות וכו', פשוט לקחתי חדר בבית הארחה רנדומלי עם אמבטיה וזהו.

סיום

יש שתי דרכים להגיע מפורט וויליאם חזרה לגלאזגו - אוטובוס ורכבת. באופן מפתיע - האוטובוס מהיר יותר. קחו את האוטובוס.
הסוף.

ציוד

ביגוד נגד גשם - חובה. גם ממעיל, גם מכנסיים חסינות וגם כיסוי לתיק. כמובן שאם ישנים באוהל לדאוג שזה אוהל נגד גשם.

נעליים - נעלי הליכה טובות חסינות למים. אין דבר שיותר גרוע מגרביים רטובות.

ציוד חום - ההליכה די מחממת סך הכל, ולא היו לי ימים מאוד קרים, אבל כן ממליץ להביא איזה מיקרו סופטשל ללילות.

כסף - לקחתי איתי 100 פאונד במזומן למקרה ש, בפועל הגעתי עם כל הסכום לפורט וויליאם כי היה אפשר לשלם באשראי בכל המקומות.

מבחינת מפות - לא קניתי מפה פיזית, אבל השתמשתי באפליקציה בשם Memory-Map שיש להם מפה של סקוטלנד שאפשר לקבל בחינם לתקופה של עשרה ימים. הורדתי את המסלולים מהאתר של הטרק (נמצא בהמשך) ודאגתי להוריד את המפה שתהיה אופליין. השביל עצמו יחסית מסומן, אבל היו מקטעים שהייתי צריך להשתמש במפה כי הסימונים לא היו טובים מספיק או לא היו בכלל.

מידג'ס (סוג של קרציות שמעביר מחלות שלא בא לכם לחטוף) - קניתי בגלאזגו רשת לשים על הראש ותרסיס נגד מידג'ס. בפועל לא נתקלתי בכלל במידג'ס במהלך הטיול, אבל better safe than sorry.
- מקלות הליכה - אפשרות מומלצת תמיד, גם אם לא הכרחית (בטרק אין הרבה עליות או ירידות חדות).

אוכל - אני החלטתי לקנות הכל בגלאזגו ולסחוב עלי. ההעדפה שלי באוכל לטרקים זה חטיף אנרגיה בבוקר, אגוזים ופירות יבשים לאורך היום וארוחה של המון פחמימות לערב. + חבילת סוכריות שלא שוקלת הרבה ליום.

טיפים

• מזג האוויר לא עקבי ויכול לרדת גשם באמצע יום שמשי לאיזו שעה ואז להיעלם לחלוטין, שימו תמיד את הציוד (מעיל, מכנסיים חסינות למים ונעליים חסינות למים הן די חובה) למזג אוויר גרוע במקום שיהיה נוח לשלוף אותו. כיסוי גשם לתיק חובה.
• החוק בסקוטלנד אומר שמותר לך לישון באוהל איפה שבא לך כל עוד זה לא שטח פרטי (אלא אם כן יש לך אישור מבעל השטח) או שמורת טבע (בערך כל החצי הראשון של הטרק). אני אישית העדפתי לישון במקומות עם שירותים בסיסיים, אבל כל אחד ומה שהוא אוהב.
• ממליץ להזמין מקום מראש לאתרי קמפינג (לכולם יש אתרים נוחים). לא צריך ממש מראש, מספיק באותו הבוקר, אבל עדיין לפני ההגעה לאתר עצמו. אם אתם מתכננים לישון במלונות ובתי הארחה תצטרכו להזמין יחסית הרבה זמן מראש כי בעונה הם די מפוצצים, חוץ מזה שהם די יקרים - לילה יתחיל באיזור ה40 פאונד לאדם וכנראה יהיה אפילו בכיוון ה60-90. בכל המקומות שישנתי בהם היתה אופציה לשלם באשראי (חלקם אפילו לא קיבלו מזומן), אבל ממליץ להביא מזומן בכל זאת.
• לאנשים שלא אוהבים לסחוב אבל עדיין רוצים לטייל - בעונת הקיץ יש חברות שמעבירות תיקים מאתר לאתר כך שאפשר לטייל רק עם תיק יום קטן. אישית לא השתמשתי, אבל משפחה ישראלית שפגשתי בדרך אמרה שזה ממש עזר להם.
• הסקוטים הם אנשים ממש נחמדים וכמעט תמיד ישמחו לדבר, במיוחד אם אתם עם אלכוהול. הבעיה היחידה היא שלוקח זמן להתרגל לאנגלית שלהם ולהבין מה הם אומרים.
• למעט ביום השלישי שסיימתי בשמונה בערב, התחלתי ללכת בכל הימים באיזור עשר וסיימתי באיזור שלוש - ארבע. קחו אבל בחשבון שאני הולך יחסית מהר (קרוב ל4 קמ"ש עם תיק של 18 קילו) ותעשו את החישוב לפי היכולות שלכם. חשכה היתה באיזור שמונה - תשע.

קבצים מצורפים

• קובץ שכולל בתוכו את כל מה שצריך בשביל קמפינג עם אוהל - רשימת כל המקומות שמאפשרים, איך ליצור איתם קשר, מיקום מדויק וכו.

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של הטרק - מלא במידע, קישורים וכל מה שצריך