3 ימים על אופניים בהיילנדס הסקוטים

230 ק״מ מלאים רגעים יפים בארץ פסטורלית שיש בה הכל

תאריך הטיול	June 2022
משך הטיול	3 ימים
עונה מומלצת	אביב-קיץ

תוכן עניינים

חוויה כללית

אני מאוהב בסקוטלנד. היא גדולה מספיק כדי להציע טבע מבודד ומופלא, וקטנה מספיק כדי שהטבע יהיה נגיש. התרבות ביזארית, הארכיטקטורה מגניבה, והאנשים - טובים. בכלל הגעתי כדי לרוץ חצי מרתון באדינבורו המדהימה, אבל לא יכולתי להישאר אדיש לנופים שראיתי מחלון המטוס. במונית משדה התעופה כבר שריינתי לי סופ״ש ארוך בהיילנדס, וגיליתי שיש לי את כל הסיבות לצאת להרפתקה: התחזית בישרה שמש בשמיים, ולוח הזמנים - תקופת מבחנים. בארץ היה חג שבועות, ובבריטניה חגגו יובל למלוכת המלכה אליזבת׳.

לעומת טרקים מפורסמים כמו ה-West Highland Way, המסלול הזה הוא דרך אלטרנטיבית לחוות את ההיילנדס הסקוטיים. מדי יום, האופניים אפשרו לי לכסות מרחק גדול ולראות הכל מהכל: ערים, נחלים, מפלים, כפרים, טירות, חיות, גבעות ונהרות. כיאה לארץ מפותחת כמו סקוטלנד, הטיול היה פשוט מבחינה לוגיסטית - ולי נותר ליהנות מהיופי שהקיף אותי מכל עבר.

אתם יודעים.ות, לפעמים אני עדיין פותח את המפה של סקוטלנד ומדמיין את הטיול הבא: מאינברנס לבן נבי, מפורט וויליאם לסקאי, בין איי שטלנד או מסביב ללוך נס. בקריאת סיפור הדרך הזה, אני מקווה שההתלהבות שלי תוכל לדבוק בכם. זה יהיה לי לכבוד. ❤️

דברים שכדאי לדעת

תחבורה ציבורית »
מערכת הרכבות של סקוטלנד מאפשרת בקלות לעבור בין אדינבורו, גלזגו, באלוך, פרת׳ ועוד. במילים אחרות - אפשר להשכיר אופניים בעיר, לקחת רכבת להיילנדס, ולהתחיל לדווש בלב הטבע. אם לא ניתן להשלים את הרכיבה, תמיד תהיה תחנת רכבת או אוטובוס במרחק כמה קילומטרים. מומלץ לקנות כרטיסים מראש באפליקציית Trainline - קל וחסכוני. הרכבות נוחות, כוללות שקעים ומקום ייעודי לאופניים.

מסלולים »
שבילי האופניים בסקוטלנד הם לרוב כבישים כפריים ורגועים, ולפעמים יש שבילים ייעודיים בטבע לאופניים בלבד. רוב השבילים סלולים באספלט, אבל חלקם הם שבילי עפר או שבילים בשטח. כמעט תמיד אפשר להימנע מהשבילים האלה ולהיצמד לכבישים; אבל זה כרוך בסיכון של רכיבה לצד רכבים, ואולי גם בפספוס של נופים.

השכרת אופניים »
בחנות האופניים BikeTrax באדינבורו קיבלתי אופני שטח (gravel bike) מצוינות, כולל קסדה ומנעול, במחיר 86 פאונד. גם The Tatran Bicycle Company אמורים להיות מעולים. בכל מקרה, עדיף שלא להסתפק באופני כביש כדי לאפשר גמישות במסלולים בהתאם לתנאי הדרך ולמזג האוויר. ובכל מקרה, זה לא זול :)

ניווט »
קליל. ברוב המסלולים בדקתי מה היעד הבא ב-Google Maps, וניווטתי לפי השילוט. בכל זאת הורדתי מראש את המפות של סקוטלנד באפליקציית maps.me, ולפעמים ווידאתי בה את הדרך. ברוב הזמן היו לי קליטה וגלישה, ויכולתי לחפש ב-Google Maps מקומות לארוחת צהריים, ביקורות על אתרים בדרך, ועוד.

ביגוד »
לגמרי התמזל מזלי! מזג האוויר היה בהיר ונעים (סביב 17 מעלות ביום ו-9 מעלות בלילה). בתנאים האלה, לא הייתי צריך יותר מטייץ רכיבה, 3 טישרטס וג׳קט. בכל זאת, טוב שהבאתי מכנסי מטיילים ומעיל רוח; אי אפשר לבנות על מזג האוויר בסקוטלנד. מעבר לזה, בחרתי את זוג נעלי הספורט הפחות מועדפות עליי, למקרה שייספגו בבוץ. והן אכן נספגו.

לינה »
סגרתי לילה אחד ב-Booking ואחד ב-Airbnb. ההיצע מוגבל יחסית, במיוחד כשהביקוש גבוה באביב ובקיץ - לכן מומלץ לסגור לינה מראש. אם הלינה שמצאתם משנה מעט את המסלול שתוכנן, חשוב לשמור על ראש פתוח. הכל יפה, הכל נגיש, ושום דבר לא כל כך רחוק.

יום 1: באלוך - קאלנדר

לקחתי רכבת מאדינבורו לעיירה באלוך (Balloch) עם החלפה בגלזגו. בבאלוך, רכבתי אל הטירה המקומית הצופה אל הלוך הראשון במסלול, לוך לומונד (Loch Lomond). ילדים שיחקו בדשא, פנסיונרים נסעו בקלנועיות, כלבים השתשכו במים. המסע יכול להתחיל. עליתי על שביל אופניים מספר 7; כביש מתפתל בין חוות, עם ריח קבוע של חלב עיזים באוויר. ההרים התחילו להופיע ברקע, ומכל כיוון - היה כל כך ירוק. בעיירה החמודה דרימן (Drymen) עצרתי לפיש אנד צ׳יפס בפאב של Clachan Inn, שבעליו מתגאים שהוא ״הפאב הראשון בסקוטלנד לקבל רישיון פעילות״, בשנת 1741. זה אולי לא משפט קליט במיוחד, אבל הנקודה ברורה: לכל כפר בדרך יש היסטוריה של עשרות דורות.

בדרך אל ההרים, בין כפרים שנעשו קטנים יותר ויותר, השמיים נעשו אפורים. רכבתי בעליות ובירידות ובעיקר התפללתי שלא יירד גשם. גשם לא ירד, ואני זכיתי לראות נוף סקוטי קלאסי של כבשים ופרות על גבעות מתחת לענני סערה. שביל האופניים המבודד הוביל אותי הישר אל העיירה אברפויל (Aberfoyle), בה שביל 7 מתפצל שוב מהכביש, והופך לדרך מיוערת ולא סלולה בין נהרות. עצרתי ליד מפל אחד, ועל הכבל מעליי התעופפו אנשים על אומגה. המקטע הזה חביב במיוחד על משפחות, ואני שמחתי להחליף חיוכים עם אנשים טובים באמצע הדרך. כמה עליות תלולות לאחר מכן, השביל התחלף בדרך עפר מחוספסת - Three Lochs Drive.

בנקודה הזו כבר הייתי ממש בתוך ההיילנדס. לוכים ובריכות הפכו למראה שכיח ביותר, ומעליהם תמיד נישאו ההרים הסקוטיים, בצבעי חום וירוק. ולמעט משב הרוח וציוץ הציפורים, הייתה תמיד דממה. רכבתי במורד השביל אל לוך דראנקי (Loch Drunkie). המים התפתלו מסביב ללשון יבשה, ולמעט כמה אנשים בסירת חתירה - לא הייתה שם נפש חיה. סטיתי מעט משביל האופניים אל עבר לוך אקרי (Loch Achray) הפסטורלי, ועצרתי לנשנושים על שפת המים. יכולתי להישאר שם לנצח, אבל הדרך עוד הייתה ארוכה.

חזרתי אחורה אל השביל, שעובר דרך חווה מתוקה עם עמדת גלידה. חיות משק קיבלו את פניי והתחככו באופניים שלי, ובעל החווה, איש חביב עם מבטא סקוטי כבד, שמח לתת לי הנחיות לדרך. רכבתי מעל גשר אבן עתיק, חלפתי על פני פאב מיוחד בלב היער, ועליתי על הכביש. במקטע האחרון של היום רכבתי לצד לוך ונאקאר (Loch Venachar). לפעמים הסטתי מבט אל השתקפות העננים במים - ומיד חזרתי להסתכל על הדרך, שלא פעם חצו סנאים אדומים. ובסוף, הגעתי לעיירה קאלנדר - היעד הסופי ליום הראשון.

עשיתי צ׳ק אין, ירדתי על כל המדפים בסופר, ויצאתי בהליכה אל מפלי בראקלין (Bracklinn Falls) הידועים בגשר עץ יפהפה ובצורת המדרגות שלהם. הגשר אמנם הוסר, אבל זו עדיין הייתה נקודה יפהפיה להתמתח ולהכין את הגוף למחר. כמיטב המסורת, אורות אחרונים ירדו רק בחצות ואני כבר מזמן מזמן ישנתי.

יום 2: קאלנדר - קלטליבורן

התמתחתי לקראת היום הארוך בטיול. אחרי ארוחת בוקר ב-Pips Coffee Shop, יצאתי לדרך על שביל 7 במזג אוויר יפהפה של שמיים כחולים וענן לקישוט. כמיטב המסורת, סקוטים חביבים בירכו אותי לשלום. חיוך התפשט לי על הפנים. לימיני היה לוך לובנאייג (Loch Lubnaig), לשמאלי הר בן לדי (Ben Ledi). הדרך הפכה לשביל אופניים בלבד, ורכבים נסעו בצדו השני של הלוך. חלפתי ליד מתחם בקתות חמוד עם בתי קפה בשם Forest Holidays, ואז הדרך נעשתה טריקית: האספלט התחלף בעפר, המישור התחלף בעליות, והדרך נעשתה צרה. המקטע הזה איטי ומעט מפרך, ואפשר לדלג עליו ברכיבה על הכביש מהעבר השני. אבל אני לא מתחרט: הנוף ממנו היה טוב יותר, וחוץ מזה, שם פגשתי את אדם.

2 ק״מ משם, בבית קפה עממי בכפר סטראט׳ייר (Strathyre), אדם ציין בנונשלנט את המסלול שלו לאותו יום: מגלזגו לכפר ראנוך (Rannoch). בחישוב מהיר נדהמתי לגלות שהוא עושה 170 ק״מ, שאני הייתי פורס על פני שלושה ימים לא כולל הפסקות פיפי. כשהוגשו לנו קפה, אגרלוס סקוטיים וסקונס אנגליים, אדם סיפר לי על הילדות שלו בבלפסט, ופער פה בסקרנות כשדיברתי אני על השירות בצה״ל. על המזל שלי נפלה לי השרשרת מהאופניים - ועל המזל שלי, אדם היה שם לעזור לי להרכיב אותה חזרה. אז עם הרבה שמן שחור על הידיים של שנינו, יצאנו יחד לדרך - הפעם על הכביש.

רכבנו לפי הלו״ז שלו - מהר. ראיתי בחטף את לוך ארן (Loch Earn) והחלפתי הילוכים בקצב כדי להחזיק מעמד בעלייה לא רחמנית בכביש מלא מהמורות, כמו השבילים לקיבוצים נידחים. אבל על כל עלייה, יש ירידה. דהרנו למטה במהירות שלא ביישה את הרכבים, חולפים על פני ציפורים שפרסו כנף בטיימינג מושלם. יש רגעים שפשוט אי אפשר לצלם בטיולי אופניים, אבל למזלי, הוא חקוק טוב טוב בראש שלי. במהירות שיא נגלה לפנינו בן לאוורס (Ben Lawers) - אחד ההרים הגבוהים בסקוטלנד - וכשהאופניים איבדו לבסוף את התאוצה, קיבל את פנינו הכפר בעל השם המוזר קילין (Killin). קילין הוא כפר ציורי עם מסעדות, מפלים מפורסמים (Falls of Dochart) ונוף ללוך טאי (Loch Tay). אחרי דקה של הרהורים נהנתניים החלטתי להיפרד מאדם לטובת ספגטי בולונז וצילום של מיליארד סלפים מיוזעים. ולמזלי, ביקרתי גם בסופר המקומי: זה היה הסופר האחרון ל-50 הק״מ הבאים.

עליתי על הדרך לצד לוך טאי, עם עליות וירידות שהפכו מזמן לסטנדרט. כמו רבים אחרים, גדותיו של לוך טאי שוממות לחלוטין - למעט אחוזות עתיקות שקדמו בהרבה לכבישים, מגרשי גולף, ולפעמים גם בתים מודרניים שלקוחים מאיזה מגזין. השעה הייתה 14:00, ונותרו לי רק 40 דקות רכיבה. כן: זה היה זמן להאריך את המסלול ולצאת להרפתקה. פניתי שמאלה אל תוך שמורת הטבע של בן לאוורס, ובמשך 20 דקות מאתגרות טיפסתי 400 מטרים ואיבדתי קליטה סלולרית. לא יכולתי להפסיק לצלם: מאחוריי היה לוך טאי, ומצדדיי - הפסגה המעוננת של בן לאוורס, והרים משוננים בכל מיני צבעים. בהמשך הופיע גם הסכר של בן לאוורס (Ben Lawers Dam), התוחם לוך קטן מתחת למצוק. כבשים צמריריות געו בלהקות, הרוח נשבה, ואני לא יכולתי לשמוח יותר על ההחלטה שלי.

כן, המקטע הזה היה שיא הטיול מבחינתי, וזו הייתה רק ההתחלה. צללתי חזרה לגובה פני הים, חולף על פני חיות משק בשממה מוחלטת. עם שתי הידיים של הברקס - כי אף פעם אי אפשר לדעת אם יגיע רכב מצדה השני של הדרך המפותלת - הצמיגים חרקו על האספלט ודמעות זלגו לי מהעיניים. תוך דקות הגעתי לקצה הדרך בכפר ברידג׳ אוף באלג׳י (Bridge of Balgie), ופניתי ימינה אל הכביש שהיה אפילו כפרי ושומם יותר מקודמיו. שוב נותר לי ים זמן, והחלטתי לסטות מהדרך ולחפש את Fionn’s Rock.

נקודת הציון הזו חבויה מאוד; אין אליה שילוט בכלל, ולא יכולתי למצוא אותה ב-maps.me. מצאתי מיקום משוער ב-Google Maps ואיתרתי את הכביש הקרוב ביותר אליו. כשהגעתי, מצאתי אחוזה מבודדת ומפוארת עם שער, שמאחוריו סוסים ועזים הסתובבו באהלן אהלן. נעלתי את האופניים ונכנסתי פנימה. אם לומר את האמת, עז היא חיה הרבה יותר מפחידה כשהיא בלהקה, באמצע שום מקום, מסתכלת עליך, וגועה משהו. שלא נדבר על סוסים. אבל הכל היה בסדר; טיפסתי על הגבעה לצד הנחל, ובעיקר קיוויתי ש-Fionn’s Rock באמת שם. ובסוף, הגעתי.

על העשב מונח סלע, ועליו - באופן אנכי - סלע ענק וחצוב. אומרים שזה דומה לידיים מתפללות, לכן קוראים לזה גם The Praying Hands of Mary. העזים ברחו והותירו אותי לכמה דקות של מדיטציה בנקודה המבודדת ביותר בטיול. חשבתי על העבודה, על המוות, על הלימודים, וכשפקחתי עיניים הטלתי ספק לרגע שכל זה אמיתי. חזרתי בשלווה אל האופניים והמשכתי לדווש. במקטע האחרון ראיתי עוד חוות, עוד הרים, ועוד מדשאות, מפלים, אחוזות ונחלים. רק כשחזרה לי הקליטה נזכרתי שהיא אבדה מזמן. מזמן לא הרשיתי לעצמי להתנתק ככה. אפילו בסופ״ש. אפילו בחג.

פסטורליה. השביל הלא מסומן ל-Fionn’s Rock

יום 3: קלטליבורן - פרת׳

התעוררתי אחרי 10 שעות שינה בכפר הפסטורלי והקטנטן קלטליבורן (Keltleyburn) לצלילי מפל המים המקומי, ממש מחוץ לחלון. היו לי 6.5 שעות להגיע לעיר פרת׳ (Perth) ולתפוס את הרכבת לאדינבורו, אבל עוד קודם, הייתי צריך למצוא ארוחת בוקר. בדרך לעיירה קנמור (Kenmore) השארתי את האופניים בצד הדרך ויצאתי להליכה ביער. חצי אלבום של קייט בוש ו-300 מטרים של טיפוס לאחר מכן, הגעתי ל-Black Rock Viewpoint - אחת מנקודות התצפית המפורסמות על לוך טאי. וכרגיל, היה יפהפה, ולא עבר שם כלב.

זו הייתה פתיחה מצוינת ליום טוב. רצתי את הדרך למטה עד שקיבלתי תזכורת שבעצם הגוף שלי עדיין כואב מחצי המרתון של אדינבורו, רק כמה ימים לפני כן. אז דידדתי את הדרך למטה. דקות לאחר מכן נכנסתי לבית הקפה The Paper Boat בקנמור, ואם יש גן עדן, אני דיי בטוח שככה הוא נראה: שולחנות מעץ עתיק על שפת לוך טאי, שמיים בהירים, דשא, ודלפק עמוס במאפים שאי אפשר להישאר אדיש אליהם. כלבים רדפו אחרי צלחות מעופפות, ספורטאים מיהרו עם הקפה לסירת הקאנו, ילדים צפו על מתנפח בצורת המפלצת של לוך נס. הכל היה שמח, אופטימי, אפשרי. ופתאום גם הקפה היה טעים במיוחד.

אבל השעון מתקתק, וכל דבר טוב בא לסיומו. חזרתי לשביל 7 ונסעתי דרך הכפר דול (Dull), שהרוויח בקלות את מקומו ברשימת הכפרים הסקוטים בעלי השמות המשונים. בעיירה אברפלדי (Aberfeldy) עצרתי להסדיר נשימה, כשפתאום פנה אליי ילד בן 10 שזיהה טרף קל. ״Race?״, הוא שאל, ואני נעניתי לאתגר. לאכזבתו של ג׳יימס ניצחתי בתחרות הרכיבה, אבל הוא אמר שכשהוא יהיה גדול, הוא ינצח. ג׳יימס הראה לי את כל הטריקים שהוא יודע לעשות, וכשהוא התעייף, הוא שאל לאן אני רוכב. לפרת׳, אמרתי. הוא שאל אם זה רחוק. אמרתי לו שכשהוא יהיה גדול, גם הוא יוכל לרכוב לשם. לשם כל הילדים הגדולים רוכבים. הוא הבין ונופף לי לשלום.

וגם אני נופפתי לשלום, לשביל 7, ופניתי לשביל 77 - מלוך טאי עד פרת׳ לאורך נהר טאי (River Tay). גם השביל הזה מאופיין בעליות ובירידות בין הנופים הקלאסיים של ההיילנדס הסקוטים, אלא שהוא קרוב מאוד לכביש הראשי A9 - ובמקטע אחד אפילו מתמזג איתו, ואין ברירה אלא לרכוב בשוליים הצרים. סטרס. לשמחתנו הנהגים הסקוטים מאוד זהירים, ואני זכיתי להפוגה בהרמיתג׳ (The Hermitage) - שמורת טבע פופולרית עם הרבה פולקלור, ממש על הכביש. ב-10 דקות קצרצרות רכבתי בשבילי השמורה המיוערים אל מפלי בלאק לין (Black Linn Waterfalls) היפהפיים, נשמתי אוויר, שלחתי תמונה הביתה, והמשכתי הלאה.

90 דקות נותרו ל-30 ק״מ אחרונים. בשולי ההיילנדס הנוף ההררי נעלם, אבל הנוף הכפרי נשמר. זו עדיין הייתה סקוטלנד, אבל סקוטלנד אחרת: סקוטלנד של שדות חקלאיים, של כנסיות אבן, ושל מקומיים שמנופפים לך בשמחה לשלום כשאתה חולף על פניהם לרגע באיזה כפר נישתי. וכל הדרך הנפלאה הזו, בא לי מיץ תפוזים. איך. בא לי. מיץ תפוזיםםם. ובדיוק כשהתחלתי לחשוב על איזה איבר בגוף הייתי מוותר בשביל קצת מיץ תפוזים, שוב הדרך התחילה להתפתל, ולהסתובב, לעלות ולרדת, ופתאום מצאתי את עצמי בפארק של פרת׳, כמו פארק הירקון, רק גדול יותר, עם מגרשי גולף פתוחים לציבור והרבה אוטו גלידה. לא היה עוד צורך במוזיקה באוזניות. העיר, כמו בריטניה כולה, חגגה את היובל למלוכת המלכה אליזבת׳, ואני נהניתי לצפות מהצד. עם קרטון גדול גדול של מיץ תפוזים.