מאראגון לקטלוניה: שלושה שבועות על ה-GR11

הליכה של שלושה שבועות אלפיניים ועוצרי נשימה בחלק החוצה את רכס הפירנאיים המרכזיים ממערב למזרח

תאריך הטיול	August 2023
משך הטיול	17 ימים
עונה מומלצת	סוף יוני-תחילת ספטמבר

תוכן עניינים

מידע כללי

איך בחרתי את המסלול או ממה מורכב המסלול?
אחרי ששמעתי על השבילים החוצים את הפירנאים מהים האטלנטי לים התיכון: ה-GR10 בצרפת, ה-GR11 בספרד וה-HRP בשניהם, תכננתי לעשות את אחד מהם. לצערי, מסגרת הזמן שהתאפשרה לי הייתה רק שלושה שבועות, וכך הבנתי שכדי 'לנצל' את הזמן שברשותי לחלקים המעניינים יותר, לא אוכל לעשות מקטע של "ים לים" אלא שעליי לבחור נקודה אחת שבה אתחיל את המסלול ונקודה אחרת שבה אסיים.
הבחירה הייתה מורכבת, שכן היה עליי קודם כל לבחור איזה מסלול אני רוצה מבין שלושת המסלולים שתיארתי, ולאחר מכן לבחור מאיזה כיוון להתחיל – מזרח או מערב, ולבסוף באיזה נקודה להתחיל ואיזו לסיים. הבחירה הראשונה הייתה בין ה-GR10 ל-GR11: בצרפת כבר הייתי, והתחשק לי לחוות את הצד הספרדי של הפירנאים, מה גם שידעתי שה-GR10 יותר מאתגר מבחינת העליות ושהוא נשאר גבוה יותר. לאחר מכן, בחרתי בין GR11 ל-HRP: העדפתי שביל "אמיתי יותר", בעל סימון בפני עצמו, שילוט, ורעיון של שביל, כמו שכתבתי בעבר על ההבדל בין ה-GR5 ל-WHR, ובנוסף, רציתי גם לחוות את הכפרים הספרדיים ולא להישאר כל הזמן בקו הגובה האלפיני, כפי שעושה ה-HRP.
לאחר מכן, בחרתי להתחיל במערב, כדי שחבר שהיה איתי בתחילת המסלול, יספיק לHהנות משמורת הטבע אורדסה הזוכה ליחסי ציבור מצוינים. אחר כך בחרתי בעיירת הנופש Candanchú, כיוון שבה, פחות או יותר, מתחיל רכס הפירנאים המרכזי, שכולל גבהים משמעותיים יותר מאשר לפני או אחרי בשביל, וכיוון שזו נקודה שקל יחסית להגיע אליה בתחבורה ציבורית. בדיעבד, יש לציין, היום הראשון לא היה מעניין מדי, ואפשר בקלות להתחיל מהעיירה הבאה, Sallent de Gállego, שם גם יש תחבורה ציבורית טובה וגם מתחיל החלק המעניין יותר של השביל.
יחד עם זאת, יש לציין כי לא הלכתי כל הזמן על ה-GR11, ובשלושה מקטעים בחרתי ללכת בשבילים אחרים: פעם אחת כדי להישאר על קו הגובה באמצעות שביל לא רשמי, ופעמיים על מקטעים מה-HRP כדי לחוות נופים עוצמתיים יותר.
עם זאת, ההיצמדות לשביל כמעט כל הזמן גרמה לתחושה מדהימה של הליכה על השביל במשך כשלושה שבועות, תחושה שלא חוויתי בשבילים אחרים, ואפשרה לי גם לפגוש מטיילים אחרים שעושים את השביל. השביל עצמו גם כולל מגוון עצום של נופים, מכפרים נידחים (בעיקר בסוף), דרך שבילים מיוערים יפהפיים ומרחבים אלפיניים עצומים.
האם ניתן לפצל את השביל או לעשות חלק ממנו? האם יש נקודות יציאה?
כן, השביל עצמו כולל מספר מקטעים בין כפרים או כבישים, וכך אפשר לצאת ב-Candanchú, Sallent de Gállego, Torla, Parzan, Benasque.

הערות על סיפור הדרך:
קצב ההליכה בין הימים השתנה בין יום ליום, ובין ימים שטיילתי לבד, שטיילתי עם אנשים או שהייתי עייף מימים קודמים. לכן חשוב לא להסתמך על זה לחלוטין ויש לשים לב שכל הערכות הזמנים והקושי הם מהחוויה האישית שלי בלבד כמובן. כמו כן, השביל עצמו כולל המון אגמים (ibónes), שבשלב מסוים כבר לא מתייחסים אליהם באופן ייחודי, לכן לא אציין את השמות של כל האגמים שעברנו לידם, אלא אם כן הייתה חשיבות לכך או שהאגם היה ייחודי או גדול מהשאר.

היערכויות לטיול

- אוהל, כפרים, בקתות ומקומות לינה:
ההליכה בשביל מאפשרת מקומות לינה מגוונים. בהרים - שינה בבקתות, אוהל בשטח או בקתות לא מאוישות. בכפרים - אתרי קמפינג, מלונות או casa rural, שזה בעצם משהו באמצע בין מלון לדירה. השביל שאני עשיתי בנוי על אוהל בחלק מהימים, אבל עם התאמה מסוימת של הימים בהחלט אפשר להסתדר בשביל גם ללא אוהל. בכיוון הפוך, אפשר גם לישון יותר באוהל - בחלק מהימים אני בחרתי לישון בבקתה למרות שהיה אפשרי לישון קרוב או צמוד לבקתה באוהל, מסיבות של עייפות ומזג אוויר.
המחירים עצמם בבקתות היו בין 18 ל24 יורו ללא ארוחת בוקר וערב, בבקתה אחת (goritz) צריך לשלם גם עבור הקמת אוהל צמוד לבקתה. בדרך כלל, חוץ מבקתת goritz העמוסה למעשה, לא היה צריך להזמין מקומות מראש, אבל חלק מהבקתות כן היו עמוסות יחסית ויכולות להיות מלאות - במיוחד בסופשים - ולכן כדאי להזמין מקום מראש אם אפשרי. ניתן גם להתקשר פשוט יום או יומיים לפני מאחת הבקתות שבהם נמצאים.
אני אישית לא אכלתי ארוחות ערב ובוקר, אבל מהסתכלות מהצד יצא לי לומר שארוחות הערב לא היו מגוונות, וארוחות הבוקר היו די קבועות, קורנפלקס, לחם, חמאה ונקניקים וזהו בערך.
מחירי ה-casa rural שישנו בהם היו לרוב 80-100 יורו לחדר זוגי.
הבקתות הלא מאוישות, לצערי, הן ברובן בספרד לא משהו שאפשר לסמוך עליו. בשונה בצרפת ושוויץ שבהן הבקתות מצוידות בבקתות, שמיכות ואוכל, רוב הבקתות הלא מאוישות שנתקלנו בהן היו לא יותר ממחסה למקרה חירום, שלא כלל אפילו מיטה או שולחן, והיה די קריפי. לכן, חוץ ממקרים מסוימים שאציין, לדעתי לא ניתן לסמוך על הבקתות האלו יותר מדי ואם כבר מגיעים אליהן - עדיף לישון ליד ולא בתוכן.

- הצטיידות במהלך השביל ויציאה ממנו:
השביל עצמו הוא איפושהו באמצע בין שביל כפרים ושביל הרים. במקטעים שבהם טיילתי, היו מקטעים של 1-3-3-3-3 ימים. כלומר, בערך כל שלושה ימים מגיעים לסופרים, בכפרים Candanchu, Sallent de gallego, Torla*, Parzan, Benasque, Espot. (* יציאה קטנה מהשביל). כל הכפרים האלו נמצאים יחסית על כבישים ראשיים או שקיימת דרך לצאת משם לעיירות או כפרים גדולים יותר.

- גז:
יחסית לשבילים אחרים, נראה שאפשר לקנות גז הברגה די בקלות לאורך השביל. נקודה שחשוב לשים לב אליה היא שאסור להעביר גז ברכבת מברצלונה, ולכן אם חושבים להגדיל ראש ולחסוך את חיפוש הגז בכפרים, כדאי לוותר כדי לחסוך את החוויה של החרמת הגז ברכבת. מצאנו גז גם בכפר Jaca שבו עברנו, וגם ב-Sallent de gallego, Torla ו-Benasque.

- מים:
לאורך כמעט כל השביל יש מים - נחלים או אגמים בכמויות. לכן גם בימים החמים ביותר שהיו לנו, מצאנו מים די בקלות ומילאנו לאורך כל הדרך. כמו במקומות אחרים, ואולי יותר מכך כיוון שמשתמשים במים מהאגמים, חשוב להביא פילטר לבקבוק המים.

- מפות, סימונים ושבילים:
אני השתמשתי רק במפות בפלאפון, בשתי אפליקציות: Mapsme ו-mapy.cz, כשהורדתי את המסלול לשתיהן. בגדול mapsme מספיק לרוב המסלול, כיוון שאין המון כדאי ניווט והמסלול עצמו די מסומן ברובו. יש מספר מקטעים שבהם אין סימון ויש רק רוג'ומים, אבל במקרה כזה השביל בדרך כלל לא מדויק ולכן המפה הטופוגרפית לא בהכרח תעזור. אמנם, יש מקטע אחד שבו השביל לא מדויק והמפה הטופוגרפית כן עוזרת להבין יותר את מבנה השטח, לכן אני ממליץ להשתמש בשתיהן. יש לציין שכיווון שהשביל עובר גם בצרפת וגם בספרד, המפות שצריך להוריד שונות ויחסית מרובות.
מעבר לזה, אני השתמשתי במדריך של סיסרון, הן ל-GR11 והן ל-HRP, ושניהם היו מצוינים ועזרו לי מאוד בתכנון הימים, אינפורמציה לגבי הכפרים ועוד.

- אינטרנט וסים:
אני עשיתי אינטרנט בארץ, כיוון שלא ראיתי מחירים זולים יותר בספרד. 8 ג'יגה בהחלט הספיק לי לשלושה שבועות, בעקבות העובדה שרוב הזמן לא הייתה קליטה, וכשכן הייתה - גם בדרך כלל היה וויפי. באופן מפתיע, ספרד לא מצטיינת בקליטה ווויפי, וכך רוב הזמן היינו ללא קליטה, וגם בבקתות עצמן לא היה קליטה מלבד שתי בקתות, אחת שהיה וויפי בתשלום ואחרת שהיה וויפי חופשי.
לחבר שלי, שטייל איתי בהתחלה, היה פלאפון שתמך ב-esim ולמי שיכול - מומלץ.
אפשר (וכדאי) להיערך לזה באמצעות השכרת מכשיר לווייני.

- מזג אוויר:
כשאנחנו טיילנו מזג האוויר היה מגוון. בהתחלה היה חם מאוד, ברמה כזאת שהיה רותח בכפרים למטה ורק נעים בפסגות, ולבסוף ירד שלג. נראה שניתן לטייל החל מסוף יולי, ושצריך - כמו תמיד בהרים - להיערך למזג אוויר מגוון.

- שפה:
המקומיים עצמם ברובם לא יודעים אנגלית, אבל במקומות הלינה והאוכל יודעים אנגלית מעולה. מה שכן, חשוב לדעת שהתיירות ברובה מיועדת לתיירים מקומיים (או כך לפחות זה נראה), ולכן רוב השלטים שראינו היו בספרדית ובצרפתית בלבד, ללא אנגלית.

לסיום, אני מצרף את רשימת הציוד שאני לקחתי לטיול:
https://lighterpack.com/r/lr7n...

יום 0: Barcelona - Zaragoza - Candanchú

למרות האפשרויות הרבות להגיע למסלול, הן מספרד והן מצרפת, ולמרות שהמסלול מתחיל יחסית במערב הפירנאים, גילינו שהדרך הנוחה והזולה ביותר להגיע למסלול היא דרך ברצלונה.
אחרי נחיתה בברצלונה, מיהרנו לקנות גז בדקטלון בעיר, כדי לחסוך את החיפושים במקומות אחרים. משם המשכנו לתחנת הרכבת Sants, כדי להגיע לסרגוסה. לצערנו, רק כשהגענו לתחנת הרכבת גילינו שאסור להעביר גז ברכבת (סכינים, באופן מוזר, כן...), ולכן האבטחה בכניסה החרימה לנו אותו.
הרכבת לסרגוסה די מהירה, ומגיעה לתחנת Delicias, שם בדרך כלל יש רכבת ישירה לתחנת Canfranc, אבל כשתכננו את הטיול הבנו שהרכבת בשיפוצים, ולכן הוחלפה באוטובוס, שהתמלא כמה ימים קודם לכן. לכן, נאלצנו לנסוע בדרך אחרת, והשתמשנו ב-blablacar - שירות טרמפים בתשלום - כדי להגיע לעיירה שנמצאת באמצע הדרך, Jaca (ההגייה היא "האקה").
ב-Jaca היה לנו מפגש ראשון עם הנוף הההרי, וגם מצאנו חנות טיולים נחמדה Deportes Charli, שם היה גז הברגה שחסך לנו בעיות בהמשך הטיול.
מ-Jaca היה אוטובוס ישיר ל-Candanchú, שיצא מהתחנה Estación de Autobuses de Jaca.
הגענו ל-Candanchú, בשעה יחסית מאוחרת, כשבחרנו לישון במלון Hotel Candanchú, שהיה חביב ולא מעבר לכך.
Candanchú עצמה נראית כמו עיירת נופש מלאת מלונות, אך השמועות מספרות שיש שם סופר שפעיל בחודשי הקיץ ובו אפשר להצטייד וגם למצוא גז הברגה.

יום 1: Candanchú - Sallent de Gállego

היום הזה מהווה לכאורה התחלה טובה לטיול, כשהוא כולל רק 900 מטר עלייה, לא קשוחה מדי. אמנם, כפי שכתבתי בהקדמה ובשונה מפעמים אחרות (ולאור העובדה שלא עושים את כל השביל, אלא מתחילים מנקודה מסוימת), אני חושב שבהחלט ניתן לוותר עליו : ייתכן שמזג האוויר החם והשמש הקופחת הם שהקשו עלינו, אבל מכל הימים בטיול זהו היה היום הכי פחות מתגמל. העלייה והירידה המהירות להרים קצת מתסכלות, והסיום גם הוא לא מאוד מעניין.
כמו כן, ייתכן שבתחילת העונה, שבה עדיין כל הפסגות מושלגות, העלייה יותר מתגמלת.

יצאנו מ-Candanchú ואחרי כמה דקות חצינו את הכביש המוביל לכפר, שאחריה התחלנו סוף סוף להיכנס לשטח ההררי. אחרי כשעה עברנו ליד מבנה לבן גדול, שקרוב אליו היה סימון שהוביל ל-Canfranc. כשעה נוספת לאחר מכן הגענו לבקתה, שממנה התחיל טיפוס רציף לאורך הנחל, בלי מחסה מהשמש הקופחת כמעט. כשסיימנו את העלייה הראשונית, כ300 מטר די רגועים, הגענו ל-dead end, שאחריו פנינו ימינה (בחלק הימני של הערוץ), והתחלנו בעלייה המשמעותית יותר, של עוד 400 מטר נוספים, שלקחה לנו כשעה וחצי נוספים - גם כאן בלי כמעט צל.
בסוף העלייה החמה, הגענו לגולת הכותרת של היום, האגם הראשון במסלול (!) שנקרא Ibón d’Anayet. הפרס הגיע בדמות כניסה למים הקרים והנעלמים.
אחרי ההפסקה הארוכה באגם, המשכנו שוב ימינה, לאורך המישור העצום, חצינו נחל וקצת לאחריו התחלנו בירידה הארוכה לעיירה. הירידה התחילה בדומה לעלייה - רק בתוספת המוני מטיילים - ולא הייתה תלולה מדי, אך מלאה בדשא אלפיני טיפוסי. לקח לנו בערך שעתיים וחצי כדי להגיע לאתר סקי נטוש, שאחריו התחילה הליכה קצת מבאסת על כביש\שביל גישה לאתר הסקי. כשסיימנו לרדת במורד הכביש - כמאתיים מטרים נוספים, הגענו לכניסה לאתר הסקי. חצינו את הכביש ועלינו לשביל שעוקף את הכביש משמאל, כשאנחנו מסתמכים על שבילים הקיימים ב-Maps me. בשלב מסוים השביל הסתיים, והמשכנו על הכביש עד שהגענו לכיכר, שבה הייתה תחנת דלק ומסעדה שהתאימה בדיוק לשלב הזה של היום.
אחרי המסעדה, המשכנו עוד קצת על הכביש, כשכמה דקות לאחר מכן (כ300 מטר), פנינו שמאלה לשביל שמגיע תוך זמן קצר לשביל המחבר בין Formigal, עיירה\כפר קטן, ל-Sallent de gallego.
אחרי כ2 ק"מ, נפרדנו מהדרך הראשי ונכנסו הישר לתוך Sallent de gallego.
מדובר בעיירה נחמדה, מטופחת ומתוירת מאוד, עם המון מסעדות, בתי מלון, חנויות טיולים ומאפייה.
אנחנו ישנו בcasa rural בשם Casa Rural Valle de Tena. הוא נמצא במרכז העיר והיה די זול (40 יורו לבנאדם), אבל הכניסה די מוזנחת, והחדרים קטנים וצפופים.

יום 2: Sallent de Gállego - Refugio de Respomuso - Ibón de Llena Cantal

היום הזה מבוסס על מקטע 13 בספר של סיסרון, בתוספת המשך, כיוון שלדעתנו הוא היה קצר מדי (12 ק"מ). התוספת שעשינו לא מאוד קשה, ובהחלט מקלה על יום המחרת.

יצאנו מהעיירה בשעה די מנומנמת, לא לפני שעצרנו במאפייה המקומית. בחזרה לשביל היינו קצת מבולבלים כי כל אחת מהאפליקציות וקבצי ה-gpx אמרו משהו אחר, אבל בסופו של דבר הסתמכנו על mapy.cz שכנראה צדק כי ראינו סימון. המשכנו צפונית בכפר, כשאנחנו יורדים לחלק התחתון שלו, והולכים על החלק השמאלי של הנהר. בסוף הכפר השביל המשיך, ואחרי כ1.5 ק"מ ו-130 מטר של עלייה התחברנו לשביל ג'יפים, כשבפיצול היה ספסלים ונוף נחמד על העיירה.
ההליכה על דרך העפר לא הייתה ארוכה, ואחרי בערך רבע שעה הגענו לפיצול שמאפשר להחליט בין שתי דרכים לעבור לאורך הנהר. אנחנו בחרנו את הדרך השמאלית, שהיא דרך הררית ולא דרך עפר, אך לא רואים ממנה את האגם (לא נראה כזה מרגש). לאחר כק"מ די מישורי, הגענו לסוף האגם, שבו היה ספסלים, נחל קטן שמתחבר לאגם ומקום מצוין לארוחת בוקר לפני העלייה.
אחרי ההפסקה הקצרה, פנינו שמאלה והתחלנו בטיפוס. השביל היה יפה ונחמד, ולאורך כל הדרך היו נחלים קטנים שיצאו מהסלע או שצריך לחצות. העלייה עצמה יחסית לא תלולה, כשיש 6.5 ק"מ הליכה על פני 700 מטר עלייה, אבל כרגיל, הקושי תלוי גם במזג האוויר, שלנו היה חם מאוד.
כשעתיים וחצי (כולל הפסקות) אחרי תחילת העלייה, הגענו לקצה האגם העצום Ibón de Respomuso, ולסכר הראשון במסלול:) מהסכר טיפה התבלבלנו כי הסתמכנו על סימון איקס אדום לבן שבעצם אומר שזהו לא השביל, אך באופן רשמי יש בערך ק"מ מהסכר לבקתה, עם מעט עלייה ושוב ירידה לבקתה.
הגענו לבקתה Refugio de Respomuso, שהייתה הראשונה שלנו במסלול ואפשרה קצת לבחון את אופי הבקתות בספרד. הבקתה עצמה הייתה די מכוערת ודלה, ולא היו בה המון דברים (גם האוכל היה נראה יחסית פשוט), וכמובן לא היה wifi. בקיצור, אם נאמר בעדינות, הרושם הראשוני מהבקתות בספרד לא היה מושלם. למרות זאת, בעקבות הזמן התאפשר לנו לעצור עצירה ארוכה בבקתה לפני המשך השביל.
כשיצאנו מהבקתה היינו אמורים להמשיך יחסית לאורך האגם, אך במקום זאת התבלבלנו בסימון, ועלינו לשביל הצפוני יותר, שהוא - כך הסתבר - וריאנט של ה-HRP. זו לא הייתה טעות נוראית כי הרווחנו מקטע יפהפה של אגמים רצופים ומקטע אלפיני מהיפים ביותר בטיול. כשהבנו את הטעות החלטנו להמשיך על השביל עד לאגם הגדול יותר, ממנו היה פיצול חזרה ל-GR11, ואחרי ק"מ חזרנו לשביל הרשמי.
בשלב זה התחילה העלייה האחרונה ליום, של 300 מטר, בתוואי של דשא אלפיני נעים, ואחרי כשעה הגענו לאגם שבו החלטנו לישון את הלילה, Ibón de Llena Cantal, ממש מתחת לפס של יום המחרת. בזהירות אולי אוכל לומר שזה היה אחד משטחי הקמפינג הטובים שבהם הייתי בטיול. האגם היה מאוד יפה, קרוב, והמשטח היה ישר ונוח.

יום 3: Ibón de Llena Cantal - Río Ara

יום שמבוסס על יום 14 בסיסרון, בתוספת מקטע בשביל אקראי שנשאר בהרים ולא יורד שוב לעמקים.

היום נפתח בעלייה האחרונה לפס, Cuello de Tebarrai, שהוא הגבוה ביותר בכל ה-GR11. אמנם לא עשיתי את כל השביל, אבל המדריך של סיסרון טוען שזהו הפס הקשוח והדורש ביותר בכל השביל. אכן, העלייה לא הייתה פשוטה, עם אמנם 300 מטר, אבל תלולים למדי, כאשר בסוף יש כבלים (רק קצת מגניבים), שממש דורשים חצי טיפוס. עם זאת, למרות הקושי של העלייה והתלילות, לעשות אותה בבוקר עזר מאוד, ולמרות שעצרנו הרבה כדי לשאוף אוויר, הגענו תוך שעה לקצה הפס.
למרות שמדובר בפס הגבוה ביותר במסלול, בגובה 2765 מטר, הוא לא מאוד מספק כיוון שהוא נמצא בחלק די צר שלא מאפשר לראות יותר מדי. הירידה ממנו לא פשוטה כמעט כמו העלייה, והיא מתחלקת לכמה חלקים. קודם כל, ישר אחרי הפס יש ירידה די תלולה, שמסתיימת בפס נוסף Cuello de l’Infierno, ושאליו הגענו אחרי בערך כעשרים דקות. מהפס הזה אגב יש דרך נוספת שמגיעה ל-Sallent de Gallego שמאפשרת לחתוך את כל היום האתמול. בשלב הבא, יש ירידה שמתאפייינת בהמון אגמים קטנים וגדולים (כולם תחת אותו השם - Ibón Azul), של כ-500 מטר, שלנו לקחה בערך שעתיים בגלל התוואי שהיה מאוד סלעי.
כשהגענו לקצה הירידה (עבורנו), קרוב ל- Ibón de Bachimaña, נפרדנו מהשביל הרשמי, שממשיך לבקתת Bachimaña ו-Banos de panticosa. ההחלטה לחתוך מהשביל נבעה ממספר סיבות, אבל בעיקר בעקבות מזג האוויר החם שהקשה עלינו בירידות לכפרים ובעלייה מהם, ובעקבות רצון להוריד עומס מיום המחרת, יום שישי, שבו ידענו שנרצה לסיים ב-Torla לעשות את השבת. חשוב לציין שהיה מדובר בהימור ללא ידיעת תוואי הדרך, ולא מדובר בדרך פשוטה, שכן היא כוללת בולדרים, רוג'ומים שקשה לזהות וירידה תלולה וקשה - כל אלו מהווים הבדל משאר השביל מבחינת התוואי והסימונים ולכן זה בהחלט לא מומלץ לכל אחד.
בתחילת ה"וריאנט", הצטרפנו לשביל שחוצה לצרפת, שהגבול איתה היה מאוד קרוב. אנחנו נשארנו בספרד, והמשכנו לטפס כשהכלל היה יחסית פשוט: בכל פעם עולים לאגם ומקיפים אותו. הנופים היו נהדרים, ואחרי שני האגמים הראשונים של כ100 מטר, התחיל הטיפוס המשמעותי יותר, כ300 מטר, שהיו די פשוטים בעקבות עשרות הסללומים הכיפיים שנחצבו בשביל. בסוף העלייה, הגענו כמובן לאגם, ולבקתה שלמרות שהייתה נראית משוכללת למדי, הייתה נטושה לחלוטין באופן לא ברור.
חצינו את הסכר, ומהבקתה התחיל המקטע הקשוח. ניסינו להסתמך על הרוג'ומים בהתחלה, אך הם כיוונו מערבית מדי. העצה שלי היא לנסות למצוא דרך להקיף את האגם, ולהסתמך על הרוג'ומים שנשארים יחסית קרוב (אבל כן במרחקים של כמה מטרים מעל האגם), ולא שהולכים רחוק מדי. הצורה המיוחדת של האגם אפשרה לנו לנווט (כאן השתמשנו באפליקציה ממש לצורך ניווט), עד לקצה האגם, שממנו החלה עלייה של כ-150 מטר. לכאורה לא הרבה, אבל התוואי המבולדר והעייפות אחרי כל היום הקשו על העלייה מאוד. למרות זאת, תוך כחצי שעה-ארבעים דקות היינו בפס.
מהפס התחילה ירידה מאוד מאוד תלולה, שוב בבולדרים - 300 מטר ב600 מטר הליכה! התכנון המקורי שלנו היה לחזור ל-GR11 ושם לישון, ליד הנהר Rio Ara, אבל מרוב עייפות הגענו רק ק"מ אחרי האגם (עוד כ200 מטר ירידה), וכק"מ לפני החזרה ל-GR11, ושם פתחנו אוהל, ליד הנהר.

יום 4: Río Ara - Puente de los Navarros - Torla

יום שמבוסס על חלקו השני של מקטע 15 במדריך של סיסרון.

אחרי העייפות של יום האתמול, יצאנו לדרך כדי לחזור לשביל של ה-GR11. המשכנו כק"מ בשביל על הנחל, ומיד ראינו פיצול ברור שמחבר את השביל שמגיע מהעמק השני.
בשלב זה התחלנו בירידה ארוכה שנמשכה למעשה כל היום. כדרכן של הירידות, התחלנו במקטע אלפיני ירוק, שכלל עצירה בשתי בקתות לא מאוישות (לא מעניינות ולא כאלו שהייתם רוצים לישון בהם), אחרי כ2.5 ק" ו200 מטרים, ו3.5 ק"מ ו250 מטר. אחרי הבקתה הלא מאוישת השנייה, התחיל מקטע קצר של שביל ג'יפים יחסית קצר ביער (3 ק"מ, עוד 300 מטר ירידה), שנגמר לבסוף בהליכה על שביל צמוד לנחל, עד להגעה לגשר, לבקתה ולקליטה בבקתה ב- San Nicolás de Bujaruelo.
אחרי התאוששות בבקתה, המשכנו שוב במגמת הירידה, אך הפעם השביל התחלף בשביל יער יפהפה צמוד לנחל. זה נמשך בערך שעה (בערך 4 ק"מ) עד שחצינו גשר נוסף, עברנו לצד השני ועלינו הרבה מעל גובה הנחל (כ100 מטר), בשביל קצת שונה. לבסוף, ירדנו חזרה, ישירות לגביש שמוביל ל-Torla, כדי לסיים ירידה של 1000 מטר בגובה.
אחרי ההגעה לכביש, המשכנו לכיוון הגשר Puente de los Navarros, שנמצא כ-300 מטר משם, ושבו חשבנו שיהיה קל לתפוס טרמפים ל-Torla. למען האמת, אפשר להמשיך ישירות ל-Torla בלי לתפוס טרמפים (זה רק 3 ק"מ, אולי אפילו פחות), אבל אנחנו כבר היינו עייפים בעיקר בגלל היום האתמול ולכן ניסינו את מזלנו.
אחרי טרמפ די מהיר הגענו ל-Torla, ל-Casa rural מעולה שנמצא בתחילתה של העיירה, בשם Casa Lordán. זהו היה אחד ה-casa ruralים הטובים שהיינו באמת בטיול, ולא סתם הוא מקבל 4.9 בביקורות בגוגל... החדרים היו נקיים, התחושה הייתה נעימה והשירות היה נהדר (וגם המחיר). בקיצור, מומלץ.

יום 5: שהייה ב-Torla

החלטנו לעשות שבת ב-Torla והתברר שזו הייתה החלטה מעולה. מעבר לזה שיש שם סופרים, מאפייה ומסעדות, היא באמת יפה, ובשונה מעיירות אחרות שראיתי, היא לא עיירת-אבן גנרית, ויש בה הרבה מקומות להסתובב יחסית. כשאנחנו היינו הי די חם, אבל בגדול נראה שמזג האוויר שם נעים ואפשר להסתובב בכל שעות היום. חשוב לציין שלצערנו רוב הדברים - אפילו מרכז המבקרים - היו רק עם הסברים בספרדית ובצרפתית, בכלל בלי אנגלית, וזה העיב מעט על החוויה.

יום 6: Torla - Puente de los Navarros - Refugio de Góriz

יום שכולו על המקטע ה16 בספר של סיסרון, בשמורת הטבע הפופולרית אורדסה.

אחרי המנוחה בשבת, תכננו לחזור לגשר שבו סיימנו ביום שישי. ניסינו לתפוס טרמפים אבל ללא הצלחה, אז הלכנו ברגל, דרך הכביש, בהליכה סבירה של בערך חצי שעה. בדיעבד, היינו יכולים מראש ללכת דרך שביל שמוביל מ-Torla לגשר וכנראה יפה יותר.
ירדנו מתחת לגשר (השביל עובר שם), והמשכנו במקטע יפהפה שעובר דרך בריכות מדהימות. אחרי שחצינו גשר נוסף, פנינו שמאלה בפיצול נוסף (קצת מבלבל, אבל די ברור בסופו של דבר), והתחלנו בעלייה מתונה, שפתחה מקטע נחמד של הליכה ביער, עם תחילת הנוף לעמק אורדסה, שנגמרה אחרי בערך שעה וחצי (4.5 ק"מ), בחנייה של פארק אורדסה.
בנקודה זו, השביל מתחבר לחלק הפופולרי של פארק אורדסה. החלק הזה כולל בתחילתו המון מפלים ונקודות תצפית, ואפשר ללכת אליהן או לעקוף אותן. אנחנו הלכנו לכל נקודות התצפית, אבל המפלים לא היו באמת מרגשים עבורנו יותר מדי (למשל, המדריך אומר ש-Cascada de la Cueva ו Cascada del Estrecho הם הכי מרשימים בפירנאים, לא התרשמנו). כך או כך, הדרך ממשיכה בשבילי ג'יפים, עד שבשלב מסוים הדרך קצת יוצאת מהיער ונפתחת, ומסיימת 400 מטר של עלייה התחלתית. קצת אחרי שהגענו לשלט סימון, היה מפל נוסף שהיה לדעתנו יפה הרבה ותר מכל השאר, ואחריו השתנה הנוף לחלוטין. הנוף נהיה אלפיני בדמות מישור עצום כשמצד שמאל הופיע הרכס המרשים של עמק אורדסה. כאן משום מה היו מיליוני תיירים שלא ברור מהיכן הגיעו, אבל מסיבה די ברורה - הנוף בחלק הזה הוא היפה ביותר ביום ואחד היפים בכל המסלול.
המשכנו בהליכה די נינוחה במשך 2.5 ק"מ (אבל בלי צל), עד שהגענו לסוף הואדי, שבו יש מפלים נוספים. בנקודה זו התלבטנו האם ללכת בשביל הרגיל של ה-GR11 או לקצר בקיצור-דרך שהיה שם. בחרנו בקיצור הדרך והסתבר שהוא כלל מעט כבלים, לא קשוחים מדי - אבל כן טיפסנו 160 מטר ב400 מטר הליכה! עם סיום הכבלים, התחברנו לשביל הרגיל, במקטע השני והאחרון של העלייה והיום - עלייה אלפינית וסלעית לבקתת Goriz, של עוד כ300 ק"מ.
Refugio de Góriz היא אחת הבקתות היותר גרועות שהיינו בהן בטיול. הסיבה הפשוטה היא שאסור לפתוח אוהל בשום מקום בשטח הפארק, מלבד ליד הבקתה, דבר שיוצר עומס עצום של מטיילים על הבקתה. עבורנו, זה היה נראה כמו אתר קמפינג מלא באנשים בשטח פצפון. כמובן שגם המקלחות והשירותים לא היינו נקיים רוב הזמן בעקבות העומס. הבקתה עצמה גם הייתה מלאה לחלוטין בתוכה, ולא היה נעים להיות בה. יש לציין שלמרות שאפשר לפתוח אוהל ליד הבקתה, רוב השטחים בכלל לא היו ישרים. העלות הייתה 16 יורו לפתיחת אוהל, ו26 ללינה. כמובן שלא היה Wifi...

יום 7: Refugio de Góriz - Refugio de Pineta

יום שכולו על המקטע ה-17 בספר של סיסרון.

אחרי שינה ב'אתר קמפינג' העמוס של Goriz, יצאנו לדרך ליום נוסף בשמורת הטבע Ordesa. כשיצאנו מהבקתה, 'הלכנו אחרי העדר' - עשרות האנשים שפנו צפונה, כיוון שחשבנו ששם ממשיך המסלול. אחרי טיפוס לא מבוטל, גילינו שאנחנו לא בכיוון הנכון, ושלמעשה רוב האנשים המשיכו מהבקתה לכיוון טיפוס על Monte perdido (אחת מהפסגות הגבוהות ביותר בפירנאים!). בדיעבד, הבנו שהיה עלינו להמשיך דרומית-מערבית. כדי לחזור למסלול, המשכנו על שביל שהיה חצי קיים, עד שבערך כשעה אחרי שיצאנו מהבקתה, הגענו למיני פס, שבו חזרנו למסלול, שנקרא Collata Arrablo. כהערת אגב אעיר שלאורך המסלול יש פסים קטנים כאלו, שהם מעברי הרים לא מאוד דרמטיים אבל די ברורים.
בנקודה זו השביל מתפצל, לשביל GR11 החדש שהולך מערבה ונמוך יותר, או צפונה, לשביל הישן שטכני יותר. לדעתי האישית, מומלץ לקחת את השביל הישן, כיוון שהוא יפה יותר, ואם אין מזג אוויר בעייתי לא מסוכן יותר. הוא לכאורה קצת קשה יותר, אבל מצד שני יש בו פחות עלייה מצטברת. מה'פס' התחילה עלייה משמעותית, שהייתה קצת לא מסומנת בהתחלה, אבל לא ברמה שמקשה מי-יודע-מה על הזיהוי של השביל. ככל שהמשכנו בעלייה, נכנסנו יותר ויותר לעובי ההרים (שימו לב שאם זה מעניין אתכם, באזור הזה יש קליטה די טובה), כשמצד שני הנוף של העמק 'השבור' מופיע במלוא הדרו.
קצת אחרי זה, מתחיל ה'סיבוב' פנימה לתוך עומק המעוק, כאשר בשלב מסוים מגיע החלק הטכני בדמות כבלים חביבים. אחרי ההגעה לשיא הגובה, התחילה ירידה יחסית תלולה, שהמשיכה את הסיבוב, וכללה גם היא קצת כבלים, בעיקר לצורך בטיחות בחלקים המחליקים ובאבנים. עם סוף הירידה, המשכנו בהליכה רגועה יחסית על קו הרכס, עד לעלייה האחרונה ל-Collata Añisclo, שם השביל התחבר חזרה ל-GR11 החדש.
אמנם עד כה כבר הייתה לא מעט ירידה ביום, אבל בשלב זה התחיל החלק הקשה של היום לדעתי, והוא הירידה הארוכה לבקתת Pineta. הירידה מאוד טכנית לכל אורכה (גם בחלק המיוער!), והחום הכבד לא הקל עליה. אנחנו חילקנו את הירידה לשני חלקים, דבר שטיפה עזר: כ600 מטרים ירידה עד קו העצים, ועוד כ600 מטרים ירידה עד לבקתה. שימו לב שהשלטים לא מדייקים בזמנים ובק"מ, מהסיבה הפשוטה שהדרך מחושבת לפי מעקף של הנהר - שבתקופה שלנו היה יבש לחלוטין.
עם סוף הירידה, הגענו לבקתה, ולמרות שנאמר לנו בהתחלה שאין מקום, הסתבר שהיה עוד מקום.
Refugio de Pineta היא בקתה נחמדה, בגובה נמוך יחסית (1600 מטר בערך), עם כביש גישה אליה. עם זאת, אין שם קליטה כל כך, והתנאים בכל זאת דומים לתנאי בקתת הרים. האנשים נחמדים מאוד, החדרים יחסית צפופים, המקלחות לא מרגשות מי יודע מה, ואת האוכל לא טעמנו. שילמנו 18 יורו על התענוג.
היום הזה יחסית קצר, ולכן תיאורטית אפשר להמשיך עוד לכיוון המשך הואדי, וטיפוס לקראת יום המחרת.

יום 8: Refugio de Pineta - Parzán

יום שכולו על המקטע ה-17 בספר של סיסרון. לפי הספר זהו אחד הימים 'הפחות מעניינים' אבל לדעתי זה יום יפה לא פחות מימים אחרים בטרק, בעקבות הנוף אחורה.

את היום פתחנו ביציאה יחסית מוקדמת מבקתת Pineta, להליכה נינוחה בעמק. הדרך ההתחלתית - כ2 ק"מ - עוברת בין העצים והכביש וכנראה משתנה בין התקופות בעקבות הנהר והעבודות שיש בצד הכביש. בסוף ההליכה מגיעים ל Parador de Bielsa, מלון מפונפן למדי.
מהמלון התחילה עלייה שלא הייתה תלולה מדי, אבל כן ארוכה. אנחנו עצרנו אחרי החלק הראשון של העלייה (1.3 ק"מ ו300 מטר), שהיה נינוח יחסית, בבקתה לא מאוישת ולא מעניינת, בשם Refugio de la Larri, באמצע מישור עצום ומקום מעולה לארוחת בוקר.
משם, המשכנו לחלק הבא של העלייה, שכלל כמה מקטעים עם נוף מדהים להרים המושלגים ממול ולעמק כולו: 1.7 ק"מ ו400 מטר לכתף הראשונה, הליכה קצרה במישור (מצד שמאל אפשר לראות בקתה לא מאוישת שאמורה להיות אחלה, זו יכולה להיות נקודת עצירה די טובה לשינה ביום האתמול, במיוחד לאור הנוף המדהים), עליונת נוספת לכתף נוספת שחותכת שביל ג'יפים (סוג של פס, בשם Collateta Plana Fonda), הליכה קצרה במישור עצום נוסף, ועלייה אחרונה לפס של בערך 150 מטר. שימו לב שזהו הפס השמאלי ולא הימני, והנוף לא מרשים מי יודע מה.
עם סוף העלייה התחילה כמובן הירידה. הלכנו על המקטע הראשון של הירידה, שכלל את החלק האלפיני האחרון של היום, וכמעט המקטע האחרון בשביל הרים ולא שביל ג'יפים - ירידה יחסית נינוחה ולא תלולה בכלל. עם סוף החלק הזה, חצינו גשר והגענו לחנייה שהובילה לדרך עפר. שם, פצחנו בירידה ארוכה על דרך עפר, תוך כדי שאנחנו סובלים מגשם זלעפות באמצע החום. אחרי כ7 ק"מ הגענו לכפר כורים קטנטן בשם Chisagüés, ואחרי כ3 ק"מ קצת יותר תלולים ומפותלים הגענו לסוף דרך העפר מבחינתנו, שם חתכנו לדרך מיוערת של 500 מטר, עד להגעה ל-Parzán.
Parzán זהו כפר קטן למדי, ונראה שאין שם יותר מדי חוץ מבתי נופש - אפילו אנשים לא היו יותר מדי. רצינו לישון ב-Casa Marion אבל הוא היה מלא, ולכן הגענו למקום השני האפשרי בכפר, Hostal La Fuen, שם מצאנו מקום אחרון לשינה. מדובר בהוסטל חביב, לא מעבר.
מה שכן, Parzán הוא כפר הסופרמרקטים הבינלאומי, לא ראינו כמות כזאת של סופרים במקום אחד ועוד מקום כל כך קטן, ובנוסף אחד הסופרמרקטים שם הוא הסופרמרקט שם הוא הכי טוב שנתקלנו בו לאורך כל הטיול.

יום 9: Parzán - Refuge de Prat Cazeneuve

יום שכולל את היום ה-18 בספר של סיסרון, וחלק מהיום ה20 במדריך של סיסרון ל-HRP.

פתחתי את היום בעלייה ארוכה חזרה להרים. העלייה עצמה הייתה מהעליות הארוכות והרצופות בטיול, אלא שהיא לא הייתה קשה במיוחד בעקבות תוואי השטח, שהיה ברובו בשביל ג'יפים.
באופן עקרוני, כדי לחזור לשביל הרשמי הייתי צריך לחזור בעקבותיי על יום האתמול, אבל אחרי שהסתבכתי קצת, החלטתי להמשיך על הכביש הראשי לכיוון צרפת, עד שאחרי 1.5 ק"מ נתקלתי בפנייה ימינה, קרוב לחנייה ולגשר שחצה את הנהר. העלייה התחלקה אצלי לשלוש, עד מאגר המים (7 ק"מ ו800 מטר), עד סוף שביל הג'יפים (1.5 ו200 מטר בערך), ושביל הררי(ק"מ ו200 מטר בערך).
בסוף העלייה הגעתי לפס Collata Chistau, שלא היה מיוחד במינו. משם התחלתי בירידה הארוכה, שכמובן התחילה בדרך הררית, התחלפה בדרך מיוערת, ועברה לשביל ג'יפים. סך הכל הדרך לא הייתה מעניינת מדי, בעקבות הנופים הלא מיוחדים מדי, וכך צלחתי 800 מטר ירידה, עד שהגעתי לאתר הקמפינג Camping Forcalla. לא עצרתי באתר קמפינג אז לא יודע להעיד על טיבו, אך יודע להגיד שאין וויפי... משם התחילה עלייה שהייתה קצת מפתיעה, ובחום של היום (הגעתי לשם די מהר, ב2 בצהריים), הייתה מאתגרת. גם צריך לשים לב שהעלייה מבלבלת כי מגיעים בהתחלה לחנייה, ולאחר מכן יש עוד מקטע של עלייה.
הגעתי לבסוף ל- Refugio de Biadós (או viados) - בקתה מרכזית באיזור, אך מאוד ספורדית, על קליטה וויפי אין מה לדבר, גם כרטיסי אשראי לא מתקבלים, ובסך הכל לא נראה מקום מזמין מדי. כאן הייתה לי התלבטות רצינית מה לעשות. בעקבות העובדה שהיה יום רביעי, וידעתי שיש עוד יום אחד ל-Benasque - האופציה היחידה לעשות שם במרחק הימים הריאלי. בתכנון המקורי, תכננתי לישון בבקתה, וביום המחר לחבר יומיים מה-HRP ליום אחד, אבל כיוון שהגעתי בשעה מוקדמת לבקתה, רציתי לשנות תוכניות. התלבטתי בין וריאנט (שמופיע בספר), ובין ה-HRP. בסופו של דבר, בעקבות העובדה שרציתי לחצות את הגבול לצרפת, ורציתי את האתגר, החלטתי להמשיך היום למקטע שבו תכננתי לסיים למחרת.
כך יצאתי למסע המאתגר, בידיעה שיש לי עוד כמה שעות טובות של הליכה והרבה עלייה.
תחילתו של המקטע הזה חופף הן ל-HRP ול-GR11. ירדתי בשמש הקופחת לכיוון העמק, והלכתי בצלע ההר ובלי לשים לב טיפסתי עוד 300 מטר, עד שהגעתי לחיבור של כמה נחלים, שבו השבילים GR11 ו-HRP התפצלו. הפיצול היה יחסית ברור, ובנקודה זו פגשתי כמה אנשים שסיפרו לי שהם לא מגיעים עד בקתת La Soula כפי שאני תכננתי, אלא לבקתה לא מיואשת באמצע הדרך. כך, למרות שראיתי בקתה לא מיואשת מעט לפני הפיצול (בגבעה משמאל), החלטתי להמשיך לבקתה הלא מאוישת הבאה.
השביל המסומן התחלף ברוג'ומים, שבסך הכל היו יחסית ברורים, אבל ככל שהשביל התקדם, התוואי היה קשה יותר. אחרי המקטע של העלייה הראשונה, בערך כ-200 מטר, הלכתי בחלק מישורי יחסית, במגמת עליה, עד שבשלב מסוים התחילה העלייה הקשוחה, בחלק שפנה שמאלה בנחל. העלייה הייתה מסולעת ותלולה יחסית, ובשילוב עם הקילומטראז' הנכבד של העלייה שעשיתי עד כה, הייתה אחת הקשות שעשיתי בכל הטיול כולו. לבסוף, אחרי חמש מאות מטר בערך של עלייה קשוחה, הגעתי לפס Port d'Aygues Tortes וחציתי את הגבול מספרד לצרפת.
מהפס הגיעה הירידה האחרונה ביום הזה, ירידה די תלולה עם המון זיגזגים, של כ700 מטר, שהסתיימה בהליכה מישורית יחסית, והגעה, אחרי אחד הימים הקשים ביותר בטיול ל- Refuge de Prat Cazeneuve. בשונה מבקתות לא מאוישות בספרד, הבקתה הזאת ראויה לגמרי למגורים, עם עשר מיטות ומזרונים, שולחן ואוכל. הבקתה עצמה הייתה מלאה וגם חמה מדי, אז הצטרפתי לאנשים רבים שפתחו אוהל מחוץ לבקתה.

יום 10: Refuge de Prat Cazeneuve - Refuge du Portillon

יום שמתחיל בסוף המקטע ה-20 של ה-HRP ונגמר בסוף המקטע ה-21 שלו.

אחרי מנוחה די ארוכה מהיום הקשוח של אתמול, יצאתי לאחד המקטעים הקשים ביותר בטיול ב-HRP ובטיול כולו - ככל הנראה היום הקשה ביותר. כדאי לומר - למרות שזה יום קצר באופן יחסי מבחינת קילומטרים, השילוב בין התוואי המבולדר הקשה והתשישות של יום האתמול, הופכים את היום הזה ללא פשוט בכלל.

מהבקתה יש עקרונית שתי אפשרויות. השביל "הרשמיי" של ה-HRP ממשיך לבקתת La Soula. כיוון שלא היה לי צורך בבקתה, הלכתי בווריאנט של השביל, שחוסך ירידה ועלייה. מהבקתה המשכתי ימינה לשביל שהולך על קו הרכס, עד שהגעתי לאגם הראשון ביום הזה, Lac de Pouchergues. מהאגם הסימון היה טיפה מבלבל, כיוון שהגעתי עד אליו. בעזרת אנשים שהיו בסביבה הבנתי שמשטח הבטון שיש כעשרים מטרים לפני האגם, יש לפנות שמאלה, וכך חציתי אזור יחסית לא מסומן, עד שהגעתי לשביל ברור יותר, שהולך בצורה יפה מאוד על צלע ההר. מעבר לזה, השביל עובר במערכת רכבלים ישנה שלא נמצאת בשימוש. אחרי שעברתי כמה מבנים חלודים, המשכתי במגמת עלייה עד שהגעתי לאגם השני ביום, כשעה וחצי אחרי תחילת היום, Lac de Caillaouas, בגובה 2160 מטר. זהו אגם די גדול, אבל בלי אפשרות כניסה בגלל המרחק מהחוף והגובה שלו.
מהאגם התחילה העלייה המשמעותית יותר ביום הזה. החלק הראשון של העלייה, עד ל-Lac des Isclots, בערך 300 מטר, היה בתוואי סביר ולא לקח יותר משעה, וכך גם החלק השני, עד לאגם נוסף, Lac du milieu, שנמצא בערך עוד 100 מטר קדימה בגובה. אחרי האגם הזה התחיל החלק הקשה של היום, כאשר פתחתי בעלייה קשוחה בשדה בולדרים (הראשון) ביום הזה, ואחריו הגיעו עוד ועוד בולדרים, אבנים ותוואי דרך קשוח. מהאגם הגעתי לחלק שנראה כמו פס (אבל הוא לא הפס), בתוך מעבר צר, א - אחרי המעבר הצר המשכתי ב"מישור", שהסתיים בעלייה נוספת, עד שהגעתי לפס ברור Col des Gourgs Blancs (2876 m) שנמצא בין שתי פסגות, Pic des Gourgs-Blancs ו-Pic Gourdon. מהפס יכולתי לראות את הפס הבא, אך הדרך אליו הייתה מעט מבלבלת. ירדתי מהפס מעט, והגעתי לשדה בולדרים נוסף, אלא שהמפה הייתה לא נכונה, וכיוון שלא מצאתי את הרוגו'מים, הסתבכתי בו ופניתי ימינה כפי שמופיע במפה שיש סיבוב. בפועל צריך להמשיך ישר בשדה הבולדרים הזה (שנמצא בעמק), עד שבטיפוס בשדה בולדרים נוסף מגיעים לפס השני, Col du Pluviomètre (2860 m), שממנו לא רואים המון כיוון שהוא באיזור צר מאוד.
מהפס ירדתי בחלק יחסית נוח, אבל אז התחיל חלק מבולדר נוסף, שאותו סיימתי ב"פס" נוסף Tusse de Montarqué (2883 m). למעשה, מדובר בפלטה רחבה שממנה רואים באופן מרהיב ופנורמי את כל רכסי ההרים באיזור. אחרי שהייה קצרה בתצפית, ירדתי לבקתה, בדרך יחסית נוחה לשאר היום, שלקחה לי בערך חצי שעה (באמצע הדרך יש מעט קליטה באופן מוזר), עד שלבסוף הגעתי לבקתת Refuge du Portillon. כיוון שהייתי עייף ורצוץ מהיום הקשוח, החלטתי לישון בבקתה למרות שלגמרי אפשר לפתוח אוהל ליד האגם כפי שהרבה אנשים אחרים עשו. זו הבקתה הצרפתית הראשונה (והאחרונה) שהייתי בה בטיול, והיא הייתה שונה מבקתות צרפתיות שבהם הייתי באלפים - דומה יותר לבקתות הספרדיות. לא היה וויפי או קליטה, לא היו מים חמים ולא היתה אפשרות לשלם בכרטיס אשראי. הבקתה עצמה עלתה כ-20 יורו.

יום 11: Refuge du Portillon - Benasque

יום שחלקו על היום ה22 של ה-HRP, חלקו על שביל מקומי, וחלקו על היום ה20 של ה-GR11.

גם בבחירת היום הזה עמדתי בפני דילמה מסוימת: את השבת החלטתי לעשות ב-Benasque, וכדי להגיע לשם היו לי שתי אפשרויות - להמשיך ב-HRP עד לכביש המוביל לעיירה ומשם ללכת עליו בצורה משעממת, או להסתכן ולחתוך בשביל שלא ברור מה טיבו עד לחיבור חזרה ל-GR11. כיוון שכבר רציתי לחזור ל-GR11 ושהעדפתי ללכת על דרך מעניינת יותר, בחרתי באופציה השנייה.

את היום נאלצתי להתחיל בזריחה המאוחרת יחסית ולא לפניה, כיוון שהיום התחיל בהליכה על רוג'ומים שלא היו ברורים בחושך. חציתי את הגשר מהבקתה, ופצחתי בטיפוס. לכאורה, לא מדובר בעלייה ארוכה, קצת פחות מ-500 מטר, אבל העלייה הייתה יחסית תלולה, והסתיימה - באיך לא - שדה בולדרים. שדה הבולדרים הזה היה שונה בכך שהוא היה גבוה מאוד, וכלל שאריות נדירות (בתקופה הזו) של שלג. גם בו מעט התבלבלתי, אבל המפתח הוא ללכת בצד הימני של ה"מישור", עד שהרוג'ומים נהיים ברורים יותר. סוף העלייה לא היה פשוט, אבל בסך הכל בהתחשב בזה שמדובר בפס הכי גבוה ב-HRP, לא מדובר בעלייה נוראית, ואחרי כשעה הגעתי ל-Portilló de Lliterola (2981 m).
הירידה מהפס לא הייתה ברורה כל כך, אבל אני לקחתי את החלק הימני שהתברר שהיה נוח (יחסית!) ולמרות שהרוגו'מים לא היו טובים, הסתמכתי בעיקר על המפה כדי ללכת בין אגמי Literola השונים, כמובן בין בולדרים ובולדרים.
בעקבות הבחירה לחזור ל-GR11, הייתי צריך לחתוך ב-Ibons des les Arensals לכיוון דרום מערב-מערב. בהתחלה פחדתי שלא אמצא את הדרך ואתבלבל ברוג'ומים, אבל למזלי הדרך הייתה מאוד ברורה, לכיוון החלק הקטן שיוצא מהאגם של Ibon blanco de Literola, ירידה של כמאה מטר. אחרי הירידה, בתחילת העלייה לרכס השני, טיפה הסתבכתי, כי הרוגו'מים לא היו ברורים, אבל בסופו של דבר עם ניווט והיצמדות למפה הסתדרתי. המפתח הוא לעלות בערך 100 מטר, תוך כדי שעוקפים את הואדי. כך או כך, עם המעבר להליכה דרומה (ולא מערבה), נתקלים ברוג'ומים ברורים, כיוון שיש שביל שמוביל לאחת הפסגות באזור.
כעת הדרך הייתה ברורה יותר והייתה כולה במגמת ירידה (בערך 500 מטר של ירידה ו1.5 ק"מ הליכה), עד שהגעתי לשדה בולדרים נוסף, ממש קרוב לאגם הדלוח Ibonet de Perdiguero. עברתי סוף סוף חזרה לחלק עם צמחיה אלפינית. משם התקדמתי, וניצבתי בפני התלבטות קטנה נוספת: האם להמשיך עם אחד השבילים המקבילים לנחל, מצידו השני, ולא לחזור ל-GR11, או לחתוך מערבה חזרה ל-GR11. הרצון העז לחזור ל-GR11 גרם לי לבחור את האופציה השנייה, שגרמה להרפתקה קטנה. השביל שחותך מערבה התברר כלא קיים, וכך מצאתי את עצמי בלב היער בלי שביל. ייתכן שפספסתי את השביל בעקבות מגוון השבילים שהיו שם, אבל כך או כך נאלצתי לחתוך בצורה ישירה דרומה עד שהגעתי לשביל החוצה מערבה. חציתי את נהר Estos, והגעתי לבקתה סגורה, והתאחדתי בצורה מרגשת עם ה-GR11. מהבקתה המשכתי בדרך עפר בערך 6 ק"מ, רגועים ונינוחים צמוד לנהר אחרי שלושת הימים הקשוחים. עברתי את החנייה, ולאחר מכן פניתי ימינה לכיוון השלט של המלון. כמה דקות לאחר מכן התחברתי ישירות ל-Capming Aneto שנמצא ממש בסוף היום, על הגשר (שימו לב להיכנס אליו אלא לחצות את הגשר ישר).
אחרי שהגעתי לקבלה התלבטתי האם להיות באתר הקמפינג הזה או להמשיך ל-Capming Ixeia. כדי לחסוך את ההתלבטות, החלטתי ללכת לאתר השני. הוא התברר באמת כזול יותר, אבל אתר קמפינג שנמצא ממש בשטח (בהמשך של ה-GR11), שהקליטה בו ממש גרועה, ושנראה הרבה פחות מפנק.
כיוון שהחלטתי לעשות שבת באתר קמפינג, החלטתי לחזור ל-Camping Aneto, אבל בעקבות התחזית של מזג האוויר, להישאר בגסטהאוס שיש בו (דורמס). שעלה כ-18 יורו.
באתר הקמפינג יש אחלה סופר, אבל כיוון שרציתי השלמות של קניות ומאפייה, החלטתי לתפוס טרמפים לעיירה עצמה, Benasque. העיירה עצמה נראית די אופייינת לעיירות ולכפרים באיזור, מבחינת מבני האבן שלה. הסופרמרקטים לא היו מזהירים, חנות הירקות הייתה נחמדה, והמאפייה היתה די טובה. הטרמפים היו ממש פשוטים, ותוך חמש דקות עצר לי רכב לכיוון העיירה ומהעיירה עצמה.

יום 12: שהייה ב-Benasque

בשבת שהיתי באתר הקמפינג, שהתברר כאחד מאתרי הקמפינג הגדולים והמסודרים שהייתי בהם. אמנם הוא מנותק קצת מהעיירה, במרחק של כמה דקות נסיעה, ולכן אי אפשר ללכת בשבת לעייירה, אבל יש בו מספיק מרחב כדי להישאר בו שבת שלימה. אתר הקמפינג כולל בריכה, סופר קטן (אבל יש בו כמעט כל מה שבנאדם צריך לטיול), מקום לבשל, חדר קטן לקריאת ספרים, ועוד. בסך הכל, השהייה הייתה מאוד מרגיעה ונעימה, ואתר הקמפינג עצמו מומלץ.

יום 13: Benasque - Refugi de Cap de Llauset

יום שכולו על היום ה-21 של ה-GR11, שכולל עלייה חזרה לרכס האלפיני.

יצאתי מאתר הקמפינג בשעה די מאוחרת ופניתי שמאלה על דרך עפר. אחרי כ2 ק"מ, לאחר שסיימתי לחלוף על פני אגם די גדול, התחלתי בעלייה. החלק הראשון של העלייה סביר למדי, כשכולו על שביל ג'יפים. למעשה, באופן מפתיע יש שירות שאטלים עד לסוף החלק הראשון (כ7 ק"מ ו600 מטר עלייה), בבקתה הלא מאוישת Refugio Puen del Corones. השירות הזה לא פעל בימים שבהם אני הייתי כיוון שמזג האוויר התדרדר והיה אמור לרדת שלג. הבקתה הלא מאוישת מפתיעה באיכויות שלה ביחס לספרד, ויש בה דרגשים ושולחן שאפשר לאכול בו. אחרי עוד בקתות שראיתי באיזור הזה מסתבר שלא מדובר בדבר מפתיע כל כך, והרשות שאחראית לתחזוק האזור פועלת בצורה טובה יותר ממקומות אחרים.
לפני שאעבור לחלק הבא של העלייה, חשוב לי לציין שהחוויה שלי מהחלק הזה נבעה באופן ישיר ממזג האוויר החריג שהיה בימים שבהם טיילתי, וכנראה במזג אוויר נורמטיבי, החלק הזה לא יהיה שונה מחלקים אחרים.
קצת אחרי הבקתה, דרך העפר הפכה לשביל הרים נורמטיבי. הסימונים היו קשים יותר לזיהוי, והחצייה של הנהרות הייתה לא פשוטה לעיתים, אחרי הצפה של הנחלים בעקבות הגשם הכבד שירד כל הלילה הקוד (בזמן רגיל נראה שהחצייה פשוטה). יחד עם זאת, מדובר באחד המקטעים היפים, כאשר הנוף האלפיני (בשילוב עם מזג האוויר הקודר אצלי), היה מהמרשימים ביותר בכל ימי הטיול.
אחרי בערך חמש מאות מטר של עלייה, עברתי ליד צמד אגמים אלפיניים עם בולדרים לא פשוטים, שאחריהם התחילה העלייה האחרונה לפס Collado de Ballibierna. העלייה לא קלה כלל, כשלאט לאט השביל הופך למבולדר יותר ויותר. למרות התחזית לגשם קל בלבד, העלייה לפס לוותה אצלי בסופת שלגים קשוחה, וברוחות עזות שהיו בשיאן בפס עצמו, בגובה 2732m.
הירידה מהפס לא הייתה קלה יותר, אך התדרדרתי במורד האבנים המחליקות והמושלגות במשך כחצי שעה, עד שהגעתי רטוב כולי לבקתה Refugio de Cap de Llauset.
מדובר באחת הבקתות המודרניות ביותר שראיתי מעודי: מלאת חלונות, מעוצבת נהדר עם פופים במספר מקומות, וחדרים נוחים למדי. הבקתה עצמה עלתה בערך 25 יורו בלי ארוחות, והיה אפשרי לקנת כרטיס wifi לעשר דקות תמורת יורו אחד (האינטרנט היה די איטי, אז לא לחלוטין זה היה משתלם).

יום 14: Refugi de Cap de Llauset - Refugi dera Restanca

יום שכולו על הימים ה-22 וה-23 של ה-GR11.

היום הזה, באופן אולי קצת יוצא דופן מימים אחרים, כלל מספר טעויות שעשיתי בדרך ובקבלת ההחלטות. לכן אני מציע לא להתחקות אחרי הטעויות האלו אלא לבחור את האופציות האחרות מביניהן. לשם כך, הוספתי למפה את האופציה הנכונה ואת האופציה שאני עשיתי.

אחרי ערב ולילה מושלגים, נאלצנו לצאת בהפוגה קלה של הגשם-שלג מהבקתה, בתקווה שמזג האוויר ישתפר. המהירות שבה יצאנו מהבקתה גרמה לנו לטעות ולבחור את הדרך הלא נכונה, או יותר נכון ווריאנט ארוך באופן משמעותי: במקום לפנות מזרחה מהבקתה, ירדנו דרומה לכיוון Ibone de bortones. אחרי בערך קילומטר וחצי, כשאנחנו סוף סוף יורדים את קו השלג, הקפנו את אגם Llauset העצום והתחלנו בעלייה לכיוון Collado de Anglios (2434 m). כן חשוב לציין שרגע לפני מהעלייה יש חנייה שאפשר לחתוך ממנה לכיוון הכביש הראשי שאליו מגיעים בהמשך היום. זו נקודה שמאפשרת גם חיבור לשביל בכיוון ההפוך.
העלייה לא כל כך ארוכה, כ300 מטר, אבל בגשם די מציק ועם כמות הפיתולים שלה, היא הייתה די מעצבנת.
מהפס המשכנו בירידה די רגועה שהתחלפה בהליכה מישורית, עד שהגענו לבקתת Refugio de Angliós, שכמו קודמותיה בבקתות הלא מאוישות, היא איכותית למדי עם דרגש ושולחן. בבקתה התחברנו לשביל המקורי שיצא מהבקתה, ובמבט לאחור התגלה הפער בין שני הווריאנטים: במקום 2.2 ק"מ של 95 מטר עלייה, הלכתי 5.2 ק"מ עם 290 מ' עלייה וכמעט 500 מ' ירידה, בלי נופים מרשימים מדי (לדעתי).
הבקתה לא סימנה את סוף הירידה, אלא בעצם רק את תחילתה - שבמקרה שלנו, עם הגשם הרציף והמסת השלגים - הייתה פשוט נחל אחד גדול. השבילים כולם הוצפו, וההליכה בהם לא הייתה פשוטה כלל.
עם סוף הירידה, אחרי כ800 מטר, הגעתי לגשר. עשיתי טעות קטנה נוספת, ועשיתי סיבוב על הכביש, למרות שלמעשה הייתי צריך להמשיך שמאלה. בנקודה הזו, אחרי ימים ארוכים של הליכה במחוז אראגון, עוברים למחוז קאטלוניה. הדבר משפיע על השלטים, על השפה (ניב שונה), על האנשים ועל אופי הבקתות.
המשכתי בדרך הצמודה לנהר, 3 ק"מ במגמת עלייה איטית, עד שהגעתי לבקתת Refugi de Conangles. לצערי, התברר שמדובר בבקתה לא משהו בכלל. כשהגענו, למרות שהיה גשם שוטף, הבקתה הייתה סגורה, וכשניסינו ליצור קשר עם הבעלים הוא אמר שהוא בסידורים בעיר ויגיע יותר מאוחר, והיה מאכזב מאוד.

מהבקתה התחיל החלק השני של היום, בעצם היום ה-23 של ה-GR11. המקטע הנוסף התחיל, איך לא, בעלייה. אחרי מקטע קצר ביער, הגעתי לצומת שהובילה לבקתה אחרת. הצומת סימנה את סוף השביל הברור, והחל ממנו התחילה עלייה עם סימונים לא כל כך ברורים, שדורשים מעקב די צמוד. סך הכל עזר לי מאוד להסתכל במפה בפלאפונים, שהייתה יחסית אמינה. אחרי המון סללומים, 800 מטר עלייה ונוף מרהיב אחורה, הגעתי לפס הנחשק, Port de Rius (2348 m). משם התחלתי בהליכה לכיוון הבקתה הבאה, חלפתי על פני אגם Lac de Rius (אפשר להאריך את המסלול אם רוצים לשני אגמים נוספים. לי לא היה זמן וגם לא היה כוח לעוד אגמים), והתחלתי בירידה ארוכה יחסית בנהר Rius. בדרך כלל הנהר יבש, אבל בתקופה שלי עם מזג האוויר... הוא היה שוצף למדי.
כ4.5 ק"מ אחרי האגם הגעתי לדילמה, שבסופה עשיתי טעות: האם להמשיך לבקתה dera Restanca שאמורה להיות מלאה במטיילי מרכבות האש, או לישון בבקתה לא מאוישת שאינני יודע מה טיבה. החלטתי לנסות את ההרפתקה ופניתי שמאלה תוך כדי שאני חוצה את הנהר השוצף. אכן הגעתי לבקתה הלא מאוישת, Cabana de Rius, אבל היא התבררה כמפוקפקת ולא מאוד ראויה למגורי אדם. באור אחרון ורגע אחרי השקיעה החלטתי שלא מתחשק לי לישון שם בלילה, ובריצה טיפסתי לבקתת Refugi dera Restanca, כשאני גומא 350 מטר עלייה בחצי שעה, ומסיים את היום גמור.

הבקתה עצמה אמנם ישנה יחסית, וכאמור עמוסה במטיילי Carros de foc, אבל האנשים שם היו אדיבים למדי, המחירים היו נוחים והיה באופן מפתיע מאוד wifi.

יום 15: Refugi dera Restanca - Espot

יום שכולו על הימים ה-24 וה-25 של ה-GR11. למעשה, זהו היום האחרון שעשיתי על החלק ההררי.

לפני שאתאר את מהלך היום הזה, חשוב לציין שהיום הזה מבוסס על בחירה ב"ווריאנט" של ה-GR11, ואילו השביל ה"רשמי" הולך בחלק הנמוך יותר, דרך היער והבקתה הלא מאוישת שדרכה הגעתי. בעצם, זהו חלק נפוץ יותר, ורוב האנשים עושים אותו ולא את החלק הרשמי, כיוון שהוא מעניין יותר וגם קצר יותר.
היום נפתח בעלייה מתמשכת, תחילה לאגם מעט גבוה יותר (200 מטר וק"מ), ואז לפס קרוב יחסית בשדה בולדרים לא מורכב מדי (עוד 200 מטר ו1.5 ק"מ). לפי הספר יש בלבול של הסימונים, אבל בתקופה שאני טיילתי, השביל היה די ברור, והמשכתי ישר לפס נוסף, בערך 20 דקות לאחר מכן. אחרי הפס, התחילה ירידה די רגועה, עד לעמק יפהפה שבו הלכתי, עד לעלייה נוספת של 150 מטר, לפס Pòrt de Caldes (2567 m).
בחלק הזה, אם לא קודם לכן, סביר שתפגשו מלא ממטיילי מרכבות האש, כיוון שזה החלק המרכזי שבו ה-GR11 חותך את השביל.
מהפס, פניתי בירידה מתונה יחסית (בהתחלה פחות, ולאחר מכן הופכת למתונה יותר), לכיוון בקתת Colomèrs. לקראת סופה, הדרך עוברת לצד נחל נחמד שבתקופה שבה טיילתי זרם למדי.
אחרי 500 מטר של ירידה ובערך שעה הליכה, הגעתי לפיצול שלפני Refugi de Colomèrs. לא ממש היה לי צורך בבקתה, ולכן החלטתי להמשיך בדרכי ללא עצירה בה.
ככל הנראה, זהו אחד המקטעים הפופולריים ביותר בשביל (שני אולי רק לעמק אורדסה). אני בחרתי לקחת אותו בנחת, לאור העובדה שידעתי שזהו החלק ההררי האחרון שלי בטיול. המשכתי מעט בשביל וחציתי את הבקתה הישנה של Colomèrs, כשמיד לאחר מכן אני חוצה גשר שמוביל לפיצול נוסף. כיוון שהיום הזה עמוס בסימונים של מרכבות האש, מציע להיצמד כמה שיותר לסימונים ולשלטים, כדי לא להתבלבל.
המשכתי בנחת תוך כדי שאני חוצה רצף של אגמים גדולים, כשכל הדרך היו שלטים לאגם Obago. אחרי כ2 ק"מ אכן הגעתי לאגם המדובר, אחד האגמים הגדולים ביותר במסלול לדעתי. אמנם גולת הכותרת הייתה הטיפוס (350 מטר) לפס Pòrt de Ratèra, שממנה היה נוף מרהיב לאגם ולשאר האגמים הנמוכים יותר. הנוף היפה ביותר היה דווקא לפני הפס, כיוון שבשיא הגובה יש סלעים שמסתירים חלק מהאגמים. המשכתי עוד קצת בפס, שהופך למעשה למישור רחב יותר, וכעשר דקות לאחר מכן, הגעתי לנוף מרהיב מהכיוון השני - הצד השני של הפס למעשה, שמוביל לרכס חדש ומחודד (ובתקופה שלי - גם מושלג).
מהפס התחלתי למעשה בירידה הארוכה - פרידה אחרונה מההרים, תוך כדי שאני מדלג על בקתת Refugi d’Amitges (דורשת עוד הליכה) וממשיך בדרך עפר ארוכה. באופן רשמי השביל יורד בצומת לאגם Estany
de Sant Mauric, אבל אני פספסתי את הפנייה והמשכתי בדרך העפר (לא מאוד דרמטי). החלטתי לקפוץ לקפה בבקתת Refugi Ernest Mallafré שדורשת יציאה של בערך 500 מטר מהשביל. הבקתה לא מאוד מוצלחת ואין איזה ייחודיות בללכת לשם. אחרי מנוחה בבקתה, גמאתי במהירות את סוף הירידה (500 מטר נוספים ל700 שהיו קודם לכן) - דרך עפר עם שבילים שחותכים אותה מדי פעם. לבסוף, הגעתי לכביש המוביל ל-Espot, עם המון אתרי קמפינג יחסית מרוחקים מהכפר. בחרתי באתר קמפינג הקרוב ביותר לכפר, Camping Solau, שהיה די נוח וזול.
Espot עצמו הוא כפר שנראה די תיירותי, בעקבות מרכבות האש שיוצא ממנו. כשהגעתי לכפר זו כבר הייתה סוף העונה ולכן רוב המקומות בכפר היו די ריקים.

יום 16: Espot - La Guingueta d’Àneu - Barcelona

יום רגוע על היום ה-26 של ה-GR11, ונסיעה חזרה לברצלונה.

אחרי הפרידה מההרים ביום האתמול, בחרתי להמשיך עוד חצי יום של הליכה רגועה דרך כפרים פסטורליים, על מנת לסיים את החלק שלי בשביל בצבע קצת אחר.
יצאתי מהכפר והלכתי על דרך עפר נינוחה היוצאת מ-Espot לצד הנהר. אחרי כ3 ק"מ, הגעתי לכביש שיוצא מאספוט, ופתחתי בעלייה קצרה (לא צריך להיבהל..) של 140 מטר עד לכפר הפסטורלי Estaís. אחרי כמה דקות של שוטטות בכפר, המשכתי לחלק הצפוני של הכפר, שם התחלתי בהליכה של ק"מ וחצי על דרך נוחה בין השדות, כשלבסוף הגעתי לכביש. ההליכה על הכביש (2.5) הייתה די משעממת, והיא הסתיימה בכפר Jou, כפר שהרגיש נטוש לחלוטין. המשכתי עד סוף הכפר ופניתי ימינה לחלק האחרון של המסע, ירידה של 400 מטר לכפר\עיירה La Guingueta d’Àneu.
חגגתי את סיום המסע בבירה במסעדה שנמצאת בדיוק עם סיום השביל וחיכיתי לאוטובוס המאסף חזרה לברצלונה, שלוקח חמש שעות ועובר דרך כפרי האבנים - דרך מצוינת לציין את סוף המסע.