הפירנאים הספרדיים

רקע כללי

ישנם שלושה שבילים מרכזיים שהולכים את כל אורכו של רכס הפירנאי ממערב למזרח - GR10 הצרפתי, ה- HRP שנע על שיאי הגובה של הרכס ומזגזג בין המדינות, וה GR11 שנמצא בצידו הספרדי של הרכס. בקיץ 2014 אני וחברה שלי הלכנו כחודש לאורך התוואי של הGR11. ה GR11 הינו מסלול באורך של מעל 800 ק"מ, אשר חוצה את רכס הפירנאים מחוף האוקיינוס האטלנטי במערב, עד לחוף הים התיכון במזרח. הגבהים בהם הולכים בשביל נעים רוב הזמן בין 1000 מ' מעל פני הים עד כמעט 3000 מ'. בעוד שכיוון הרכסים בפירנאים הוא צפון-דרום, השביל הולך מערב-מזרח. המשמעות של זה היא שימי ההליכה מורכבים ברובם מחצייה של קווי רכס, ירידה לנחל שאחריהם, וחוזר חלילה. מכאן גם חשוב להבין שהשביל הינו שביל קשה - עלייה וירידה של מעל 1000 מ' ביום, כמעט כל יום, זה לא משהו חריג, ולעיתים התוואי עלול להיות מאוד קשה - בולדרים, Scree ('רסק' של סלעים בגדלים שונים), עליות תלונות, ולעיתים אף שלג. לכן, חשוב לקחת זאת בחשבון הן מבחינת ההכנה הפיזית והן מבחינת כמות הציוד שסוחבים. ניתן לחלק בגסות את השביל מבחינת תוואי לשלושה שלישים - כאשר השליש האמצעי (אותו הלכנו) הוא הגבוה וזה שנחשב יפה יותר.

העונה המומלצת לשביל היא בחודשים יולי-ספטמבר - עדיף לא מוקדם מדי כי אז מעברי ההרים עדיין מלאים בשלג וההליכה מסוכנת מאוד (אפשר להחליק, לאבד את הדרך, לשקוע בבורות לא נראים וכיוב'), ולא מאוחר מדי כי אז תדירות הימים הגשומים עולה והסופות נהיות קשות יותר.

לא רשמתי את הגבהים לאורך השביל, כי אני לא זוכר אותם וזה לא רשום לי, אבל אפשר להסתכל על המפה אם זה מאוד מעניין אתכם.

באופן כללי, אפשר לטייל את השביל הזה עם אוהל ולישון בטבע, ואפשר להשתמש ברפוחיו-אים (Refugi) - בקתות הרים מאוישות שמספקות ארוחת ערב, בוקר, ולינה (משותפת) במחיר של בערך 40 יורו לאדם. וכן ניתן לשלב בין האפשרויות - למשל, לישון בשטח ולסמוך על הרפוחיו לאוכל. באופן כללי, מגיעים לרפוחיו כזה (או לכפר/עיירה), כמעט כל יום או יומיים, ככה שהכל שאלה של רצון, משקל, ותקציב - ניתן לחסוך הרבה משקל אם ישנים ברפוחיו ואוכלים שם, אבל זה עלול לעלות המון כסף אם מתכננים טיול ארוך. מצד שני, אפשר לישון באוהל ולבשל לבד, ככה אתה יותר עצמאי, אבל מצד שני המשקל שתסחוב יעלה. זאת האופציה שאנחנו בחרנו, כאשר הרפוחיו היה עבורנו בעיקר מקום להתפנק על קפה ושוקולד של צהריים.
לאורך השביל ישנם מדי פעם גם רפוחיו-אים לא מאויישים - בקתות בהרים שאפשר להכנס ולישון בהם - או בקתות רועים. בדר"כ הם יספיקו לכמות קטנה של אנשים, ולא תמיד הם יהיו במצב מזהיר. אפשר להשתמש בהן ללינה, אבל הן יופיעו על השביל בתדירות נמוכה יותר, ולפעמים יהיה שם יותר קר מבחוץ.
חשוב- באופן עקרוני, יש חוק שאוסר על הקמת אוהלים בספרד במשך היום. יש יוצא דופן, שהוא שמותר להקים אוהלים מעל גובה מסוים בשעות החשכה (20:00 עד 08:00). בפועל - אם אתם לא בשמורת טבע שכל אחת עם החוקים שלה, או בצמוד לרפוחיו מאויש, תוכלו להקים אוהל בכל מקום שתרצו בטבע. בסמוך לרפוחיו אסור להקים אוהלים, ובחלק מהמקומות יש אתרי קמפינג מוסדרים, עם שירותים ומקלחת ולפעמים גם מים חמים, שגובים תשלום קטן.

ציוד

- אם בחרתם לטייל עם אוהל, חשוב שיהיה אוהל שעמיד לגשם! היו הרבה לילות בהם ירד עלינו גשם שוטף.
- ציוד לגשם חשוב מאוד. יש בברצלונה חנות גדולה של רשת Decathlon האירופית, שם אפשר להשיג ציוד במחירים זולים בהרבה מבארץ.
- מקלות הליכה זה חובה לדעתי - עליות וירידות תלולות מאוד.
- גזייה/בנזיניה (שוב, אם ויתרתם על האופציה של הרפוחיו). ניתן להשיג גז מתברג כל כמה ימים לאורך השביל (אנחנו נעזרו במדריך של Cicerone כדי לדעת כמה בלוני גז לסחוב. נדיר שסחבנו יותר מבלון אחד. אכלנו לארוחת בוקר לחם עם ריבה, לצהריים לחם עם טחינה וירקות עם גבינה/נקניק/טונה, ובערב בישלנו אורז ועדשים.
- מים: אנחנו טיילנו בהתחלה עם שלוקר 3 ליטר, ומהר מאוד ויתרנו על זה והסתובבנו עם בקבוק של ליטר שמילאנו כל פעם לאורך הדרך. כמעט בכל השביל יש מים בשפע (וכשאין, המדריך מתריע על כך), ובדרך האיכות מאוד גבוהה. אנחנו לא טיהרנו וגם לא לקחנו איתנו מטהרי מים. צריך לשים לב שלא ממלאים מים מתחת למרעה של פרות או סוסים (יש הרבה), אבל מעבר לכך אין בעיה.
- קרם הגנה חשוב מאוד לדעתי.
-ציוד לשלג (קרמפונים, גרזנים): לא לקחנו, וכמעט לא נתקלנו בשלג. בשלבים המאוחרים בכלל לא. מי שמתחיל מוקדם יכול להיות שיעשה בשכל אם ייקח.
- לא לקחנו לא GPS לניווט ולא אף אמצעי לוויני.

חוץ מזה, כל אחד ומה שהוא נהנה לקחת איתו.

ישנו מדריך מעולה של הוצאת Cicerone הבריטית (ניתן להזמין מ <a href="http://bookdepository.com" target="_blank" rel="nofollow">bookdepository.com</a>) על השביל, וזה המדריך שאנחנו השתמשנו בו. בנוסף, קנינו בברצלונה מפות של 1:40,000 של הוצאת Prames - המפות מגיעות עם מדריך בספרדית, אותו לא לקחנו. מדובר ב46 מפות, כאשר כל מפה היא יום הליכה, אשר מתאימות גם לימי ההליכה במדריך (השביל עבר מספר שינויים קוסמטיים בשנים האחרונות, והמדריך נכון לשנת 2013 ככה שהוא מעודכן יותר מהמפות).
בגדול, אם יש לכם את המפות, המדריך הוא לא חובה, ובאופן כללי גם ההפך - השביל מסומן בצורה טובה ברוב המקומות, והתוואי בו צריך ללכת הוא די ברור. אני העדפתי שיהיה לי את שניהם. במדריך יש מפות של כל יום אבל הן בקנ"מ של 1:100,000 וקשה להבין מהן הרבה, לכן קניתי גם את סט המפות של Prames. אבל הדבר החשוב יותר הוא שהמדריך כולל סיפור דרך מפורט וטוב של השביל, כולל זמני הליכה, רמות קושי של כל יום, מקומות בהם ניתן למלא מים ולהצטייד באוכל ובגז לבישול, וכן מקומות טובים לקמפינג.

הגעה

טסנו טיסה ישירה לברצלונה, שם היינו יומיים בשביל הצטיידות והתאפסות. אנחנו התחלנו ללכת ב Canfranc. החלטה יחסית שרירות, אבל שם פחות או יותר השביל נהיה גבוה יותר, וההגעה לשם היא נוחה - לוקחים רכבת מהירה (ויקרה) מתחנת Barcelona Sants (אליה מגיעים במטרו מכל נקודה בברצלונה) ל Zaragoza, ושם מחליפים לרכבת איטית (וזולה) ל Canfranc. אנחנו יצאנו בבוקר מברצלונה והגענו ל Canfranc אחה"צ. בברצלונה השארנו תיק עם ציוד 'עירוני' לימים שאחרי הטיול.

הטיול

כדי לא להשחק פיזית ומנטלית, התכנון שלנו היה ללכת ארבעה-חמישה ימים, להגיע לעיירה/כפר ליום מנוחה, וחוזר חלילה. כדי שסיפור הדרך לא יהיה ארוך מדי, אחלק אותו לפרקים לפי המקטעים שאנחנו הלכנו בהם. בנוסף, המקומות בהן נחנו הן מקומות יחסית 'מרכזיים', אליהם אפשר להגיע בתחבורה ציבורית, ככה שאם מישהו ירצה ללכת מקטע מסוים, זה יקל עליו את התכנון.

מקטע 1: Canfranc - Torla

יום 1 (13.8), Barcelona - Canfranc:
יוצאים מוקדם בבוקר במטרו לכיוון תחנת הרכבת. ערב לפני גילינו שהסיבה שמחיר הכרטיס לרכבת היה ככ גבוה הוא שזאת רכבת מהירה, והיא אמורה להגיע לסרגוסה תוך שעה וחצי! למרות המהירות מגיעים לסרגוסה קצת באיחור, ומיד כשיורדים מנסים לברר על רכבת לקנדנצו, כשאנחנו יודעים שהיא אמורה לצאת כל רגע. מכווינים אותנו לאחד הרציפים, ובגלל שאין זמן לעבור בקופות לקנות כרטיס, עולים על הרכבת, הדלתות נסגרות, ואנחנו מקווים שנוכל לקנות כרטיסים על הרכבת. אחרי תחנה או שתיים מגיע כרטיסן, ולשמחתנו אכן אפשר לקנות כרטיסים, וממש בזול יחסית לרכבת הקודמת. בגלל שזאת רכבת הררית, הנסיעה איטית אבל עם נוף יפה. אחרי שמגיעים לקנפרנק -תחנה אחרונה- יוצאים למזג אוויר חורפי, ונכנסים למסעדה (אחת מתוך שתיים סה"כ) לארוחה קצרה. אחרי שהשכנים הצרפתים שלנו סייעו לנו להסביר למלצר שהחברה צמחונית, יצאנו לדרך. עלייה קצרה דרך מבצר עתיק, ומתכסים במעילי גשם.
בנקודה הזאת לשביל יש Variant דרך ערוץ דרומי יותר, אך המדריך מציין שהדרך של לא קיימת, ואנחנו ממשיכים ללכת בתוואי המקורי. בגלל מזג האוויר החורפי מחליטים לעצור, כי כבר 17:00 ותכף חושך. מקימים את האוהל ומחכים. ומחכים. ומחכים. החושך הגיע רק בסביבות עשר! ממש לא ציפינו לזה. אבל בהמשך זאת מאוד עוזר - אפשר ללכת עד מאוחר.

יום 2 (14.8), Canfranc - Sallent de Gallego:
קמים ליום יפה ומתחילים לצעוד במעלה הנחל בדרך נוחה לכיוון Ibon d'Anayet. לפני העלייה עוצרים בקרקס קרחוני יפה. מתחילים את העלייה הראשונה, והיא קשה. לבסוף מגיעים לאגם. משם ממשיכים לרדת מטה לכיוון Formigal, מופתעים מכמות התיירים המקומיים. הדרך למטה די קלה ולקראת הסוף גם הולכים על כביש אספלט. ביציאה מאתר הסקי Anayet, מחפשים לקחת טרמפ עד ל Sallent de Gallego, בגלל שהשביל הולך ליד הכביש המהיר. עושים 'טרמפ לחץ' לספרדי נחמד שמקפיץ אותנו קצת קדימה. משם ממשיכים ברגל עד Sallent. מחליטים פה אחד לוותר על לינה באוהל - היום היה ארוך וקשה משציפינו ובא לנו להתפנק (זאת נקודה חשובה - לפחות לנו, בהתחלה, היה קשה לעמוד בקצבים שהספר הקציב. רק אחרי שבועיים של הליכה היינו מסונכרנים איתו)

יום 3 (15.8), Sallent de Gallego - Ibon de Llena Cantal:
יוצאים לכיוון אגם Respomuso. יוצאים בזריזות מהכפר ומגיעים לפארק קטן ליד אגם בתחתית הנחל, עם המון ספרדים חרוצים, שהולכים לטייל עם מכנסים קצרים בעוד אנחנו קופאים מקור. אחרי קפה ומנוחה קצרה מתחילים את העלייה הארוכה והמתמשכת (אך נוחה) עד לסכר ולרפוחיו הראשון שנתקלים בו בשביל. האגם מאוד מרשים, ואנחנו מחליטים להמשיך ללכת כי השעה לא מאוחרת, במטרה לקצר טווחים לפאס של מחר, שבספר רשום שהוא הקשה ביותר במסלול. מכאן יש שני שבילים - אחד ארוך יותר שעובר דרך הרפוחיו, ואחד מהיר ונוח יותר שמקיף את האגם מצידו השני, אותו אנו לוקחים. אוכלים ארוחת צהריים לפני עלייה תלולה נוספת, ומגיעים לאגם יפייפה בשם Ibon de Llena Cantal, ופותחים אוהל לשפת האגם. פוגשים זוג של ספרדי ואירית שילוו אותנו בימים הקרובים. הולכים לישון וקמים עם כפור שמכסה את האוהל ואת האדמה מסביב.

יום 4 (16.8), Ibon de Llena Cantal - Refugio Bachimana:
משכימים קום, מנערים את הקרח מהאוהל ויוצאים לכיוון הפאס Cuello de Tebarrai. העלייה קצרה אבל תלולה, ובדרך עוברים משטחי שלג קטנים. ממשיכים לטפס לאור השמש העולה, ומגיעים לחלק התלול ביותר של הפאס- שמים את המקלות בתיק ומתחילים לטפס עם הידיים. החלק הזה מסוכן, צריך להזהר לא לדרדר אבנים על מי שמתחתיך, ולדעתי אם הוא מכוסה בשלג עדיף לעשות אחורה פנה. אחרי מספר דקות טובות של טיפוס, מגיעים לסוף הפאס, ולעינינו נגלה האגם היפייפה Ibon de Tebarrai. לפנינו דרדרת נוספת אבל קצרה בדרך אל Cuello de l'Infierno. בירידה אל העבר I'Infierno הגברת מתדרדרת לכיווני ולמזלנו הצלחתי לבלום אותה. מתחילים לרדת בין בולדרים, דרדרות, ושדות שלג אל עבר Ibon Azul Alto ('האדם הכחול העליון'), שם עוצרים למנוחה, ייבוש האוהל וחטיף אנרגיה. מחליטים לאכול צהריים ב Refugio Bachimana. אנחנו הולכים לצד אגם Bachimana היפה, כשכל מה שעומד לנגד עינינו זאת הארוחה החמה שאנחנו מקווים לקבל ברפוחיו. לקראת הסוף אנחנו כבר ממש 'על אדים', ולמזלנו הדרך לא קשה. רואים את הרפוחיו מרחוק, מתקרבים, ומראה מכונת האספרסו שבפנים מבשר לנו שהגענו לחוף מבטחים. מזמינים ארוחת שתי מנות עם יין - Menu del dia בלשון המקום (סוג של ארוחה עסקית שמגישים בספרד - מנה ראשונה, עיקרית, לחם מים ובדר"כ שתייה או יין במחיר קבוע) ומקנחים בשוקולד. אז פוגשים שוב את הזוג מהלילה הקודם, שסיפרו לנו שהם ראו הרבה קבוצות שהתחילו לטפס לכיוון הפאס שעלינו באות הבוקר, והחליטו להסתובב ולא לעלות אותו. ממשיכים לרדת אל Rio Caldares. הירידה תלולה אבל נוחה. מחליטים על נקודת לינה בפיסת דשא בין השביל לנהר. המסלול של מחר יורד כמה מאות מטרים ועולה אותם שוב, ואני עולה חזרה לרפוחיו לבדוק אם יש שביל מקומי שאינו הGR שמאפשר לקצר את הפיסטון המיותר הזה - אין. יורד בחזרה למטה.

יום 5 (17.8), Refugio Bachimana - San Nicolas de Bujaruelo:
קמים ומתחילים לרדת מטה לכיוון Banos de Panticosa - סוג של אתר נופש לעשירים. בדרך, מקצרים חלק קטן מהירידה והעלייה המיותרות דרך גשר שנמצא בצד הדרך. מגיעים חזרה לשביל, ואחרי החלפה לבגדים קצרים, מתחילים את העלייה הארוכה לכיוון Cuello de Brazato. דרך נוחה וארוכה. מגיעים לאגם יפה - Ibon dero Brazato. עוצרים לקפה וחטיף אנרגיה וממשיכים לחלק האחרון של העלייה, דרך שדות בולדרים, אל הפאס. הנוף יפה, ויורדים מטה, שוב דרך בולדרים, אל האגם התחתון של Ibons deros Batanes לארוחת צהריים נעימה. ממשיכים בירידה לכיוון Rio Ara. חוצים בהצלחה את הנחל שאנחנו הולכים בו, ומרטיבים את הנעליים בנסיון לחצות את ריו ארה. בדיעבד, היה עדיף פשוט להחליף לסנדלים או ללכת יחפים. הנעליים הרטובות לא עשו עימנו חסד ולפנינו הייתה עוד לא מעט הליכה. מתחילים להתוודע למרמיטות! חיה חמודה, פרוונית ושמנמנה. יורדים במורד הנחל היפייפה ובדרך עוברים שני רפוחיואים לא מאויישים. לקראת סוף הנחל השביל הופך לדרך עפר ואנחנו כבר תשושים. היה יום ארוך משחשבנו. בשארית כוחותינו מגיעים לרפוחיו שב- San Nicolas de Bujaruelo. אני מזמין קפה ותפוציפס והגברת נסטי לימון, וממלאים מצברים כדי להקים אוהל באתר קמפינג שצמוד לרפוחיו. גובים מאיתנו תשלום סימלי של 12£, ואנחנו בתמורה הולכים ומתקלחים במקלחות.

יום 6 (18.8), San nicolas de Bujaruelo - Torla (יום קצר):
קמים ויוצאים לכיוון Torla*, שם החלטנו לעשות יום מנוחה. הדרך יפה אבל אנחנו עוד קצת עייפים מהיום הארוך של אתמול, שלימד אותנו שאנחנו צריכים לחלק את הימים על פי רצוננו ולא על פי מה שנכתב במדריך. מגיעים לטורלה, ומוצאים מלון נחמד לשני לילות. נשארים לעוד שני לילות נוספים מכיוון שצפויים ימים גשומים ובעיקר בגלל שלגברת יש דלקת בסינוסים ואנחנו מחכים שהאנטיביוטיקה תעבוד. בזמן שהיינו שם הספקנו לעשות טיול יום בפארק אורדסה (יום מעונן ללא גשם), עוד טיול יום לגבעה מעל טורלה, להתיידד עם צוות מרוקאי במסעדה מקומית ולכתוב להם תפריט בעברית (לבקשתם), להחליף לגברת נעליים ולבקר במרכז המבקרים המעולה של הפארק. בזמן שהיינו שם היו לא מעט סופות רעמים וגשם, ושמחנו על ההזדמנות להיות תחת קורת גג. קונים אוכל לשלושה ימי הליכה ומתכננים להצטייד ב Parzan.

* בטורלה יש כמה סופרמרקטים, חנויות של ציוד מחנאות, מספר מלונות ואכסניות והרבה מסעדות. טורלה מהווה את שער הכניסה העיקרי לפארק הלאומי אורדסה ומונטה פרדידו, וישנו אוטובוס שנוסע ישירות מברצלונה לטורלה.

מקטע 2: Torla - Benasque

יום 7 (23.8), Torla - Collata Ansiclo:
מוקדם בבוקר (07:00 - עוד חושך!) ביום שבת, לוקחים אוטובוס שמקפיץ אותנו לכניסה לפארק. רכבים פרטיים לא מורשים להכנס לפארק ובעונה יש כל רבע שעה אוטובוס שיוצא ממרכז המבקרים של טורלה לפארק אורדסה (במחיר של כמה יורו בודדים לאדם). מתחילים ללכת במעלה הנחל. עוד קר ולמרות שכבר יש שמש, אנחנו הולכים בצל בגלל עומקו של הנחל. כתף שמאל קצת כואבת אבל זה לא חדש. הולכים בשקט וקצת מצוברחים, ולשנינו ההליכה שוב לא קלה אחרי מספר ימי מנוחה, והגברת עוד על אנטיביוטיקה. הולכים לכיוון מפל 'זנב הסוס' (Cola de Caballo) המפורסם. הדרך מאוד נוחה (שביל רחב), שהופך לדרך מרוצפת. עוברים כמה מפלים יפים בדרך. לפני ההגעה למפל עוצרים לארוחת בוקר בסמוך לבקתה ריקה שמיועדת למקרי חירום. אסור לישון שם! יש כמה כאלה שפזורות ברחבי הפארק. הנהלים בפארק לגבי לינה בשטח הם שאסור ללון בשטח, מלבד בצמוד לרפוחיו גוריז, נראה לי שבתשלום סמלי, או בין 20:00 ל- 08:00 רק בגבהים שמעל 2000 מטר. המשמעות היא שאסור להקים אוהלים בכל הדרך עד הרפוחיו. מהמפל, יש שתי דרכים שעולות לרפוחיוGoriz - אחת שמצריכה טיפוס ולדעתי גם חבלים, עליה ויתרנו, ואחת פשוטה יותר, בה הלכנו. העלייה לא קשה וככל שעולים הנוף שנצבר מאחורינו הולך ונהיה יפה יותר. מגיעים לרפוחיו, ונכנסים לקפה וקיט-קט. (שם לומדים לראשונה על המנהג שנועד לשמור על שלמות הרפוחיו, והוא הורדת נעלי ההרים בכניסה לרפוחיו ונעילת קרוקס). אוכלים ארוחת צהריים (שלנו, לא של הרפוחיו) בקדמת הרפוחיו. מי שרוצה ויש לו זמן יכול לטפס לפסגת monte perdido, ההר השלישי בגובהו ברכס הפירנאים (3355 מ'). משמעות השם היא 'ההר האבוד', בגלל שהוא מצוי כל הזמן בעננים) מפה, אנחנו מעוניינים להמשיך אל עבר Collata Anisclo. יש שתי דרכים להגיע אליו - השביל הרשמי יורד אל Rio Bellos ועולה לכיוון קולטה אניסקלו. בגלל חוסר החיבה שלנו לירידות ועליות מיותרות בכלל, ולירידות בפרט, ובגלל שהירידה לריו ביוס מתוארת כקשה במיוחד (אך אומרים שהנחל יפה מאוד), אנחנו מחליטים ללכת בתוואי הישן של ה- GR. שבו רק עולים קצת בגובה מרפוחיו גוריז, כדי להגיע אל קולדה אניסקלו. החשש שלנו הוא מכך שהתוואי הישן עובר בחלקים תלולים מאוד, ובחלק מהמקומות הותקנו שלשלאות ברזל כדי לסייע בטיפוס ובהליכה. מתייעצים עם הצוות ברפוחיו לגבי מצב השלג בתוואי של השביל (חשוב מאוד! עם שלג השביל הזה הוא סכנת חיים. חשוב להתייעץ עם הצוות ברפוחיו גם לגבי המצב על מונטה פרדידו, אם מישהו מעוניין לטפס. חשוב לזכור שהצוות ברפוחיו לא רק מבשל ומנקה אלא גם מכיר היטב את האזור שמסביבו). לשמחתנו מזג האוויר נראה יפה ואנחנו שמים פעמינו לכיוון הפאס. בדרך למעלה פוגשים זוג צרפתי, אותם הבהלתי ב Hola! אסרטיבי, שלשמחתי הולך באותה דרך כמונו למתכנן לרדת היום את הדרך לכיוון Rio Cinca. אני מציע להם שאם הם מרגישים שיש חלקים בדרך שאינם בטוחים, שימתינו לנו ונעבור אותם יחד. בדרך פוגשים עוד מטיילים שבאים מולנו, ואני מתחקר אותם על הדרך ומתמלא ביטחון. בפירנאים כמו בפירנאים, העלייה מהרפוחיו, שעל הדף נראית נוחה ופשוטה, נהיית מתישה בייחוד אחרי יום הליכה ארוך ועננים שהתחילו להכנס לא מוסיפים שמחה (אבל כן מוסיפים יופי). לבסוף מגיעים לקטע ממנו חששנו, כשבדיוק באותו רגע מתחיל טפטוף קל. מולנו שלשלאות שמסייעות לעלות מדרגת סלע גבוהה, ועוד כמה כדי לרדת במורד מדרון סלע חלקלק. על השלוחה מולנו אנחנו רואים את זוג הצרפתים, שכנראה הבינו ממני שאני מבקש מהם לחכות לנו ולראות שאנחנו מסתדרים בירידה. מאוד יפה מצידם! השעה כבר לקראת 17:00. אנו מקווים בליבנו שהם יסתדרו, וממשיכים ללכת עד שמוצאים חומת אבנים קטנה לאוהל בצמוד לפלג מים ממש לפני הפאס, ושם אנחנו מתמקמים. הימים עדיין קשים מאוד וגם את היום הזה אנחנו מסיימים תשושים, ומרשים לעצמנו להשכים מאוחר למחרת.

יום 8, (24.8), Collata Anisclo - La Larri:
קמים מאוחר (אחרי 07:00). ההליכה מהנקודה בה שישנו אל הפאס קצרה ונוחה. מהפאס הנוף מדהים, והעמק שמתחתינו עמוק ורחוק. לפנינו ירידה של 1200 מ' לאורך שלושה ק"מ. תלול מאוד! החלק הראשון של הירידה חשוף ומסולע, ומלווה בדרדרות וקצת מדרגות סלע, ובדיעבד הוא החלק הקל יותר של הירידה. בחלק הזה עקבנו אחרי הסימון בקנאות כדי לא 'להסחב' לשבילים צדדים ומסוכנים יותר. אחרי בערך שעה וחצי מגיעים לתחילת החלק המיוער של הירידה (שם גם יש ברז מים זורם). עוצרים לארוחת בוקר קצרה וממשיכים ללכת. מכאן הסיפור מסתבך. הקרקע בוצית ומחליקה. הסלעים רטובים, ויש יותר מדרגות סלע שעדיף לטפס אותן מלרדת. בדרך למטה חולפים מולנו כמה אירופאים עם נפש חרוצה. אני הולך קרוב לגברת ולפניה. באחת הפעמים בהן נעצרתי לוודא שהיא בסדר ולנסות להכווין אותה בתוואי נוח יותר, אני שומע צעקה, מסתובב ורואה אותה מסתובבת על צירה, ונופלת בערך מטר עם הגב לכיוון הירידה. היא נבלמת בחבטה של התיק על מדרגת סלע ונעצרת. אני קרוב אבל רחוק מדי מלסייע, מוריד את התיק ועולה לכיוונה. למזלנו, התיק הגן על הגב והעורף שלה מהסלעים כנראה בלם אותה מלהמשיך ולהתדרדר למטה במדרון. לוקחים כמה דקות לנשום ולהעלות את הלב בחזרה מהתחתונים וממשיכים לרדת לאט יותר. אחרי בערך 4 שעות מגיעים לתחתית הירידה אל Refugio Pineta. בדרך פינטזנו לאכול שם משהו חם אבל המטבח סגור והצוות לא כל כך מסביר פנים (בהכללה הרגשנו שרפוחיואים שמגיע אליהם כביש הם מעצבנים ואלו שנמצאים רחוק יותר בהרים, יותר מסבירי פנים וחברותיים), אז אני מזמין 2 כוסות קפה אחת אחרי השנייה, היא שותה נסטי לימון ומתיישבים לאכול צהריים. אחרי הירידה הקשה שהייתה והחוויה הלא נעימה שנלוותה אליה, אנחנו חושבים כמה עוד אנחנו רוצים ללכת היום. מחליטים ללכת עד שנמצא מקום ראוי לשמו לעצור בו. עוזבים את הרפוחיו והולכים בנהר רחב הידיים, לא כ"כ על השביל אבל בכיוון הנכון. חוצים נהר או שניים בדרך, עוברים ליד אתר קמפינג בתשלום ו Parador (מין אחוזת נופש ענקית), ובצמוד לכנסייה ישנה עולים עלייה קצרה אך תלולה אל עבר שטח רחב ידיים שנקרא La Larri. באותו מקום יש בקתה ריקה שאפשר לישון בה, אבל היא נראית קרה ולא מסבירה פנים והרבה יותר כיף לישון באוהל על שפת הנהר. מגיעים ל La Larri בסביבות 17:00. משם יש תצפית מרשימה על מונטה פרדידו. מחליטים לנצל את שארית שעות היום והחום למנוחה והתאוששות ולא להליכה נוספת, ורוחצים את הבגדים המסריחים. מקימים את האוהל כשאחרוני התיירים הספרדיים עוזבים את העמק היפה חזרה למלונותיהם. באותו לילה העירו אותנו כמה שועלים אמיצים שניסו לגנוב את שקית הזבל שלנו, ועכבישים שניצלו את ההזדמנות ופשטו לנו על האוהל אבל נחלו תבוסה מרה בקרב.

יום 9 (25.8), La Larri - Collado de las Collas:
משכימים קום. תחילת העלייה ברורה, והולכים לכיוון צפון בשביל ברור. בנקודה מסוימת השביל מתקרב לנחל שזורם מערבה, ושם השביל שובר חזק ימינה (מזרחה), ואובד. בערך בנקודה הזאת 'אספנו' אלינו מורה מוולנסיה, שסיפרה לנו שהיא עשתה את ה GR11 בחלקים והחלק שאנחנו עושים הוא היפה בדיוק לדעתה. הסימון לא ברור עד לא קיים ופה קצת התברברנו. לא נעים בגלל שאנחנו סוחבים אחרינו את המורה מולנסיה, אבל אחרי זמן לא ארוך של חיפוש אחרי השביל אנחנו מחליטים לעלות ב'דוך' במעלה הגבעה, החוצה מהשטח המיוער לכיוון קרחת יער עד שאנחנו נופלים על השביל וממשיכים איתו. בדרך פוגשים סוסים, בקר וסוג של צבאים שנקראים Isard, הנוף יפה ומזג האוויר נעים. נפרדים ממורתנו, ומגיעים ל Plana Fonda - מן עמק נסתר ויפייפיה (שבהמשכו נקודת מים), שם אנחנו עוצרים לייבוש האוהל מהלחות של הלילה ולארוחת בוקר וקפה. הרבה מרמיטות חמודות בסביבה. ממשיכים בעלייה הקצרה והקלה לכיוון Collado de Pietramula. חוצים את הפאס ומתחילים לרדת ב Rio Real על דרך עפר רחבה, שאחרי Chisagues הופכת לכביש עד Parzan. התכנון הוא להצטייד בפארזאן ומשם ללכת עוד קצת על השביל ולמצוא מקום להקים בו אוהל. לשמתנו, מיד כשהגענו ל Chisagues תפסנו טרמפ עד לפארזאן, שם הצטיידנו בסופרמרקט לשלושת הימים הבאים, ואכלנו ארוחת צהריים שמנונית בתחנת הדלק שממול. התיקים כבדים מהציוד (לא לעשות קניות כשאתם רעבים!), הבטן מלאה באוכל, וכוחותינו כבר עייפים מהדרך הארוכה שעוד לא עשינו שמצפה לנו מחר עד ל Collado de los Caballos - 11 ק"מ של עלייה מונוטונית ביער על דרך עפר רחבה. מפארזאן אנחנו הולכים על הכביש צפונה עד לפנייה לנחל ומנסים את מזלנו - אם זאת דרך עפר רחבה, ובסופה אגם גדול (ויפה), אולי נמצא אנשים שגם רוצים לראות את האגם וגם יהיו מוכנים לקחת אותנו?
בשנייה שירדנו מהכביש לדרך העפר, עצר לנו ג'יפ עם זוג צרפתים וסבא ישיש, שהיו מוכנים לקחת אותנו כל הדרך עד למעלה! הנסיעה הייתה קופצנית מאוד, והדבר המוזר היה שדווקא בזמן הזה היה להם מאוד חשוב להאכיל את סבא. פחדנו שישברו לו השניים! הנסיעה לשם ארכה בערך חצי שעה, ואנחנו שמחנו שלא היינו צריכים ללכת אותה - הדרך היא דרך לכלי רכב, והנוף יחסית משעמם. הצרפתים החביבים הורידו אותנו ממש בסמוך לפאס, והסבא החביב הראה לנו בהתרגשות את פסגתו המרשימה של ההר Posets הנראה משם בבירור. משם ירדנו שמחים וטובי לב והלכנו עוד כחצי שעה והקמנו אוהל במקום לא מיטבי - הרבה חרקים מעופפים וקופצים.

יום 10 (26.8), Collado de las Collas - Rio Estos:
קמים ומתחילים את הירידה הנוחה לכיוון Refugio Biados. השביל מקצר כמה פניות של דרך עפר ולבסוף עולה עליו ויורד איתו עד לעמק, שם פונים שמאלה (צפונה) לכיוון Refugio Biados על כביש. הגברת טענה שיש עלייה לרפוחיו, ואני סירבתי להאמין.
יש עלייה.
לא ארוכה מדי אבל עם נוכחות. בדרך נכנסים לפארק הלאומי Posets-Maladeta (יש שלטים שמודיעים על כך), שבו יש את הפסגות הגבוהות ביותר ברכס הפירנאים - ההרים Aneto, Posets ו- Maladeta. עוצרים ברפוחיו וקונים חביתה בלחמניה במחיר מופקע ומכינים לעצמנו קפה. מנגבים את שארית הלחמניה בריבה, ממלאים מים, וממשיכים ללכת. בנקודה הזאת יש ל GR11 פיצול שמוסיף לו יום, שאנחנו החלטנו לוותר עליו מחשש שיהיה שלג במקומות הגבוהים. ממשיכים בתוואי המקורי במעלה Barranco de Anus Cruces המדהים. עדרי בקר מהצד השני של הנחל, עופות דורסים מעלינו, צרצרים, לטאות ונחשים לרגלינו, והעלייה תלולה אבל השביל ברור ונוח להליכה. הולכים בנחת ומגיעים למפגש של שלושה נחלים מתחת ל Puerto de Chistau. שם החלטנו לעצור לארוחת צהריים, ואני טבלתי במים הקרים. נפרדנו ממשפחה צרפתית שירדה חזרה לרפוחיו, והסתכלנו בדאגה על השמיים שהחלו להתקדר והרוח החלה לנשוב בעוצמה. אחרי מנוחה קצרצרה לעיכול המזון התחלנו את העלייה לכיוון הפאס, שנראה קרוב בצורה מחשידה. כאן הייתה הפעם הראשונה שהגענו לפאס בזמן קצר מהזמן המתואר בספר והיינו מאוד גאים בעצמנו. עוד קצת Isard למעלה בפאס. מיד אחרי שמתחילים לרדת, נתקלים בזוג מטיילים שעולים לכיוונינו עם אופניים על הגב (!). שואלים לשלומם, וממשיכים לרדת. הירידה מהפס הייתה תלולה עם המון SCREE (למה לעזאזל הם עלו את זה עם אופניים?). מזג האוויר היה קודר אבל לשמחתנו לא ירד עלינו גשם. קצת מתחת לפס מצאנו מצד שמאל לשביל חלקה רחבה מתחת למפל זורם שם הקמנו אוהל ללילה, ליד 2 אוהלים של חבר'ה מהבאסקים שבאו ולטפס על הפסגות מסביב.

יום 11 (27.8), Rio Estos - Benasque:
יום קצר לפנינו. ממשיכים את הירידה במורד הנחל, לכיוון Refugi de Estos. קיווינו לשתות שם קפה עם חלב, אבל המקום היה סגור לניקיונות כשהגענו, אז אכלנו ארוחת בוקר שהכנו לעצמנו והמשכנו בירידה. מיד אחרי הרפוחיו השביל הופך לדרך מרוצפת, שאחריה נהיית לדרך עפר רחבה ומטוילת מאוד, ובסוף לדרך אספלט. בדרך למטה מקפלים את המקלות לתיק ומשתעשעים בחידות היגיון. ביציאה מהנחל מגיעים למגרש חנייה גדול. המשכנו ללכת עד הכביש הראשי, ומשם תפסנו טרמפ עד לכניסה ל Benasque (רחמים על מי שלקח אותנו, היינו נורא מסריחים). ב Benasque ישנו שני לילות במלון מפנק בכיכר המרכזית.

בנסק זאת עיירה קטנה ויפה, עם חנויות גדולות ורציניות לציוד טיולים (יותר מב- Torla), הרבה סופרמרקטים, מסעדות ובתי קפה. באחד הבקרים נכנסו למאפייה מדהימה, שימים רבים אח"כ עוד פינטזתי על כל המאפים שלא הספקתי לאכול בה.

מקטע 3: Benasque - Espot

יום 12 (29.8) Benasque - Refugi d'Anglios:
עוזבים מוקדם בבוקר את בנסק. השלוש שעות הראשונות של השביל עולות לאורך דרך עפר רחבה ביער משעמם למדי, ואנחנו מחליטים לקחת אוטובוס (קצת יקר, אם אני זוכר נכון בערך 8 או 9 יורו. אולי אפילו יותר) שעולה את כל הדרך הזאת עד לנקודה שזה חוזר להיות שביל. אני קם בבוקר ומרגיש קצת חולה אבל מחליט להדחיק את ההרגשה. לוקחים את האוטובוס של 7:00~, ולפני שהוא יוצא אני הולך אחרי נהג האוטובוס שיודע איפה יש מקומות פתוחים בשעה הזאת (רוב המסעדות לא נפתחות לפני 10:00), ושותה קפה עם קוראסון ומרגיש קצת יותר טוב. הגברת לא רוצה כלום. נוסעים, והאוטובוס מוריד אותנו ב Puen De Corones ומזג האוויר קצת סגרירי.
מתחילים את העלייה לכיוון האגמים של Ballibernia (מבטאים Vallivernia). השביל יחסית נוח וברור, בדרך מלווה אותנו משפחה עליזה של קטלונים (התווכחנו בינינו מאיפה הם, כי הניב הקטלוני לא תמיד נשמע כמו ספרדית) שלא ממצמצים אל מול העננים הכבדים שמעלינו. עוטים על עצמנו מעילי גשם, ומגיעים לאגם התחתון מבין שני האגמים של ווליוורניה לארוחת בוקר, שם מורידים שוב את ציוד הגשם. מפה, הדרך נהיית קשה יותר. עוקפים את האגם התחתון ומיד מגיעים לבולדרים, וטיפוס קצר על שלוחה עם דשא ומגיעים לשפך של האגם העליון, שם יש שדה בולדרים נוסף. מפה, הדרך כמעט לא מסומנת, בעיקר על ידי רוג'ומים שמסמנים נתיב בלתי נראה שעולה למעלה. הדרך עד לפאס תלולה וקשה להליכה. אחרי שעה לערך מגיעים לפאס - הנוף מדהים ואין כמו ההרגשה של לסיים טיפוס קשה. מולנו ומתחתינו רואים את אגם Cap de Llauset, ומעליו עוד 'פאסון' שנצטרך לעלות. אנחנו מחליטים לעצור לצהריים ליד האגם הבא. גם מפה, הירידה קשה, והאגם רחוק יותר משהוא נראה. בנוסף, השביל שמסומן על המפות של Prames בירידה מהפס, מסומן לא נכון, והבלבול מוסיף לקושי (כשהיינו שם היה שם רפוחיו בבנייה. ייתכן ובקיץ 2015 הוא כבר יהיה מוכן). כשאנחנו מגיעים לאגם אני כבר ממש תשוש והחולי שקמתי איתו בבוקר חוזר אלי ואני מרגיש שיש לי קצת חום. אוכלים ארוחת צהריים ונשארים לנוח קצת בשמש, שבאה והולכת לפרקים. אחרי שאני מרגיש שכוחותי שבו אלי, ממשיכים ללכת - טיפוס קצר לפאס שמעל האגם, וירידה מבולדרת ויפה מאוד מאוד לכיוון האגמים שלפני Refugio d'Anglios. בשלב הזה אני כבר מרגיש ממש גמור. אני נותן לגברת לעקוף אותי ויושב לנוח, וכל פעם מצמצם אליה למנוחה נוספת. מגיעים לרפוחיו (רפוחיו לא מאויש, מעץ, עם דרגש שיכול להכיל בערך 4-5 שקי שינה), ואני מתיישב לנוח כשהיא הולכת לחפש מקום להקים את האוהל. הולך אחריה, ואחרי ההתמקמות אנחנו רואים שבנחל שזורם לידנו יש קצת קצף - לא משמח, אז אנחנו משתמשים במים לבישול ומשתדלים לא לשתות מהם. בזמן הכנת האוכל אני מתחפר בשק"ש ומרגיש את החום עולה. קצת נרדם, ובקומי אני מרגיש כבר יותר טוב ומוכן לזלול את האורז והעדשים שהיא הכינה. בערב יורד עלינו קצת גשם. הולכים לישון.

יום 13 (30.8), Refugi d'Anglios - Conangles:
לפני שמתחילים ללכת אנחנו מתלבטים לגבי איפה לישון הלילה, ומחליטים להגיע עד Lac de Rius, שמהווה עבורנו את שער הכניסה לפארק הלאומי איגואס-טורטס. מתחילים בירידה לכיוון Refugio Conangles - הירידה קשה, מחליקה בגלל הגשם של אתמול, וארוכה. בסוף מגיעים לשולחן פיקניק שייחלנו לו ועוצרים לקפה וארוחת בוקר. ממשיכים בירידה לכיוון הכביש ליד אגם גדול (בדרך חוצים את הגבול בין אוטונומיית Aragon ל Catalonia, ויחד עם החצייה משתנה השפה והשמות של המקומות), חוצים את הכביש וממשיכים עוד כמה דקות עד הרפוחיו בדרך קצת משעממת בין עצים. שם קונים סנדביץ' חביתה (קפה לא כי היה להם רק ממכונה) ומייבשים את האוהל בשמש. לשם מגיע כביש ולראשונה אנחנו רואים את התופעה שנראה הרבה אח"כ, של ספרדים שמסתובבים עם סלי קש ומחפשים פטריות (אנחנו לא אכלנו כי יש כמה רעילות ולא ידענו להבדיל). מישהו לידנו ברפוחיו מנסה להסביר לי משהו ומסרב להבין שאני לא מדבר ספרדית. שואלים בספרדית צולעת את בעל המקום לגבי מזג האוויר בימים הקרובים ('רק שמש!'), וממשיכים ללכת. ממש כמה דקות אחרי שאנחנו יוצאים מהרפוחיו, השמיים מתקדרים, ומתחיל לרדת גשם. ברגע הראשון אנחנו עולים על ציוד גשם, ומתלבטים האם להמשיך ללכת, לחזור אחורה לרפוחיו (גם כדי לשאול את בעל הרפוחיו אם זה נראה לו כמו שמש), או למצוא מחסה ולהמתין. שנינו לא כ"כ אוהבים ללכת בגשם, וכמה מטרים משם יש מבנה ישן ונטוש, שם אנחנו מוצאים מחסה ומכינים תה. הגשם מתחזק ונמשך בערך שעתיים. אחרי שהוא נרגע, ממשיכים ללכת, ועוצרים מתחת לעלייה האחרונה לאגם (אני רציתי להמשיך, ובדיעבד טוב שלא עשינו כך - כל העלייה הייתה בעננים, וקצת אחרי שעצרנו ונכנסנו לאוהל המשיך לרדת גשם). פה אנחנו פוגשים לראשונה ישראלים - זוג שהיה באיגואסטורטס וישן שבעה לילות ברפוחיואים (עסק יקר - כמעט 100 יורו לזוג ללילה!), והם אומרים לנו שבפארק נותנים קנס של 500 יורו לכל מי שנתפס עושה קמפינג. אנחנו יודעים שאסור לעשות שם קמפינג, ותכננו לישון שני לילות ברפוחיו ושני לילות על השביל בחלקים שהוא יוצא מתחומי הפארק (התוואי של ה GR11 רק חוצה את הפארק ביום וחצי או פחות של הליכה. מכיוון ששמענו רבות על הפארק ורצינו לראות יותר ממנו, החלטנו לעשות סיבוב משלנו בתוך הפארק ולהצטרף ל- GR מחדש ב Espot, מצידו השני (המזרחי) של הפארק). לדעתי, ואני לא לוקח על זה אחריות, בפארק מתעסקים קצת יותר בהפחדה וקצת פחות באכיפה (אולי בעונה ביולי-אוגוסט הם גם אוכפים יותר). אני חושב שמי שישקיע 10-15 דקות בלמצוא מקום נסתר לפתוח בו אוהל, יוכל לעשות זאת גם בתוך הפארק. הבעיה היא, שברוב המקומות אין כ"כ מקומות נסתרים.

יום 14 (31/8), Conangles - Refugi Restanca:
מתחיל לעלות לכיוון האגם. יש רוח קרה מאוד. העלייה תלולה אבל התוואי לא קשה, ובשלב הזה אנחנו כבר מרגישים בנוח עם העליות - אפשר לעשות את כולה בלי לעצור לנוח (הירידות עדיין מתסכלות וכואבות בברכיים). בחצי הדרך יש פיצול ללא סימון, כאשר שביל אחד ממשיך לכיוון Estany Redon, וה GR ואנחנו פונים חזק ימינה ואחורה. כשמגיעים לאגם מרגישים כמו בחלום - אגם ענק ויפייפה בתוך 'קערה' של סלעי גרניט. ראינו כמה אגמים עד עכשיו אבל לא בגודל הזה והמחזה מדהים. עוצרים לקפה וארוחת בוקר על שפתו. ממשיכים ללכת. בקצה השני של האגם, אפשר לעלות על התוואי של ה HRP שפוגש חזרה את ה GR ברפוחיו רסטנקה, ובדרך לשם עובר דרך Lac de Mar המדהים. אנחנו לא הלכנו את הדרך הזאת כי לא רצינו להקשות על עצמנו והחלטנו שאת החלק של איגואסטורטס נעשה כמה שיותר בסבבה, אבל אומרים שהיא יפה. ממשיכים לרדת ועוצרים לטבילה בבריכה בנהר וייבוש הציוד, כשמולנו פסגת הר Montardo. משם יש עלייה קצרה ומיוזעת עד לרסטנקה, שיושב על שפת אגם יפה. נכנסים, שמחים לגלות שיש להם מקום ללילה (בפועל המקום היה ריק ברובו), מזמינים צהריים ומנצלים את הזמן לעלות אל Lac de Mar שנמצא כשעה הליכה מרפוחיו (הגענו מוקדם והיה לנו זמן. ממליץ בחום להשאיר זמן ולהתאמץ להגיע לשם). עולים ללא התיקים (השארנו ברפוחיו). האגם מדהים ביופיו וכל מילה מיותרת.
חוזרים לרפוחיו בזמן לארוחת ערב. כמה משפטים לגבי החוויה שלנו מהרפוחיו (מי שזה לא מעניין אותו מוזמן לדלג הלאה):
לינה ברפוחיואים כאלה היא מאוד נפוצה באירופה, ואני חושב שבכל שביל רציני באירופה (דולומיטים, GR20, אלפים) יש בקתות כאלה. יכול להיות שזה לא מייצג, אבל אנחנו מאוד לא נהננו שם. הגיל הממוצע שם היה 50, הרוב קבוצות מאורגנות שלא מעוניינות ליצור קשר, וגורמות לך להרגיש שאתה הולך על קליפות ביצים - שאתה צריך להיות יותר מנומס ושקט ממלכת אנגליה. את ארוחת הערב מגישים למרכז השולחן (מי שצמחוני צריך להגיד לפני ויתנו לו תחליף) וכל אחד לוקח לעצמו - אנחנו היינו בשולחן עם חבר'ה בריטים נחמדים מאוד, אבל אני אוכל הרבה ולא הרגשתי בנוח לקחת לעצמי עוד למרות שהיה (בכל זאת לקחתי). אח"כ, למרות שבאופן רשמי מכבים את האורות ב22:00 בערך, כבר שעה או שעתיים לפני זה מי שהיה איתנו בחדר (מדובר כמובן בלינה משותפת) כיבה את האור ונאלצנו להזחיל את עצמנו למיטה. בלילה היה חם בצורה מוגזמת, הרבה נחירות, ואנחנו לא ישנו כ"כ טוב. בבוקר יש ארוחת בוקר 'אירופאית' - קפה, עוגות, ריבות, ביסקוויטים ולחם - לא מזין יותר מדי. אנחנו לא נהננו ושמחנו שיש לנו אוהל לישון בו בלילה הבא. יכול להיות שבמקום אחר עם אנשים אחר יכולה להיות חוויה שונה לגמרי, אבל על אף ה'פינוק' שבעניין - ארוחת ערב בשרית, מקלחת חמה (בתשלום), קפה עם חלב בבוקר - לא הרגשנו כ"כ בנוח, ולא היינו חוזרים על זה אם הייתה לנו אופציה אחרת. מה גם שזה היה יקר ומאוד - ארוחת צהריים, ערב, לינה ובוקר עלתה לשנינו מעל 100 יורו! בכל מקרה, למי שכן רוצה, יש גם אופציה לקבל ארוחת צהריים ארוזה (בדרך כלל לחם, טונה, מיץ ומשהו מתוק).

יום 15 (1/9), Refugi Restance - Lac Obago:
יוצאים בזריזות מהרפוחיו. שתי עליות קצרות כשביניהן אגם יפה. מורידים את התיק ב Port de Rius ומנסים את מזלנו לעלות לפסגת הר Montardo, והנוף מלמעלה מדהים. יורדים חזרה לתיקים וממשיכים ללכת. השביל של היום קצת 'מפסטן' - עוד שלוחה קטנה לעלות, ועוד שני פאסים קצרים לעלות ולרדת. עוצרים על הפאס Port de Colomers לפני הירידה לכיוון Refugi Colomers, ומסתכלים על הנוף המדהים - סלעים אפורים, אחואים ירוקים, ואגמים כחולים. לשנינו יש כוח, אז ממשיכים לרדת לכיוון הרפוחיו. הירידה קצת יותר ארוכה ממה שחשבנו, אבל עדיין לא נוראית. תחילת הירידה תלולה ומציקה אבל מתמתנת בהמשך. מגיעים לרפוחיו, שיושב לשפת אגם ענק ויפה, מזמינים סלט וסנדביץ עם נקניק (בשלב הזה התחיל להגמר לנו קצת האוכל אז אכלנו ברפוחיו), ושותים קפה (שלנו) בחוץ. גם שם היחס מצוות הרפוחיו קריר, אבל ייתכן וזה בגלל שהגענו 'משוחדים' מהלילה. בשלב הזה אנחנו מחוץ לגבול השמורה, ומחליטים להמשיך ללכת ולמצוא מקום לישון בו לפני העלייה לפאס שעליו נמצא גבול הכניסה בחזרה לשמורה - Port de Ratera. בדרך חוצים את Estany Colomers על הסכר שלו, עוברים את Estanh Long וישנים לחופיו הדרומיים של Estanh Obago. אני מנצל את השממה ורוחץ באגם.

יום 16 (2/9), Lac Obago - Boi:
התכנון של היום הוא להגיע לרפוחיו Estany Llong ולקוות שיהיה שם מקום לישון.
העליה מ Lac Obago ארוכה ותלולה, אבל אנחנו כבר מתורגלים. מגיעים ל Port de Ratera לארוחת בוקר וקפה, ליד שלט שמבשר לנו שנכנסו חזרה לשטח הפארק. הנוף משם מרשים, ויורדים משם בקלות. בדרך למטה פוגשים שלושה ישראלים מבוגרים (זיהינו לפי הסנדלים), שגורמים לנו להרגיש קצת פטריוטים אחרי שראינו המון אירופאים מבוגרים וחרוצים, אבל לא ישראלים מבוגרים וחרוצים. אחרי אגם קטן ויפה, ה GR ממשיך מטה דרך אגם סנט מאוריצי לכיוון אספוט, ואנחנו חותכים דרומה דרך תצפית יפה על האגם הנ"ל, וקצת לפני העלייה ל- Portarro d'Espot, עוצרים לארוחת צהריים עם נוף יפה של אגם מאוריצי. על המפה הדרך לפאס נראית כמו עלייה קשה, אבל בפועל היה פס קל מאוד, לא מרשים יותר מדי, עם עלייה על דרך עפר רחב. למעלה רואים את האגם שלחופו נמצא הרפוחיו. השעה קצת מוקדמת (סביבות 14:00), ואנחנו מקווים שזה יהיה לטובתנו והרפוחיו לא יהיה מלא. סביבנו אנחנו רואים כמות חריגה של אנשים, מה שגורם לנו (לי בעיקר) להלחץ קצת ולחשוש מכך שלא יהיה לנו מקום לישון בו (בדיעבד, יש כביש שמגיע לא רחוק משם, וממנו אנשים עושים טיולי יום). מגיעים לרפוחיו, ואשר יגורנו בא לנו - ברפוחיו מעט מקומות לישון, וכולם מלאים והוזמנו מראש. פה יש עניין שצריך להכיר - אם תגיעו בשעה מוקדמת, כמונו, והרפוחיו יהיה מלא - הם פשוט ישלחו אתכם לדרככם לרפוחיו הבא. אם תגיעו בשעה מספיק מאוחרת, ייתכן והם ימצאו לכם פתרון בדמות מזרון בחדר האוכל או משהו דומה. אותנו שלחו לדרכנו. הרפוחיו הבא רחוק מדי כדי להגיע אליו היום, וממליצים לנו לרדת אל הכביש הקרוב, משם יש מוניות מיניואן בכמה יורו שמסיעות לכפר קטן וחביב בשם Boi. בחוסר ברירה כך עשינו. מרפוחיו אסטני יונג הדרך היא דרך עפר רחבה וההליכה קצרה. בדיעבד, זה יצא לנו זול יותר מלינה ברפוחיו, התנאים היו הרבה יותר טובים, הצטיידנו בעוד קצת אוכל כדי שלא נהיה בלחץ, וארוחת הבוקר במלון הייתה מדהימה! (מכונת קפה חופשית, קצת ירקות שזה נדיר, וביצים קשות).

יום 17 (3/9), Boi - Estany de Mar:
מול המלון נמצאת תחנת המוניות, ממנו יצאה מונית ראשונה בסביבות 9:00 חזרה לנקודה ממנה נסענו אתמול אחה"צ. הולכים קצת חזרה במעלה הואדי, ופונים ימינה בשלט לכיוון Colladeta de Dellui. פה הדרך מסומנת ביתדות עץ עם פס צהוב. בחלקים מהמקומות הסימון והדרך לא כ"כ ברורים, אבל הולכים בקצב טוב. החלק הראשון של העלייה מיוער בוצי ולח. יוצאים מהיער ועוצרים לארוחת בוקר, משם יש נוף יפה של העמק שמתחתינו. ממשיכים ללכת, וליד Estany de Dellui רואים תופעה מוזרה - הגיע מסוק של שירותי ההצלה, ממנו ירדו בריצה שלושה אנשים, מתכופפים ליד הסלעים, ותוך כמה דקות חוזרים למסוק והוא ממריא משם. ממשיכים בעלייה לכיוון הפאס, שחלקה האחרון תלול ומבולדר. למעלה רואים את האגמים Tort ו- Cubiesto, ועננים שנמצאים קצת מעליהם. מרשים מאוד. הירידה תלולה, עוד קצת דאווינים של המסוק, וקצת לפני אגם Tort עוצרים לארוחת צהריים. הנוף יפה ונראה כאילו הוציאו את הפקק לאגמים שלפנינו - לפי צבע הסלעים שבדופן שלהם נראה שהם חצי ריקים. חוצים את אגם Tort על הסכר שלו, ועוברים ליד מחסה בתוך סלע. מכאן הדרך הולכת לאורך האגם ועולה ויורדת בקלילות. לאורך הדרך יש שאריות של מסילת רכבת - אולי זכר לתעשיית מכרות שהיו פעם באזור? אנחנו כבר קצת עייפים, וכשמגיעים לרפוחיו מזמינים קפה עם חלב (אני) ונסטי (היא), שואלים אם יש מקום כדי לצאת ידי חובה (אין), ומשוחחים קצת עם בעלת הרפוחיו. היא טוענת (כמו יתר בעלי הרפוחיו שנתקלנו בהם), שיש פקחים שלפעמים מחפשים בלילה, אבל אם נקים את האוהל מאוחר ונקפל אותו מוקדם, לא תהיה בעיה. היא גם מציעה לנו ללכת קצת אחורה ולמטה בער אנחנו נשארים עוד קצת ברפוחיו בתקווה שמזג האוויר יתפזר (כשהגענו לרפוחיו היינו בתוך ענן). חיכינו וחיכינו והענן נשארו בעננותו. אנחנו ממשיכים ללכת לכיוון Estany de Mar (כן, הם לא מקוריים בשמות). שם, נכנסים לערוץ צדדי, מטפסים לנקודה נסתרת מאחורי אחד הסלעים ופותחים אוהל (בדרך לשם מבריחים Izard חביב). אחרי שמקימים את האוהל וממש לפני שהחושך יורד, מגלים ששכחנו את הארנק ברפוחיו. משימה למחר בבוקר.

יום 18 (4/9), Estany de Mar - Espot:
קמים יחסית מוקדם, הולכים חזרה לכיוון הרפוחיו להשיב את הארנק האבוד, וממשיכים בדרך לכיוון Refugi Joseph Maria Blanc. מאגם Mar ישנה עלייה קצרה שמרחוק היא נראית קצת פחות תלולה מקיר, אחריה מגיעים לאגם Saburo, שגם נראה ריק בצורה מוזרה, אבל יפה - כל האזור מאוד מבולדר ואפור והאגם בולט בצבעו הכחול. מקיפים את האגם מימין, רגע קצר של התברברות, וממשיכים לעלות לכיוון Collata de Capdella. עוקבים אחרי כמה רוג'ומים בדרך מבולדרת וקשה. רק ממש לפני הפאס מזהים מתחתינו תוואי של שביל (כנראה השביל המקורי). מרגישים קצת מטופשים אבל ממשיכים עד הפאס, שם עוצרים לארוחת בוקר. איתנו על הפאס קבוצה של מטיילים ספרדים עם מדריך בעל אנגלית טובה, שילוו אותנו בירידה עד שנעקוף אותם קצת לפני הרפוחיו. הדרך למטה מדהימה, מלאת אגמים, ומשולטת היטב לרפוחיו. מגיעים לרפוחיו J.M. Blanc והאזור סביבו מדהים - זה נראה כאילו מעצב גנים סידר את האזור ואנחנו קצת בעננים (רגשית ומעשית). עוצרים למלא שם מים (לא טעימים), ומשם הדרך עד אספוט מתחילה בדרך 4X4, ונמשכת בשביל צר להולכי רגל - שניהם מאוד תלולים. עוצרים בדרך לארוחת צהריים. אנחנו קצת מזדרזים כי אנחנו חוששים מגשם שעלול לבוא אחה"צ. השביל נכנס לתוך היער, חוצה נהר פעם או פעמיים, ויוצא ממש לפי Espot. הירידה לא קלה אבל רוצים להספיק להגיע. מגיעים ל Espot ונחים שם שני לילות.

אנחנו דמיינו את Espot בתור עיירה גדולה, בפועל זה כפר קטן (הכי קטן שעצרנו בו עד כה) - עם כמה חנויות מכולת, מקום לקנות בלוני גז מתברגים (ביוקר) וגם אחרים, קצת ציוד טיולים וכמה מסעדות ומלונות (נראים יקרים מאוד. יש גם קאמפסייט אם אני זו. יש שם מסעדה שנקראת La Llupia - קצת יקרה אבל מנות ענקיות וטעימות.

מקטע 4: Espot - Puigcerda

יום 19 (6/9), Areu - Pla de Baiau:
קוראים בספר ומסתכלים על המפות, ומחליטים לדלג את שלושת הימים הבאים ברכב - הם נראים מאוד קשים ולא מעניינים במיוחד. הרבה הליכה ביער, בשטח יבש. מנסים לברר קצת איך מגיעים ל Areu בתחבורה ציבורית, אבל זה ממש מסובך ויקר למרות שהיא פחות מחצי שעה נסיעה מטורלה. בסוף מחליטים לקחת מונית ב 50 יורו (בתחבורה ציבורית היה עולה לנו בסוף לא פחות מזה, והיה לוקח הרבה יותר זמן). מחליטים בינינו שאת הדרך עד ל Arinsal באנדורה נעשה בשלושה ימים ונלך באיזי, מה גם שלפי התחזית אמור להיות גשם כל יום החל מאחה"צ, ואנחנו רוצים להיות בתוך האוהל בזמן הזה. אוכלים ארוחת בוקר במלון ויוצאים במונית ל Areu. מתחילים ללכת, עוברים אתר קמפינג, ותחילת הדרך היא על דרך 4X4. בשלב מסוים יורדים ממנה ומתחילים לטפס על השלוחה שבצד. מאוד חם ולח ומזיעים הרבה. מגיעים למקום עם שולחנות פיקניק (אבל בלי מים) ועושים ארוחת צהריים. גם פה יש מלא אנשים שאוספים פטריות. עד פה הנחל קצת משעמם אבל מכן הנוף משתפר - הסלעים משנים גוון לצבע אדמדם, שמשתלב יפה עם הירוק של העצים ועם הפסגות האפורות והחשופות. התכנון המקורי היה לפתוח פה אוהל, אבל השעה מאוד מוקדמת והמקום לא נראה מזמין יותר מדי. מחליטים להמשיך ללכת. בדרך עוברים ליד Refugi Vallferrera, ומגיעים ל Pla de Boet - שטח רחב ויפה עם מים זורמים, והרבה סוסים שמחרבנים בכל מקום. אני לא בטוח לגבי האפשרות להקים פה אוהל, בגלל הקרבה לרפוחיו והעבודה שזה בתוך פארק (Parc Natural de l'Alt Pirineu), אבל כאמור אם מקימים מאוחר ומקפלים מוקדם לא נראה לי שצריך להיות בעיה. אנחנו מבינים שאת המעבר לאנדורה נעשה מחר ולא מחרתיים כמו שתכננו, ומחליטים להתקדם במעלה הנחל (Vall Ferrera שמו) כדי להקל על הטיפוס של מחור שאמור להיות לא פשוט. השמיים מתקדרים ואנחנו מחליטים להמשיך ללכת עד לPla de Baiau, עוד שטח רחב ונוח לקמפינג. מגיעים לשם לקראת ערב ומקימים אוהל. יש שקיעה יפה מאוד.

יום 20 (7/9), Pla de Baiau - Arinsal:
לפי התחזית שבדקנו כשהיינו בטורלה, הגשם אמור להגיע אחה"צ, ואנחנו קמים מוקדם ויוצאים לדרכנו. הדרך יפה ואנחנו עולים לכיוון Refugi Baiau - רפוחיו לא מאויש אבל מגניב נורא, עם דרגשים ומזרונים ונוף מדהים לכל העמק. עוברים בדרך אגמון, ואחרי שעה וחצי בערך מגיעים לרפוחיו ועוצרים שם לארוחת בוקר וקפה. מוצאים את הפס שאנחנו צריכים לעלות והוא תלול מאוד! וגם בספר רשום שהוא קשה, ואנחנו מכינים את עצמנו נפשית. מקיפים חלק מ Estany de Baiau ומיד השביל נהיה תלול, אבל בחלק הזה עדיין הולכים על אדמה. מהר מאוד הדרך הופכת לדרך עם המון בולדרים ו SCREE, והשביל מסומן בעיקר ברוג'ומים. העלייה נהיית שוב מאוד מאוד תלולה, וניתן 'לבחור' שביל שעובר בין בולדרים גדולים (פחות מחליק אבל צריך לקפוץ מסלע לסלע), או כזה שהולך על סוג של חצץ (יותר מחליק אבל לא צריך לדלג). אחרי בערך שעה של טיפוס מאומץ מגיעים לפאס שנקרא Port de Baiau, ששם חוצים את הגבול מספרד לאנדורה (חשבנו שיהיה שלט, אבל לא היה). הנוף מלמעלה מאוד מאוד מרשים. עוצרים לשוקולד של פאס, וממשיכים לרדת לכיוון Estany Negre (קצת שלג בין האגמים) ו Refugi de la Comapedrosa. מולנו הרבה טיילי-יום רציניים למראה. ה GR עולה לרפוחיו שנמצא על גבעה קטנה וממנו יורד חזרה לנחל, אבל זה עיקוף מיותר ואנחנו ממשיכים בנחל. מתחת לרפוחיו שטח רחב ידיים ויפה מאוד עם הרבה מים זורמים. מתחת לרפוחיו עוצרים לחטיף אנרגיה ומתלבטים לגבי מיקום ותזמון ארוחת הצהריים אל מול השמיים המתקדרים עלינו לרעה. מחליטים להמשיך לרדת עד שהשמש תצא, או עד שנגיע לארינסל. לפנינו שתי שנים שהלכו כל כך לאט שלדעתי הן עדיין בדרכים.
מתחילים לרדת - החלק הראשון של הירידה תלול אבל יחסית נוח, והנוף מדהים. נכנסים חזרה לתוך היער וחוצים את הנהר שמתחתינו על גשר. השמש יוצאת, ואנחנו מוצאים קרחת יער לעשות בה ארוחת צהריים ארוכה ומזינה. ממשיכים לרדת ואנחנו סקרניים לגבי איך נראות הערים של אנדורה. ארינסל משמשת כאתר סקי בחורף והיא פתוחה גם בקיץ. מרחוק כבר רואים את ארינסל, והיא יותר גדולה מהכפרים הקטנים שישנו בהם עד עכשיו. מגיעים אליה ונכנסים למלון עם מדבקה של TripAdvisor על החלון (מי שלא מכיר, זה אתר באינטרנט שאוסף המלצות/הכפשות על בתי עסק. זה יכול להיות סינון ראשוני טוב לגבי איכות המקום), וזה אכן היה שווה - ארוחת ערב, ארוחת בוקר מפנקת, וחדר מפנק גם הוא ב52 יורו לשנינו. מצטיידים באחד הסופרים, ומיד אחרי שחוזרים למלון התחיל מבול שנמשך כל הערב והלילה ואנחנו שמחים על העובדה שיש לנו קורת גג מעל הראש. בארינסל כמה סופרמרקטים, בתי מלון (נראה לי שיש גם קמפינג - לא בטוח), חנות לציוד טיולים (שהייתה סגורה כשהיינו שם) והרבה מסעדות ובתי קפה.

יום 21 (8/9), Arinsal - Ordino:
כמו כל יום, דנים לגבי נקודת הלינה אל מול מזג האוויר הצפוי. גם היום צפוי לרדת גשם מאחה"צ ואנחנו מעדיפים לישון תחת קורת גג. מה גם שאנחנו כבר קצת עייפים ולא יזיק לנו הפינוק של בית מלון. מחליטים להמשיך עד Ordino, שנראית במרחק הליכה סביר עם מסלול לא קשה עד אליה (טעות). מהמלון שישנו בו השביל עולה דרך ארינסל עד שהוא נכנס ליער שמעל, ומתחיל בעלייה תלולה מאוד (מזל שלא המשכנו אתמול אחרי ארינסל כי לא היינו מוצאים מקום להקים בו אוהל עד הפאס שמעל - Coll de les Cases. ברוב המקומות עד עכשיו השבילים בעליות היו מזגזגים, ככה שהשיפוע היה מתון יותר. פה השביל עולה כמעט בדוך בתוך היער. בנוסף, יש עוד עננים בשמיים והלחות גבוהה ואנחנו מזיעים הרבה. אחרי שעה בערך של טיפוס מגיעים לפאס, שבו יש קרחת יער והנוף משם מדהים. נחים קצת, ובלי הרבה שהיות יורדים חזרה למטה לכיוון Arans - עיירונת קטנה עם 2 מסעדות ותו לא. גם הירידה תלולה מאוד, אבל העובדה שיורדים בתוך יער על דרך עפר, ולא על בולדים, מרככת את הצעידה והופכת אותה לקלה יותר. בדרך למטה בין צמרות העצים רואים את העמק שמתחתינו עם הרבה כפרים לאורכו, ובקצהו את אורדינו, והדרך נראית קלה וקצרה. מגיעים לאראנס, חוצים אותה, הולכים לאורך הנהר צמוד לעיירות הקטנות של אנדורה (היו 2 או 3 בדרך ובכולן היה מסעדה ו/או מלון, אבל לא ראינו סופרמרקט). כשמגיעים ל La Cortinada, הדרך עולה חזרה לשלוחה ולתוך היער (בצמוד לפארק גולף לכל התיירים והאנדורים המשועממים). מפת הגבהים שבמפה לא מרמזת על העתיד לבוא. מתחילים עלייה תלולה שאורכת בערך כשעה, בתוך יער עם מעט נוף. יוצאים לקרחת יער ועוצרים לצהריים. השמיים מעלינו מתקדרים ואנחנו מסיימים לאכול מהר ויוצאים לדרך. מהר מאוד חוזרים לתוך היער וממשיכים בעלייה תלולה מאוד, רואים את אורדינו מתחתינו אבל היא נראית רחוקה מתמיד. ממשיכים לאורך השליחה, ואז צוללים שוב לערוץ שמתחתינו. בהמשך יש פיצול, שאפשר להמשיך איתו עוד למטה לאורדינו (אותו לקחנו) או להמשיך לעלות לכיוון Coll d'Ordino. מסתובבים קצת באורדינו ומחפשים מקום לישון. לבסוף מתרחקים קצת מהמרכז ומוצאים מקום נחמד וזול לישון בו, עם בופה מפנק לארוחת ערב וארוחת בוקר חביבה. גם בלילה הזה ירד מבול.

יום 22 (9/9), Ordino - Encamp:
אחרי ארוחת הבוקר חוזרים לפיצול דרכים של אתמול, ומתחילים לעלות לכיוון Coll d'Ordino. החלק הראשון של העלייה הוא על שביל צר בתוך יער. מאוד לח ורטוב מאתמול. אחרי שעה בערך מגיעים לבריכת מים מוזרה עם קצת ספסלי פיקניק בקצה כביש ועוצרים לשתות קצת מים. מפה ה GR פונה חזק ימינה ולמטה על הכביש שמגיע לכאן, ואז פונה שוב שמאלה וממשיך לעלות על דרך 4X4 רחבה. בדרך עוברים עוד פינת פינקיק עם ברז מים, וממשיכים לעלות עד לפאס. עוצרים לארוחת בוקר וקפה, כמה תמונות, וממשיכים לרדת. מכאן יש שני שבילים שיורדים למטה, השמאלי שיורד ממש למטה, והימני שהולך על הקו גובה. ה GR הוא השמאלי מביניהם. מקריאה לא נכונה של המפה ושאננות יתרה, אנחנו לוקחים את הימני. אחרי בערך 20 דק' הליכה שבהם לא ראינו סימון (יש סימון של שביל מקומי, אבל לא אדום-לבן של ה GR), ואחרי שהבנו שאנחנו כבר לא הולכים בגובה ובכיוון הנכון, מחליטים להסתובב, חוזרים לפאס, ולוקחים את השביל שלנו. מפה הירידה תלולה, ומולנו רואים כבר את Encamp. מגיעים לשם לקראת הצהריים, נכנסים למלון שנמצא מול ה Tourist Office ואוכלים צהריים מאוכל שקנינו בסופר ליד. היום היה לא קשה מדי, די קצר, ולא כ"כ מרשים בנוף שלו. נחים קצת ובערב מחפשים מסעדה לאכול בה - הכל היה סגור! מגיעים חזרה למלון וארוחת ערב, והולכים לישון.
Encamp זאת עיר יחסית גדולה עם הרבה סופרמרקטים, יש איפשהו חנות לציוד טיולים (לא ראינו), הרבה מסעדות, בתי קפה ומלונות. יש גם אתר קמפינג.

יום 23 (10/9), Encamp - Refugi L'Illa:
אחרי ארוחת בוקר במלון יוצאים לדרך. עולים בדרך מגעילה קצת (מלא שיחים ולכלוך) לאגם Engolasters, מקיפים אותו, והולכים על דרך משולטת ונוחה ויפה יותר שעולה לכיוון Coll Jovell, 'פאסון' על השלוחה אותה צריך לעבור כדי לרדת ל Riu Madriu היפה. בפאס יש שולחנות פיקניק ואנחנו עוצרים לארוחת בוקר. יורדים קצת ומתחברים לנחל - סוף סוף קצת מרחבים פתוחים! הדרך לאורך הנהר יפה מאוד והנוף מרשים. עד עכשיו החלק של השביל שעבר באנדורה היה לדעתנו די משעמם, קשה ולא מתגמל. לאורך הנחל יש שלושה רפוחיואים לא מאוישים במצב טוב שאפשר לישון בהם, במרחקים שווים של בערך שעה הליכה אחד מהשני. ליד הראשון עוצרים לארוחת צהריים וטבילה במים, משם הדרך ממשיכה במעלה הנחל באחואים מרשימים (עם הרבה פרות), והדרך לרפוחיו הבא מרגישה ארוכה מדי. לבסוף מגיעים, עוצרים לחטיף אנרגיה, וממשיכים עד לנקודת לינה שקבענו, רפוחיו L'Illa. ההליכה אמורה לקחת בערך שעה, והיא מתארכת יותר ממה שציפינו ורצינו. בשארית כוחותינו מגיעים לרפוחיו - מבנה בטון מוארך עם שלושה חדרים גדולים, מכינים תה עם עוגיות כדי להשיב לעצמנו את כוחותינו, ומחליטים שאנחנו מעדיפים לישון באוהל ולא בחדר קר מבטון. הליכה של דקה מעל הרפוחיו, ומתמקמים לצד הסכר של Estany de L'Illa, לשקיעה מרהיבה.

יום 24 (11/9), Refugi L'Illa - Refugi Malniu:
מפה עד ליום מנוחה הבא ב Puigcerda (מבטאים - פוּצ'רדה) יש לנו עוד יום וחצי של הליכה, ובגלל היום הקשה של אתמול אנחנו ספקנים לגבי היכולת שלנו להגיע היום עד למלניו, אבל בגלל שהיום שאחריו הוא יום קצר וקל אנחנו לא מודאגים. עולים את העלייה הקצרה עד לפאס Coll de Vall Civera שם חוצים חזרה מאנדורה לספרד. מילה לגבי אנדורה: לדעתנו, ממה שהלכנו, החלק שעובר באנדורה היה הכי פחות מרשים - הרבה כבישים, כפרים, תוואי קשה עם נוף פחות מרשים. אם אתם קצרים בזמנים יכול להיות שיהיה שווה לדלג על החלק הזה.
מפה הדרך למטה תלולה ולא מסומנת היטב, אבל יפה מאוד. הרבה מאוד פרות (וקקי), עד שמגיעים לתחתית הנחל ליד Cabana dels Esparvers, בקתת רועים קטנה וקצת מוזנחת. עוצרים לארוחת בוקר וייבוש האוהל בפיסת הדשא היחידה שמצאנו בלי קקי של פרות. מפה הדרך עולה שוב לכיוון Portella de Calm Colomer (לפני העלייה יש שלט שמציין שיש עוד בערך 200 ומשהו ק"מ עד ל Cap de Crues, ששם מסתיים ה GR.. זה אמור לתת מוטיבציה?). זאת הייתה אחת העליות היותר כיפיות שהיו לנו. אחרי יותר משלושה שבועות של הליכה אנחנו מרגישים ממש בכושר, ועושה את העלייה כולה בבת אחת, ולמרות שתיים או שלוש עצירות לשתות קצת מים, אנחנו מגיעים בזמן קצר יותר מהזמן הרשום במדריך! הנוף מלמעלה מרשים מאוד - מצד אחד רואים את הפאס ממנו ירדנו בבוקר, ומנגד כמה אגמים יפים. עוצרים ומפנקים את עצמנו בקפה ועוגיות. מפה החלק הראשון של הירידה תלול ומבולדר, אבל הוא מסתיים מהר ועוברים לחופיהם של האגמים היפים. ממשיכים ללכת (הדרך פה לא מסומנת טוב) עד שמגיעים לבקתה נוספת, לא מאויישת בשם Refugi Engorgs. מסתכלים על ספרדי שמנסה להרשים את חברה שלו בחיטוב בול עץ, ועוצרים ליד הבקתה לארוחת צהריים כשמסביבנו המון סוסים חביבים (ואחד סקרן במיוחד שהצטרף לארוחת הצהריים שלנו). מפה, הדרך שמסומנת על המפות של Prames שונה, וגרועה יותר, מהדרך שמסומנת בפועל. מקיפים את הר Puig Pedros עם מעט עלייה, ומגיעים לרפוחיו מאלניו, ועוד בשעה מוקדמת! בדרך לשם יש נוף מדהים של העמק שמתחתיו. אחרי אתמול חששנו שלא נספיק להגיע אליו, ואם כן נהיה תשושים, אבל הופתענו לטובה מעצמנו. אני מזמין קפה וקונה חטיף, היא נסטי לימון, וחולקים יחד קיטקט. ליד הרפוחיו יש אתר קמפינג (לא יודע אם בתשלום או לא), שנראה די מעאפן עם המון פרות שמסתובבות ומחרבנות בו. חוזרים טיפה אחורה ואני מתזז קצת ביער כדי למצוא נקודה לישון בה עם נוף, שתהיה נסתרת מהרפוחיו. מוצאים נקודה נסתרת, אבל בלי הרבה נוף. מקימים אוהל, אני מנסה את מזלי עם כמה פטריות שאספתי אחרי שקיבלתי הדרכה קצרצרה ברפוחיו, אוכלים ארוחת ערב והולכים לישון.

יום 25 (12/9), Refugi Malniu - Puigcerda:
חוזרים לכיוון רפוחיו מלניו, ומתחילים לעלות במתינות לכיוון פאס רחב שנמצא מעלה הרפוחיו. אחרי בערך שעה מגיעים (אחרי שהתחשמלנו בגדר בקר), ועוצרים לארוחת בוקר וקפה ומסביבנו נוף מרשים, שהשתנה מנוף אלפיני חד לגבעות ירוקות ועגולות. מפה עד פוצ'רדה זה רק ירידה. הולכים מטה דרך הרבה בקר, ומגיעים לאתר סקי עם הרבה שילוט. פונים לכיוון פוצ'רדה, ופה בערך איבדנו את הדרך. הלכנו קצת בתוך יער עד שהגענו לכביש אספלט, כשהדרך שהלכנו בה חצתה אותו לצד השני. בגלל ש(בפעם השנייה בטיול) לא ראינו את הסימון כבר כמה דקות, שאלנו רכב חולף לגבי הדרך שממשיכה למטה,והוא אמר שהיא מגיעה לצרפת. אנחנו ממש על הגבול וזה לא כל כך רחוק, אבל בכל זאת - לא לשם פנינו מועדות. יורדים קצת במורד הכביש, ואז אנחנו מבינים על איזה כביש אנחנו נמצאים - הוא מגיע לפוצ'רדה, אבל הוא מתפתל וארוך. לפנינו עמדו 2 אפשרויות - או ללכת אזי-דוך לכיוון שהשביל נמצא בו ולקוות שניפול עליו בחזרה, או לתפוס טרמפ מפה לפוצ'רדה. כמה רכבים חולפים (וריקים!) לא עוצרים לנו, ואחרי כמה דקות משפחה מקסימה מברצלונה, שלמרות שהיה להם רק מקום אחד פנוי, לקחה אותנו והורידה אותנו בכניסה לעיר.
פוצ'רדה נמצאת על גבעה, והשביל הולך מתחתיה בסמוך לתחנת הרכבת שלה. מרכז העיר נמצא למעלה, ואנחנו עולים באינספור מדרגות ומוצאים הוסטל עם בעלת בית מקסימה (עשתה לנו כביסה!) להתארח בו לשני הלילות הקרובים, שנקרא Fonda Cerdanya.

בפוצ'רדה יש חנות לאינספור מסעדות, בתי קפה, מלונות (קצת פחות בשפע אבל עדיין יש. באופן מפתיע רוב המלונות לא נמצאים במרכז העיר אלא למטה), סופרמרקטים וכו'. מפה יש רכבת ואוטובוסים לברצלונה. אנחנו מאוד נהנינו להסתובב בעיר בערב, ולראות שקיעה מדהימה מכיכר העירייה.

מקטע 5: Puigcerda - Nuria

יום 26 (14/9), Puigcerda - Planoles:
התכנון המקורי היה להגיע עד Coll Mercer, או נקודה אחרת בדרך שאפשר להקים בה אוהל. החלק הראשון של היום די משעמם. יוצאים מפוצ'רדה על הכביש שנמצא בתחתית העיירה צמוד לתחנת הרכבת. החלק הראשון של היום די משעמם - הולכים על הכביש לכיוון Age והלאה ל Vilallobent (יש נקודת מים). שני הכפרים האלה נראים די נטושים (לפחות בשמונה בבוקר), ולא נראה שיש שם מכולת או משהו שיכול לעשות למטיילים. משם הדרך מתחילה לעלות בדרך עפר רחבה ונוחה, עד ליציאה מהיער, שם מגיעים לצומת שבילים עם שלט וממשיכים לכיוון Planoles. גם פה ממשיכים על דרך עפר רחבה (עם הרבה מים בדרך), עד שמגיעים ל Coll Marcer - אוכף רחב, יפה ופסטורלי, שנמצא ממש על הגבול בין ספרד לצרפת. משתעשעים ביכולת לעבור גבולות כל כך בקלות, וממשיכים ללכת על דרך עפר לצד אבני הגבול עד שמגיעים ל Coll de la creu de Meians, שם מחליטים לעשות צהריים. הדרך יורדת קצת למטה ועולה שוב בחזרה בעלייה קצרה ותלולה לפאס. גם פה המקום פסטורלי מאוד. כמה דקות אחרי שמתחילים לאכול, מרגישים את הטיפות הראשונות של הגשם. במחשבה שזה תכף יעבור, שמים עלינו ציוד גשם וממשיכים לאכול. אבל מהר מאוד הגשם מתחזק, הנוף מתכסה בעננים ואנחנו מתחילים ללכת. מהפס השביל לא כל כך ברור, אבל אפשר פשוט לרדת עם הנחל שיורד לצד השני של האוכף עד שמגיעים לדרך עפר רחבה ועליה פונים שמאלה. בהמשך הדרך השביל יורד מהשביל רק כדי לחזור אליו בשלב מאוחר יותר - אנחנו חששנו מאוד לעזוב את השביל לאור העובדה ששילמנו על כך ביוקר בפעמים קודמות, וגם עכשיו בגלל הגשם והראות הגרועה (הכל היה מכוסה עננים), זה לא כל כך אפשרי לפתוח מפה, אז החלטנו להיות קשוחים עם עצמנו ולא לעזוב אותו - בדיעבד אפשר פשוט להמשיך על השביל. בשלב הזה הגשם כבר ממש חזק ואנחנו שומעים את הרעמים מתפוצצים ממש מעלינו (שנייה או שתיים בין הברק לרעם). הישוב הבא הוא Dorria - שבגשם שאנחנו הולכים פה מדובר בנקודת אור. אנחנו מדמיינים ומפנטזים על בית קפה שיקבל אותנו בזרועות פתוחות במבול שיורד שבו נוכל לחסות עד שוך הסערה. במחצית הדרך מ Coll de la creu de Meians הידיים מתחילות להרטב בגלל הצעידה עם מקלות ההליכה, וגם הגרביים כבר סחוטות למרות הגורטקס. ההליכה בגשם לא כל כך קלה למרות החוויה, והמרחק לדוריה ארוך משציפינו. אחרי כמה שעות של הליכה מגיעים לדוריה, ויחד עם החלום על הקפה בחלב שמתנפץ לנו, השמיים מתבהרים והשמש יוצאת ומאפשרת לנו לייבש את הבגדים והציוד שנרטב. עד עכשיו הלכנו הרבה יותר ממש שתכננו - רצינו שיהיה יום קל, וכבר הלכנו מעל 20 ק"מ. מעיון במדריך אנחנו מבינים שאין שום מקום נורמלי להקים בו אוהל מפה ועד Planoles, וב- Dorria אין אף אכסניה או מלון. השעה כבר מאוחרת (סביבות 17:00), אז אנחנו מחליטים להמשיך ללכת עד אתר הקמפינג Can Fosses שנמצא ממש מעל Planoles. השביל לשם צר והולך בין הרבה שיחי פטל (טעים!), אבל ההחלטה להוריד את מכנסי הגשם התגלתה כטעות, כי כל השיחים בדרך רטובים נורא, ועד שמסיימים את ההליכה המכנסיים כבר רטובות לגמרי. בדרך רואים סלמנדרה מתייבשת על סלע! מגיעים (שוב..) בשארית כוחותינו לקמפינג, והוא סגור.לפני שהספקנו לשמוח על הכסף שחסכנו, בעלהבית הגיע ולקחת מאיתנו כמעט 20 יורו על הקמת אוהל לשנינו. לפחות היו פה מים חמים לשטוף פנים. אחרי שנכנסים לאוהל כדי לישון הגשם מתחזק ומתגבר.

יום 27 (15/9), Camping Can Fosses - Queralbs:
בגלל היום הארוך שעשינו אתמול, ובגלל שהתכנון שלנו היה לקחת רכבת מנוריה לברצלונה רק מחרתיים, אנחנו מחליטים לקחת את הבוקר באיזי - מכינים קפה ולחם עם ריבה, נותנים לשמש לייבש את מה שעוד רטוב מאתמול ואת הכיסוי של האוהל שרטוב מהלילה, ויוצאים לדרך, בעלייה - כמובן - אל Collet de les Barraques. השביל הולך בין עצים עם הרבה פטריות מסביב. חם ולח נורא בדרך למעלה. עושים את הדרך בקצב טוב, ועוצרים לקפה ועוגיה ליד Refugi Corral Blanc שכבר היה סגור בתאריך שהגענו לשם. ממלאים שם מים ופה ממשיכים על כביש עד שמגיעים לפאס. עוצרים כדי להנציח את העובדה שמדובר בפאס האחרון לטיול, נותנים מבט על פסגת Puigmal המרשים וממשיכים לרדת על דרך עפר לכיוון הנחל שמנגד וכשמגיעים למטה עוצרים לארוחת צהריים, יחד עם כמה פרות ביישניות. כמו שעון בדומה לאתמול, ברגע שהתחלנו ללעוס את הלחם השמיים התכסו עננים ושוב הרגשנו טיפות על הראש. בייאוש קל ובזריזות מסיימים את ארוחת הצהריים, עולים על ביגוד גשם וממשיכים ללכת. מפה הדרך קצת מבלבלת אבל הסיפור דרך עוזר לנו להשאר על השביל. בדרך עוברים בקתה קטנטנה שאפשר לחסות בה אם מזג האוויר ממש מתבלגן. מגיעים לפאתי Queralbs ועוברים דרך 'מרכז' הכפר. מחפשים מקום פתוח לישון בו, ומגיעים להוסטל מפנק (ויקר!). בגלל שהזדרזנו ללכת, הגענו בשעה מוקדמת לכפר, ויש לנו זמן להתקלח, לנוח ולשתות קפה בנחת באחת מבתי הקפה במקום. הולכים להצטייד במכולת בכפר (מבחר מאוד מצומצם של דברים), ואוכלים ארוחת ערב במסעדה שמגישה טאפאסים. גם בערב ובלילה הזה ירד גשם!.

יום 28 (16/9), Queralbs - Nuria:
אוכלים ארוחת בוקר במרפסת ויוצאים בלב כבד ליום ההליכה האחרון של הטיול. השביל עולה ב Vall de Nuria היפהפה. נוריה הוא אתר היסטורי לקטלונים, שהתפתח במקביל לאתר סקי ונופש. יש גם קרונית שמעלה ומורידה תיירים מ- Ribes de Freser שנמצאת בתחתית העמק (עם עצירה ב Queralbs). הדרך למעלה תלולה, אבל יפה נורא. ממש לקראת ההגעה לנוריה, יש עלייה אחרונה לתצפית על המקום, ושם כבר הלב ממש נחמץ. את מאות המטרים האחרונים אנחנו עושים לאט במטרה להרחיק מאיתנו את הסוף.
בתאריך שהיינו בנוריה, רוב המתקנים שם היו סגורים, אבל יש שם הרבה הפעלות לילדים (מיני גולף וכו'), מכולת ומסעדה זולה שהייתה סגורה, יש מקום סגור לעשות בו פיקניק (מה שאנחנו עשינו כי היה ממש קר בחוץ), ומלון יוקרתי עם מסעדה יוקרתית לא פחות, שבלובי שלו העברנו לא מעט זמן על כוס קפה וסנדוויץ' כדי להעביר את הזמן עד הערב. אחרי שהבנו שהכל באמת סגור שם, וגם חנות המזכרות נסגרה עלינו, שילמנו כמה יורו כדי להקים אוהל והלכנו לכיוון אתר הקמפינג. שם, לראשונה ולאחרונה, פגשנו ישראלי שעושה את כל השביל והעברנו איתו חלק מהערב בשיחה נעימה. אכלנו את האורז עם העדשים בתוך האוהל כי היה קר מאוד, והלכנו לישון.
למחרת לקחנו בלב כבד את הרכבת הראשונה בבוקר (20% הנחה!) ל Ribes de Freser, ומשם רכבת לברצלונה.

טיפים

• השביל מסומן בסימון בצבעים אדום-לבן, ברוג'ומים, ולעיתים גם שלטים (על השלטים לעיתים יופיע תזמון - אני לא יודע מי תזמן את זה, אבל לפעמים ככל שמתקרבים ליעד הזמנים רק מתארכים, ולפעמים הם קצרים/ארוכים בצורה לא הגיונית. לא הייתי בונה על זה)
• הספרדים בהרים כמעט לא מדברים אנגלית. לא יזיק ללמוד מילה או שתיים בספרדית לפני הטיול (אנחנו לא והסתדרנו תוך כדי).
• WIFI חינם יש כמעט בכל מסעדה/מלון/אכנסיה, יש עיירות שיש להן WIFI חינם ברחובות.
• מילה לגבי החנויות והמסעדות בספרד - מלבד רוב המסעדות ובתי הקפה, שאר העסקים סגורים לסייסטה, בערך בין 14:00 ל 17:00. קחו זאת בחשבון אם אתם מתכננים על לעבור במקום להצטיידות ולהמשיך הלאה. הרפוחיואים בהרים, כשהם פתוחים, יהיו פתוחים תמיד, וגם אם המטבח שלהם יהיה סגור, תמיד תוכלו לקבל שם סנדביץ חם/קר, או לקנות כמה חטיפים ושתייה.
• מי שמתכנן לישון ברפוחיו ועושה זאת בעונה - כדאי שיזמין מקום מראש (לכל רפוחיו יש אתר משלו שאפשר להזמין בו מקום).
• טלפון חירום של האיחוד האירופי: 112. לא תמיד
• לכל שאלה או התייעצות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר!