GR132, טרק סביב האי לה גומרה

רקע

במאי האחרון (2024) חיפשתי שקט. יעד לטרק, לא רחוק מדי, חופשי מהעומס של תעשיית הטרקים האירופית וכמובן המרכיב המגביל העיקרי - מתאים לחודש מאי.
הגעתי לאי הקטנטן לה גומרה שבקנריים ולטרק GR132 שמקיף אותו. גיליתי נופים דרמטיים, כפרים קטנים ועליזים, בעלי חיים ייחודיים ובעיקר המון המון שקט.

האי לה גומרה (La Gomera) הוא השישי בגודלו מבין איי הקנריים (מתוך שמונה עיקריים), ושוכן מערבית לאי הגדול והמתוייר ביותר - טנריף.
למרות שהנקודה הגבוהה באי נמוכה מ-1,500 מ', תוואי השטח בו הררי להדהים, מה שמבטיח הרבה אתגר בהליכה. האי מדברי ברובו, אבל במרכזו, בפארק הלאומי גאראחונאי (Garajonay), תמצאו יער גדול ועבות.

השביל GR132 או Camino Natural Costas de La Gomera מקיף את האי ויש לו שתי גרסאות (ראו תמונה). אני בחרתי בגרסה 132.1, שחותכת מעט למרכז, בעיקר כי רציתי לגוון קצת עם היער.
סך הכל כ-122 ק"מ (הגרסה השנייה כ-128) בשישה ימים.

הערה חשובה: בעיקרון, לינת שטח בלה-גומרה אסורה. עם זאת, ביצוע הטרק בלעדיה הוא די לא-ריאלי. לכן, גם אנשים אחרים שהלכו את הטרק כתבו שישנו בשטח. בגדול, כל עוד תישנו במרחק סביר מיישוב, מבלי להפריע לאיש, לא תיתקלו בבעיות, או כמו שניסחו זאת באחד האתרים - Camping is a gray area.

יום 1 - San Sebastian - Barranco Chinguarime

"יום 0" כלל נחיתה בטנריף ושיט בן כ-50 דקות מ-Los Cristianos שבטנריף לסן סבסטיאן דה לה גומרה. "בירת" האי, בת פחות מ-9,000 תושבים, התבררה כעיירה עליזה ומקסימה. קניתי קצת אוכל בסופרמרקט (מהרשת Spar) ולנתי במלון סמוך.
בבוקר המחרת התחלתי את השביל מתוך העיירה, סמוך לכיכר תנועה. שלט גדול הבהיר שאני במקום הנכון וסימון שבילים מסודר וברור הוביל אותי אט אט מעל העיירה, על חוף מצוקי שטוף רוחות, ומאחוריי כמה טורבינות שניצלו יפה את המצב.
אחרי מעט מאוד מישור ירדתי עד לפני הים (Playa de la Guancha), ועליתי שוב, נפעם מתצורות הסלע המשוגעות שבלטו מכל פינה.
סביב הצהריים ירדתי שוב לחוף, לכפר נופש קטנטן בשם El Cabrito. בקבלה של המקום אישה חביבה מילאה לי את בקבוקי המים מהמטבח שלהם (מים קרים!).
חזרתי לטפס, והנוף סביבי כבר הפך מדברי קיצוני.
אחר-הצהריים הגעתי סמוך לעיירה Playa Santiago. הקמתי אוהל בערוץ רחב מעט לפניה - Barranco Chinguarime.
סה"כ כ-16 ק"מ.

יום 2 - Barranco Chinguarime - Arguayoda

היום מתחיל בעלייה מתונה יחסית ל-Playa Santiago, עוד עיירה פסטורלית ומדוגמת באי-שלמות מושלמת.
נעזרתי שוב ב-Spar (רשת סופרמרקטים) סמוך לשביל כדי להצטייד (כולל מים!), ושטפתי את עצמי מעט במקלחת שהייתה על החוף. משם עלייה לא פשוטה שמסתיימת ב-Alajeró, בגובה של כ-850 מ' מעל פני הים. ב-Alajeró קניתי גלידה במסעדה קטנה ומילאתי מים במין מזרקה מחוץ למסעדה.
משם המשכתי עוד על הגובה, נהנה ממעט הרוח שהיה למדבר להציע, ובין צוקים מרשימים וטרסות אינסוף הגעתי לקראת ערב לכפר Arguayoda (לדעתי מספר דו-ספרתי של תושבים). בכפר פגשתי ארבע קשישות שלא דיברו מילה באנגלית וישבו מפטפטות על ספסל. הן מילאו לי מים בשמחה מצינור בעודי מנסה ללטף את העיזים החששניות סביבי.
המשכתי עוד כמה מאות מטרים והקמתי את האוהל כשברקע עוד היה אפשר לראות הכפר.
סה"כ כ-21.5 ק"מ.

יום 3 - Arguayoda - Valle Gran Rey

הבוקר נפתח בירידה מ-Arguayoda ממש עד לשפת האוקיינוס (La Rajita) ומשם עלייה לעיירה/כפר La Dama. ב-La Dama יש איזה בר קטן שבו ניתן לקנות מים (ונשנושים אם תרצו). משם המסלול מטפס גבוה לרמה מדברית פתוחה וחשופה לחלוטין לשמש. בשלב מסוים, בהליכה על שפת מצוק שנופל בחדות לאוקיינוס, תוכלו לראות מרחוק תמונה מגן-עדן: העיירה Valle Gran Rey, גלויה שהייתה באמת, שהיא גם היעד להיום.
אחרי מקבץ הבתים הפצפון שכנראה נחשב לכפר Gerian השטח הופך ירקרק יותר ומדברי פחות, ופתאום תמצאו את עצמכם משקיפים מלמעלה על אותו גן עדן חבוי שנקרא Valle Gran Rey. ירידה חדה למדי תוביל אתכם לעיירה המתויירת והיפה הזו, בה תוכלו שוב לקנות מים ואוכל - Supermercado El Chorro הוא מינימרקט חביב מרחק דקות הליכה בודדות מהשביל.
אחרי מנוחה והצטיידות התחלתי בעלייה חזרה להרים - למעשה המקטע של היום הסתיים בעיירה, ואני התחלתי לטפס כדי למצוא מקום טוב לפתוח אוהל. לאחר כ-250 מ' של טיפוס מצאתי נקודה נוחה לפתוח בה אוהל ולהשקיף על הלילה יורד לאיטו מעל האוקיינוס, והאורות מהעיירה מתחילים לנצנץ בעדינות מתחתיי.
סה"כ כ-22.5 ק"מ.

יום 4 - Valle Gran Rey - Vallehermoso

הנתונים על המפה היו מלחיצים - כ-1,750 מ' של עלייה מצטברת. בפועל זה היה יום קל יחסית (אולי כי התכוננתי מנטלית ליום קשה יותר) - סיימתי את הטיפוס מאתמול והמשכתי עד ל-Arure.
לאחר-מכן מתחילה ירידה די ארוכה דרך תצורות סלע מטריפות ונופי צוקים מרשימים עד Alojera, שם מצאתי חנות קטנה לקנות מים ומעט אוכל.
אחרי Alojera (וקטע מעט מבלבל מבחינת הניווט) מתחילים לטפס שוב. הטיפוס מתחיל להיות קשה ופתאום אני מבין למה - שיחים מתחככים לי בלי הפסקה ברגליים. המדבר לוקח הפסקה. עוד כמה מאות מטרים של עלייה ואני כבר ביער עבות ומדהים של לאוריסילבה - מין ער (מה שאנחנו מכירים כעלי דפנה) שייחודי לאזור הזה בעולם (מדיירה-קנריים-אזוריים).
אחרי הליכה קצרה ביער הגעתי ל-Chorros de Epina - נקודת פיצול השבילים (132 / 132.1, זוכרים?) וגם נביעה שבניתי עליה כמקור מים. פיצול השבילים בהחלט היה, אבל הנביעה הייתה יבשה. נכנסתי לפאניקה, אבל לא הייתה לי ברירה למעט להמשיך קדימה ולקוות לטוב. למזלי, אחרי הליכה קצרה מאוד הגעתי לכביש, שלצידו מסעדה קטנה (עם נוף מרהיב), שם קניתי מים (וגם גלידה). השביל ממשיך עוד על הכביש ומתפצל ממנו בירידה לתוך הפארק הלאומי Garajonay.
כמה קילומטרים אחרונים בירידה נינוחה, והקמתי אוהל מעל העיירה Vallehermoso, עם גוש הסלע המפלצתי Roque Cano מצפה לי מצידה השני. מחר.
סה"כ כ-20 ק"מ.

יום 5 - Vallehermoso - Playa de la Caleta

בבוקר סיימתי את הירידה ל-Vallehermoso המקסימה והצטיידתי באוכל ומים מהמכולת. משם טיפסתי עד למרגלות Roque Cano המרשים והמשכתי בעלייה מתונה. ב-Las Rosas מתחברים חזרה ה-132 וה-132.1, ואחרי עוד כמה עליות לא רציניות תתחיל ירידה תלולה וארוכה לכפר המנומנם Agulo. שם אכלתי במסעדה נחמדה (Tasca Las Cruces) בה מילאו לי גם מים.
מ-Agulo המשכתי עד ל-Playa Santa Catelina, שם מסתיים היום באופן רשמי. מין כפר נופש על החוף. גם שם מומלץ למלא מים באיזו מסעדה, מה שאני בטיפשותי לא עשיתי. "היום הבא" מתחיל בעלייה תלולה, אותה התחלתי כבר ביום החמישי, וממנה ירידה קצרה כמעט עד Playa de la Caleta. הקמתי אוהל בתחילתה של עלייה נוספת.
סה"כ כ-18 ק"מ.

יום 6 - Playa de la Caleta - San Sebastian

היום האחרון החל מדהים עם זריחה מטורפת ותצפית נפלאה לטיידה (ההר הגבוה בספרד שנמצא באי הסמוך טנריף, 3,718 מ'). עננות הפכה לגשם שוטף של כשעה, אבל בסך הכל היה מזג אוויר מעולה. די רצתי את הקילומטרים האחרונים בגלל מחסור במים (אין איפה למלא כל היום, ואני לא תכננתי כראוי את מלאי המים שלי) - רציתי להגיע חזרה לסן סבסטיאן בלי למות מהתייבשות.
עברתי מאיזור Parque Natural Majona הירוק יחסית חזרה למדבר מדברי בהחלט, שכלל מערות טבעיות מגניבות, והגעתי לא-מיובש (כנראה) לסן סבסטיאן ולבקבוק ליטר וחצי של מים קרים שנגמר בשני שלוקים.
סה"כ כ-25 ק"מ.

אחרי הטרק נשארתי עוד יום בסן סבסטיאן, משם חזרתי לטנריף לטפס את הטיידה, עוד יומיים שוטטות באי וחזרה הביתה.

טיפים

• שעון: השעון בקנריים הוא GMT+1, כלומר שעתיים אחרינו. זה מצב מעט משונה, שכן שאר המדינות באותו קו אורך נמצאות בדרך-כלל שעה אחת אחורה (GMT). המשמעות: במהלך הטרק השמש זרחה רק סביב 7:40, אבל גם שקעה בהתאם קרוב ל-21:00.
• מים: הטרק מדברי ברובו ואת המים שלכם תשיגו בעזרת אנשים - חנויות, מסעדות וכו'. אני לקחתי איתי 3 ליטר וזה הספיק, כל עוד מקפידים למלא מחדש את הבקבוקים בכל הזדמנות (בפועל שתיתי הרבה יותר מ-3 ליטר ביום).
• אוכל: בכל יום אפשר בשלב מסוים להצטייד. עם זאת, ביום האחרון מקום ההצטיידות הוא פשוט עם סיום הטרק בסן סבסטיאן. קחו את זה בחשבון. אני צמחוני אבל לא נתקלתי במחסור מהבחינה הזו (הבאתי טחינה מהארץ, ואורז ועדשים לבשל בשטח). רוב מה שקניתי בדרך היה טורטיות, גבינה צהובה, וצ'וקולוקים למיניהם (פירות יבשים, אגוזים, תירס קלוי שמאוד פופולרי שם, גרנולה ודומיהם).
• שמש: ב-4 מתוך 6 ימי המסלול השטח הוא מדברי ונטול צל לחלוטין - כובע ובגדים ארוכים חובה. למרות שהטמפרטורות נוחות, השמש בלה גומרה חורכת באופן שממש מורגש תוך-כדי הליכה.
• ניווט: מלבד שימוש בקובץ GPX מודפס שהוצאתי מסיפור הדרך שצורף אליו קישור, השתמשתי באפליקציית AllTrails. בשטח התברר שבשביל הזה יש בה כמה פגמים (למרות שבדרך-כלל היא מעולה). העיקריים: היום השלישי חסר, ובתחילת היום האחרון (אותו הלכתי בעצם ביום החמישי), במקטע של משהו כמו 5 ק"מ, השביל פשוט לא נכון, מה שבילבל אותי מאוד בזמן אמת. מזל שהסימון היה ברור והלכתי איתו ולא עם האפליקציה.
• כיוון: אני הלכתי עם כיוון השעון. עם תחילת השביל הבנתי שכוונת המסמנים הייתה הפוכה (כל קילומטר יש עמוד שבו כתוב כמה עברתם, במקרה שלי זה הפך לספירה לאחור). לא חושב שזה באמת משנה - בסוף מדובר בשביל מעגלי.

קישורים חיצוניים

• זוג שעשה את המסלול לפני כמה שנים וכתב סיפור דרך מפורט (על הגרסה שעשיתי - 132.1). נעזרתי המון במה שכתבו
• הדף של GR132 (בגרסה השנייה של המסלול) באתר מצוין לשבילים ארוכים: