תשעה ימים בשביל חוצה סלובניה

מידע כללי

שביל חוצה סלובניה הוא שביל החוצה את המדינה כולה מצפון מזרח בגבול אוסטריה-סלובניה, ממשיך לאורך כל רכסי ההרים המרכזיים, ושובר דרומה לאיזורים הכפריים, עד שמגיע לחוף היום. אורך השביל עצמו 550 ק"מ ולפי המדריך של Cicrone (אותו נזכיר בהמשך), אורכו כחמישים ימים.
הטרק מבוסס על מקטעים 6 (ימים 1-3) 8 (1,4-6) ו9 (היום הראשון) במדריך. למעוניינים לעשות טיול ארוך יותר, אפשר להתחיל במקטע מוקדם יותר או להמשיך הלאה. מבחינת המדריך, מקטעים 1-2 הינם קלים ורובם מיוערים, מקטע 3 קשה במיוחד (רכס הרי 'קמינשקה סבינסקה' ). מקטעים 4-5 הינם מקטעי מעבר על הרכס המחבר בין שני רכסי האלפים המרכזיים בסלובניה. מקטע 7 הינו מקטע נוסף על רכס האלפים היוליאנים, ומקטעים 10-12 ממשיכים בשטחים הכפריים הדרומיים הנמוכים של סלובניה.

המקטעים אותם בחרנו לעשות נעים בין מגוון רחב של נופים. החלק הראשון של הטרק כולל עלייה אתגרית להר הגבוה ביותר באלפים היוליאנים המשמש כסמל לאומי במדינה ואף נמצא כסמל בדגל, הטריגלב (2864) וירידה לכפרים והעיירות הצפוניות של סלובניה. בחלק השני עולם חזרה לקו הרכס, וממשיכים בעלייה על פסגות רבות לאורכו, כשלמעשה נמצאים בקו התפר של שמורת הטבע 'טריגלבסקי'. החלק האחרון ממשיך דרומה ונע בין יערות מסוגים שונים וכפרים פסטורליים בנוף הירוק.
הטיפוס לטריגלב קשה מאוד, אך החלקים הבאים מעט קלים יותר. יש בהם אמנם עליות וירידות ארוכות ולא פשוטות אך לא מדובר בטיפוס טכני ותלול כל כך. יש לציין כי לא הלכנו לכל אורך הדרך בשביל, בעיקר משיקולים של הצטיידות והתארגנות, חלקן לקראת שבת.

הייחודיות של המסלול הינה במעבר המגוון כל כך בין הסוגים השונים של הנופים. בנוסף, בשונה ממקומות אחרים, הטיפוס לטריגלב וכן המעבר בכפרים ובבקתות לאורך המסלול, גורמים למפגשים רבים עם אנשים מקומיים, דבר מיוחד שמאפשר להכיר ולחוות בצורה מעניינת את התרבות הסלובנית.

היערכויות לטיול

- אוהל, שינה וכו' : בחלק הראשון ובתחילת החלק השני מטיילים בשמורת הטבע היחידה בסלובניה, 'טריגלבסקי'. מבחינה עקרונית אסור לישון בשמורה זו, ולכן מומלץ לישון בבקתות הפרושות לכל אורך המסלול. לאחר מכן ניתן (אך לא חובה) לפתוח אוהל בכפרים ובמהלך המסלול. מצד אחד יש עדיפות לעשות את המסלול עם אוהל כי הדבר מאפשר גמישות וניידות משמעותית, אך מצד שני עדיף לעשות אותו עם כמה שפחות משקל, במיוחד את החלק הקשה של הטיפוס לטריגלב.
השינה בבקתות עולה בין 17-27 יורו (אלו היו המחירים שבדקנו ברוב הבקתות שעברנו בהם). מחירון ניתן למצוא באתר איגוד הבקתות הסלובני. חשוב מאוד לעשות כרטיס מועדון אלפיני - הדבר מעניק הנחה שבין 30 ל50 אחוזים ברוב המקומות (ניתן לעשות באינטרנט או להגיע ללובליאנה ולעשות שם, אבל לבדוק מראש שהם פתוחים! הגענו והיו סגורים ביום שלישי).
לא ראינו שהיתה בעיה של מקום בבקתות, במיוחד באלו הנמוכות יותר, אבל אם רוצים ניתן להזמין מקום מראש. בכל מקרה, בבקתות לא מקבלים כרטיסי אשראי ויש להביא כסף מזומן.

- אוכל: כיוון שהיינו שלושה מטיילים דתיים הצטיינו באוכל מראש (שחלקו הבאנו מהארץ וחלקו קנינו שם- הסבר מפורט יותר לכשרות בסלובניה אצרף בסוף). ברוב הכפרים יש סופרמרקט. למעוניינים ניתן לאכול בבקתות בתשלום נוסף. לא אכלנו אז אינני יכול להמליץ על הארוחות שם.

-מים: מלבד חלקים מסוימים, בגלל ההליכה בקו הרכס הגבוה אין נחלים ואגמים ולכן יש להסתמך על הבקתות. ברוב הבקתות אין מים זורמים, אלא רק מי גשמים ומי הפשרות שלגים. על הברזים תלויים שלטים של 'מים אסורים לשתייה'. לנו היה בקבוק עם פילטר המסנן את המים, אך בחלק מהזמן שתינו בלעדיו מהמים. למרות שלא קרה דבר, במבט לאחור אני חושב שזאת היתה טעות ולכן מומלץ להצטייד במסנן מים איכותי ולטהר את המים. אם אין כאלו, ניתן בכל בקתה לקנות בקבוק מים בכ3.5 יורו לליטר.

-מפות וכו': כדאי מאוד לקנות מבט סימון שבילים של שמורת הטבע 'טריגלבסקי' (עולה 8-10 יורו), שמקיפה את רוב המסלול של הטרק. ביום האחרון של הטרק מדובר במפה אחרת, שניתן לקנות אותה אבל לא חובה. אנחנו השתמשנו באפליקציית Maps Me המעולה שעזרה לנו בפעמים רבות. השימושים שלה רבים, מבחינת חישוב גבהים ומרחקים נותרים.
בנוסף, כדאי לקנות את המדריך של Cicrone (עולה 10-15 יורו) שמתאר בצורה מדויקת את סיפור הדרך של הטרק, עם חישובי שעות, תמונות, מידע על הבקתות ועל הכפרים לאורך הדרך. יש לציין שלפעמים חיברנו ימים במדריך ואין חובה ללכת על פי הימים שהוא מציע. למרות זאת, חישובי השעות בספר ברובם נכונים.

- סימונים לאורך המסלול: הסימונים מצוינים. ברוב הטרק מדובר בעיגול אדום במילוי לבן, עם המספר ה1 (המסמן את שביל חוצה סלובניה). מעבר לכך, לכל אורך הדרך ישנם שלטים המסמנים את מספר הק"מ או\ו הזמן הנותר להגעה לשם. הזמנים המפורטים שם משתנים - בהתחלה של הטרק השלטים דייקו ביותר (ולפעמים לא הספקנו אותם), אך בסוף הטרק עקפנו את הזמן המשוער פעמים רבות. יש לשים לב שמדובר בשעות הליכה ולכן כשיש עצירות ארוכות הדבר מאריך משמעותית את הטיול.

- ציוד לטיפוס: בטיפוס לטריגלב ובירידה ממנו יש המון VIA FARATA (כבלים ויתדות) הכרחי וקשה. רוב האנשים שראינו לאורך הדרך היו עם קסדות ורתמות לאבטוח, אך מלבד מקום אחד שהיה יחסית מסוכן, אני לא חושב שהדבר הכרחי, ואפשר לעשות זאת בזהירות ובצורה איטית בלי הרבה בעיה.
למרות זאת, כפי שציינתי קודם לכן, כדאי להביא כמה שפחות ציוד באופן כללי. אנחנו הבאנו תיק בלי הרבה דברים שעדיין היה כבד, והעלייה לטריגלב לא היתה פשוטה בכלל.

-אינטרנט: ברוב הבקתות שהיינו היה wifi. בבקתה אחת (לא מומלצת בכלל) דרשו תשלום עבור שימוש בו, ובמקומות מסוימים לעומת זאת הסיסמה היתה רשומה שם או שהיה ניתן לקבל את הסיסמה ללא בעיה. מבחינת קליטה, לנו לא היתה חבילת אינטרנט אבל נראה מאנשים רבים שהרבה פעמים הקליטה היתה די טובה.

-שפה: יש הבדל משמעותי בין האיזורים המוכרים ובין הכפרים הנידחים יותר. באיזורים המוכרים רוב הסלובנים יודעים אנגלית טובה, אבל באיזורים הכפריים נתקלנו הרבה פעמים באנשים שלא ידעו כמעט מילה באנגלית. באיזורים אלו, כתוצאה ממלחמת העולם השנייה ומהקרבה לאוסטריה, הרבה מאנשים ידעו גרמנית, וחלק אף ידעו איטלקית.
ההגייה בשפה הסלובנית מעט מורכבת. האות c נקראת בתור צ, ועם יש מקף מעל הc היא נקראת כמו ch. את האות j מחליפים באות י'. כך לדוגמה Ljubliana- ליובליאנה.
מילים בסיסיות שרואים הרבה בטיול: voda-מים, jezero- אגם, pot- דרך, vrh- פסגה, hvala- תודה רבה, dom, koca- בקתה, gora-הר, planina-מרעה פתוח, הר.

יום 0: Ljubliana - Jesenice

יום של התארגנויות, התרוצצויות והתאקלמות.
אחרי נחיתה בוינה (יותר זול) ואוטובוס של חמש שעות ללובליאנה (רק 37 דולר, שירותים, ונסיעה ירוקה ונינוחה לחלוטין) יום קודם לכן, ניגשנו להכנות אחרונות לטיול.
קנינו מספר דבר בDecathlon (הממוקם בBTC, מרכז מסחרי גדול הנמצא באיזור הצפון מזרחי של העיר), חיפשנו חבילת אינטרנט, מה שהתגלה כדבר מסובך למדי, הצטיידנו באוכל אחרון לטיול וניסינו להירשם לאיגוד האלפיני, שהיה סגור באותו היום.

תכננו לנסוע באותו היום כבר לתחילת המסלול בMojstrana (יש רכבת המגיעה לJesenice ומשם ניתן לקחת אוטובוס לשם, או לחילופין לקחת אוטובוס לBled ומשם אוטובוס נוסף), אך בעקבות עיכוב בהגעת התיק של החבר השלישי לטיול, החלטנו לקפוץ למספר שעות לאגם Bled. האגם נחמד (במיוחד אחרי התרוצצות ארוכה ושוק של הגעה לעיר זרה), אך מלא בתיירים וצפוף מאוד.
בסופו של דבר מצאנו פינה שקטה, ואחרי חיפוש ארוך של מקום לישון ולהטעין את הפלאפון, דבר שקשה במיוחד בבלד שכן מדובר בעיירת תיירים שהקמפינג בה אסור, החלטנו להצטרף לחבר שהגיע מלובליאנה ישירות ברכבת לJesenice (יסיניצה). האוטובוס בבלד לא עצר, אך אחרי טרמפ מופלא הצלחנו להגיע בשעת לילה מאוחרת לתחנת רכבת שם, נפגשנו עם החבר ופתחנו אוהל בפארק הסמוך.

יום 1: Jesenice - Dom Valentina Staniča

יום ארוך וקשה מאוד שכדאי להתחיל מוקדם או לפצל ולעצור בבקתת Aljažev dom.
מתחנת הרכבת של Jesenice יש כל הזמן אוטובוסים לMojstrana (מויסטרנה). ירדנו בתחנה שמחברת בין הכפר לכפר Dovje. ניתן בפעם הראשונה להתרשם מהכפרים הפסטורליים והנוף הירוק למול האלפים שניצבים מלמעלה. המשכנו ישר לתוך הכפר תוך כדי מעבר בגשר החוצה נחל ממש לפני הכניסה לכפר.
לאחר כמה דקות נתקלנו במפה גדולה שכוללת את כל הדרכים האפשריות לעלייה לטריגלב. מימינה יש סופר של הרשת Mercator, בו הצטיידנו במספר דברים קטנים אחרונים. התחלנו במסלול בשעה די מאוחרת, 11:30 בבוקר.

המסלול מתחיל במעבר דרך מוזיאון וחנות מזכרות קטנה של הכפר והפארק. המשכנו הלאה ישר בכביש עד שהגענו לשלט שמכריז על כניסה לשמורת הטבע. המשכנו בכביש שבאיזור המיוער, חצינו בגשר שעובר מעל פני נחל יפהפה וצלול. רוב השביל עובר קרוב לנחל, במקום שנקרא עמק VRATA. מסיפורי דרך שקראנו קודם לכן חשבנו שנראה עמק מרהיב ביופיו, אך בסופו של דבר רוב ההליכה היתה ביער (אמנם יפה יותר מרוב היערות שראינו בדרך), כשמדי פעם הנוף השקיף פנימה לכיוון הנחל. צמוד לשביל יש שביל הממשיך עד לבקתה הקרובה, ומדי פעם נכנסים ויוצאים אליו. בסופו של דבר אחרי כשעתיים של הליכה הגענו לחנייה גדולה, כשמצד ימין שלה הופיע מפל נהדר בשם Slap Peričnik. מומלץ לעלות אליו, למרות שניתן לראות את הנחל מהכביש. מקוצר הזמן ועודף תיירים במקום לא עלינו אליו והמשכנו במעלה הכביש. השביל המשיך להתפצל מהכביש, כך שמדי פעם רואים את ההרים ואת הנחל שנשאר למטה.
ייתכן שטעינו מעט במסלול, כיוון שעל פי התיאורים במדריך האזור אמור להיראות יפה יותר וההליכה צמוד יותר לנחל, אך בשל קוצר הזמן המשכנו למעלה, כיוון שלא ראינו שביל אחר (ובדרך כלל הסימונים היו מדויקים וברורים מאוד). ייתכן גם שבתקופה בה טיילנו, חורף פחות מוצלח בסלובניה, הנחל היה יבש והאזור היה פחות יפה מבדרך כלל.

לאחר כשעה של הליכה נינוחה, חצינו בחזרה גשר לצד ימין של הנחל, והגענו לבקתת ציידים נטושה. כק"מ של הליכה מתונה לאחר מכן הגענו לבקתה המלאה יחסית Aljažev dom בגובה 1015 מטר, בשעה די מאוחרת לטיפוס - 14:00 בצהריים. לדעתי אם מתחילים את המסלול מאוחר, ואם ממצים את חוויות ההליכה ביער וצמוד לנחל, אפשר לנסות לתפוס טרמפ עד לבקתה למעלה, לחסוך זמן וכוחות.
בבקתה כדאי למלא מים ולנוח מעט לפני הטיפוס הקשוח שמחכה מעבר לפינה - כמו כן, מדובר בבקתה האחרונה בה אפשר לשתות מים זורמים ולא מדובר במי גשמים.
העלייה התחילה בצורה נינוחה יחסית. מימין הדרך עברנו דרך אתר הנצחה לפרטיזנים (דבר נפוץ מאוד בסלובניה - לאורך כל השביל מצויים אזכורים וסמלים של המלחמה) התחלנו בטיפוס שהפך לאט לאט להיות תלול, אך לא טכני, במעבה היער. השביל אמנם תלול אבל מסודר ומתוחזק ברמה גבוהה. אחרי כשעה של הליכה התחלנו לעלות בוואדי בצורה תלולה מאוד, ובשלב מסוים נתקלנו לראשונה ב'ויה פרטה', כבלים ויתדות. רוב האנשים שראינו (גם ילדים וזקנים - תרבות הטיולים בסלובניה מדהימה) היו עם קסדה ורתמות ואבטחו את עצמם תוך כדי הדרך. בהתחלה הטיפוס היה נחמד, אבל אחרי רצפים ארוכים של טיפוס עם תיק כבד מאוד, השרירים החלו לכאוב והיה מאמץ פיזי לא פשוט בכלל.
לאחר שמסיימים את החלק הקשה של הויה פרטה הקשה הזה ליום זה, השביל נהיה מעט מתון יותר, ומבחינים בפיצול שבילים שעולה מהעמק למטה, שנקרא Tominiček routh. אחרי הפיצול המשכנו לטפס, דרך חציית מספר קרחונים ראשוניים, עד שהגענו לפיצול נוסף, בשביל אחד שמוביל לבקתת Triglavski Dom (שעה וחצי) וDom Valentina Staniča. כיוון שהיינו עייפים מאוד וכיוון שכבר החשיך מאוד, המשכנו לבקתת סטניצ'ה, ואחרי חמש וחצי שעות של טיפוס (כולל עצירות רבות ותיקים כבדים), הגענו לבקתה (2332 מ') כמעט נטולי כוחות. האנשים בבקתה לא היו נחמדים בכלל, ואחרי ביקור בבקתות רבות בהמשך ניתן לומר שזאת היתה הבקתה הכי גרועה שראינו, הן מצד היחס והן מצד התנאים (בשאר הבקתות לא דרשו כסף לוויפי ועבור הטענת פלאפונים). לילה בבקתה עלה 25 יורו. אם יש זמן מומלץ להתקדם לבקתה הבאה, הגדולה ביותר בכל סלובניה, שמציעה תנאים טובים יותר ועל אף שעמוסה יותר, בעלת אווירה יותר כיפית.

יום 2: Dom Valentina Staniča - Zasavska koča na Prehodavcih

יום של טיפוס מאומץ לפסגה והליכה ממושכת ברכס ההרים האלפיני.
אחרי שנחנו מעט מהעלייה הקשה של אתמול, פתחנו את הבוקר בעלייה נוספת, לכיוון פסגת Krederica. התחושה מסביב כאילו הולכים בתוך 'ים של הרים', והנוף מסחרר לכל כיוון. העלייה מתחילה בצורה מעט מתונה, אך חוזרת לכלול גם היא קטעים חשופים אך מאובטחים בויה-פרטה. כשמגיעים לפסגה הקטנה (2541) ניתן להבחין בדגלי תפילה טיבטיים ורוג'ומים. המשכנו דרך קטעים תלולים על קו הרכס, ולאחר כשעה וחצי יכולנו להבחין מבעד לערפל שהשתרר בהר, בבקתה הגדולה שממולנו, בקתת Triglavski Dom.
הבקתה, הגדולה ביותר בכל השביל, יכולה להכיל עד כ-200 אנשים ונחשבת מאוד פופולרית בקרב הסלובנים ובאופן כללי המטפסים להר (למעוניינים לישון בה כדאי להזמין מקום מראש, כיוון שבפעמים רבות הבקתה בתפוסה מלאה). לצד הבקתה נמצאים תחנה מטאורולוגית גדולה ומנחת מסוקים. כשנכנסו לבקתה נתקלנו באווירה טובה וחמימה על אף שהבקתה היתה די ריקה מאנשים, כיוון שהגענו בתשע וחצי ומרבית האנשים כבר יצאו לטיפוס. גם כאן יש כמובן רק מי גשמים (מיותר לציין למעשה, כיוון שבכל הבקתות מלבד הנמוכות יותר אין מי שתייה).

בשלב זה מזג האוויר החל להחמיר ואנשים מסביבנו החלו לטעון שתכף ירד גשם, אך לטענת בעל הבקתה - ההר בלתי צפוי ואין לדעת אם הערפל יירד או אם תהיה סופת גשמים.
התחלנו לעלות (עם כל הציוד שעלינו ומקלות מקופלים) במזג אוויר קריר וברוחות, בתקווה שהערפל יתפזר עד שנגיע למעלה. בשונה מהעליות הקודמות שהיו משולבות ויה פרטה והליכה מדי פעם באמצעות המקלות, העלייה האחרונה לפסגה כוללת שעה וחצי של ויה פרטה ארוך, אך לא מסוכן. לאחר עלייה מאומצת של שעה הגענו לפסגת Mali Triglav ולפיצול המוביל למעשה לבקתת Dom Planika. לאחר כחצי שעה נוספת של הליכה על ה'סכין' המפורסם של הטריגלב, הגענו למעלה. לצערנו מלבד ערפל כבד, Aljaž Turret, ומוכר בירות חביב לא היה המון דברים למעלה.

על פי המדריך של השביל היה עלינו לחזור לMali Triglav ולקחת את הפיצול המוביל לDom Planika, אך בהמלצת סלובני מבין עניין החלטנו להמשיך ישר מהפסגה ולרדת ישירות לכיוון Dolič, בתקווה שהדבר יחסוך לנו מעט זמן. הירידה התחילה בצורה סבירה בהחלט, ללא הרבה ויה פרטה. לאחר כ-45 דקות של ירידה יכולנו לראות את בקתת Dom Planika מעלינו, ובפיצול השביל פנינו ימינה לתוך חלקים חשופים מאוד. בפעם הראשונה נתקלנו בחלק מסוכן יחסית, שדרש לדעתי ציוד אבטוח ברמה מקצועית יותר.
בתום הירידה הקצרה בחלק החשוף המשכנו לרדת בצורה מתונה וארוכה יותר לכיוון בקתת Koča na Doliču. מצמד ימין נחשף שוב עמק VRATA הירוק והמדהים ברקע רכסי ההרים המרוחקים. לאחר כשעה של הליכה הגענו בשעה 14:00 לבקתה. לאחר התלבטות קצרה והפקת לקחים מיום אתמול החלטנו לסטות מעט מהשביל המרכזי ולהמשיך בצורה נינוחה יותר מזרחה, לכיוון עמק האגמים ובקתת Zasavska koča na Prehodavcih. (השביל המרכזי מבצע סדרת עליות וירידות נוספת בטווח 900 מטר עלייה וירידה וממשיך ביום המחרת, דרך jubilee route, דרך קשה מאוד שמחייבת ציוד ויה-פרטה). השביל מופיע משמאל לבקתה, ולאחר פיצול נוסף (שמגיע מכיוון בקתת Dom Planika, שהיינו אמורים ללכת בו) פנינו שוב ימינה, חולפים על פני קרחונים רבים (בשל כיווני השמש נתקלנו בהרבה יותר שטחים קרחוניים באזור זה), וטיפסנו לפסגה קטנה, עם פיצול נוסף דרומה. המשכנו לרדת לכיוון הבקתה, דרך קרחונים והרבה שלטי דרך נפולים, כשלקראת סוף הירידה והכניסה לעמק הגיע פיצול נוסף מכיוון הר Kanjavec. לאחר מספר דקות וכארבע שעות מהבקתה הקודמת הבחנו בבקתת Zasavska koča na Prehodavcih הנמצאת בגובה 2071 ובאגם קטן מתחתיה. האגם, מסתבר, מעופש ומלא יתושים מוזרים, אך כחמש מאות מטר צפונה יותר קיים אגם צלול, גדול ויפה יותר שאפשר למלא ממנו מים.
למרות שמדובר בשטח השמורה הקמנו אוהל במקום נסתר ומרוחק מהשביל. במחשבה לאחור איננו בטוחים שזאת הייתה החלטה חכמה, שכן חבר סלובני הסביר לנו שאם היו תופסים אותנו היינו משלמים קנס של 50-100 יורו.

יום 3: Zasavska koča na Prehodavcih - Trenta - Bovec

יום קצר יחסית של ירידה מההרים לכפרים שמערבית לשמורה.
בבוקר ירדנו למלא מים מהאגם האלפיני (תופעת טבע מעניינת שכדאי לקרוא עליה) הקר והיפה, שנמצא צפון מזרחית לבקתה. הדרך אליו די פשוטה, ניתן לשאול את בעל הבקתה או למצוא את הדרך שנוצרה בין הסלעים שמתחת לבקתה. המים קרים מאוד ונקיים, כיוון שבשונה מהאגם הקודם, יש נביעה שמזרימה מים לתוך האגם.

הבקתה משמשת בדרך כלל תחנת עצירה להולכים דרומה, לכיוון הדרך המובילה לשבעת האגמים ולאגם בוהיני, אך החלטנו (בשל שיקולי שבת והצטיידות - אם יש זמן, כדאי להמשיך בשביל) לרדת בשביל המוביל לטרנטה. שביל זה הוא למעשה חלק מתחילת מקטע 8 על פי המדריך, ומדובר בשביל נוח ורחב יחסית, ששימש כדרך צבאית במלחמת העולם הראשונה.
הירידה לא מאוד מסובכת, אך הנוף הירוק שחוזר ומתחבר לשכבה הסלעית מכל כיוון מדהים בכל קנה מידה. לאחר כשעה של ירידה בסללום הארוך, הגענו לאוכף קטן בגובה 1061 בשם čez dol, ובו פיצול המוביל לדרך נוספת שמגיעה לטרנטה. הדרך השנייה היא הדרך הרשמית של השביל (ואולי יפה ומומלצת יותר), אך כיוון שהיה יום חם ומיהרנו יחסית להגיע לטרנטה, החלטנו להמשיך בדרך שעוברת באזור מיוער יותר. לאחר כחמש מאות מטר נתקלנו בבקתת ציידים מדהימה שם עצרנו לארוחת בוקר פסטורלית למדי במרחב הירוק שהשתלב עם הקרחונים שלידינו.

המשכנו בשביל שנכנס למורד מאוד מיוער ומוצל, יער עבות הכולל צורות מגוונות של גזעים ואבנים מכוסות בשמיכת ירוקת, בירידה די ארוכה (1400 מטר מהבקתה למטה), עד שהחלו להישמע קולות רכבים ולבצבץ בקתות נטושות שהעידו על קרבה לכפר. אחרי כארבע שעות של ירידה מהבקתה למעלה, הגענו למגרש חנייה שנמצא קרוב מאוד לכפר טרנטה.
הכפר מאוד קטן ואין בו המון מה לראות, ובמכולת אין המון דברים ומומלץ להצטייד במקומות אחרים. למרות זאת, כחלק מן התיירות המרובה שיש באזור, הכפר מלא בתיירים שבאים לאטרקציות שיש מסביב לכפר (כגון Versič Pass, המוזיאון בכפר ועוד).
ניסינו לתפוס טרמפים לכיוון העיירה Bovec אך כיוון שלא נחלנו המון הצלחה, חיכינו לאוטובוס תיירים יקר (כ8 יורו לאדם), שעבר לכל אורך הדרך קרוב לנהר הסוצ'ה, וחשף אותנו לכמות התיירים שיש בנהר ובכפרים באזור. הנהר, אגב, לא זרם במלוא עוצמתו השנה, בשל מחסור בכמות המשקעים בחורף, כפי שאחד מהמקומיים הסביר לנו.

הגענו לעיירה החביבה Bovec, שבה יש כמה חנויות ספורט וסופרמרקט די גדול שאפשר להצטייד בו. רוב האנשים המגיעים לעיירה באים בעיקר בשביל האטרקציות מסביבה: הרכבל, הצניחה החופשית, והרפטינג בנהר הסוצ'ה. החלטנו לעשות את השבת באתר קמפינג שנמצא בקצה העיירה ומציע שירותים רבים.

יום 4: מנוחה בBovec

מכיוון שאנחנו דתיים ולאחר שלושת הימים הקשים שהלכנו כבר בתחילת הטיול, מיום שישי בצהריים ועד ראשון בבוקר לא המשכנו ללכת.
העיירה עצמה לא מאוד מיוחדת. מרכז הכפר מלא מרכזי תיירות וברים מקומיים. למעלה ישנה כנסיה ישנה ואיזור שקט יותר. תוך כחצי שעה-שעה אפשר למצות את ההליכה בעיירה.
בסופו של דבר ברוב היום נשארנו באתר הקמפינג בו ישנו - Kamp Polovnik (מומלץ מאוד אם אתם בסביבה). ציפינו להרבה רעש ובלאגן בגלל כמות הקראוונים והאנשים שהיו מסביבנו, אבל להפתעתנו היה שקט מדהים וכל אחד היה עסוק בענייניו מתוך כבוד והתחשבות באחר.
במוצאי שבת החלטנו שלא לחזור אחורה לכיוון טרנטה, אלא להתחבר לשביל בחלק דרומי יותר שלו, באיזור העיירה Tolmin, כדי לגוון וכדי שנוכל להספיק חלקים אחרים בשביל.

יום 5: Bocev - Tolmin - Koča na planini Razor

שתי העיירות Bovec וTolmin הן המרכזיות ביותר בחלק הזה של המדינה, אך ברוב היום אין תחבורה ציבורית ביניהם. אחרי שעה בשמש הקופחת (בכפרים היו בהחלט חם), הצלחנו לתפוס טרמפ, נסיעה שלוקחת כחצי שעה אך ארכה זמן ארוך יותר בשל תאונה שהתרחשה בדרך.
הגענו לעיירה והצטיידנו בדברים אחרונים (לכפר הבא הגענו רק ביום שלישי). מהסופר מרקט המקומי פנינו ימינה, תוך כדי שאנחנו עוקפים פסטיבל מטאל ענק שהתקיים בעיירה. לאחר כארבע מאות מטר פנינו שמאלה וחצינו נחל שנשפך לנהר Isonzo בגלל שהיה חם ומאוחר, החלטנו לחכות בנחל מספר שעות עד שהחום קצת ירד. נשארנו כמה שעות בנחל הקריר, והמשכנו ישר עד שהגענו לכביש הראשי, פנינו שמאלה לכפר, ולאחר כחמש מאות הגענו לצומת T בה פנינו שוב שמאלה. (בדיעבד, כנראה שהארכנו את הדרך סתם, ושהמשך בכביש הראשי עם הגעתנו לעיירה היה מוביל אותנו לאותו המקום).
בשלב זה החום נשבר והתחיל לרדת גשם מטורף. המתנו עד יעבור זעם, ופנינו שמאלה שוב, בשלט המוביל לTolminske Ravne.

הכביש היה יפה מאוד ודי נטוש, ואחרי כק"מ עברנו ליד אחד הכפרים היפים ביותר בטיול, Žabče, שמאופיין בסגנון שונה מהכפרים שהיו קודם לכן, ונראה בסגנון דומה יותר לכפרים האיטלקיים שבגבול הקרוב.
הכביש ממשיך להתפתל, ולאחר כשלוש מאות מהכפר מופיע פיצול ימינה המוביל לבקתה המיועדת. החלטנו להמשיך בכביש בשל השעה המאוחרת בתקווה שנצליח לתפוס טרמפ עד לTolminske Ravne. הכביש כשלעצמו היה מאוד יפה, כשמאחור יכולנו לראות כפרים ועיירות נהדרים, ומשמאלנו ניצב רכס ירוק ופסטרולי. המשכנו בטיפוס המפותל מאוד, וכעבר כמה דקות עצר לנו הולנדי נחמד שתכנן לעצור לאחר כ-2 ק"מ אך כיוון שירד גשם זלעפות, הסכים להקפיץ אותנו עד למעלה בטוב ליבו. את העלייה החדה (500 מטר) והמפותלת ראינו מחלון הרכב בשמחה, והגענו לTolminske Ravne בגובה 913 מטר, מקום מקסים שנראה כמו כפר קטנטן או אוסף של בתי מלון.

המשכנו ישר לכיוון משטח ירוק ענק, ונכנסנו לתוך היער, בשביל ברור ומסומן היטב. חצינו מעבר בקר ולאחר כק"מ הגענו לשוקת בה היה זרזיף מים חביב ופיצול. על פי השילוט, שני השלטים מובילים לאותו המקום, אך אם ממשיכים ישר הדרך ארוכה יותר ותלולה פחות, ומשמאל מדובר בעלייה קצרה אך תלולה יותר (על פי השלטים, שעה ושעה וחצי). לאחר כ45 דקות של הליכה וכ400 מטר של עלייה, נפרס ממולנו בשעת ערב כל העמק בצורה פנורמית ומדהימה. כרבע שעה לאחר מכן יכולנו להבחין בבקתה Koča na planini Razor שניצבת מעלינו בגובה 1315. כיוון שעדיין מדובר בשטח השמורה הקמנו אוהל במקום נסתר בצד השביל.

יום 6: Koča na planini Razor - Planina za crno goro

יום של טיפוס לקו הרכס הגודר את שמורת טריגלבסקי והליכה עליו.
בתחילת הבוקר נכנסנו לבקתת Razor, הבקתה, שמפעילה גם מחלבה ומחבצה בבקתות התחתונות, חביבה ולא עמוסה במיוחד, והסכימו לנו בשמחה להטעין את הפלאפון. בבקתה אין מים זורמים וגם מי הגשמים היו בזרזיף קטן במיוחד.
אחרי ארוחת בוקר זריזה התחלנו לטפס למעלה הר Vogel. תחילת העלייה התאפיינה באיזור מיוער יחסית, אך אחרי כחצי שעה הגענו לאיזור סלעי יותר. כבר בשלב זה היה אפשר לראות שהנוף ההררי והסלעים שונים מהנוף האלפיני אותו ראינו בשבוע שעבר - אקלים שונה בשל ההבדלים בגבהים בהם היינו קודם לכן. הטיפוס לא קשה במיוחד, אך מעט ארוך. אחרי כשעה מגיעים לאוכף קטן בו פונים שמאלה ומעפילים לפסגת ההר.
הנוף בפסגה (1922) היה פנורמי למדי. מאחורינו העמק, הבקתה והכפר Tolminske Ravne הירוקים, ומקדימה החלק הצפוני האלפיני, כשבאופק היה אפשר לראות אפילו את פסגת הטריגלב. ממולנו החלו לבצבץ בקתות סקי (האיזור, מסתבר, מהווה אתר סקי אחד גדול, ולכל אורך הדרך עברנו דרך רכבלים ואתרי סקי נטושים או מלונות).

לא נשארנו המון זמן למעלה מכיוון שעשרות נמלים עוקצות הפריעו את מנוחתנו, וירדנו למטה, לכיוון המשך הליכה על קו הרכס והעפלה לפסגות הבאות. בהתחלה השביל נכנס מעט לתוך העמק שבין רכסי ההרים מצפון. אחרי כעשרים דקות של הליכה, השביל עובר בעיקר על קו הרכס והנוף מיוחד למדי - התחושה היא שהולכים על 'גבול השמורה'. מצד ימין רואים את הנוף הירוק והכפרים שבתוכו, מצד שמאל, הסלעים בקו ההרים הקרוב, ורחוק עוד יותר האלפים ומעליהם הטריגלב.
כשעה לאחר מכן, כשהייתה פנייה לכיון SIja, פנינו שמאלה לכיוון רכבל Vogel שמגיע מכיוון הכפרים שבאגם בוהיני, ואחד מאיתנו עזב, ירד לכיוון הרכבל וסיים את הטיול.

אנחנו המשכנו ללכת על קו הרכס - בהתחלה עלינו על גבעה קטנה בעלייה נינוחה למדי, ולאחר מכאן ירדנו עד שהגענו לאוכף בשם čez Soho, וכארבעים דקות לאחר מכן הגענו לעלייה לפסגת הר Rodica בגובה 1966. בפסגת ההר סוף סוף ראינו חלק מהאגם בוהיני. המשכנו ללכת בנופים שכבר הפכו להיות מוכרים, והדרך הפכה להיות מעט סלעית וחשופה יותר, אך ללא ויה פרטה בחלק זה. אחרי כשעתיים מפסגת ההר, העפלנו לפסגת Črna prst ולבקתה Dom Zorka Jelinčiča na Črni prsti בגובה 1835 מטר. הבקתה ממוקמת כ9 מטר מתחת לפסגה עצמה. מדובר בבקתה עם אופי ספורטיבי למדי והאווירה הייתה בהחלט חמימה ונעימה. לאחר עצירה ארוכה, החלטנו, כיוון שנשאר לנו זמן ומכיוון שלא רצינו לישון בבקתה ולא לישון באוהל בשטח השמורה, החלטנו להמשיך מזרחה לכיוון היער והיציאה מהשמורה.

לאחר כחמש דקות של ירידה הגענו לפיצול והמשכנו ישר (ולא שמאלה לכיוון Bohinjska Bistrica). כעשר דקות לאחר מכן השביל 'עולה' לאוכף קטן, ומתגלה ירידה תלולה מאוד בתוך איזור סבוך ופראי. ככל שירדנו האיזור הפך סבוך עוד יותר. נכנסו לתוך יער מסוג של ראינו עד כה, שהשביל מפלס איזושהיא דרך בתוך כל הצמחים המאיימים מסביב (מסתבר שהאיזור רווי צמחיה בגלל אחוזי לחות גבוהים מאוד ביחס לפסגות למעלה).
המשכנו לרדת במורד היער, ומכיוון שהתחיל להחשיך חיפשנו מקום שטוח להקים בו את האוהל. אחרי היעזרות במפה הבחנו בשטח חשוף וירוק מצד שמאל, בדיוק בפיצול המוביל לBohinjska Bistrica. כמאה מטר לאחר מכן הגענו למישור מלא בצמחיה פראית וגבוהה, וביניהם אוסף של בקתות ישנות ונטושות (כשהגענו לאינטרנט מצאנו שהמקום נקרא Planina za crno goro, ומדובר במיקום יחסית מוכר המאוכלס בבקתות ציידים ישנות). למרות המיקום הקריפי למדי, הקמנו את האוהל. ללא יותר מדי סיבות הגיוניות, הלילה ההוא לא היה עם המון שינה, ואני לא ממליץ במיוחד לישון במקום הזה. אם מחליטים שרוצים לישון באיזור, אולי כדאי להמשיך לכיוון Ravne v Bohinju, כפר קרוב יחסית, או להמשיך כשעה וחצי בשביל לאיזור מעט יותר רגוע ופחות מפחיד לשינה.

יום 7: Planina za crno goro - Pod Brdo

לאחר הלילה הסיוטי שעבר כמעט ללא שינה, יצאנו בבוקר מוקדם לכיוון הכפר Pod Brdo.
חזרנו ליער ולשביל אותו עזבנו בלילה והתחלנו בטיפוס של כרבע שעה עד שהגענו לבקתות נטושות נוספות. פנינו ימינה והמשכנו בעלייה נוספת של כחצי שעה, עד שהגענו ל'פסגה' נוספת, ממנה יכולנו לראות את הבקתה (בČrna prst) בה עצרנו באחר הצהריים של אתמול ובכפרים שנמצאים למטה. בשלב זה השביל התחיל לרדת סוף סוף, ואחרי כחצי שעה של הליכה ביער (שהפך להיות עדין יותר מהיער הסבוך בו הסתובבנו יום קודם לכן), הגענו לפיצול שבילים. המשכנו ימינה בפיצול לכיוון הכפר, ואחרי כחמש דקות הגענו לבקתה קטנה ונהדרת (מקום מדהים לארוחת בוקר, שווה לעצור שם), שם היה פיצול נוסף, בין Petrovo Brdo וPod Brdo. אנחנו רצינו להמשיך לכיוון Pod Brdo כיוון שיש שם מכולת, אך 'נטשנו' את שביל חוצה סלובניה בשלב זה, והמשכנו בירידה ארוכה ביער.
הירידה מתחילה בסללום ארוך ותלול, אבל אחרי כמה דקות מגיעים לירידה רגילה וסבירה. ממשיכים עוד עשרים וחמש דקות-חצי שעה, עד שמגיעים לכפר Bača pri Podbrdu. מדובר בכפר נטוש והבתים בו די משעממים. השילוט דרך הכפר מורה לרדת דרך היער, ואחרי כחצי שעה נוספת מגיעים לכפר Pod Brdo. אם ממשיכים למטה בכפר אפשר למצוא דואר, מכולת די טובה, מרכז תיירים אדיב, כנסיה, בית אבות וכמה בתי קפה.
הכפר היה פסטורלי למדי והאווירה בו היתה מצוינת. האנשים חיים בצורה כפרית ושקטה, ואפשר למצוא פינה טובה ליד הנחל (קרוב לבית הקברות) ולשבת שם ללא בעיה. בערב הלכנו לשתות בירה בבר שם והיה נהדר.

יום 8: Pod Brdo - Dolenji Novaki

יום אחרון של הליכה בפועל וטיפוס לפסגת Porozen.
ירדנו בהמשך הרחוב המרכזי, פנינו שמאלה על פי השילוט, לכיוון Porozen ויצאנו מהכפר. שביל האספלט של הכפר התחלף בשביל ג'יפים ארוך, שנכנס לתוך יער יפה ורגוע. התחלנו בעלייה הארוכה, שאמנם עולה כאלף מטר אבל בצורה נינוחה למדי. לכל אורך הדרך נתקלים בפיצולים שונים, אבל רובם ככולם פיצולים ללא שלאחר כמה דקות מתחברים חזרה לשביל אז אין לחשוש.

לאחר כשעתיים -שעתיים וחצי של טיפוס, התגלה לנו מצד שמאל משטח דשא ענק עם מספר בתים מדהימים ונוף כפרי מיוחד, מקום שעל פי המפה נקרא Robar. כמה דקות אחרי הבתים, מגיעים לפיצול משולש. שביל הג'יפים ממשיך ימינה ושמאלה, ויש שביל שנכנס ישר לתוך היער. יש להמשיך ישר לתוך השביל שעולה בתלילות במעלה ההר.
חצי שעה של טיפוס מתון - תלול והגענו למעבר בקר ומעבר להר צחיח יותר. השביל ממשיך ישר עד שמגיע לבקתה מדהימה - Planinski dom na Poreznu עם נוף מטורף לכיוון הרכס ממנו ירדנו יומיים קודם לכן. לדעתי, אין צורך להמשיך לפסגה בה האיזור חשוף יותר. האנשים בבקתה היו הכי אדיבים שראינו בטיול, ולמרות אנגלית רצוצה הציעו לנו תפוחים, לחם, ואפילו לבשל את האוכל שלנו במקום הגזייה שלנו. נשארנו שעתיים מול הנוף המיוחד ועם האנשים הטובים והבירה הסלובנית המוכרת כבר, Lashko. במקום אין מים זורמים ורק מי גשמים מועטים.

טיפסנו לפסגת Porozen שנמצאת כארבעים מטר מעל הבקתה בגובה 1630. בפסגה יש אנדרטה לזכר גיבור לאומי סלובני במלחמת העולם השנייה ומתגלה העיירה Cerkno והכפרים הדרומיים יותר (אומרים שביום בו יש ראות טובה אפשר לראות את הים אבל אנחנו לא זכינו..). התחלנו בירדה למטה, תחת אזור מעט צהוב יותר ומלא שטחי מרעה. עלינו עלייה קטנה ואחרונה לבונקרים שנשארו גם הם ממלחמת העולם השנייה וצללנו בירידה תלולה מאוד למטה של כשעתיים (כאלף מטר) כשפעם ב... יצאנו בריצה מהיער לתוך משטחים ירוקים עצומים. בסוף הירידה הגענו לכפר הקטנצ'יק Poljane, כשברחוב המרכזי של הכפר, על פי השילוט פנינו שמאלה לכיוון הכפר Dolenji Novaki.
כעת ההליכה הפכה להיות רגועה יותר, ולמרות עליות וירידות קטנות, רוב הדרך (חצי שעה של הליכה) היתה במישור נוח ויפה בשטח חצי מיוער. הגענו לThe Franja Partisan Hospital, בית חולים פרטיזני. ליד הכניסה לאתר, היה בר נחמד ומגרש שעשועים, בו פתחנו אוהל והלכנו לישון לאחר יום הליכה ארוך ומתיש.

יום 9: Dolenji Novaki - Cerkno

על הבוקר החלטנו להשאיר את התיקים בבר הצמוד לגן שעשועים וללכת לבקר בבית החולים הפרטיזני לידו עברנו ביום האתמול בלילה. מדובר בבית חולים שפעל בזמן מלחמת העולם השנייה וטיפל באלפי פצועים. ה'מוזיאון', כולל שביל הליכה מוסדר ויפה צמוד לנחל, ומראה את הבלתי אפשרי- בניית בית חולים בתוך נקיק נסתר וצפוף. הנאצים לא הצליחו לגלות את בית החולים ורק בונקר שהיה צמוד לבית החולים הותקף פעמיים. מדובר במוזיאון מרשים מאוד, לפחות מבחוץ. לצערנו לא הצלחנו להיכנס כיוון שכשהגענו למעלה גילינו שכניסה עולה 5 יורו והשארנו את התיקים וכל הכסף שלנו למטה. בעלייה למוזיאון עצמו יש שילוט עם הסברים ומבחוץ אפשר לראות חלק מהבקתות אך לא להיכנס אליהם.

ירדנו חזרה למטה, ואחרי מנוחה ארוכה מהחום וארגון הציוד, יצאנו לחפש מכולת בכפר. הכפר בנוי מעט מעצבנת, על צלע ההר, וכל הליכה בו לוקחת זמן ומעייפת מאוד. משיחה עם אחד הכפריים התברר לנו שאין מכולת בכפר, וכיוון שהיינו צריכים להצטייד, התחלנו בהליכה לכיוון העיירה Cerkno שנמצאת כשעה הליכה מהכפר.
הצלחנו לתפוס טרמפ עד העיירה, שם הצטיידנו באוכל ומים והמתנו עד סוף היום כיוון שהיה חם והחלטנו שנחזור ללובליאנה על הבוקר. העיירה עצמה היתה די קטנה, אבל היה בה סופר מרקט די טוב, כמה ברים, ומרכז מודיעין לתיירים. ישנו מעל העיירה בשק"ש, קמנו בבוקר ונסענו חזרה ללובליאנה.

טיפים

• אם אתם נוסעים בלובליאנה, עליכם לקנות כרטיס רב קו בתחנה המרכזי ולהטעין אותו במקום. אחרת לא תוכלו לנסוע ממקום למקום.
• מומלץ לקנות מסנן מים כדי לשתות מהמי הגשמים שנמצאים בבקתות במהלך הטיול. כמו כן כדאי לקנות מפת סימון שבילים במקום.
• כדאי להירשם למועדון אלפיני סלובני. הדבר מקנה הנחה של 30 עד חמישים אחוז ברוב הבקתות. מצורף קישור.
• כדאי להביא כפפות על מנת שיהיה נוח במקומות הקרים בויה פרטה.
• אם אתם מעוניינים לקנות כרטיס סים, הדבר המומלץ ביותר הוא Net2go שכולל שלושה ימים אינטרנט ללא הגבלה. כל שאר החבילות שראינו היו פחות משתלמות.
• תבדקו מזג אוויר לפני. בשבוע בו טיילנו היה חם, אך שבועיים לאחר מכן ירד שלג אפילו באוגוסט.
• רשת הסופרמרקטים המובילה במדינה נקראת Marcetor והמחירים בה זהים בכל כפר ועיירה בה היינו.

קבצים מצורפים

• רשימה של כל הציוד שלקחנו לטיול.
• רשימה של אוכל כשר שאכלנו בטיול. מומלץ לשאול ולברר עוד פרטים ולא להסתמך על זה

קישורים חיצוניים

• הירשמות דרך האינטרנט לחברות מועדון אלפיני