מסלול בהר טריגלב בסלובניה

התחלה

אין הרבה טיסות ישירות לסלובניה, אז טסנו לונציה באיטליה.
לא הזמנו לא מזוודה ולא טרולי. תיק גב בלבד בחברת WIZZ. הוא אומנם חרג מהגודל המותר אבל מכיוון שרובו בגדים - תמיד אפשר להתלבש עוד ועוד עד שהתיק יתכווץ לגודל הרצוי.. למזלנו ויתרו לנו ולא העמידו אותנו במבחן הזה.

כהורים לילדים קטנים שקיבלו פס מהאישה היינו קצרים בזמן, אז שכרנו רכב משדה התעופה בונציה ישירות לסטארה פוזינה בסלובניה שעל חוף אגם בוחין, כ 3 וחצי שעות נסיעה.

על כבישי האגרה באיטליה משלמים לפי מקטע ביציאה.
בסלובניה לעומת זאת אם רוצים לנסוע בכבישי אגרה צריך לקנות מדבקה.
אנחנו ויתרנו על זה כי ראינו שבמקרה שלנו תוספת הזמן של נסיעה ללא כבישי אגרה היא זניחה.
מה שכן הנסיעה בהרים היא בכבישים צרים ומפותלים, נוף יפה אבל למי שרגיש לנסיעות כאלה שיקח לתשומת ליבו.

ישנו באחת האכסניות הזולות שמצאנו ב BOOKING ולמחרת בבוקר קמנו מוכנים ומלאי אנרגיה. אחרי הרבה שנים של טיפול בילדים ושיגרת עבודה סוף סוף עושים משהו מאתגר...

יום 1

קנינו קצת אוכל קל לדרך, חנינו בקצה סטארה פוזינה במקום המסומן במפה בסגול והתחלנו בטיפוס חד מערבה.
קצת מיהרנו לצאת ולכן לא חקרנו את נושא החניה יותר מדי לעומק, החניה באזור זה עולה 15 אירו ליום (יש מחסום בכניסה לכביש הזה והוא כולו חניון אחד גדול).
אבל מי שממהר פחות יכול לחנות מחוץ לאזור סטארה פוזינה וללכת עוד רבע שעה ברגל.

בבוקר בניגוד לתחזית לא היה בכלל גשם וקיווינו שכך גם יימשך.

אבל התחזיות צדקו והגשם התחיל בשלב מסויים. כיסוי התרמיל עבד היטב. לא היה קר במיוחד אבל חליפת הסערה ששאלתי מחבר התחילה די מהר להראות סימנים שהיא לא ממש מגינה מפני הגשם כפי שהיא אמורה והמים חודרים פנימה...

הגענו להפסקת הצהריים בביקתת Koča na Planini pri Jezeru רטובים.

הגשם קצת הפסיק ויצאנו שוב לדרך. אבל הוא המשיך. בגשם מתעצלים להוציא את הטלפון עם אפליקציית הניווט, ואחד השלטים הטעה אותנו וגרם לנו לבחור במסלול הארוך יותר לכיוון Bregarjevo zavetišče במקום לטפס לאוכף planine deldo polje.

המשכנו רטובים בעליות לכיוון ביקתת הלילה שבה הזמנו חדר מראש Koča pri Triglavskih jezerih שנמצאת ממש במרכז עמק שבעת האגמים, בין שני אגמים מרשימים ביותר.
בדיוק כשהגענו לשיא הגובה מן האוכף שיורד אל הביקתה פסק הגשם, ובדרך אפילו יצאה השמש לשעה של התייבשות וצפיה בנוף.
הורדנו את כל הבגדים ופרשנו אותם על הסלעים כדי שיתייבשו מהר יותר.

בביקתה אגב היו לא רק מים זורמים ראויים לשתיה ללא הגבלה (לא מקלחת אבל כיור) אלא גם שקעי חשמל לטעינת הטלפונים בחדר האוכל.

יום 2

יום אינטנסיבי של טיפוס מעמק שבעת האגמים אל הביקתה הגבוהה ביותר למרגלות פסגת הטריגלב.
הנוף משתנה בחדות בין עמק פורה, יערות ועד לנוף סלעי ללא צמחיה כלל.

הגשם התחיל אפילו מוקדם יותר מאתמול, והפעם הטמפרטורות היו נמוכות משמעותית בגלל העליה בגובה.

הגענו להפסקת הצהריים ב Koča na Doliču רטובים בלי שום אמצעי יעיל לייבוש הבגדים, שנשארו רטובים.
אז רטובים לגמרי בטמפרטורה שמתקרבת לאפס נאלצנו להמשיך את המסע בגשם.
בשלב הזה כבר לא חשבתי שאסיים את הטרק הזה על פי התוכנית. חשבתי שהאצבעות שלי ינשרו בקרוב מהקור. כשהגשם היה חזק במיוחד חיפשנו מחסה מתחת לסלעים גדולים, וגם זה לא תמיד היה בנמצא.

למרבה המזל הגשם פסק בשלב מסויים, פגשנו מטיילים אחרים להתבדח איתם ומצב הרוח חזר.

המשך המסע היה טיפוס יותר ויותר תלול, והיום הסתיים בעלייה חדה בערפל כבד שבו מרחוק רואים סימנים של ביקתה מבצבצת כמו בסרט פנטזיה.

בביקתה הרחוקה ביותר ממקום ישוב לא היו מים זורמים (מוזר, כי רק מה שירד מהמרזב היה יכול לספק את צורכי המטיילים), אבל היה חשמל לטעינה ובאופן מפתיע גם קליטה מלאה בסלולר.

שכרנו מהם קסדות ב-3 אירו לצורך הטיפוס לפיסגה בבוקר.
יש מטיילים ששכרו גם ריתמה ב-7 אירו, לפי המלצות שקראנו החלטנו שזה לא הכרחי.

יום 3

קטע הטיפוס האחרון לפיסגת הטריגלב אינו דומה לשום טיול רגלי שעשיתי אי פעם. אולי לא טיילתי כל כך הרבה אבל אני חושב שזה קטע חריג גם למטיילים מנוסים.
טיפוס חד מאד, רוב הדרך אוחזים ביתדות וכבלי מתכת שהותקנו על גבי הסלעים.
עשרות לוחות זיכרון לאורך המסלול עם שמות של מטיילים שנפלו אל מותם.

למרבה המזל מזג האוויר השתפר משמעותית. לא היה גשם ואפילו השמש הגיחה מדי פעם ופינתה את הערפל.

שעה ומשהו של טיפוס חד, שבהחלט לא מתאים לבעלי פחד גבהים, שהסתיימו במבנה האייקוני הקטן וההיסטורי.
כמה דקות היינו שם לבד עד שהצטרפו מטיילים נוספים.
זכינו לרגעים של נוף מלא ללא ערפל שהגיע בתזמון מושלם. חיסלנו כמה קרקרים בחצי אירו וקצת איגוזי קשיו שהיה להם טעם גן עדן, הצטלמנו מכל הזוויות האפשריות והתחלנו לרדת.

רצינו לנצל את מזג האוויר כי אין לדעת מתי יחזור הגשם והתחלנו בירידה החדה בחזרה לסטארה פוזינה. לא ידענו אם נספיק להגיע עוד באותו יום והתכוננו לאפשרות שנצטרך לישון שוב בתנאי ביקתה ללא מקלחת.

למרבה המזל מזג האוויר המשיך לשחק לטובתנו וכמעט שלא היה גשם אותו יום. ירדנו במשך 7 שעות מגובה 2864 מטר ל 526 מטר, מבלי לעצור בשום ביקתה.

בדרך חזרה הספקנו גם לראות כמה מפלים לאורך הנהר שזורם ל Stara Fuzina ולהגיע לרכב מרוצים.

בדרך חזרה

יום טיול בורגני עם הרכב בדרך חזרה לונציה...

החלטנו הפעם לנסוע מצפון, דרך אוסטריה. לא תוספת זמן משמעותית.

עצרנו בבלד, עיירה תיירותית עם אגם שמעוצבת לצילומים רומנטיים אבל לא מעניינת במיוחד מעבר לזה.

עשינו הפסקה באוסטריה במרחצאות של Villach.
בריכות מחוממות ומגלשות מים מגניבות גם למבוגרים שלא מתביישים :)
יש שם גם אזור סאונות בתשלום נוסף.

חזרה דרך האוטוסטרדות המרשימות של צפון איטליה, עם הפסקה במרכז קניות ענק ב Udine לקנות משהו לילדים.

ועוד הספקנו לסייר קצת בונציה.

טיפים

• מעיל גשם תקין (רצוי חדש)
• שקיות ניילון עבות עם סוגרים מפלסטיק. שקיות כדאי להביא מהארץ, קשה למצוא באירופה שקיות ניילון לא מתכלות בגלל ענייני איכות הסביבה.
• הם לא ממליצים אבל לדעתנו (שניתנת ללא אחריות) אפשר לשתית את המים בדרך גם ללא סינון. מדובר במי גשמים ללא שום גורם משמעותי שיזהם אותם בדרך.
• אפשר להסתמך על האוכל בביקתות אבל הוא לא זול ולי אישית גם לא טעים במיוחד... עדיף לקנות קצת טורטיות, נקניקים וגבינה צהובה לדרך. קל ועתיר אנרגיה.
• אפליקציית ניווט - GaiaGPS אומנם כתוב שכדי להוריד מפות לעבודה OFFLINE במקומות שבהם אין קליטה צריך לשלם, אבל בפועל האפליקציה עבדה ללא תשלום לאחר שהמפה כבר היתה בזיכרון במהלך כל המסלול. לא יזיק כמובן גם להחזיק מפה טופוגרפית מודפסת ומנוילנת.
• בכל הבקתות שבהן אנחנו עצרנו היה אפשר לשלם באשראי.
• קליטת סלולר יש בתחילת המסלול וקרוב לפיסגה. בדרך כמעט שלא.
• טיפ לונציה למי שבא עם רכב: לחנות בחינם באחד הרחובות סמוך לתחנת הרכבת של אזור הנמל ולקחת את הרכבת תחנה אחת לעיר. Venezia Porto Marghera railway station