מקאנדינג לטאגונג דרך YALA Mountain

רקע

הר יאלה יושב צפונית לקאנדינג ומזרחית לטאגונג, 2 עיירות טיבטיות שכלולות ברשימה של כמעט כל מטייל באזור סצו'אן. הטרק מתחיל בכפר LONGBU שנמצא 30 ק"מ צפונית לקאנדינג ומסתיים במנזר Ani-Gompa שליד טאגונג. קומפלקס עם אווירה מיוחדת שנוצרת בין המקדשים, גלגלי התפילה ובית הספר לנזירות שהוא כולל.
זו הפעם השנייה שלי בסין.. בפעם שעברה לפני 5 שנים זה היה חורף, לא יכולנו להגיע לחלק מהמקומות שהיו חסומים בשלג ולא יכולנו לעשות כמעט טרקים. שמעתי על הטרק הזה כבר מזמן אבל לא מצאתי אף אחד שעשה אותו. חבר שלי ניסה לעבור בין העיירות דרך אגם מוגטסו לפני כמה שנים אבל הדרך התגלתה כבעייתית ומלאה בסבך ואני חיפשתי אלטרנטיבה. פורסם פה באתר טרק להר YALA (או MJERO) אבל הטרק מעגלי (פחות מגניב) עובר דרך פאס מפוקפק של 4800, מה שמצריך מדריך, לפעמים מכוסה שלג גם בעונה, ולדברי הכותבים השביל לא ברור (וגם לפי google earth..).
המסלול שמוצע פה מעיירה אחת לשנייה, דרך ההר והסיום במנזר הופך את הטרק לסוג של עלייה לרגל, ההרים והעמקים שביניהם מדהימים והאזור כולו כמעט ריק מאנשים ובכלל לא מתויר. השביל ברור והאזור פשוט להתמצאות, לאורך הדרך אפשר לפגוש מלקטי פטריות, נוודים בחודשי הקיץ ואפילו דב שמסתובב בעמקים של ההר.

התארגנות

הטרק מתחיל ביער בגובה 3250 מטר ועובר פאס אחד של 4260 מ' דרך אגמים ו grassland (ערבות דשא) ופאס נוסף של 4450 מ' שמוביל למנזר ולטאגונג. העלייה היא איטית ומאפשרת התאקלמות נוחה, למי שלא מכיר את הסימפטומים של מחלת גבהים.. זה לא נעים בכלל וזה פאטאלי. מומלץ לישון לילה לפני כן בקאנדינג או באזור LONGBU (קבוצות טרקים סיניות ישנות לילה לפני כן בZhonggu village).
הגעתי לבדי לZHILAM HOSTEL בקאנדינג ערב לפני הטרק כדי להתייעץ עם הבעלים כריס, בחור אמריקאי שחי בסין כבר שנים ומכיר את האזור מצוין. אחרי שהוא שמע על התכנית שלי ועברנו על המפות, הוא קודם כל התלונן.. שהוא לא יכול להצטרף אלי בעצמו, וקצת אחר כך חיבר אותי למטייל אמריקאי שבדיוק חיפש טרק באזור.
פטריק , אומן בלב והרפתקן בנשמה שמע את את התכנית ומיד הצטרף. אני הייתי מוכן עם כל הציוד מהארץ (אוהל, שק"ש גזייה וכו') והאוכל שקניתי בצ'נגדו, ופט' היה עם שק"ש וכל מה שנשאר לו להשלים היה אוכל (אין בעיה לקנות בסופר בקאנדינג). אין יישובים לאורך המסלול ולכן אוהל, שק"ש, אמצעי לטיהור מים ואוכל לכל הטרק הם הכרחיים. הטמפ' בעמקים ובנקודות בהן חנינו ללילה לא היו מקפיאות באופן מפתיע למרות הגובה הרב.
את המיכלים לגזייה קניתי בצ'נגדו באזור הרובע הטיבטי, הרחוב מלא בחנויות ציוד מטיילים והמחיר 20 יואן למיכל קטן שמספיק ל100-120 דקות. הגזייה של MSR עשתה עבודה מדהימה (גם הרתיחה תה בגובה 4800). אמנם גם אצל כריס אפשר לקנות מיכלים לגזיה אבל המחיר יקר משמעותית וצריך לברר מראש אם יש במלאי.
תכננו להגיע לטאגונג ולהמשיך משם הלאה ולכן לא רצינו לחזור לקאנדינג לקחת את התיקים הקטנים, פשוט שלחנו אותם עם כמה מטיילים לטאגונג (לא בעיה למצוא) וביקשנו שישאירו אותם בגסטהאוס מוכר (KHAMPA CAFE).

מLONGBU לפאס האגמים

הטרק מתחיל בנקודת המפגש של הכביש והנחל היורד מהר YALA . הכביש מבצע פרסה יפה ק"מ אחד מערבית ל LONGBU והנחל עובר בדיוק במרכזה. יש צמוד קיוסק טיבטי ואבן גדולה ועליה הכיתוב הר YALA בסינית (בתמונה). כדי להגיע לנקודה לקחנו אוטובוס יקר למדי לאגם מוגטסו (50 יואן לאדם) ומשם עוד מונית לנקודת ההתחלה (50 יואן לאדם). כנראה שחלבו אותנו כל כך יפה בגלל שזה היה במהלך החג הלאומי של אוקטובר לכן שווה להתייעץ עם כריס לגבי מחירים ומונית לפני היציאה.
השביל ברור מאוד ועולה בצידו המזרחי לאורך הנחל בכיוון שנע בין כיוון 350 לבין 315. כבר אחרי 500 מטרים השביל מבצע טיפוס קצר על השלוחה ומאותו רגע הוא ממשיך עם הנחל במרחק של עד 200 מטר ממנו ועד 100 מטר מעליו. אם יש ספק לגבי השביל באיזשהו שלב בטרק מתקדמים קצת ואם רואים קצת זבל ובקבוקים אתם בכיוון הנכון על השביל (ובחיים בכלל).
השביל עובר ביער יפה, מלא טחב ועצים שעירים (כמו tree of souls מאווטאר). כל כמה ק"מ העצים נפתחים ומופיעים שטחי מרעה קטנים עם יאקים, סוסים ולפעמים מלקטי פטריות. יש מספר חציות נחלים ובעונה הגשומה אולי תרצו סנדלים לחצייה. במהלך היום עוברים מספר קטן של גדרות בקר (בתמונה).
את היום הזה מומלץ לסיים לפני הפאס כדי להישאר בעמק בלילה ולהמנע מהרוחות והטמפ' שבהמשך. את העלייה לפאס אפשר לראות מרחוק בצורת זיגזוג של השביל במעלה העמק, בשלב הזה מומלץ להתחיל לחפש מקום לחנית לילה . חנינו בערך ב3800 מ'. בסה"כ הליכה נוחה של כ 20 ק"מ בשיפוע מתון מאוד. התחלנו ב10 בבוקר וחנינו ללילה ב17:30. החלטנו להתפרע באותו הערב וב 19:00 כבר ישנו כמו תינוקות.

מפאס האגמים למעיינות החמים

בבוקר השני התארגנו ברגוע כי ירד גשם בלילה ובבוקר ורצינו שהאוהל קצת יתייבש. יצאנו בסביבות 9:30 לכיוון הפאס בזיגזוג המדובר במעלה העמק ובשעה 11:00 כבר היינו למעלה אחרי טיפוס לא קשה של 400 מטר בערך. אחרי הפאס (אין באמת ירידה משמעותית) מופיע עמק רחב, מלא דשא ושני האגמים הראשונים מלווים את הדרך. אבל המרשים ביותר הוא האגם השלישי שנמצא קצת גבוה יותר וחבוי בחורשת עצים כמה ק"מ בהמשך, לא סתם הוא האגם הקדוש. אחרי שעוברים את 2 האגמים הראשונים והעמק מתעקל לכיוון מזרח אפשר לראות אותו מרחוק בצד שמאל של השביל ומעליו יש את ההר המושלג.
ככל שמתקרבים אל האגם הקדוש אפשר לזהות יותר דגלי תפילה. הדרך אליו מתחילה בסימון של דגלי תפילה כחולים (בתמונה, אבל סביר להניח שזה ישתנה עם השנים).
השארנו את התיקים בין העצים וטיפסנו (ממש בקטנה) לאגם. אינסוף דגלי תפילה מתחילים ללוות את הדרך ובסוף מקיפים את האגם כולו, ההר המושלג שמעליו והמפל שנשפך אליו משלימים את התמונה. בלי לשים לב כל אחד מאיתנו לקח לעצמו כמה דקות של שקט מול האגם.

כדי לחזור לשביל הראשי דילגנו מעל הנחל בין הסלעים ועברנו בחזרה לצד הצפוני. כשהתקדמנו מערבה הדרך הפכה לדרך חצובה בהר וירדה בקצב יפה עד למפגש הנחלים הגדול שבהמשך. במפגש נפתחת הדרך למרעה דשא עם מאהל טיבטי (בעונה) שגם משמש מגרש חנייה (יש גדר) לג'יפים של תיירים סינים שמגיעים כדי לראות את האגם הקדוש. הנקודה הזו היא בעצם קצה דרך עפר שמגיעה מאזור הכפר דאנבה.
בשלב הזה צריך לחצות את הנהר מערבה, ניסינו לשאול את הטיבטים שהיו במקום על גשר, לא הצלחנו לקבל תשובה, חיפשנו את הגשר לאורך הנהר ובעיקר התברברנו באזור. פגשנו חבורה נחמדה של סינים בג'יפ שנתנו לנו טרמפ קצר, הזהירו אותנו שיש דב שמסתובב בהר וכמובן שביקשו להצטלם איתנו.
חזרנו לנקודה עם הטיבטים, ובסוף כשהם ראו אותנו חולצים נעליים ומתכוננים לחציה רטובה (מאוד) ילדה בת 12 הסתכלה עלינו במבט של "אל תהיו דושבגס" והובילה אותנו דרך מערכת של ספק גשרים, ספק בולי עץ מעל הנהר. בדיעבד חלק מהגשרים מסומנים בדגלים אבל הם מתחבאים בין העצים והטיפ היחיד שאני יכול לתת הוא שאם התקדמתם על הדרך (במקביל לנהר צפונה) עד שהגעתם לסטופה (בתמונה) כבר עברתם את הגשרים - תעשו אחורה פנה ותחפשו את "מגרש החניה" המאולתר הזה.
אחרי שעוברים את הנהר לצד המערבי השביל ברור מאוד לכיוון דרום. יש הליכה שיכולה לקחת בין שעה וחצי לשעתיים וחצי בעלייה מתונה מאוד דרך יער. אז התחלנו לדבר על דובים ופט' סיפר על הדובים שיש לו ליד הבית בניו המפשיר ואיך מתמודדים איתם. הלכנו עוד 100 מטר ביער, סובבתי את הראש שמאלה לכיוון המורדות לנהר וראיתי דב שחור 25 מטר מאיתנו. המחשבה לצלם אותו החזיקה מעמד מעט מאוד זמן בראש שלי והתחלפה בריצה וצעקה bearrrr שלא השאירה ספק לפט' מה הוא צריך לעשות. הגיוני מאוד שהאירוע הזה הוא אחד הגורמים שהדרך הזו שהיתה אמורה לקחת שעתיים וחצי לקחה לנו רק שעה וחצי.
כשיוצאים מהיער מתחילים לראות דגלי תפילה בנקודות שונות בעמק. אלה סימוני מעיינות חמים. כשמתחילים לראות גשרי עץ חוצים את הנהר מזרחה זה הסימן שאתם ממש במקום. קצת אחרי הגשרים נמצא המעיין הכי טוב בצד הצפון-המזרחי של מפגש בין הנהר וגיא גדול שיורד ממזרח (מסומן במפה). המעיין גדול והטמפ' שלו מושלמת.
סה"כ הלכנו 8 שעות ביום הזה והמרחק הוא שוב סביב ה18 ק"מ.

יום אופציונאלי - טיפוס לאוכף / לאחת הפסגות

אף אחד לא רוצה לעזוב את המעיינות החמים המעיינות החמים האלה אחרי יום אחד ויש מלא סיבות להישאר:

אופציה א' - רביצה בשמש ובמעיינות יום שלם.

אופציה ב' - טיפוס יום לאחת הפסגות. לא מכיר מישהו שמצא את הדרך הזו. אבל טוענים שאם ממשיכים עם השביל דרומה יש פיצול של דרך ברורה שמגיעה לאחת הפסגות (לא הכי גבוהה) של הר יאלה. אם מישהו מוצא את הדרך אשמח לשמוע.

אופציה ג' - טיפוס יום לאוכף 4900. זה המסלול שעשינו ולכן אפרט עליו קצת יותר. בפועל אני לא ממליץ עליו ולכן אם אופציה א' נשמעת לכם מוצלחת תפסיקו לקרוא כבר כאן. אם בכל זאת אתם רוצים לטפס לאוכף, הדרך מתחילה בגיא שיורד ממזרח. אפשר לראות סימון דגלי תפילה בהתחלה ובהמשך השביל נעלם בין שיחים ודרדרת ובסופו של הדבר העלייה הופכת לדילוג בין בולדרים. השביל לא ברור,הצמחיה מכסה הכל באזורים הנמוכים והבולדרים הופכים את כל המסלול ל"חוויה". בסופו של דבר מגיעים לאוכף, מעוטר בפטמה (בתמונה), שמפריד בין 2 העמקים מצידי ההר והנוף יפה אבל לא משתווה לשאר הטרק. חשבנו שיקח לנו שעתיים טיפוס ובפועל לקח 4 שעות. גם הדרך למטה לא קלה, הבולדרים ממש מתגלגלים לך מתחת לרגליים והירידה לקחה כמעט 3 שעות. מהיום הזה לקחנו איתנו כמה תמונות נחמדות ובעיקר יבלות חדשות ברגליים.

מהמעיינות החמים למנזר ANI GOMPA

בשלב הזה ניתן לעקוב כבר אחרי פירוט הטרק של MJERO או YALA (בקישורים) אני אפרט פה רק טיפים חשובים. בעיקר את החלק שכולם מתקשים בו - איך להגיע בדיוק לANI GOMPA.
עזבנו בלב כבד את המעיינות החמים וחזרנו דרך היער צפונה כשעה וחצי עד למפגש הנחלים הגדול שממנו הגענו (זוכרים? מגרש חניה וזה). אחרי 20 דקות נוספות עוברים את הנחל שמגיע ממערב על גשר אחד או שניים ואז יש פיצול מהדרך שעולה בזיגזג תלול ומגמה מערבה על השלוחה שמצפון לנחל. טיפוס אינטנסיבי של חצי שעה אבל אחריו הדרך נהיית מתונה ולאט לאט העמק המדהים נפתח עם דשא ושיחים צבעוניים.
הדרך עולה בצורה מאוד ברורה עד לפאס אבל אחריו היא מתפצלת לשבילים שונים. ניתן לראות את המנזר המוזהב מרחוק ואת הגבעה המפוצלת (בתמונה). הטריק הוא לחתוך דרומה באסרטיביות כמה מאות מטרים ורק אז להתחיל לרדת מערבה בואדי אל הגבעה המפוצלת. השביל שעובר בגבעה המפוצלת מגיע ממש עד מעל המנזר.
ביום הזה הלכנו סביב 7 שעות ומשהו כמו 18 ק"מ.

סיום

הגענו למנזר מהגבעות וירדנו למטה בין נזירות שצובעות חלונות ועולים לרגל שבאו לסובב את גלגלי התפילה. אפשר להעביר בקומפלקס כמה שעות בקלות, בין המקדשים, אזורי המגורים וגלגלי התפילה. בנוסף במרחק של חצי שעה- שעה הליכה יש גם את המכללה לנזירים שנמצאת קצת בבידוד במרכז המרעים אבל נראית כמו ארמון מוזהב ומספקת אחלה קומפוזיציה עם ההר המושלג מאחוריה.
תפסנו טרמפ לטאגונג ומצאנו מקום טוב לאכול ולישון. בסופו של דבר החלטנו להמשיך את הטרק עוד יומיים לאגמים והמנזר שמערבית לטאגונג כמו שמפורט פה בסיפור דרך אחר (בקישורים).

קבצים מצורפים

• מפה של הטרק
• אפליקצית מפות

קישורים חיצוניים

• טרק מעגלי בהר YALA
• טרק למנזר והאגמים ליד טאגונג
• סיפור דרך נוסף של הטרק המעגלי בהר YALA