טיולים סביב לנגמוסי

הגעה והכנות

לנגמוסי (מבטאים לנגמוסה) הוא כפר עם אוכלוסייה מעורבת - טיבטית וסינית מוסלמים, שנמצא בגובה הרמה הטיבטית, חצוי בין מחוז סיצ'ואן למחוז גאנסו. ניתן להגיע אליו משני המחוזות באוטובוס - אנחנו הגענו מכיוון צ'נגדו, בירת סיצ'ואן, דרך שמורת הטבע ג'יוז'איגו. הנסיעה מג'יוז'איגו ארכה כשש שעות, והייתה יקרה - בערך 120 יואן לאדם.
האוטובוס עוצר בצומת לנגומסי על הכביש הראשי, משם יש לקחת טרמפ או ואן לכפר עצמו. אנחנו עלינו על ואן של אחד הגסטהאוסים - שהיה בחינם בתמורה למי שיבוא ללון בגסט האוס. כך מצאנו את עצמנו ב-Nomad Youth Hostel, ששייך ל-YHA. מחיר הלינה ב-Dorms בו יחסית יקר - 35 יואן לאדם ללילה (אחרי התמקחות ירדנו ל-30) - אבל המקום נחמד מאוד, עם חדרים נעימים ונקיים, והמקלחת הטובה ביותר בארץ סין. בונוס נוסף הוא שבעל הבית החביב מחלק מטריות ענק למטיילים האמיצים היוצאים בגשם. שימו לב שברחוב הראשי של הכפר הוסטל נוסף עם אותו השם - האופציה הזולה בכפר - 20 יואן לאדם ללילה, בחדר ששמענו שהוא די מגעיל.
כדי להבין מה אפשר לעשות באזור (מלבד טיול סוסים, שכולם ינסו למכור לכם), קנינו מפה סכמטית מבעלת ה-Black Tent Cafe - ב-10 יואן. אפשר לקפוץ לשם כדי לשמוע על אפשרויות (אפשרויות ליציאה עם מדריך שלהם, כמובן) - כדאי גם להיעזר ב-Google Maps לפני היציאה.

טיול יום למעוק Namo

זהו טיול יום נחמד היוצא מהכפר לנגמוסי, עובר באחד משני המנזרים בכפר, ומגיע למעוק יפה של סלעים אפורים מחודדים בתוך נוף הגבעות המוריקות של הרמה הטיבטית. הטיול קצר - כארבע שעות הלוך וחזור לכפר. הטיול מתחיל מאחורי המנזר הסצ'ואני בכפר (יש מנזר אחד בצד של סצ'ואן, ומנזר אחד בצד של גאנסו, וכך מבדילים בינהם - השמות האמיתיים די דומים. כשמגיעים אל הכפר המנזר הסצ'ואני נמצא בעומק השכונה שמשמאל לרחוב הראשי, ומנזר גאנסו מעל צד ימין של הכביש). הכניסה למנזר עולה 20 יואן לאדם, אולם מכיוון שכיוונו ישירות למעוק, עקפנו אותו ואת נקודת התשלום.
יצאנו מהגסטהאוס, ועלינו דרומה ברחוב שלו, מצויידים במטריות מפני הגשם הקל שירד (אותו הרחוב עליו נמצא ה-Black Tent Cafe). פנינו ימינה לפני הביתנים המאורכים עם הגג האדום. המשכנו ברחוב שממשיך למקבץ בתים, ועברנו את הגדר בצד השמאלי, אחרי הביתנים, אל שטח דשא. מכאן חתכנו על פי העין לפתח המעוק - שניתן לראות אותו אחרי כל קומפלקס המנזר.
כשמגיעים לפתח המעוק, השביל עובר בצמוד ודרך הנחל הקטן הזורם בו. בצדדים מקדשים בתוך ומחוץ למערות - נחמד לראות טקס כאן אם מתקיים. לאחר הליכה קצרה המעוק נפתח - לקניון רחב יותר של גבעות מדושאות, וצוקים אפורים מחודדים. מכאן פשוט נצמדנו לערוץ המרכזי, והמשכנו ללכת מעלה כשעה וחצי. הנוף השתפר יחד עם מזג האוויר ככל שהתקדמנו, והאווירה במקום מיוחדת. ראינו הרבה חיות בשיטוט שלנו - ארנבת, מרמיטה, ועוף גדול ושחור, עם זנב ענק ופרצוף אדום.
בשלב מסוים, כשהחלטנו שנמאס לנו, חזרנו על עקבותנו, דרך המנזר שהיה מיוחד, חזרה אל הכפר.

טיול למקור נהר הדרקון הלבן - יום ראשון

לאחר שהכרנו מעט את האזור, יצאנו לטיול של יומיים ממערב לכפר. הצטיידנו באוכל במכולות של הכפר, ויצאנו עם אוהל. יצאנו בכיוון מקום שנקרא מקור נהר הדרקון הלבן - הנהר החוצה את לנגמוסי, ומהווה הגבול בין סצ'ואן לגאנסו. על פי הלונלי פלנט, סינים רבים הולכים למקורו הקדוש - לא ראינו אותם.
המשכנו מערבה בכביש הראשי של הכפר. יצאנו ממנו, והמשכנו ללכת בדרך העפר שהולכת בעמק, במקביל לנהר. לאחר כשעה וחצי הליכה, הגענו לבריכת מים גדולה ויפה הנמצאת על השביל, ומעט אחרי השביל עובר מעל ומשמאל לפיצול נחלים גדול, מתחת לצוק מרשים. על פי המפה - זהו מקור הנהר. כאן המשכנו לעלות בנחל השמאלי, כשהשביל הופך לצר - לאופנועים והולכי רגל בלבד. העלייה בשלב זה הופכת תלולה יותר. המשכנו לעלות עד שהגענו לפס, בו היה מאהל קטן של טיבטים מתחת לצוק קטן (בעונה זו הם יוצאים לאסוף פטריות שנראות כמו זחל, אותן הם מוכרים לסינים למטרות רפואה במלאן כסף). מהפס ירדנו לצד השני, למאהל גדול יותר.
במאהל הזה העברנו את הלילה - הקמנו את האוהל שלנו בין האוהלים האחרים - שלהפתעתנו היו שייכים לסינים מוסלמים, ולא לטיבטים. הסינים היו נחמדים מאוד, הזמינו אותנו לתה, מילאו לנו מים רתוחים לשתייה, ואף הזמינו אותנו לארוחה - אבל כבר אכלנו מהאוכל שלנו.

טיול למקור נהר הדרקון הלבן - יום שני

קמנו לבוקר מלא ערפל. חיכינו שהעננים יתפזרו, אך כשראינו שזה לא קורה, יצאנו לדרך. הקפנו את הגבעה שלמרגלותיה ישנו, ושהייתה מצפון לנו - עקבנו אחרי סימני האופנועים של הנוודים הסינים. מאחורי הגבעה התחברנו לנחלון שיורד מהרמה עליה היינו, לעמק גדול ורחב מתחתינו. גברת Black Tent קראה לו עמק הפרחים כשניסתה לשכנע אותנו לצאת עם מדריך שלה לטרק - כינוי שהתברר כשקרי. באופן כללי הנוף בצד הזה היה פחות מרשים מהצד בו הלכנו ביום הקודם, רושם שהתגבר בשל היום המעונן והאפרורי.
לאחר כחצי שעה מצאנו את עצמנו בתחתית העמק, אותו ביתרו ערוצונים רבים מלאים בבוץ. תפסנו אזימוט לכיוון מזרח, במטרה להתחבר לדרך העפר המקיפה את העמק (שהייתה מסומנת במפה), ולהמשיך ל-Eagle Mountain, וממנו לחזור חזרה ללנגמוסי.
לאחר שעת הליכה הגענו לדרך העפר. אם היינו ממשיכים ימינה, היינו מגיעים לפס שנמצא בצדו השני של פיצול הנחלים עם הצוק שהיינו בו יום קודם. בדיעבד התברר לנו כי היינו צריכים להמשיך לכיוון זה, להיצמד לצד צפון, והיינו מגיעים להר העיטים המדובר. מכיוון שהמפה הסכמטית לא הייתה ברורה עד כדי כך, לא הבנו זאת, ופנינו שמאלה על דרך העפר, במטרה לרדת ממנה מעט צפונה משם, ולנסות לחתוך מזרחה על הרכס לכיוון ההר ולנגמוסי.
שעתיים שלמות ניסינו למצוא את דרכנו בצורה זו, כשגדרות, צוקים וכלבים טיבטיים אכזריים מחזירים אותנו לדרך העפר בכל פעם, מתוסכלים יותר עם כל ניסיון. בשלב זה, כדי להוסיף תסכול על בלבול, התחיל לרדת גשם, שהלך והתחזק. התייעצות עם המפה (המדהימה) הובילה אותנו למסקנה שהגיע הזמן לחתוך. המשכנו עם דרך העפר המקיפה את העמק עד לכביש הראשי.
די מהר תפסנו טרמפ עם סיני נחמד, שהסיע אותנו לצומת לנגמוסי, ומשם המשכנו בטרמפ חזרה לכפר - רטובים ושמחים לחזור. מזל שהמקלחת הטובה ביותר בסין חיכתה לנו.

טיפים

• כלבים הם מטרד באיזור (כמו במערב סין בכלל). מומלץ להצטייד במקלות הליכה גם להגנה עצמית מפניהם, ולא להסס לזרוק אבנים. כדאי לשקול להתחסן נגד כלבת בארץ - ברצינות, אנחנו כמעט ננשכנו, ופגשנו מטיילת שננשכה והייתה צריכה להגיע בדחיפות לעיר
• כדאי להביא ציוד נגד גשם - בעונה בה טיילנו היו כמה ימי גשם. הגשם לרוב חלש ומאפשר טיול עם מעיל גשם וכיסוי נגד גשם לתיק. לעתים רחוקות יותר הוא חזק ומבאס. מטרייה עוזרת, גם אם לא לדימוי העצמי.
• אם ישנים באוהל כדאי להביא אמצעים לטיהור מים. אם לא אין צורך - בכל הגסטהאוסים והבתים ישנם מים רתוחים שאפשר למלא ולשתות. אנחנו היינו קצרים בכדורי טיהור, אז הסתמכנו על הנוודים הנחמדים שהנחנו שנפגוש.
• גם אם הנוף נראה פחות דרמטי בתמונות (והוא אכן כזה) עדיין יפה באזור לנגמוסי, ובעיקר האווירה מאוד מיוחדת - לכן מומלץ בכל זאת.