טרק סובב מנסלו

הקדמה

• מנסלו הוא ההר השמיני בגובהו בעולם, ההר מתנשא לגובה של 8163 מטר. בגדול הטרק מקיף את פסגת המנסלו ואת ההרים הגבוהים שצמודים אליו. הנקודה הגבוהה בטרק היא במעבר בLarke Pass בגובה של 5136 מטר.
• אורך המסלול תלוי בקצב ההליכה. אנחנו מיהרנו, ולקח לנו 11 יום כולל נסיעות לקטמנדו וחזרה. אנחנו ממליצים לקחת את הזמן ולתת לפחות 14 ימים לטרק כדי לנוח מספיק בגבהים.
• בגדול הטופוגרפיה של הטרק מאוד פשוטה. עולים לאורך נהר הבורי גנדקי עד מעבר ההרים (הפס) ומשם יורדים עם אחד מהיובלים של נהר Marshyangdi עד שהוא מתחבר בדאראפני (Daharapani) לנהר עצמו. משם יורדים לאורך הנהר עד העיירה בסי סהר.
• לאיזור מנסלו יש ארגון שנקרא Mansalu Area Conservation Project או בקיצור MACP שהוא בעצם "החברה להגנת הטבע" של האיזור. הארגון דואג לשמור על האיזור ולפתח אותו מבחינה תיירותית ותשתיתית. בפועל זה אומר שהם גובים כסף בשביל פרמיטים מהתיירים ומשתמשים בו גם כדי לסלול שבילים בכפרים ולפתח תחנות חשמל הידרואלקטריות ועוד..
• המסלול עובר גם בשמורת המנסלו וגם בשמורת האנפורנה. כדי לעשות את המסלול המלא יש להוציא שני פרמיטים למנסלו ועוד פרמיט נוסף לשמורת האנפורנה. הפרמיטים לכניסה לשמורות מנסלו ואנפורנה עולים 2000 רופי כל אחד (20$). בנוסף צריך לשלם 10$ לכל יום שנמצאים בתוך שמורת המנסלו עצמה. כדי להוציא את הפרמיט הזה חייבים לשלם לפחות על 8 ימים בתוך השמורה כלומר לפחות 80$ לראש. את הפרמיטים קונים דרך סוכניות הטיולים בטאמל.
• בטרק חייבים לקחת מדריך וחייבים להיות לפחות שני אנשים, זה אומר שאי אפשר לעשות את הטרק לבד. גם לא לבד עם מדריך. אפשר למצוא מדריך דרך אחת מהסוכנויות בטמאל. בגלל שהמסלול פחות מטוייל ופחות מוכר כדאי לוודא מראש שהמדריך יודע את הדרך ומכיר טוב את המסלול.

• אנחנו לקחנו מדריך שקבוצה של ישראלים טיילה איתו לפנינו והמליצה לנו עליו. קוראים לו ארג'ון (Arjun). אנחנו נהנו ממנו מאוד, נפאלי קלאסי, מכיר טוב מאוד את הדרך, מצא לנו מקומות טובים לישון, עזר לנו במה שצריך ובגדול היה מעולה. המדריך שלקחנו היה גם פורטר וסחב לנו תיק של בערך 20 קילו במשך כל הטיול. שילמנו לו 18$ ליום. לסיכום – ממליצים לקחת אותו. המייל שלו הוא: kattel.arjun@gmail.com
אם תרצו לשמוע עוד דברים טובים על ארג'ון אפשר
• כדאי להגיע מוקדם לכפרים שישנים בהם, כדי למצוא חדרים בגסטהאוסים או המלונות הטובים בכפר. כדאי להגיע ולבדוק כמה מלונות בכפר שהחלטתם לישון בו ולבחור את הטוב ביותר בשבילכם, יש הבדלים גדולים באיכות כשהמחירים בדרך כלל דומים.
• הזמנים שכתובים בסיפור הדרך הם זמנים ברוטו. בכל יום עשינו לפחות שתי עצירות לארוחת בוקר (חצי שעה) וארוחת צהרים (שעה פלוס מינוס). חוץ מההפסקות הגדולות עצרנו מדי פעם גם לשתות ולצלם כמובן.
• אם תרצו לקצר את הטרק, יש אפשרות לקחת ג'יפ מארוגט באזר עד סוטי קולה מה שיחסוך לכם בערך 4 שעות הליכה. מכאן הדרך היא להולכי רגל וחמורים. בסוף הטרק, כשמגיעים לדראפאני מתחברים לטרק האנפורנה. כאן הדרך היא כבר דרך ג'יפים, ואם רוצים במקום ללכת אפשר לקחת ג'יפ עד בסי סהר. המחיר משתנה, ותלוי מאוד במיקוח.
• אנחנו אבא(47) ובן (20) יצאנו לטרק בנובמבר 2013. אנחנו בכושר בינוני, אבל למרות הגיל זה לא הטיול הראשון שלנו...
• לשאלות נוספות אפשר לפנות אלינו בתגובות לסיפור הדרך, נשמח לעזור בכל מה שנוכל.

יום 1 - קטמנדו – ארוגט בזאר – ארקט בזאר. (ההגעה לטרק והתחילת ההלי

הגעה לטרק אנחנו לקחנו אוטובוס מקומי מקטמנדו לארוגט באזר. לנו ולמדריך ביחד העלות הייתה 1100 רופי. האוטובוס היה אמור לצאת ב5 וחצי, איחר ברבע שעה (בכל זאת שעון נפאל...) ויצא לדרך. הנסיעה לקחה 8 שעות. 4 שעות נסיעה יחסית סבירה בכביש אספלט עד תהדין בסי, ומשם עוד 4 שעות בדרך עפר מאובקת עד לארוגט. בחצי השני של הדרך אוכלים הרבה אבק, כדאי להביא איזה משהו לנשום דרכו שיסנן את האבק.
הנסיעה באוטובוס מקומי היא חוויתית משהו, יושבים בצפיפות, חבילות גדולות במעברים ועל גג האוטובוס, הנאפלים עומדים במעברים של האוטובוס, בחלק האחרון של הדרך אפילו יושבים נוסעים על הגג. תוך כדי הנסיעה מחזיקים חזק כדי לא לדפוק את הראש והברכיים.
הגענו לארוגט בסביבות השעה 2 בצהרים. פה התחלנו את שלב ה"הליכה" של הטרק. מתחילים בכפר, חוצים את הגשר לצד השני ומתחילים ללכת לאורך הנהר. באמצע הכפר יש נקודת ביקורת לפרמיטים. המדריך שלכם אמור לדעת עליה ולטפל בעניין בעצמו. בכפר יש בית מרקחת ומכולות קטנות. מכאן הולכים על שביל ג'יפים מישורי לצד הנהר. אחרי שעתיים מגיעים לנחל קטן שצריך לחצות שממש אחריו נמצא הכפר ארקט באזר. יש כמה גסטהאוסים בכפר ולא חסר מקום לישון.

יום 2 – ארקט בזאר – מצ'וקולה

יום ארוך, הלכנו כ8-9 שעות ועברנו במספר כפרים. הדרך עולה ויורדת חליפות וקשה להליכה. מהכפר סוטי קולה כב אין דרך שרכב מסוגל לעבור ומכאן השביל הוא להולכי רגל וחמורים בלבד. בתחילת היום פגשנו קבוצה של מהנדסים קוראנים שבאו לעשות סקר שטח לפני בניית תחנת כח הידרו-אלקרטית על הנהר. בכפר Labubashi פגשנו מורה שיושבת מחוץ לבית הספר ואוספת תרומות. לפי הרשימה שהייתה לא עבר שם אף ישראלי לפנינו. (או שאף ישראלי לא תרם [: ).
בסוף היום עצרנו בMochakola, הכניסה לכפר נראית מטופחת ויש שם שני גסטהאוסים חדשים. בכפר יש בית מרקחת מרשים. מפעילה אותו בחורה שלמדה 3 שנים באוניורסיטה של קטמדנו. אין מה לצפות לרופא כמו בארץ, אבל בשביל דברים בסייסים היא יכולה לעזור.

יום 3 – מצ'וקולה – ג'גט.

8 שעות הליכה. ההליכה היום קלה יותר מאתמול, הנוף יפה אבל עדיין לא הרים גבוהים ומושלגים. הולכים לאורך נחל שגדותיו תלולות ומיוערות ומדי פעם חוצים יובלים על גשרים תלויים. מדי פעם מפלים גבוהים ומרשימים נופלים בכמה מדרגות אל הנחל. בדרך ראינו אנשים בונים בתים, כשהכל נעשה בידיים, החל מחטיבת העצים בגרזן, ניסור העצים במסור ידני, ובניית הקירות מאבנים ללא מלט. גם העבודות החקלאיות באיזור גם הן כמו לפני 2000 שנה, החריש בעזרת שוורים ומחרשות עץ, קציר במגל וכו'...
לפני ג'גט מטפסים מצד ימין של הנחל, ואז הנחל נפתח ויש נוף יפה.
בג'גט יש מלונות במישור שלפני הכפר עצמו, שווה לנסות. בכפר עצמו יש שני מלונות, אחד טוב ואחד פחות טוב. הכפר עצמו יפה,
וקטן. ביציאה מהכפר יש נקודת ביקורת לפרמיטים. קרוב ליציאה מהכפר יש שתי מכולות - קנינו קצת ביצים ונרות לשבת .

בשבת נשארנו לנח בכפר. הלכנו לראות את התחנה ההידרו אלקרטית שנמצאת במפל של אחד היובלים של הבורי קרוב לכפר. מומלץ מאוד! כשחזרנו מהטיול שמענו קולות של שירים וראינו את כל בני הכפר בכנסייה הקטנה יושבים ושרים בסוג של תפילה כלשהי.

יום 4 – ג'גט – דנג

8 שעות הליכה.
יצאנו מג'גט אחרי הרישום בנקודת הבדיקה של הפרמיטים שהיא גם הכניסה לשמורת מנסלו. ההליכה קלה יותר מבימים הקודמים. בדרך עוברים בפילים (Philim), כפר קטן אבל יחסית מרכזי על גבעה בצידו המזרחי של הנהר. הטיפוס לכפר קצר אבל תלול! בכפר יש נקודות ביקורת נוספת לפרמיטים. משם השביל ממשיך לעלות עם הנחל עד לפיצול נחלים גדול (הפיצול מסומן במפה שציירנו כאן באתר) שהוא גם הפניה לכיוון עמק צום. אנחנו לוקחים את המזלג השמאלי וממשיכים לקראת הכפר הבא - דנג.
בדנג יש שני מלונות, הראשון בכניסה לכפר והשני ביציאה. מומלץ מאוד להגיע מוקדם ולתפוס חדר במלון הראשון, בשני היחס לא נחמד, החדרים לא חדרים ובקיצור – לא מומלץ.

יום 6 – נמרונג –סמגון

8 שעות הליכה
קמנו לנוף של הרים מושלגים והתחלנו ללכת. הדרך ממשיכה לטפס ולראשונה חוצים את קו ה2000 ומתחילים להרגיש את הקור. היעד שלנו היום הוא הכפר Namrung בגובה 2660. במהלך היום פגשנו מטיילים שהלכו בכיוון ההפוך, כששאלנו אותם לאן הם הולכים תשובם הייתה שגם הם תכננו את הטרק כמונו אלא שמעבר הLarke Pass היה חסום בגלל סופת שלגים. בגלל שלא ידוע כמה זמן המעבר יהיה סגור הם חוזרים באותה דרך שבאו. קצת נבהלנו כיון שהדרך הלוך אמורה לקחת 7 ימי הליכה עד המעבר, והמשמעות עבורינו היא שאם נגיע והמעבר יהיה סגור לא נספיק להגיע לטיסה חזרה הביתה. החלטנו להמשיך עד סמגון, (Samagon) העיירה המרכזית לפני הפס שבה יש אינטרנט וששם נוכל לבדוק את מזג האוויר וגם לשמוע אם הפס עביר או לא.
כלקח מארועי אתמול (החדרון/מלונה שבו ישנו) שלחנו את ארג'ון (המדריך שלנו) למצוא לנו מלון - מה שהסתבר כהחלטה נבונה. ישנו באותו לילה במלון עם חדרי עץ יפים (הכל יחסי כמובן) ועם נוף מדהים. אחרי שהתארגנו קצת ירדנו לdining room של המלון, אכלנו ושוחחנו קצת עם מטיילים נוספים. באותו ערב התחלנו לקחת את הכדורים נגד מחלת הגבהים.

יום 5 – דנג – נמרונג

8 שעות הליכה
קמנו לנוף של הרים מושלגים והתחלנו ללכת. הדרך ממשיכה לטפס ולראשונה חוצים את קו ה2000 ומתחילים להרגיש את הקור. היעד שלנו היום הוא הכפר Namrung בגובה 2660. במהלך היום פגשנו מטיילים שהלכו בכיוון ההפוך, כששאלנו אותם לאן הם הולכים תשובם הייתה שגם הם תכננו את הטרק כמונו אלא שמעבר הLarke Pass היה חסום בגלל סופת שלגים. בגלל שלא ידוע כמה זמן המעבר יהיה סגור הם חוזרים באותה דרך שבאו. קצת נבהלנו כיון שהדרך הלוך אמורה לקחת 7 ימי הליכה עד המעבר, והמשמעות עבורינו היא שאם נגיע והמעבר יהיה סגור לא נספיק להגיע לטיסה חזרה הביתה. החלטנו להמשיך עד סמגון, (Samagon) העיירה המרכזית לפני הפס שבה יש אינטרנט וששם נוכל לבדוק את מזג האוויר וגם לשמוע אם הפס עביר או לא.
כלקח מארועי אתמול (החדרון/מלונה שבו ישנו) שלחנו את ארג'ון (המדריך שלנו) למצוא לנו מלון - מה שהסתבר כהחלטה נבונה. ישנו באותו לילה במלון עם חדרי עץ יפים (הכל יחסי כמובן) ועם נוף מדהים. אחרי שהתארגנו קצת ירדנו לdining room של המלון, אכלנו ושוחחנו קצת עם מטיילים נוספים. באותו ערב התחלנו לקחת את הכדורים נגד מחלת הגבהים. לעוד פרטים על כדורים נגד מחלת גבהים כדאי להסתכל בטיפים מלטה

יום 7 – סמגון סמדו

3 שעות הליכה.
עליה מתונה מאוד בעמק של סמגון לאורך הבורי גנדקי שכבר מזרים הרבה פחות מים ונראה פחות כמו נהר ויותר כמו יובל קטן. בדרך רואים עדרי יאקים ונופים מדהימים. אחרי שעתיים כבר רואים את הכפר סמדו. קצת לפניו חוצים את הנחל על גשר עץ, ומשם יש עליה של כחצי שעה עד לכפר סמדו. אנחנו קרובים לקו שכבר אין בו צמחייה יותר, וכאן נשארו רק הקוצים והשיחים הקטנים שצמודים לקרקע. הגענו לסמדו והתמקמנו באחד הגסטהאוסים, לא נראה שיש הרבה הבדל בין הגסטהאוסים כאן. בגלל שההליכה היום הייתה קצרה אנחנו רואים הרבה קבוצות של אירופאים שמנצלים את הזמן והשמש הטובה כדי... להשתזף!
אחרי מנוחה קצרה וארוחת צהרים יצאנו לטפס לתצפית מעל הכפר בגובה 4000+. מהתצפית נשקפת המשך הדרך לכיוון Larke Pass וגם הדרך המובילה לטיבט. בסביבות השעה 15:30 כשהשמש מתחילה לרדת מעבר להרים הטמפרטורה מתחילה לצנח במהירות ואנחנו חוזרים לכפר. הלילות כבר קרים מאוד. העברנו את הלילה בשינה עם רוב הבגדים עלינו בתוך שקי השינה עם שקיות חימום.
יש בכפר אפשרות להתחבר לWIFI, כדאי לחפש ליד בית הספר של הכפר.

יום 8 – סמדו – דראמסלה

יום קצר של 3-4 שעות הליכה, תלוי בקצב. מסמדו עולים לאט לאט מערבה לכיוון הפס. ההליכה קשה עם התיק על הגב והמחסור בחמצן מורגש מאוד. הנוף מדהים, בתקופה בה אנחנו טיילנו זה היום בו עברנו את קו השלג. אחרי כ3 שעות הליכה מגיעים לדראמסלה. המקום אינו כפר מגורים אלא בסיס יציאה למעבר הפס שמאויש רק לצורך תיירותי. אפשר לישון או בבקתות או באוהלים. תלוי מתי מגיעים ואם יש מקום. אנחנו ישנו באוהל, היה סביר יחסית לגובה. חובה להתלבש חם! השמיכות עלו לנו באותו ערב 200 רופי לכל אחת. ישנו עם 3 שכבות בגדים, מעיל, שמיכה נפלית ושקיות חימום. והיה קר!
שכבנו לישון בשעה מוקדמת כדי לקום מוקדם למחרת - היום הגדול!

יום 9 – דראמסלה – בימתנג

היום הגדול הגיע. התחלנו לצעוד בסביבות השעה 4 כשחושך בחוץ וקור אימים. עולים בשביל צר לכיוון הפס. אנחנו צועדים לאור הירח הכמעט מלא שמשתקף בשלג שמסביב. אמנם לילה עכשיו אבל רואים מצויין. מימין ומשמאל שלג עמוק ולכן חייבים להקפיד ללכת על השביל שכבר כבשו אחרים. אחרי שעתיים וחצי כבר יש אור ומגיעים לבקתה קטנה שמשמשת בסיס יציאה למטפסים על הLarke Peak. מפה נשארה עוד שעת הליכה אחת. ממש לפני הפס יש עמק ובו שני אגמים קפואים. הפס עצמו מסומן בדגלי תפילה צבעוניים ומחולק לשני חלקים, שמפרידה ביניהם הליכה של כמה דקות. העליה אל הפס לא תלולה אבל קשה מאוד. המשקל על הגב, החוסר בחמצן, הנפילות בשלג והקור משפיעים מאוד והופכים את ההליכה למאתגרת. כשמגיעים לפס ההרגשה נפלאה! מכל חלק של הפס רואים נוף בכיון שונה.
מכאן מתחילה ירידה תלולה ומחליקה, כדאי להגיע לכאן כמה שיותר מוקדם לפני שהשמש ממיסה את השלג והקרח. בערך שעה של ירידה תלולה ומכאן עוד כשעה וחצי של הליכה בירידה מתונה עד לכפר בימתנג. כבר מרחוק רואים לפני הכפר מבנים חדשים עם גגות כחולים. זהו מלון חדש שנפתח ב2013 והוא ברמה גבוהה יותר משאר המלונות שראינו עד עכשיו. שירותים בתוך החדר (בול קליעה, לא להגזים), דיינינג רום מחומם, חדרים מרווחים יחסית ועוד. מומלץ בחום. אנחנו הגענו לכפר בסביבות השעה 12.

יום 10 - בימתנג – דראפאני

יום ארוך של כ 9 שעות הליכה.
אחרי שנחנו בשבת בבמיתנג אנחנו מתחילים לרדת בתלילות. היעד שלנו להיום הוא דאראפאני, נקודת החיבור עם טרק האנפורנה המפורסם. השביל יורד מבימתנג ומהר מאוד הנוף משתנה מקרחונים ופסגות מושלגות ליערות של עצי רונדרון. אומרים שבאפריל הפריחה של העצים האלו אדומה ומרהיבה, אנחנו ראינו הרבה ירוק..
במהלך היום עוברים בכמה כפרים, ומרגישים את הקירבה לטרק האנפורנה שהוא הרבה יותר מטוייל. הגסטהאוסים נראים יותר מודרנים ובכל מקום רואים שבונים עוד ועוד בתי הארחה.
לקראת ערב חוצים על גשר תלוי ארו בפעם האחרונה את הנהר שבערוצו הלכנו היום ומגיעים לדארפאני. הגענו והתמקמנו באחד מהמלונות הרבים שיש בכפר.

יום 11 – דראפאני – בסי סהר – קטמנדו

כשהגענו לדראפאני שמענו מהמקומיים שבגלל הבחירות שמתקיימות בנפאל יש בלאגן גדול בכל רחבי המדינה, הכבישים סגורים ובלתי אפשרי להגיע חזרה לקטמנדו. החלטנו לנסות ולסיים את הטרק בנסיעה בג'יפ אל בסי סהר כדי שלא נפספס את הטיסה חזרה הביתה, (נקודת הסיום של הטרק, ונקודת ההתחלה של טרק האנפורנה) ולא ללכת ברגל.
אחרי שקמנו ואכלנו ארוחת בוקר יצאנו להסתובב בכפר כדי לחפש ג'יפ שייקח אותנו לבסי סהר. אחרי בערך שעה של חיפושים והתמקחויות מצאנו את עצמנו מצטופפים עם עוד 6 מטיילים רוסים וכמה נאפלים על הגג בגי'פ לבסי סהר.
הדרך עכשיו היא דרך ג'יפים, ללכת אותה ברגל נראה קצת חסר טעם לעומת הדרכים שעברנו עד עכשיו. הנופים עדיין מדהימים למרות שכאן הטבע קצת פגוע מנגיעות האדם.
אחרי כמה שעות נסיעה הגענו לבסי סהר. משם לקחנו מיניבוס בעלות של 1000 רופי לאדם לקטמנדו.
כמה קילומטרים לפני קטמנדו נעצרנו במחסום של הצבא הנפאלי. אחרי שהצטברו מספר רכבים יצאנו בשיירה מאובטחת אל תוך קטמנדו.
הגענו לקטמנדו, נפרדנו מארג'ון (כמובן שנתנו לו טיפ נדיב על השירות המסור) וסיימנו (לצערנו) את הטרק.

טיפים

• מבנה הטרק הוא כזה שהעליה אל הפס לוקחת את רוב הימים והירידה ממנו מהירה מאוד. לנו לקח מהפס עד קטמנדו 3 ימים בסך הכל. לכן כדאי מאוד לבדוק את התחזית ולראות אם הפס סגור או פתוח.
• בעניין הגסטהאוסים - רוב בעלי הגסטהאוסים מניחים שאם אתם ישנים אצלם אתם גם אוכלים אצלם ארוחת ערב, כשבעצם המחיר של החדר נמוך והאוכל (יחסית, זה עדיין גרושים) גבוהה. לכן קחו בחשבון שאן לא תבואו בעצמכם לארכול ארוחת ערב בעלי הגסטהאוס יציקו לכם עד שתבואו לאכול.
• אוכל בטרק - אנחנו התבססנו על 3 ארוחות ביום. בבוקר קפה ועוגיות מהבית, בצהרים בישלנו (חמים וטעים/פתיתים/תפוחי אדמה/ביצים) ובערב אכלנו בגסט האוס. ברוב המקומות אפשר לקנות ביצים ותפוחי אדמה לקחת לדרך. בשונה מזה - ירקות הם מצרך ממש נדיר בהרים, וגם כשיש הם לא ממש עושים חשק לאכול.
• לגבי הליכה בגבהים - אנחנו לקחנו כדורים נגד מחלת גבהים שקנינו בארץ. כדור פעמיים ביום מהיום בו חצינו את קו ה2000. הכדורים יעילים אבל גורמים לתופעות לואי מאוד לא נעימות. ההמלצה שלנו היא לא להשתמש בדורים אלא לעלות לגבהים בהדרגה!
• כדאי מאוד להביא שפתון/וזלין בשביל למרוח על השתפיים. בגבהים השפתיים מתייבשות מהר מאוד ורק שפתון או וזזלין יצילו אתכם מזה.