שלושה שבועות בנמיביה ובדרום אפריקה

רקע

אחרי זמן רב בו הרהרנו על טיול באפריקה, היה לנו ברור שהיעד הראשון חייב להיות נמיביה. חלמנו על דיונות, ראמים, ומרחבים אינסופיים שאפשר לטייל בהם באופן עצמאי, והיינו סקרנים להכיר קצת מקרוב את מצב העניינים בקצה הדרומי של היבשת. החלטנו על הטיול ממש ברגע האחרון, כך שהתכנון הושפע מאילוצי תקציב ומקום (הטיסות כבר היו יקרות יותר, כמעט לא היו רכבים, לא הזמנו מקום בשמורות מראש וכו׳). המחיר של האפשרות לטייל באופן עצמאי יחסית הוא שעות ארוכות מאוד של נהיגה ברכב, כי לצערנו לא רלוונטי כל כך לטייל כאן בלי רכב צמוד. מזג האוויר החם והמרחקים גם כמעט לא מזמנים אפשרויות להליכות רגליות ארוכות. די חששנו מניוון של שעות ארוכות ברכב, ובעצם מכל הקונספט של טיול שעובר ברובו בתוך קופסה על גלגלים, אבל בדיעבד נהנו מאוד גם מסוג הטיול הזה.
נמיביה ענקית, יש בה הרבה מה לראות, וכדאי להשקיע הרבה זמן בכל מקום ולא לרוץ. זה אומר שבטיול של 20 ימים צריך לקבל הרבה החלטות קשות ולוותר על איזורים שנחשבים אתרי חובה. בגדול, יש שני איזורים שדילגנו עליהם לחלוטין ונחשבים מומלצים. הראשון הוא ה- Fish river canyon בדרום, והשני הוא צפון נמיביה ואיזור Kaokoland, בה פוגשים את בני ההימבה במפגש מעת מדי תיירותי ומלאכותי כנראה (אבל לא היינו אז אולי הרושם שלנו מוטעה). ב- Fish river canyon אפשר לעשות טיול רגלי של חמישה ימים, אבל לא בחודשי הקיץ ונדרש להזמין מקום מראש. מותר לטייל בזוג ומעלה. יש בנמיביה מקומות נוספים עם טרקים מסומנים, אבל גם אליהם לא מומלץ לצאת בעונה החמה.

את עיקר סיפור הדרך נקדיש לנמיביה. דרום אפריקה הייתה בעיקר נקודת מעבר ועשינו בה רק את חמשת הימים הראשונים של הטיול.

ויזה לנמיביה

מחזיקי דרכון ישראלי צריכים להוציא ויזה לנמיביה מראש. אפשר לעשות את זה במדינות הסמוכות (לא ניסינו) ואפשר לעשות את זה בארץ. בארץ מטפלת בזה אישה בשם ג׳יל שנמצאת בעתלית, שהיא מהנציגות של נמיביה בישראל. הוויזה תקפה לכניסה אחת (אפשר להוציא כמה מראש ולשלם על כל אחת בנפרד) ותקפה ל- 90 יום בדר״כ. לוקח שבוע לקבל אותה אלא אם מבקשים נוהל מזורז וזה עולה קצת יותר. מחיר הויזה 65$ לאדם.
מתבקשים להציג כרטיסי טיסה, ותכנון מדויק של השהיה במדינה כולל הזמנת מלונות וכו׳. אנחנו הוצאנו את הוויזה בהתראה קצרה ולפני שהתחלנו לתכנן, ואחרי קצת ויכוחים וגמישות של ג׳יל זה הסתדר.

פרטי התקשרות עם ג׳ל - meshigan@hotmail.com או במספר- 052-6122582

טיסה לנמיביה

כשאנחנו הזמנו טיסות היו שתי דרכים עיקריות להגיע לנמיביה - מגרמניה ומדרום אפריקה. היום כבר יש חברות תעופה נוספות שמוציאות טיסות, כולל Ethiopian airlines עם טיסות ישירות מאדיס אבבא, וזו הדרך הכי קלה וזולה כנראה להגיע מהארץ.
אנחנו טסנו מתל אביב לאדיס, עשינו לילה באדיס אבבא (היה ממש כיף!!) ואז המשכנו ליוהנסבורג. באתיופיה קיבלנו מלון מפנק בחינם מחברת התעופה, ויצאנו לאכול אינג׳ארה בעיר. הטיסות עלו קצת פחות מ- 700$ לאדם.

מחירים ועלויות

הטיול בנמיביה לא זול, כשהמרכיב העיקרי הוא רכב (אין תחבורה ציבורית מספקת). המחיה לא יקרה - הסופרים זולים מאוד, לינה בקמפים עולה סביב 100 ראנד לאדם ובחדרים זולים סביב ה- 500 ראנד. פרמיטים לשמורות נעים סביב ה- 50 ראנד ליום לאדם. הדלק זול מאוד גם כן ועולה 10 ראנד לליטר (בנזין או דיזל). מצורף גרף עלויות שלנו.
הטיול כולו עלה לנו 2100$ לאדם.

השכרת רכב - איזה רכב לבחור וטיפים לנהיגה

נמיביה היא מדינה שנוהגים בה הרבה. רוב הכבישים הם בעצם שבילי עפר ברמות שונות.

לגבי בחירת הרכב - ישנן שלוש אופציות עיקריות: SUV, ג׳יפ או טנדר ורכב פרטי. ה- SUV הם היקרים ביותר והם מתאימים למי שרוצה נסיעה נוחה על שבילי עפר ורכב עם עבירות מסוימת ויכולות 4*4 בסיסיות. האופציה השניה היא ג׳יפ או טנדר, והיא מתאימה למטיילים עם הרבה ציוד, מטיילים שיוצאים לטיולי שטח רציניים או מטיילים שרוצים להרגיש מעט יותר בטוח בנהיגה על שבילי העפר. רכב פרטי היא האופציה הזולה ביותר (חצי ממחיר טנדר פשוט). רובם המכריע של המטיילים בוחר בטנדר 4*4 עם אוהל על הגג. זה נראה מגניב ומצטלם טוב אבל מיותר לחלוטין. ברוב איזורי הטיול הפופולאריים אין צורך ברכב עם עבירות גבוהה ובנקודות שיש צורך יש שאטלים בזול. לרכבים הגבוהים יש גם חסרון בולט בכך שהם מתהפכים בקלות בנסיעה מהירה על שבילי עפר, וזה קורה כאן המון.
לגבי ביטוח - כל החברות מציעות ביטוחים ברמות שונות. מעבר לביטוח הבסיסי ניתן לבחור ביטוח על צמיגים ושמשות, וניתן לשלם יותר כדי להפחית מההשתתפות העצמית במקרה של תאונה או גניבה. אנחנו בחרנו בביטוח הבסיסי ללא תוספות. זה כמובן הימור כי מספיק לאבד צמיג אחד כדי שההחלטה לוותר על ביטוח צמיגים תהיה טעות.
אנחנו שכרנו טנדר 4*4 ללא ציוד נוסף. בחרנו ברכב 4*4 כי לא תכננו כמעט כלום מראש ולא רצינו להיות מוגבלים. זה היה נחמד לנהוג על החולות בחוף במערב, לנהוג מהר על שבילי עפר ולהגיע עד סוף השביל של Sossuvlei בלי צורך להיעזר בשאטל, אבל בדיעבד היינו מסתפקים בסאדאן וחוסכים דיי הרבה כסף.
כיוון שהתחלנו לתכנן את הטיול שלושה ימים לפני הטיסה, לרוב חברות ההשכרה בנמיביה לא היו רכבים פנויים להציע לנו. לא הצלחנו למצוא שום רכב מתאים, למרות שפנינו למעל 15 חברות! בדרום אפריקה המצב היה הרבה יותר טוב והחלטנו לשכור רכב ביוהנסבורג וכך להרוויח גם את שמורת קחלחדי על הגבול עם נמיביה. הבעיה העיקרית בתוכנית הייתה קנס משמעותי שצריך לשלם בהשארת הרכב בנמיביה בסוף הטיול - מעל 5000 ראנד. הרכב שקיבלנו היה טנדר חדש ונוח מאוד אבל 2*4, נסענו איתו את השבוע הראשון ותיאמנו עם החברה רכב חלופי בוינדהוק (גם קיבלנו על השבוע הזה פיצוי כספי).

קצת טיפים לנהיגה -
* המהירות המותרת היא גבוהה - לרוב 120 קמ״ש על כביש סלול ו- 100 קמ״ש על שביל עפר. הדרכים דיי ריקות ממכוניות בדר״כ אז אין הרבה תאונות, אבל התהפכויות או התנגשות בבעלי חיים דווקא יש, והרבה!
* נוהגים בצד שמאל, נורא קל להתרגל אבל יש נקודה אחת ששווה לשים אליה לב. בפניה ימינה בעיר, בצומת מרומזרת יש סיכוי שלרכבים שבאים מולכם יש גם כן ירוק! צריך לחכות לכביש פנוי ואז לפנות (זכות שלהם)
* נהיגה בלילה היא מסוכנת, בעיקר בגלל בעלי חיים, סעו לאט!
* תחנות דלק - שווה לתכנן מראש איפה מתדלקים. נסו לבדוק כמה ק״מ הרכב שלכם עושה על מיכל ותכננו בהתאם

ימים 1-5 - שמורת Kgalagadi

נחתנו ביוהנסבורג בצהרים. התרמיל של יפעת לא הגיע עם הטיסה אז בילינו בשדה מעל שעה לטפל בזה. כנראה שזה קורה שם די הרבה. קיבלנו כמה דולרים על עגמת הנפש, ויצאנו באיחור לחברת השכרת הרכבים. הם נתנו לנו מפתחות, וכיוונו אותנו לחניון שהטנדר שלנו (Nissan hardbody double cab) מחכה בו.
יצאנו לעשות קצת השלמות ציוד בקניון בעיר, ומלאנו את הטנדר באוכל לשבוע הקרוב. הסופרים אגב זולים מאוד ואפשר למצוא בהם הכל - כולל בגדים, בית מרקחת, ציוד קמפינג...
לקראת ערב, התחלנו את הנסיעה לשמורת קחלחדי, האורכת בערך 10 שעות. בשעה 24:00 בלילה הגענו לעיירה Vryburg ועצרנו לישון ב- B&B שהזמנו מראש.
בבוקר המשכנו את הנסיעה, על כביש 14 עד ל- Kuruman, בה אפשר לקחת צפונה לכביש R31 או להמשיך לכיוון Upington. בחרנו בדרך הצפונית, וקצת הופתענו למצוא עצמנו על שביל עפר. הדרך הייתה יפה וראינו דיי הרבה חיות לאורכה. בנסיעה דרך Upington הכביש כמובן נוח בהרבה אבל הדרך ארוכה יותר.
הגענו בערב לכניסה לשמורה והעברנו בה שלושה ימים אדירים! כתבנו באריכות על הטיול בקחלחדי בסיפור דרך נפרד (מצורף בקישורים למטה)

ימים 6-13 - וינדהוק ושמורת Etosha

עברנו את הגבול לנמיביה מדרום אפריקה במעבר הגבול שב- Mata mata. חצינו לקראת ערב, אז אחרי נסיעה קצרה של כשעתיים עצרנו לישון ב- B&B בדרך. בבוקר המשכנו לכיוון וינדהוק. הנסיעה על שבילי עפר, כרגיל, ובדרך נתקלנו בהרבה בעלי חיים, כולל משפחת Meerkats חמודה! זו הייתה הפעם היחידה שפגשנו meerkats בטיול לצערנו.
כשעתיים בערך לפני וינדהוק שביל העפר הפך לכביש סלול והנסיעה הפכה נוחה בהרבה. בוינדהוק עצרנו ללילה במקום שנקרא Swiss Chalets, במחיר קצת גבוה של 700 ראנד ללילה לזוג. המקום נעים ונקי ויש בו בריכה קטנה וארוחת בוקר נחמדה.
בצהריים, אחרי פגישת עבודה קצרה בבית קפה נחמד בפאתי וינדהוק, יצאנו צפונה לכיוון אטושה. הנסיעה אורכת כחמש שעות ורובה המכריע על כביש סלול. על הטיול באטושה כתבנו באריכות בסיפור דרך נפרד (מצורף בקישורים למטה)

ימים 14-15 - מאטושה לחוף דרך Damaraland

אחרי 8 ימים מטורפים באטושה יצאנו שוב לדרך לכיוון החוף המערבי. נסענו כמה שעות טובות על דרכי עפר בדרך ל- Uis, עיירה קטנה הסמוכה להר Brandberg, ההר הגבוה בנמיביה. העברנו את הערב בתצפית יפה מהדיונות הסמוכות לעיירה, ובבוקר יצאנו לטיול קצר בשמורת Brandberg. ההר אומנם לא מרשים כל כך בגובהו (2500 מטרים) אבל הוא אזור מעניין בגלל בעלי החיים שחיים בסביבתו - פילים, אנטילופות ואפילו נמרים, וכן בגלל הכמויות המרשימות של ציורי הסלע שהשתמרו במערות שבו. עשינו שם טיול קצר עם מדריך מקומי שלקח אותנו לראות ה- White Lady, ציור סלע מפורסם.
אחרי הטיול הקצר המשכנו לכיוון החוף על כביש C35 הגענו בצהריים לצומת עם כביש C34, והמשכנו צפונה לכיוון שמורת Skeleton coast. השמורה משתרעת על פני כל החוף של צפון נמיביה וניתן למצוא בה מושבות ענקיות של כלבי ים, דיונות ואפילו אריות, צבועים, וטורפים אחרים, ממש על קו החוף!
העברנו את מה שנשאר מהיום בחלק הדרומי של השמורה, בנהיגה על החוף - הים ממש מטורף!! ובביקור במושבת כלבי ים ענקית בנקודה שנקראת Cape cross.
עם החשיכה יצאנו דרומה לכיוון Walvis bay והתארחנו ב- B&B בשם Buschtrommel שהיה במחיר סביר ובמקום מצוין במפרץ.

יום 17 - Wallis Bay

Walvis bay היא עיירת חוף מגניבה מאוד! אפשר למצוא בה מסעדות דגים מעולות, אטרקציות שונות כמו שייט לוויתנים, סקי דיונות, דייג ועוד... היא גם אחד המקומות הבודדים בעולם שאפשר למצוא בהם להקות פלמינגו גדולות במים מלוחים.
התחלנו את היום לפני זריחה ויצאנו ללגונות שנמצאות דרומית לעיר. זה מקום יפיפה עם להקות ענקיות של סקנאים, שחפים, שחפיות וכמובן פלמינגו. הנוף של דיונות אינסופיות שנשפכות לאוקיינוס, ממש מיוחד. ראינו גם תנים שחורי גב רצים על החוף מנסים לתפוס שאריות של דגים מהעופות הימיים. אחרי הרבה ימים של נסיעה זו הייתה הזדמנות מעולה לצאת לריצה לאורך המפרץ.
אכלנו ארוחת צהריים, במסעדת דגים טובה על המים, ויצאנו לכיוון שמורת Sossuvlei.

ימים 18-20 - Sossuvlei וחזרה לוינדהוק

הדרך ל- Sossuvlei לוקחת בערך 6 שעות. הנסיעה הייתה מהיפות שעשינו בנמיביה וראינו בדרך להקת זברות הרים בתוך קניון מרשים! בדרך תחנת דלק אחת במקום שנקרא Solitaire (כשעה לפני הכניסה לשמורה) ובה מאפיה ובית קפה נחמד ומסעדת תיירים עם אוכל גרוע.
Sossuvlei זה אחד המקומות היפים שהיינו בהם בחיים! זהו משטח מלח לבן גדול המוקף דיונות אדומות גבוהות ומשובץ עצים מתים.הנוף הסוריאליסטי הפך את הנקודה לאחת המפורסמות בנמיביה והיא מהווה סוג של אתר עליה לרגל בקרב צלמים. היא נמצאת במרכז שמורת Namib-Naukluft, שמורה ענקית המתחילה בחלקה הדרומי של Walvis bay, ומשתרעת לאורך החוף כמה מאות קילומטרים דרומה. רובה המכריע דיונות גבוהות שנראות כאילו נמשכות לאינסוף.
באזור Sossuvlei אפשר להסתובב רק בשעות היום, ובלילה צריך לישון מחוץ לשמורה מרחק 60 ק״מ על כביש צר. רוב המטיילים מעבירים באזור יום או יומיים. אנחנו נהנינו כל כך והעברנו כאן שלושה לילות! כל יום יצאנו כשעה לפני זריחה לכיוון הדיונות, והלכנו לאיבוד בחול האינסופי. פשוט לקחנו מים, וקצת נשנושים וטיפסנו שעות. לקראת צהריים חזרנו כל יום למחנה מחוץ לשמורה, אכלנו צהריים ואז עשינו שוב את הנסיעה לדיונות לטיול ערב. רב התיירים הולכים בדיוק לאותן דיונות שבשעות השיא הופכות לעמוסות. אלו אכן נקודות מאוד יפות אבל אין סיבה דווקא ללכת אליהן, יש עוד עשרות דיונות מרהיבות במרחק הליכה מהדרך הראשית שאפשר לטפס עליהן ולא ״להתחלק״ בהן עם אף אחד.
קשה להסביר כמה המקום הזה יפה! הצבעים, המרחבים האדירים, הקווים המושלמים שהרוח יצרה על הדיונות. למרות שלא נראה שיש מקור מים כלשהו בסביבה, אפשר למצוא כאן גם קצת בעלי חיים - ראמים, שועלי חולות, כמה מכרסמים, לטאות שרצות במהירות לא הגיונית וחיפושיות הזבל המפורסמות של נמיביה.
שלושת הימים בדיונות היו סיום הולם לטיול שווה במיוחד, ויצאנו חזרה לכיוון Windhoek.
בוינדוק חזרנו ל- Swiss Chalets ועשינו ארוחת פרידה מנמיביה ב- Joe's Beer House. זו מסעדה ענקית שמגישה אוכל ממש מצוין, בעיקר בשרים, ובירה טובה.

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך - ספארי בשמורת אטושה
• סיפור דרך - ספארי בשמורת קחאלחדי