שבועיים בנמיביה
Road Trip של שבועיים בנמיביה: ארץ המדבר היבש, הדיונות המופלאות, השבטים המעניינים וחיות הפרא
| תאריך הטיול | August 2015 |
|---|---|
| משך הטיול | 15 ימים |
| עונה מומלצת | מומלץ לטייל בנמיביה בעונת החורף שלהם (יוני-אוקטובר), כאשר מזג האויר הוא קר (30 מעלות ביום, מינוס בלילה לפעמים) ויבש. בעונת הקיץ (נובמבר-פברואר) המעלות יכולות להגיע ל50 מעלות בצל, וזו גם נחשבת העונה הגשומה שם, ועל כן הסיכוי לחלות במלריה גובר. |
תוכן עניינים
רקע כללי
נמיביה תמיד היוותה אחד המקומות שחלמתי להגיע אליהם. יש לי קשר מיוחד עם מדבר יהודה בארץ, וללכת למדבר גדול עם חולות אינסופיים ושקט היה דבר שקסם לי תמיד, ולכן לנסוע לנמיביה היה ממש הגשמת חלום מבחינתי.
נמיביה היא מדינה ענקית עם אוכלוסייה ה-2 הנמוכה בעולם ביחס לשטחה: רק 2.1 מיליון תושבים. רוב האוכלוסייה הם מקומיים, רק 6% הם לבנים: אפריקנרים או גרמנים שהיגרו לשם החל מהמאה ה-19. השפה הרשמית היחידה היא אנגלית, אולם מרבית האוכלוסייה מדברת בשפות אחרות שהיו השפות הרשמיות בעבר- אפריקנס או גרמנית וכמובן אומבו.
הכלכלה בנמיביה מבוססת בעיקר על משאבי טבע וכרייה, אולם המרוויחים העיקריים מכך הם זרים שבבעלותם המכרות, והאוכלוסייה ענייה ברובה. בנמיביה יש כמה מקומות עם שמות יהודיים: ראש פינה, באר שבע וגבעון.
מידע חשוב
ויזה:
צריך ויזה לנמיביה. את הויזה אפשר להשיג בשגרירות של נמיביה שנמצאת בעתלית. זהו תהליך קצת ארוך ומעיק, אבל לגמרי שווה את זה. מאחר וזו שגרירות לא פעילה במיוחד, אי אפשר פשוט להופיע וצריך ליצור קשר מראש ולקבוע פגישה. הויזה לא זולה: תאלצו להיפרד מ65$.
אפשר לקבל את הויזה במקום אם מגיעים עם כל המסמכים הנדרשים. כל מה שאתם עוד צריכים לדעת על הוצאת הויזה נמצא בקישור הזה: https://www.jangwa.co.il/%D7%9...
גם אם אתם כבר נמצאים באפריקה ורוצים בספונטאניות להוציא ויזה ולנסוע, אפשר להוציא אותה בשגרירות הנמיבית בדרום אפריקה, בוטסוואנה או זימבבואה.
הויזה תקפה לכניסה אחת למדינה. אם אתם רוצים היכנס יותר מכניסה בודדת, זו כבר ויזה אחרת שיותר מסובך לקבל.
דרכי הגעה:
הדרך הכי טובה להגיע לנמיביה היא בטיסה לדרום אפריקה ומשם להגיע לנמיביה. אם תרצו להגיע בטיסה, קחו בחשבון שהטיסות הסדירות יותר מגיעות לעיר הבירה ווינדהוק (Windhoek), שנמצאת פחות או יותר במרכז המדינה (כך שיכול להיות שתפספסו את אחד הקצוות). יש גם טיסות לשדות תעופה קטנים במקומות אחרים בנמיביה, אך ככל ששדה התעופה נידח יותר מחיר הטיסה יהיה גבוה יותר ותדירות הטיסה נמוכה יותר. לכן, רוב האנשים טסים לווינדהוק או חוצים את הגבול ברכב.
אנחנו יצאנו מקייפטאון במכונית, והחלטנו לעשות את נמיביה מהדרום לצפון, משם לחצות לבוטסואנה ולזימבבואה, ולחזור חזרה ליוהנסבורג. אפשר לעשות את המסלול כמובן גם בכיוון ההפוך.
לינה:
אנחנו הזמנו כמעט הכול מראש. אם אתם מטיילים בעונה (וכדאי, כי לא בעונה חם בצורה לא נסבלת), המדינה יחסית מלאה. בשמורת הטבע Etosha חובה להזמין מראש, אחרת לא יהיה מקום.
אני הזמנתי כמעט את כל הלינות דרך אתר שנקרא SafariNow: https://www.safarinow.com/ , שלא כשמו אפשר למצוא בו לינות במקומות נוספים ולא רק בספארי (דווקא בספארי צריך להזמין במקום אחר). גם דרך Booking אפשר למצוא את רוב המקומות.
אתר שמורות הטבע (פה תוכלו למצוא הרבה מידע וגם להזמין לינות בשמורות הטבע השונות)- https://www.nwr.com.na/
רכב:
חובה רכב, אין תחבורה ציבורית סדירה בנמיביה. היינו כמעט הרכב היחיד שאינו 4*4 או לפחות 2*4 בנמיביה, ובהמשך הבנו מדוע: רוב הכבישים בנמיביה הינם כבישי עפר, והנסיעה בהם ברכב רגיל היא לא נוחה עד מסוכנת. במדינה יש בעצם 2 כבישים סלולים: אחד החוצה אותה לרוחב והשני לאורך. בקרבת הערים ישנם עוד כבישים סלולים, אך רוב הנסיעות הארוכות שעשינו היו על כבישי עפר טובים יותר או פחות (יש שם כבישי עפר שאפשר להגיע למהירות 100 בכיף, הם סלולים ממש טוב). הנסיעות הן משהו שתופס שעות רבות כל יום בנמיביה, בייחוד שאי אפשר לנסוע מהר בהרבה מן המקרים, וההתקדמות מיעד ליעד היא איטית יחסית.
אנחנו לקחנו רכב רגיל מסיבות תקציביות, ובסופו של דבר הסתדרנו לא רע (למעט 2 פעמים שטבענו עמוק בחול והיינו צריכים לחכות שיעבור ג'יפ ויחלץ אותנו). עם זאת, הפחד שיתפנצ'רו לנו 2 גלגלים בעת ובעונה אחת היה משהו שרדף אותנו לאורך הטיול ולא הרפה. אם יש לכם קצת יותר תקציב- מומלץ מאוד לקחת רכב 4*4, זה מקטין את זמני הנסיעות, מוריד את מפלס הלחץ, וגם יש ג'יפים ממש שווים עם אוהל מובנה על הגג שמתקינים בלילה, וכך יכולים לעשות קמפינג בסטייל ולחסוך על לינה.
הנסיעה, כמו בדרום אפריקה, היא בצד ההפוך של הכביש. זה מבלבל יותר כשהרכב הוא גם רכב הילוכים, אבל מתרגלים מהר מאוד.
ביטוח: כדאי לקחת ביטוח מורחב יותר, למקרה של גניבה או פריצה לאוטו (לא כזה נדיר). אם לא תקחו, בכל מקרה יבקשו פיקדון ממש גבוה תמורת הרכב (כסף שהם חוסמים לכם בחשבון).
חובה: לרשום יותר מנהג אחד על הביטוח של האוטו! יכול להיות שזה עולה קצת יותר, אבל מדובר על נהיגות ממש ארוכות (במינימום 4 שעות ביום) וכבישים שמצריכים עירנות גדולה. אנחנו היינו 3 אנשים, וזה ממש עזר שיכולנו לחלק את הנהיגה בין כולנו. גם אם יש מישהו שמפחד מנהיגה על הילוכים או בצד השני של הכביש, מתרגלים לזה ממש מהר, בעיקר בכבישים בין עירוניים ובדרכים הריקות של נמיביה שלא יהיו רכבים מאחוריכם שילחיצו אם תעשו טעויות עם ההילוכים או עם הנהיגה בצד השני.
דלק: מאוד הלחיצו אותנו בעניין הדלק. לעיתים עוברות כמה שעות של נסיעה שלא רואים מקום יישוב, או אפילו נפש חיה. לפני הטיול קראנו סיפורים על אנשים שנתקעו בכביש צדדי ללא דלק והיו צריכים לחכות לעיתים 24 שעות עד שעבר במקום רכב נוסף שעזר להם. הייתה המלצה שיהיה באוטו ג'ריקן עם דלק למקרה חירום. היה נראה לנו הזוי ומסוכן לסחוב ג'ריקן של דלק ברכב שעומד לעיתים בשמש, בחום של 38 מעלות בצל. החלטנו פשוט לעשות לעצמינו כלל ולתדלק *בכל פעם* שראינו תחנת דלק.
בפועל, היה פחות נורא ממה שחשבנו, מצאנו תחנות דלק לרוב, ובאמת הקפדנו לתדלק שוב גם אם ירד רק רבע מיכל, והסתדרנו טוב מאוד. הדלק בנמיביה זול ממש ביחס לישראל (משהו בסביבות ה4 שקלים לליטר).
מומלץ שלא לנסוע בשעות החשיכה בנמיביה, גם מחמת הכבישים המשובשים, וגם בגלל הפשע. העובדה שטיילנו בחורף הגבילה אותנו בנושא זה (השקיעה הייתה בסביבות 5 בערב, ושם נגמר היום), ולכן התרגלו לשעות של חקלאים: קימה מוקדמת מאוד בבוקר, יציאה בסביבות 6, נהיגה ארוכה עד היעד הבא. כך ניצלנו את שעות האור בצורה המקסימאלית.
כסף:
הראנד הנמיבי הוא שווה ערך לראנד הדרום אפריקאי ומתקבל בנמיביה. מצויין באות R. אם הגעתם מדרום אפריקה, אתם לא צריכים לטרוח להמיר כסף- מקבלים את הראנד הדרום אפריקאי בכל מקום. גם אם אתם ממירים כסף בארץ, יש יותר סבירות שיוכלו להמיר לכם לראנד דרום אפריקאי ולא לראנד נמיבי.
קחו בחשבון שזה לא עובד בכיוון ההפוך: בדרום אפריקה לראנד הנמיבי אין שום ערך ולא מקבלים אותו. נסו להימנע מלסיים את הטיול עם סכום גדול של ראנד נמיבי, משום שתצטרכו להמיר אותו בדרום אפריקה ולשלם עמלה די גבוהה.
שימו לב: כל פעם שתשלמו בראנד דרום אפריקאי בנמיביה, תקבלו את העודף בראנד נמיבי.
מחלות:
ההמלצה היא להיות על כדורי מלריה בכל תקופת השהות בנמיביה, אולם בתכלס המקום המסוכן יותר הוא הספארי. בעונת החורף (יולי-ספטמבר) יש כאלה שלא לוקחים כדורים בכלל, משום שהמחלה נפוצה בעיקר בקיץ שהוא גשום וחם. אני העדפתי לא להסתכן (בכל זאת, מדינת עולם שלישי שלא מומלץ להזדקק לשירותי הרפואה שלה) ולקחתי כל השהות שם כדורי מלרון.
אוכל (וכשרות):
באופן מפתיע, יש הרבה אפשרויות. בערים הגדולות וגם בערים או עיירות קטנות יותר יש מסעדות עם אוכל מקומי, אך בתור שומרי כשרות נמנענו מללכת לשם אז אין לי המלצות. מאחר ונמיביה היא מדינה לא מפותחת במיוחד, היא מייבאת את רוב המוצרים מדרום אפריקה, שם אחוז גבוה מהמוצרים בכל סופר הם כשרים (מסומנים באותיות BD: ראשי תיבות של Beth Din). היה מעט מאתגר למצוא לחם כשר (כי את הרוב אופים במאפיות מקומיות), אבל בסוף מצאנו לחם יותר "פנסי" כזה עם צימוקים וכו' שיובא מדרום אפריקה והיה כשר. בשר כשר גם אין בנמצא, אבל חוץ מזה היה אפשר למצוא כל דבר, כולל מוצרים קפואים, גלידות, ממרחים, גבינות ועוד.
פשע:
יחסית למדינות אפריקה, ובייחוד דרום אפריקה, ההרגשה בנמיביה היא בטוחה למדי. אנחנו פחדנו רוב הדרך מחיות שמסתובבות חופשי יותר מאנשים. עם זאת, חובה לנקוט באמצעי זהירות כמו שכל מדינה אפריקאית אחרת: לא להשאיר דברים (בעיקר דברים שווי ערך) גלויים באוטו ולהיות זהירים לאנשים תמהוניים שמסתובבים בקרבתך.
שמענו רבות על השוטרים הנמיביים המושחתים, וכבר ביום השלישי יצא לנו להיפגש בהם. נסענו במהירות המותרת, והנה שני שוטרים מנופפים לנו לעצור. הם הראו לנו במד מהירות שאנחנו על 140 קמ"ש (עצרו כנראה את המד על המספר הזה, ומראים אותו לכולם). הם טענו שהקנס הוא 1500 ראנד (כ500 ₪).
אני רוצה לציין שליבי חלוק על העניין הזה, אך מאחר ובאמת נתפסנו על לא עוול בכפינו אלא במטרה ברורה לעשוק אותנו, אין מנוס אלא מלשתף פעולה עם המערכת המשטרתית המושחתת שם וההמלצה בדרך כלל היא לנסות לשחד אותם, אבל לא בצורה גלויה, על מנת להימנע מקנס גבוה שניתן ללא סיבה:
1. לנסות לגשש איתם "איפה אפשר לשלם את הקנס"
2. להגיד שממש ממהרים ואין לנו זמן להגיע לעיר ולשלם את הקנס שם, ולנסות לברר אם "אפשר לשלם את הקנס במקום"= לתת להם את הכסף כדי יעזבו אותנו (יכול להיות שבהתחלה הם יגידו שלא, וצריך עוד טיפה ללחוץ בצורה עקיפה)
3. לאחר שרואים שהם זורמים על רעיון ה"לשלם את הקנס במקום", להגיד שאנחנו רק עם כרטיסי אשראי/ללא מזומן, ולהוציא סביבות 100-150 ראנד ולהגיד להם שזה כל מה שיש. בדר"כ הם יקחו את זה ויעזבו אתכם לנפשכם. כדאי שיהיה ארנק באוטו בתא הכפפות עם סכום כזה, כך שזה יהיה אמין: הם יראו אתכם פותחים את הארנק ומוציאים "כל מה שיש בו", ויבינו שאין להם אפשרות לעשוק אתכם יותר. אפשר לנסות להציע גם שוקולד או אוכל במקום כסף, לנו עבד כמה פעמים (בסופו של דבר הם עושים את זה כי המשכורת נמוכה וזה הדרך שלהם להרוויח כסף ולהאכיל את המשפחה שלהם, הם לפעמים באמת רעבים). סיכויים נמוכים מאוד שנפלתם במקרה על שוטר שבאמת רוצה למלא את תפקידו, ולכן לא להיות שקופים בעניין השוחד כי מכירה סיפורים על אנשים שניסו לשחד במפורש ונעצרו.
יום 1
שכרנו רכב בקייפטאון: קחו בחשבון שלוקח קצת זמן, משום שאתם עוברים גבול בנסיעה. כאשר אתם מזמינים את הרכב באינטרנט, חשוב לציין שאתם חוצים את הגבול. תצטרכו לשלם סכום מסויים על מנת שהרכב יהיה עם המסמכים הנחוצים. ברוב חברות ההשכרה יש אופציה לבחור את הגבול המסויים אותו חוצים, או יותר מגבול אחד (אם אתם ממשיכים לבוטסואנה, זמביה, זימבבואה וכו'). התחלנו בנסיעה וישנו בלילה ראשון בעיירה שקרובה לגבול, במטרה לחצות אותו בבוקר למחרת. יש כמה אופציות, אנחנו בחרנו לישון בSpringbok כי זה מה שמצאנו ברגע האחרון.
הגענו לבית של משפחה אפריקנרית אצלה שכרנו חדר, הם היו מאוד נחמדים ולבביים והשאירו לנו גם דברים לארוחת בוקר, עם זאת הכלבים שלהם נכנסו לנו חופשי לחדר וזה היה קצת מוזר.
לינה: Springbok
יום 2
קמנו בבוקר מוקדם ויצאנו לגבול. לקח קצת זמן (משהו כמו 40 דקות- יש מעבר גבול דרום אפריקאי ואז נמיבי), ובסופו של דבר החתימו לנו את הדרכון ועברנו לצד השני.
המשכנו בנסיעה לכיוון Ais-Ais- זהו פארק לאומי קרוב לגבולה הדרומי של נמיביה, אשר בתוכו נמצאות נביעות של מעיינות חמים. אנחנו בחרנו לעשות קמפינג (יש גם אופציות יותר בסטייל).
מחיר: לא זול בכלל, ועומד כיום על: 80$ ליום לאזרח זר. ללא הלינה שעליה משלמים עוד R210 לאדם (סביבות 53 ₪).
כאשר הגענו למקום קיבלנו מן איזור תחום שבתוכו חנינו את הרכב, שם היה גם תקע חשמל, ברז מים ושולחן אבן לאכול עליו. יש שירותים ומקלחות משותפות, מטבח (אפילו מאובזר קצת) עם כיריים ומשטחי עבודה. יש מסעדה, חנות, וגולת הכותרת: מן "ספא" כזה עם מי המעיינות החמים שעולה R20 (בערך 5 ₪) כניסה. בחוץ, אגב, יש בריכה לא מקורה של מי מעיינות פושרים שאפשר להשתמש בה בחינם.
לינה: Camping Ais-Ais
יום 3
קמנו בבוקר, עשינו מסלולון קצרצר ב-Fish River Canyon הצמוד (אני לא התלהבתי), והמשכנו בדרכינו. עשינו את טעות הטירונים הראשונה וקמנו יחסית מאוחר (על אף שהייתה שמש כבר מוקדם על האוהל), ולכן רוב שעות היום התבזבזו לנו על פירוק והעמסת הרכב (גם עדיין לא היינו מיומנים בשלב זה)/
הפעם מדובר על נסיעה של כמעט 4 שעות עד למקום הלינה הבא שלנו- מBethanie- שהיה נטו עצירה בדרך עד ליעד הבא- Sesriem. הגענו לגסטהאוס חמוד וריק למדי, בשומקום לגמרי. המארחים היו אדיבים ונחמדים, ועל אף שהזמנו חדר אחד לכולנו, הם פיצלו אותנו לשני חדרים משום שהיה מקום. יש במקום גם מסעדה, אנחנו בישלנו אוכל לעצמינו.
לינה: Bethanien Guesthouse & Beer Garden
יום 4
קמנו בבוקר ונסענו אל אחד המקומות הכי מפורסמים בנמיביה: פארק Sesriem- חולות Sossusvlei- דיונות החול המפורסמות והיפהפיות שמופיעות כאחד הרקעים למחשב של גוגל. מדובר בנסיעה של כמעט 5 שעות, כאשר רוב הדרך היא בכבישי עפר (חלקם טובים וחלקם פחות). היינו בלחץ שמא יתפנצ'ר לנו גלגל, ועשינו את הנסיעה באיטיות האפשרית, תוך כדי עצירה בדרך על מנת לראות נופים שונים.
הגענו לאיזור דיונות החול ממש מאוחר, ומכיוון שאין אפשרות להגיע לשם אחרי השקיעה, וזה כבר היה קרוב, נסענו ישירות אל הדיונות. מדובר במחזה מטורף: דיונות ענקיות עם חול זהוב, מרחוק ניתן לראות "שיירות נמלים" של אנשים המטפסים עליהן. הרוח מעצבת את הדיונות בצורות שונות, שמיים כחולים ועצים חשופים משלימים את התמונה הקסומה. עצרנו בתחתית הדיונה הגבוהה ביותר בעולם (דיונה 7), לצד רכבים רבים נוספים, והתחלנו לעשות את דרכינו למעלה. מדובר בטיפוס קשה! הרגליים שוקעות בחול עד כמעט הברך, והטיפוס לא נגמר, צריך להקדיש לזה זמן מספיק ולא לזלזל. השמש החלה אט-אט לרדת, ובשלב מסויים הבנו שעלינו להסתובב ולחזור לרכב על מנת להגיע לפארק לפני השקיעה ולמצוא איפה אנחנו ישנים.
המחיר של הפארק הוא שוב לא נמוך (מחיר זהה לרוב הפארקים הגדולים של נמיביה): 80$ לאזרח זר לכניסה ועוד כ-53 ₪ על לינה.
הגענו אל הקבלה, קיבלנו מספר "חנייה" לרכב, עם מפה מסודרת של אתר הקמפינג. בנתיים, השמש ירדה והיה חושך מוחלט. המפה לא הייתה מדוייקת, לא ממש הבנו לאן עלינו לנסוע, ובשלב כלשהו שקענו עם הרכב בחול טובעני ולא הצלחנו לצאת ממנו. הבנו שכנראה אל מקום הלינה כבר לא נגיע, והקמנו את האוהל שלנו על איזור שהיה נראה לנו לח כזה ופחות טובעני והלכנו לישון.
הערה חשובה: הלילות במדבר קרים מאוד מאוד מאוד! החום של היום מבלבל, ולא חושבים שזה אפשרי, אבל המעלות בלילה יורדות מתחת ל-0 באיזור זה. היינו מצויידים באוהלים גרועים למדי, ושקי שינה לא באיכות טובה, ורעדנו מקור כל הלילה, עד שבשלב כלשהו נכנסנו לאוטו, הדלקנו חימום והמשכנו לישון שם.
בבוקר התעוררנו וגילינו סביבנו עדר צבאים שהסתובבו והטילו את צרכיהם. פתאום הבנו למה האדמה הייתה לחה בלילה. עצרנו את הג'יפ הראשון שעבר במקום ועזר לנו למשות את הרכב מהחול, ויצאנו לדרכינו.
טיפ: קצת סטייה מהדרך אבל לגמרי שווה את זה (אנחנו לא הספקנו)- עיירת הבתים הנטושים על החוף Kolmanskop, על פי התמונות נראה מטורף!
לינה: Camping Sesriem
יום 5-6
יצאנו מהשמורה ונסענו לכיוון Swakopmund. מדובר בעיר חוף קטנה ויפה, עם בתים בסגנון גרמני ודי מודרני.
שכרנו בית-צימר לסופ"ש, והחלטנו לטייל קצת בעיר. חוף הים יפה ובתולי, והעיר עצמה נקייה. למרבה ההפתעה, ראינו את בנות שבט ההימבה במראן המסורתי מסתובבות ברחובות העיר.
באיזור סווקופמונד יש את המקומות המפורסמים הבאים:
· Cape Cross- מושבת כלבי ים מגניבה
· Wolvis Bay- עיר קרובה שלידה יש בריכות מלח צבעוניות מטורפות (לא הספקנו)
היינו שם שני לילות בהם בעיקר נחנו (זה יותר מתיש ממה שחושבים לנהוג שעות רבות כל יום, לבנות אוהל ולפרק, להעמיס ולפרוק את האוטו) והמשכנו בדרכינו.
לינה: צימר בSwakopmund.
יום 7
המשכנו לכיוון צפון, במטרה להגיע לTwyfelfontein- שמורה בה יש כ-2500 ציורים וחריטות נדירים, כאשר המפורסם בהם הוא ה-White Lady. האיזור מאוכלס מזה כ6000 שנה, וציורי הסלע/מערות שבו התווספו עם השנים ע"י שבטים שונים שעשו שם טקסים. רוב הציורים מתארים חיות, ציד, ואנשים בפרופיל. האתר הוכרז כאתר מורשת לאומי של אונסק"ו בשנת 2007.
היה חום מטורף של בערך 40 מעלות כשחנינו את הרכב. נכנסנו, שילמנו (מחיר לא גבוה, בערך 20-30 ₪). יש אפשרות לשכור מדריך מקומי, אנחנו בחרנו ללכת לבד. הולכים שעה וקצת על תוואי נחל יבש עד שמגיעים למערות. אין שום צל לאורך הדרך, גם העצים חשופים וחסרי עלים ולא ניתן לתפוס תחתם מחסה מהשמש הקופחת. הציורים מרשימים ממש, וגם ביחס לכזה משהו נדיר הם לא מוגנים מאחורי זכוכיות וכו' (יש מישהו שמפקח שלא נוגעים) וממש אפשר להתרשם מהם מקרוב. יש גם המון, אז גם אם האתר עמוס למדי, אפשר למצוא פינה שאליה לא הגיעו התיירים.
הגענו לגסטהאוס, מקום ממש נחמד עם בקתות שונות, יש מסעדה חמודה, וגולת הכותרת בימים החמים- טרסה יפה בחוץ עם בריכת שחיה קטנה. בילינו שם זמן מה, היה אחלה.
לינה: Igowati Lodge- Khorixas
יום 8
למחרת השארנו את כל הדברים בגסטהאוס ויצאנו לOrgan Pipes- אתר המשוערך ללפני 125 מליון שנה, כאשר מעין עמודים נוצרו מהסלע הגעשי שפרץ לפני כדור הארץ, ויצרו צורה של "עוגב". נחמד, לא חובה לדעתי.
כניסה: 20R בערך (5 שקלים).
משם המשכנו ל-Petrified Forest- איזור שהיה פעם יער ובמהלך הזמן העצים התאבנו. ניתן לראות בשטח חתיכות של עצים שנראות ממש כמו בול עץ בצורה ובטקסטורה, אך הן אבנים. ישנם שני עצים גדולים, באורך 45 מטר כל אחד, שהפכו למאובנים, והם המרשימים ביותר. סה"כ אתר נחמד, אך לא must.
כניסה: 20R שוב.
זהו יום שבכללי ניתן בקלות לוותר עליו אם רוצים לצמצם את הטיול. מצד שני, זו אופציה סופסוף לנוח קצת, ולא לנסוע מלא שעות, וזה מה שרצינו.
מצד שני, בסוף היום פגשנו שבט אפריקאי נחמד שהכניס אותנו לכפר שלו והראה לנו ריקודים מסורתיים, אז היה נחמד.
לינה: Igowati Lodge- Khorixas
יום 9
אי אפשר לטייל בנמיביה בלי להיחשף, ולו פעם אחת, לשבט ההימבה. הם תרבות מרתקת ששונה מכל מה שאנחנו מכירים כיום בעולם המערבי: מינימאליזם מוחלט בסגנון החיים, התייחסות אחרת לגוף ולמבנה המשפחתי ועוד. הם יושבים בכפרים שונים בצפון של נמיביה (קרוב לאיזור של פארק אטושה). חלק מהכפרים מתויירים ממש, חלקם פחות. לא מצאנו מידע ממשי לאן בדיוק צריך ללכת באיזה כפר אפשר לבקר בתור תיירים, ופשוט החלטנו לנסוע ולחפש אותם.
יצאנו לדרך. די קרוב לפארק אטושה, אנחנו כבר מתחילים לראות את נשות ההימבה בצידי הכביש, עם לבושן המסורתי, הבוץ האדום שמשוח על גופן, כשהן מוכרות שרשראות ועבודות יד שונות- אנחנו באיזור הנכון! המשכנו לנהוג קצת, ושלט שרשום עליו "Himba Village" משך את תשומת ליבנו. הנחנו שהמקום תיירותי למדי אם יש שלט המכוון אליו, אך החלטנו להיכנס בכל זאת.
דרך עפר הובילה אל תוך הכפר. בקתות חימר קטנות עם גגות קש נראו מרחוק, וילדים משחקים בכדור (המודרניזציה הטביעה את חותמה גם פה). גבר ניגש אלינו, דובר אנגלית, והראה לנו את הדרך פנימה. הוא ציין כי הביקור עולה 200R לאדם (כ-50 ₪), וזוהי תרומה לבית הספר לילדי השבט שהם מנסים לבנות. חנינו את האוטו ונכנסנו בעקבותיו.
מעגל של נשים ישבו במרכז הכפר, כאשר הן עסוקות במלאכות יד שונות (רקמה, חריזה וכו'). על חלקן תלויים תינוקות קטנים ומזיעים. הן דיברו ביניהם בשפה מלאת נקישות, והיה נראה שסה"כ על אף התפאורה השונה, אין הרבה הבדל באינטראקציה שלהן אחת עם השניה לעומת נשים מערביות שיושבות לרכל עם חברותיהן על כוס קפה. ילדים רבים התרוצצו סביב: הבנים ערומים לגמרי עם מחרוזת סביב מותניהן, והבנות עם בד המכסה את חלקן התחתון. המדריך הסביר לנו שיש בכפר בעצם איזורים נפרדים לגברים ולנשים במהלך היום, והגברים עסוקים במהלך היום בענייניהם (ציד, בנייה וכו') ומגיעים לקראת הערב חזרה לנשים. הילדים נראו עסוקים עם עצמם, והוסבר לנו שהחל מגיל 3 כל נשות הכפר מגדלות את הילד יחדיו, כך שהוא לא קשור בהכרח לאמו (מזכיר קצת את הקיבוצים של פעם בימים הראשוניים והקיצוניים שלהם).
היו לנו המון שאלות, לדוג: היגיינה- באין מים זורמים הם מתקלחים לעיתים רחוקות למדי, ודוחים את הלכלוך והזיעה על ידי מדורה עם עשבים מסויימים שהם שורפים ועומדים קרוב אליה, כך שהעשן דוחה את החרקים והמחלות. הבוץ האדום אותו הנשים מורחות על גופן מגן עליהן מחרקים, וגם גורם לנשירה של שערות הגוף. היו שם נשים מאוד צעירות, ונאמר לנו שגיל החתונה יכול להיות החל מגילאי 12 ואולי אפילו פחות- במעגל ישבה ילדה בת 15 עם תינוק.
כאשר שאלנו על מחלות, זיהומים ועוד דברים, נאמר לנו שהם לא נעזרים ברפואה מערבית אלא במישהו מהשבט שמבין ברפואה. המדריך (בן שבט ההימבה בעצמו) אמר לנו שאין להם ציוד רפואי ולעיתים הם מקבלים קצת דברים כמו תחבושות או אלכוהול רפואי לחיטוי. אחת הנשים הייתה נראית סובלת והראית לנו פצע ברגלה שהיה נראה מזוהם מאוד. הוא היה עטוף בעור של חיה כלשהי, אבל כמובן שלא היה סטרילי. היה לנו תיק עזרה ראשונה באוטו, שמהר מאוד נשלף לצורך חיטוי הפצע שלה וחבישתו בצורה יסודית. השארנו לה גם כמה פדים-אלכוהוליים לעתיד, והיא שמחה מאוד.
היינו שם כמה שעות, ללא ספק החוויה התרבותית הכי חזקה שהייתה לי מזה זמן רב. היה מדהים לראות איך השבט הצליח לשמר את המנהגים שלו גם בתקופה המודרנית. עם זאת, נאמר לנו שחלק מהבנים כבר כן הולכים לרכוש השכלה בבית ספר יסודי אזורי. גם הניתוק מהעולם המודרני לא צלח במאה אחוזים בקרב הילדים: הם ראו את הפלאפונים שלנו ויש נעמדו בפוזות על מנת שנצלם אותם, ביקשו לראות את התמונות, וידעו איך לעבור מתמונה לתמונה על ידי נגיעה במסך הפלאפון.
המשכנו בנסיעה לעבר שמורת אטושה- הספארי של נמיביה.
קרוב לכניסה לשמורה כבר היינו רעבים והחלטנו לעצור לארוחת צהריים. מצאנו מפרץ בצד הדרך עם שולחן אבן, עצרנו והתחלנו להיערך לארוחה. הכביש היה יחסית שומם, ופתאום טנדר של מקומיים שנסע בו, סטה לכיוונינו וירד אל המפרץ בו היינו. האינסטינקט הראשוני היה להיערך לתזוזה במידה וינסו לשדוד אותנו, היד בכיס על גז הפלפל (מוצר יסודי וחובה לטיול שכזה!). הטנדר עצר לידינו, פתח חלון, ומישהו צעק לנו "רק רציתי להזהיר שהבוקר היה פה באזור אריה שהסתובב חופשי ולא הצלחנו לירות בו עדיין, אז תהיו זהירים". רק באפריקה.
הגענו לשמורה ונכנסו בשעריה.
מחיר: שוב $80 כניסה ליום ו$15 ללינה ללילה (תכפילו ביומיים)
כמה דברים לגבי אתרי הלינה התוך הספארי:
1. חובה להגיע לשמורה ולהיכנס לאתר הקמפינג לפני שעות החשיכה, אחרת תקבלו קנס די גדול (אין אופציה פשוט להישאר בחוץ עם האוטו במהלך הלילה, סביר להניח שיתארו אתכם ויתנו קנס + גירוש מהשמורה, הם מאוד קשוחים על זה).
2. אתרי הלינה מגודרים על מנת שחיות לא יוכלו להיכנס, מן כפר קטן באמצע הספארי.
3. בכל ספארי יש אתרי קמפינג שונים, עם אופציות לינה שונות, וחיות שונות שנמצאות בקרבתן. שווה לקרוא באתר הספארי ולבחור מה שמתאים לכם.
4. עם כניסתכם לשמורה ישאלו אתכם כמה ימים אתם מתכוונים להישאר ויחייבו אתכם בהתאם. ביציאה מהשמורה תצטרכו להראות את הקבלה, כך שאם קרה ונשארתם יותר, יחייבו אתכם בהפרש ביציאה.
5. יש באתר לרוב כמה סוגי שינה: החל מלינת שטח באוהלים שלכם וכלה בצימרים מפנקים עם דלתות זכוכית שצופות לתוך הספארי (ועולות בהתאם). חוץ מזה יש מסעדה, מכולת קטנה, שירותי דואר, בריכת שחיה לשעות החמות של היום (שבהן גם לחיות חם מדי והן לא ממש זזות מהמחסות שהן מוצאות) ולעיתים פינוקים נוספים.
6. כדאי להסתגל לשעות הספארי: שינה מוקדמת, יציאה מוקדם בבוקר (בסביבות 5:00- השעות הקרירות עוד שבהן החיות מתחילות לזוז), חזרה לארוחת בוקר מאוחרת ומנוחה (ובריכה) בשעות החמות (11:00-16:00) ושוב יציאה לקראת השקיעה לצפות בחיות עד לקראת החשיכה וסגירת שערי האתר.
אנחנו בחרנו לישון ב- Okaukuejo, לדעתי אתר הקפמינג הכי יפה בשמורת אטושה, מסיבה אחת: ממש מחוץ לגדר של האתר ישנו אגם (לא טבעי) שאליו באות החיות לישון. האגם מואר בזרקורים גם במהלך הלילה, כך שהחיות מסנוורות ולא רואות את קיום אתר הקמפינג, אך קל לצפות בהן. ממש בצמוד לגדר יש מן אמפיתאטרון כזה שעליו יושבים וצופים בחיות שבאות לשתות ולהתרחץ באגם. אין לדבר במקום, אפשר ומומלץ להכין מוקדם בבוקר תה ולבוא עם שמיכות, לשבת שם וליהנות ממציאות שיותר יפה מ"מלך האריות". שם תמצאו גם את כל הצלמים המשוגעים עם מצלמות ענק, שבאים לתפוס רגעים יפים.
קיבלנו מתחם לינה בו חנינו את הרכב, הכולל: מקום להקים את האוהל/ים, שולחן אבן, שקע חשמל וברז מים. יש שירותים ומקלחות משותפות- האמת שנקי ממש. הקמנו את האוהל לפני שתהיה שקיעה, ויצאנו לסיבוב קצר בו לא הספקנו לראות יותר מדי חיות כי לא רצינו להתרחק מחשש שיסגרו עלינו את השערים. חזרנו, הכנו ארוחת ערב על אמגזית והלכנו לישון מוקדם במטרה לקום בסביבות 4 בבוקר לראות את החיות.
לינה: קמפינג Okaukuejo
יום 10
קמנו בבוקר מוקדם והלכנו ישירות עם תה חם ושמיכות לאמפיתאטרון בקצה אתר הקמפינג. כבר היו אנשים לפנינו, חלק מצויידים במצלמות משוכללות. חיות באו והלכו, והיה מדהים לראות את ההרמוניה של הטבע בה כל חיה מחכה לאחרות שילכו ואז מגיעה לטבול ולשתות. (היו פילים, הלכו ובא אריה, הלך והגיעו הזברות וכו'). המחזה היה קסום כ"כ שהיה קשה לפעמים לשמור על שקט ולהחניק את קריאות ההתרגשות בשעה שחיה נוספת צצה מהסבך והגיעה אל האגם.
באיזשהו שלב מאסנו בישיבה הפאסיבית והחלטנו להתחיל לנסוע קצת. יצאנו מהאתר והתחלנו לנסוע בשבילי העפר של השמורה. בניגוד לספארי אחרים שביקרתי בהם (בדרום אפריקה למשל), הכבישים מלאי בורות ומהמורות, והמפה אותה מקבלים הכניסה לפארק לא ממש משקפת את השטח והמרחקים בצורה טובה. יחסית עם תחילת הנסיעה לקחנו פנייה כלשהי מהשביל הראשי ונסענו עוד כמה דקות עד שנתקלנו בלהקת אריות. עצרנו את האוטו ובמשך כל הבוקר צפינו בהם.
חזרנו לאתר הקמפינג למנוחה ולקצת שעות בריכה. הבריכה שווה ממש ויש מסביבה כסאות שיזוף עם מזרונים, מה שהעלה לנו את הרעיון הגאוני: למה שלא נבקש מהם את המזרונים למהלך הלילה על מנת לישון עליהם, ועם אור ראשון נחזיר אותם לבריכה? ביקשנו, וקיבלנו אישור.
לקראת הערב שוב יצאנו לצפות באריות שכבר ידענו היכן הם נמצאים, והיינו ממש בקרבתם ברמה שהאריות התהלכו מסביב לרכב והתחככו בו. הסתובבנו עוד קצת בשמורה- מדובר בסוואנה עצומה, כמעט חסרת צל ועצים, כך שממש קל לראות את החיות ממרחק ולהגיע אליהן. שליש מהשמורה הוא אגם יבש ויש עוד מעט מקווי מים טבעיים ובורות/אגמי מים מלאכותיים שהשמורה קדחה אל מי התהום במטרה לספק את החיות.
חזרנו ושוב צפינו מהאמפיתאטרון בחיות המגיעות לשתות מהאגם אחת אחרי השנייה עד שנמאס לנו. לקחנו את המזרונים שהובטחו לנו מהבריכה, והלכנו לישון בנוחות.
בסביבות השעה 03:00 פתאום האיר זרקור את האוהל ונקראנו בצעקות לצאת ממנו. מסתבר שמישהו מפקחי האתר שם לב למזרונים החסרים וקרא לשומר (אותו שומר שאישר לנו לקחת אותם). השומר הבין שכנראה זו הייתה טעות לאשר, ופשוט הפליל אותנו ואמר שחושב שראה אותנו סוחבים את המזרונים לאוהל. ניסינו להסביר את הסיטואציה לפקח, אבל זו הייתה מילה שלנו מול מילה של השומר, והוא רתח מזעם: לקח את המזרונים, רשם את מספר האוטו שלנו ואמר לנו לעבור במשרדים של האתר לפני יציאתנו מהשמורה על מנת לדבר על הקנס שמגיע לנו על גניבה.
היינו המומים וחסרי אונים אך חזרנו לישון.
לינה: קמפינג Okaukuejo
יום 11
קמנו בבוקר להסדיר מולם את הסיפור- הכול הסתדר בסוף עם קצת חיוכים והבטחות שהייתה חוסר הבנה (לא רצינו להפליל את השומר יותר מדי כי פחדנו שזה יעלה לו במשרתו, וקשה מאוד למצוא עבודה בנמיביה עם אחוזי האבטלה הגבוהים במדינה). מסקנה: לא לנסות קומבינות ישראליות בחו"ל.
שוב העברנו את היום עם האריות האהובים עלינו ועוד מגוון חיות שראינו בדרך. לי יומיים מלאים בשמורה ממש הספיקו ולא הרגשתי צורך ליותר זמן, על אף שהספקנו להיות באיזור מאוד מסויים בשמורה ולא ראינו חלקים רחבים ממנה. יש לי הרגשה שהנופים והחיות חוזרים על עצמם פחות או יותר, ולכן לא הרגשתי החמצה שלא בדקנו אתרי קמפינג באיזורים אחרים והיינו 2 הלילות באותו המקום.
לקראת הערב עזבנו את השמורה ויצאנו לדרכינו.
לינה: Tsumeb
יום 12
קמנו בבוקר והלכנו לדבר היחיד המעניין שיש באיזור: חתיכת מטאור ענקית שנפלה ונשארה שם. נחמד, בכלל לא must, פשוט רצינו להעביר את היום לא רק בנסיעה.
המשכנו בנסיעה לכיוון Caprivi Strip- מדובר ברצועה בשליטת נמיביה שנמצאת בעצם צפונית לבוצוואנה, ומתחברת כמעט עד מפלי ויקטוריה בזימבבואה, אליהם רצינו להגיע.
הגענו למקום החדש לקראת הלילה, עשינו קצת קניות בסופר והלכנו לישון.
לינה: Tambuti Lodge, Rundu
יום 13
ברונדו היינו בבית הארחה היחיד שיש באיזור. הייתה הרגשה שאנחנו הישראלים הראשונים שביקרו במקום הזה. היינו לבנים היחידים בכל בית הארחה, ונראה לי שגם בעיר כולה. נאלצנו להעביר שם יומיים (שומרי שבת), וזו הייתה אחת החוויות הלא חיוביות שהיו לנו בטיול.
עד כה הרגיש כי הנמיביים מחבבים ישראלים, ובכל מקום שהיינו התייחסו אלינו בכבוד אם לא בהתרגשות על כך שאנחנו יהודים (חלק מהם נוצרים ממש ומתרגשים למשמע השם "ישראל"). בבית הארחה הזה הייתה מסעדה, ולא הייתה שום אפשרות לבשל לעצמך את האוכל. ניסינו להסביר שאנחנו לא יכולים לאכול את האוכל המקומי (כשרות) וזכינו לזלזול ולחוסר רצון לעזור בשום צורה, על אף ההסברים שהאוכל שלהם נראה ממש טוב, אך פשוט לא יכולים לאכול מסיבות דתיות.
נאלצנו לבשל בהיחבא בחדר שלנו, ואפילו שולחן לאכול לא נתנו לנו ועשו פרצופים. באמצע השבת נכנסנו לחדר וגילינו שהם פשוט פרצו לנו פנימה והחרימו לנו את האמגזיות מתוך התיקים כנקמה על כך שבישלנו! גם כשכעסנו ואמרנו להם שמדובר בהפרת פרטיות בוטה, והיו יכולים לבקש אותם ממנו אם רוצים להבטיח שלא נשתמש בהם, זכינו לצעקות חזרה ולשירות הלקוחות הכי גרוע שקיבלנו ביבשת אפריקה.
לא נורא, גם זו חוויה.
לינה: Tambuti Lodge, Rundu
יום 14
המשכנו בנסיעה ברצועת Caprivi. הנופים אפריקאים לגמרי- בקתות חימר וקש, נשים סוחבות משאות כבדים על ראשם, עצים חשופים וקרינה רבה של שמש. הגענו לKatima שנמצאת ממש על הגבול על בוצוואנה, במטרה לחצות אותו בבוקר לכיוון מפלי ויקטוריה.
אתר חמוד שמכיל מן צימרים כאלה גדולים, עם מקלחת ושירותים בתוך המקום- איזה פינוק! קיבלנו צימר עצום עם 2 חדרים עם 2 מיטות בכל אחד מהם ועליית גג שבה עוד 2 מיטות. מטבח מאובזר וכיריים, מה עוד אפשר לבקש? פתאום שמנו לב שבתוך החדר יש מלא צרעות. מסתבר שהיה קן בעליית הגג, ולמרות שהיו רשתות הצרעות היו בתוך הבית. ביקשנו לעבור אך לא נתנו לנו, במקום זה הגיעה בעלת המקום וריססה את קן הצרעות ובכך דיללה משמעותית את נוכחותן והיה ניתן לישון בפחות פחד.
לינה: Namwi Island Self-catering, Katima
יום 15
קמנו בבוקר ועברנו את הגבול לבוטסואנה.
יש לציין שזהו מעבר הגבול המוזר ביותר שהיה לנו: הכריחו אותנו לדרוך בתוך מים עכורים עם חומרי מחטאים כדי לוודא שאנחנו לא מביאים מחלות בנעלינו (לי היה נראה שיש יותר סיכויים שהמים האלה ידביקו אותנו באיזו מגיפה), והכריחו אותנו לטבול כל אחד מזוגות הנעליים שהם מצאו בתא המטען גם כן. מעבר לזה, הכול זרם מהר ומצאנו את עצמינו במדינה חדשה.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם