ירח דבש בנמיביה

רקע

יאיר ואני החלטנו לעשות את הירח דבש שלנו בנמיביה, ועכשיו אחרי שחזרנו אנחנו יכולים להגיד שזה באמת יעד מושלם לירח דבש. היכולת להרגיש בכל כך הרבה הזדמנויות בטיול שאתם לבד בעולם, המרחבים האין סופיים, הנופים המדהימים שרואים בכל נסיעה ואזור, החשיפה לחמישים גוונים של מדבר, העצמאות שטיול עם רכב 4X4 נותן והיכולת גם להתפנק במלונות מיוחדים וברמה גבוהה – הפכה את נמיביה באמת להגשמת כל החלומות שלנו.
שכרנו רכב עם אוהל על הגג ל21 יום, והיו לנו עוד שני לילות נוספים שעשינו בעיר הבירה לפני שלקחנו את הרכב ואחרי שהחזרנו אותו. החלטנו שאנחנו רוצים להימנע מנסיעות ארוכות מידי ולאפשר לעצמנו להנות ולשהות במקומות שנגיע אליהם. בנוסף, אנחנו שומרי שבת ובשבתות לא נסענו ונשארנו באותו המקום. לכן, למרות שהיה לנו יחסית הרבה זמן לא הגענו לאזורים הרחוקים יותר של נמיביה (רצועת caprivi, לידריץ והפיש ריבר קניון), למרות שבזמן שהיה לנו היה אפשר להספיק יותר עם תכנון אחר.

תכנון הטיול

נעזרנו הרבה בסיפורי דרך של אחרים בתכנון הטיול, ולכן גם החלטנו לכתוב את הסיפור שלנו. בנוסף, התייעצנו עם אנשים וביקשנו מהם לשלוח לנו בגוגל מפות את המסלול שלהם. בנינו לעצמנו בתוך גוגל מאפס רשימה של מקומות מומלצים, קראנו עליהם, הסתכלנו על מרחקי הנסיעה בין המקומות ולפי זה תכננו פלוס מינוס את המסלול שלנו. יש שני יעדים בנמיביה שחובה לסגור את הלינה בהם מראש- אטושה וססרים. בשני היעדים האלה חשוב לישון בתוך השמורה ומספר המקומות שם מוגבל. את הלינה בשמורות מזמינים דרך האתר של הNWR- Namibia Wildlife Resorts . באתר ישנם אתרי קמפינג ולודג'ים ברמות שונות שנמצאים בתוך השמורת ברחבי המדינה. ניתן להזמין כמה לילות במקומות שונים באותה הזמנה, וזה יחסית נוח (קישור לאתר מצורף בסוף הסיפור דרך). חוץ מהמקומות האלו לא הזמנו דברים נוספים מראש. ידענו בערך את המסלול שאנחנו מעוניינים לעשות, ובמהלך הטיול תכננו כמה ימים קדימה, פשוט הגענו למקומות שרצינו לישון בהם בלי להזמין, וכמעט תמיד היה מקום פנוי. זה נתן לנו הרבה גמישות וזימן לנו הפתעות רבות וטובות במהלך הטיול :)

ניווט ואפליקציות:
Mapy.cz- אפליקציה מצוינת לניווט בנמיביה. הייתה יחסית מדויקת מבחינת זמנים ברוב הדרכים וידעה לנווט גם למקומות בשטח ובתוך שמורות. חשוב מאוד להוריד את כל המפות מראש כי ברוב הדרכים אין קליטה.
Maps.Me- לאפליקציה זו אפשר להוריד את מפת הטיפים של מוזונגו, וכך לראות המלצות שונות (לינה, אוכל, מקומות יפים בצד הדרך) בהתאם למיקום שלכם. מאוד שימושי ועזר לנו בטיול!

השכרת רכב

יצרנו קשר עם יחסית הרבה חברות השכרה, וראינו שרוב החברות מאפשרות ביטוח שאינו מלא ולא דומה למה שאנחנו מכירים מהארץ (שמשלמים סכום מסוים ובגדול זה מכסה כל סוג של תאונה או תקלה). היה לנו חשוב למצוא רכב שהוא אוטומטי (לדעתנו קריטי אם אתם לא פריקים של רכבי הילוכים- הטיול כולל הרבה נסיעות וחלקן לא קלות) ובנוסף שהרכב יהיה יחסית חדש, כדי לצמצם את הסיכויים לתקלות בדרך. מצאנו רכב אוטומטי וחדש באחלה מחיר (יחסית לשאר החברות מולן בדקנו) אצל Savanna Car Hire , ולכן החלטנו לסגור דרכם. שילמנו אקסטרה כסף על ביטוח הכי מקיף שהיה להם להציע שכלל ביטוח על צמיגים, שמשות ואפס השתתפות עצמית ברוב סוגי התקלות. הרכב שקיבלנו היה מצוין ועם ציוד קמפינג מעולה, אך לצערנו התאכזבנו מאוד מהתנהלות החברה בשני מקרים- אחד כאשר נתקענו בחול באחת השמורות, והשני כאשר החזרנו את האוטו עם מכה קטנה בפלסטיק מאחורה וחויבנו בסכום גבוה. למי שירצה אני יכולה לפרט בפרטי, אבל בשורה התחתונה הבנו שגם הביטוח הכי מקיף של החברה הוא לא באמת ביטוח, כי יש חוזה דרקוני שמסיר מהם אחריות ברוב המקרים, ולכן מי שלוקח מהם רכב צריך לקחת בחשבון שהוא ככל הנראה יצטרך לשלם בעצמו על תקלות ותאונות.

אריזות והכנות מראש

• חשוב מאוד להוריד את כל המפות מראש, כי ברוב הדרכים אין קליטה. אנחנו הורדנו לטלפון גם מוזיקה, פודקאסטים וסדרות בנטפליקס ששימשו אותנו במהלך הטיול.
• מבחינת אריזות טסנו עם שתי מזוודות. לאחר הקניית סופר הגדולה שעשינו הפכנו מזוודה אחת למזוודת אוכל ובשניה שמנו את כל הבגדים. החלוקה הזאת היתה מאוד נוחה להתנהלות היום יומית. בדיעבד, לדעתי היה יותר נוח אם היינו מביאים תיקי בד לא קשיחים במקום המזוודות, כי זה היה מסתדר יותר טוב במאחורה של הרכב. יש יחסית הרבה ציוד שנכנס לשם וזה היה יכול לעזור בארגון.
• אנחנו הבאנו מהארץ קצת אוכל שאנחנו אוהבים וקל לבשל אותו- קוסקוס, פתיתים, נמס בכוס, טונה ותיבוליות וזה הוסיף לנו לבישולים.
• פנס ראש לכל אדם. מאוד עוזר בהתארגנות בלילה שכמעט תמיד נעשית במקומות בלי תאורה. כחלק מהציוד שמגיע עם הרכב קיבלנו מנורה שמספיקה להאיר למשל שולחן אוכל לשני אנשים, אבל זה לא מספיק להתארגנות.
• טלפון לוויני- הציל אותנו בטיול (פירוט בהמשך). לדעתנו חובה.
• רשיון בין לאומי נדרש בנמיביה. במהלך הטיול יצא פעמיים שעצר אותנו שוטר במחסום בדרך של ביקורת שגרתית וביקש לראות רישיון בין לאומי.
• כסף- ברוב המקומות ניתן לשלם באשראי. מזומן משמש בעיקר לקניות בשווקים ובקאמפים במקומות פחות מוכרים. טסנו עם דולרים מהארץ והמרנו אותם לדולר נמיבי בבנקים המקומיים. שימו לב שהם מאוד מקפידים על שלמות השטרות, שהם לא מקומטים וחדשים. קרע הכי קטן בשטר והם לא מוכנים
לקבל אותו.

יום 1: הגעה לוינדהוק והתארגנות

נחתנו בשעה 13:30 בווינדהוק ובשדה התעופה חיכה לנו נהג של חברת ההשכרה עם שלט עם השם שלנו. הוא המליץ לנו להחליף כסף בשדה התעופה (אמר שזה יותר בטוח מאשר בעיר עצמה) והראה לנו איפה בשדה לעשות סים מקומי. עשינו סים של חברת mtc שעלה 290 דולר נמיבי לחודש (כל המחירים שנרשום יהיו בדולר נמיבי).
הנהג לקח אותנו למקום הלינה שהזמנו מראש- chameleon backpackers & guesthouse (עלה 1000 לזוג כולל ארוחת בוקר). העובדים במקום ממש נחמדים, יש בריכה חמודה ואפשר להזמין פיצות לארוחת ערב. בערב יצאנו לסיבוב קצר באזור לבר שהמליצו לנו עליו. העובדים אמרו לנו לשמור טוב על הטלפונים שלנו, והרגשנו שהאזור לא כל כך נעים, אז חזרנו יחסית מהר וישבנו בבריכה של המקום.

יום 2: מוינדהוק לwaterberg plateau national park

קמנו בבוקר ואכלנו ארוחת בוקר במקום (שהיתה יחסית דלה). קבענו עם נהג של חברת ההשכרה שיקח אותנו בשעה 8:00 למשרדי החברה. במקום קיבלנו הסבר מפורט על הרכב, הציוד, דרכי פעולה ותקשורת במקרה של תקלות/חירום וכו. ביקשנו בנוסף לציוד שקיבלנו להוסיף כריות וסיר פויקה וזה באמת שידרג את הטיול. הלכנו לעשות קניות בsuperspar שנמצא לידMaerua mall . חונים בחניה של הסופר ואפשר ללכת ברגל לקניון להשלמות נוספות אם צריך. הסופר ממש מערבי ויש בו הכל. אנחנו קנינו קצת ציוד בישול שהיה נראה לנו חסר במה שקיבלנו- מצקת, מחבת עמוקה וקרש חיתוך נוסף. בסופר אפשר למצוא גם אלטוש מקומי טוב ומתאם לשקע. סיימנו את כל ההתארגנויות סביב 13:00 ויצאנו לWaterberg Plateau National Park נסיעה של כשלוש שעות מוינדהוק על כביש נוח לנסיעה. הפארק מוקף במצוק יפיפיה ומסתובבים בו פומבות (חזירי יבלות) ובבונים בחופשיות (שני סוגי חיות שלא ראינו באף מקום אחר במדינה). בכניסה מקבלים מפה עם פירוט של מסלולים קצרים שניתן לעשות בפארק. אנחנו עשינו את מסלול הדקל כשהגענו שהיה חמוד (לקח כחצי שעה) ואז הלכנו להתמקם בקאמפ. הפארק מסודר עם שירותים ומקלחת, כמעט וריק ממטיילים ונמצא במיקום טוב לעצירה בדרך מוינדהוק לאטושה. את הלינה הזמנו מראש באתר של NWR.

יום 3: מווטרברג פלאטאו לאטושה

בבוקר עשינו את המסלול שעולה לפסגה. עליה לא קשה מידי (כשעה) בדרך יפה ומלמעלה יש נוף מהמם על כל הסאוונה. בסיום המסלול התחלנו את הנסיעה לאטושה לNamutoni Campsite . את כל הלילות באטושה הזמנו מראש דרך האתר שלNWR , וסידרנו את הלינה בהתאם למסלול שרצינו- לחצות את כל הפארק ממזרח למערב. הנסיעה עצמה לקחה סך הכל כארבע שעות. בדרך עצרנו ביקב בוטיקOtavi vineyard . דורש סטייה של כעשר דקות מהדרך הראשית. האישה שמנהלת את המקום מאוד נחמדה, יש נוף מהמם ויין מעולה. אנחנו קנינו גם בקבוק להמשך ובדיעבד היינו קונים אפילו שניים, כי הוא באמת היה טעים. במקום יש גם שלושה אתרי קמפינג וחדרים, בריכה עם נוף ואופציה להזמין אוכל. ממש מומלץ למי שמחפש לינה באזור! המקום היה ריק לחלוטין אז לדעתי אפשר פשוט להגיע בלי להזמין. המשכנו בנסיעה לאטושה. ישר בכניסה לשמורה ראינו חבורה של ג׳ירפות ממש צמוד לכביש. כשהגענו לנמטוני שילמנו בכניסה על כל הימים שלנו בשמורה (עבור 4 לילות- 1400 דולר לשנינו). כל הקאמפים באטושה בנויים סביב בורות מים שמוארים גם בלילה וניתן להגיע אליהם בכל שעות היממה. הבור מים בנמטוני נחמד, אך לדעתנו הכי פחות מרשים בהשוואה לשאר הבורות. בכל אתרי הקאמפ יש שירותים ומקלחת מסודרים, חנות קטנה עם דברים בסיסים (כדאי להצטייד מראש באוכל וכו) ומסעדה.
כמה מסקנות כלליות על אטושה:
• יש טענה שהחיות פעילות יותר בשקיעה ובזריחה ושאלו השעות שכדאי ללכת בהן לבור. מהנסיון שלנו זה לא בהכרח נכון וראינו המון חיות (גם מיוחדות) בשעות אחרות.
• בחנות בנמטוני קנינו מפה של הפארק. המפה מראה את כל בורות המים בדרך שניתן לעצור בהם ויש שם תמונות של כל החיות שניתן לראות בפארק. ממליצים ממש לקנות אותה!
• מומלץ להגיע לבורות המים גם בשעות הלילה. יש חיות שרואים רק בשעות האלה (צבוע, לפעמים קרנפים..)
• מצלמה טובה ו/או משקפות חובה.
• מגבלת המהירות בשמורה היא 60 קמ״ש, אך הדרכים בשמורה ברובן יחסית נוחות וניתן לנסוע גם יותר.
• בגלל שלא ניתן לצאת מהרכב בפארק זה כן נחמד לעשות ימים לא עמוסים במיוחד, להגיע מוקדם לקאמפ ולהנות מהבריכה והבור מים של הקאמפ.
• בחלק המזרחי של הפארק (נמטוני- אוקקווג'ו) יש הרבה יותר חיות מאשר בחלק המערבי והוא גם עמוס יותר במטיילים, אבל יש איזה קסם בחלק המערבי דווקא בגלל זה.

יום 4 + 5: אטושה (נמטוני- הללי)

קמנו לזריחה והלכנו לבור מים בנמטוני. ישבנו שם כמה דקות ואז הגיע מישהו ואמר לנו שמימין לבור יש זברות. בעצתו התחלנו ללכת בשביל שמקיף את הקאמפ ומשקיף לתוך הספארי. ראינו להקה ענקית של גנו וזברות. באותו היום נסענו להללי ועצרנו בבורות המים בדרך לשם. ראינו המון המון חיות וזה ממש מלהיב! ממליצים לנסוע גם בדרכים הצדדיות שמובילות לבורות מים שלא נמצאים על הדרך הראשית. אחר הצהריים התמקמנו בקאמפ בהללי (אנחנו שומרי שבת אז התארגנו עם בישולים וכו). בשקיעה הלכנו לבור של הללי שהוא מדהים והתלהבנו עליו מאוד! ראינו בבור הזה קרנפים (יחסית נדירים באטושה), 50 פילים בו זמנית משני סוגים שונים, צבוע וציפורים טורפות.
היום החמישי היה שבת ולכן לא נסענו. בילינו את היום הזה בקאמפ- הלכנו לבור מים, לבריכה, נחנו באוהל וכו. זה היה ממש נחמד שהיה יום בו לא קיפלנו את האוהל והדברים והיינו יותר בנחת.

יום 6: אטושה (הללי- דולומיט)

בגלל שהטיול היה ירח דבש שלנו רצינו גם להתפנק מידי פעם, ולכן סגרנו מראש (גם דרך האתר של (NWR את הלילה האחרון בספארי בלודג׳ בדולומיט (עלה בערך 1500 שקל לזוג כולל ארוחת בוקר). הנסיעה לפי האפליקצית ניווט מהללי לדולומיט היא חמש וחצי שעות, אך בפועל זה לקח כארבע שעות לא כולל עצירות. יצאנו מוקדם ועשינו המון עצירות בבורות בדרך. ביום הזה ראינו גם נמר וגם אריה וזה היה מטורף. עצרנו לצהריים באוקקווז׳ו- יש מסביב לבור מים המון ספסלים מוצלים שאפשר לשבת לאכול בהם תוך כדי צפייה בחיות וזה היה תענוג! בהמשך עצרנו גם בOlifantsrus campsite. יש במקום רק מקום לקמפינג, הוא ממש אינטימי ומאוד בתוך הטבע ויש שם אווירה קסומה. יש גשר שמוביל לבור מים מדהים ביופיו ומיוחד. ממש ממולץ לדעתנו לעשות שם לילה (כשאנחנו רצינו להזמין לינה שם כבר לא היה מקום). בשעה שש הגענו לדולומיט (בדיעבד היה כדאי לנו לתכנן קצת אחרת את היום, גם כי הוא היה מאוד עמוס וקצת לחוץ בזמן, וגם היינו רוצים להספיק להגיע מוקדם יותר לדולומיט ולהנות מהמקום). הלודג׳ ממוקם על ההר, חונים למטה ונהג ברכב גולף מגיע לאסוף אותך. יש נוף מדהים מכל הכיוונים לספארי, המקום אינטימי ובלב הטבע, מעוצב בסטייל, בריכה מדהימה (אבל קפואה) וצוות שירותי ונחמד. ממש מומלץ למי שרוצה להתפנק לילה בטיול!

יום 7: אטושה ל- Opuwo

את החצי הראשון של היום בילינו בבריכה של הלודג׳. בצהריים התחלנו לנסוע לכיוון היציאה המערבית מהשמורה. עצרנו בבורות מים שהיו בדרך וזכינו לראות באחד מהם להקה של עיטים. ביציאה מאטושה צריך להראות את הקבלה של התשלום ששילמתם בכניסה, אז חשוב לשמור את זה. התחלנו נסיעה לOpuwo שהיתה בתחילתה על כביש סלול ובהמשך על כביש עפר. בדרך העפר מתחילים לראות כפרים ואנשים משבט ההימבה. כחצי שעה לפני ההגעה לעיר ראינו אישה משבט ההימבה שמתחננת לטרמפ. עצרנו לה והיא עלתה לאוטו שלנו (שהיה מפוצץ בדברים שלנו מאחורה), עם כל החפצים שלה ותינוק עליה. החוויה היתה מוזרה ומצחיקה. קצת לפני ההגעה לעיר היה מחסום משטרתי ונלחצנו מכך שהיא לא חגורה ועם תינוק על הברכיים, אבל השוטר רק ביקש רשיון נהיגה והתעלם ממנה. Opuwo היא עיירה שניתן למצוא בה סופר גדול, בנק ובית מרקחת, אך רוב העיירה נראית כמו כפרים של השבטים המקומיים שניתן לראות אותם מסתובבים ברחבי העיר. הורדנו את הטרמפיסטית שלנו במרכז העיר ונסענו לOpuwo Country Lodge . המקום נמצא ממש בקצה העיירה, עם נוף לכל ההרים באזור ומעוצב ברמה גבוהה (לכן גם יקר יחסית - 280 דולר לאדם לקמפינג). יש במקום בריכה ומסעדה לצד של הנוף. האזור של הקמפינג נמצא כמה דקות הליכה מהאזור המרכזי ופונה לכיוון אחר (גם יפה אבל פחות). לכל עמדת קמפינג יש שירותים ומקלחת פרטיים, כיור עם שיש, תאורה ויחסית הרבה מרחב. אנחנו הגענו בלי להזמין מראש והיה שם המון מקומות פנויים. אכלנו ארוחת ערב במסעדה של המקום שהיתה טעימה והלכנו לישון.

יום 8: Opuwo לEpupa Falls

התחלנו את היום בנחת, תדלקנו ברחוב המרכזי ומשם יצאנו לכיוון אפופה. הדרך סה״כ נוחה, אבל יש קטעים יותר מסובכים. האפליקציה אמרה שזה נסיעה של שעתיים ורבע, בפועל לקח לנו 3 וחצי שעות כמעט לא כולל עצירה בגלל איכות בדרך.
עצרנו באמצע הדרך מתחת לעץ מרשים להכין שקשוקה, ותוך כמה דקות קפצו עלינו 3 ילדים וילדות משבט ההימבה. בסה״כ זו הייתה חוויה מיוחדת וטובה, למרות שלקראת הסוף היינו שמחים לקצת יותר פרטיות ושקט כי הם באמת לא עוזבים אותך. רקדנו אכלנו ולמדנו שמות של חיות באנגלית ובאמבוגו (השפה של ההימבה). לצערנו במקטע הזה איזה חבורת נערים משועממת החליטה לזרוק עלינו אבן וגם פגעה, אבל לא נגרם נזק לאוטו ולא הרגשנו יותר מדי פחד פשוט המשכנו לנסוע קצת בשוק.
כשמגיעים לאפופה יש לפני הכניסה מין פנייה שמאלה לגבעה לתצפית על המפלים. התצפית ממקומת בקאמפ של משפחה שגובה 50 דולר נמיבי לאדם על כניבה לתצפית. בגדול זה לא הכרחי אבל החלטנו לעלות לשם ולשלם והיה ממש יפהפה והצלחנו דרך זה להבין את התמונה הגדולה של איך האזור נראה. מהתצפית ירדנו לאיזור הקאמפים והתמקמנו בEpupa falls lodge וביקשנו לישון בקאמפסייט (עולה 200 דולר לאדם). יש להם 8 מקומות לקאמפים, אבל כמעט תמיד פנוי שם (אצלנו היו פנויים 4 מקומות). הקאמפ נמצא ממש על הנהר וצמוד למפלים, הבריכה בו כיפית, יש שירותים ומקלחת מרכזיים (למרות שהיו רק מים פושרים במקלחת) ומסעדה שממוקמת בבית עץ על הנהר. החשמל שם הוא סולארי ולכן הוא נכבה ב21:00 (לא הפריע לנו). אחרי שהתמקמנו יצאנו לטיולון על גדות הנהר - כיוצאים מהשער של הקאמפ פונים ימינה ובסוף מתחם הקאמפים אחרי הדוכנים של ההימבה פונים שוב ימינה לכיוון הנהר. בהליכה לאורך הנהר יש נוף עוצר נשימה ומגיעים בסוף למקום מהמם עם חול שנראה כמו חוף על הנהר. חזרנו משם לקאמפ, הכנו פויקה והלכנו לישון.

יום 9: Epupa falls לRuacana Falls

סגרנו מראש באותו יום בבוקר לצאת לסיור לכפר של ההימבה באזור עם מדריכה מקומית בשם רפאלה (ראינו עליה המלצה בטיפים של מזונגו). קבענו איתה בשעה תשע והיא באה לאסוף אותנו מהקאמפ. הלכנו יחד למכולת מקומית שצמודה למפלים לקנות אוכל לבני הכפר שמארחים אותנו. קונים להם דברים שימושים כמו שמן, פולי סויה וכו. נסענו לכפר שנמצא כרבע שעה מאזור המפלים, ראינו את נשות הכפר עם הלבוש המסורתי, את המבנה בו הן מבשלות ואת מבנה המגורים. לרפאלה יש אנגלית טובה והיא נתנה המון הסברים. בסיום הסיור הנשים פורסות את המזכרות שהן מוכרות ומצפים ממך לקנות מהן משהו. בגדול היה מעניין ומלמד, אבל הרגיש לנו יחסית תיירותי וקצת מוזר לקבל הסברים על הנשים כשהן יושבות מולנו על הרצפה ולא מבינות את הנאמר. בנוסף, למדנו מהמדריכה שהמילה הימבה אומרת ‘מתחננים׳, משום שהם שבט שעוד בהיסטוריה לא היה טוב במיוחד בשום דבר וכיום אינם יוצאים לעבוד/ לצוד וכו, ולכן הם צריכים להתחנן למזון. העובדה הזאת בולטת בהתנהלות השבט גם בביקור אצלם וגם במפגשים אקראיים איתם על הדרך. הסיור ארך כשעה וחצי ובסיומו חזרנו לאזור המפלים. (עלות- 300 דולר לאדם + כ400 דולר למצרכים שקונים לבני הכפר). בסיום הסיור החלטנו שאנחנו רוצים לבלות עוד זמן באזור המדהים הזה ליד הנחל שהוא ממש נווה מדבר, ולכן החלטנו לנסוע על הכביש שצמוד לגבול לכיוון .Ruacana Falls הדרך יפה מאוד, עם נוף בחלקה לאזור הנחל וגם אופציות לעצור ולשבת על גדת הנחל שזה ממש כיף. הניווט אמר לנו שהדרך אמורה לקחת שעתיים וחצי אבל בפועל היא לקחה כמעט ארבע. הדרך לא מורכבת לנהיגה, אבל גם לא קלה ואי אפשר לנסוע בה מהר. הגענו למפלים עצמם עייפים מהדרך, וקצת התאכזבנו מהאזור והמפלים עצמם שהרבה פחות מרשימים מאופופו. ישבנו קצת באזור המפלים ואז חזרנו כמה דקות לכיוון הנחל לחפש קאמפ לישון בו. נכנסנו ל Tjonkuvi Otjiruwo camp site רוב אזורי הקאמפ נמצאים במגרש עפר קצת אחורי לנוף, אבל יש מקום אחד שנמצא ממש על הנוף לנחל ולשקיעה ואותנו היא מיקמה שם. ישבנו לשתות שם יין והיה טוב לסיים שם את היום. יש במקום מקלחות עם מים חמים ותאורה שעובדת חלקית. אין במקום יותר מידי אז צריך להגיע מצוידים מבחינת אוכל (200 דולר לאדם).

יום 10: מRuacana לHoanib valley

קמנו מוקדם בבוקר (עוד בחושך ב6:15) ויצאנו ב7:15 לכיוון Opuwo. הדרך במצב מעולה, כביש סלול לאורך כל הדרך.
באופוו עשינו עצירת הצטיידות (קניות ב-spar , תדלוק, צ׳יינג ומוצרי פארם- הכל באותו מתחם) ויצאנו לכיוון הואניב וואלי. שמנו בניווט .elephant song camp בדרך עוברים בעיירה sesfontein ו8 קילומטר בערך אחרי העיירה יש פנייה ימינה לשטח נהיגה חולי ב4*4 שנקרא Hoanib-Ganamub שמוביל עד לנחל. נצמדנו אליו (למרות שלט שהצביע לelephant song camp) עד שהגענו לשער מאולתר לכניסה לשמורה. השומר רצה מאיתנו מחיר מופקע (150 דולר לרכב, 200 לאדם לכניסה ראשונית ועוד 100 לכל יום שהיה), וסגרנו איתנו על 450 דולר. הכל היה נראה די מוזר ומפוקפק אבל הוא נתן לנו מין אישור כניסה לשמורה. מרגע שנכנסנו הקסם התחיל- זה ללא ספק אחד מרגעי השיא של הטיול וברצינות אחד המקומות היפים בעולם לטעמנו. באמת מקום שהוא חובה וגם לפנות לו מספיק זמן לטיול. הנוף המדברי עוצר נשימה, תחושה של לבד בעולם, ושנכנסות חיות לסיפור זה בכלל מוסיף.
אחרי שנכנסנו לשמורה ומגיעים לנחל יש צומת T שאם פונים שמאלה מגיעים לאלאפנט קאמפ ואם פונים ימינה יש בור מים לא רחוק משם (לדרך שנוסעת על הנחל קוראים (Hoanib-Riverbed 4WD . החלטנו לנסוע לבור והוא היה יפה אך לא ראינו חיות אלא רק קקי ועקבות. החלטנו להמשיך עוד בכיוון ההפוך מהקאמפ כי ראינו במאפס מי שיש עוד בור מים נוסף שנמצא כ50 דקות נסיעה מהבור הראשון. בבור השני עשינו את הלילה וזאת חוויה מדהימה ומומלצת במיוחד. בדרך עצרנו ב- Hoanib-valley camp אחד המלונות היוקרתיים (וגם היקרים) בנמיביה, שנמצא בלב השמורה. אמרנו שנקפוץ רק כדי לראות, ואחרי שיחה עם עובדי המקום הצלחנו לסדר לעצמנו הנחה מטורפת לשהות שם בסופ״ש (5000 דולר ללילה לזוג כולל כל הארוחות במקום 32000). מסופקים ומאושרים המשכנו עם הנחל שם פגשנו ג׳ירפות ראמים וצבאים עד שהגענו לבור השני. עלינו למעלה לגבעה הסמוכה לראות את השקיעה המטריפה ואת הנוף הבראשיתי, אכלנו מרק, הסתכלנו על הכוכבים, ונכנסנו לאוהל לישון כי היו רוחות די חזקות במקום.

יום 11 + 12: Hoanib Valley Camp

קמנו ובערך עם הקפה של הבוקר התחילה פעילות בבור המים שישנו לידו. בתחילה צבאים וראמים ואח״כ גם ג׳ירפות ומשפחת פילי מדבר.
כל הבוקר בעיקר הסתובבנו ברגל וצפינו בחיות ובמסלולן, אנשים מהשמורה טיפה התעצבנו עלינו שאנחנו ככה מחוץ לרכבים וקרובים לחיות ובדיעבד אולי היינו נזהרים יותר. חוץ מזה היה בוקר מלא בשלווה ובחיות. משם המשכנו לנסוע בלי כיוון מסויים ופשוט נהנו מהשמורה, עד שבשלב מסויים החלטנו לנסוע למלון.
לא נחפור יותר מדי על המלון אבל הוא באמת מופלא. בגלל מס׳ האורחים המצומצם (יש להם רק 6 חדרים), אתה לומד להכיר את כל אנשי הצוות! מהמלצריות, שף, מנהלים ואפילו מנקות. כולם פשוט מתוקים ומעניקים לך יחס של מלכים עם חיוך ענק וגם ממש כיף לדבר איתם ועם שאר אורחי המלון, שלפחות חלקם היו ממש אנשי שיחה מעניינים. התמקמנו בחדרנו וטבלנו בבריכה הקרה ומשם הערב ירד וישבנו קצת סביב המדורה שמודלקת במתחם המרכזי בכל ערב. בזמן הזה השף הכינו לנו ארוחת שבת צמחונית מדהימה! (ארוחת ערב ובוקר כלולות בהזמנה, וכן ״שעת תה״ ב4 בצהריים לפני פעילויות אחה״צ עם מאפים מתוקים ומלוחים מטריפים). הלכנו לחדר מבסוטים והלכנו לישון.

בשבת עשינו יום מלא כיף ונחת במלון, הרבה סתלבט ספרים וכיף. יש למלון כל מיני אטרקציות מעניינות (מציאת קרנפי מדבר שלוקחת חצי יום, חיפוש אחר אריות ונסיעה לבור המים בשקיעה). אנחנו לא לקחנו כלום כי אנחנו שומרי שבת, ולקראת שקיעה יצאנו להסתובב ברגל בטבע ליד המלון ופגשנו שוב את משפחת הפילים והסתכלנו עליהם יחסית מרחוק. זה ממש הלחיץ את עובדי המלון שהם גילו שיצאנו ברגל והם הביאו רכבים כדי להחזיר אותנו חזרה לשטח הקאמפ. זה היה בגדול די מצחיק לכל הצדדים, אכלנו ארוחת ערב שווה והלכנו לישון.

יום 13: מHoanib Valley לOngongo waterfall

קמנו יחסית מוקדם, אכלנו ארוחות בוקר במלון ונהנו מהרגעים האחרונים במקום המדהים הזה. כשנכנסו לרכב לצאת מהמקום כל הצוות התכנס יחד ושר לנו שיר לפרידה - זה היה ממש חמוד ומרגש!! באותו יום התכוונו לנסוע לSkeleton Coast ולישון בקמפ שנמצא בכניסה לשמורה. תכננו לצאת מהואניב ואלי דרך הelephant song camp, כדי שזאת תהיה דרך קצת אחרת מהדרך בה הגענו (למרות שכל השמורה מדהימה וזה לא באמת משנה). כשיצאנו מהמלון ראינו משפחה של בבונים ממש לידנו עם הרבה בבונים תינוקות שנתלו על האמהות שלהם ושיחקו ביניהם, וזה היה ממש חמוד ומלהיב! לאחר כשעה של נסיעה לקחנו כנראה פניה לא נכונה והגענו למקום שהיה ממש חולי, ולצערנו התחפרנו בחול עם הרכב… בהתחלה לקחנו את האת חפירה שקיבלנו עם הרכב והתחלנו לחפור בטירוף סביב הגלגלים ולנסות לחלץ את עצמנו. לאחר כשעה של נסיונות הבנו שזה חסר סיכוי והוצאנו את הטלפון הלוויני שהבאנו מהארץ (דרך מגנוס- עלה כ350 שקל לכל התקופה). ברגע האחרון לפני הטיסה החלטנו להביא את הטלפון הזה וזה ממש הציל אותנו!! בדיעבד אני חושבת שלנסוע באזורים כל כך מבודדים שרובם בלי קליטה בלי יכולת להזעיק עזרה במידת הצורך זה לא אחראי ויכול ממש להרוס את הטיול, ולכן מומלץ בחום לקחת.
עוד בארץ סיכמנו עם אבא שלי שבמידה וניתקע עם הרכב, נכתוב לו והוא ידבר עם חברת ההשכרה- ובאמת כך היה. בהתחלה חברת ההשכרה אמרה שזה מאוד בעיתי, שאין באזור הזה ביטוח, שנצטרך לשלם במזומן למחלץ על חשבוננו (למרות שעשינו את הביטוח הכי מקיף שהיה להם להציע) ושאין אף אחד קרוב אלינו. בעצת אבא שלי הם יצרו קשר עם אנשי המלון בו היינו בסופ״ש (שהיה רק 20 ק״מ מהמקום בו נתקענו) והם אכן יצאו לחלץ אותנו עם ג׳יפ של המקום. בזמן הזה אנחנו חשבנו שככל הנראה נצטרך להישאר במקום לילה, והעברנו את הזמן בלראות נטפליקס באוטו ולאכול צ׳יפס. אחרי כשש שעות אנחנו פתאום רואים מהחלון את אנשי המלון (Timo וIT אם במקרה יצא לכם לפגוש) שהגיעו לעזור לנו!! תוך כחצי שעה, אחרי שהם הרימו את הרכב עם שלושה ג׳קים שונים והחזירו את הגלגלים לגובה הקרקע- הם משכו אותנו החוצה, ואנחנו חיבקנו אותם בהתרגשות.
כמה מסקנות מהאירוע:
• לנסות להיצמד לשבילי 4X4 ולא לנסוע בשבילים אחרים גם אם זה רק פניות קטנות.
• להוריד אוויר מהגלגלים באזור חולי.
• אם הרכב כבר התחפר ולא מתקדם- להפסיק מיד עם הגז כי זה רק מחמיר את המצב.
• במידה ונתקעים- הדרך הכי טובה לחלץ זה באמת לעלות את הרכב על ג׳ק עד שהגלגלים ממש באוויר ואז לשים מתחתיהם חול כדי לעלות את המפלס של הרכב.
שאלנו אותם כמה לשלם להם, והם אמרו כמה שנראה לנו אז הבאנו לכל אחד 2,200 דולר נמיבי. נסענו אחריהם ליציאה מהשמורה ליד האלאפנט סונג קאמפ שהיתה מאוד קרובה, ומשם בעצתם נצמדנו כל הזמן לצד שמאל עד שהגענו לכביש. ביציאה מהשמורה ביקשו לראות את הפרמיט ששילמנו עליו וממש בדקו על כמה ימים שילמנו ואם זה תואם לתאריך. השעה כבר היתה יחסית מאוחרת, ולכן החלטנו לנסוע לישון ב Ongongo waterfall campsite. מהנקודה שהניווט מביאה אותך, יש עוד בערך רבע שעה של נסיעת שטח עד שמגיעים לקאמפ. הקאמפ יפה ונמצא ממש צמוד לנביעה ומפל קטן שניתן להיכנס אליהם. מקבלים שירותים ומקלחת פרטיים (מדלקים מדורה מתחת לדוד כדי לחמם מים למקלחת), צלייה ותאורה. המחיר היה לדעתנו מאוד מוגזם ולא מצדיק את מה שהמקום נותן- 750 דולר לשנינו, אבל אין כל כך מקום אחר באזור. העובד של המקום הגיע אלינו צולע עם תחבושת על הרגל ואמר שהוא סובל מכאבים. ניסינו לעזור לו עד שהבאנו שהוא מחפש שניתן לו תרופות. באותו רגע נזכרנו בטיפ שקראנו במזונגו על זה שיש באזור הרבה סחר בתרופות ולהיזהר מהעניין, ולכן לא נתנו לו. הכנו ארוחת ערב זריזה והלכנו לישון גמורים מהיום שעבר ושמחים שככה הוא נגמר.

יום 14: Ongongo waterfall ל Terrace Bay

בבוקר יאיר נכנס לטבילה קצרה בנביעה ובמפל ולטענתו מים היו נעימים ומרעננים. התחלנו נסיעה לכיוון הSkelton cost- . הדרך מדהימה עם הרים ואדמה בצבע אדום לאורך רוב הדרך. עצרנו בPalmwag לתדלק, וכמה דקות נסיעה אחרי התחנת דלק שם יש מחסום שבודקים בו אם יש לך בשר, ואם כן אתה צריך לזרוק אותו. אמרנו להם ששנינו צמחוניים והם בכל זאת בדקו במקרר. בהמשך בשער הכניסה לשמורה צריך לעצור ולעשות פרמיט לשמורה. הפרמיט לנסיעה דרומה הוא חינם ולנסיעה צפונה (עד Terrace Bay ) עולה 350 דולר. שילמנו על הפרמיט והתקדמנו בנסיעה בשמורה. הנוף בבת אחת משתנה מצבע אדום לצבעי צהוב ולבן של חול ודיונות וזה מדהים. מתקדמים בנסיעה ופתאום רואים את האוייקנוס ומתחילים לנסוע לאורכו. מזג האוויר גם משתנה, מתחילות רוחות חזקות ונהיה מאוד קר יחסית למה שהתרגלנו אליו בנמיביה. כעבור כשעה נסיעה הגענו לTerrace Bay שזה לודג׳ של הNWR שילמנו בקבלה 2,400 דולר כולל ארוחת בוקר וערב לשנינו. החדר נמצא ממש על האוייקנוס והוא מאוד בסיס- 2 מיטות יחיד, מקרר קטן ומקלחת עם מים חמים בחדר. בגלל שהשעה היתה יחסית מוקדמת יצאנו עם הרכב להסתובב באזור שצפוני לקאמפ. בעקרון מותר לנסוע רק 4 ק״מ צפונה אבל אנחנו המשכנו יותר ולא נתקלנו בשום שילוט או מחסום. יש ממש ליד הקאמפ לגונה קטנה שראינו בה מגוון ציפורים ובכללי הנסיעה צפונה יפה, עם מראה של דיונות לבנות מצד אחד והאוקיינוס מהצד השני. חזרנו לחדר לקראת הערב ואת השקיעה ראינו מתוך החדר בגלל הקור שהיה בחוץ. הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדה של המקום (בהתחלה לא היתה להם אופציה צמחונית, אבל בסוף נתנו לנו מרק ואת התוספת של הירקות שיש ליד המנות) והלכנו לישון.
*העונה בSkelton Cost היא מדצמבר עד ינואר ובשאר הזמן יש במקום רוחות יחסית חזקות. אנחנו לא ידענו את זה מראש, ואני חושבת שבדיעבד היינו מתכננים לעשות רק לילה אחד באזור ולא שניים כי המזג אוויר משפיע לרעה על החוויה.

יום 15- מterrace bay לJakkalsputz campsite

קמנו בבוקר, אכלנו והתארגנו ונסענו שוב ללגונה הסמוכה טיפה צפונית למפרץ, בחיפוש אחר חיות ואירועים מעניינים. משם התחלנו להדרים על קו החוף לכיוון .Torra bay שם עצרנו להסתכל על המקום (שלא פעיל כקאמפ בתקופה הזו של השנה אלא רק בדצמבר-ינואר), ועקב מקרה בו כמעט התחפרנו, פגשנו את טיטוס, איש תחזוקה של המקום שהיה ממש נחמד, חילץ אותנו מה׳כמעט התחפרות׳ והציע לנו סיור בעומק השטח החולי (הוא נהג עם הרכב שלנו) תמורת 300 דולר לשנינו. הסיור היה ממש מגניב ולא שגרתי. הגענו לשלד של לוויתן, לספינה טרופה מרשימה ולמושבת כלבי ים. עקרונית רואים דברים דומים לאלה גם בהמשך קו החוף אבל ממש נהנינו מהחוויה וגם ספציפית למקומות שהגענו קשה להגיע ללא ידע על המקום ויכולות נהיגה טובה בשטח, בקיצור היה שווה לגמרי בעינינו. בהמשך הדרך עצרנו לעוד כמה תחנות כמו מפעל השמן ההרוס שממש צמוד לכביש, עצירה מאכזבת בקייפ קרוס (ויתרנו כי רצו כסף וכבר ראינו וידענו שנראה עוד הרבה כלבי ים) ובעוד ספינה טרופה. עצרנו ב- Henties bayלאכול במסעדה ממש חמודה בשם fish corner היה יחסית זול ומאוד טעים-מומלץ! משם התלבטנו אם להמשיך לכיוון סוואקפמונד והחלטנו לבדוק קאמפ טיפה דרומית לHenties bay בשם Jakkalsputz campsite.הקאמפ היה נטוש לגמרי (גם פועל רק בעונה), בלי יותר מדי פאסיליטיז- לא מצאנו מקלחות או חיבור לחשמל, שירותי בול פגיעה. בגלל שהיה קפוא ברגע שהחשיך ולא היינו רעבים אחרי המסעדה נכנסנו מוקדם לאוהל. לא איזה מקום מומלץ במיוחד, אבל מי שרוצה לחסוך ולישון בחינם, יכולה להיות אופציה לגמרי סבירה.

יום 16: Jakkalputz Camp לסווקמפונד

קמנו בבוקר, קיפלנו את האוהל וישר התחלנו לנסוע בגלל שהיה מאוד קר בחוץ. אחרי כרבע שעה נסיעה הגענו לסירה טרופה ממש גדולה ומרשימה. במקום יש אנשים שמוכרים לך אבנים ודי מכריחים אותך לקנות מהם (מעצבן). בסווקמפונד הלכנו קודם כל לבית קפה לארוחת בוקר וקפה. ישבנו בVillage Cafe שזה מקום ממש חמוד וצבעוני, יש בו גם אופציה לשבת בחוץ, צוות נחמד, קפה מעולה ומגוון ארוחות בוקר. לאחר מכן הלכנו לחברה שניתן לסגור דרכה אטרקציות ונמצאת ממש מול הבית קפה- Charly’s Desert Tours. רצינו לעשות באותו יום גלישת חולות, אבל הפעילות לא התקיימה בגלל רוחות חזקות, ולכן החלטנו פשוט לעשות יום בנחת ולהסתובב בעיר. סגרנו דרכם ליום למחרת פעילות משולבת של יום שלם- בבוקר קיאקים ובצהריים נסיעה לסנוויץ׳ הרבור (עלה 3,600 דולר לאדם כולל ארוחת בוקר וצהריים). החברה אמינה ומסודרת, אבל אני חושבת שהיה יותר זול ואולי גם יותר אינטימי מבחינת כמות המשתתפים בפעילות אם היינו סוגרים דרך אחד המדריכים המומלצים בקבוצה בוואטסאפ או נוסעים לוולויס באי שם נמצאות רוב החברות שמוציאות את הפעילויות, וסוגרים איתם ישירות. נקודה קטנה זה שציינו בפני החברה שאנחנו צמחוניים, אבל הם לא העבירו הלאה את המידע, ולכן היה לנו פחות מה לאכול בצהריים. אחרי שסגרנו את האטרקציות למחר יצאנו לסיבוב בעיר- יש באזור הרבה חנויות של אומנות ומזכרות. לקראת הצהריים נסענו לוויליס באי לאזור של הפלמינגואים ולאגם הורוד, וזה היה ממש נחמד לנסוע באזור. אחר הצהריים חזרנו לסווקמפונד והלכנו לאכול במסעדה שנקראת The Tug. המסעדה ממוקמת ממש על האוקיינוס, מעוצבת מגניב ועם אוכל ברמה גבוהה מאוד. כשהגענו אמרו לנו שלרוב צריך להגיע למסעדה לאחר שמזמינים מקום מראש, אבל בגלל שהגענו מוקדם (השעה היתה 17:00) נתנו לנו שולחן לשעתיים. האוכל והיין היו מעולים ונהנו מהארוחה. כיצאנו משם כבר החשיך ונסענו לחפש מקום לישון בו. בדקנו בTiger Campsite ובAlte Bruke ובשניהם לא היה מקום. התלבטנו מה לעשות, ולאחר הסתכלות קצרה בבוקינג החלטנו לישון בווליס באי משום שלמחרת היינו צריכים להיות באיזה נקודה שם ב7:45 ליציאה לקיאקים. מצאנו מקום בשם Talitha's Self-catering Accommodation . התקשרנו למארחת והיא מיד ענתה ואמרה שיש מקום ושהיא תחכה לנו שנגיע. בבוקינג היה רשום שהמחיר הוא 600 דולר, אך בטלפון היא אמרה שנשלם 450 דולר לשנינו. המקום זה יחידת דיור צמודה לבית שלה, חונים בתוך החניה שלה ויש שער, במקום יש מקלחת מעולה עם מים חמים, אחלה מיטה ומטבח קטן עם אפשרות לבשל. המארחת מקסימה וממש מומלץ למי שמחפש מקום נוח רק לישון בו (כי זה רחוק יחסית מהמרכז ואין מה לעשות באזור).

יום 17: וואלויס ביי -סנדוויץ׳ הארבור- סוואקפמונד

קמנו מוקדם ונסענו לנק׳ האיסוף לקיאקים בpelican bay שם ארגנו תיק לכל מה שאנחנו צריכים למשך היום ויצאנו עם עוד שני רכבי תיירים לכיוון המפרץ לקיאקים. במהלך הנסיעה המדריך עוצר בצד הדרך נותן זמן לצלם ומסביר. הנסיעה לקחה בערך 40 דקות וכשהגענו כל זוג קיבל קיאק, תיק קטן נגד מים וחליפה נגד מים (עדיין קצת נרטבים וכדאי לבוא עם לבוש חם וגרביים להחלפה). השיט עצמו אורך בערך שעה. בהתחלה חותרים לכיוון היציאה מהלגונה, ואם אין דולפינים או משהו מעניין אחר חוזרים לכיוון הלגונה לאיזור כלבי הים המתוקים, שממש שחו צמוד אלינו, שיחקו איתנו והיו חברותיים. ביציאה הביאו לנו ארוחת בוקר קלה של מאפינס תה קפה וסנדוויצ׳ים, והלכנו כמה דקות ברגל להתבונן בלוויתן שנסחף אל החוף ומת שבועיים קודם לכן. פגשנו כמה שקנאים שממש לא פחדו מאיתנו והתלהבנו מהם לאללה. עלינו שוב על הרכבים ונסענו חזרה לכיוון ואלויס. בגלל שהמדריכים של הקיאקים ושל הטיול בסנדוויץ׳ הארבור היו שונים, הם קבעו נק מפגש במקום בואלויס ואז פשוט עברנו בין הרכבים והתחלנו את הנסיעה לסנדוויץ׳. המקום והחוויה שם היא ללא ספק אחד מההייליטים של הטיול והגעה לשם היא בגדר חובה! כמה נק׳ קטנות: אם אתם חושבים שאתם לא נהגי שטח מעולים, תעשו טובה לעצמכם ותיקחו מדריך שינהג. אם בכל זאת אתם אמיצים, תיקחו מדריך שינהג לפניכם ותיסעו אחריו. הנהיגה במקום מורכבת מאוד, וחבל לבזבז זמן על התחפרויות מיותרות במקום להסתובב שם. קספר המדריך שלנו היה ממש נחמד (ודברן חחח). הופתענו מכמה כיפית הייתה חוויות הנסיעה עצמה במקום, ממש אקסטרימית ומלהיבה. יש כמה נק שעוצרים בהם כולל נקודת תצפית לחיבור בין הדיונות לאוקיינוס שהיא לגמרי השיא של המקום. באחת הנק׳ הביאו לנו יין וארוחת צהריים. חזרנו לואלויס בסביבות 17:30 (סיימנו את הקיאקים סביבות 12:45) עייפים מרוצים אחרי היום העמוס שעברנו. משם נסענו לסוואקפמונד, התמקמנו בtiger reef campsite שעלה 190 דולר לאדם, ויצאנו לבר מסעדה חמוד בשם Soundgarden שנמצא מרחק הליכה מהקאמפ. בבר יש אחלה אוכל וכשהיינו שם עשו חידון טרוויה לכל המשתתפים שהיה ממש חמוד (למרות שלא ניצחנו...).

יום 18-19: מסווקמפונד לNamibs Valley Lodge

בבוקר הלכנו לאכול בבית קפה בשם .Bojos Cafe מקום חמוד ומאוד מערבי עם עוגות וקפה מעולה. החלטנו להמשיך לכיוון סוליטר ולעשות את הסופ״ש בקאמפ באזור. יש באזור מבחר לא קטן של קאמפים ולודג׳ים טובים. הקאמפ הראשון שבדקנו הוא Namibs valley lodge והתאהבנו. מקום פסטורלי שיש בו מגוון אופציות לינה- קאמפסייט (רק 3 מקומות) בונגולוז שהיה נראה מגניב, וגם לודג׳ שהיה נראה לא להיט. אנחנו סגרנו קאמפסייט ב280 ללילה ועפנו על המקום. אין חיבור לחשמל אבל יש סככה עם צל, מטבחון אישי, שירותים ומקלחת נקיים וטובים לכל עמדה והכי חשוב פרטיות ונוף מטריף למדבר! יש למעלה בלודג׳ גם מסעדה (לא אכלנו בה), בריכה יחסית מוזנחת וגם סתם מקום יפה שאפשר לשבת שם עם ספר טוב ופחית בירה (:
נשארנו שם שני לילות והיינו ממש ממש מרוצים.

יום 20: Namibs Valley Lodge לSesriem campsite

בדרך לססרים עצרנו בסוליטר לשתות קפה ולאכול את הקרמבל תפוחים המפורסם בMcGregor’s Bakery. במקום יש תחנת דלק, מוסך, עוד בית קפה וכל מיני מכוניות ישנות שמוצגות בכניסה. נחמד לעשות שם עצירה. הגענו לססרים ושילמנו בכניסה 350 דולר לשנינו ליומיים בשמורה. סגרנו מראש שנישן באותו לילה בקאמפ של הNWR שנמצא בתוך השמורה. חשוב בססרים לישון בשמורה בגלל שזה מאפשר לך להיות שעה לפני כולם בבוקר ושעה אחרי כולם בערב בתוך השמורה, וכך ניתן לראות הזריחה/ השקיעה מהדיונות וזאת חוויה ממש כיפית. יש עוד כמה לודג׳ים שנמצאים בתוך השמורה, אבל חשוב לשים לב שגם מקום שנמצא ממש צמוד לשמורה יכול להיות מחוץ לשער ואז זה לא נותן את היתרון. בכניסה מקבלים מפה קטנה שמראה לך את המקומות בשמורה. אנחנו הלכנו בהתחלה לSesriem Canyon שנמצא בכניסה לשמורה ממש מול הקאמפ. הלכנו בתוך הקניון עד הסוף שלו ובחזרה- מסלול בערך של שעה וחצי שהוא מאוד נחמד, אבל נמצא ברובו בשמש חשופה. בנוסף, בתחילת הקניון יש אפשרות לפנות שמאלה וללכת כמה דקות באזור שהקניון יותר מפותל ויש גבים קטנים. לאחר מכן, נסענו בתוך השמורה והתפעלנו מאוד מהיופי של המקום. עצרנו סתם בצד הדרך, טיפסנו על אחת הדיונות שראינו ונהנו מלהסתובב באזור הפארק שהוא לא מוגדר ואין בו אנשים. לקראת השקיעה נסענו חזרה לכיוון הכניסה לפארק שם נמצאת דיונות Elim שניתן לראות ממנה את השקיעה בצורה יפה. הטיפוס יחסית מתון, לוקח בערך 40 דקות ולא חייב לטפס עד הפסגה הכי גבוהה כדי להנות מהשקיעה (יש הרבה פסגות קצת יותר נמוכות בדרך…). יצאנו מהשמורה והלכנו לקבלה של הקאמפ כדי שיגידו לנו באיזה עמדה אנחנו, אבל הקבלה היתה סגורה בשעה הזאת ומסתבר שהיינו צריכים לדאוג לזה לפני הטיול בשמורה. מצאנו עובד של המקום שהתקשר לחבר ויחד הם עזרו לנו למצוא את העמדה שלנו שהיתה מאוד בסיסית וכללה רק מקום למדורה, חשמל ופנס. זה היה הלילה האחרון שלנו בקמפינג, הכנו פויקה ולקחנו אותו בנחת. התקלחנו במקלחות של המקום במים קרים לצערנו והלכנו לישון.

יום 21 + 22: Deadvlei סוסבלאי והביג דאדי-הדיונה הגדולה בעולם

ויתרנו על לקום ולהיכנס לשמורה לזריחה כי הלכנו לישון יחסית מאוחר. צפינו בזריחה מהקאמפ (היה מהמם), ויצאנו בסביבות 7:30 לכיוון סוסבלאי. הנסיעה לא ארוכה מדי (הניווט אמר שעה ורבע, בפועל לקח 40 דק׳) ומגיעים לחניה לכניסה לדדואלי. יש אופציה להיכנס עם הרכב לחניה הפנימית בנסיעה של 5 ק״מ בדרך 4*4 חולית ויחסית מורכבת, אבל לגמרי אפשרית. אנחנו העדפנו לחסוך התחפרויות ורצינו לטפס מוקדם ולא להיכנס לחום, אז לקחנו שאטל של NWR שעלה 180 דולר נמיבי לאחד, וכלל הסעה הלוך וחזור ומעבר בדרך בסוסבלאי והביג מאמא שנמצאים כ3 קילומטר מהחנייה הפנימית.
כשמגיעים לחניה אפשר ללכת ישר ל Deadvlei או לעלות לביג דאדי- דיונה של 400 מטר ונחשבת לדיונה הגדולה ביותר בעולם. אנחנו ממליצים בחום לעלות קודם לביג דאדי ואז לרדת לתוך מהדיונה ישירות לתוך הDeadvlei . בנוסף, בטח אם אתם מתכננים להישאר שם לתוך השעות החמות קחו אתכם ציוד מתאים והרבה מים (אנחנו סיימנו 5 ליטר), ותנסו להגיע יחסית מוקדם- אחרי 11 כבר די חם ומקשה על הטיפוס שגם ככה לא פשוט. כמו כן אנחנו ממליצים לקחת את מסלול הטיפוס השמאלי בדיונה שהוא יותר נוח. הטיפוס לוקח בערך שעה וחצי ולא קל אבל מאתגר ומהנה בקטע טוב, וההגעה לפסגה והנוף משם שווים כל גרם של מאמץ. הדבר הכי כיף שיצא מכל הסיפור זה שבסוף רצנו למטה כמו ילדים לתוך הDeadvlei וזה באמת אחד הרגעים שבטוח נזכור מהטיול. ברגע שירדנו נדהמנו מכמה הDeadvlei מרהיב ביופיו. עמק מלח עם סיפור מעניין ועצים שכבר מתו לפני 900 שנה ועדיין נמצאים בעמק ומשווים למקום מראה לא הגיוני. חשוב לא לגעת בעצים כי הם חלשים ומתייחסים לזה ברצינות.
משם לקחנו את השאטל לסוסבלאי ולביג מאמא, עוד דיונת ענק מרשימה. סגרנו עם הנהג של השאטל שעת איסוף וירדנו מהרכב להסתובב קצת באזור. ראינו שם ראמים וכמה סוגים של ציפורים. הנהג החזיר אותנו בשעה שקבענו לחניה החיצונית ומשם נסענו למלון שהזמנו מראש דרך בוקינג- desert hills lodge לפינוק אמיתי של סוף טיול (עלה 1000 שקל ללילה לזוג כולל ארוחת בוקר וערב). המלון נמצא בערך עשרים דקות מהכניסה הראשית לשמורה והוא מורכב מחדרים פרטיים שנמצאים כולם בשורה מול נוף מדברי מדהים. החדרים ממש מפנקים, מקלחת מדהימה עם חלון ענק לנוף ויש במקום בריכה שווה. מומלץ בחום!!

יום 23: נסיעה חזרה לווינדהוק

אכלנו ארוחת בוקר במלון ויצאנו לדרך. היינו צריכים עד השעה 16:00 להחזיר את הרכב ולא רצינו להיות בלחץ. עשינו בדרך עצירה בסוליטר לארגן את הרכב וכל הציוד שלנו לקראת ההחזרה שלו לחברת השכרה. בהמלצה של טיפ במזונגו נסענו דרך כביש d1275. הכביש מאריך במעט את הדרך אבל לגמרי שווה את זה. יש בדרך נוף מדהים ורואים יחסית הרבה חיות- ראמים, יחמורים ובמבי מסוג מיוחד שעוד לא ראינו. הגענו בזמן לחברת ההשכרה ותהליך החזרת הרכב היה יחסית מהיר, חוץ מהריב שהיה לנו איתם על הדפיקה הקטנה מאחורה (פירוט בהתחלה). הזמנו דרך בוקינג לילה בBryan View. מקום ממש נחמד, חדרים פרטים עם סלון, טלוויזיה, מטבח לבשל וחצר עם נוף. המקום ממש צמוד ל Joes Beerhouse מסעדה ובר עם אוכל טוב, יצאנו לשם בערב ונהנו. בנוסף, המקום נמצא כמה דקות הליכה מבית קפה מערבי, מעוצב בסטייל ועם אוכל מעולה שנקרא The Village Garden. הלכנו לשם בבוקר לפני הטיסה, ומרוב שהאוכל היה טוב לקחנו גם טייק אווי לטיסה עצמה.


לשאלות מוזמנים בשמחה
יובל- 0544541460

קישורים חיצוניים

• NWR - הזמנת מקומות לינה בשמורות הטבע בנמיביה