ניו זילנד - נוף מדהים ללא סוף

טיול של כחודש וחצי בשני האיים סביב חודש נובמבר ברכב. מגוון מטורף של נופים, הרבה טיולים בטבע ומזג אוויר מאתגר, עם עצירות בדרך בסידני ובמלבורן. טיול זוגי שהיה הגשמת חלום!

תאריך הטיולנובמבר 2024
משך הטיול45 ימים
עונה מומלצתאוקטובר-מאי

הקדמה

על הטיול לניו זילנד חלמנו בערך 3 שנים והגענו עם הרבה ציפיות. אנחנו זוג בני 26, אוהבים נופים וטיולים בטבע אבל גם אוכל טוב, מקומות לינה מיוחדים וסיבוב בערים זה לגמרי חלק מהחוויה מבחינתנו. בלי הרבה ניסיון קודם בטרקים. שכרנו רכב לכל התקופה, ישנו בבקתות ובמגוון חדרים ומלונות לאורך הדרך, חלקם יותר מפנקים ומבודדים וחלקם חדרים בבתים של אנשים. הגענו יחסית מתוכננים מראש וידענו כבר מה אנחנו רוצים לראות בהתאם לזמן שאנחנו מחכים לטיול, אבל השארנו קצת חורים פה ושם ובדיעבד זה היה מוצלח כי בניו זילנד חייבים לאלתר ולשנות תוך כדי. התמקדנו בלראות את הטבע המשוגע שיש למדינה הזו להציע, כשלרוב עברנו במסלולים המפורסמים וה״מיינסטרים״, והשתדלנו לראות דרך הרגליים ולא להגזים עם האטרקציות התיירותיות (והיקרות צריך לומר) שיש בשפע.

התיאור שלנו כתוב בצורה סיפורית כסיכום שכתבנו בסוף כל יום, מקווים שתאהבו את הסגנון. ציינו שמות של מקומות שאהבנו במיוחד בתוך הסיפור. הפרדנו לפי פרקים של כמה ימים כדי שאפשר יהיה לדלג. טיפים כלליים ועלויות מופיעים בסוף. סך הכל טיילנו כמעט 7 שבועות (20/10/24-5/12/24), שמתוכם שבוע של טיסות הלוך וחזור עם עצירות בסידני ובמלבורן, כ-10 ימים באי הצפוני וכחודש באי הדומי. המסלול הכללי (44 לילות): סידני (2), אוקלנד (1), פיהה (1), רוטורואה (2), טאופו (1), טרנאקי (2), טונגרירו (1), וולינגטון (1), מלבורו (1), אבל טזמן (2), נלסון לייקס (1), גריימאוט׳ ארתור פאס והוקיטיקה (2), פרנץ׳ גוזף (2), ארתור פאס (1), וואנקה (2), קווינסטאון (1), טה אנאו (2), מילפורד (3), טה אנאו (2), קפלר (2), טה אנאו (1), וואנקה (2), מאונט קוק (2), קרייסצ׳רץ׳ ואקרואה (3), מלבורן (2).

עצירה בסידני

סיכום יום 1 - בדרך לניו זילנד עוצרים בסידני
שרדנו כמעט 24 שעות של טיסה (שמסתבר שזה לא כזה נוראי אבל המבחן האמיתי יהיה אם נרדם בלילה😅)… והגענו לסידני🎉. קצת בירוקרטיה בשדה (כאילו לא מספיק מה שיש בדרך כלל), שכוללת הצהרה על המזון שמביאים ואפילו על הבוץ בנעליים (עדיף להצהיר על כל דבר מאשר שיגלו משהו בטעות). אחרי תהליך קצת ארוך נסענו ברכבת לעיר (היה נוח לשלם על תחב"צ בעיר עם הטלפון). מסתבר שבחרנו מלון במיקום מעולה על הרכבת (Little National Hotel) אז אחרי שנ"צ קצר ב-10 בבוקר (שעזר מצוין להתגבר על הג׳ט לג), יצאנו לסיבוב להכיר את האזור. קרוב למלון עברנו באזור עסקים שהרגיש מאוד אופנתי ומודרני. לקחנו אוטובוס-מים שהעביר אותנו לחלק אחר בעיר ונשנשנו פסטה לצהרים. המשכנו להכיר את העיר והגענו לאזור שכיף להסתובב בו (George Street) שבו גם קניון חנויות יוקרתי (QVB). עשינו עצירה קטנה במוזיאון על התקופה האפלה של סידני, כשהיא הייתה כלא (Hyde Park Barracks). מאוד אהבנו את הטעימה ההיסטורית, באמצעות מדריך קולי עם אוזניות שמקבלים בחינם בכניסה. אחה"צ הסתובבנו בפארק הבוטני (Royal Botanic Garden) שבקצה שלו יש נקודת תצפית מפורסמת על בית האופרה ונשארנו שם עד השקיעה. לסיום ישבנו ב-rooftop שנקרא Sydney Cafe עם נוף לגשר המפורסם והסתבר שנפלנו על מסעדה יוקרתית יותר משציפינו אבל יצאנו שבעים ומרוצים מאוד מהיום הראשון.

סיכום יום 2 - טיול בחוף בג׳ינס
ישנו יותר מ-12 שעות בלילה, כנראה שהתגברנו על הג׳ט לג💪. יצאנו לקפה ומאפה והחלטנו לראות את בית הכנסת על הדרך, התאכזבנו קצת כשהסתבר שהוא סגור למבקרים🥺. המשכנו ליעד הבא להיום - Bondi beach, החוף המפורסם של סידני. בשונה ממה שאנחנו רגילים מתל אביב שהחוף צמוד ללב העיר והוא המרכז שלה, בסידני זה ממש לא ככה. לדעתנו דווקא זה הקסם שלה. אמנם מרכז העיר מאוד עמוס בבניינים גבוהים, אבל העיר מתפרסת על כמה מובלעות יבשה כך שתמיד מרגישים ליד הים - מרינות, חופים סלעיים וחופי רחצה, ולא מרגישים צפיפות של עיר גדולה. היא מרושתת בתחבורה ציבורית ימית שכיף לגלות דרכה את העיר (יש גם רכבת תחתית לא רעה). לקחנו רכבת ועוד אוטובוס לצד אחר של העיר והגענו לחוף. מראש הנחנו שזה סתם חוף עירוני שבטח יהיה חמוד אבל לא מעבר. האמת שהופתענו לטובה - האזור נראה יותר כפרי, עם רצועת חוף בצורת חצי ירח שתחומה עם צוקים ומעט בתים שפרוסים על ההרים, יש גם אזור דשא וטיילת על הצוק צמודה לים וכשהיינו הייתה גם תערוכת פסלים מגניבה. בקיצור הייתה חוויה טובה😊 מצאנו את עצמנו שם רוב היום כשאפילו לא נכנסו למים ופתאום קלטנו שכבר מאחרים לתוכנית שלנו לשקיעה. ספוילר - הספקנו💪 לקחנו אוטובוס לקצה של סידני שמתחבר לאוקיינוס (Watsons Bay) וכבר שם היה נוף מהמם על סידני. משם עלינו על הפלגת אוטובוס-מים בול בשקיעה וזכינו לראות את כל העיר מוארת בצבעי שקיעה שמתחלפים לאור מנורות בחושך, הייתה חוויה מוצלחת ושמחים שהספקנו! ואם כבר ירדנו מההפלגה בין הגשר לבית האופרה, הלכנו לסיבוב סביב בית האופרה שנראה מאוד מרשים מקרוב (אפשר לראות את ייחודיות המבנה שמורכב לבנים שיוצרות צורת קשקשים) וסיימנו את היום ב-Opera Bar שצופה על הגשר ובית האופרה, טעים ויוקרתי אבל לא בהגזמה 🌉🛥️.

סיכום יום 3 - להתראות סידני ושלום לניו זילנד
התחלנו את הבוקר בארוחת פנקייקים בשכונה The Rocks שמלאה במבני בלוקים בריטיים, בועה של עיר עתיקה אירופאית בין גורדי השחקים של העיר. משם עלינו לגשר הנמל לתצפית על העיר (ועל בית האופרה כמובן). לקחנו אוטובוס-מים לחוף מפורסם נוסף, Manly, כדי להחליט בעצמנו מי החוף המנצח של העיר. היום ידענו שיהיה יותר חם אז באנו מוכנים לשחות אבל האוקיינוס קפוא ועם גלים מטורפים אז רוב האנשים רק שוכבים על החול… בקיצור פחות מיועד לשחיה ורק טבלנו רגליים😅. קונספט מגניב שיש לחופים בעיר הוא בריכה בנויה בים, עם מי ים, ששוחים בה והגלים מתנפצים עליה. החלטנו שזאת אטרקציה וחייבים לנסות אז קפצנו למים הקפואים🤯 והיה שווה ממש☺️. הרחוב המרכזי שמוביל אל החוף מלא בחנויות חמודות וגם בו כיף לעשות סיבוב. משם בריצה למעבורת חזרה, נשנוש צהרים ב-Betty Burger (מזון מהיר, זול ולא רע), לקחנו את המזוודות מהמלון ונפרדנו מסידני. לסיכום, עיר חמודה ופוטוגנית (ראינו את בניין האופרה מכל כיוון ועדיין לא נמאס), נקיה יחסית ומטופחת, עם רחובות שכיף להסתובב בהם, בנויה בסגנון שמשלב בניה בריטית ומודרנית, הרגשנו גיוון במרכז העיר בין השכונות השונות ועם תחבורה ציבורית דיי נוחה. הרגשנו יחס מאוד נחמד מהמקומיים, אפילו שהרגיש שהרבה מהם מהגרים מהמזרח. העברנו 3 ימים מהנים ומלאי עניין בסתם שיטוט ברחבי העיר בלי אטרקציות מיוחדות. בקיצור מתחרה ראויה לערים אירופאיות אהובות. טסנו מסידני ליעד האמיתי, ניו זילנד🛫. גם לכאן אסור להכניס אוכל או חרקים, וגם כאן הצהרנו שהבאנו נעלי טיולים ומקלות הליכה. הפעם לקחו אותנו ברצינות וחיטאו לנו את הנעליים שלא נזהם את הטבע הקדוש🌱🍄.

אוקלנד והסביבה

סיכום יום 4 - יום ראשון בניו זילנד
מתחילים באוקלנד, העיר הגדולה בקצה הצפוני. יצאנו הבוקר מאוחר כי הלכנו לישון רק ב-4 בלילה (הטיסה קצת התעכבה, Uber שלמרות שהיה נוח עשה קצת בעיות, נהג שפספס כמה פניות… אולי בכוונה🤔). את הרכב הזמנו רק לצהרים במטרה לראות קצת את אוקלנד. עשינו סיבוב בעיר, ברחובות הראשיים (Queen st, High st) ובעיקר במרכז סביב הנמל (באזור ה-Ferry building נחמד לשוטט בין החנויות באווירה קצת יוקרתית). עיר חמודה וקטנה (הרבה יותר ממה שציפינו), מרגישה קצת מיושנת עם ריחות מהמזרח אבל עם פינות מודרניות ויפות. לכבוד שמחת תורה חיפשנו בית כנסת בעיר להרגיש קצת את האווירה אבל מסתבר שזה לא כל כך פשוט - הראשון הפך למבנה באוניברסיטה (היה נחמד להרגיש קצת כמו סטודנטים) והשני עבר מקום לפני שנתיים. לקחנו את הרכב (פורד פומה אדום, קצת קטן אבל נוח) מחברת Ezi והתחלנו לנסוע מערבה. עצירה ראשונה בסופר ענק להצטייד באוכל לימים הקרובים והמשכנו לעיירת חוף בשם Piha, כי הרבה זמן לא היינו בים😂. התחלנו במסלול קצר שיוצא מהעיירה ומוביל למפל חמוד (Kitekite falls) שבכניסה אליו מנקים ומטהרים את הנעליים, מרגיש הזוי😳. משם המשכנו לשקיעה בים, חוף עם חול שחור וסלעי ענק (אחד מהם נקרא סלע האריה, אפשר לראות בתמונה). צילמנו תמונות מהממות ונשנשנו קרקרים עם גבינות מול השקיעה😎. את Piha לא הכנסנו בתכנון המקורי והיא סגרה לנו חור של לילה (שהשארנו במטרה להיות גמישים עם התאריך שנגיע לטונגרירו, הסבר בהמשך), ושמחים שיצא לנו לראות את האזור. התלבטנו הרבה מול Coromandel או bay of islands ובסוף החלטנו לא להעמיס בנסיעות ולהשקיע מעט זמן יחסית באזור אוקלנד, במיוחד בתקופה שלנו כשעוד קר להיכנס לשחות. לא היה ב-Piha משהו מרשים מאוד שאי אפשר לראות במקומות אחרים בניו זילנד אבל החוף השחור והמשתקף עם הצוקים היפים והמפלים באזור היו לנו סיפתח מדהים לטיול.

סיכום יום 5 - זזים דרומה
פתחנו את היום בהליכה קצרצרה למפל Karekare שהיה קרוב לחדר ואז נסענו למסלול קצר, Mercer Bay. ראינו נוף דומה לזה של אתמול עם החוף השחור אז באיזשהו שלב החלטנו שאין מה להמשיך ונסענו חזרה לתצפית על Piha במקום להמשיך במסלול ואכלנו סנדוויצים מול הנוף. משם התחלנו נסיעה ארוכה לכיוון Rotorua, עם עצירה לתצפיות על אוקלנד (למשל Rose Hellaby House). חצינו את אוקלנד ומשם הנוף התחיל להשתנות לגבעות ירוקות עם כבשים ופרות. סך הכל כמעט 4 שעות עם לא מעט פקקים (אולי בגלל חג ה-Labor Day שמתחיל היום). הגענו ישר לחדר מפנק ב-Hamurana שליד רוטורואה (The Cabin - Fantail Grove) עם אמבטיה ענקית בין העצים ומארח חמוד שטייל בעבר בישראל ועשה קבלת פנים חמה. אחד החדרים שהכי אהבנו והוזמן ממש מראש עם אפשרות ביטול חינם, לשמחתנו הסתדר בסוף להגיע. הכנו ארוחת ערב ממצרכים מקומיים ועכשיו צוברים כוחות לקראת יום ארוך מחר😴💤.

רוטורואה וטאופו

סיכום יום 6 - רטובים אך מרוצים
הייתה לנו תוכנית להגיע לפארק געשי כבר ב10 אבל השעון לא צלצל והתעוררנו אחרי 10🤦‍♀️. אל דאגה, נשלים את זה מחר בבוקר. בכל מקרה המשכנו עם תוכניות היום, הפעילות הראשונה נקראת Zorbing, פעילות ״אקסטרים״ מקומית שכוללת כניסה לכדור ענק שממלאים במים ומתגלגלים באחד המסלולים ללמטה, אנחנו בחרנו במסלול הזיג-זג הפופולרי. הייתה חוויה טובה, מצחיקה ומרטיבה. המשכנו לפארק הגעשי העירוני (Kuirau) שבו מתחילים לחוות את הפעילות הגאותרמית של האזור - בפארק במרכז העיירה יש אגמים וביצות שמבעבעים כמו סיר רותח ומעלים אדים. הרגיש כמו אחלה טעימה לאזור הגעשי ככה שלמי שאין הרבה זמן באזור ורוצה טעימה חינמית, לדעתנו זה בדיוק המקום. משם המשכנו לארוחת צהרים-ערב ברחוב האוכל של העיירה (eat street) והמשכנו ליעד הבא - Redwoods Forest, יער עם עצים אדומים ענקיים, מרשים ממש. בהמלצת המארח שלנו נסענו לסיבוב ביער באור כדי לחוות את המקום, והחלטנו שאולי נחזור אחרי השקיעה לאטרקציה של הליכה בגובה בין העצים. משם נסענו ל-Kerosene Creek. הולכים באמצע היער לנחל רותח שאפשר להיכנס לטבול בו. הרגיש לא מתויר ולא עמוס, רק אנחנו והמקומיים. דרך מעולה לחוות את המעיינות החמים בטבע ובחינם. לסיום היום חזרנו ליער העצים האדומים לאטרקציה נחמדה - מסלול על גשרים תלויים בין העצים שמואר בלילה והגשם שירד עלינו רק הוסיף לאווירה😅. חוויה נחמדה אבל קצת פחות מושקע משציפינו ויקר יחסית, ממש לא חובה. כדי לסיים רטובים ומרוצים כמו שצריך חזרנו לחדר לטבילה באמבטיה רותחת תוך כדי שהמבול ממשיך.

סיכום יום 7 - צבעים מכוכב אחר
נסענו הבוקר לאתר הגאותרמי Wai-o-Tapu (שתכננו לאתמול). התחלנו בלראות את התפרצות הגייזר בדיוק ב-10 (חשוב לוודא מראש מתי קורה) והמשכנו לסיבוב באזור שנראה כמו הירח עם מגוון תופעות - בולענים ענקיים שמעלים אדים, מים ובוץ מבעבעים, אבנים בצבעים בוהקים של אדום-סגול-צהוב, אגמים בצבעי מרקר ירוק וצהוב, אגם השמפניה המבעבע בצבעי כחול-אדום. חוויה ממש מיוחדת, מאוד נהנינו!! בהמשך לתופעות המעיינות החמים שיש פה, הלכנו לטבול במקום שנקרא hot & cold, נקודה שבה נחל חם ונחל קר מתחברים והיה ממש כיף לעבור מהקר לחם וחזרה🥶🔥☃️🥵. המשכנו לסכר Aratiatia Rapids והגענו בדיוק בשעת הפתיחה שלו (כדאי לבדוק את השעות מראש, קורה בערך אחת לשעתיים) וזה היה מדהים לראות את השיטפון המלאכותי - פותחים את הסכר ומתחילה זרימה מטורפת. ממש באותו נהר קצת דרומה יש את מפל Huka Falls שהלכנו לראות אח״כ. Huka הוא "קצף" במאורית וזה ממש מתאים כי הזרימה כל כך חזקה שנוצר קצף🫧. בהזמנה ספונטנית העברנו את הלילה בקראוון בחצר בבית של מארח ב-Taupo, עיר שיושבת על האגם הכי גדול באי הצפוני. בתוכנית שלנו השארנו כמה לילות פנויים במטרה להיות גמישים ולהצליח להגיע לטונגרירו. כבר כמה ימים לפני ראינו שמתקרבת סופה גדולה (שלג וטמפרטורות מתחת לאפס, והכי גרוע, בלי ראות בכלל). אחרי התייעצות עם ה-DOC החלטנו לישון בטאופו ולהמשיך לטרנאקי, בתקווה שבעוד כמה ימים יתבהר בטונגרירו ונחזור אליו. עלה לנו בתוספת כמה שעות נסיעה, לא נורא.

סיכום יום 8 - נסיעה על החוף
נסענו בבוקר לחוף על אגם טאופו שזורמים אליו מים חמים באיזושהי נקודה (נקרא hot water beach, דרש להתהלך על החוף ולחפש). בנקודה ההיא החול חם ויש ברווזים שחורים שכנראה מתחממים מהחול. נחמד אבל לא מרשים במיוחד בהשוואה לקודמים. כנראה שלפחות לשבוע הקרוב זו פעם אחרונה שנדבר על מים חמים שמתחברים לקרים😅. משם התחלנו נסיעה ארוכה של כמעט 4 שעות לכיוון ה-Taranaki. החלטנו לנסוע דרך החוף ולחזור לטונגרירו מהכביש הפנימי שנספר עליו בהמשך. תחילת הנסיעה הייתה באזור שומם של גבעות ירוקות מלאות בפרות, כבשים ועזים בכל מיני צבעים. עצרנו בסוג של משק שבוחרים בו פרי יער ומכינים ממנו פרוזן יוגורט, בחרנו בפטל כמובן😋. עצרנו גם בכמה נקודות תצפית על הים - 3 אחיות (3 סלעי ענק בתוך המים), ה-Elephant Rock וה-White Cliffs (צוקים לבנים שנשברים ישר לים, כמו ראש הנקרה אבל בגדול😂). לצוקים הלבנים אי אפשר להגיע עם הרכב אז חנינו והתחלנו ללכת. אחרי הליכה קצרה הבנו שזה מיותר, אז רק ראינו מרחוק והמשכנו הלאה. זה האריך הרבה את הנסיעה ולא הצלחנו לראות יותר מדי אז בדיעבד היינו מוותרים. בסוף הגענו לצימר חמוד למרגלות ההר שעליו נטפס מחר, שאמור להיות הכי פוטוגני בניו זילנד🤭🤔. הערב הוא בין העננים, נקווה שיתבהר מחר.

טרנאקי, טונגרירו, וולינגטון

סיכום יום 9 - ההר הנסתר
אפילו שישנו ממש למרגלות הר הטרנאקי עם נוף אליו מהצימר, לא ראינו אותו משם בכלל, אבל יצאנו בכל זאת לטייל. בשמורת הטרנאקי יש מעין כביש מעגלי שמקיף את ההר וממנו יש כמה כבישים שעולים אל ההר, כדאי להחליט איפה רוצים לטייל ולישון בהתאם. התחלנו מהצד של Mangorei, במטרה לקום ולעשות מסלול יומי לנקודת תצפית יפה שבה רואים את ההר משתקף באגם (reflective tarn). במקום זה, כבר אתמול בערב התחילה סופה וקמנו לבוקר מעונן וגשום במיוחד, כשההר כולו מוסתר בתוך ענן (לא בטוחים למה הופתענו, זו כנראה אותה הסופה שבגללה דחינו את הטונגרירו…). הסים המקומי התחיל לעבוד אז עשינו שיחה ל-DOC להבין מה מזג האוויר והיה נשמע שאין סיכוי שנראה את ההר היום. החלטנו לנסוע לתחילת המסלול בכל זאת ולהתקדם בו קצת, בכל זאת הגענו עד כאן. היה מסלול מפתיע לטובה שעובר עמוק בתוך יער. אחרי שפגשנו כמה מטיילים וראינו תמונות שהם צילמו מלמעלה שרואים בהן רק ערפל וגשם זלעפות, הבנו שאין מה להמשיך והסתובבנו מבואסים חזרה לרכב. משם המשכנו לעיר הגדולה באזור, New Plymouth (מסתבר שנבחרה מתישהו בתור העיר שהכי טוב לגור בה בעולם, לא הבנו על מה בדיוק כי הרגישה כמו עוד עיירה אבל אולי כי אנחנו מחוץ לעונת התיירות). היה סיבוב מוצלח שכלל פיש בורגר טעים והליכה קצרה בטיילת חוף ובגשר חדש שפתחו פה (Te Rewa Rewa), והתקדמנו לתוכניות שתכננו למחר - טיול קצר למפל Dawson falls למרגלות ההר. כבר לא ציפינו לראות משם נוף או את ההר אבל כשהתקרבנו לחניה הוא הציץ קצת בין העננים, מה שקיווינו לראות כל היום. עשינו את המסלול במהירות בגשם, כשאנחנו קצת מוגנים מהגשם בתוך היער. אח״כ התחלנו לצאת משמורת הטבע ועצרנו לסידורים - מציאת מקום לינה, אוכל ודלק. בחרנו מקום שקרוב לתצפית שמתוכננת למחר, בתקווה שיתבהר קצת (ברשות הטבע לא היו אופטימיים). הגענו לחדר, אכלנו ארוחת אחה"צ-ערב, ואז פתאום ליאור צועקת ״הר, הר״ 🗻. אחרי יום שלם שרדפנו אחריו פתאום ראו את רובו כשאפילו לא ידענו שיש לנו נוף ממש אליו מהחדר. תפסנו את המעילים ויצאנו במרץ לנסיעה קצרה שבה נראה אותו טוב יותר. עד שחזרנו לחדר (פחות מרבע שעה מהרגע שליאור ראתה את ההר) כבר לא היה הר☁️.

סיכום יום 10 - מהר להר
הלכנו לישון בלי לדעת אם נקום ליום עם או בלי הר😅. אבל לשמחתנו התפילות התגשמו וההר נגלה אלינו בשלמותו. נסענו לתצפית בנקודה הכי גבוהה שאפשר להגיע עם האוטו (Stratford plateau lookout), מרשימה מאוד עם נוף להר ולכל המישור שמסביב. רואים את הירוק של היער בהר מתחלף לירוק של דשא במישור, כמו שרואים בתמונת לוויין. משם יצאנו למסלול קצר לגשר ענק שנפתח ממש השנה (Manganui gorge bridge) שמוביל למלון ואתר סקי קטנטן בחורף. הופתענו איך אנשים מגיעים לאתר עם ציוד ואז גילינו שיש רכבל מזוודות שמעלה את הדברים😂. התלהבנו מהנוף, מהגשר, מההר המושלג (היתרון בתקופת האביב) שמקרוב נראה ממש לבן, אולי בזכות השלג של אתמול☃️. המשכנו לעיירה Stratford, על שם העיירה שבה נולד שייקספייר, ומסתבר שכל הרחובות בה על שם דמויות מהמחזות שלו. הגענו בדיוק בשעה 13:00, כשמגדל השעון של העיירה מצלצל ומקריאים את הסיפור של רומיאו ויוליה. ממש כמו בהצגת ילדים, יש בובות שיוצאות מהמגדל וזזות. נשנוש קצר בקפה הצמוד ויצאנו לדרך ארוכה בשם forgotten world highway. הדרך הזו מיוחדת בזה שהיא מבודדת מהעולם, 150km בלי דלק או אנשים (כמעט), ממש מדגישים בכניסה לכביש לדאוג לתדלק מראש. הדרך עוברת בין גבעות ירוקות ציוריות, משתנה לצוקים עם עצים מיוחדים, עוברת במנהרה צרה שמרגיש כאילו נחפרה לפני עשרות שנים ונשארה ככה. אחד הדברים המיוחדים זה שבאמצע שום מקום מגיעים לעיירה בשם Whangamomona שהחליטה שהיא מדינה עצמאית בתוך ניו זילנד (אם רוצים אפשר אפילו להחתים את הדרכון) ופשוט מגיעים לשדרת בתים חמודים ונטושים🤷‍♀️. אחרי יותר מ4 שעות, הגענו לעיירה National Park (זאת שמורת הטבע הראשונה של ניו זילנד, לא טרחו לתת שם יחודי) שצמודה להר הטונגרירו שתכננו לראות בטיול של מחר. התכנון המקורי היה המסלול המפורסם Tongariro Alpine Crossing שבשבוע האחרון עשינו מאמצים ושינויים בתוכניות כדי להצליח לראות. הבעיה היא שירד כל השבוע שלג ואמרו לנו שמחר כנראה יהיו שעתיים-שלוש של הליכה בשלג עם ראות של 20 מטר, נשמע מוטרף לגמרי ומיותר לצאת. אומרים שהוא המסלול היומי היפה בעולם, לצערנו נזכה לראות אותו רק בטיול הבא. במקומו נעשה מסלול דומה אבל נמוך יותר, Tama lakes.

סיכום יום 11 - טונגרירו
התוכנית להיום הייתה טיול בשמורה הגעשית. אחרי שבוטל טיול הקרוסינג המפורסם שתכננו להיום בשמורה, החלטנו לעשות מסלול אחר באותה שמורה - Tama lakes🦋. התחלנו את הבוקר יותר מוקדם מהרגיל בשאיפה לתפוס מזג אוויר כמה שיותר טוב ונראה שדי הצלחנו. התחלנו בהליכה למפל Taranaki falls (מפל יפה ששווה הליכה אליו בפני עצמו) ולאגמי ה-Tama במזג אוויר נעים כשרואים טוב את ההר הכי גבוה בשמורה, Ruapehu, מושלג כולו. כשהלכנו בחזור, העננים כבר כיסו הכל והיה ערבוב של ערפל וגשם. ההליכה לאגם התחתון הייתה בעליה אבל עם חלקים מישוריים ועברה בסדר. העליה לאגם העליון הייתה תלולה ורצחנית אבל לגמרי שווה את זה, מזל שהיא לקחה רק חצי שעה 😅. מקווים שהתמונות יעבירו קצת מהיופי של האגמים שנוצרו במכתשים עם נוף געשי-מדברי. סיימנו בשעה מוקדמת יחסית אחרי כמעט 6 שעות הליכה לא קלות. לא היה לנו מקום לינה מוזמן אז התחלנו לנסוע דרומה לעיר הבירה וולינגטון בידיעה שמחר ניקח ממנה מעבורת לאי הדרומי. בסוף הזמנו מקום בעיירה ממש קרובה ככה שנסענו כבר את רוב הדרך (המשעממת יש לומר) ויהיה לנו מחר קצת זמן להסתובב בעיר לפני ההפלגה.

סיכום יום 12 - לכל הרוחות
פתחנו את הבוקר בסיבוב בוולינגטון, עיר הבירה, שנמצאת בקצה הדרומי של האי הצפוני ונקראת עיר הרוחות (או windy-welly) כי יש בה רוחות חזקות. אז למרות שכמעט 20 מעלות הרגשנו שאנחנו עפים וקופאים מהרוח. ראינו את בניין הפרלמנט המפורסם בצורת כוורת (Beehive), שתינו קפה (שהיה פה טוב יחסית לשאר המדינה, וספציפית אהבנו את Oatery) ועשינו סיבוב בסמטאות. עיר חמודה ונהנינו מהשיטוט בה אבל יחסית ריקה (שוב, אולי זו העונה) ומוזנחת יחסית לעיר מרכזית (או שיש לנו סטנדרטים גבוהים מדי). הרגישה לנו יותר כמו עיר של רוחות רפאים, בסגנון גוטי. משם עלינו עם הרכב על מעבורת לאי הדרומי - ספינת ענק עם 8 קומות, אמנם קצת מיושנת אבל בפנים בית קפה-מסעדה ולמעלה תצפית על הנוף. העברנו 3 וחצי שעות כשאנחנו יוצאים לראות את הנוף, קופאים מהרוחות, ונכנסים חזרה. הגענו ל-Picton שהיא עיירה קטנטנה שבה יורדים מהמעבורת אבל מצאנו פיצרייה לנשנש לפני שהמשכנו בנסיעה קצרה לצימר (Korohi Vineyard) שנמצא בין גפנים (ספוילר לטעימות יין מחר…). נחנו קצת לקראת מחר ונהנינו מהנוף מסביב.

צפון האי הדרומי

סיכום יום 13 - אופניים ויין
את היום העברנו במחוז Marlborough שאחראי על הכנת 2/3 מהיין של ניו זילנד עם כמות ענבים כמו במחוז שמפיין בצרפת. האזור מפוצץ בכרמים עם יקבים. בחרנו בדרך המקובלת לחוות את האזור - רכיבת אופניים בין היקבים ועצירה לטעימות. חוויה מומלצת. הרגשנו שזה מאוד מוצלח כאן כי יש הרבה יקבים קרובים, יש אינסוף גפנים שכיף לרכב ביניהם והאזור כולו מישורי. התחלנו ביקב n. 1 family שמתמחה ביין מבעבע (אסור לקרוא לו שמפניה אם הוא לא מיוצר בצרפת). הטעימות כבר לא היו בחינם כמו שקראנו בסיפורים קודמים, אבל הייתה אפשרות לקחת טעימות ליחיד ולשתות שנינו (גם בשאר היקבים שהיינו), ובקניית בקבוק קיזזו לנו את המחיר. טעמנו 3 סוגים ויצאנו לרכיבה לאורך הנחל, לאזור אחר של יקבים. היקב הבא היה Forrest שבאמת נראה קצת בתוך יער🌳. טעמנו 7 סוגי יינות כשביניהם אחד מזכיר בטעמים פסיפלורה, אחד תפוח ירוק, אחד דבש ותפוזים. כל אחד מיוחד ושונה מהאחר. רכיבה קצרה והגענו ליקב הבא שמתמחה בריזלינג, Framingham, שם סוף-סוף מצאנו אפשרות לגבינות ליד היין. הקונספט היה שבוחרים גבינות, קרקרים וממרחים בשירות עצמי ומרכיבים לבד פלטה😋. לצד הגבינות כמובן שטעמנו 5 יינות. המארחות במקום הסכימו להחליף לנו לטעמים שאנחנו יותר אוהבים וכבר למדנו איזה יין ליאור אוהבת (טל צריך לנהוג אחרי אז ידענו שליאור צריכה להתמודד עם רוב היין😂). ביקב הזה הכי נהנינו - מהיין, מאזור הישיבה ומהשירות. רכבנו חזרה להחזיר את האופניים וכבר הייתה שעת צהרים אז נשנשנו המבורגר בפוד טראק שצמוד ל-Forrest🍔 ונחנו כדי שהאלכוהול ישקע לפני שיצאנו לנסיעה לעבר היעד הבא - פארק Abel Tasman שעליו כבר תשמעו מחר. בדרך זכינו לבדיקת ינשוף על ידי שוטר מקומי שאישר לנו שצרכנו אלכוהול בדיוק במידה😎. עשינו עצירות בדרך - סיבוב באיזה נחל לצד הכביש וטיפוס על גבעה שאמורה להיות מרכז ניו זילנד בעיירה Nelson אבל מההסברים שקראנו נראה לנו שחרטטו אותנו... לפחות היה נוף יפה😊. עשינו סיבוב קניות בסופר ואז התחלנו בנסיעה מפותלת שהביאה אותנו לצימר על נחל, המקום שלנו לשני הלילות הקרובים. פעם ראשונה שלא מקבלים אשראי, ועוד הזמנו בבוקינג. לפחות לא הייתה בעיה למצוא כספומט בערים הגדולות. בדיעבד היה חדר חמוד והנחל שדרג את החוויה, אבל נמצא בעיירה Takaka קרוב לצד הצפוני של אבל טזמן, דרש נסיעה מפותלת וארוכה והגביל אותנו בהמשך. בדיעבד היה עדיף לישון באזור Marahau.

סיכום יום 14 - חוף בקצה העולם
אחרי שחזרנו עייפים אתמול והבנו שהחדר שהזמנו במיקום קצת רחוק, שוב שינוי תוכניות קטן. קמנו מאוחר והקדמנו את התוכניות של מחר - נסענו ל-Wharariki beach, חוף יפה בקצה הצפוני של האי הדרומי. אחרי נסיעה ארוכה מרגיש ממש בקצה העולם. סלעי ענק בתוך הים עם קשתות וחורים, ושוב התופעה המטורפת של שיפוע ממש קטן בחוף יחד עם הגלים שיוצרים השתקפות מושלמת (בשונה מ-Piha, הפעם לא בשקיעה). אפשר להבין למה צילמו כאן רקע לווינדוס. המשכנו משם לעצירה לא מתוכננת (בהמלצת הצימר) ב-Te Waikoropupu, מעיין שקדוש למאורים. נובעים בו מים ממש ממש צלולים שמבעבעים בכמה נקודות והקרקעית נראית בגווני תכלת עמוק. היה מרשים, מאוד אהבנו. חזרנו מוקדם לחדר להתארגן לקראת השכמה מוקדמת מחר, ולסיום קפצנו לראות שקיעה🌅. החוף פה לכיוון צפון אז הרגיש דיי מוזר - מסתכלים על הנוף והים אבל השמש שוקעת בהר🤦‍♀️.

סיכום יום 15 - חותרים עד שרואים כלב ים
אחרי שאתמול הפכנו את התוכניות, היום הגיע הזמן לבדוק את פארק Abel Tasman. בקצה הצפון מערבי של האי הדרומי, הנקודה הראשונה בניו זילנד שהגיע אליה אירופאי ועל שמו השמורה. קראנו הרבה המלצות על קיאקים באזור והרגשנו שזה המקום הנכון להתנסות. קמנו מוקדם (6:30 לפנות בוקר) ונסענו להשכיר קיאקים (שהזמנו בערב לפני). עברנו תדריך בטיחות שלקח מעל שעה ואז הסיעו אותנו לחוף. הסבר נוסף במים ובדיקה שהכל מובן בשטח ויצאנו לדרך😱. ההתחלה הייתה קשוחה - 8 מעלות, יחפים, במכנס קצר וקופאים מהגלים של האוקיינוס😅. דיי על ההתחלה בחרנו אי שאליו מתקדמים והחתירה אליו הייתה קשה, חשופה כולה לאוקיינוס ועם גלים חזקים😳 והכי גרוע זה שכשהתקרבנו אליו הבנו שאי אפשר לעצור בו כי החוף כרגע מכוסה במים (יש כאן גאות ושפל מאוד קיצוניים, כמו שהבטיחו בתדריך). קפואים ורטובים עברנו את הקטע הזה ועצרנו להתחמם ולאכול באי גדול יותר, שם פגשנו כלבי ים בפעם הראשונה להיום. עכשיו כבר היינו יותר מיומנים עם הקיאק ויצאנו לסיבוב צפיה בכלבי ים נוספים, ציפורים מיוחדות וחופים שנראים לגמרי גן עדן. סה"כ כ-5 שעות חתירה והגענו ליעד, Anchorage Bay, חוף שבו השארנו את הקיאק ומשם יצאנו לכמעט 4 שעות הליכה בחזרה לרכב. הטרק חזרה היה הרבה פחות מרשים והיינו ממש מרוצים שראינו את החופים והיער מהים. ממליצים מאוד על החוויה, לדעתנו זו דרך מעולה לחוות את האזור - גם עוצרים בחופים פחות עמוסים שמאפשרים להנות מהשקט של המקום וגם נהנים מהנוף של החופים מזווית אחרת. האמת שהגענו בלי הרבה ציפיות מהפארק והופתענו מאוד לטובה מהשילוב בין החופים הזהובים והירוק. את מקום הלינה לא הזמנו מראש ואתמול בערב כישבנו לחפש בין האפשרויות הייתה לנו דרישה אחת בלבד - שיהיה תנור, כי קנינו מצרכים לפיצה (כולל בצק מוכן שיש בכל סופר😂). צצה אפשרות שכללה מטבח מאובזר אז התקשרנו לברר פרטים (והופתענו שיותר זול להזמין ישירות). נסענו לשם והכנו את הפיצה הכי טעימה שאכלנו. טוב נו, כנראה שהיינו רעבים מאוד אחרי הקיאקים.

סיכום יום 16 - נסיעות ומזג אוויר רע
התוכנית להיום הייתה פארק Nelson lakes אבל מזג האוויר היה ממש גרוע כמו שטענו בתחזית, העננים כיסו הכל והיה מיותר לעלות לפסגה לראות את הנוף כי אפילו צמוד לאגם בקושי הייתה ראות🤦‍♀️. מזל שלא הזמנו בקתה כמו שתכננו במקור (אנג׳לס האט פחות מומלצת בתקופה הזו אז חשבנו לעשות את הטיול המעגלי ב-mount Robert ולישון בבקתה שבאמצע שלו. ויתרנו בגלל מזג האוויר). עשינו סיבוב באזור האגם והבנו שאת הפארק הזה לא נזכה לראות כמו שצריך, והתחלנו להתקדם לעבר החוף המערבי. נתקלנו לראשונה באפקט ניו זילנד - מזג אוויר רע שבו עדיף לא לצאת לטיול שתכננת, אבל כשזה קורה אין מה לעשות במקום כי כל האזור סובל ממזג אוויר דומה ואין הרבה מה לעשות חוץ מטיול בטבע. התחלנו בנסיעה ארוכה וגשומה עם עצירת צהרים-ערב במסעדה הודית ב-Westport. המשכנו בנסיעה לאורך החוף המערבי, נוף יפה של ים גועש שמתנפץ על סלעי ענק באזור החוף. בדרך עברנו בפארק סלעי הפנקייקים (Punakaiki), המים שפוגעים בסלעים יוצרים צורות של שכבות. הליכה קצרה ונוף מיוחד ויפה (אפילו במזג אוויר רע), מומלץ מאוד. לא מספיק שהנסיעה הייתה ארוכה, חסמו את הכביש בכניסה לעיירה Greymouth שבה ישנים וגרמו לנו לעשות סיבוב נוסף. הלילה החלטנו לבדוק איך זה לישון בתוך אוטובוס (Bedford Hideaway), דווקא מרגיש דיי מרווח וקונספט מגניב.

ארתור פאס והקרחונים

סיכום יום 17 - הדרך של ארתור
החלטנו לא לתת למזג אוויר רע לשבור אותנו ונסענו לפי התכנון המקורי ל-Arthur’s pass, עמק בין הרים אלפינים שהכניסה אליו היא דרך גשר ענק שעובר מעל נהר. עצרנו בתצפיות בדרך וראינו לראשונה את ציפור הקיה (Kea) המהממת. נכנסנו ל-DOC להתלבט על המסלולים האפשריים באזור. הכל היה מעונן והם לא היו אופטימיים, הציעו מסלולים בעמק. בתחזית ראינו שיש סיכוי שבצהרים יהיה מעונן חלקית עם שמש והחלטנו לקחת את הצ'אנס הזה וללכת דווקא למסלול Bealy Spur שעולה בגובה (Avalanche peak המפורסם היה סגור). הייתה עלייה לא קלה אבל מתגמלת, העננים זזו ויצאה השמש וראינו את כל העמק מתחתינו מוקף בהרים. מסלול מצוין עם הליכה קצת ארוכה ביער אבל נוף מעולה אחרי שיוצאים מה-bush. החלטנו לראות עוד כמה דברים באזור - מסלול למפל מאוד גבוה (devil punchbowl falls) ועוד מסלול קצר לנהר צלול ויפה. משם נסענו חזרה ל-Greymouth לחדר עם נוף לים. אכלנו, התארגנו, עשינו כביסה ויצאנו לראות את אחת התופעות המיוחדות בניו זילנד - תולעים זוהרות🐛✨. במקור חשבנו ללכת ל-Waitomo באי הצפוני לחוות את החוויה במלואה אבל בסוף החלטנו לוותר על תוספת הנסיעה והמחיר המוגזם בתקווה שנצליח לראות במקום אחר (יש דיי הרבה מקומות). נסענו ל-Hokitika glowworm dell, לראשונה נסיעה בחושך. באופן כללי לגמרי עדיף להימנע מנסיעה בלילה אם אפשר, מחוץ לעיירות ממש חשוך. הולכים בשביל קצר בחושך מוחלט (בלי להדליק פנסים כדי לא להפריע לתולעים), נכנסים למעין מערת פעמון חצי פתוחה ואז מתחילים לראות שהכל מנצנץ כמו כוכבים, רק שזה לא כוכבים בשמיים אלא תולעים זוהרות במערה. ברגע הראשון לא קולטים מה העיניים רואות. מחזה מרהיב, ממש מטורף! בדיעבד זה גם היה המקום הכי מרשים (מבין המקומות החינמיים שראינו) אז מומלץ לא לפספס.

סיכום יום 18 - קרחון?
ממשיכים בנסיעה דרומה. עצרנו בדרך ב-Hokitika, שמתמחה ביצירת תכשיטים. אהבנו את המקום אז עשינו סיבוב קצר. נסענו ל-Hokitika Gorge, נקיק מים שהמים בו בצבע טורקיז חלבי. נסיעה לא קצרה אבל אחד המקומות המיוחדים שראינו בטיול (מצטערים אבל יש הרבה דברים מיוחדים...). דרש קצת הליכה במישור אבל לקח פחות זמן מהשילוט. המשכנו בנסיעה לכיוון אזור הקרחונים, תוך כדי גשם חזק. הגענו למסלול לקרחון פרנץ ג'וזף (Franz Josef Glacier Walk) שהיה עצוב ומתסכל במיוחד - אחרי רבע שעה הליכה בעמק, מגיעים לנקודת תצפית על העמק שפעם הקרחון מילא אותו, אבל בגלל שהוא כל כך נמס כבר לא רואים אותו בכלל. כנראה ביום עם ראות טובה יותר אפשר לראות קצת מהקצה שלו. משם המשכנו לקרחון פוקס, שגם אותו לא זכינו לראות כי היה מעונן ממש. הוא כל כך גבוה שכדי לראות אותו צריך להתרחק כמה ק"מ טובים עם הרכב או ללכת כמה שעות. שוב אפקט ניו זילנד - ללכת במסלול ארוך פחות כיף היום אבל גם תצפית יפה לא שווה הרבה ואין אלטרנטיבה במקום הזה. דילגנו גם על האגם המשתקף (שבתמונות נראה יפה), חזרנו לחדר בפרנץ גוזף לפיצה-פיתה מנחמת, ואז יצאנו לסיבוב ביער בחושך לחיפוש אחר תולעים זוהרות (מסתבר שזה בכלל זחל ולא תולעת). מדהים כמה קל לראות את התופעה, קצת אחרי שמתרגלים לחושך מתחילים לראות נצנוצים בתוך היער. הרבה פחות מאתמול אבל עדיין מרשים כשנכנסים ליער בשום מקום בלילה. צריך גם לדעת איפה לחפש כדי לראות ריכוזים גדולים, הן מתחבאות במיוחד מתחת לעצים שנפלו (שם הן יכולות לזחול וליצור את המלכודות האנכיות שהן בונות כדי לתפוס חרקים).
נ.ב. אם חשבתם שהיום היה לנו מזג אוויר רע, מחר צפוי מבול של 180 מ"מ גשם שלא רק הרס את התוכניות של מחר אלא גם צפוי לבטל את הטרק עם הבקתה שהוזמנה מראש למחרתיים.

סיכום יום 19 - גשם זלעפות
התחזיות לא טעו וקמנו ליום עם גשם חזק שלא נגמר. העברנו את הבוקר בנחת, יצאנו לאכול צהרים במסעדה חמודה עם אוכל מקומי (המבורגר ושניצל 😂). ישבנו בחוץ עם חימום לצלילי הגשם. המשכנו בסיבוב בעיירה עם הרכב (שלא מצאנו בה יותר מידי מה לעשות), קניות בסופר (היחיד באזור) ונכנסנו לרשות הטבע שיזכו אותנו על הבקתה ב-Copland track שהוזמנה למחר, כי המסלול סגור לפחות ביומיים הקרובים בגלל ההצפות. ואנחנו עוד התלהבנו שהצלחנו להזמין את הבקתה הפרטית אחרי שמישהו ביטל בתאריך שרצינו. חזרנו לחדר לשנ"צ ולסרט, סידור מזוודות להמשך ובילוי בסאונה של המתחם. מזג האוויר דאג לנו ליום מנוחה.

סיכום יום 20 - הומלסים ליום אחד😅
קבלו תקציר של חוסר מזל - אחרי שהתגברנו על ראות נוראית שלא אפשרה לראות את הקרחונים, ביטול הטרק וזה שנתקענו בסופה… יצאנו הבוקר לכיוון וואנקה שבמרחק 4 שעות אבל ברגע שהתחלנו לנסוע הבנו שהדרך חסומה בגלל הצפות ועצים/אבנים שנפלו לכביש. האלטרנטיבה הייתה לנסוע מצפון דרך Arthur’s pass (חזרה מאיפה שהגענו) אבל זה דרש לנסוע 10 שעות וחשבנו שזה פחות כדאי😅. החלטנו לנסוע ל-DOC לקבל קצת מידע ומצאנו את עצמנו יושבים שם להסתתר מהגשם ולהנות מהאינטרנט (אגב, השקיעו יפה במרכז מבקרים גדול עם מקומות לשבת), מחכים לעדכון מתי יפתח הכביש. בצהרים הגיע עדכון שרק בעוד 3 ימים יעדכנו מה קורה עם הכביש ובינתיים סגרו גם את הכביש צפונה, בקיצור נתקענו ואי אפשר לצאת מהעיירה🤦‍♀️. תוך כדי ראינו תמונות בפייסבוק שהכביש שרצינו לנסוע בו ממש הרוס באזור Haast ולא ברור גם אם בכלל יתוקן בקרוב. התקווה היחידה הייתה שיפתחו את הכביש צפונה ונוכל כבר להתקדם ליעד הבא. הסתבר לנו שזה היום הכי גשום בפרנץ ג׳וזף ב-45 שנה האחרונות (490 מ"מ גשם ב-Haast ב-24 שעות, כמעט הכמות השנתית בתל אביב), דיי חוסר מזל. ב17:30 אחרי שהעברנו את כל היום כמו הומלסים בלי להזמין מקום לישון (כי מי יודע איפה זה יהיה😅🤔), נפתח הכביש לצפון והתחלנו להתקדם חזרה, בדרך שבה הגענו לאזור. נשאר לקוות שבזבזנו את כל המזל הרע ועכשיו יגיע הטוב🥺.
נ.ב: כדי להעביר את הזמן אתמול החלטנו לראות סרט, מפה לשם התגלגלנו לסרט ילדים מצויר ״תזיזו תרגליים״ באווירת המקום (זה סרט על פינגווינים)… כשהגענו היום למקום שהזמנו, המארחת אמרה שיש מלא דיסקים ויש DVD בחדר אז שנקח לראות משהו אם נרצה. חשבנו מה הסיכוי שיהיה סרט מצויר ודווקא את האחד שהתחלנו לראות, והופתענו שמצאנו דווקא את הסרט הזה. נראה שזה גורל שהיינו אמורים להגיע לפה היום, מה דעתכם?☺️

סיכום יום 21 - איך שגלגל מסתובב
יצאנו לדרך על הבוקר בידיעה שהיעד שלנו (קווינסטאון) במרחק 7 וחצי שעות והמטרה להתקדם כמה שנצליח. היה יום יפה וניצלנו אותו להנות מהדברים בדרך. קודם כל עברנו שוב ב-Arthur’s pass רק שהפעם היה יותר שמשי ויפה. בשונה מהפעם הקודמת שבה הגענו רק עד לעיירה וחזרנו מערבה, הפעם חצינו מזרחה, וגילינו שהצד השני אפילו יותר יפה. הרים חומים ציוריים עם נגיעות שלג בפסגות. עצרנו למסלול שיורד למערה שזורם דרכה נחל (Cave stream). בעיקרון יש מסלול שחוצה את המערה אבל הסתפקנו בלהציץ פנימה, כשההליכה היא בתוך מי שלגים. המשכנו ל-Castle hill rocks, גבעה מלאה בסלעים ענקיים שעובר ביניהם מסלול הליכה נחמד. המשכנו כל הדרך דרומה עם עצירות בבית הפאי הטוב באזור ובית הקפה הטוב באזור (לא שהיו יותר מידי אפשרויות אבל באמת ההמלצות היו מוצדקות. הקפה - taste of kiwi, הפאי - world famous Sheffield pies). התקדמנו ל-Lake Tekapo שאליו היינו אמורים להגיע רק בעוד כשלושה שבועות לקראת סוף הטיול וקיבלנו הצצה מהממת לאגם. החלטנו שאי אפשר לדעת מה יהיה מזג האוויר כשנחזור לפה בהמשך ועדיף להנות ממזג האוויר הטוב אז עשינו סיבוב באזור. אגם טורקיז עם נוף הרים מושלג וכל הגדה מוקפת בפרחי לופינים שאמורים להיות בשיא הפריחה כשנחזור לפה בסוף החודש, אז יש עוד למה לצפות אבל כבר עכשיו זה היה מהמם ממש! בדרך נגלה רכס האלפים הדרומיים שהיה מאוד מרשים כש-Mount Cook, ההר הכי גבוה בניו זילנד, בולט מעל כולם. עוד נספר עליו בהמשך כשנטייל בו. כשהגענו לחדר בערב ודיברנו עם המארחת על היום שעברנו אפילו היא הופתעה ואמרה שאנחנו מזליסטים שראינו את ההר כי הוא תמיד נמצא בעננים.

וואנקה וקווינסטאון פעם ראשונה

סיכום יום 22 - עולים לפסגה
קמנו לבוקר שמשי במיוחד (הגיע הקיץ סוף סוף?) אז החלטנו לנסוע לוואנקה (לא בתוכנית המקורית) לעשות את ה-Roy’s peak שתכננו להמשך והיה חשוב לנו לראות. זה היום הראשון שאפשר ללכת את המסלול אחרי שהיה סגור לתקופת המלטה של הכבשים. הייתה עליה ארוכה ולא קלה עד לנקודת תצפית מפורסמת, שם עמדנו בתור בערך חצי שעה (!) כדי להצטלם. משם ממשיכים עוד בטיפוס הלא נגמר (1200 מטר) עד שמגיעים לפסגה לנוף 360 מעלות על ההרים המושלגים באזור. מדהים! חד משמעית טוב שהגענו ביום עם ראות טובה. העליה באמת מאתגרת, במיוחד כשכל הדרך בעליה, כמעט בלי מישור בכלל. משם ירדנו חזרה, סיימנו עייפים עם ברכיים כואבות אבל מרוצים מהנופים. נסענו כשעה לקווינסטאון. התקלחנו והתארגנו בחדר ויצאנו לקרוע את העיר הגדולה😂. ישבנו בבר קוקטיילים (Ferg's Bar) ממש מוצלח, קצת עירוניות אחרי כל הטבע שראינו…

סיכום יום 23 - קווינסטאון, גלנורקי ומה שביניהן
פתחנו את היום בסיבוב בקווינסטאון, שאומנם דיי קטנה ופרברית אבל מרגישה עיירת נופש עם רחובות חמודים וחדישים ופארק נחמד על שפת האגם. חיפשנו נשנוש לשעת בוקר מאוחרת ועברנו ליד המבורגריית Fergburger שנחשבת ממש טובה (אתמול ישבנו בבר שלהם) ותמיד יש בה תור (אפילו אתמול ב10 בלילה, ממש כמו ב"ויטרינה" בתל אביב). ראינו שהתור לא ארוך מידי והחלטנו שהולכים על זה. חיסלנו את ההמבורגרים והסתובבנו עוד קצת ברחובות החמודים. יצאנו לנסיעה של כשעה לעבר העיירה Glenorchy שהדרך אליה נחשבת אחת היפות - באמת ממש יפה! נוסעים בכביש כשמצד אחד הרים ירוקים, מצד שני אגם ובאופק הרים מושלגים🏔️. עצרנו בדרך בנקודות תצפית ונהנינו מהנוף. כשהגענו לעיירה עשינו טיול קצר שמקיף שני אגמונים עם נוף להרים המושלגים אבל הרגיש קצת כמו ללכת סביב ביצה אז פחות אהבנו. נסענו לחדר להתארגן ולטבול באמבטיה בחוץ (פעם ראשונה שעשינו אמבטיה קרה כמו בריכה כי היה ממש חם🥵). הרגשנו שלישון בגלנורקי היה רעיון טוב - העיירה והדרך יפות ומשרות תחושת חופש, והזמנו גם מקום לינה מפנק יחסית (Glenorchy Couples Retreat). אפשר גם לעשות טיול יומי מקווינסטאון ולנסוע חלק מהדרך היפה (שלדעתנו יחסית דומה לנסיעה מקווינסטאון דרומה), ואז לא בטוחים ששווה להגיע במיוחד עד לגלנורקי. מחשיך כל כך מאוחר שעוד יצאנו לעשות מסלול של שעה - מסלולון בתחילת מסלול ה-Routeburn המפורסם, שוויתרנו על לעשות את כולו כי נקודות ההתחלה והסוף מאוד רחוקות. המסלול היה נחמד אבל אם לא ממשיכים הרבה לתוך המסלול נשארים ביער בלי להנות מהנוף וזה לא שווה את הנסיעה הארוכה שרובה בדרך עפר. חזרנו לחדר להכנות לארוחת ערב וקפצנו לאגם הקרוב לראות שקיעה שהגיעה רק ב21:00😳.

סיכום יום 24 - בדרך לטרק עוצרים בסופר
התחלנו את היום באיזי בחדר בזכות צק אאוט מאוחר. עשינו סיבוב נוסף בגלנורקי ויצאנו לכיוון קווינסטאון שם אכלנו צהרים. זו פעם שלישית שאנחנו נכנסים לקווינסטאון אבל פעם ראשונה שהרגשנו מצוקת חניה. עומס של אנשים ומכוניות, אין חניות פנויות והכבישים פקוקים (יחסית לניו זילנד) ובסוף חנינו בחניון במחיר שלא מבייש את תל אביב. לפחות ארוחת הצהרים הייתה על רופטופ חמוד במרכז העיר (Local). היעד להיום היה העיירה טה אנאו בלב הפיורדלנד, שבו נטייל ב-9 הימים הקרובים. בדרך נכנסנו לסופר ענק לקנות דברים לקראת טרק המילפורד מחרתיים (שעליו עוד נדבר רבות בהמשך). ניצלנו את הערב לאריזות לטרק, יש כבר התרגשות לקראתו באוויר…

פיורדלנד

סיכום יום 25 - אחד מ200
היום היה היום הראשון שלנו בפיורדלנד. בממוצע יש כאן 200 ימי גשם בשנה, אז כמובן שהיום הראשון שלנו היה גשום ורק הלך והתחזק לאורך היום. מה שנקרא ברוך הבא לפיורדלנד🤦‍♀️. יצאנו קצת מאוחר מהחדר אחרי ארוחת בוקר טובה שהמארחת הכינה. עצרנו באגם שההרים משתקפים בו, והמשכנו ל-Key Summit, מסלול של 3 שעות שעולה לתצפית. היה נוף ממש יפה של כל האזור אבל כנראה יותר מרשים ביום בהיר. באופק אפשר לראות את lake Marian, שאליו יש מסלול אחר של 3 שעות שויתרנו עליו. מרוב הגשם לא עצרנו בכלל לנוח במסלול וחזרנו ספוגים לרכב. לפני שחזרנו לחדר החלטנו לנסוע גם לראות מפל, 10 דקות הליכה (לתוך המסלול ללייק מאריאן) בגשם זלעפות כשעדיין לא התאוששנו מהרטיבות, אבל היה נחל שווה מאוד. חזרנו ישר לתדלק (מי חשב שלא יהיו תחנות דלק לאורך 120 ק״מ), ארוחת ערב במסעדה טובה אבל קצת יקרה, עצירה קצרה בסופר, אריזות אחרונות לקראת הטרק מחר ויאללה לישון.

סיכום יום 26 - #מילפורד #התחלנו
דבר ראשון על הבוקר עשינו את כל המשימות שנשארו לטרק - הכנו כריכים, סגרנו תיקים, נסענו למשרד של רשות הטבע שיסמנו שאנחנו יוצאים לטרק, הלכנו לחנות טיולים להשלמות אחרונות (היה להם מבחר מרשים יחסית לעיירה נידחת), השארנו את כל האוכל היבש שיש לנו בצימר שנחזור אליו עוד כמה ימים (כדי שהאוכל לא יהרס בשמש בימים שלא נהיה). לא מספיק שהטרק עצמו דיי יקר, חייבים מונית מים בהלוך ובחזור ועוד הסעה בחזור שעלו סך הכל 200 דולר לאחד. סגרנו עם Fiordland Outdoors שהיו הכי זולים. כדאי לוודא שיש החזר מלא במקרה של ביטול יום לפני, בכל זאת מזג האוויר לא צפוי. חיפשנו אפשרות של השארת רכב במילפורד סאונד כדי שנחזור משם ברוגע אבל לא מצאנו דרך (שלא כוללת העברת רכב יקרה) אז סגרנו הסעה חזור ב17:00 שתשאיר לנו זמן לראות את הפיורד בסוף. אחרי כל המשימות יצאנו לדרך, נסיעה של חצי שעה ל-Te Anau Downs, ה״נמל״ הקרוב או ליתר דיוק הנקודה על האגם שיוצאת ממנה סירה שתיקח אותנו בהפלגה של שעה לנקודת ההתחלה של המסלול. חשבנו שיהיה שייט רגוע אבל קיבלנו סירת מנוע שטסה על פני הגלים וטלטלה אותנו מאודדד🤮. כראוי למסלול רציני בניו זילנד, בירידה מהסירה מחטאים את הנעליים לפני שמתחילים ללכת. הליכה קצרה יחסית של שעה וחצי והגענו לבקתת Clinton, הראשונה שלנו בניו זילנד (אחרי 2 הביטולים הקודמים). בדיעבד זה לא כל כך נורא להגיע למילפורד בלי ניסיון בבקתות כי הן מאוד מסודרות כאן. ברגע הראשון קיבלנו קצת הלם, תחושה של טיול שנתי של מבוגרים😅. מהרגע שהגענו לבקתה היה נראה שכולם עושים דברים שנראים ממש חשובים ומתארגנים אבל כשמתמקדים מבינים שהם לא עושים הרבה. מהר מאוד הבנו את הקטע, החלטנו שמכינים אוכל בשלבים ועושים הכל בקצב צב כדי למלא את הזמן עד הלילה. להיום לא לקחנו הרבה אוכל כי ידענו שזה רק שעה הליכה. התחלנו עם מרק ונשנושים, המשכנו לקראמבל טעים וקינחנו בתה ועוגיה😋. קנינו מראש מעין שקיות של אוכל מוכן שרק צריך להוסיף מים חמים, ונראה שזה מה שכולם אוכלים כאן. קצת משחקי קלפים, תדריך של שומרת הבקתה וסיבוב לתולעים זוהרות כשיורד החושך. קצת פחות מרשים מהקודמים שראינו אבל לגמרי שווה ובכל זאת זה במילפורד. מכאן נשאר לקוות שנרדם עם עוד כמה אנשים סביבנו כשאנחנו ישנים אחת מעל השני.

סיכום יום 27 - עכשיו באמת הולכים
מראש חששנו שכולם יתעוררו מוקדם ויעירו אותנו כשאנחנו רק נרצה לישון אבל היה מאודדד קר וכבר ב5 התחלנו להתהפך במיטה וב6 כששעון מעורר של מישהו צלצל, החלטנו שקמים וזהו. אז מצאנו את עצמנו מכינים דייסה לארוחת בוקר, מתארגנים וכבר ב8 יוצאים לדרך💪. תחילת ההליכה הייתה ביער חמוד בדרך מישורית יחסית כשאנחנו הולכים בתוך עמק בין צוקים מרשימים שנוזלים עליהם מים, כמו מפלים אבל נראה יותר כאילו ההר בוכה, ממש יפה. בחלק השני של היום טיפסנו במקביל לנחל וראינו את כל העמק מוקף בהרים גבוהים שחלקם אפילו מושלגים🗻. לקראת סוף היום העליה הלכה והתגברה. אמרו לנו שהעליה הקשה בסוף ושאמורים להיות שלטים של ״עוד 30, 20, 10 דקות עד לבקתה״… באיזשהו שלב בדקנו ונראה שנשארו עוד 10 דקות אז הלכנו נלהבים שזה הסוף. בסוף הסתבר שזה היה הזמן לבקתה הישנה ושהבקתה החדשה קצת יותר רחוקה. באיזשהו שלב באמת הופיע שלט של 20 דקות לבקתה ומכאן הדרך כבר הייתה קצרה. לא הצלחנו להבין למה כולם הולכים בלי עצירות, אפילו אנחנו שעצרנו לנוח, להצטלם והלכנו בסבבה, כבר ב4 היינו בבקתה ועכשיו מה?😂 אז שתי דקות מהבקתה היה נחל של מי שלגים, שניצלנו לשכשוך מרענן (אחרים ממש נכנסו לשחות, אולי זה יותר אטרקטיבי כשממש חם בחוץ ואז כדאי גם להביא מגבת). הכי חשוב, זכינו לראות שם את הברווז הנדיר של ניו זילנד, הפיהו (Whio). בהתחלה לא הבנו שזה הוא, אבל הצבע הכחול והנקודות על החזה הסגירו אותו. הזוי לחשוב שנשארו רק בודדים באזור. העברנו את הערב באכילת מנת שף של פסטה בסגנון איטלקי, משחקי קלפים ותדריך של אחראית הבקתה שטוענת שמחר יש מזג אוויר טוב וזה ממש נשמע כמו נס מבחינתה, מחר נלך לבדוק את הנס ועד אז מתפללים שהלילה יקרה נס ויהיה יותר חם. הבקתה של היום (Mintaro) ממש חדשה (אפילו יש הטענת USB) ואמורה להיות מבודדת יותר מקור🤞.

סיכום יום 28 - השיא
ידענו שהיום השלישי הולך להיות הכי מאתגר והוא באמת היה כזה - פתחנו את הבוקר בעליה לא קלה לעבר McKinnon pass שזה האזור הנמוך יחסית (pass) דרכו אפשר לעבור דרך רכס ההרים מעמק Clinton (שמתחיל באגם טה אנאו ממנו הגענו) לעמק Arthur (שמגיע עד למילפורד סאונד). אז טיפסנו לפסגה וראינו נוף מהמם כשכל הפסגות מושלגות, הגענו לנקודה הכי גבוהה בטרק בגובה 1150 מטר לנוף שהוא שיא הטרק ומשם התחלנו לרדת כל הדרך אל העמק לבקתה שנמצאת בגובה 70 מטר. לא מספיק כל העליות והירידות והיום הארוך, הייתה אפשרות לעשות הליכת צד של כשעה וחצי הלוך-חזור למפל הכי גבוה בניו זילנד (Sutherland) וברור שלא יכלנו לוותר על זה. לפחות אפשר להשאיר את התיקים במחסה. מפל בגובה 580 מטר שמורכב משלושה חלקים. המים נופלים ישר על סלע בתחתית מה שמדגיש עוד יותר כמה המפל עוצמתי. אפשר לראות אותו גם מרחוק בהמשך הטרק אבל הוא הרבה יותר מרשים מקרוב. בסך הכל היום הזה הסתכם ב-10 שעות בדרך עם כמה עצירות מנוחה וירידה אינסופית. עייפים הגענו לבקתת Dumpling לנשנוש ה"מנה-חמה" שהבאנו להיום, פסטה בולונז.

סיכום יום 29 - 60 ק״מ בשביל פיורד 1
היום הזה כלל 18 ק״מ של הליכה דיי דוך לנקודת הסיום שממנה לוקחים מונית מים קצרה ואז הסעה חזרה לרכב שמחכה בנקודת ההתחלה. כולם סביבנו קמו ממש מוקדם כי הזמינו את ההסעה של 2 אבל אנחנו שחשבנו מראש שלהספיק ל2 יהיה קשה, הזמנו הסעה ל5💪. יצאנו בין האחרונים, כשהדרך עוברת בעמק שכולו יער בין נחלים ומפלים. נוף לא מאוד מגוון אבל עם עצירות נחמדות בדרך. אחד הדברים המרשימים של הטרק מבחינתנו היה ההבנה שהתחלנו בשום מקום על אגם, הלכנו את כל העמק עד שהגענו לצוק, טיפסנו לפסגה שלו וירדנו בצד השני, והלכנו את כל העמק עד שהגענו למילפורד סאונד - אחת הסיבות שבגללן אנשים מגיעים עד לניו זילנד! הזמנת ההסעה ל-5 השאירה לנו שעתיים אחרי שסיימנו את המסלול. נחנו בקפה המקומי (לא מדהים אבל מספק אחרי הטרק) ועשינו סיבוב באזור של המילפורד סאונד שהוא בכלל פיורד (עמק שהיה בו קרחון שנמס לתוך הים ויצר את התופעה של הרים תלולים שנשברים במים). טוב שהשארנו זמן כי התצפית על הפיורד ממש יפה כמו שרואים בתמונות ולא רואים משהו כזה בטרק עצמו. בקיצור היה פיורד מרשים מאוד וגם הנסיעה חזרה לרכב שלקחה שעה וחצי ועברה בכל האזור הייתה עם נופים מדהימים של צוקים מושלגים ומפלים בכל פינה, או ליתר דיוק כמו שאנחנו קוראים לזה - נראה שההר בוכה בהרבה נקודות שונות. למי שיש עוד זמן, כוח ורוצה להשקיע אפשר להעביר את הרכב לסיום ולעשות את הדרך בנחת או לחזור ביום אחר. עייפים מאוד ועם ברכיים כואבות מאוד (או כמו שאחת המארחות אמרה לנו, עם צליעת מילפורד), סיימנו מרוצים הליכה של 4 ימים בטרק המילפורד בלי גשם (שזה נס שאף אחד לא האמין שיקרה!), וחזרנו לציוויליזציה💪. דברים שמעריכים אחרי כמה ימים כאלה - מיטה זוגית, חדר בלי אנשים שנוחרים, מים חמים בברז, אוכל ללא הגבלה, לקום אחרי 6 בבוקר😅.

סיכום יום 30 - יום מנוחה
אחרי שחזרנו עייפים מהטרק, היום היה יום מנוחה. אכלנו ארוחת בוקר טובה אצל הזוג הנחמד שמארח אותנו (Alpine Rock B&B, מומלץ), נחנו בג׳קוזי ועשינו סידורים ב״עיר״. כביסה, קניות וארוחת צהרים אסיאתית מוצלחת (Ditto). ניסינו גם את הקולנוע המקומי, שמשדרים בו סרט תצלום רחפן של אזור הפיורדים, כאילו לא ראינו מספיק (נחמד ליום מנוחה או גשם אבל לא חובה). בדיקת התחזית למחר לטרק הקפלר מראה גשם ושלג אז התחלנו לחשוב על תוכנית חלופית. ביקרנו ברשות הטבע ושם היו אדישים למזג האוויר. אמרו לנו שהגענו ליערות גשם ושלג בכמות כזו יורד פה כל השנה לטענתם. אז התארגנו לטרק ונגלה כבר בבוקר אם זה אפשרי או לא😅.

סיכום יום 31 - למרות כל התחזיות, יוצאים לטרק ה״קפלר״
ביקור בוקר ברשות הטבע ושוב לא התרגשו ממזג האוויר להיום אז יצאנו לדרך - חנינו ליד ה-DOC (שם אפשר להשאיר רכב ללילה) והזמנו מונית מים שלוקחת ממש כמה דקות, חוצה את האגם ומקצרת משהו כמו שעה וחצי הליכה בדרך משעממת יחסית + עוזרת לשמור כוחות + רצינו להגיע למעלה כמה שיותר מהר כל עוד יש ראות טובה לפי התחזית (אחה"צ אמור להתחיל גשם). התחלנו עליה שברובה ביער ולקראת הסוף נפתח נוף אלפיני יפיפה, רואים את האגם והצוקים החדים שנכנסים לתוכו (פיורדים) והרים מושלגים. הראות לא הייתה מושלמת והיה מעונן אבל כל הזמן העננים זזו ואפשרו לנו לראות את הנוף, השמש הייתה איתנו רוב הזמן ואפשרה ללכת בחולצה קצרה. הגענו לבקתת Luxmore כבר בצהריים, אחרי כ3 שעות. ישבנו לנשנש ויצאנו לסיבוב באזור - עלינו קצת את העליה של מחר לראות עוד מהנוף (למקרה שמחר לא נראה כלום😅) והלכנו למערת נטיפים תת קרקעית (Luxmore caves), חוויה שווה באמצע שום מקום. אומרים שבניו זילנד יש 4 עונות ביום והיום בפעם הראשונה אנחנו חווים את זה בצורה מאוד קיצונית - חצי יום שמשי עם שמיים תכלת ועננים חמודים ותוך שעה הפך לערפל מוחלט והתחיל לרדת שלג. אז הערב עבר בבקתה בגובה 1100 מטר, מוקפים בנוף אלפיני ושלג כבד שיורד כל הזמן😍. בבוקר יהיה עדכון תחזית של אחראי הבקתה ונגלה איך ממשיכים. הייתה בקתה טובה עם נוף מדהים והדרך הייתה נחמדה, לדעתנו שווה גם כטיול יום או לילה אחד למי שלא רוצה את כל הטרק.
נ.ב: איכשהו בבקתה הזו יש קצת קליטה, אולי כי אנחנו לא כל כך רחוקים מהעיירה🤔.

סיכום יום 32 - צועדים בלבן
קמנו הבוקר לנוף מושלג לגמרי כשעדיין יורד שלג, הרבה מעבר לתחזיות. בגלל מזג האוויר הגבולי, אחראי הבקתה הודיע שה-DOC מאשר לא להמשיך ולקבל החזר על הבקתה הבאה. תחקרנו אותו כדי להבין איך נלך בשלג, הוא הסביר שבקרוב יפסיק לרדת שלג והוא ימס ככל שאנשים ילכו במסלול והטמפרטורות יעלו, אז אמורים להיות בסדר גם בלי ציוד מיוחד (רק מקלות הליכה, נעלי טיולים וכפפות). נשמע משכנע אז החלטנו ללכת על החוויה עם בקשה אחת בלב שיהיו לנו 5 דקות של ראות טובה לראות את הנוף. מרחנו קצת את הזמן בבקתה בתקווה שבקרוב יתבהר. יצאנו לדרך עם 3 שכבות מכנס ו-3 בחלק העליון, עטופים היטב ומוכנים ליום ארוך של עליות וירידות. זה היה מדהים ללכת בנוף שכולו לבן כשאתמול אותו נוף היה מלא צמחיה נמוכה צהובה (אלפינית). לפעמים ההליכה הייתה בשלג פלאפי, לפעמים בשלג נמס יותר שהופך למים/בוץ כשדורכים, לפעמים בלי שלג ולפעמים בשלג מחליק ממש🤦‍♀️. בכל מקרה לא משהו נוראי (כמו שהבטיחו לנו), אבל יותר קשה מהליכה רגילה. זכינו בכמה דקות של נוף הפיורדים כמו שרצינו אבל בחלקים רבים הלכנו פשוט בתוך ענן לבן😅. עדיין מרגישים שהולכים על הצוק כמו שציפינו מהקפלר, אבל כנראה שזה מרשים ומפחיד יותר ביום בהיר. אין לנו תלונות, השלג לגמרי שדרג את החוויה. הייתה הליכה חוויתית ומאתגרת בשלג, חזרנו עם נעליים ספוגות, שרופים מהשמש (שלג זה מסנוור גם דרך עננים מסתבר), מותשים וחלקנו צולעים, אחרי ששיא היום היה בגובה 1400 מטר ובקתת Iris Burn שישנים בה היום בגובה של רק 450 מטר. הייתה חתיכת ירידה קשה אז ויתרנו על הליכה למפלים שקרובים לבקתה. הולכים לישון מוקדם לקראת מסע ארוך מחר בחזרה לעיירה.

סיכום יום 33 - עוד 22 ק"מ לא באים ברגל, או שכן😅
קמנו בין הראשונים היום בבקתה כי ידענו שיש לנו הליכה ארוכה יותר. מראש החלטנו לא להישאר ללילה בבקתה שלישית (Moturau) אלא לדלג עליה ולהמשיך עוד קטע במסלול עד שמגיעים לחניון Rainbow Reach שממנו הזמנו הסעה לשעה 16:00 חזרה לרכב. מצאנו את עצמנו הולכים כבר מ-7:30 בתוך העמק, בנוף משתנה של ירוק ונחלים, עד שבאזור הצהריים הגענו לבקתה השלישית (שאגב נראית חמודה למי שיש זמן או מחפש טיול קצר לבקתה). עצרנו בה להפסקת צהריים אל מול הנוף היפה של אגם מנאפורי והמשכנו עוד כשעתיים עד לנקודת הסיום. היה יום ארוך ומעייף אבל צלחנו את הקפלר (טוב נו, את רובו)💪. נשנוש מהיר של בוריטו במסעדה מקסיקנית ונסענו לישון בבית קטן וחמוד (Tiny Away) באמצע שדה פתוח עם נוף להר ה-Luxmore שעדיין נראה מושלג (אפשר לראות אותו גם משפת אגם טה אנאו) וההרים מסביב שטיפסנו עליהם אתמול.

וואנקה וקווינסטאון פעם שניה

סיכום יום 34 - שוב יום מנוחה
בתוכנית שבנינו בארץ השארנו את היום הזה למנוחה ותכננו להגיע לאזור וואנקה אבל לא החלטנו איפה ישנים ומה בדיוק עושים. יצאנו מאוחר מהחדר והתחלנו להתקדם לכיוון וואנקה, עצרנו בכמה נקודות תצפית (Lions lookout, Devils staircase), עגלת קפה, חנות דבש (Garston Hunny shop, נתנו טעימות של כמה סוגים והמחיר לקנות הביתה היה סביר) ועגלת קפה-בורגר (😳) ממש ליד. שיא היום היה העיירה Arrowtown שנמצאת בין קווינסטאון לוונאקה, עיירה שהייתה של כורי זהב ושמרו עליה במראה וינטג׳ עם כמה רחובות בסגנון של פעם, ישבנו לשתות יין ולאכול קממבר מהתנור, אכלנו בגלידריה מפורסמת פטגוניה שאפילו הגביע נעשה במקום ופשוט הסתובבנו ברחוב המרכזי החמוד. הביקור לא חובה בעינינו אבל אחלה עצירה בדרך. משם התקדמנו לוונאקה, סגרנו חצי שעה לפני איזה דירה במלון דירות (מצאנו בבוקינג והחלטנו להתקשר ישירות ושוב יצא יותר זול פשוט להזמין דרכם🤔). עשינו כביסה (אחרונה כנראה) וארגנו תיקים לקראת הטיול מחר.

סיכום יום 35 - הפעם רואים קרחון
התחלנו את הבוקר מוקדם יחסית, התארגנו ונסענו לכיוון Matukituki valley ב-Aspiring park. ידענו שיש נסיעה של שעתיים בערך שחלקה בדרך עפר עם חציית נחלים. התקשרנו אתמול לרשות הטבע לוודא שאפשר לנסוע בדרך הזו עם רכב קטן והם ענו בבטחון שהיה שבוע יבש ואין בעיה. הדרך עברה בהתחלה מהר מהצפוי ואז הגענו לרצף בורות בכביש שבהם זורם נחל (ford), הזוי לגמרי. זה מתחיל 9 ק״מ מתחילת המסלול אז התבאסנו קצת לחנות שם וללכת את כל הדרך בשביל עפר. חיכינו בצד כמה דקות לראות מה אחרים עושים, ראינו שעוברים כמה רכבים אז החלטנו לעבור גם ודווקא היה בסדר. אחרי כמה כאלה הגענו לנחל שנראה יותר עמוק והחלטנו שזה מוגזם מדי, במיוחד אחרי שראינו עוד 2 רכבים קטנים אחרים חונים לפניו. יצאנו מהאוטו בכוונה ללכת את ה3 ק״מ שנשארו עד תחילת המסלול. תוך דקה עבר רכב וביקשנו טרמפ והם כמובן עזרו בשמחה וחסכו לנו שעת הליכה מיותרת (באופן כללי אנחנו לא נוהגים לתפוס טרמפים אבל כאן הרגיש בטוח כי ברור שכל מי שהגיע עד כאן, נוסע לתחילת המסלול). התחלנו במסלול Rob Roy Glacier, לתצפית על הקרחון. עליה תלולה אבל משתנה וקצרה יחסית ומגיעים דיי קרוב לקרחון הענקי והמרשים. התצפית העליונה ממש שווה את העלייה, עמדנו מול צוק מרשים כשלמעלה רואים קרחון ענק. חזרנו את הדרך למטה והמשכנו בשביל מישורי לעבר Aspiring hut בלב עמק המטוקיטוקי. הדרך חוצה הרבה נחלים שבחלקם נרטבנו למרות שהיה שבוע יבש, שווה בדיקה עם ה-DOC על מצב הנחלים אחרי גשם כבד. מיהרנו להגיע כי לפי התחזית נראה שיתחיל גשם אחה"צ אבל בסוף לא היה זכר לגשם ובמקומו היו רוחות מטורפות. מה שנקרא - תחזית זה השערה בלבד😂. הנוף מהבקתה ממש יפה וצופה על העמק וההרים מסביב, רק חבל שהר אספירין מתחבא בענן. אחרי שחזרנו, הסתכלנו על התמונות ולא ברור כמה באמת אמורים לראות מההר ביום עם ראות. הבקתה הייתה חמודה להעביר את הלילה אבל לגמרי אפשר להסתפק בעליה לתצפית הקרחון ולהנות מהנוף של העמק בטיול יום מוואנקה.

סיכום יום 36 - כל הכוכבים מסתדרים
הלילה בבקתה עבר בנעימים, סוף-סוף חדרי שינה שצמודים לסלון והחום מהקמין הגיע לחדרים💪. ישנו בכיף, פתחנו את הבוקר דיי באיזי ויצאנו לדרך, הליכה בעמק חזרה לאוטו. היום הלחיצו שיהיה ממש גשום אבל אנחנו הרגשנו בעיקר שמש וקצת רוח. ידענו שיש לנו הליכה חזרה לתחילת המסלול ועוד קצת לעבר הרכב שחונה איפשהו בדרך העפר. הגענו לחניה והתחלנו להתקדם לעבר הרכב. ראינו כמה רכבים שנוסעים בדרך חזרה, ביקשנו לעלות עם אחד מהם והפלא ופלא נפלנו על ישראלי שגר באזור. הגענו לרכב ונסענו לוואנקה, ארוחת צהריים מהירה (Big Fig) ונסענו לחדר שלנו ל-2 הלילות הקרובים. החדר להיום זה מכולה שנמצאת באמצע שום מקום (Secluded Wanaka Couples Escape), אין זיהום אור ואפשר לראות ממש טוב כמויות של כוכבים בשמיים🌟💫⭐️.

סיכום יום 37 - וואנקה
היום התמקד במנוחה עירונית בוואנקה. פתחנו את הבוקר בבית קפה (Scroggin) שהיה וואו, מודרני ועם מאפים טעימים ומשקאות מיוחדים (החלטנו לנסות את משקה השוקו-פטריות). הלכנו לאגם לנקודה המצולמת ביותר - Wanaka Tree, עץ בודד שגדל בתוך האגם. צילמנו כמה תמונות יפות, נחנו מול הנוף והמשכנו לנשנוש צהרים של טאקוס ועוף מטוגן ברחוב הפוד טראקס של וואנקה. משם החלטנו לנסוע צפונה (לכיוון Haast) עד ל-Neck, בכביש שפספסנו בגלל סיפור ההצפות. עברנו בין אגם וואנקה והאגם השכן Hawea ועצרנו בכמה תצפיות. הגענו למסקנה שהצבע של האגם השכן אפילו יפה יותר. חזרנו לחדר למנוחה והתארגנו לקראת טרק ה-Mueller hut של מחר אבל אז גילינו שהבקתה שתכננו מבוטלת בגלל רוחות חזקות ביום השני לטרק והתחלנו במחשבות על תוכנית חלופית, שוב🤦‍♀️. נסענו חזרה לעיירה לנשנוש ארוחת ערב ותצפית שקיעה באגם, אבל עננים אפורים כיסו את השמיים. יום שלם השמיים היו נקיים מעננים, קיווינו שיבואו קצת כדי שהשקיעה תצבע אותם יפה, אבל כמובן שמזג האוויר קיצוני והכל נהיה ענן אחד גדול. שוב חווים מזג אוויר שמשתנה מהר - בבוקר היינו עם מכנס קצר ובערב מסתובבים עם מעיל בזמן שמטפטף.

מאונט קוק

סיכום יום 38 - בקתה אחרונה
אתמול ביאסו אותנו כשהתקשרנו ל-DOC ואמרו לנו שלא מומלץ לצאת לטרק שתכננו כי הרוחות יהיו ממש חזקות (סביב 100 קמ״ש) עם גשם ובקיצור סופה. אמרו לנו לבטל ושנקבל החזר מלא. הבנו ששוב כל התוכניות משתנות והתחלנו לחשוב מה עושים ואיפה נישן. הדרך ל-Mueller hut כוללת 2200 מדרגות לתצפית על העמק וההרים ומשם אפשר להמשיך עוד למעלה לבקתה. אהבנו את הרעיון שזה מפצל את העליה והירידה ליומיים, יש איפה לישון באזור ונהנים מהחוויה של בקתה אלפינית. כשבוטלה התוכנית החלטנו שבכל מקרה נסע ל-Mount Cook ונעלה לפחות לתצפית הראשונה ואז נרד חזרה. קמנו בבוקר באיזי, יצאנו לנסיעה של שעתיים וחצי צפונה לפארק. התקשרנו ל-DOC תוך כדי נסיעה כדי להבין אם בכלל יש טעם להגיע לאזור או שכבר יש מזג אוויר לא טוב ועל הדרך גם ביקשנו לבטל את הבקתה כמו שהמליצו לנו אתמול… ואז אמרו לנו שאנשים עלו לבקתה ואין בעיה שנעלה גם. תוך שניה נטרפו הקלפים והתחלנו לחשוב מה עושים. החלטנו שנגיע ונשאל שוב על מזג האוויר ובהנחה שבאמת סביר, נארגן תיקים ללילה ונצא לדרך. במרכז מבקרים הסבירו שאפשרי ופגשנו מישהו שבדיוק ירד משם שהרגיע אותנו גם. החלק הראשון של המדרגות היה סיוט כמו שזה נשמע. נחנו בתצפית לעמק עם נוף להר קוק (ההר הגבוה בניו זילנד, זה שלפני שבועיים אמרו לנו שאנחנו ברי מזל שראינו אותו מרחוק והפעם רואים אותו מקרוב😊). אחרי מנוחה התחלנו את החלק השני של העליה שנחשב אפילו מאתגר יותר כי כבר אין מדרגות אלא רק סלעים ולפעמים זה ממש הרגיש כמו טיפוס על צוק שעולים בעזרת הידיים. נהנינו מהחלק הזה מאוד, הרבה יותר כיף ממדרגות. אם זה לא מספיק מאתגר, באיזשהו שלב המסלול הופך פתאום ללבן ועוברים להליכה בשלג. שלג שלפעמים יכול להיות מאוד עמוק, במיוחד אם לא דורכים במקום טוב😅. בדיעבד, השלג ממש הוסיף לחוויה וזכינו במזג אוויר טוב - היה שמשי ואפילו חם לאורך היום עם ראות טובה יחסית ושוב בלי גשם למרות שהופיע בתחזית. אחרי שטיפסנו על ההר, הגענו לתצפית על כל ההרים באזור והעמק שמתחת. עוד משהו מגניב לחוויה - אפשר לשמוע ולראות מפולות שלגים בהרים ממול. עוד קצת הליכה והגענו לבקתה האלפינית, בנקודה הכי גבוהה שהגענו אליה בטיול, 1800 מטר. מחוויות הבקתה הזו - יש כיור בלי ברז, את המים צריך להביא ממיכל בחוץ והשירותים נמצאים כרגיל מחוץ לבקתה רק שהפעם אם רוצים ללכת לשירותים יש הליכה בשלג😂. נהנינו בפעם האחרונה מארוחה טובה של עוף בקארי ועוף בדבש בסגנון מנה-חמה, שיחקנו קצת קלפים וזזים לישון מוקדם כי מחר יוצאים לדרך בזריחה, לפני שיגיעו הרוחות והגשם🥶.

סיכום יום 39 - חוויה רוחנית
קמנו אחרי לילה עם רעש של רוחות מטורפות ותחושה שהבקתה עפה באוויר. נשמע שהסופה כבר כאן. התעוררנו ב-5 בבוקר מהרעש עוד לפני הזריחה והיינו חדורי מטרה לצאת מוקדם לפני שיחמיר. אחראי הבקתה אמר שבשעה 7 הוא ילווה את הבת שלו ועוד כמה שיצטרפו לחלק הראשון שבו הולכים גבוה קרוב לצוק. לפני 7 יצאו זוג וחזרו אחרי כמה דקות כי היה מפחיד מדי עם הרוחות והצליחו קצת להלחיץ אותנו. חיכינו עוד קצת וב-7:30 יצאנו 15 אנשים להליכה קבוצתית לצלוח את זה יחד. בהתחלה הייתה הליכה קשוחה בשלג, עפים כמו ציפורים ברוחות החזקות שגם מעיפות קרח לפנים. אחראי הבקתה נתן טיפים תוך כדי והפנה אותנו ללכת יותר על הסלעים כדי להימנע מהשלג. עקבנו אחד אחרי השני עד שסיימנו את החלק המוטרף הזה והרגשנו שמשם כבר יהיה בסדר. אחרי כמה דקות של הליכה בין סלעים ושלג, הגענו למדרון מכוסה בשלג פלאפי שאפשר לרדת בגלישה על התחת, חוויה שלא נשכח בקרוב. יצא טוב שבמזג אוויר כזה הלכנו כקבוצה, גם הרגיש יותר בטוח ברוחות וגם הרגשנו בנוח להחליק אחריהם על השלג. מראש זה היה נשמע לנו קצת מסוכן אבל כשרואים מישהו מתגלש זה מאוד עוזר. על הדרך זה גם קיצר לנו את המסלול והקל על הרגליים, ותוך שעה וחצי סיימנו עם הסלעים והשלג ועצרנו להפסקה קצרה. משם ירדנו את 2000 המדרגות שטיפסנו אתמול והגענו חזרה לרכב. הגענו עייפים וגמורים אבל רצינו לראות עוד באזור כי אנחנו כבר במאונט קוק שרחוק כמעט שעה מציוויליזציה ומזג האוויר למטה היה סביר חוץ מקצת רוחות (הרבה פחות מאשר למעלה), בלי זכר לגשם ואפילו חם. החלטנו ללכת לראות את ה-Tasman Glecier, הקרחון הכי גדול בניו זילנד. הקרחון שנמס מביא איתו לאגם מינרלים שיוצרים צבע מיוחד בין אפור לטורקיז וכחלק מתהליך המסת הקרחון נשארו באגם גושי קרח ענקיים (Icebergs), תופעה מיוחדת ששווה ביקור בעינינו עם הליכה לא ארוכה מדי. אחרי הטיולון הזה התחלנו להתקדם לכיוון Ben Ohau, כשהחלטנו לוותר על ה-Hooker valley המומלץ (הרגשנו שראינו כבר את העמק מלמעלה וב-DOC המליצו על טזמן במקום). הזמנו להיום את מקום הלינה הכי יקר בטיול (1700 ש"ח), כשהיה נראה שאין באזור מקומות שיורדים מתחת ל-1000 ש"ח😳. לפחות יצא צימר מוצלח ומפנק ממש (The Rise), עם מטבח מאובזר שאיפשר לנו להכין ארוחת ערב רצינית - סטייקים ותפו"א. במקור תכננו סלמון כיאה למקום אבל היה יקר פי 2 מסטייק, לא נשמע מוצדק. לסיום היום - אמבטיה חמה תחת שמיים מלאים בכוכבים (כל האזור הוכרז כשמורת אור כוכבים בגלל חוסר הציוויליזציה + ירח חסר אז רואים טוב + אין כמעט עננים שיסתירו 💪). מדהים ממש, ונהנינו לראות כוכבים שונים מבארץ (למרות שהרגיש דומה לראות במכתש רמון). במיוחד התלהבנו לראות את ה-Southern cross שמקשט את דגלי אוסטרליה וניו זילנד.

סיכום יום 40 - רוצי לוווווופין קורא לך
היום יצאנו למסע בארץ ה-Lupins או בשמם בעברית, תורומוסים. נסענו ל-Lake Tekapo שפורחים בו לופינים ממש עכשיו (ראינו אותם בתחילת הפריחה כשעברנו שם לפני שבועיים, הפעם היה הרבה יותר מלא). עצרנו בנקודות תצפית על הר קוק הגבוה ואגם פוקאקי שצבוע בטורקיז זוהר והמשכנו לאגם טקאפו. נסענו לתצפת עליו מ-mount John שליד (עולה כמה דולרים להיכנס), שתינו למעלה קפה לא משהו, ואח"כ נסענו להסתובב בין הלופינים על גדות האגם😊. הבנו שיש לנו מספיק זמן להתקדם היום חלק גדול מהנסיעה מזרחה לכיוון קרייסצ׳רץ׳ אז הזמנו לינה במרחק כמעט 3 שעות ויצאנו לדרך. הגענו למעין מחסן בגינה של מישהו באיזו עיירה רנדומלית בדרך, קצת מיושן אבל מאובזר טוב ועם בריכת ברווזים בחצר וככה השארנו למחר פחות משעה נסיעה💪.

קרייסצ׳רץ׳ והאזור

סיכום יום 41 - איזי
מראש תכננו להעביר חצי מהיום בנסיעה ואז להגיע ל-Akaroa אבל כבר עשינו את רוב הנסיעה אתמול. מצאנו עוד עיירה באזור בשם Lyttelton שיש בה שוק יום שבת והחלטנו שנוסעים לסיבוב שם (גם ככה השוק באקרואה היה סגור השבוע). כשהגענו לעיירה ראינו כמה דגלי פלסטין ועבר לנו בראש שאולי לא היינו אמורים להגיע לפה. פרט חשוב לסיפור - שמענו בדרך את השיר של אדל easy on me והחלטנו ללמוד את המילים אז שמענו אותו קצת בלופים עד שהגענו. יצאנו מהאוטו לסיבוב בשוק כשהשיר עוד מתנגן בראש ופתאום קולטים ששני ילדים ״מופיעים״ ושרים בדיוק את השיר הזה. מרגיש כמו סימן. מתחילים להסתובב בין הדוכנים וסוף סוף מצאנו דוכן מאפים שנראה טוב (עולה 6$, פרט חשוב להמשך). הסתבר שאפשר לשלם רק במזומן וברור שאין לנו🤦‍♀️. פתאום שמים לב שהמוכרת עונדת שרשרת מגן דוד, שואלים אם היא מדברת עברית והתשובה היא כן כמובן. ואם כל זה לא מספיק, מהפעם היחידה שהוצאנו כסף מזומן בטיול הזה נשארו בדיוק 6$ (כבר אמרנו גורל?), פירגנו למוכרת וקיבלנו מאפה טעים. המשכנו להסתובב בשוק וטעמנו מהתוצרת המקומית. בדרך לאקרואה עברנו ליד החדר שמוזמן לנו, שמנו לב שזו בדיוק השעה לצ׳ק אין. הבנו שזה סימן שצריך להיכנס לשים את הדברים ועל הדרך לשים את הראש לשנ"צ. בחרנו חדר בקונספט מעניין שנראה כמו חבית בירה/חלב, קצת מיושן אבל מעוצב מגניב (SiloStay). יצאנו רעננים לסיבוב ב-Akaroa, עיירה צרפתית קטנה עם בתים ציוריים, טיילת על המים ומגדלור. אין בה משהו מיוחד אבל התאימה ליום הרגוע שלנו. נשנשנו פיש אנד צ'יפס והמשכנו בכביש נוף מהמם באזור (Summit Road) - כביש מבודד ומפותל בין ההרים שרואים ממנו גבעות, מפרצים וצוקים בים. האטרקציה של היום (לא לבעלי לב חלש) - על הכביש היו חיות דרוסות, ובכמה נקודות ראינו איך בזים אוכלים אותם אבל הם כנראה לא אוהבים להצטלם כי הם עפו ברגע שהתקרבנו.

סיכום יום 42 - עד הפעם הבאה
היום האחרון בניו זילנד הוקדש לעיר הגדולה באי הדרומי, Christchurch. התחלנו את הבוקר בסיבוב בעיירה הקטנה שישנו בה - גלריה קטנה ושוק יום ראשון מקומי. משם נסענו לעיר, השארנו את המזוודות במלון ונפרדנו מהרכב. העיר סובלת מהרבה רעידות אדמה שהרסו חלקים גדולים בה, מצד שני 10 שנים אחרי נראה שזה עשה לה טוב… הרחובות נראים חדשים ויפים יחסית והיה נחמד לשוטט. אכלנו צהרים ונכנסו למלון לשנ"צ, מרגישים איך העייפות מצטברת. יצאנו אחה"צ לביקור קצר ומעניין במוזיאון על רעידות האדמה (Quake city). סטטיסטית יש רעידת אדמה חזקה אחת ל-10 שנים, עם דיי הרבה רעידות-משנה בין לבין. משהו כמו המלחמות בארץ, כל אחד והבעיות שלו… המשכנו לגנים הבוטניים, עברנו דרך רחוב שמעוצב כמו טירות ועצרנו לטעימות יין. משם המשכנו לגשר הזיכרון וראינו שם תמונות של החטופים. התרגשנו לראות אנשים עוברים ומתעניינים (רק חבל שזה היה לא רחוק מכיתוב free palestine נוסף). ארוחת ערב במסעדת ראמן וקינוח בפטיסרי קרוב (Sweet Soul, סוף סוף קינוח ברמה), ואז עברנו באנדרטה לנופלים מרעידת האדמה ב-2011, אחת ההרסניות שקרתה צמוד לעיר. חזרנו למלון המוצלח של הלילה (Drifter), במיקום טוב עם חדרים מאוד פשוטים אבל חללים משותפים מושקעים, מטבח מאובזר ומשחקים. סידרנו מזוודות ותפסנו תנומה קצרה לפני שיוצאים לפנות בוקר לשדה. מאושרים ומלאים בחוויות, עייפים ומתגעגעים כבר הביתה נפרדים מניו זילנד, עד הפעם הבאה!

עצירה במלבורן

סיכום יום 43 - את מלבורן רואים ברכבת
נחתנו הבוקר במלבורן. נסענו לשים את המזוודות בשמירת חפצים במלון (Dorsett) ויצאנו להסתובב. אכלנו ארוחת בוקר טעימה בבית קפה פריזאי (Hardware Societe) והתחלנו לחשוב לאן הולכים ומה עושים. יתרון מגניב של העיר - הרחובות במרכז מרושתים ברכבת קלה וכל עוד נוסעים רק באזור המרכזי, זה בחינם. אז התחלנו להבין את הקטע ושוטטנו בין הרחובות, חלקם יותר יפים ורובם פחות😅. שילוב של מסעדות וריח אסיאתי, רחובות אפרוריים, ישנים ומגעילים עם הומלסים ובו זמנית גורדי שחקים ומסעדות מודרניות. נכנסנו לכנסיה הגוטית הראשונה שהוקמה בעיר ואח"כ עברנו בעוד אחת. עברנו ליד בית הכנסת שאליו לא הצלחנו להיכנס, כרגיל. ניסינו לפנות במייל ובפייסבוק וקיבלנו תשובה דיי מהר אבל צריך לתאם מראש. ראינו את בניין הפרלמנט ולקחנו רכבת קלה לרחוב אחר שנחשב יותר תיירותי (Flinders) ובאמת הרגשנו יותר עומס של מסעדות ואנשים בסמטאות חמודות. אכלנו פוקה בול לצהרים (Fishbowl) וקינוח (Mork Chocolate), התקדמנו למלון לקבל חדר ונחנו בבריכה. אחרי שהתארגנו יצאנו לסיבוב ארוחת ערב שהיה מורכב - הרגיש שכמעט אין מסעדות פתוחות והמעט שיש קצת מוזרות. אולי הגענו מאוחר מדי (20:30) ואולי בגלל שיום שני… בסוף מצאנו מסעדה איטלקית חמודה והזמנו שניה לפני שסגרו את המטבח. המשכנו למופע אור קולי על הנהר לכבוד הכריסמס ומופע אש שמדליקים פה כל יום שהזכיר לנו את לאס וגאס. השקיעו.

סיכום יום 44 - עוד גוונים של מלבורן
התחלנו בקוראסונים וקפה לארוחת בוקר ב-Lune, שווה ביקור. משם החלטנו ללכת לאזור הפארק האולימפי שבו נמצאים מגרשי הטניס של התחרות השנתית Australian Open. לא ידענו מה נצליח לראות אבל מהר מאוד מצאנו אצטדיון פתוח והתלהבנו שהצלחנו להיכנס🥳. יש שם הרבה עבודות בניה לקראת התחרות בינואר אבל נראה שיש עוד הרבה עבודה, רוב המגרשים עוד לא צבועים עד הסוף😅. משם המשכנו לגלריה הלאומית (NGV Int) וראינו מיקס של יצירות אומנות, כניסה חינם. מגוון של פסלים, כלים, תמונות יפניות וסיניות, תצוגת אופנה של בגדים הזויים, אומנות מודרנית של כסאות (טל התפוצץ מצחוק ששמו פוף ואמרו שזו אומנות). המשכנו למוזיאון הקולנוע ICMI שהיה פשוט ואוו!! הסבירו על אפקטים שונים בצילום ועל ההיסטוריה של תעשיית הסרטים והכל מונגש יפה, מעניין, ואינטרקטיבי, וגם הוא בחינם. נהנינו ממש עד שסגרו עלינו את המוזיאון. משם עצרנו בבר יין והמשכנו לסיבוב לראות גרפיטי, או בשם הפלצני - אומנות רחוב. הגרפיטי הולך פה ממש חזק, אומנות רצינית שמכסה קירות ורחובות שלמים, לפעמים לא מאמינים שזה ציור מרוב שנראה אמיתי. הבנו את המסר מאתמול שאוכלים פה מוקדם ולמרות שארוחת הצהריים הייתה אחה"צ, החלטנו ללכת למסעדה איטלקית (+39) לאכול פיצה לארוחת ערב ולשבוע, היה טעים! הערב התהלכנו לכיכר הכריסמס שבה עץ אשוח מואר בצבעים ועוד אפקטים חמודים. לילה אחרון לטיול צבעוני במיוחד😊.

סיכום יום 45 - מה שעושה את המקום זה האנשים
נסיעה קצרה ברכבת הקלה והגענו לספריה המרכזית, עשינו סיבוב בתערוכה שמוצגת שם (תיעוד של כתב אפגני שברח כל הדרך לאוסטרליה), ואז הסתובבנו במבנה המיוחד של הספריה. משם תכננו ללכת לראות בית כלא ישן אבל הכאבים ברגליים ניצחו אותנו ושינינו תוכניות לסיבוב בעיר בעזרת הרכבת הקלה😂. יש פה קטע נחמד שמעבר לכל רשת הרכבות הקלות שיש פה בחינם, אחת הרכבות בעיצוב וינטג׳ ועושה סיבוב תיירותי בעיר. לא הספקנו לעלות עליה והנהג צועק לנו אם אנחנו ספרדים😳 (לא הפעם הראשונה ששואלים), אנחנו מסבירים שלא אבל הוא מחליט לפתוח בשיחה - מספר שהוא ארגנטינאי שחי 50 שנה במלבורן. נראה שהתאהב בנו ממבט ראשון (כנראה שהזכרנו לו בית בין הבריטים והאסיאתיים של מלבורן), הסביר לנו על התרבות האוסטרלית ועל החיים בעיר. הפך את הנסיעה לשווה ממש, מעניינת ומלמדת. ירדנו באזור הכיכר הפדרלית, ממש ליד מוזיאון הסרטים במטרה לבקר בגלריה האוסטרלית. הספיק לנו סיבוב מהיר והמשכנו למסעדה אסייאתית (Chin Chin) שנראתה ממש יוקרתית (כולם היו עם חליפות), חששנו שיצא יקר ולא נשבע אבל בסוף יצא מחיר סביר ואוכל טעים ממש. החלטנו לעבור שוב ברחוב גרפיטי מפורסם בדרך לרכבת למלון. פתאום עוצר אותנו איזה משוגע אחד שאומר לנו שהוא צייר את הגרפיטי שאנחנו מצלמים. הוא קולט שאנחנו נרתעים ולא מאמינים אז שולח אותנו לחיפוש באינטרנט ורק אז הבנו שהוא דובר אמת. הוא התחיל לספר לנו סיפורים עליו, על האומנות ועל אוסטרליה. הקטע ההזוי זה שהוא מסתובב עם כובע ומשקפי שמש כדי שלא יזהו אותו (מסתבר שהוא אישיות מוכרת) והוא בחר לעצור לדבר איתנו כי ראה שאנחנו מתלהבים ממה שעשה. אחרי חצי שעה של סיפורים אנחנו קולטים שנגמר הזמן, נפרדים מהאמן ונוסעים חזרה למלון, לוקחים את המזוודות ויאללה לשדה. קצת עיכוב בטיסה וממריאים. טיסה של 14 שעות שעברה לנו בסדר כי הגענו מוכנים נפשית. העברנו קונקשן שהתארך ל-8 שעות באבו דאבי באמצע הלילה אז בחרנו לא לצאת מהשדה. הכל נראה נוצץ ומרווח אבל הקפה יקר אפילו יותר מהארץ.

טיפים

  • מזג אוויר - המשמעות של השם המאורי של ניו זילנד, אאוטרואה (Aotearoa), היא ארץ הענן הלבן הארוך. גילינו שזה לא סתם. התעסקנו לא מעט במזג האוויר, והרגשנו שהרבה מהחוויה שלנו במקומות מושפעת ממזג האוויר באותו יום. כמעט ולא היו בעיות עם הגשם, הרוחות ואפילו השלג. מה שהיה יותר קריטי זו הראות. העננים, שאמנם מקשטים יפה את התמונות, מסתירים הרבה פעמים את הנוף. מזג האוויר שינה לנו כמה פעמים את התוכניות וחשוב להיות מוכנים לזה. הרגשנו שמתוך טיול כל כך ארוך ועמוס בנופים, מזג האוויר פשוט קבע לנו מתי יהיו ימי המנוחה. היה ממש לא צפוי ומשתנה מהר, אבל סך הכל אתרי התחזיות ידעו להגיד כשמגיעה סופה רצינית. נעזרנו במקביל ב-NIWA, ב-Met Service וב-YR, כל אחד נוח למשהו אחר ונותן תחזית לנקודות קצת שונות.
  • רשות הטבע DOC - נעזרנו בהם המון. יש מרכזי מבקרים והם גם זמינים בטלפון. מצד אחד הם הרגישו לנו קצת פסימיים ממזג האוויר (באמת לא אידיאלי אבל לא התאכזבנו כשיצאנו לטייל) מצד שני הם נותנים ממש תחושת ביטחון כשמזג האוויר גבולי ולא היינו בטוחים אם מתאים לצאת לטייל.
  • הזמנת בקתות - את המילפורד והקפלר הזמנו ביום שנפתחה ההרשמה באזור מאי עוד לפני שהזמנו את הטיסות כי כמו שחששנו, מהר מאוד נגמרו המקומות. תאריכי הבקתות שתפסנו היו נקודת ההתחלה שסביבה בנינו את שאר המסלול. נשמע שהרבה מהמקומיים שפגשנו שם הזמינו הרבה יותר קרוב למועד כשהיו ביטולים אבל אז קשה לדייק את התאריך. את שאר הבקתות הזמנו כמה שבועות לפני הטיול.
  • ג׳ט לג - לנו עבר יחסית מהר. נעזרנו באפליקציית TimeShifter שהייתה נחמדה והכי עזר לנו לשנות את השעון של הטלפון לשעון היעד ולהתנהג בהתאם עם אוכל ושינה.
  • כסף - שילמנו על הרבה דברים מראש (טיסות ומלונות) והשאר כמעט הכל באשראי (הוצאנו מזומן פעמיים - לאחד הלילות ולכביסה). יש עמלה ברוב המקומות של בערך 2 אחוז באשראי, קחו בחשבון. השתמשנו באשראי איינידאיט/קורפורייט עם 0.5/1 אחוז עמלה אז זה עדיין היה משתלם ונוח לעומת 2-3 אחוז עמלת כספומט.
  • דלק - יש פערים יחסית גדולים בין ערים ובין תחנות, אפילו של אותה חברה. אפליקציית Gaspy להשוואת מחירים לא אכזבה.
  • סופר - סך הכל מחירים דומים לישראל, קצת יותר זול. השתדלנו להיכנס לסופרים גדולים, בעיקר PAK'nSAVE ו-WoolWorth/CountDown.
  • סלולר - קנינו ESIM של Airalo מהארץ לאוסטרליה/ניו זילנד, ועשינו ESIM מקומי של 40 ג׳יגה בחברת OneNZ אחרי שהגענו והיינו מרוצים. בדיעבד היה עדיף להזמין מראש, המחירים נראו קבועים (באתר/בשדה/בחנויות) ולקח כמה ימים עד שקיבלנו לינק למייל. קחו בחשבון שבהרבה מקומות אין קליטה (ברוב העיירות יש, הבעיה היא בכבישים מבודדים ובמסלולים בטבע). אנחנו נעזרנו בשירות החינמי של אפל לעדכון מיקום דרך לוויין StarLink (עובד במדינות מסוימות ברגע שהטלפון באזור ללא קליטה) ככה שההורים יכלו לראות איפה אנחנו ב-Find My IPhone והייתה לנו אפשרות להתקשר למוקד חירום במידת הצורך.
  • ניווט בכביש - גוגל מפות עבד מצויין ולרוב היה מעודכן במצב הכבישים, וויז אכזב כמה פעמים והפסקנו להשתמש. מה שנראה קרוב במפה לוקח לפעמים יותר מהצפוי (בלי לדבר על עצירות לתצפיות) אבל סך הכל זמן ההגעה של גוגל היה מדויק (הרוב נוסעים בדיוק על המהירות המותרת, היה נוח לשים מצב שיוט ברכב). היו המון עבודות בכביש שמאיטות את התנועה ל-30 קמש. הכבישים במצב מצויין, רובם נתיב לכיוון עם מפרצי עקיפה. נסענו מעט יחסית על דרכי עפר וגם הם היו בסדר (חוץ מהדרך ל-Aspirin, פירוט למעלה). ראינו המון שוטרים בכבישים ועצרו אותנו פעמיים לבדיקת ינשוף. קיבלנו דוח מהירות על 110 בכביש של 100, ראו הוזהרתם.
  • ניווט בשטח - השתמשנו רק ב-maps.me שלא אכזבה אף פעם. הורדנו את המפות מראש ונעזרנו לחישובי זמנים וגבהים, במיוחד ברגעים קשים. תכלס זה מותרות ומתאים בהנחה ויש סוללה בטלפון. בכל מקרה המסלולים מסומנים היטב ומדי פעם יש אפילו שלטים עם זמן עד ליעד.
  • כביסה - בכמה מהחדרים שהזמנו מראש ידענו שיש מכונה. תוך כדי הטיול הבנו שיותר נוח לנו לכבס כל כמה ימים כמות קטנה ואז מצליחים לייבש כמו שצריך ולא להסתבך עם בגדים רטובים באוטו. בהרבה עיירות יש Laudromat (חדר מכונות כביסה) בכמה דולרים לכביסה ואז למייבש, יצא לנו להשתמש ב-Te Anau והיה מאוד נוח, רק דורש קצת זמן ללכת ולחזור.
  • שירותים - יש בכל פינה בחינם ומסודר יחסית, אפילו בעיירות נידחות ובלב היער במסלולים המפורסמים. הלוואי על כל מדינה.
  • עונה - בחרנו לטייל בנובמבר אחרי הרבה התלבטויות. זה היה לנו נוח, העדפנו לא להגיע בשיא העונה ולכאורה בתקופה הזו אמור להיות מזג אוויר סביר וכל המסלולים פתוחים. בדיעבד סבלנו קצת ממזג אוויר בעייתי אבל זה כנראה קורה כאן בכל חודש וצריך מזל. נהנינו מעומס נמוך בכל מקום שהגענו אליו והיה קל להזמין לינה גם באותו יום. עוד מיתרונות האביב - אהבנו את מראה ההרים המושלגים, הטלאים הקטנים שרק נולדו והלופינים שפרחו בכמויות באזור לייק טקאפו.
  • לינה - יש מגוון אפשרויות Booking ו-AirBnb. הרגשנו שהמקומות בבוקינג יותר מסודרים ונוחים, וב-AirBnb זה לרוב היה ממש בתוך בתים (חדר או מכולה בחצר) ובהתאם ביקשו לשטוף כלים ולהוציא זבל. שילוב של שתיהן איפשר לנו להגיע למקומות יותר מפנקים/מבודדים לפעמים. היו פעמיים שמצאנו את הטלפון של המקום באינטרנט והתקשרנו לפני שהזמנו (לוודא שאין בעיה ברגע האחרון) וגילינו שזול יותר להזמין ישירות. את המקומות המפנקים יותר הזמנו חודשיים-שלושה לפני. תוך כדי הטיול תמיד הצלחנו למצוא איפה לישון בקלות אבל פחות ברמה.
  • ציוד לטרקים עם בקתות (כולל הלבוש ליום הראשון) - לכל אחד: תיק גב (תיקי טיולים Quechua-MH500 של דקטלון בנפח 30 ו-40 ליטר, מאוד מרוצים מהם) עם כיסוי גשם מובנה, שק שינה (לקחנו משהו מיושן שהיה בבית שכתוב עליו comfort +2 extreme -6, בדיעבד אולי היה כדאי משהו יותר מחמם), מעיל ומכנס גשם, פליז, 2 מכנסי טיולים, 2 חולצות, גרביים ותחתונים לכל יום, נעלי טיולים, מקלות הליכה (חשוב במיוחד בעליות/ירידות קשות ובשלג), כובע שמש, חולצה ומכנס תרמיים (השתמשנו בעיקר כפיג׳מה), כובע צמר, חמצוואר, כפפות, אטמי אזניים (חשוב!), כיסוי עיניים (לא השתמשנו, גם ככה קמים בערך בזריחה), דאודורנט קטן, מברשת ומשחת שיניים (מה שקיבלנו בטיסה שהיה קומפקטי), שורש (נוח עם גרביים בבקתה ולכניסה למים, כנראה אפשר למצוא משהו יותר קל). משותף לשנינו: ערכת בישול (סיר, כוס, סכום), פנס ראש (אחד הספיק לנו), היגיינה (לקחנו מגבונים, נייר טואלט ודפי סבון מוצק שקנינו בחנות טיולים, כולם לא ממש היו בשימוש כי יש בבקתות סבון ידיים וכלים), שקיות זבל, פלסטרים ותרופות, שקיות חימום (הצילו בלילות קרים), קרם הגנה ודוחה יתושים (חובה! את שניהם קנינו בגלגלת קטנה שהייתה נוחה לשימוש לאורך היום), דרכונים אשראי ומזומן (העדפנו לא להשאיר ברכב), מטען נייד וכמובן חבילת קלפים. אוכל (בשאיפה לסחוב כמה שפחות נוזלים): לבוקר דייסת שיבולת שועל, לצהריים סנדוויץ/טורטיה עם גוש גבינה/ביצים קשות ולפעמים חסה (מרענן ומאוד קל) או ירק/פרי ליום הראשון (כבד יחסית), לדרך חטיף אנרגיה ומיץ פירות, לערב בד״כ פשוט שקית אוכל מוכן מיובש (אחת לכל אחד או גדולה משותפת, יש בכל סופר והיה ממש נוח, רק צריך להוסיף מים) וכמובן נשנושים שאוהבים (אגוזים, פירות יבשים, עוגיות, תיונים וקפה). מים: לרוב 1-2 ליטר לכל אחד, תלוי ביום ואיפה אפשר למלא במסלול, ומשתדלים לשתות הרבה בבוקר ובערב. לקחנו רק שלוקרים וקנינו טבליות טיהור. באריזה מאוד מינימלית בלי דברים מיותרים ומצד שני בלי ציוד ultralight יוקרתי, נכנסנו לתיקי 30 ו-40 ליטר שלנו כשאחד שקל 6.5 ק״ג והשני 10 ק״ג ל-3 וחצי ימים של המילפורד, לא כולל מים והלבוש שעלינו. אחרי הטרק הראשון השתדלנו להשאיר הכל מאורגן כבר בתיקים ככה שהאריזות בהמשך היו קלות יותר. נעזרנו בשקיות זיפ-לוק שארגנו לנו את הציוד ונתנו לנו הגנה נוספת לגשם.
  • עלויות - כל העלויות כתובות לשנינו בש״ח. סה״כ - 62000. טיסות בינלאומיות (תא-בנגקוק-סידני, מלבורן-אבו דאבי-תא) - 14000, טיסות מקומיות (סידני-אוקלנד, קרייסצ׳רץ׳-מלבורן) - 1500, לינה - 19000 בוקינג+אירבנב ועוד 3000 בקתות, רכב - 8500, דלק - 2500, תחבורה - 2500 (תחבצ בערים, לשדות התעופה ולטרקים), אטרקציות - 1500, סופר - 3000, מסעדות - 6500.

תגובות



התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )