טרק המילפורד בניו- זילנד

הקדמה

אנחנו טיילנו בניזילנד באמצעות ואן שיש בו שני מקומות ישיבה מקדימה ומיטה מאחורה, ולכן לא הייתה שום בעיה לישון בקירבת מקום למעבורת שיוצאת לטרק. יש camp site מסודר ליד.
למילפורד צריך להזמין כרטיסים מראש (כחצי שנה) אבל גם אם לא הצלחתם, תבדקו ותהיו ערניים כל הזמן, בגלל שאנשים מזמינים כל כך מראש יש המון ביטולים ומתפנה מקום לפעמיים בהתראה של שבוע. אנחנו ניסינו מהארץ ולא הצלחנו ומצאנו שבועיים מראש מקום. בטרק הספציפי הזה להבדיל משאר הטרקים בניוזילנד עליכם להתחייב לישון בבקתות ובכולן. אני מאמינה שזה בגלל המזג אוויר שלרוב גשום. אי אפשר לוותר על בקתות גם אם מבחינה פיזית אתם יכולים לסיים את כל הטרק ביום הDOC מחייב להזמין מקום בכל בקתה. ויש את עניין המעבורת שהתשלום הוא בנוסף מעבר לתשלום לבקתות.

היום הראשון

ישנו כאמור לא רחוק מהמעבורת, הפותענו לגלות שלמרות שהשיט קצר קיבלנו כיבוד קל וקפה. הגענו לנקודת ההתחלה ושם התבקשנו לעבור דרך גיגית שבה מנקים את הנעליים בעזרת חומר חיטוי. בניו-זילנד יש להם חשש גדול מהעברה של מזיקים מאזורים שונים לטבע. יש מזיק שנקרא לפי דעתי דידימו שהופך את המים בנחלים לעכורים והוא מתפשט להם במדינה והם משקיעים מאמצים גדולים להגביל את ההתפשטות שלו. כמו כולם הצטלמנו גם אנחנו ליד השלט עם שם הטרק ויצאנו לדרך. ביום הראשון הליכה קצרה של כשעתיים שלוש, אם נפלתם על יום טוב, תיהנו ממנו ותמרחו את הזמן בשמש הנעימה, כנראה שיתר הימים יהיו גשומים. יש מסלולי צד קטנים ונחמדים, אם מזג האוויר פחות טוב אז לא חובה. לנו כמובן היום הקצר היה מדהים ועם שמש, ולא מיהרנו להגיע לבקתה. בערב האיש של ה DOC בבקתה- הwarden, עשה לנו הסברים וששכבנו כולנו על המנחת מסוקים הוא הסביר על הכוכבים, מומלץ בכל אופן להסתכל לשמיים, בניו זילנד רואים את הצד השני של מערכת הכוכבים, כאלו שלרוב אנחנו לא רואים

היום השני

קמנו ב6:00 במטרה להספיק להגיע לבקתה, להניח את התיקים ולהספיק עלות לפס לתצפית ולרדת חזרה, חששנו שיום אחר כך עלול להיות ערפילי. מיהרנו ואכן הגענו לבקתה ב12:00 שזה מוקדם והשאיר זמן לעלות לפס אך התחיל גשם והיה ברור שזה יהיה מיותר.
בערב האחראית בבקתה הדביקה פתק אזהרה על הדלת שאוסר את היציאה והמשך הטרק עד ההודעה החדשה. היא כינסה את כולם והסבירה שהגשם מתחזק ובגלל שכל הטרק הוא באמצע וואדי יש חשש להצפות ומולנו עומדות שלוש אפשרויות. הראשונה היא שבגלל הגשם והנחלים שמוצפים לא נוכל להמשיך ונצטרך לחזור לאחור. השנייה היא שיגיע מסוק ושהוא יעביר אותנו את הפס והנחלים שהוצפו ויניח אותנו בצד השני, יחד עם האפשרות הזו היא הבהירה שלעלות ברוחות כאלו על מסוק זו לא החוויה שנרצה כנראה, האפשרות השלישית היא שנתקדם כקבוצה כאשר היא מובילה אותנו לפס ומתנדב מהמטיילים מאסף ושניהם עם מכשירי קשר. בכל אופן היא סיכמה שנתאסף בשעה 7:30 בבוקר להמשך תדרוך.

היום השלישי

בשעה 6:00 האחראית בבקתה הקפיצה אותנו מהמיטות ואמרה שהולכים על האפשרות האחרונה, ונתקדם כקבוצה לכיוון הפס, ושעלינו לצאת מהר כי הרוחות בפס מתחזקות והן יקשו עלינו את הירידה. התארגנו מהר (האירופאים עם הדייסות שלהם התארגנו קצת יותר לאט) ויצאנו לפס בהליכה איטית שקולה ומדודה- הגענו לשם, כמובן ששוב פס, אז ערפל ואנחנו לא רואים את הנוף שכולם מדברים עליו בטרק נוסף. בפס יש אנדרטה לזכר מק'ונן שגילה את הטרק, הניוזילנדים כמובן בנו אנדרטה לזכר האיש שהביא להם את הטרק הכי מכניס כלכלית ומשווק בעולם. בשבילנו האנדרטה הייתה אחלה מגן מהרוח בזמן שחיכינו שיתר הקבוצה תתקדם ותגיע. בבקתה שעל הפס היא המליצה שננוח מעט ונמשיך כי הרוחות מתחזקות. ואכן רצנו את הירידה למטה ברוח מטורפת, שפעם אחת תפסה את הכיסוי גשם שלי כמצנח והעיפה אותי מהשביל. מסביבנו התחילו מפלים על קירות הואדי שגדלו וגדלו והתחברו למפלים גדולים יותר ויותר והלכנו במים מעל גובה הנעליים- חוויה מדהימה לראות את הכל זורם סביבך ומתעצם מרגע לרגע. בבקתה למטה האחראי הודיע שמזל שכולם הגיעו כי הנחלים כרגע מוצפים ואי אפשר לעבור.

היום הרביעי והאחרון

חיכינו שהנחלים ירדו בגובה מההצפה של היום הקודם ובשעה 11:00 יצאנו לדרך. יום יחסית קצר, ב13:30 כבר הגענו לסוף הטרק שנקרא sandfly point, ( אתם יכולים לתאר לעצמכם למה בחרו בשם זה לנקודה.) יש 2 מעבורת ואנחנו הספקנו להגיע לראשונה, אם יש יום יפה אין כמובן לחץ ותמשכו את הטיול ותהנו מהנוף.

טיפים

• יש אוטובוס שמחזיר מסוף הטרק חזרה לרציף שממנו מתחילים אבל הוא יקר ואין בעיה לתפוס טרמפ חזרה
• יש אופציה לאמיצים לוותר על המעבורת הראשונה ולחצות פאס לתחילת המסלול.-חובה לפני לקבל תדרוך בDOC ולברר מז"א
• כדאי להכניס שקית זבל לתוך התיק ורק אז להכניס את כל הציוד כדי לדעת בוודאות שכלום לא נרטב (טיפ ניוזילנדי)