טרק ה-Routeburn דרך Emily Pass

הקדמה

טרק הרוטברן הוא אחד ה Great walks של ניו זילנד. הוא באורך 33 ק״מ ורוב האנשים משלימים אותו בין יומיים לארבעה ימים. הטרק מתחיל בפארק הלאומי Mount Aspiring לאורך נהר הרוטברן, ומשם עובר דרך Harris Saddle אל הפיורדלנד. הטרק הוא קווי ויכול להתחיל או להסתיים הן בRouteburn Shelter וב Divide. אני חיפשתי גרסה שונה של הרוטברן, שבתקווה גם תהפוך אותו למעגלי, והתוודעתי מבלוג מקומי לסיפור דרך שמתאר חצייה ללא שביל מסומן דרך Emily Pass את הרכס שנמצא בין נהר הרוטברן לאגם מקנזי, וחזרה דרך שביל הרוטברן המוכר והטוב. מסלול זה בעצם מדלג על המקטע האחרון של הרוטברן בין אגם מקנזי ל Divide, אך הופך את הטרק ל(כמעט) מעגלי מהחניון של ה Routeburn Shelter.

*זה מסלול לא פשוט וכל החלק בין Emily Creek לאגם מקנזי כולל הליכה מחוץ לשביל בתוואי דרך שעשוי להיות מורכב למטיילים לא מנוסים. הייתי ממליץ לצאת רק למי שיש ביטחון ביכולת הניווט והכושר שלו, וכמובן רק במזג אוויר טוב.

**תיאורטית ניתן לבצע את הסיבוב בשני הכיוונים אך אני ממליץ בחום לעשות אותו בכיוון שעשיתי, בו העלייה לפס היא יחסית תלולה ובירידה מתונה יותר.

*** אני משתמש פה במושגים TR (true right) ו TL (true left) בהתייחס להליכה בנהרות, וזה בהתאם לכיוון ההליכה כאשר מסתכלים *במורד* הזרם עם כיוון הנהר.

יום 1 - מחניון Routeburn Shelter לנק׳ מתחת Emily Pass

בערך 10 ק״מ
10 שעות

יצאתי לדרך בשעה 9:00 אחרי לינה בחניון Sylvan Campsite הסמוך של ה DOC. השמיים היו מעוננים אבל התחזית הבטיחה יום שמשי ובניתי על זה. לכן, החלטתי לצאת לדרך ולקבל החלטות בהתאם למזג האוויר.
הדרך מתחילה בהליכה בשביל הנוח במעלה נהר הרוטברן. ההליכה היא בתוך היער כאשר מדי פעם הנוף נחשף. אחרי כשעה וחצי הגעתי לבקתת Routeburn Flats, ממנה מספרים שביום יפה ניתן לראות בבירור את Emily Peak ואת הפס. זו הבקתה האחרונה שתראו בזמן הקרוב, והיא גם מקום מעולה לארוחת צהריים. נראה כי העננות מתחילה לרדת לכן החלטתי פה לדבוק בתכנית המקורית.

מהבקתה השביל ממשיך לטפס על השלוחה ולהתרחק מהנהר, וחוצה שני גשרים. בסיפור הדרך שקראתי מציאת Emily Creek מתוארת כמשימה לא פשוטה, אבל למזלנו ב2024 הDOC בנו גשר חדש ומסומן מעליו לכן הזיהוי שלו היה קל מאוד. ואכן, מיד אחרי הגשר השני מגיעים לגשר שלישי שנקרא Emily Creek Bridge, שם נפרדתי מהשביל ונכנסתי לבוש דרך ה TR, פילסתי את הדרך כ20 מ׳ עד שנפלטתי היישר על תוך Emily Creek.

העלייה בנחל מתחילה בטיפוס על גבי בולדרים לאורך הערוץ הזורם, לרוב ממש במרכזו. שימו לב! אחרי בערך 50 מ׳ של עלייה הנחל מתפצל לשני ערוצים. המשיכו בערוץ הימני (TL)- זה ההמשך של Emily Creek. זו גם עלייה לא פשוטה על בולדרים שדורשת טיפוס עם הידיים - פה אפשר לקפל את המקלות, לא תצטרכו אותם בזמן הקרוב.
ממשיכים לטפס בנחל התלול ובגובה 1200 לערך נגלית דרדרת אבנים מצד שמאל (TR), העלייה תלולה מאוד ודורשת גם פה שימוש בידיים ובסיומה תגיעו ל Emily Basin - העמק התלוי שנמצא מתחת לEmily Peak, שנגלית במלוא הדרה. קחו רגע לנשום וליהנות מהרכס המושלג מצפון.
חוצים את הBasin באלכסון לכיוון דרום מזרח כאשר די מהר ניתן לראות מפל שיורד מאחד הנחלים מכיוון Emily Peak - זהו הנחל שעולה לכיוון הפס ואליו אנחנו מכוונים.
לאורך ה Basin חוצים נחל נוסף (כשאני עברתי הוא היה יבש) כשתמיד מכוונים במעלה השלוחה לכיוון המפל. את המפל עוקפים ע״י איגוף שלו באמצעות טיפוס עד קצה הBasin ומשם שמירה על קו גובה עד שמתחברים לנחל שמעליו. כשאני הלכתי ניתן אפילו היה לזהות מרעול בתוואי שטח זה.
בערך בגובה 1450 מ׳ מתחברים לנחל (היבש). עכשיו אפשר לראות בבירור את העלייה לפס (אבל עדיין לא את הפס עצמו) מעלינו ואת המפל שעליו דילגנו מתחתנו. חוצים את הנחל ומתחילים לטפס בTussuk (צמחייה) את הישורת האחרונה. החלק הזה אולי נראה תחילה פשוט (לראייה - אפילו פתחתי שוב את המקלות) אבל אל תקלו בו ראש - מדובר על טיפוס של כ200 מ׳ עד הפס בשיפוע כמעט אנכי. רבות הפעמים בהם הייתי צריך למשוך בצמחים ובאבנים כדי להתקדם. אחרי כחצי שעה של מאמץ ממושך הגעתי סוף סוף לפס, שנגלה רק ברגע האחרון. הנוף מהפס משוגע - מצד אחד נהר הרוטברן והפסגות המושלגות של אספירינג, ומצד שני אגם מקנזי ומאחוריו רכס ה Darrens בפיורדלנד. אפשר לומר שהפס משמש ממש כ״שער״ בין שני הפארקים. בסה״כ כל החלק בין השביל לפס לקח לי כ3 שעות.

את הירידה מהאוכף התחלתי דרך הנחל במקטע קצר ותלול של ״קיר״ דרדרת עם מדרגות של בולדרים מדי פעם . לא כיף, אבל לפחות נגמר יחסית מהר. מכאן רוב המשך הירידה עד לנק׳ הלינה היא בטריטוריית ה Scree - דרדרת של אבנים קטנות שאפשר להחליק אותה / בה בקלות. ללכת בזהירות!
בגובה 1400 בערך נתקלתי בסימן ראשון לציוויליזציה מאז שעזבתי את השביל בדמות מלכודת אופוסומים אבל בגודל ענקית, אנחנו ברוטברן בכל זאת. ניתן גם לראות לא מעט שאריות של שלג בצד הדרך.
בגובה 1200 לערך הגעתי למקטע מישורי מכוסה דשא שם גם ידעתי שאחנה ללילה. שתי דקות הליכה מהמשטח גם קיים ערוץ זורם שסומן ברוג׳ום שאפשר למלא בו מים ואפילו יש בו כמו בריכות בהן אפשר ורצוי לתת טבילה מרעננת. אחרי ארוחת ערב וקצת קריאה מצאתי נקודה יפה לשבת ולראות את השקיעה מעל אגם מקנזי - מחזה מרשים מאוד שלא אשכח בזמן הקרוב.

יום 2 - מנק׳ מתחת ל Emily Pass ל Valley of the Trolls

בערך 13 ק״מ
7 שעות

קמתי בבוקר למזג אוויר מושלם ושמיים נקיים לחלוטין מעננים, ואחרי קפה מול הזריחה קיפלתי את המחנה ויצאתי לקראת 8:00 לכיוון אגם מקנזי.
ההמלצה לחלק זה היא לרדת דרך הבולדרים הגדולים שנמצאים קרוב לגדה הדרום מזרחית של הנחל, וכך להימנע מscree או מדשא חלקלק שנמצא בשאר התוואי. אחרי כרבע שעה, מתחברים לנחל היבש (אפשר לראות במפה) ואיתו ממשיכים. ככלל, ההליכה בנחל היא יחסית פשוטה ואפשר ללכת במרכזו בלי יותר מדי מורכבות טכנית. אחרי בערך שעה של הליכה, הנחל מתחבר לאגם ופה בעצם הירידה נגמרת באופן רשמי.
מכאן, ממשיכים לצעוד לאורך החוף המזרחי של האגם ומהר מאוד מתחברים לשביל שמוביל לבקתת Lake Mackenzie. הגעתי לבקתה בערך ב9:30, שם אכלתי ארוחת בוקר ונהנתי מתצוגה מרשימה של קיאות בעצים.

מכאן , חזרתי לשביל של הרוטברן ואיתו התחלתי לטפס בשלוחה המיוערת שמעל אגם מקנזי, כאשר לאט לאט הצמחייה מדלדלת וניתן לראות בצורה מרשימה את המסלול שהלכתי אתמול. בגלל השעה והמיקום בהם התחלתי את היום, יצא שהשביל היה כמעט ריק ממטיילים (רוב המטיילים כבר יצאו מבקתת אגם מקנזי או שהם עדיין רחוקים ממנה) והיה לי את הרוטברן כמעט אך ורק לעצמי.
אחרי בערך שעה של עלייה מגיעים על הרכס, ממנו יש תצפית פנורמית יפייפיה על רכס ה Darrens שבפיורדלנד ומתחתיו נהר ההוליפורד, שביום עם ראות טובה כמו שלי גם ניתן לראות את החיבור שלו עם הים. זו נקודה סופר מרשימה ובלי ספק ההיילייט של הרוטברן.

מכאן השביל שומר פחות או יותר על אותו גובה וממשיך לעקוב אחרי הרכס. זהו מקטע הליכה באמת עוצר נשימה ומהיפים שהלכתי בהם בניו זילנד. אחרי בערך שעה של הליכה כזו מגיעים להאריס סאדל, שם גם אכלתי ארוחת צהריים. מכאן כדאי מאוד לטפס לקוניקל היל, טיפוס קצר שמספק עוד תצפית 360 מדהימה על הפסגות ועל אגם האריס.

הדרך מכאן לעמק הטרולים היא מאוד קצרה. ממשיכים ללכת כ200 מ׳ בשביל הרוטברן לכיוון השלטר, עד שחולפים על פני שלולית (Tarns) גדולה משמאל לשביל. מיד לאחר הtarns ניתן לזהות בקלות שביל שיורד לכיוון אגם האריס. צועדים בשביל המתגלגל במקביל לצד המערבי של האגם עוד כק״מ. השביל עוזב את האגם ומתחבר לנחל קטן איתו ממשיכים עד שנפתח לפניכם עמק. זהו עמק הטרולים. האדמה ברוב העמק היא מאוד רטובה ו״ביצתית״ לכן למצוא בו מקום נוח לקמפינג יכול להיות טיפה מסובך. ממה שראיתי, רוב הספוטים הטובים נמצאים בקצה העמק, ממש מתחת למפל שיורד מאגם ווילסון. אני הקמתי את האוהל מתחת לבולדר ענק שנמצא מתחת למפל וסיפק לי מקלט נחמד מהרוח. שם גם פגשתי עוד שתי מטיילות גרמניות שאירחו לי חברה להמשך הזמן. מהעמק ניתן לצאת לשביל אל תצפית מעל אגם ווילסון ששוכן מעליו בגובה 1500 מ׳. לא לפספס! השביל מתחיל בערוץ שיוצא ממערב לאגם, ומשם מתחבר לערוץ אחר שמטפס לרכס שמשקיף על האגם. כל הדרך מסומנת ברוג׳ומים ויחסית קלה למעקב. למרות העננים שהתחילו לעלות מהצהריים, עלינו לתצפית לשקיעה מרהיבה וירדנו ממנה עם פנסים בחושך בחזרה למחנה. בסיפור דרך אחר קראתי שבהחלט אפשרי להקיף את אגם ווילסון ולרדת אליו אבל בגלל השעה ומזג האוויר לא עשינו זאת הפעם.

יום 3 - מ Valley of the Trolls ל Routeburn Shelter

15 ק״מ
4 שעות

קמנו ברגוע לבוקר מעונן בעמק הטרולים. אחרי ארוחת בוקר והתארגנות איטית עזבנו בצער את העמק ויצאנו חזרה לכיוון האריס סאדל. אחרי בערך 20 דקות מתחברים חזרה לשביל של הרוטברן, שם נפרדתי לשלום מהגרמנית והתחלתי את השביל חזרה לכיוון השלטר. בדיוק כמו אתמול, גם היום השעה והמיקום שבהם התחלתי שיחקו לטובתי וזכיתי בשביל כמעט אך ורק לעצמי. גם מזג האוויר לא הכזיב הפעם, ולעומת הרבה עננות בצד של הפיורדלנד, בצד אספירינג של האוכף היה בהיר. השביל מתקדם לאורך אגם האריס ויורד ממנו במקביל לנחל הרוטברן. עד Routeburn Falls ההליכה היא במגמת ירידה בשלוחה שיורדת מהרכס עדיין מעל לקו העצים ואורכת בערך שעתיים.

מהבקתה חוזרים אל תוך היער והירידה נהיית יותר תלולה אך לא מורכבת בשום צורה. אחרי עוד בערך חצי שעה מגיעים לגשר מעל Emily Creek, ומפה נותר רק לחזור את הדרך אותה עלינו בהלוך. עצרתי גם הפעם לצהריים בבקתת Routeburn Flats והפעם גם ניתן היה לראות את Emily Peak מתנוססת מעליה ולהעריך את המסלול של השלושה ימים האחרונים. מהבקתה יש עוד הליכה קלילה של בערך שעה עד לחנייה.

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך שנעזרתי בו