טרק בסטיוארט איילנד - הסיבוב הדרומי עד ה- Doubtboy Bay ובחזרה

בחירת המסלול

הטרק המפורסם על הסטיוארט איילנד הוא ה-Rakiura Trek, טרק שהוא ״great walk״, והינו מסלול מעגלי של שלושה ימים היוצא מהכפר אובן.
באופן כללי אנחנו פחות מתלהבים מהטרקים המשתייכים לסוג הזה- הרבה אנשים, שביל שמרגיש יותר מידי מסודר ואלו לאו דווקא המסלולים המוצלחים יותר. בנוסף הלינה יקרה וצריך להזמין מקום מראש- דורש תכנון מוקדם.
חוץ מהטרק הזה יש עוד כמה מסלולים באי עם שבילים מסומנים ובקתות backcountry, המחולקים ל-״north west circut״ (8-10 ימים) ול-״south circut״ (6-8 ימים), שהם שני מסלולים מעגליים העוברים באזורים שונים (אפשר גם לחבר את שניהם לסיבוב אחד גדול).
אנחנו הגענו לאי בהחלטה של רגע ובלי תוכנית. הלכנו ל- DOC שנמצא במרחק כמה דקות מהמעבורת וניסינו להבין מה הולך.
הם היו מאוד נחמדים אבל בעיקר דאגו שנבין שיש הרבה מאוד בוץ בשבילים והראו לנו כל מיני תמונות של אנשים מחייכים בתוך בוץ עד הברכיים.
הם ידעו לומר בערך באילו שבילים המצב הכי טוב ולהראות לנו תחזית לימים הקרובים (שבדיעבד לא הייתה מדוייקת כלל). אכן חשוב להבין שבמסלולים האלו יש הרבה בוץ ו-״בוש״ (הליכה ביער), במיוחד לאחר הרבה גשם, כמו בתקופה בה יצאנו.
למרות זאת, במסלולים בהם בחרנו המצב היה בסדר, למעט חלקים קטנים שהיו מאוד בוציים אבל הרי קצת בוץ לא באמת הורג אותך (רק מחשל).
בעקבות המלצות החלטנו להגיע ל-Mason bay, מפרץ חולי גדול ומבודד במערב האי, וסביב זה בנינו את המסלול. יש עוד הרבה אפשרויות, על חלקן נפרט בהמשך.

יום א׳: מאובן למייסון ביי

התחלנו את הבוקר בשייט ב״מונית סירה״ עד לבקתה שבקצה ה-Fresh Water River. השייט ארך כארבעים דקות בסירה עם עוד כמה אנשים והיה מגניב ויפה.
באי פועלות מספר חברות של מוניות כאלו וניתן לשוט למגוון יעדים לאורך המסלול. נראה שהכל פועל בשיטה של מחיר מוסכם מראש ולא ניסינו להשוות או להתמקח. אנחנו בחרנו בחברה שמשרדיה נמצאים מול מבנה הדוק, ושטנו במחיר 60$ לאדם.
ניתן לשוט בנהר רק בגאות ולפיכך משתנה שעת היציאה בכל יום.
מהבקתה יצאנו לעבר המייסון ביי. זוהי הליכה קלה של כ-13 ק״מ, מישורית לגמרי ולא מאוד בוצית שלקחה לנו שלוש וחצי שעות.
הבקתה נמצאת בתוך היער, מרחק 10 דקות הליכה מהחוף. היא יחסית גדולה (20 מיטות) ויש בה חדר אוכל גדול ונוח. להפתעתנו בערב הייתה תפוסה מלאה! כנראה שהדבר קשור בכך שזה היה בסופ״שׁ וזהו מקום שבעיקר ניו זילנדים מגיעים אליו. בפעם השנייה היינו שם לבד.
השארנו את התיקים בבקתה והמשכנו לחוף, שם גילנו מפרץ יפה שהרגיש מבודד ופראי. אכלנו צהריים ואפילו עשינו שנ״צ ארוך על החוף מבלי שהסנדפלייז (זבובי חול מעצבנים שנמצאים כמעט בכל מקום) גילו אותנו.
לאחר כמה שעות ראינו לפתע מטוס קל נוחת ממש לידנו ומביא איתו עוד כמה מטיילים. זוהי אופצייה מגניבה ודיי פופלארית להגיע לאן. מטוס מאינברקרגיל יעלה 450$ לכולם, עם מינימום של 3 נוסעים. בהתחשב בכך שזה חוסך את הצורך במעבורת לאי זה אפילו משתלם.
יותר מאוחר יצאנו לסיבוב בחוף ולניסיון הדייג הכושל הראשון שלנו. המים היו מאוד סוערים ותוך דקות נרטבנו לגמרי והחוט דייג הזול שקנינו נקרע ברגע (צריך לדעת על מה להתקמצן…). לפחות בדרך חזרה פגשנו באריה ים ענקי ומרשים שהגיח מהמים.
כל האי נחשב למקום טוב לפגוש בו את הקיווי, הציפור הלאומית, ובמיוחד המייסון ביי, וזוהי אחת הסיבות העיקריות לשמה מגיעים לפה.
זוהי ציפור שפעילה בשעות החושך אך באי הם פעילים גם לעיתים בשעות האור ולקראת השקיעה (בקיץ החל מ-21:00) מומלץ לצאת לשוטט בתקווה לפגוש בהם. הבנו שיש כמה שגרים ממש צמוד לבקתה ויחסית קל לפגוש בהם לאורך השביל המוביל לחוף.
כך יצא שבסביבות 21:30 רב המטיילים ששהו בבקתה יצאו ל-״קיווי ספוטינג״. עד 22:00 הרב כבר פרשו והתייאשו. אנחנו עוד נשארנו לשבת עוד כרבע שעה ובדיוק כאשר שהתחלנו לחזור בשביל פגשנו בקיווי שהתקדם לעברנו.
הקיווי כמעט עיוור וחירש לגמרי ובגדול נראה כאילו הוא סהרורי ושיכור. צפינו בו כעשר דקות בסופן הוא הגיע ממש לפתח הבקתה ולבסוף נעלם בשיחים.

יום ב׳: ממייסון ביי ל-Doubtboy bay

קמנו לעוד יום עם מזג אוויר טוב, השארנו שקית ובה חלק מהאוכל ויצאנו לעבר הבקתה שבמפרץ הדאוטבוי. דאוטבוי- מאכל מאורי שאמור להיות סוג של כיסון ממולא.
זהו יום הליכה בינוני של כ-18 ק״מ שלקח לנו שבע שעות. מתחילים בהליכה של 7.5 ק״מ דרומה לאורך מפרץ המייסון. בשלב מסויים יש שלט וסימון לשביל העוזב את המפרץ ועולה על הדיונות לעבר היער. זהו קטע יפה שמאוד אהבנו.
לאחר כשעתיים הליכה ביער מתחילים בעלייה עד לראש גבעה בגובה של כ-400 מטר, ממנה יש תצפית נחמדה. לקראת ראש הגבעה מתחיל הקטע היותר בוצי שממשיך עד לאמצע הירידה. תחילת הירידה יחסית תלולה ומלאה שלוליות אך אל דאגה לאחר כ-100 מטרים של ירידה השביל נהייה יותר מתון ונוח להליכה. בסוף הירידה מגיעים למפרץ ובו הבקתה.

יום ג׳: בילוי בדאוטבוי ביי

המפרץ יחסית קטן ומרגיש עוד יותר פראי ומבודד. פשוט הרגשנו באמצע שומקום. הבקתה קטנה (8 מיטות) ומקסימה, וחבויה בתוך העצים בצמוד לחוף.
להפתעתנו מצאנו בה עוד מטייל' בחור קנדי שמטייל עם קייאק איתו הוא חתר מאובן עד לבקתת Fred’s Camp ומשם התחיל את המסלול המעגלי הדרומי (להלן אופצייה נוספת למסלול).
את כל היום למחרת בילנו לבדנו במפרץ, בשיטוטים בחוף, איסוף צדפות ובעיקר בניסיונות כושלים לדוג. מותר לדוג בניו זילנד בים ללא רישיון (באגמים ונהרות צריך לרכוש רישיון מתאים מהדוק). יש מגבלות על כמות מותרת לאדם מכל סוג דג, המשתנה מאזור לאזור. בדוק באובן יישמחו לתת לכם את המגבלות. אל דאגה, הסיכוי שתצליחו לעבור אותן קלוש. הדג אותו בדר״כ דגים למאכל באי הוא Blue Code שמגיע עד ל-70 ס״מ. הפעם היה נדמה שהתנאים היו טובים- המים במפרץ הקטן היו יחסית רגועים, ובשפל יכולנו להתקדם לאורך הסלעים שבקצהו למקום יחסית נוח. השתמשנו בצדפות שפתחנו כפיתיון ובמקל כחכה מאולתרת. לאחר כמה דקות הגיע דג גדול, אכל את הפיתיון ו… החוט הזול שלנו פשוט נקרע.
מפה לא האיר לנו המזל וכמעט שלא הגיעו לסביבה דגים נוספים. בכל מקרה היה כיף לבלות במפרץ באווירת ״אבודים״ ולאחר כמה שעות אפילו גילנו לידנו פינגווין שחיכה בסלעים מרחק של מטר מאיתנו!
בערב הדלקנו מדורה באח שבבקתה והסתפקנו בארוחה ללא דגים…

יום ד׳: חזרה למיסון ביי

למחרת יצאנו חזרה באותה הדרך למייסון ביי. כמובן שמכאן ניתן להמשיך בסיבוב הדרומי, שעד לבקתת פרש ווטר לוקח עוד כ-3 ימי הליכה.
בדרכנו חזרה, בקטע אותו אהבנו, בו השביל מגיע לדיונות ויוצא מהיער לעבר החוף, פגשנו בצבי חמוד. יש פה שני סוגי צבאים שהובאו לאי למטרות צייד. כמה דקות אחר כך פגשנו בקיווי נוסף, הפעם באור יום! בסביבות 16:00 הרגשתי פתאום משהו נוגע לי בנעל, הורדתי את המבט ולהפתעתי זה היה קיווי שפשוט נתקל בנו.
המשכנו לעקוב אחרי הציפור המשונה עוד כמה דקות עד שהוא נעלם בשיחים.

יום ה׳: מייסון ביי חזרה לבקתת פרש ווטר ומשם לעבר בקתת North Arm

התחלנו את היום מוקדם בהליכה מהירה של שלוש שעות חזרה לפרש ווטר. לאחר מנוחה על גדת הנהר התחלנו בהליכה לעבר החיבור עם ה- Rakiura terk בו נמצאת בקתת North Arm. מהפרש ווטר יש הליכה של עוד כ-11 ק״מ שלוקחת עוד 7 שבע שעות.
ביחד זה יוצא יום הליכה ארוך ולא קל, אך אפשרי. מהפרש ווטר הולכים כשעה במישור ביער עד לעלייה יחסית מתונה של כ-350 מטרים שאורכת כשעה נוספת. מפה ממשיכים עוד כשעה וחצי בירידה יחסית נוחה גם כן. יש הרבה קטעים בוציים בדרך, אבל כשהיינו הם לא היו עמוקים. אחרי הירידה מתחלים בהליכה בתוך היער לאורך הים עוד כשעתיים וחצי. השביל כל הזמן עולה ויורד וההתקדמות איטית. אנחנו עצרנו ללילה כשעה לפני הבקתה במקום היחידי שהיה יחסית נוח להקמת אוהל.
הבקתה עצמה יושבת במיקום יפה וצמוד אליה קמפ סייט כך שבדיעבד מומלץ להמשיך עד לשם. דרך אגב, הלינה במסלול הזה זולה משאר מסלולי ה״great walks״ ועולה רק 22$ ללילה בבקתה ו-6$ בקמפ סייט.

יום ו׳: חזרה לאובן

לאחר לילה גשום קמנו לשמתחנו ליום בהיר והתחלנו בהליכה של שעה עד לבקתה.
מפה ההליכה בשביל המסודר והנוח הייתה קלילה. מהבקתה עד למפרץ halfmoon שבכפר אובן הולכים כ-13 ק״מ שלקחו לנו 3 שעות בהליכה מהירה.

אופציות נוספות

יש הרבה וואריציות שונות של מסלולים שניתן לבנות בשילוב של הגעה בסירה, במטוס קל או אפילו חתירה בקיאק לגיבורים שבינננו, לבקתות שונות לאורך המסלולים.
האופציה המומלצת בעייננו היא לקחת סירה לבקתת Rakeahua (כ-55$) וממנה להמשיך בסיבוב הדרומי לכיוון דאוטבוי בדומה למסלול אותו אנחנו עשינו, רק ללא צורך בחזרה על אותה הדרך.

טיפים

• ניתן לקנות בדוק מפת טופוגרפיות. אנחנו הסתפקנו בלצלם את המפה שבדוק. בנוסף יש מפה של חלק מהאזור בכל בקתה. כל השבילים בהם היינו היו מסומנים היטב והיה קל לעקוב אחרי השביל.
• גייטרים - מעיין חותלות אוטומות למים שכולם מסתובבים איתם כאן. מומלץ ועוזר כשיש הרבה בוץ, אבל לא קריטי.