טיפוס אל פסגת Mount Earnslaw

הקדמה

בהר Earnslaw נתקלתי לראשונה כשעשיתי את המסלול Mount Mcintosh loop (מומלץ מאוד ולא מספיק מוכר! יש סיפור דרך של נוי אלון באתר). הפסגה הבולטת והקרחון המרשים שלו היו מחזה יוצא דופן שנחרט אצלי בזכרון. כמה ימים לאחר מכן, פגשתי בטרק הרוטברן מטיילת שסיפרה לי שב-2019 היא טירקה לפסגה של ההר, שהטיפוס היה לא מאוד מורכב והנוף משם משגע. מיד הכנסתי את הטיפוס ל bucket list וחיכיתי להזדמנות הראשונה לעשות אותו.
קופץ שלושה שבועות קדימה - אחרי תקופה קצרה בפיורדלנד ובדיוק כשחזרתי מטרק, בדקתי בספונטניות את תחזית מזג האוויר באיזור Mount Aspiring. כשראיתי שצפויים יומיים של מזג אוויר שמשי וללא רוחות באיזור החלטתי לקפוץ על ההזדמנות, ולמחרת יצאתי לנסיעה הארוכה מטה אנאו לגלנורקי כדי לנצל את החלון שנוצר. אז אחרי עצירה ללילה של התארגנות על אוכל וציוד בקווינסטאון וארוחת בוקר וקפה ב Mr’s Woolly בגלנורקי, הגעתי ב10 בבוקר לחניית Muddy Creek מוכן להתחיל את המסע לפסגה :)

*רובו המוחלט של הטרק אינו בשביל מסומן (למרות שכמעט כולו מסומן בפועל ברוג׳ומים בשטח), לכן היציאה מחייבת ידע בסיסי בקריאת מפה וניווט. אני השתמשתי באפליקציה NZ topo50 על מנת להתמצא.

** הטרק כולל חצייה של קרחון בכל עונות השנה ומחייב ציוד מתאים ונסיון קודם. בתקופה שאני טיילתי הספיקו לכך microspikes ומקלות הליכה אבל ממש לא בטוח שבכל זמן (גם לכל אורך הקיץ) כך הדבר - משתנים רבים משפיעים על מצב הקרחון כולל משקעים ושינויי טמפרטורה. אני ממליץ בחום להתייעץ עם ה DOC ועם New Zealand Alpine Club לפני היציאה על מצב השלג והאם כדאי לקחת קרמפונים וגרזן קרח או שמיקרוספייקס יספיקו.

*** הנסיעה מגלנורקי ל Muddy Creek carpark היא בשביל עפר וכוללת חצייה של כמה פורדים. גם כאן הייתי מתייעץ עם הDOC בנוגע למצב הדרך ושוקל שנית אם לנסוע אותה עם רכב נמוך/ קמפרוואן אחרי גשם כבד.

**** בבקתת Esquilant אין מים זורמים בקיץ לכן אני ממליץ להביא לטרק כמה בקבוקים ריקים ולמלא אותם בהזדמנות האחרונה לפני ההגעה לבקתה, או לחלופין להיות מוכנים להרתיח שלג…

יום 1 - מ Muddy Creek carpark ל Esquilant Bivvy

שבע וחצי שעות

החלק הראשון של היום הוא בערך 8 ק״מ של הליכה קלילה וכיפית לאורך נהר ה Rees. כבר מההתחלה ניתן לראות בבירור את הפסגה המזרחית של הר Earnslaw הרחק מעלינו. את מקטע זה ניתן לבצע ב2 דרכים:

1. דרך השביל של ה Rees Dart עם חציית נהר ה Rees בסופו.
2. עם דרך 4x4 שאינה מסומנת במפה אבל נראית בבירור בשטח, כולל חצייה של ה Rees מספר פעמים.

בהמלצת ה DOC, אני החלטתי ללכת על האפשרות השנייה מכיוון שהמסלול מחייב חצייה של הריס בכל מקרה, ודרך ה4x4 קצרה ומהירה יותר. כאשר אני עשיתי את הטרק הזרימה של הריס הייתה יחסית חלשה והוא לא הגיע לי מעל לגובה הברך. למרות זאת, חשוב לזכור שתנאים אלו משתנים במהירות ולאור מזג האוויר ולכן גם פה מומלץ להיוועץ בגורמים נוספים לפני ולקבל החלטות נבונות בשטח.

אחרי כשעתיים של הליכה וקצת אחרי שחלפתי על פני מפלי Lennox המרשימים במצוק מצד שמאל, זיהיתי משולש כתום ושלט של ה DOC מתחבאים בין השיחים ועשיתי את דרכי אליהם, עם חצייה של שתי גדרות - זהו תחילת המסלול ל Kea Basin והשלב הבא בהליכה.

אחרי ההגעה לשלטים מתחברים לשביל של ה DOC שמוביל ל Kea Basin - מדובר על עלייה לא תלולה בשביל נוח ומסומן של בערך שעה שלקראת סופה עוברת גם בבקתת Earnslaw הישנה והמוזנחת. עוד רבע שעה הליכה מהבקתה מגיעים למעין מערה (Rock Bobby) בה גם ניתן לישון - יש בה אפילו כלי בישול, מקום למדורה וקש לבידוד הרצפה (הרבה יותר מפתה מהבקתה). זוהי גם הנקודה שמסמנת את ההגעה לKea Basin התחתון. Kea Basin הוא מקום מרשים מאוד בפני עצמו - אגן רחב ומישורי למרגלות ה Earnslaw עם נוף מדהים של קרחונים ומפלים, והצטערתי שאין לי מספיק זמן גם להישאר שם ולחקור אותו. זוהי גם נקודת מילוי המים האחרונה לשעתיים הקרובות.

מנקודה זו נגמר השביל המסומן ומתחילה העלייה ל Kea Basin העליון. הדרך מסומנת בחלקה ברוג׳ומים בשטח, אך קל מאוד לאבד אותה והיא הייתה בלי ספק החלק המורכב ביותר לניווט בטרק. העלייה מלאה בשיחי Tussuk שדוקרים את הרגליים ואחרי גשם גם הופכת מהר מאוד לבוצית ומחליקה - אל תצפו להישאר עם נעליים יבשות. העלייה מתחילה מתונה ונהיית תלולה יותר ויותר, ואחרי עוד כשעתיים של הליכה אפשר לזהות משמאל לצד המפלים Rock Bivvy נוסף, שהוא גם הקצה של Kea Basin העליון.

מפה נפרדים לשלום מהTussuk והעלייה עוברת לשלב ה scree - דרדרת של אבנים קטנות. כך עולים מגובה 1400 עוד בערך 500 מ׳ אנכיים, וזה אחד הקטעים היותר מהירים להליכה ביום. בגובה 1900 בערך חוצים ערוץ קטן בו ניתן למלא מים שוב ושם המסלול הופך מדרדרת לטיפוס על בולדרים (scrambling). גם במקטע זה קצת קשה לעקוב אחר הסימונים בשטח, אבל באמצעות מעקב אחרי הכיוון הכללי של ההר ההתקדמות לא אמורה להיות מאוד מסובכת. לאורך כל המקטע שווה לעצור מדי פעם ולהסתכל אחורה על הנוף של עשרות הפסגות המושלגות שמסביב, ובראשן פסגת Mount Aspiring הגבוה מכולם.

אחרי עוד כ200 מ׳ אנכיים של עלייה מגיע שלב חציית קרחון Birley. פה גם עליתי על מיקרוספייקס וקסדה ובחנתי את מסלול החצייה. ככלל, זו אינה נחשבת חציית קרחון מאוד מסובכת אבל היא כן במקטע יחסית תלול של ההר, לכן חשוב לבחון לעומק את נתיב ההתקדמות וכדאי לעקוב אחרי צעדים שרואים בשטח, ולהיזהר מסדקים (כאשר אני עליתי לא זיהיתי כאלה). החצייה היא באורך כ 500 מ׳ ומביאה כמעט עד ל Luncheon Col. בסיום הקרחון גם היה זרם קטן שהיה נק׳ מילוי המים האחרונה להיום. מה Col, יש עוד בערך 10 דקות של הליכה עד לבקתת Esquilant Bivvy. המיקום של הבקתה (וגם של השירותים שלה) פשוט משגע ומשקיף על העמק שבצד המערבי של ההר, כאשר שתי הפסגות של הר Earnslaw מרגישות ממש במרחק נגיעה. בבקתה פגשתי עוד זוג צ׳כי שהגיע גם לטפס את ההר ובעיקר שמחתי לא להיות לבד. אחרי מנוחה קצרה וארוחת ערב יצאנו ביחד לראות את השקיעה שכנראה הייתה אחת היפות שראיתי בחיים (!).

יום 2 - מ Esquilant Bivvy אל Mount Earnslaw east peak וחזרה אל החנייה

9 וחצי שעות

קמנו מוקדם בבוקר לראות את הזריחה, הפעם מהצד של ה col והקרחון שטיפסתי אתמול, וגם היא הייתה מרשימה באופן קיצוני. משם חזרתי לבקתה לקפה וארוחת בוקר, שם גם נפטרתי מכל הציוד שלא הייתי צריך בשביל הטיפוס לפסגה. בשעה 8:30 נפרדתי לשלום מהצ׳כים (הם טיפסו לפסגה אתמול) ויצאתי קל משקל אל הפסגה.

הדרך המומלצת לפסגה מסומנת בצורה מאוד טובה ברוג׳ומים, הרבה יותר טוב משאר המסלול. למרות זאת, גם פה חשוב לשמור על מתח גבוה ותשומת לב תמידית כדי להימנע מלאבד אותה ולהגיע למקומות מורכבים. הטיפוס מתחיל במקטע קצר ותלול של scree שמהר מאוד מתחבר לנחל קטן (gully) ומפה ההמשך הוא בטיפוס על אבנים. ברוב המוחלט של הזמן העלייה היא היישר במעלה השלוחה לכיוון דרום, כמעט בלי שנשארים באותו קו גובה.

אחרי כ300 מ׳ עלייה מגיעים למקטע הכי ״טכני״ בעלייה, שהוא גם יחסית פשוט - טיפוס על סלע גדול מוביל לפתח צר (“key hole”) בו צריך להשתחל בזהירות. במקטע זה גם דאגו לחבר חבל לסלע שהופך את כל העניין לדי פשוט. אחרי החלק הזה, המסלול ממשיך מעט באותו קו גובה לכיוון מזרח, עד לשלוחה האחרונה והפשוטה שמגיעה עד לפסגה. כל הטיפוס מהבקתה ועד לפסגה לקח לי כשעה וחצי.
קשה לתאר במילים את הנוף שנשקף משם - הפסגה של Earnslaw גבוהה הרבה יותר משאר הסביבה שלה, ואפשר לראות ממנה בבירור את ההרים הגבוהים מצפון ובראשם Mount Aspiring, את הפסגות של הפיורדלנד ממזרח ואת אגם Wakatipu עם כל האיים שבו ממערב. הצ׳כי שטיפס את ההר אתמול טען שאפשר לראות במרחק גם את הר קוק אבל אני קטונתי…

אחרי כחצי שעה בפסגה התחלתי בירידה לכיוון הבקתה ובמהלכה גם פגשתי שלושה מטיילים שעשו כמעט את כל המסלול בריצה והשווינו חוויות ורשמים. הירידה מהפסגה חזרה לבקתה לקחה לי כשעה.

הזדרזתי לארגן את הדברים בבקתה ואחרי כמה דקות כבר יצאתי לדרך חזרה למטה ע״מ להמנע מחציית הקרחון בשעות החמות. ביצעתי את החצייה מאוד לאט ובזהירות ובסיומה עצרתי לשתות ולאכול צהריים. מכאן המסלול חוזר להליכה רגילה ללא קשיים טכניים ניכרים. הירידה ל Kea Basin הרגישה לי פשוטה יותר לניווט מאשר העלייה ומצאתי את הרוג׳ומים יותר בקלות. למרות זאת, המקטע שמתחתית הקרחון עד ל scree כולל הרבה ״דילוג״ על בולדרים, ויש להמנע כמה שיותר מדריכה על סלעים רטובים ושאריות שלג.

את הירידה עשיתי יחסית לאט, ובערך ב16:00 הגעתי אל תחתית הטיפוס ל Kea Basin ואל נהר ה Rees. מכאן חזרתי שוב אל דרך ה 4x4 והגעתי לאוטו לקראת 18:00 מבסוט אחרי יום מתיש וארוך.

טיפים

• אחזור על כך שוב - גם אם יחסית פשוט טכנית, עדיין מדובר על מסלול אלפיני שרוב המטיילים יגדירו בתור Mountaineering ויש להתייחס עליו מאוד ברצינות.
• ניתן להשכיר ציוד אלפיני בקווינסטאון ב Small Planet (שם אני השכרתי) וב Outside Sports
• בדיעבד, ייתכן והייתי עושה לילה נוסף בירידה ב rock bivvy התחתון שנמצא בערך בשליש האחרון שלה, וכך גם מקל על היום השני ואולי גם חוקר קצת את Kea Basin ואת הערוצים שמתחברים ל Rees.
• Esquilant Bivvy אינה בקתה של ה DOC אלא של New Zealand Alpine Club והתחזוקה שלה והתשלום (20 דולר ללילה) מתבצעים מולם.
• בבקתה יש בסה״כ 6 מזרונים לכן כדאי להערך למצב בו לא יהיה בה מקום - קיימות כמה נקודות יחסית מוגנות בהן ניתן להקים אוהלים מבחוץ לה.
• ניו זילנד היא מדינה מדהימה והנופים בה הם הכי יפים בעולם, גם אם לפעמים צריך קצת מאמץ כדי להשיג אותם; תתאמצו יותר, תשיגו יותר :)

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך שנעזרתי בו