המדריך לטרמפיסט בניו זילנד
סיפור דרך ספציפי שמיועד לכל מי שמתכנן/מתלבט/שוקל/חולם לטייל בניו זילנד בטרמפים
| תאריך הטיול | December 2024 |
|---|---|
| משך הטיול | 3 חודשים |
| עונה מומלצת | דצמבר-מרץ אידיאלי. נובמבר ואפריל גבוליים |
רקע והקדמה
ניו זילנד הפכה במרוצת השנים ליעד אהוב על ידי מטיילים מכל העולם וגם מישראל, כשגולת הכותרת היא כמובן הטבע המטורף שלה.
להבדיל ממקומות כמו המזרח, דרום אמריקה ומרכז אסיה כאן מדובר במדינה מערבית (בערך) ודוברת אנגלית כך שהטבע בה הוא מאוד נגיש מהבחינה הזו.
יש רשות מאוד רצינית שאחראית על ניהול ושימור הטבע- הDOC
(Department of conservation)
באתר שלהם יש סיפורי דרך מפורטים לכל מסלול ומסלול מסומן במדינה, מחד יומיים ועד טרקים של שבוע.
גם כאן באתר כבר יש לא מעט סיפורי דרך טובים בעברית, אפילו על טרקים לא מסומנים ויחסית לא מטוילים.
לטרקים היותר פרועים/מבודדים שאין בהם סימון יש המון סיפורי דרך בבלוגים של אלפיניסטים באנגלית (בדקתי בשביל הכיף, צ׳ט GPT מתרגם אותם מעולה למתקשים)
ההבנה שכבר אין כל כך מה לחדש לצד הרצון בכל זאת לתרום משהו למאגר הידע הולידו אצלי את הרעיון לכתוב סיפור דרך שמתמקד בנישה ספציפית בטיול בניו זילנד: טרמפיסטים.
בנוסף לזה, לאורך הטיול פגשתי לא מעט אנשים שסיפרו שהם חשבו ורצו לטייל ככה אבל איזשהו חשש או ספק עצר בעדם (כמובן שגם אני התחלתי את הטיול עם המון ספקות לגבי זה).
אז במידה ואתם חושבים בכיוון הזה, אני מקווה שמה שאני כותב ייתן לכם את המידע והביטחון שאתם צריכים כדי להיות שלמים עם ההחלטה להגיע לניו זילנד ולטייל בטרמפים.
* בחרתי לא לכתוב על מקומות ספציפיים ואיך לתכנן את הבשר של הטיול כי באמת שכבר יש המון מידע טוב ושימושי, כאן באתר ובהרבה מקומות אחרים. מה שאני כותב נוגע נטו להתנהלות וסגנון הטיול.
יש אחלה של סיפור דרך מ2019 כאן באתר של בחור שנוגע בקטנה על הטרמפים אבל המסה שלו היא על מקומות וטרקים ספציפיים, ממליץ להסתכל
אחרי שלושה חודשים בניו זילנד החלוקה הגסה שלי לסגנונות הטיול השונים היא כזו:
- 75% מהמטיילים קונים/שוכרים קמפרוואן, כלומר רכב ששני אנשים יכולים לישון בו (Toyota Estima או Nissan Serena נגיד)
- 15% קונים/שוכרים פרייבט וישנים באוהל או מחלטרים משהו כדי לישון בתוך האוטו
- 10% ואולי אפילו פחות מטיילים בטרמפים, עם הכל על הגב (כולל הולכי שביל ניו זילנד-ה TA) וישנים באוהל/הוסטלים
הסיבה שאני כותב את זה היא כדי לתת מושג כללי לגבי מה רוב האנשים עושים ואיך בערך נראית תרבות הטיול במדינה, כמובן שכל אחד ומה שמתאים לו.
וגם כדי להגיד שטרמפים זו אופציה שפחות מטיילים בוחרים בה וחשוב לדעת את זה.
למי אני חושב שמתאים לטייל בטרמפים?
1. למי שמתנהל לבד. לתפוס טרמפים בזוגות ומעלה זה לא מומלץ, ראיתי כבר אנשים שעושים את זה אבל זה הרבה יותר קשה. לא לכולם יש מקום ליותר מטרמפיסט אחד, וגם קשה להסביר את זה אבל יש משהו בטרמפיסט בודד שגורם ליותר אנשים לעצור.
2. למי שמחפש גם אתגרים ויציאה מאזור הנוחות בטיול שלו. זה המקום להגיד שזה סגנון טיול שהוא לעיתים קרובות מחוץ לאזור הנוחות. התיק קצת כבד, לא תמיד אתה יודע איפה בדיוק תישן בלילה או מתי בדיוק תגיע ליעד שלך.. לפעמים לוקח 30-40 דקות עד שמישהו עוצר וחם או שיורד גשם.. בכבישים לא תמיד יש קליטה. חוץ מזה, הרכב מהווה מין ״מקום בטוח״ שאפשר להתחבא בו כשיורד גשם או כשסתם רוצים לשבת רגע ולהיות בטלפון או משהו. כשאתה טרמפיסט אין לך את זה.
3. למי שלא לחוץ בזמן, למי שזורם ופתוח להתגלגל למקומות ולחוויות שהוא לא בהכרח תכנן. אם יש לכם חודש/חודש וחצי לכל הטיול או שבאתם עם תכנית מפורטת ויודעים מה לעשות בכל יום ויום כנראה שזה לא בשבילכם ועדיף לכם לקנות או לשכור רכב כדי להיות ממוקדים במה שאתם רוצים לעשות או להספיק בטיול שלכם.
4. למי שבא בעיקר בשביל הטרקים ובשביל להיות בטבע. אם המטרה שלכם והסיבה שלשמה הגעתם לניו זילנד היא בשביל להיות כמה שיותר בטבע אז זה מסתדר עם לא להשקיע יותר מדי בוואן, כי גם ככה חלק גדול מהזמן אתם ישנים באוהל שלכם או בבקתות בהרים.
יתרונות מול חסרונות
יתרונות / למה כן לטייל בטרמפים
1. הרפתקנות ומינימליזם. זה סגנון טיול שלא מתאים לכולם, אבל אם זה מדבר אליכם ואתם רואים את הרומנטיקה שבזה, זה בין הדברים המדהימים והמיוחדים שאפשר לעשות. כל החיים שלכם בתוך התיק, בלי להיות משועבדים לרכב או לכל דבר אחר…פשוט להיות Rolling Stone. אני מניח שבשביל רוב האנשים זה לא משהו שיש יותר מדי הזדמנויות בחיים לעשות. ועכשיו, כשצעירים/חזקים/רווקים זה הזמן המושלם להתנסות בדברים כאלה. זה גם פותח עוד אופציות בטרקים כי לא צריך לעשות טרקים מעגליים כדי לחזור לרכב כל פעם. נכנסים בנקודה אחת ויוצאים בנקודה אחרת וזהו. ממשיכים לטייל
2. החוויה האנושית. ההתנהלות בטרמפים מזמנת מפגשים באמת אותנטיים ומיוחדים עם הניו זילנדים וגם עם אנשים מכל העולם. כשמטיילים בטרמפים כל יום בדרכים הוא חוויה בפני עצמה: לפגוש אנשים מדהימים או הזויים, להתגלגל לשיחות עמוקות ומצחיקות, להגיע למקומות שלא היו בתכנון, ללמוד מלא על מדינות שונות ותרבויות שונות… מקומיים, תיירים, מהגרים, מכל הסוגים ובכל הצבעים. אני יכול לכתוב רק על זה כל היום, זה לחיות בסרט בקטע הכי טוב בעולם. סיפורים שאי אפשר היה להמציא, באמת חוויות לכל החיים.
3. חוסך זמן וכאב ראש. הזמן הממוצע שמטיילים שקונים וואן מקדישים להתעסקות איתו הוא להערכתי שלושה שבועות בסך הכל. לקנות אותו בהתחלה ולמכור אותו בסוף, לשפץ אותו, טסטים, ביטוחים תקלות ועוד ועוד.. בשביל מי שעם ויזה רגילה של שלושה חודשים, שלושה שבועות מתוך שלושה חודשים זה באמת מלא זמן שדי הולך לפח. אני פשוט הגעתי לאוקלנד ויום למחרת התחלתי לטייל. חלום.. כמובן שיש גם קטע של לקנות וואן שבור ואז לשפץ אותו ולהשקיע בו ואני לגמרי מבין את מי שנמשך לזה, אבל בהנחה שזה לא הקטע שלכם ההתעסקות עם הוואן יכולה להיות סופר מתישה. יש גם אפשרות לשכור וואן ולא לקנות והיא כמובן הרבה יותר יקרה אבל חוסכת את הזמן והכאב ראש של לקנות אחד.
4. המדינה הכי בטוחה בעולם לתפוס בה טרמפים. שיעורי פשיעה נמוכים, כמעט אין תאונות דרכים, אנשים חמים ונחמדים, חולים על ישראל.. תפסתי למעלה מ100 טרמפים ב3 חודשים בניו זילנד (כן, ספרתי) ולא נתקלתי ביחס עוין אפילו פעם אחת. מן הסתם לא התחלתי לספר מור״קים מיוזמתי אבל כששאלו אותי אף פעם לא הסתרתי שאני ישראלי או ששירתי בצבא והשתתפתי במלחמה. הרוב המכריע של האנשים התלהבו כשאמרתי שאני מישראל, לחלק גם פשוט לא אכפת מכל מה שהוא לא מזג אוויר או רוגבי. היו לי פעמיים - שלוש שאנשים איתגרו אותי עם שאלות בקשר למצב אבל גם זה היה בצורה הכי מנומסת ומכבדת שאפשר. ברור שפה ושם רואים איזה דגל פלסטין או גרפיטי אבל באמת רחוק שנות אור מלהרגיש לא בנוח או משהו כזה
5. יותר זול לטייל ככה. סיבה משנית בחשיבותה.. זו הרגשה נחמדה להצליח לטייל יחסית בזול במדינה שנחשבת יקרה אבל זה באמת ברמת הנחמד ולא יותר מזה. אם אתם מחליטים ללכת על זה ולטייל בטרמפים תעשו את זה בגלל הסיבות שלמעלה ולא כי זה יחסוך לכם כמה אלפי שקלים.
חסרונות / למה לקנות וואן או פרייבט
1. ויתור על נוחות. מינימליזם זה יתרון וזה גם חיסרון.. כשיש לך רכב אז יש לך שולחן וכיסאות מתקפלים, מחצלת, צידנית עם בירות וסטייקים.. חיים בגבוה בקיצור. כשמטיילים בטרמפים הכל על הגב ויש גבול לכמה שאפשר לסחוב ולהכניס לתיק, מבחינת משקל וגם מבחינת מקום. אי אפשר לקחת אין סוף בגדים או כמה ספרים שרוצים ותצטרכו לוותר על דברים ולדעת להסתפק במועט במובן מסויים.
2. לוקח יותר זמן להגיע לכל מקום. אם לוקח שעה לנסוע מA ל B אבל חיכית עשר דקות בA עד שעצר לכם טרמפ והוא לקח אותך רק חצי מהדרך לB, ושם חיכית עוד 20 דקות עד שמישהו עצר ולקח אותך לB, בקיצור זה די ברור… כשאתה טרמפיסט אין לך רכב משלך ואתה תלוי בעוד דברים מלבד עצמך. בהערכה גסה הייתי אומר שלהגיע בטרמפים ממקום למקום לוקח בממוצע פי 1.3-1.5 מהזמן שלוקח בנהיגה רצופה.
3. מפגשים חברתיים. בטיול כמו בטיול כל הזמן פוגשים אנשים ויש אינטרקציות חברתיות וזה אחלה דבר. בתור טרמפיסט אתה תמיד זה ש״תורם פחות״ לאירוע ולפעמים זו תחושה קצת מבאסת. סתם דוגמא: בלילה שלפני הטיפוס לטרנאקי ישנתי בקמפסייט וחבורת אמריקאים הזמינה אותי להצטרף אליהם לארוחת ערב. ככאלה שמטיילים בוואן היו להם בשר, בירות, פירות לקינוח וכו׳ ולי לא ממש היה מה ״להציע״ חוץ מקצת שוקולד או משהו כזה. סיטואציה דומה קרתה לי עם חבר מהצבא שפגשתי כאן שטייל עם בת הזוג שלו בוואן.. בשורה התחתונה, בתור טרמפיסט אתה מנהל אורך חיים יותר צנוע מאשר מי שמטייל ברכב ולפעמים יוצא שבמפגשים אתה הצד ש״דואגים לו״ או ״מפנקים אותו״ או משהו כזה וזה יכול להיות קצת לא נעים.
אפשר להרחיב ולפרט על כל נקודה עוד הרבה..אני מקווה שהיתרונות והחסרונות שכתבתי יעזרו לכם לדמיין איך זה פחות או יותר נראה ולהחליט אם זה יכול להתאים לכם ואם זה מה שאתם מחפשים.
עצות, טיפים ולקחים
אז אם זה מדבר אליכם ואתם בעניין, מצרף 10 טיפים, עצות ולקחים לטרמפיסטים/ות בניו זילנד
1. אז איך מתחילים? לצאת מהעיר בטרמפים (אוקלנד/כרייסצ׳רצ׳, לא חשוב) זה קצת קשה. בתוך הערים הקונספט של טרמפים פשוט לא כל כך קיים ולכן אנשים גם לא ממש עוצרים. שווה לשקול לתכנן משהו קונקרטי לכמה ימים הראשונים… אולי לתפוס איזה רכב בהוסטל שיוציא אתכם מהעיר או משהו כזה. ברגע שיוצאים מהעיר ומתחילים להתגלגל כל החששות (״אולי זה לא יעבוד״/ ״אולי לא יעצרו לי״) נעלמים ותחושת החופש מתחילה למלא את הלב.
כשהתחלתי את הטיול הייתי סקפטי לגבי זה שאני אצליח להתקדם ולהגיע ככה לאן שאני רוצה. בסוף הטיול הייתי כל כך בטוח בעצמי שלא היה דבר יותר טבעי, פשוט וקל מללכת לצומת ולתפוס טרמפ.
2. איך לבחור מקום לעמוד בו? פשוט מאוד. הניו זילנדים וגם הרבה מהתיירים אוהבים לעצור לטרמפיסטים אבל אם אין להם מקום בטוח לעצור בו הם לא יעשו את זה.
צריך לבחור מקום שבו יש להם מספיק זמן לראות אתכם ומקום לעצור בביטחון אחרי המקום שבו אתם עומדים. אם זה כביש שנוסעים בו מהר שימו לב שאתם במקום שבו הם יראו אתכם כבר מרחוק כדי שיהיה להם זמן להאט.
אל תתעצלו- שווה ללכת 5-10 דקות ברגל כדי לעמוד במקום טוב ובטוח. אם השוליים הם בצבע צהוב מקווקו זה אומר שאסור להם לעצור שם. פעם אחת התייבשתי ארבעים דקות במקום שמסומן ככה עד שמישהו בא והסביר לי את זה..
3. להזכיר להם שיש לכם תיק מאחורה! אתם כמובן לא תישכחו אבל הם בקלות יכולים להמשיך מיד אחרי שירדתם ולנסוע עם התיק שלכם עד לInvercargill ואז אתם תהיו בבעיה.
4. קשה לצאת מעיירות. ציינתי את זה כבר למעלה.. אם לקחו אתכם מA לB אבל אתם ממשיכים לC תבקשו מהטרמפ שלכם שיוריד אתכם בקצה העיירה B לכיוון C כדי שכל הרכבים שיעברו איפה שאתם עומדים יהיו רכבים שנוסעים לאן שאתם צריכים. הרבה פעמים העיירות בנויות כמו מסדרון צר וארוך משני צדי כביש אחד ראשי שחוצה את כל העיירה, ואז אם תרדו במרכז העיירה יש מצב שתהיה לכם הליכה של חצי שעה עד הקצה שלה.
5. תשקיעו בציוד שלכם! כמו שכבר כתבתי, הרכב מהווה מין ״אי״ של נוחות וביטחון ולכם אין אחד כזה. בעיניי מידת ההצלחה של טיול בטרמפים תלויה הרבה ביכולת לייצר בדרך אחרת את המקום הנוח שלי שאני מרגיש בו בבית. לכן אוהל טוב, שק״ש חם, מזרון וכרית מתנפחים וטובים הם בעיניי Must. העובדה שטיילתי עם ציוד ברמה גבוהה גם נתנה לי את התחושה שלמרות שאני טרמפיסט אני כן מטייל בקלאס ומשקיע בעצמי, פשוט בדרך אחרת מכל השאר. אם הייתי גם טרמפיסט וגם מטייל עם אוהל ב50 דולר מwarehouse ופלציב הייתי מרגיש שאני מתכלב וזה כבר באסה.
6. לעשות מנוי לקמפסייטים של הדוק! המחיר שלו הוא 190 NZD והחניונים של הדוק עולים בדרך כלל 10-15 NZD ללילה ככה שתוך 15-17 לילות אתם מחזירים את ההשקעה. מה גם שהם החניונים הכי נפוצים בפער, יש כאלו בכל מקום ולא צריך לתכנן לסיים את היום בנסיעה לאנשהו כי תמיד יהיה חניון של הדוק קרוב אליכם. בקיצור שווה.
7. אפשר לשנן כמה נאומי הסברה קצרים כדי להתמודד עם שאלות על ישראל ודברים כאלה.. משהו שיהיה לכם בשלוף כדי לסתום פיות או לתת להם שיעור היסטוריה קצר. למרות שבאמת זה לא אישו- 95% מהאנשים התלהבו לשמוע שאני מישראל וגם כשכן היו שאלות על הנושא זה היה בשביל ללמוד ולהתעניין ולא כדי לעקוץ או משהו כזה.
8. טרקים כמו הRees Dart, הTravers Sabine והRouteburn מושלמים לטרמפיסטים כי הם טרקים קוויים ולא מעגליים. הרבה אנשים לא עושים אותם כי הם מוציאים אותך במרחק כמה שעות נסיעה מנקודת ההתחלה ורוב האנשים לא רוצים להתרחק מהרכב שלהם.
9. אם כבר קראתם עד לכאן אנצל את הפלטפורמה להטיף בקצרה על לטייל בבטיחות. דווקא הנגישות היחסית של ניו זילנד מאוד מועדת לפורענות. הכל מסודר, כולם מדברים אנגלית, הרבה מסלולים חד או דו יומיים.. בקיצור הטבע מאוד קרוב ונגיש. לכן גם מטיילים לא מנוסים יכולים בקלות לצאת החוצה וללכת במקומות מאתגרים. זה כמובן דבר מבורך אבל זה יוצר הרבה מצבים שמטיילים חסרי ניסיון פשוט יוצאים לטרק בלי לבדוק מזג אוויר, בלי ציוד מתאים, בלי לדעת לקרוא מפה ובלי להבין לאן הם נכנסים. סתם כי ״כולם עושים את זה״. בקיצור- יוצאים לטרק? מפות אופליין, טלפון לווייני, לעבור במשרד של הדוק ולהתייעץ איתם לפני, לבדוק מזג אוויר ביותר מאפליקציה אחת.
10. לקחת בקלות ולא להתבאס יותר מדי אם יש יום קצת פחות מוצלח בדרכים. פעם למטה ופעם למעלה.. היו לי פעמים שחיכיתי 40-50 דקות עד שמישהו עצר והיו לי ימים של 4 טרמפים עם זמן המתנה ממוצע של 3 דקות… או טרמפ של 4 שעות בדיוק לאן שהייתי צריך.
אז אגודל למעלה, חיוך על הפנים ואופטימיות בלב. הרכב הבא עוצר ב100%
כמובן שיש עוד הרבה דברים שלא נגעתי בהם: איך מתנהלים מבחינת תזונה מסודרת, ציוד ספציפי ועוד ועוד..
מוזמנים לשלוח הודעה ולהתייעץ!
ניר 0505947499
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם