משולש טרולהיימן, נורבגיה

מבוא

אל נורבגיה הגענו איל ואני בזמן חופשה מהצבא. היו ברשותנו רק שבועיים, כשאחד מהם כבר הוקדש לאיי לופוטן הצפוניים, וחיפשנו מסלול הליכה טוב שימלא לנו את השני. לאחר נבירה באתרי האינטרנט ושיקולים לכאן ולכאן החלטנו לבסוף על מסלול מעגלי בפארק הלאומי טרולהיימן (Trollheimen), "הרי הטרולים", בשם משולש טרולהיימן. זהו אחד ממסלולי ההליכה המוכרים והפופולאריים בנורבגיה, והוא נגיש בקלות. טסנו בסוף ספטמבר, תקופה בעייתית לטרקים בסקנדינביה, וקיבלנו את הרושם שבמסלול הזה נוכל להתמודד עם כל מזג אוויר שיקבל את פנינו.

המסלול הוא בן שלושה ימים ומסתיים בנקודה שבה התחיל. הוא קל יחסית וביום השני אפשר לבחור בין שלושה מסלולים מקבילים שונים. שניים מהם כוללים טיפוס ארוך אך האמצעי מבייניהם עובר בתוך העמק ומאפשר לדלג על המקטע הקשה אם עולה הצורך.

פעילות הטרקינג בנורבגיה מפותחת מאוד, וקיים ארגון מעולה שמנהל ומפעיל כמעט את כל המסלולים והבקתות ברחבי המדינה, בשם The Norwegian Trekking Association (DNT). את רוב המידע הנחוץ על המסלולים אפשר למצוא ישירות באתר שלהם, וגם להזמין מקומות ודברים נוספים. מאות בקתות ה-DNT שלאורך המסלולים מחולקים לשלוש סוגים: בקתות מאויישות בצוות עובדים, בקתות לשימוש עצמי הכוללות מזון ובקתות פשוטות יותר ללא מזון. מחוץ לעונת התיירות הבקתות המאויישות הופכות לבקתות לשימוש עצמי. אלה הם לא הצריפים המינימאליסטיים של ניו זילנד. הבקתות המאויישות בנורבגיה הם קופלקסים של מבנים רבים, וכוללים מטבח גדול ומאובזר עם גז, מים זורמים, תאורה והרבה חדרי שינה.

אנחנו טיילנו בנורבגיה מחוץ לעונת התיירות ושלושת הבקתות שישנו בהם הפכו מ"מאויישות" ל"שימוש עצמי". כדי לקבל גישה לבקתות האלה יש להירשם כחברים ב-DNT (עשינו זאת בסניף באוסלו שלא רחוק מתחנת הרכבת, הרישום בתשלום) ולקבל מהם מפתח מאסטר שפותח את כולן. כל לילה בבקתה כזו עולה כ-60 קרונות ומשלמים במעטפה מיוחדת בתוך תיבת אמון שמוצבת בבקתה. במידה ובוחרים להשתמש במזון מהמזווה משלמים עליו באותו האופן. המזון שמוחזק בבקתות מגוון ויכול להספיק לארוחות שלמות, והוא מפתה מאוד במיוחד אחרי יום שלם בגשם. אתם הייתם מסרבים לפנקייקים ולשוקו? שימו לב שהוא יקר מאוד וכדאי להביא כל מה שתצטרכו איתכם.

בסניפי ה-DNT אפשר גם לקנות מפות 1:50000 של כל הפארקים והמסלולים.

לא סתם חודשי הסתיו שוכנים מחוץ לעונת התיירות. מזג האוויר לא היה לצידנו והוא הקשה על חלק גדול מתוך ימי ההליכה, אולם הוא הביא איתו חוויות רבות והרפתקאות שאחרת לא היינו נכנסים לתוכן. אך לצד החסרונות קיימים גם יתרונות בולטים, כמו צבעי השלכת העזים שליוו אותנו לאורך כל הדרך. כל עלה דשא וגבעול קטן נצבע בסגול, כתום או אדום. הירוק הפך לצבע הנדיר ביותר, והוא לא חסר לי.

הגעה לתחילת המסלול

העיר הגדולה הקרובה ביותר לפארק הוא אופדאל (Oppdal), אליה אפשר להגיע בנסיעת רכבת בת שש שעות מאוסלו. בתחנת הרכבת בעיר פועלת תחנת מידע למבקרים (נפתח ב-8 בבוקר) ואפשר לקבל ממנה מידע על הפארק ועל התחבורה לכיוונו. בתחנה יש לוקרים בתשלום שהגדול ביניהם יכול להכיל אפילו אוהל, והם עולים כמה עשרות קרונות ליום. במרחק הליכה מהתחנה נמצא סופר שבו הצטיידנו באוכל.

את הדרך מאופדאל לתחילת המסלול אפשר לעשות בשתי דרכים. הראשונה היא לקחת מונית במחיר 400 קרונות היישר לתחילת המסלול (תחנת המוניות שוכנת מאחורי תחנת הרכבת באותו המבנה), והשנייה היא לעלות על אוטובוס שיוצא מתחנת הרכבת ולרדת בצומת ליד העיירה Festa, היכן שנמצא עוד סופר שאפשר לקנות בו אוכל. מהצומת אפשר ללכת (או לתפוס טרמפים) עשרה קילומטרים צפונה עד להתחלה. במידה ובחרתם באפשרות הראשונה ויצאתם מוקדם מאוד תוכלו להתחיל את המסלול כבר באותו היום, אחרת תאלצו לישון בבקתה Gjevilvasshytta, היא הבקתה הראשונה במסלול ושוכנת בדיוק בתחילתו. אפשר להגיע אליה ברכב ויש לידה חנייה.

אנחנו בחרנו באפשרות השנייה הזולה יותר, אך היקרה בזמן. הדרך מהצומת עד לתחילת המסלול יפה מאוד בפני עצמה, ועוברת בתוך עמק ולצד אגם גדול, דרך שטחים טבעיים וחקלאיים. לקחנו את הרכבת הלילית מאוסלו כך שלא ממש ישנו בלילה, ולא היה סביר שנתחיל את המשולש כבר באותו היום. ההליכה הקצרה אל הבקתה הייתה בשבילנו מעיין "חימום", היכרות ראשונית עם הנופים והמראות הנורבגיים, לפני שגם אותם נשאיר מאחור וניכנס לעולם חדש, מרשים הרבה יותר.

הבקתה Gjevilvasshytta שוכנת מימין לכביש, ממש לאחר פיצול דרכים. קשה מאוד לפספס אותה אולם אנחנו הצלחנו. מעל כל הבקתות מתנוסס דגל גבוה של DNT ואותו צריך לחפש. רק צריף אחד קטן היה נגיש, ובו מספר מיטות ומטבחון. ברז המים בו לא עבד אך היה ברז אחר בחוץ ליד הצריף הגדול.

הצלע הראשונה

(אורך – 19 ק"מ. זמן משוער 8 שעות)

תחילת המסלול הרשמית שוכנת כקילומטר וחצי מערבית לבקתה. כדי להגיע אליה יש לחזור לפיצול בכביש שלפני הבקתה ולהמשיך מערבה על הדרך הדרומית שקרובה יותר לאגם. לאחר כמה מאות מטרים מגיעים לפיצול נוסף בו יש לשמור על הימין, לעבור מעל לנהר ולבסוף להגיע לשטח פתוח המשמש כחנייה. שם עליכם לחפש את הסימון האדום האופייני למסלולי ה-DNT, סימון שילווה אתכם למשך כל שלושת הימים הבאים.

מכאן מתחיל אחד מימי ההליכה המגוונים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. הקילומטרים הראשונים עולים במתינות אל הרכס דרך יער נמוך ומרווח של עצי ליבנה ובצמוד לנהר, וממשיכים דרך עמק רחב ומישורי כשממול מתגלה המצוק הגבוה של הר Blåhø. במרכז העמק חוצים את הנהר מערבה על גבי אבנים ולבסוף נכנסים אל המעבר הארוך החוצה את הרכס ושחולף על פני מספר אגמים קרחוניים קטנים. לקראת סוף המעבר מתגלה הנוף הרחב שכולל את הר Trollheta ממזרח, הר Snota ממערב ונהרות רבים שמתפתלים דרך הביצות בדרכם אל האגם שביניהם. את היום מסיימים בירידה תלולה שלא מיטיבה עם הברכיים לאורך השלוחה. הצמחייה משתנה במהירות מטחבים אלפיניים ליער מחטני עתיק ובו עצים מרשימים רבים. מרגע חציית הנהר (על גבי גשר) נותרה הליכה קצרה ביותר עד לבקתה Trollheimshytta, שהיא גדולה ומפנקת הרבה יותר.

במידה ואתם בכושר, ניתן לסטות באמצע המסלול ולטפס אל פסגת הר Blåhø.

הצלע השנייה

(אורך – 15 ק"מ. זמן משוער 6 שעות)

ביום השני ירד גשם והעננים כיסו את הפסגות.

קיימים שלושה מסלולים מקבילים אפשריים שונים המובילים מערבה אל עבר הבקתה השלישית. האפשרות הנפוצה ביותר היא לטפס על הר Geithotta מדרום ולרדת בצידו השני. השנייה הקשה יותר היא לטפס על הר Trollheta מצפון ולרדת בצידו השני, והשלישית היא ללכת לאורך הנהר Svartådalen בין שניהם. היה מסוכן לטפס על ההרים במזג האוויר הזה ובחרנו באפשרות השלישית והבטוחה. על אף ה"התפשרות" על המסלול הקל הוא התברר כמוצלח מאוד ומהנה.

קיימת עלייה תלולה וקצרה ממש בתחילת המסלול, אך לאחר שעוברים אותה המסלול הופך למישורי וקל מאוד. למדנו שלא קל בכלל ללכת בגשם בנורבגיה. האדמה הייתה עשוייה מכבול עמוק ולא היה אפשר להתחמק מלשקוע לתוכו עד מעל לקרסול בהרבה מהצעדים. לקראת סוף היום יוצאים משטחי הפארק הלאומי (עוברים מעל לגדר) וחולפים על פני כמה בקתות נאות שקרני איילים תלויות על שקופיהן. חלקן היו מוארות ועשן סמיך היתמר מהארובות. זה היה מפתה מאוד ומייאש בו זמנית, אך לבסוף הגענו אל הבקתה הפרטית שלנו והדלקנו בה את שני האחים.

בקתת Jøldalshytta היא השלישית במסלול והיא שוכנת על שפת אגם גדול. גם היא נוחה מאוד ומציעה שירותים רבים כמו השתיים האחרות. ברז המים בה לא עבד ובמקום זאת היה מונח דף נייר עם הוראות היכן אפשר לאסוף מים מביצה סמוכה.

אפשרות רביעית היא לצאת ביום השני מערבה ולטפס על הר Snota, ולדחות ביום את המשך המשולש.

הצלע השלישית

(אורך – 20 ק"מ. זמן משוער 6-7 שעות)

ביום השלישי ירד שלג.

התלהבנו בהתחלה, אני לפחות מעולם לא חוויתי שלג לפני כן, אך לאחר כמה קילומטרים כבר בקושי הצלחנו לאתר את המסלול. אז הבנו סוף סוף את החשיבות של אבני הסימון הזקופות שנועדו במיוחד לשם כך. לאחר שחצינו את היער שבהתחלה ויצאנו אל השטח הפתוח התחלנו להילחץ, אך בזכות המפה שברשותנו זכרנו פחות או יותר היכן המסלול עולה או יורד בגובה ומתי הוא צריך להתעקל.

המסלול ביום השלישי קל מאוד, ועובר לצידו של עמק רחב על גבי גבעות רחבות ומתונות. אני לא יודע לספר יותר מדי לגבי הנופים כי לא היה אפשר לראות הרבה, אך אני כן זוכר רגע אחד בו ירדנו אל נהר ה-Minnila והשלג יצא להפסקה קצרה. התיישבנו לצד הנהר בתוך מישור עמק קטן מכוסה בעשב כתום, ומולנו במרחק ניצב מצוק גבוהה ומושלג שאת ראשו לא היה אפשר לראות. נותרנו כך למשך חצי שעה עד שסיימנו את הקפה, מרגישים מנותקים לחלוטין מכל דבר שאנו מכירים בזכות העננים הנמוכים שהקיפו את העמק.

בהמשך המסלול חולפים על פני כמה אגמים קטנים, ולבסוף נכנסים שוב ליער שמציין שהמרחק עד לבקתה Gjevilvasshytta קצר. כשחזרנו לבקתה שבה התחלנו את המסלול הופתענו לגלות שהיא מלאה באנשים. בשלושת הלילות הקודמים היינו לגמרי לבד ולא ציפינו לפגוש אף אחד גם הלילה. אחד מהאנשים הראה לנו את התחזית בעיתון והיא הראתה שבוע עם המון שמשות עגולות. דווקא בימים שלנו היא ציינה שתהיה סופה. לא לכל המתחילים יש מזל...

טיפים

• הזמנים המשוערים לקוחים מתוך האתר של DNT והם נכונים לאנשים בכושר צעידה ממוצע.
• אפשר למלא מים לכל אורך המסלול, אך הייתי נמנע מכך ביום השני בחלק שמחוץ לשמורת הטבע, היכן שמסתובבות כבשים.
• הרכבות בנורבגיה יקרות מאוד וזול משמעותית להזמין מראש דרך האינטרנט. כדאי לבדוק אפשרות להנחת סטודנט.

קישורים חיצוניים

• אתר ה-DNT הרשמי
• מידע על המסלול באתר של DNT
• פרטים על סניף DNT באוסלו