טרק מעגלי של שישה ימים בשמורת יוטנהיימן

רקע

יצאנו לטיול משפחתי בנורווגיה. אנחנו שמונה, והיו לנו שמונה ימים. את היום וחצי הראשונים בילינו עם חברה מאוסלו בבקתה יפה בהרים, ואת שאר הימים הקדשנו לטרק בשמורת יוטנהיימן (Jotunheimen). יוטנהיימן נמצאת 350 ק״מ צפונית לאוסלו והיא שמורה פופולרית, יפה ונוחה מאוד לטיול. אפשר לעשות בה טיולי יום יפים, או ממש להגיע עם רכב לנקודות תצפית, אבל הכי מומלץ לצאת לטרק של כמה ימים. מאוד פשוט לבנות טיול כזה, כיוון שבשמורה מעל 300 ק״מ של שבילים מסומנים, בקתות רבות ואפילו סירות שעושות הקפצות של מטיילים וציוד! המסלול שבחרנו מקיף את הפסגות הגבוהות במרכז השמורה, ועובר בכמה מהנקודות שהפכו את יוטנהיימן לכל כך פופולארית וביניהן ה- besseggen.
הזמנים המתוארים בהמשך מתייחסים להליכה איטית בדרך כלל, עם הרבה עצירות.

יום א׳

הגענו ל-Gjendesheim - אחר הצהריים. במקום קיוסק עם אוכל מהיר גרוע ולא מאוד יקר (המבורגר ב- 95 קרונות), ובקתת DNT מאוישת יפה מאוד. השארנו ציוד כללי במחסן שליד הבקתה וציוד יקר ערך (מחשב נייד) בדלפק של הבקתה.
התחלנו לטפס לעבר אגם Bessvatnet בשעה 18:00. הטיפוס אורך שעתיים בשביל מאוד נוח ומסומן היטב (כמו כל הטרק). בחלקו הראשון נוף נהדר לעבר האגם ממנו עלינו ובהמשך תצפית יפה אל אגם ענק מחוץ לשמורה. לצד אגם Bessvatnet כבר היו שלושה אוהלים כשהגענו, והקמנו את האוהלים שלנו במרחק מה מהם - כל הגדה מאוד נוחה ללינה.

יום ב׳

זהו המסלול המפורסם ביותר יוטנהיימן ואחד הפופולארים בנורווגיה. שיאו בהליכה על סכין צרה בין שני אגמים גדולים, האחד ירוק והשני כחול כהה. רוב המטיילים עושים אותו כטיול יום - יוצאים מ- Gjendesheim בבוקר, הולכים לכיוון Memurubu (לא עוברים דרך האגם עליו ישנו) וחוזרים בסירה (או הפוך). לצערנו יצא שעשינו את המסלול ביום ראשון, ומצאנו עצמנו ממש עומדים בתור בחלקים ממנו. זה לא מאוד הרס את החוויה - המסלול באמת יפייפה!
יצאנו בשעה 09:00 בבוקר, והתחלנו טיפוס לכיוון השביל הראשי. דיי מהר נכנסנו לענן, וכשהגענו לנקודת התצפית הראשונה החלטנו שאין סיבה להמשיך במזג אויר כזה. עצרנו לשעה וחיכינו שהראות תשתפר, וזה אכן קרה. בהתחלה הדרך נוחה אבל בשלב מסוים השביל יורד באופן חד על הסכין שבין האגמים, ונוצרו קצת תורים בירידה. זה לא היה דרמטי כי הכל כל כך יפה ולא הפריע לנו לשבת בנוף ולחכות כל פעם. כשהגענו לסוף הירידה התחיל גשם חזק במיוחד ורוחות מקפיאות. מזג האויר כאן משתנה מהר וכדאי להיות מוכנים עם ציוד גשם זמין. המשכנו על השביל עם טיפוס קל, ונפרדו מכל שאר המטיילים כשפנינו לכיוון Glitterheim כאשר האחרים התחילו ירידה לכיוון Memurubu.
המשכנו כשעה על השביל עד אגם גדול ויפה לצידו נשארנו ללילה.

יום ג׳

התעוררנו לבוקר יפה על האגם. הגשם שירד כל הלילה פסק, ופיסת שמיים כחולים נראתה באופק. תחילת ההליכה לאורך האגם, בהליכה קלה ויפה ואז השביל מתחיל טיפוס צפונה. אחרי כמה דק׳ עליה ראינו שלט קטן ועליו כתוב new bridge עם חץ ימינה. הבנו שבנו גשר חדש אבל לא היה שביל היוצא לכיוון החץ. עזבנו את השביל המטפס והלכנו בכיוון הכללי של החץ, כאשר בלי לשים לב אנחנו ״זולגים״ במעלה ההר והולכים דיי מקביל לשביל המקורי. כשהגענו לנחל הגדול, שאין סיכוי לחצות ללא גשר, הבנו שהגשר החדש נמצא 250מ׳ גובה מתחתינו, ויש שביל ברור שיורד אליו, שביל עליו הולכים כל הטועים האחרים. עבודת סימון גרועה ולא אופיינית של ה- DNT!
ירדנו לעבר הגשר, חצינו והתחלנו שוב לטפס. הטיפוס אל הפאס אורך פחות משעתיים.
מהפאס תצפית יפה לעבר העמק בו נלך מחר. ראינו גם עדר Reindeers על ההר. טיפסנו בערך 250 מטר אנכית, וזכינו למפגש קרוב איתם וכבונוס תצפית אדירה על שלושה עמקים, קרחונים גדולים ופסגות מושלגות - מאוד מומלץ!
ירדנו לכיוון הבקתה כ- 45 דק׳ ועצרנו לישון לפני חציית הנחל.

יום ד׳

העוררנו לעוד יום עם מזג אויר מצוין, הפעם בלי אף ענן בשמיים, והתקדמנו לעבר הבקתה. קנינו בה קרקרים (Wasa) ושוקולד, וגם מצאנו פוחלץ מרשים של Wolverine! יוצאות מהבקתה שלוש דרכים לכיוון Spiterstulen. הראשונה, בה רוב המטיילים הולכים ממשיכה בעמק, לאורך הנהר. השניה מטפסת אל האגמים שמעל הבקתה, וממשיכה בסה״כ טיפוס של כ- 600 מטרים וחוברת אל הראשונה, והשלישית מטפסת לגובה 2400 מטרים וכוללת הליכה עם הרבה שלג (הליכה לא טכנית אבל לא יזיק ציוד מתאים).
בחרנו באופציה הראשונה ונהנו מדרך קלה אבל מאוד יפה עם כמה אגמים מושלמים לטבילה ונוף יפה לקרחון.
לקראת ערב הגענו לירידה לעבר Spiterstulen. הירידה קצרה אבל תלולה. במלון מצאנו מסעדה, בריכה וסאונה שפתוחות רק לאורחים, ודלפק עם מוכרת זועפת שמכרה לנו ארוחות טרקים של קוסקוס ובשר במחיר 100 קרונות לאחת. האוכל היה לא רע יחסית לג׳אנר.
המשכנו להתקדם 4 ק״מ נוספים במעלה הנחל ומצאנו פינה נוחה לישון.

יום ה׳

עם הזריחה התעוררנו, וסביב האוהלים חיכו לנו עדר Reindeers. התארגנו מהר כדי להספיק להתקדם כמה שאפשר ולהשאיר מעט ליום האחרון. הסיבה למיהור הייתה שהסירה שתקח אותנו חזרה לנקודת ההתחלה עוזבת ב- 15:45 ולא רצינו להסתכן בלפספס אותה. הואדי בו הלכנו בחצי הראשון של היום נראה היה על המפה כהליכה מנהלתית משעממת אבל התגלה כעמק ירוק נהדר מוקף פסגות מושלגות. חלפנו כעבור 4 ק״מ נק׳ פיצול המאפשרת לקצר את המסלול משמעותית ולהגיע כבר באותו יום ל- Gjendebu, אך המשכנו לכיוון Leirvassbu. האגמים בדרך אל הבקתה הם מהיפים שראינו בכל המסלול עד אז, השמש הייתה חזקה והשמיים כחולים לגמרי! אחרי טבילה באחד האגמים הגענו לבקתת Leirvassbu. קנינו גבינה ולחם מצוין לארוחת צהריים ואחריה שתינו בירות קרות, סיידר ואכלנו ארטיקים מפוארים.
יצאנו שוב לדרך, בשביל שמתחיל בטיפוס קצר ואחריו ירידה לעמק המוביל כל הדרך ל- Gjendebu. בדרך, כרגיל, אינספור אגמים יפים. לקראת שקיעה עצרנו על שפת אחד האגמים ללילה.

יום ו׳

ההליכה של היום האחרון קצרה וקלה. רובה בירידה מתונה.
הגענו בשעה 14:30 לבקתת Gjendebu, והעברנו את הזמן עד הגעת הסירה במשחק קלפים עם בירה בסלון. בינתיים התחיל מבול רציני. לסירה הגענו סחוטים לגמרי. השייט (100 קרונות לאדם) היה יפה במיוחד וקצת הצטערנו שהגשם והערפל לא חיכו עוד כמה שעות.
את הלילה האחרון עשינו בבקתה הגדולה והמפנקת ב-Gjendeosen. לא מומלץ לאכול בקיוסק הסמוך - הכל ג׳אנק פוד יקר.

טיפים

• ניתן לעשות את המסלול הפוך וכך לא להיות תלויים בסירה בסוף המסלול
• שווה לתכנן כך שהמ״א בבסגן יהיה טוב ולא לעשות את החלק הזה של המסלול בסופ״ש
• לא מומלץ לסמוך על בקתות להצטיידות אבל שווה לעצות לפינוקים

קישורים חיצוניים

• אתר של ארגון התיירות הנורבגי, עם מידע על בקתות ומסלולים