5 ימים באיי לופוטן
איי לופוטן הם איים בתוליים הנמצאים צפונית לחוג הארקטי ומשופעים בהרים תלולים, פיורדים עמוקים וכפרי דייגים קטנים. מומלצים לצפרות ולצפייה בתופעות טבע כמו הזוהר הצפוני ושמש חצות.
| תאריך הטיול | September 2016 |
|---|---|
| משך הטיול | 5 ימים |
| עונה מומלצת | אם רוצים לראות את הזוהר הצפוני מומלץ לבוא בחודשי החורף: אוקטובר-פברואר אם רוצים לראות את שמש חצות, מומלץ לבוא בחודשי הקיץ יוני-יולי |
הקדמה
לאחר טיול של כמעט 3 שבועות במרכז נורווגיה, החלטתי לשים את פעמי לאיי לופוטן במטרה לראות את הזוהר הצפוני. עוד בארץ ראיתי מידע כללי באתר אינטרנט מהם התאריכים המשוערים בשנה לאופציה לראות את תופעת הטבע הנחשקת (ספטמבר עד מרץ) ומכיוון שהטיול שלי גלש גם כ10 ימים לתוך ספטמבר, החלטתי לנסות את מזלי ולנסוע לאחד המקומות שנמצא בכל הרשימות היוקרתיות של "מקומות טובים לצפייה בזוהר הצפוני"- איי לופוטן. לאחר שקניתי את כל כרטיסי הטיסה והייתי מוכנה ליציאה, שלח לי חבר נורווגי בפייסבוק קישור לאתר שמראה שבתחילת ספטמבר עדיין יש יחסית הרבה שעות אור, ורשם לי שנראה לו שזה לא הזמן לצפייה בזוהר הצפוני עדיין. האכזבה פעפעה, אך מאחר ושמעתי דברים נוספים יפים על האיזור, וביטול כרטיסי הטיסה היה לא אפשרי, החלטתי להגיע בכל מקרה.
לאחר שהבנתי שאין לי מספיק זמן על מנת לסייר בכל האיים, ולשכור רכב לא הייתה אופציה מבחינתי עקב העלויות הגבוהות (בכל זאת, נורווגיה), החלטתי להתמקד בחלק הדרומי יותר, שאליו גם מצאתי הסברים רבים יותר בנוגע לדרכי ההגעה.
יום 1
הגעתי בטיסה מBergen לBodø. שדה התעופה נמצא ממש קרוב (7 דקות נסיעה) מהמזח בו עוגנת המעבורת לאיי לופוטן הדרומיים. לא ידעתי מה מצפה לי באיים מבחינת האפשרות לרכוש מצרכי מזון וירקות, לכן עברתי בסופר גדול בBodø והצטיידתי בכל מה שחשבתי שיהיה לי דרוש לימים הקרובים, מה שהפך את המוצ'ילה שלי לכבדה באופן בלתי סביר (ספוילר: אל תקנו כלום, יש שם כל מה שצריך).
הגעתי למזח וניסיתי להבין בדיוק איזו מעבורת היא זו שנוסעת לMoskenes (המזח בדרום לופוטן). יש במזח המון מעבורות, ואין שלטים או הסברים לגבי אף אחת מהן, כך שממש הייתי צריכה לעבור ולשאול אחת אחת עד שמצאתי את המעבורת הרצויה.
שימו לב: יש מעבורות תיירים ברמה גבוהה הכוללות לינה ועולות משמעותית יותר יקר מהמעבורת אותה לקחתי, שמחירה היה בסביבות ה200 ₪ להפלגה בת 4.5 שעות.
עליתי על המעבורת והתיישבתי. מדובר בעיר צפה, משהו ענק שנושא עליו מכוניות ומשאיות בבטן האונייה, ועל הסיפון (חלק מזערי מכל הדבר הזה) נמצאים האנשים. יש מושבים נעימים, המעבורת הייתה ריקה למדי אז היה לי מקום בשפע. יש גם מסעדה וחנות לקנות אוכל, וגם שולחנות לאכול אם הבאת את האוכל איתך. הפתעה: היה אפילו WIFI שגרם לי להעביר את ההפלגה הארוכה הזו בכיף.
הגעתי לMoskenes כשכבר היה חשוך למדי (בכל זאת, שעות הדמדומים כבר היו רבות יחסית בשלב הזה של השנה, לקראת בואו של החורף) והתחלתי ללכת לרגל על הכביש לכיוון Sørvågen- העיירה הקטנה בה ישנתי. מדובר בדרך מישורית יחסית של כ-10 ק"מ. באיזשהו שלב בדרך עצר לי טנדר שהציע לי להצטרף לנסיעה עד לעיירה. מסתבר שההוסטל בו ישנתי שייך לאבא של הנהג, וכך זכיתי לטרמפ ממש עד לדלת המגורים. ההוסטל היה ריק לחלוטין כשנכנסתי, למעט בחורה הולנדית שעובדת כבר מספר חודשים במסעדה בעיירה (ששייכת גם לבעלים של ההוסטל), וגרה בחדר שם. היא שאלה אותי מדוע החלטתי לטייל בלופוטן דווקא. כשסיפרתי לה שהחלום שלי היה לראות את הזוהר הצפוני אך באתי בזמן הלא נכון, היא קטעה אותי ואמרה "למה הזמן הלא נכון? בדיוק אתמול היה זוהר משוגע". הייתי בהלם. מסתבר שהעונה כן התחילה כבר, ולהתרגשות שלי מהיעד החדש נוספה הציפייה לצפות בזוהר.
יום 2
היה קר ודי מעונן בחוץ, ולכן החלטתי לעשות את המסלול שתכננתי לאותו יום כטיול יום ולא יומיים (על אף שיש אופציה לישון בבקתה על ההר ואו להביא אוהל ולהמשיך ליום נוסף).
המסלול יצא ממש כמה עשרות מטרים מאיפה שישנתי, מהכביש הראשי באמצע העיירה Sørvågen (יש שילוט) ועוד מרחוק ראיתי משהו שנראה כמו מגן-דוד ענק. חשבתי שאני הוזה, אבל לא: על ראש ההר שצופה על העיירה Sørvågen נמצא מגן דוד ענקי, אין לי מושג מה זה.
הדרך משולטת וממשיכה במקביל לכמה מפלים קטנים (ביחס לנורווגיה, גדולים ביחס לארץ) ומתחילה בעלייה יחסית תלולה כלפי מעלה. המיוחד במסלול זה הוא 3 האגמים לאורך הדרך, שנגלים אחד אחרי השניה, וניתן לראות את כולם ביחד מלמעלה, כאשר הם נמצאים בעצם במפלסים שונים. הלכתי יחסית בנחת, במקביל אלי טיפסה מעלה גם משפחה נורווגית עם שני ילדים יחסית צעירים, כך שהבנתי שמדובר במסלול לא קשה במיוחד.
לקראת ההגעה לבקתה התחילה רוח מטורפת, וטיפות גדולות החלו לרדת. הכוונה שהיא הייתה לעלות כמה שיותר קרוב לראש ההר, ומשם לרדת חזרה לעיירה, אולם נעצרתי ותפסתי מחסה ליד בקתת Menkebu שנמצאת בערך ב2/3 גובה. הנוף הנשקף ממנה מטריף, אולם הבקתה עצמה הייתה נעולה ולא יכולתי להיכנס. פגשתי שם טייל בלגי בן 18 שסיפר לי שהוא ברח מהבית ומטייל בכל העולם ללא כסף: נוסע ממקום למקום בטרמפים ואוכל שאריות שנזרקות ממסעדות או מזין את עצמו מנדבת ידם של אנשים שמרחמים עליו. כששאלתי איך הגיע לאיי לופוטן (שהרי אי אפשר לתפוס לשם טרמפ), הוא אמר שהסתנן למעבורת. הוא מתכנן לישון בלילה ליד פסגת ההר, למצוא מחסה ולחמם את עצמו באמצעות אבן שיניח בתוך מדורה עד שתצבור חום. הגשם התגבר, ועל אף שהייתה שיחה נחמדה, הבנתי שלראש ההר לא אגיע היום וכדאי שאתחיל לעשות את דרכי למטה, ונפרדנו לשלום.
עשיתי את אותה בדרך בחזרה למטה והגעתי בחזרה להוסטל.
יום 3
היום עצמו התחיל קריר וגשום , ולכן החלטתי להימנע ממסלול ממשי, ולעשות משהו יותר רגוע: להגיע לשפיץ של איי לופוטן, לעיירה קטנה שנקראת בשם המאוד מיוחד- Å (הוגים את זה "או", בחולם). הלכתי לאורך הכביש E10, הכביש היחידי שבעצם חוצה את איי לופוטן לכל אורכם. מדובר בהליכה נינוחה מאוד של כשעה וחצי, כאשר נמצאים לאורך קו החוף. ליד העיירה יש אגם יפה בשם Ågvatnet שסביבו יש מסלול נחמד באורך של 6 ק"מ בערך, מישורי כולו, שמקיף את האגם. יש גם אופציה לטפס להר הקרוב, אולם עקב הרוחות החזקות שהיו מהבוקר החלטתי להימנע מזה.
התחלתי את המסלול, כאשר מצד ימין ישנו הר שהולכים למרגלותיו רוב הזמן. השביל הלך והפך אט אט לשביל בוצי למדי, כנראה בעקבות הגשם שירד בלילה. התעלמתי מכך והמשכתי, אולם בשלב כלשהו הגעתי לשטח יחסית פתוח בו השביל כבר לא היה מסומן באופן ברור (פחות או יותר במחצית הדרך, בשפיץ של האגם) ולאחר כמה מטרים שהתקדמתי גיליתי שאני באמצע ביצה. הגעתי למצב שלא משנה איפה שמתי את הרגל, שקעתי מעט בסבך של עשבים ומים. לאחר כחצי שעה בהם ניסיתי למצוא כיצד להתקדם או לחזור אחורה בלי להירטב, ראיתי איזור שהיה נראה לי יבש יותר והתקדמתי לכיוונו. הנחתי בביטחה את הרגל שלי ו- טבעתי עד הברך במים ובוץ, שחדרו כמובן לנעליים מלמעלה. לאחר שהבנתי שמדובר במלחמה אבודה והכול רטוב בכל מקרה, הלכתי פשוט בביצה עד שמצאתי שוב את השביל ועליתי עליו. מומלץ לא לעשות את המסלול הזה אחרי ימים של גשם רציני- לא מדובר במסלול שהוא must לדעתי, ואפשר להחליף אותו בכל מסלול יום אחר באיזור.
בחיבור של השביל לעיירה יש כמה בתים ויפים וסירות שעל אף הרטיבות היוו מראה קסום ועצרתי לצלם.
חזרתי להוסטל למקלחת חמה ושמתי את הנעליים ליד התנור.
יום 4
רציתי מאוד ללכת להר Reinebriggen, הר מחודד ומפורסם שצופה על האיים מלמעלה, אולם כשהלכתי למכולת בערב לפני לקנות קצת פירות וירקות, נאמר לי שהשביל התלול לפסגה נמצא כרגע בשיפוצים, עקב אבנים שהתדרדרו מטה בעת ההליכה על העוברים והשבים בשביל, וגרמו לפציעה. התאכזבתי מאוד, ושיניתי תוכנית: הפלגה לחוף Bunes הנמצא בMoskenesoy, כ-40 דקות מהעיירה Reine הסמוכה. מדובר במעין אי קטן אליו מפליגים מאיי לופוטן באמצעות מעבורת שיוצאת בבוקר וחוזרת אחה"צ. לקחתי אוטובוס בסביבות השעה 09:00 אל Reine, עם נהגת מקומית חביבה שהורתה לי בדיוק איפה לרדת על מנת לתפוס את המעבורת.
קניתי כרטיסים (כ-80 ₪) ועליתי על המעבורת, ופתאום שמתי לב שהמצלמה שלי לא איתי. שחזור מהיר הבהיר לי שהיא נשכחה כנראה באוטובוס, כשהיא מכילה תמונות של כמעט חודש טיול בנורווגיה.
לקחתי טלפון ממישהו נורווגי, ותוך כדי ההפלגה ניסיתי להתקשר למרכזייה של חברת האוטובוסים ולבדוק את נמצאה האבידה. השיחה הייתה מגוחכת למדי והתנהלה בערך ככה:
- נציגה: "מאיפה האוטובוס יצא"
- אני: "או" (Å)
- היא: "מאיפה?"
- אני: "או. או. או"
- היא: "מאיפה? אני לא מבינה ולא מוצאת מקום כזה"
הרגשתי שאני בסרט רע שלא ייגמר לעולם, אולם בסופו של דבר היא הבינה שמדובר על איי לופוטן (שמשום מה נחשבים אצלם בקטגוריה אחרת), ואמרה שתעביר את התלונה שלי. התיישבתי בייאוש חזרה במקומי תוך הבנה שכנראה המצלמה לא תחזור אלי לעולם, כשלפתע ניגש את הקפטן של הספינה ומספר לי שנהגת האוטובוס התקשרה אליו שיחפש ישראלים שעלו על המעבורת ושכחו אצלה מצלמה. היא אמרה שהיא עושה את הנסיעה בחזור מReine לעיירה בה ישנתי, ואם אעלה על האוטובוס בשעה בה המעבורת חוזרת חזרה לReine (סביבות 16:00) היא תוכל להחזיר לי את המצלמה. הקלה.
ירדתי בMoskenesoy כאשר המסלול הולך מסביב לאגם יפה שנמצא ישר עם הירידה מהמעבורת, ובהמשך עולה מעלה אל Brunakseltind שממנו נשקף נוף יפהפה. האי היה נראה נטוש, למעט מן בית קפה קטן (שגם בו לא היה מבחר של דברים) ולידו שירותים פעילים (בתשלום). דווקא מהחוף המפורסם Bunes לא התרגשתי יותר מדי (הם אוהבים אותו כי זה המקום היחיד בו יש חול כמו של חוף ים באיזור).
חזרתי במעבורת חזרה לReine בדיוק בזמן כדי לתפוס את האוטובוס ל Sørvågen, לקבל את המצלמה שלי חזרה ולהודות לנהגת על תשומת הלב שלה.
בעיני היום הזה היה מושלם. חזרתי להוסטל על מנת לארוז את הדברים שלי (המעבורת חזרה לBodø הייתה מוקדם בבוקר למחרת) כשלפתע קיבלתי התראה מהאפליקציה לגבי סיכויי צפייה בזוהר הצפוני. יצאתי החוצה והשמיים היו מעוננים למדי + עם ירח מלא: שני דברים שפחות או יותר מכחידים את האפשרות לראות את הזוהר. הנמכתי ציפיות, חזרתי לארוז והחלטתי בליבי שאחכה לסביבות 23:00, רק לוודא שאכן שום דבר לא קורה (כי מתי בחיים עוד אהיה בלופוטן, עם סיכוי לראות את הזוהר?).
יצאתי החוצה בסביבות 23:00 כדי לראות שהאפליקציה לא איכזבה: מבעד לעננים, ועל אף הירח המלא, היה ניתן לראות את אורות הזוהר הצפוני מרצדים. זה לא היה כמו שחשבתי, אך זה היה אחד המראות היפים והמיוחדים שראיתי בחיי. העברתי את הלילה האחרון של הטיול בשכיבה על האדמה הקרה במחוץ להוסטל וצפייה מתמשכת בזוהר שריצד בקצוות שונים של השמיים, זז והחליף צורות. מאחר ולא הייתה לי חצובה למרבה הצער, הצלחתי לצלם רק תמונות באיכות לא טובה, אולם האושר הגדול שהצלחתי להגשים את החלום ולראות את הזוהר הצפוני פיצה על הקור והתמונות הבינוניות שיצאו.
המלצה: להוריד את אפליקציית Aurora Forecast- החינמית הכי טובה שמצאתי, שמשה אותי גם בהמשך בצפון נורווגיה, וראיתי את הזוהר פעם נוספת בזכות ההתראות שקיבלתי לפלאפון.
יום 5
קמתי בבוקר מוקדם, לקחתי את הדברים ועשיתי את דרכי ברגל למעבורת בMoskenes. הכביש היה ריק לחלוטין, ולא עברה בו ולו מכונית בודדת שהייתה יכולה לעצור לי ולקחת אותי לכיוון המזח, לכן ההמלצה היא לצאת מספיק מוקדם ולא לסמוך על טרמפים. צפיתי בזריחה האחרונה באיי לופוטן ועליתי על המעבורת חזרה לBodø). בדרך חזור הייתה מעבורת ישנה יותר, ולא היה WIFI, אז כנראה שמדובר במזל בלבד.
לאחר שעה וקצת במעבורת, התחילה רוח חזקה מאוד, והגלים גבהו. המעבורת הטלטלה מצד לצד, ודברים התחילו להחליק ולזוז בלובי הישיבה. קצת מבהיל, כדאי לדעת שדברים כאלה יכולים לקרות, בייחוד בסוף העונה, ולהצטייד בשקיות נגד הקאה ובקור רוח. לאחר כמעט 5 שעות, ירדנו בבטחה את החוף.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם