מסע טרמפים ממרקש לסהרה

מרוקו והטיול

בנובמבר 22 השתחררתי אחרי שירות ארוך בצבא, והיו לי 2 מטרות:
1. ללכת למקום שהיה אסור לי עד היום.
2. להאבד במדבר.
לאחר התחבטות בין מצרים, ירדן ומרוקו, קבע הגורל ומרוקו נבחרה. ארזתי תיק של נווד, שמאפשר לי להתקע איפה שאני רוצה ולכמה זמן שאני רוצה בלי השלכות, ויצאתי לדרך.
רוב האנשים שהולכים למרוקו עושים את זה פחות ב"תרמילאות", ויותר כטיול מסודר עם רכב ומלונות. זה אולי מתאים לתקופות מסוימות בחיים, אבל מרוקו יכולה להיות מדהימה גם לתרמילאים שרוצים לחוות אותה "ברגליים", ובגלל זה היה לי חשוב לכתוב את הסיפור דרך הזה.

החלטתי שכדי "להאבד" אני אצא למסע טרמפים לכיוון הכללי של מרזוגה, עיירה על גבול הסהרה שידועה בדיונות הגדולות שסמוכות אליה, בלי תכנית מסודרת ובלי זמנים מדויקים. בתיק הנוודים היה לי אוהל ושק"ש, קצת אוכל קר (כדי לא לסחוב ציוד בישול) ובגדים לטמפרטורות השונות שאפגוש (שבדיעבד נעו בין "רותח" ל"חם-אש"). אז ידעתי שלא משנה איפה אני אתקע, אהיה בסדר.

בסיפור דרך הזה אני אספר בעיקר על השבוע שבו לקחתי טרמפים. אחרי שבוע הגעתי למרזוגה ולקחתי אוטובוס לפס, ואחרי זה חזרה למרקש דרך מפלי אוזוד (עם עוד טרמפ שנגמר באירוח של משפחה מקומית).

במרוקו, האוכלוסיה מחולקת לערבים ולבֶּרְבֶּרִים (כן זה מגיע מהמילה ברברי...). הברברים חיים בכפרים ובמדבר, בעוד הערבים יותר באזורים הצפוניים ובערים הגדולות. התרבויות של שתי הקבוצות שונות במקצת. במדינה יש מספר רב של שפות - ערבית, מרוקאית (שזה דומה לערבית אבל מספיק רחוק כדי להיות שפה נפרדת), צרפתית, ברברית בכפרים, וספרדית בצפון. בחוויה שלי קצת צרפתית או ערבית יעזרו מאוד כדי לתקשר כמעט בכל מקום.

מרקש

במרקש הייתי סה"כ יומיים וחצי - יום כשהגעתי למרוקו, ויום וחצי בסוף הטיול.
היא עיר מקסימה, ומעבירה ווייב מושלם של אלאדין (כנראה דיסני לא ממש ידעו להבדיל בין ערבים לפרסים).
אני לא ארחיב יותר מדי מה אפשר לעשות כי יש מספיק מידע באינטרנט, אבל אגיד שגם במרקש וגם בפז עשיתי "free walking tour" (על בסיס טיפים כמובן), וזאת הייתה דרך מצויינת להכיר קצת את העיר וקצת חברים.

מסע טרמפים לסהרה - היום הראשון

אז התכנית הייתה להגיע ממרקש בתחבורה ציבורית (מונית שירות) למפל קטן שמישהו סימן בגוגל עם 3 דירוגים ותמונה. סימנתי במפה עיקול על הכביש שחוצה את האטלס, ממנו היה נראה לי שאפשר להגיע למפל ברגל בקלות, והחלטתי להגיע אליו.
מבחינת שינה, ידעתי שהמרוקאים מסבירי פנים, אבל לא רציתי לכפות את עצמי על אנשים, אז הבאתי אוהל, והתכנית הייתה לשאול אנשים "איפה פה אני יכול לפרוש אוהל?". אם ירצו - יזמינו, אם לא, אשן באוהל.
ניסיתי ללמוד מרוקאית/ערבית כדי שתהיה לי יכולת לדבר עם המרוקאים. אבל לצערי, אני לא כל כך טוב בשפות, והבנתי מהר מאוד, שהמעט שנכנס לי לראש לא הולך לעזור לי.

אני חייב להודות שלמרות שרציתי ללכת לאיבוד, לקראת המסע היו לי חששות. מה אם אני אתקע? מה אם יקרה לי משהו?
בדיעבד, התחושה הייתה כמו לקפוץ למים מגבוה. פשוט צריך לעשות את זה.
עליתי על מונית משותפת ממרקש לכיוון וורזאזטה (Ouarzazate), וכשהגענו לעיכול המדובר אמרתי לנהג בערבית כושלת משהו בסגנון: "סליחה? זה עצור ב...כאן". הנהג המבולבל ניסה להבין מה אני רוצה, עד שאחד הנוסעים הבין אותי והסביר לו שכנראה אני רוצה לרדת. הוא עצר לי באמצע שום מקום, ופה ההרפתקה שלי התחילה.

כמובן שהדבר הראשון שגיליתי, היה שביני לבין המפל אליו תכננתי להגיע יש מצוק, והדרך היחידה לעקוף אותו הייתה דרך כפר חקלאי באזור. מהר מאוד מצא אותי רועה צאן והחליט ללוות אותי לכפר, איתו הצלחתי לדבר מילה אחת בלבד - "מקצוע" (קטחדם!) בעודי מצביע על עדר הכבשים שלו.

בשלב מסוים נפרדו דרכנו, ואני נכנסתי לכפר המכובד - 5 בתים מבוץ על גדת הנהר. איך שדרכה רגלי בכפר, ניגש אלי בחור זקן מרחוק. או, אמרתי בליבי, עכשיו זה הזמן לשאול אותו איפה אפשר לפתוח אוהל. לפני שהספקתי להוציא הגה, הוא כבר הספיק לסמן עם הידיים - "אתה בא אלי לישון".

הייתי בעננים. הוא הוביל אותי בין המטעים שלהם, כאשר מכל אחד מחמשת הבתים נשפכים ילדים להגיד שלום לזר המסקרן. הגענו לבית שלו, בו הוא גר עם הבת שלו והנכדים שלו. האבא עובד בעיירה הקרובה, מגיעה הביתה לעיתים רחוקות. הערב התחיל בשתיקה מביכה. לא הצלחתי לדבר איתם, עד שהבנתי שיש קליטה (באמצע האטלס!) והוצאתי את הגוגל טרנסלייט. כל אחד מדבר בתורו והטלפון מתרגם. למבוגרים כל הטכנולוגיה הזאת הייתה קשה, אבל הילדים קלטו את זה מהר ותוך שניה הפכנו להיות החברים הכי טובים.

אחרי ארוחת ערב, בה הם עשו לי מחווה מיוחדת והביאו לי חלב טרי מהעז שלהם (!), שבקושי הצלחתי לשתות אבל עשיתי את מיטב המאמצים להחמיא להם כמה הוא טעים, הלכנו לישון ביחד על הרצפה בסלון שלהם. כל בית מרוקאי מאובזר בערימה של מזרונים אותם הם פורסים כל ערב על הרצפה, ומקפלים חזרה לערימה בבוקר.

בבוקר, הנכד הבכור חסן לקח אותי לטיול למפל המיוחל. נכנסנו לשחות, ואחרי זה ליוויתי אותו ואת חבר שלו ברגל לבית הספר בכפר הסמוך. כשיצאתי, ביקשתי לשלם להם, אבל הם היו ממש לא מוכנים לקבל כסף, בטענה "שכרנו מאללה". כשהגענו לכפר הסמוך, וגיליתי שהוא קצת יותר גדול, מצאתי מכולת קטנה עם כדורגל קטן, קניתי אותו לחסן כמתנת פרידה ונפרדתי ממנו לשלום.

מסע הטרמפים לסהרה - שאר הימים

משם, יצאתי לשבוע מלא בהרפתקות דומות ושונות. לא אספר על כולן בפירוט, אבל אתן כמה נקודות ציון שלדעתי שווה לנסות לעבור בהם בדרך למרזוגה. לא משנה איך אתם מסתובבים באזור - ברכב, בתחב"צ, באופנוע או בטרמפים, אני ממליץ לצאת מהאזורים המתוירים ולנסות לדבר עם המקומיים. התרבות המרוקאית מקסימה.

עיט בנחדו או קסבה מרשימה אחרת - כל הדרך למרזוגה מלאה במאות של קסבות, שהן מבצרי בוץ שהברברבים בנו במדבר. אפשר סתם לעצור בדרך בכל מיני קסבות ברמות שימור שונות, או ללכת לקסבות שמתאימות לתיירים עם אטרקציות שונות (מוזיאון, מסעדה וכו'). מתוך אלו שהייתי בהן, הייתי ממליץ על:
1. עיט בנחדו (Aït Benhaddou) - קסבה מפורסמת (ומתוירת מאוד!) בה צילמו הרבה סרטים הוליוודים. מקום יפה למרות שכנראה לא 100% אותנטי.
2. Berber Museum בKsar Lbour (לא בטוח שיש לו שם אמיתי, הנה הקישור בגוגל מפס - https://maps.app.goo.gl/ZTWvP3... מוזיאון על התרבות הברברית, שמכיל גם התייחסות ליהודים שחיו באזור. אני נהנתי ובנוסף הוא מאפשר שוב לצאת קצת מהדרך התיירותית ולפגוש מקומיים.

הגורג'ים (וואדיות) - יש 2 גורג'ים יפים, הראשון הוא דדס (Dades), שלאורכו יש כביש עליו רוב התיירים נוסעים ומסתכלים על הנוף. אני עשיתי חלק גדול ממנו ברגל. יש 2 נקודות בהן הדרך מתרחקת מהוואדי עצמו, וניתן לעשות טיול רגלי במים של הוואדי. סימנתי אחת מהן במפה, אני ממליץ מאוד.
השני הוא טודרה (Todgha) - מקום יפה ותיירותי, יש שם הרבה צוקים לטיפוס, או סתם Via ferrata פשוטה. בעיירה למטה ניתן להשכיר ציוד.

הדיונות של מרזוגה - במרזוגה יש דיונות ענקיות בגודל של הר. למרות שכולנו רוצים להגיע לסהרה בו הדיונות ממשיכות אל מעבר האופק, בעצם מדובר על ארגז חול גדול בקוטר של ~7 ק"מ. עדיין החוויה להסתובב בו ולישון בו היא מדהימה. הדיונות יפיפיות ובשקיעה אפילו יותר.
האטרקציה הדיפולטית שהמקומיים מספקים היא רכיבה על גמלים מצד לצד (לוקח כחצי שעה), שינה במאהל Fancy בצד השני (עם קומזיץ ושירים ברברים), וחזרה בבוקר. סה"כ חוויה חמודה אם נפלתם על קבוצה חברותית, אך מאוד תיירותית. אחרי שהצטרפתי לאיזה קבוצה, היה לי ברור שזה לא ממצה לי את החוויה של הדיונות. לקחתי בקבוק מים, תפסתי טרמפ קצר לחסילבד, והתחלתי ללכת לראש הדיונה הכי גבוהה. תוך שעתיים מאומצות מאוד הגעתי למעלה. מבטיח, הנוף שווה את כל כאבי השרירים.

ומעבר לאלה - תחקרו, יש הרבה מה לעשות והרבה מקומות לגלות.

פאס ומפלי אוזוד

ממרזוגה לקחתי אוטובוס לילה לפאס (מבוטא פֶז). עיר מגניבה, הסתובבתי בה יום ויצאתי למפלי אוזוד. מפלי אוזוד הם המפלים השניים בגובהם באפריקה, והם אחת מהאטרקציות התיירותיות המרכזיות במרוקו.

במונית השיתופית בדרך למפלים, פגשתי בחור מקסים שהזמין אותי לכפר שלו (Tanagmalt). כפר מהמם שבנוי על צלע ההר, ממנו אפשר ללכת בבוקר לטיול קצר בנחל ובסופו להגיע למפלי אוזוד.

התחברנו מאוד, וגם שנה אחרי אנחנו עדיין שומרים על קשר. היום הוא מדריך טיולים במרקש, אז ממליץ להרים אליו טלפון אם אתם באזור (תגידו ששהם שלח אתכם):
אבדו - +212-626-888397

טיפוס לפסגת האטלס

וכמובן איך אפשר לדלג על הטיפוס לפסגת הטובקל. הטובקל היא הפסגה הכי גבוהה באטלס (ובמרוקו) בגובה 4167 מטר.
את הטיפוס עושים ביומיים הליכה, עם שינה בבקתה יחסית קרוב לפסגה. יוצאים מאימליל, אליה אפשר להגיע באוטובוס/מונית ממרקש, והולכים יום שלם עד הבקתה בגובה 3207 מטר. למחרת קמים מוקדם בבוקר כדי להגיע לפסגה בזריחה, ויורדים עד למטה כבר באותו יום.
בגדול הטיפוס קליל יחסית למי שכבר עשה טרקים בגבהים. בעונות החורף יש קצת קרח למעלה אז חלק מהדרך הולכים על קרמפונים, חוויה שהיא די כיפית.

גם הנוף למעלה וגם הדרך לפסגה - מהממים. להיות בנקודה הכי גבוהה באזור, כשהסהרה פרוש מצד אחד ומרוקו הצפונית פרושה מהצד השני, זה מדהים.

מבחינת מנהלות - המלך החליט מתישהו שאי אפשר לעלות למעלה בלי מדריך מקומי. אני לא הצלחתי למצוא עוד קבוצה להצטרף אליה אז פשוט לקחתי מדריך לבד (לא זוכר את המחיר אבל זה לא היה בשמיים). בפועל אחרי 2 דקות הליכה אני והמדריך נפגשנו עם עוד מטייל שלקח מדריך לבד ומשם עשינו טיול 2 מדריכים ו2 מטיילים. אפשר לנסות להתחכם ולעקוף את העמדת בדיקה, אבל שמעתי על סיפורים שסובבו אנשים וזה סתם לא נעים.
מבחינת מדריך - אולי בתקופת העומס צריך לקבוע מראש, בפועל כשהגעתי פשוט קפצו עלי מדריכים שנראו לי ממש אחלה.

סיכום

מרוקו מדהימה.

גם הנופים, שנראים כאילו לקחו את הנופים הישראלים ועשו להם דיג'י-גדל פעמיים וחצי, וגם האנשים, שהם מסבירי פנים, חברותיים ושמחים לפגוש תיירים.

התרבות היא מיוחדת במינה. במיוחד כישראלים, שאין מדינות ערביות אחרות בהן אפשר להרגיש בטוחים לגמרי. ואני מתכוון לזה - בשום שלב, לא הרגשתי תחושה לא נוחה אפילו במעט. רוב אלה ששמעו שאני ישראלי התלהבו לספר על השכן שלהם שהיה יהודי, או אפילו הגדילו לעשות והכריזו שמכוון שסבתא שלי מרוקאית, גם אני מרוקאי!

ואני ממש ממש ממליץ - רדו מדרך התיירים. תסתובבו בכפרים, תדברו עם אנשים. החוויות רובצות בכל פינה, רק צריך לחפש אותן.

טיפים

• תורידו את המדריך של לונלי פלאנט - הוא היה מצויין. כל מקום שהגעתי אליו הוא תיאר במדויק מה יש באזור ומה לעשות, אפילו בסתם עיירות שכוחות אל.

קישורים חיצוניים

• הסיפור דרך של אמיר המקסים, שהתייעצתי איתו לפני הטיול. הסיפור דרך מכיל מלא עצות פרקטיות שלא נכנסתי אליהן.